טרק בסובב אנאפורנה כולל טיפוס לטיליצ'ו והליכה לפון היל

בחירת הטרק והכנות לטרק

לטרק יצאנו 4 חברים בני 25, ארבעתינו בכושר יחסית טוב וכולנו עם ניסיון של טרקים בעבר, טרקים באירופה ודרום אמריקה, אבל לא עם ניסיון של טרקים בגבהים.
החלטנו לטוס לנפאל למשך 3 שבועות שבמהלכן נעשה את טרק סובב האנאפורנה, שמענו שזה טרק עם נופים מדהימים וטיפוס לגבהים רציניים. כקבוצה שאוהבת לטייל כבר חשבנו בעבר על הרעיון לטוס לנפאל ולעשות שם טרק, וזו היתה הזדמנות טובה לעשות זאת
למידע השתמשנו בסיפורי דרך אחרים באתר הזה והסתובבות בקבוצות פייסבוק ווואטספ של נפאל שאומנם חופרות אבל מלאות במידע שימושי ורלוונטי. את הטרק ניתן לעשות בשתי עונות במהלך השנה, ספטמבר - נובמבר ומרץ - מאי, שנחשבות עונות המעבר. מכיוון שרובנו סטודנטים, הזמן האידיאלי לטוס לתקופה כזאת היה בין הסמסטרים על חופשות החגים, משמע אמצע חודש ספטמבר.

כרטיסי טיסה - הזמנו הלוך וחזור בנפרד ארבעה חודשים לפני בתחילת חודש מאי, הלוך עם flydubai עם קונקשיין בדובאי וחזור עם air india עם קונקשיין בדלהי. הזמנו הלוך וחזור מחברות שונות כי לאחר השוואת מחירי הטיסות זה היה הכי משתלם, סך הכל הלוך וחזור עלו לנו 1100 דולר. אחד מהחברה שהזמין ב"איחור" רק כחודש לפני כרטיסים עדיין יצא בערך עם אותה עלות, כך שלא חובה להילחץ.

פורטר - היציאה לטרק מחויבת בלקיחת פורטר/מדריך. ניתן לבצע הזמנה מראש מאחת הסוכנויות, אך לא חובה. רלוונטי בעיקר אם יש לכם המלצה לפורטר ספציפי שאתם מעוניינים בו ואתם רוצים לבקש אותו. אפשר לבדוק המלצות על פורטרים בקבוצות פייסבוק של נפאל, יש שם לא מעט פוסטים ותגובות.
אפשר גם להזמין פורטר עצמאית אבל יש יתרון למעטפת של סוכנות שאחראית שסוגרת לכם נסיעות - ביטוחים, אשרות ובמקרה שמשהו קורה לפורטר הסוכנות שולחת פורטר מחליף. מבחינת כמות - ההמלצה היא לקחת פורטר לשני אנשים, אבל אפשר גם יחס יותר נמוך אם אתם בכושר טוב ו/או רגילים לגבהים. אנחנו לקחנו שניים - אחד מדריך (שאמור לדעת אנגלית ולהסביר על מקומות) ואחד פורטר (רק סוחב). בפועל המצב יצא הפוך - הפורטר ידע אנגלית יותר טוב מהמדריך והסביר על דברים. פורטר סוחב עד 15 קילו לא כולל הציוד שלו (והם שוקלים את זה) בתיק שאתם מביאים לו.

חודש לפני הטיסה דיברתי עם מספר סוכנויות פופולריות בקרב ישראלים בשביל להשוות מחירים, סך הכל המחירים די זהים אצל הסוכנויות אז סגרתי את הטרק דרך סוכנות שלום, הסוכנויות הנוספות שישראלים עובדים איתם הן סוויסה צהוב, סוויסה אדום, פלייאיסט.
הסוכנות רצתה שנשלם סכום מסוים מהכסף מראש, ביקשנו שנשלם הכל כשנגיע לשם וזה היה בסדר מבחינתם.

מזג אוויר בטרק

מזג האוויר שהיה לנו לאורכו של הטרק די האיר לנו פנים. בימים הראשונים של הטרק עד לmanang היה די חם עם לחות גבוהה והשמיים היו בהירים. מmanang מזג האוויר היה קריר יותר, מלווה עם עננות ואפילו ירד קצת גשם. היום היחיד שהיינו עם מזג אוויר באמת גרוע היה ביום הטיפוס לפאס שאז היה ערפל, פתיתי שלג וגשם. לא משהו שעיכב אותנו או מנע הליכה, אבל כן פגע בראות.
שבוע לאחר הטרק שלנו היו יומיים עם גשם חזק ושלג באזור בפאס, וכתוצאה מכך רוב המטיילים נאלצו להישאר ולחכות עוד יום בכפר בו ישנו, אבל התמזל מזלם והייתה ראות מעולה פאס.
צריך באמת להבין שמזג האוויר במקומות הללו הוא הפכפך וקשה לחזות אותו בצורה מדויקת. קרה לנו כמה פעמים שהיתה תחזית לגשם כבד שבמציאות לא התממשה, ולכן צריך לקחת את כל התחזיות בערבון מוגבל. בכל מקרה כדאי להיות מוכן לכל מצב, ומומלץ להקשיב לפורטר/מדריך שלכם ולשאול אותו בנוגע למזג אוויר במיוחד כשמגיעים לחלקים הגבוהים יותר של הטרק. אם לא בטוחים מה לעשות ביחס למזג אוויר אפשר וכדאי להתייעץ ולהיות במעקב בקבוצות הווצאפ אשר מנוהלות על ידי מטיילים עתירי ניסיון ובית חב"ד שיודעים להמליץ מה הדבר הנכון לעשות.
אפשר לבדוק מזג אוויר באפליקציית yr, אבל מכיוון שלרוב מזג האוויר משתנה מהר ודינמי אז צריך לקחת את מה שרשום שם בערבון מוגבל.

ציוד מומלץ לטרק

רשימת ציוד מלאה מצורפת בקבצים בסוף, אבל כמה דגשים:

תיקים - כל אחד מאיתנו הביא איתו מוצ'ילה גדולה (60-70 ליטר) ועוד תיק טיול יום (30-35 ליטר), התכנון היה שכל אחד מאיתנו יסחב בטרק את התיק יום שלו, שתי מוצ'ילות הבאנו לשני הפורטרים שיסחבו ומוצילה אחת ותיק קטן מילאנו בציוד שלא היה רלוונטי לטרק ושלחנו דרך הסוכנות לפוקרה שאליה הגענו אחרי סיכום הטרק (מוצ'ילה אחת מישהו התעקש לסחוב עליו).
ממליץ שאת התיק שאתם מתכננים לסחוב יהיה לכם נוח ומתואם לגוף שלכם, הטרק הוא טרק ארוך עם המון עליות אז חייב שיהיה לכם נוח או שיהיו לכם כאבי גב. מבחינת חלוקת ציוד בתיקים - סחבנו בתיקי יום שלנו ציוד שנרצה שיהיה זמין לשליפה מהירה וקלה לאורך היום כמו ציוד חום, מעילי גשם, נשנושים ומים. במוצ'ילות שעל הפורטרים שמנו תחתונים, גרביים, ציוד היגיינה, מקלחת, תרופות וכו'.

נעליים - נעליים טובות לטיולים חובה, הולכים מלא תוואי שטח הררי עם משקל, נעליים הם פריט מאוד חשוב לטיולים במיוחד כדי לשמור על הבריאות שלכם.

שק"ש לדעתי לא צריך להביא. בכל החדרים בגסטהאוסים היו שמיכות עבות ומחממות, וגם ניתן לבקש עוד אם צריך. כן ממליץ להביא ליינר שלא תופס הרבה מקום ומשקל כי כנראה שהמצעים והשמיכות לא עוברות כביסה כל יום ויש מקומות שגם לא נראה הכי נקי במיוחד. אפשר אולי אפילו להביא ציפה לכרית בנוסף.

מים - לא מומלץ לשתות את המים מהברזים כי הם לא מסוננים. הפתרונות הקיימים זה או לקנות בקבוק מסנן (life straw) או לקנות חבילות של טבליות לטיהור מים, את שניהם אפשר לקנות בחנויות טיולים בקטמנדו. את הטבליות צריך לשים בבקבוק/שלוקר ולחכות חצי שעה עד שאפשר לשתות. אנחנו השתמשנו בטבליות שקנינו שם, בעיקר בגלל היתרון הגדול שככה אפשר להשתמש בשלוקר ולא צריך להוציא בקבוק כל פעם. שלוש ליטר מספיק.

מומלץ להביא גם תמונות פספורט. היה שימוש בהם כשהוצאנו סים ולסוכנות בטרק אבל אם לא הבאתם איתכם יש פתרונות אחרים.

את הציוד טיולים הגדול (נעליים, מקלות, תיקים וכו') מומלץ לקנות בארץ מראש כדי למצוא את הפריטים המתאימים לכם באיכות טובה .את רוב הציוד הקטן/זמני, בדגש על טבליות לטיהור מים וליינר, ניתן לקנות בחנויות טיולים בקטמנדו בתאמל שם יש לא מעט חנויות טיולים זולות. האיכות של המוצרים תהיה פחותה מזו של הארץ אבל אם חסר לכם משהו בהחלט אפשר לבצע את ההשלמה שם.

אלתוש - יש אלתוש שאפשר לקנות בארץ שנקרא אלתוש ג'ונגל סופר פארם והוא עשה עבודה טובה, אבל גם אפשר לקנות שם אלתוש של חברה ODOMOS.

נייר טואלט - מומלץ להביא נייר טואלט כי בשירותים בגסטהאוסים אין. ניתן לקנות לאורך הטרק אבל במחיר יקר יותר.
ממליץ לקחת כמה שפחות חולצות/תחתונים/גרביים כי הם הרבה משקל. אפשר לעשות כביסה בסוף כל יום ההליכה ויש גסטהאוסים שיש להם מכונת כביסה שאפשר להשתמש בה. אנחנו כיבסנו רק ביום מנוחה במנאנג שם יש לא מעט מכבסות ושאר הזמן התכלבנו, בכל זאת טרק.

מכשיר לוויני - לדעתי חייב לצאת עם מכשיר לוויני לטרק. לא חסרים סיפורים מכל מיני שנים של סופות שלגים באזור והזכורה מכולן היא הסופה ב 2014. צריך לזכור שמטיילים בגבהים אז לא תמיד תהיה קליטה במקומות (לרוב מהמשך הטיול ממנאנג הקליטה הסלולרית וגם הווי-פי ממש חלשים), ובנוסף כמובן שאי אפשר לדעת איך הגוף עלול להגיב בגבהים כאלו ורצוי שתהיה דרך להזעיק סיוע בשעת חירום.
אפשר להשכיר מכשיר לוויני או מהסוכנות או מבית חב"ד, יתרון של השכרה מהסוכנות היא ניתן להחזיר את המכשיר הלוויני בסוכנות בפוקרה לעומת המכשיר של בית חב"ד שלא ניתן.
המכשיר הלוויני שמשכירים מסוכנות שלום הוא של חברת מגנוס, והמכשיר הלוויני מבית חב"ד הוא דרך חברת עולם קטן. אנחנו לקחנו מהסוכנות.

אוכל בטרק

לאורך הטרק אפשר לאכול 3 ארוחות ביום- בוקר וערב בגסטהאוסים שישנים בהם, וארוחת צהריים אפשר לאכול בכפרים לאורך הדרך או בגסטהאוס שבו ישנים אם מגיעים אליו בשעת צהריים יחסית מוקדמת, קרה לנו כמה פעמים. התפריט של גסטהאוסים יחסית זהה לכל אורך הטרק, אבל ככל שעולים יותר גבוה כך גם עולים המחירים. המנה הפופולרית שאפשר להזמין היא הדאל-באט - אורז שלצידו מגיע תבשיל עדשים יחד עם קצת ירקות ותבשיל תפוח אדמה, זאת המנה היחידה בתפריט שאפשר לקבל בה ריפיל.
מנות נוספות שיש בתפריט כוללות טנטוק וטוקפה (מרקים מקומיים גם נודלס), מומו - כיסוניים מטוגנים או מאודים, ממולאים בסוגי ירקות או עוף (וטובים כנשנוש לאמצע השולחן), פקודה - לביבות מקומיות.
בתפריטים יש גם מנות מערביות כמו פסטה ופיצה.
מבחינת ארוחת בוקר, אפשר לקחת חביתה ולחמים, מוזלי, כריכים לפעמים.
אפשר לאורך הטרק לקנות גם נשנושים כמו אגוזים, שקדים, עוגיות וכו'. יש מקומות זולים יותר מאחרים, ובכל מקרה להביא מקטמנדו יהיה הכי זול.

כסף בטרק

כשאנחנו טיילנו יחס ההמרה היה 1000 רופי ל 30 שקל.
ישנם עלויות שצריך לקחת בחשבון לפני היציאה לטרק - 50 דולר ויזת כניסה לנפאל בשדה התעופה, סים שעולה באזור ה 10 דולר, אם מעוניינים לעשות קניות של השלמת ציוד גם צריך לקחת את זה בחשבון. בנוסף לפני היציאה לטרק משלמים בסוכנות על הפורטרים (22 דולר ליום לפורטר מדריך, 18 דולר ליום לפורטר רגיל), הביטוח על כל פורטר (12 דולר לכל התקופה), האישור (permit) לטרק (30 דולר פר מטייל), הטלפון הלוויני (4 דולר ליום ולא יותר - שימו לב שלא עוקצים אתכם) והנסיעה לכפר Besisahar לתחילת הטרק (10 דולר לאדם + פורטרים). שליחת ציוד לפוקרה לא עלתה תשלום נוסף. לא לשכוח טיפ לפורטר - נהוג להביא טיפ של משכורת יומית עבור כל שבוע טיול.
אפשר להמיר בסוכנויות ביחס המרה טוב יחסית, למי שאין דולרים יכול להוציא מהכספומטים, אבל בכספומטים יש עמלה של 500 רופי למשיכה ואף רובם מגבילים את כמות המשיכה בין 5000 ל20,000 רופי.
הבנקים הימאלאיאן ונאביל מאפשרים למשוך סכומים יותר גדולים ביו 35,000 - 40,000.
לטרק עצמו כדאי להביא טיפה יותר כסף מהסכום שכנראה הולכים להוציא לאורך הטרק על לינה ואוכל, מכיוון שיכולים להיות בלת"מים במהלך הטרק ועדיף לא להיתקע שם ללא כסף. לדוגמא באוקטובר 2022 הייתה סופת שלגים שלא מעט מטיילים נאלצו להישאר בערך שבוע בכפרים עד שחילצו אותם ולכן עדיף שלא יגמר לכם הכסף.


מבחינת הטרק עצמו - מומלץ להביא 25-30 דולר ליום טיול (ברופי ולא בדולרים) שזה בערך 50 אלף רופי לאדם. אם מוסיפים עוד מקטעים כמו אגם טיליצ'ו והפון היל כדאי להביא אף יותר. צריך גם להתחשב בנסיעות ג'יפים בתחילת הטרק ובסופו שהן לא כל כך זולות ומשלמים בהן גם על הפורטרים. שימו לב שמעבר לשכר שלהם, משלמים על הפורטרים רק בנסיעות. לינה ואוכל זה על חשבונם.
צריך לציין שיש כספומט במנאנג, אבל יש סיכוי טוב שהכספומט יהיה ריק או שתהיה הגבלה על המשיכה, כך שלא כדאי לבנות עליו. יש גסטהאוסים שיתנו לכם להמיר אצלם דולר ברופי, אבל ביחס הרבה יותר גרוע מקטמנדו.

טיול בגובה

בערך ה 3000 מטר גובה מתחילים להרגיש את האוויר הדליל וגדל הסיכוי למחלת גבהים. המסלול עצמו עוזר להסתגלות הגוף לגבהים מאחר שמתחילים לטפס מגובה 1200. החל מקו ה3000 מומלץ לא לישון בכפר שגבוה יותר מ 500 מטר מעל הכפר שבו ישנים לילה קודם. מומלץ לא לישון בנקודה הכי גבוהה שהייתם בה באותו היום - בימים שבהם הייתם במקום גבוה יותר (לפחות 50-100 מטר) אתם מסודרים, אבל בימים שבהם הגסטהאוס שישנים בו הוא הנקודה הגבוהה ביותר מומלץ בסוף היום לטפס עוד 100 מטר ולשהות שם כחצי שעה כדי לתת לגוף להתרגל לגובה. בנוסף עושים יום הסתגלות/מנוחה בכפר מנאנג כדי להסתגל לגובה.
מאוד חשוב להקפיד על שתייה מרובה במהלך היום במיוחד כשמטיילים בגבהים, אפילו כשמגיעים לגסטהאוס בו ישנים אפשר להזמין מרק כדי להכניס עוד נוזלים לגוף, בהחלט משפר ועוזר לגוף להתמודד עם הגובה. אנחנו לקחנו גם כדורי גבהים שאפשר לקנות בארץ. אנחנו לא יודעים אם הם השפיעו למרות שאת תופעת הלוואי של הנימול בקצות האצבעות כן הרגשנו, אבל עדיף להיות בטוח מלהצטער.
ממליץ לפני הטיסה ללכת למרפאת מטיילים, שם יתנו לכם הסבר יותר מפורט בנושא. בנוסף, כמעט כל יום בערב מועבר בבית חב"ד הרצאה לגבי טיול בגבהים, בהחלט כדאי לבדוק על זה כשמגיעים לקטמנדו.

על המסלול בקצרה

המסלול המקורי של סובב אנאפורנה מתחיל מבסי-סהר (Besisahar) ומסתיים ב Nayapul ואמור לקחת בערך שלושה שבועות של הליכה. כיום לאורך חלקים גדולים מהטרק יש מסלולי ג'יפים מה שמאפשר לקצר את אורכו של הטרק משמעותית. אנחנו למשל הגענו עם ג'יפ עד Syange ומשם התחלנו את הטרק, ולאחר מכן אף שמענו על מטיילים אחרים שלקחו ג'יפ עד Tal כדי לקצר את הימים של הטרק. היום נהוג לסיים את הטרק בmuktinah אחרי הירידה מהפאס, או כבר לצאת לדרך לכיוון פוקרה בג'יפ.
עוד אופציות שניתן לעשות זה להמשיך בג'יפ / ברגל לכיוון ג'ומסום ומשם לקחת טיסה לפוקרה, אפשר לקחת ג'יפ לטטופני ששם יש מעיינות חמים איתם אפשר להירגע אחרי הטרק ואז או להמשיך ולעשות את הפון היל או לקחת ג'יפ עד פוקרה.

ממליץ להסתכל על המפה של המסלול לפני היציאה לטרק, להבין את המרחקים בין הכפרים, את קווי הגובה והכיוון הכללי. המסלול ברובו כמעט ולא מסומן אבל שביל ההליכה די ברור, אם יש פיצולים אפשר להסתכל במפה או לשאול את המדריך/פורטר. חשוב להוריד את המפות של הטרק אופליין לפני היציאה גם אם אתם מטיילים עם מדריך/פורטר כדי שתוכלו להיות במעקב על המסלול ולמקרה של בלת"מים. אני השתמשתי באפליקציה בשם mapy.cz ששם מופיע מסלול הטרק בצורה ברורה ומובנת עם כל הכפרים שעוברים בהם.

המסלול לא קשה במיוחד - מרבית הימים לא כל כך ארוכים ועומדים על בערך 15 ק"מ ליום. יש ימים שהם יותר ארוכים וקשים מהימים האחרים, וגם רצוי לזכור שככל שעולים יותר בגובה אז קשה יותר לטפס בעליות עקב מחסור בחמצן. בגלל ריבוי כפרים וגסטהאוסים לאורך המסלול, במיוחד בחצי הראשון, ניתן לשחק עם האורך של המקטעים בהתאם לזמן וכוח. הכפרים שבהם עצרנו לאורך הטרק הם הכפרים שבדרך כלל נהוג לעצור בהם בהמלצת הסוכנויות של הטרקים - גם מבחינת חלוקת הקושי וגם מבחינת הסתגלות לאורך הטרק. הפורטרים לרוב יקחו אתכם לגסטהאוסים שהם מכירים ואוהבים, אבל תזכרו שהמילה האחרונה היא שלכם ואם הגסטהאוס לא נראה לכם אפשר להחליף. לנו קרה יותר מפעם אחת שלא היינו מרוצים מהגסטהאוס שהפורטרים בחרו והחלפנו לאחד אחר טוב יותר.

יום סידורים בקטמנדו וסגירת הטרק

נחתנו בקטמנדו לאחר טיסת קונקשן דרך דובאי סביב השעה 1 בלילה, עם הנחיתה צריך לשלם על הויזה לנפאל. אנחנו הגענו לנפאל ל3 שבועות אז שילמנו על ויזה ל30 ימים שעולה 50 דולר (ניתן גם לבחור בויזה ל 15 ימים שעולה 30 דולר או ויזה ל 90 ימים עולה 125).
את הטפסים למילוי של הויזה ניתן למלא לפני הטיסה לנפאל אונליין ולהדפיס (אתר מצורף בסוף). מילוי הבקשה לוקח 2-3 דקות וזה בהחלט יכול לחסוך לכם זמן בימים שבהם שדה התעופה עמוס. בשדה התעופה עצמו נותנים לפקיד את הטופס ומשלמים במזומן את ה50 דולר.
בשדה התעופה אפשר לקנות סים מקומי של חברת נמסטה שמתאים לסובב אנאפורנה. בנוסף ניתן גם להמיר קצת דולרים לרופי בשביל הנסיעה במונית לכיוון המלון. עדיף לא להמיר שם יותר ממה שצריך ליום הראשון כי שער ההחלפה אצל הסוכנויות טוב יותר.
ביציאה מהשדה מומלץ להתרחק קצת בשביל לקחת מונית במחיר טוב יותר, היינו 4 ושילמנו 1000 רופי בשביל נסיעה לטאמל (הרובע התיירותי של קטמנדו).
אם אתם רואים מטיילים אחרים אפשר לאחד נסיעות וכך לחסוך עוד קצת כסף.

סגרנו שני חדרים זוגיים לשני לילות במלון Bag Packer's Lodge שנמצא במיקום טוב בטאמל, סך הכל מלון נחמד וממליץ עליו לנחיתה ולארגונים של לפני הטרק.
למחרת התחלנו לעשות סידורים וארגונים לטרק. דבר ראשון הלכנו לסוכנות שלום איתם דיברתי בווצאפ כחודש לפני, שילמנו על היציאה לטרק (התשלומים שפירטתי קודם). שילמנו מראש על 11 ימי טרק ובסיום הטרק בפוקרה הוספנו כדי להגיע למספר ימי הטרק שנעשו בפועל.
נודע לנו יום לפני הטיסה שהמדריך שביקשנו חולה ולא יוכל להצטרף אלינו, אז הביאו לנו מדריך אחר. סך הכל היה נחמד אבל לא עם אנגלית ברמה גבוהה כמו שחשבנו שנקבל, בנוסף היה לנו גם פורטר רגיל שהייתה לו אנגלית סבבה אז גם היה אפשר לתקשר איתו לאורך הטרק.
בסוכנות גם המרנו דולרים לרופי, לרוב בסוכנויות יחס ההמרה טוב יותר.

לאחר ביקור בסוכנות, הלכנו לחנות הטיולים להשלמת ציוד, יש לא מעט חנויות טיולים בסמטאות הטאמל שכנראה שכולם מציעות את אותם הציוד פחות או יותר אך מרבית הישראלים הולכים לשתי חנויות פופולריות שהמוכרים שם יודעים עברית - החנויות הן קרמבו וgoreto, אשר נמצאות במרכז הטאמל. קנינו גם קצת נשנושים לנסיעה למחרת ולתחילת הטרק, נייר טואלט, וגם מלח למקרה וניתקל בעלוקות (עלוקות נפוצות בעיקר בתחילת העונה בגלל המונסונים בסמוך למקורות מים. לרוב לא מרגישים שום כאב כשעלוקה נמצאת על הגוף אלא שמים לב אליה רק אם רואים אותה - מניסיון).

לקראת ערב נסענו למקדש Pashupatinath Temple בקטמנדו ששם מתבצע טקס שריפת גופות, התלוונו למדריך מקומי שעשה לנו סיור והסביר לנו קצת על התרבות הנפאלית. מקום נחמד, אחלה קופים.

יום 0 - נסיעה לsyange

היינו צריכים להיות בשעה 6 וחצי בסוכנות. השארנו שם את התיקים שרצינו לשלוח למשרדי הסוכנות בפוקרה (ללא תוספת תשלום). ליתר ביטחון השארנו airtag באחד התיקים ומהבחינה הזאת הכל עבר חלק. משם הלכנו יחד עם עוד קבוצה של מטיילים והפורטרים שלנו ושלהם לעבר הכביש המהיר מחוץ לטאמל, שם חיכינו לוואן שיאסוף אותנו.
בתחילת הנסיעה, בעלי הוואן ניסו לחפש עוברי אורח שרוצים טרמפ כנראה לאזורים שנעבור בדרך וכך למלא את הוואן בנוסעים. ממליץ להסתכל על הנוף תוך כדי הנסיעה, לראות את ההרים והטבע של נפאל מבעד לשמשה.
תביאו איתכם בקבוקים מים ונשנושים לנסיעה. בזמן הנסיעה עצרנו פעמיים במקומות שאפשר לאכול בהם, ככה שלא צריך לדאוג מבחינת ארוחת צהריים או שירותים. מרבית הנסיעה היא לא על כביש אספלט רגיל אלה על צירים שיותר מתאימים לנסיעת 4X4 כך ששינה יכולה להיות טיפה קשוחה. הנסיעה בואן היא בערך 7 שעות עד ל Besisahar ומשם החלפנו לג'יפ עם עוד שעתיים של נסיעה עד לsyange. הג'יפ הנוסף שלוקחים לא כלול בתשלום הראשוני לסוכנות, היינו צריכים לשלם 1200 רופי על כל נוסע כולל על שני הפורטרים.
בנסיעה בג'יפ עוברים בכפרים הראשונים שהם חלק מהמסלול של הסובב, אבל כאמור כיום מרבית המטיילים מדלגים על המקטעים האלה כי הנוף בהם די חדגוני והדרך מבאסת. עשינו עצירה אחת ליד מפל גדול שראינו באמצע הדרך.
הגענו ממש לקראת השקיעה לכפר, הפורטרים הובילו אותנו לגסטהאוס בשם waterfall, מקום נחמד מאוד - יש מים חמים במקלחת, יש וויפי, עלה 7300 רופי לכולנו כולל לינה בחדר של רביעייה וארוחת בוקר וערב.
האזור ליד הגסטהאוס מאוד יפה, הוא נמצא ליד נהר רחב ומעבר לכביש נמצא מפל ענקי. ישנים בגובה של 1100 מטר.

יום 1 - מsyange לtal

מרחק - 13.5 ק"מ.
עלייה - מ1100 ל1700.
סך הכל עלייה - 2200 מטר.
זמן - 5.5 שעות, מתוך זה 3.5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 15:20 לקילומטר.

בבוקר השארנו את התיקים בגסטהאוס וטיפסנו לעבר המפל שנמצא ממש ליד הגסטהאוס, טיפוס של כ5 דקות. המפל מרשים אבל אי אפשר באמת להגיע אליו בגלל המתווה של השטח.
חזרנו לגסטהאוס, אספנו את התיקים ויצאנו לדרך. המסלול נמצא על ציר ג'יפים סלול ברובו כך שמרבית הדרך היא בשיפוע יחסית מתון. הנוף מלווה בהרים מסביב עם המון צמחייה ירוקה ועוברים לאורך הדרך ליד מפלים הנשפכים לנהר שלאורכו הולכים. בדרך עוברים בכפרים jagat וchamje ואפשר לראות בהם הצצות קטנות לחיים שמנהלים המקומיים, כמו ילדים שחוזרים הביתה מבית הספר.
עשינו עצירה קלה בכפר chamje. בכפר זה יש פיצול אפשרי להמשך היום במסלול, כך שיש אופציה בה חוצים לצד השני של הנהר והולכים במסלול שהוא יותר "רגלי" בתוך הטבע והצמחייה.
התלבטנו אם להמשיך במסלול הזה שאומרים שהוא מומלץ אבל ראינו חבורה של מטיילים שבדיוק חוזרת ממנו אחרי שעלוקות תקפו אותם שם, ולכן החלטנו (יחד עם המלצת הפורטרים שלנו) להמשיך במסלול שעובר דרך הציר הראשי (דרך ג'יפים) שגם היה מסלול יפה. ראינו שאנחנו בקצב טוב אז עשינו עוד עצירה נחמדה שבה ירדנו לנחל שעובר מתחת לגשר וישבנו שם ליד.
לקראת סוף המסלול יש עליה טיפה יותר תלולה ממרבית היום ואז כבר ניתן לראות מרחוק את הכפר Tal, ששוכן למרגלות הנהר בין ההרים העמוסים בצמחייה, ומאחוריו יש מפל גדול. קיצר נראה מדהים.
הגענו לTal בשעות הצהריים, עצרנו בגסטהאוס Peaceland ואכלנו ארוחת צהריים.
למזלנו הגענו בשעה יחסית מוקדמת כי אחר הצהריים ירד גשם בניגוד לשאר היום שהיה חם ולח.
אחרי שהגשם נפסק הלכנו לכיוון המפל שנמצא בקצה הכפר במרחק של כמה דקות הליכה מהגסטהאוס, זה מפל די מגניב שממש כיף להכנס מתחתיו (או לפחות מתחת לרסס שלו) במיוחד כשיורד עליך גשם גם ככה.
בארוחת הערב ציינו את ראש השנה, ביקשנו (וקיבלנו!) מבעל הגסטהאוס תפוח בדבש.
בגסטהאוס לקחנו חבילה של 2000 רופי לכל מטייל שכלול בה לינה (שני חדרים זוגיים), ארוחת ערב וארוחת בוקר.יש wifi סביר ומקלחת חמה שמבוססת על גז, לא לצפות לזרם - אבל זה נכון לבערך כל המקלחות בטרק.
חשוב מאוד! בכפר הזה היו המון יתושים וברחשים, לכן ממליץ לסגור את האור בחדר ומבחוץ לחדר אחרת תגלו לפני השינה שהחדר שלכם מלא במעופפים למיניהם.

יום 2 - מtal לdanakyu

מרחק - 12 ק"מ.
עלייה - מ1700 ל2100.
סך הכל עלייה - 1800 מטר.
זמן - 4.5 שעות, מתוך זה 3 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 13:45 לקילומטר.

תאורטית גם את היום הזה אפשר ללכת בשני מסלולים שונים שהם המשך של המסלולים מאתמול. מסלול אחד שהוא על ציר הג'יפים והמסלול השני שיותר בצמחייה ויערי. רצינו ללכת במסלול השני שהוא יותר צמחי אבל הפורטרים שלנו אמרו שהייתה שם קריסת קרקע בעונת המונסונים האחרונה והוא לא עביר, אז נאלצנו להמשיך ללכת במסלול בו הלכנו יום קודם לכן.
אחרי הכפר ישנה תחנת ביקורת שבודקת אם יש לכם את הטפסים הרלוונטים, הפורטרים דואגים לזה ואצלם נשמרים הטפסים.
המסלול ביום זה די דומה ליום הקודם גם מבחינת שיפוע העלייה הקל לאורך המסלול. וגם מבחינת הנוף עצמו - הולכים לאורך הנהר שזורם מתחת בואדי מוקפים בהרים עמוסים בצמחייה ירוקה. מתחילים להרגיש שעולים בגובה כי מתחילים לראות יותר פסגות הרים מסביב, אבל עדיין הנוף מאוד ירוק עם מפלים קטנים פה ושם. עוברים במספר כפרים כמו Dharapani ו Bagarchhap, שבהם ניתן גם לבצע עצירות קלות. לאנשים שרוצים לחסוך ביום - ניתן לחבר את היום הזה עם היום הבא. או לחילופין - ללכת מsyange לDharapani ואז מDharapani לchame.
הפורטרים לקחו אותנו לגסטהאוס Road side cottage, שנמצא לפני תחילתו של הכפר danakyu, אבל לא ממש בתוך הכפר. הגענו בשעות הצהריים המוקדמות ואכלנו ארוחת צהריים - שקשוקה שהייתה באופן מפתיע טובה. כמה דקות הליכה מהגסטהאוס יש גישה נוחה וחמודה לנהר שהלכנו לשבת בה קצת, המים קפואים וחזקים.
בגסטהאוס לקחנו שני חדרים זוגיים שהיו נראים די טוב, יש wifi, מקלחת חמה שלא מבוססת על גז אלא על דוד שמש ולכן מומלץ להתקלח מוקדם. סך הכל התענוג עלה לארבעתינו 11040 רופי, כולל הארוחת הצהריים.

יום 3 - מdanakyu לchame

מרחק - 12.5 ק"מ.
עלייה - מ2100 ל2650.
סך הכל עלייה - 1273 מטר.
זמן - 7 שעות, מתוך זה 3.5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 15:30 לקילומטר (היו הרבה עצירות ביום הזה).

קצת אחרי תחילת המסלול יש עלייה תלולה אבל לא מאוד ארוכה. לקראת הסוף שלה יש אופציה לרדת מדרך הג'יפים לשביל שעובר בתוך היער. הפורטרים שלנו פחות רצו ואמרו שיכול להיות שיהיו שם עלוקות אבל אנחנו, שקצת נמאס לנו ללכת כל היום בדרך ג'יפים והתחלנו לחשוד שהפורטרים פשוט רוצים להקל על עצמם, בחרנו כן ללכת במסלול הזה. ההליכה ביער ממש חמודה ולקראת הסוף יש גשר מעל נהר שאחריו חוזרים לכביש הראשי ומגיעים לכפר Timang, שם עצרנו למנוחה קצרה.
המשך המסלול הוא בעיקר עליות וירידות קלות לאורכו. בדרך עוברים בעוד מספר כפרים, Kurung ו Thancock, אשר בהם ניתן לבצע גם עצירות קלה להתרעננות אם רוצים. הנוף מסביב למסלול מאופיין בהרים גבוהים וניכר שמתחילים להתקרב לגובה שבו הצמחייה נהיית דלילה יותר, גם אם כרגע אנחנו עוד לא שם ועדיין בתוך יער. המסלול עדיין ממשיך לאורכו של הנהר.
הפורטרים לקחנו אותנו לגסטהאוס שנמצא בערך קילומטר לפני הכפר chame, מדובר בגסטהאוס פופולרי בקרב ישראלים אבל אנחנו היינו מעוניינים להמשיך עד לכפר עצמו - גם כי היום עצמו היה די קצר, גם כי הכפר הוא בין הכפרים היותר גדולים שעוברים בהם ורצינו לחוות עוד קצת מהתרבות הנפאלית, וגם שמענו שיש שם מאפייה שאפשר ללכת לאכול בה ומעיינות חמים שאפשר לקפוץ אליהם.
כדי לא לאכזב את בעלת ההוסטל ואת הפורטרים (למרות שהיה נראה שקצת מאוכזבים), החלטנו שנאכל צהריים בגסטהאוס ואז נמשיך אל הכפר. (תזכרו שבסופו של דבר הטיול הוא שלכם ואם אתם רוצים לעבור גסטהאוסים או להמשיך לכפר הבא במסלול אל תחששו לעשות זאת גם אם הפורטר מעקם את הפרצוף, אצלינו הפורטרים כן הלכו לקראתינו וכן רצו שנהיה מרוצים אבל שמעתי על כל מיני מקרים שפורטרים למיניהם העלו קשיים בנושא בחירת הגסטהאוסים).
בכפר chame לנו בגסטהאוס eye eagle. יש wifi, יש מקלחת מחוץ לחדרים אבל היא הייתה ממש מסריחה אז רובנו הכחשנו, האוכל עצמו היה לא משהו אבל עלה 5600 רופי לכולנו עבור לינה, וארוחת ערב ובוקר.
למעיינות החמים לא היה לנו כוח ללכת - הפורטרים גם אמרו שהם לא פעילים עקב נזק שנעשה להם, אבל הייתי כן מציע לבדוק זאת. למאפייה כן הלכנו והיא בערך ברמה של קפיטריה ממוצעת בארץ אז לא לבוא עם ציפיות, אבל לפחות שיחקנו שחמט עם בעל המאפייה. הכפר chame הוא כפר די מרכזי וגדול באזור, יש שם מתחם רפואי אם צריך, משטרה אזורית וגם חנויות טיולים קטנות אם צריך להשלמת ציוד.

יום 4 - מchame לupper pisang

מרחק - 14 ק"מ.
עלייה - מ2650 ל3300.
סך הכל עלייה - 1500 מטר.
זמן - 5 שעות, מתוך זה 3.2 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 13:45 לקילומטר.

אחד המקטעים היפים בטרק אם לא ה. ממשיכים ללוות את הנהר שזורם בתחתית הואדי. היום מורכב בעיקר מעליה מתונה ארוכה כשמדי פעם יש עליות קטנות ויותר תלולות או אפילו ירידות קטנות. תחילתו של המסלול היא ביער פראי ויפהפה אך עם ההתקדמות הצמחייה מסביב לאורכה של המסלול הופכת להיות פחות סבוכה, ובשלב מסוים הולכים גם לצידי מטעי תפוחים ענקיים ששייכים לחוות Bratang.בBratang, אפשר לבצע עצירה קלה ולאכול בבית קפה המקומי מאכלים העשויים מהתפוחים שהם מגדלים כמו שטרודל או דונאטס תפוחים, ומן הסתם לשתות מיץ תפוחים. באופן די מפתיע, זה טעים גם בסטנדרט אירופאי והעצירה שם מומלצת.
ההרים שהולכים לצידם מתחילים להיות עם פחות צמחייה אלא עם יותר חלקים סלעיים, כך שהנוף מסביב מתחיל להראות לנו שאנחנו בהחלט מטפסים לגבהים גבוהים יותר. ההרים העוצמתיים שחלקם עם קטעים ירוקים יותר וחלקם עם קטעים סלעיים יותר הם בהחלט נוף מדהים.
בהמשך המסלול מגיעים לכפר Dhikor Pokari, אשר לידו ישנו אגם קטן וחמוד שניתן לבצע שם עצירה קלה.
שימו לב שמנקודה זו ישנו פיצול למסלול, לדרך עליונה ודרך תחתונה.
הדרך העליונה והמומלצת יותר מובילה לכפר Upper Pisang, אשר בנוי על צלעו של ההר. הדרך התחתונה מובילה לכפר Lower Pisang, אשר נמצא בואדי בין ההרים.
מאוד מומלץ ללכת בדרך העליונה ולהגיע לupper pisang. הדרך אומנם מוסיפה עלייה של כ 100 מטרים אבל הנוף שרואים מלמעלה לאורך הדרך והנוף הנשקף כשמגיעים לכפר עצמו הם בין הנופים היפים ביותר שתראו בטיול זה. מהכפר ניתן להשקיף על lower pisang שנמצא בואדי ויש נהר שזורם דרכו, ומאחוריו, אם מזג האוויר מאפשר, ניתן לראות את פסגות האנאפורנה 4 ו-2.
בראש הכפר יש מקדש שמומלץ לטפס אליו, אל תשכחו לחלוץ נעליים לפני הכניסה למקדש עצמו. כדאי ללכת עם הפורטר כך שילמד אתכם על התרבות והדת בנפאל, וכמו כן המקום הוא נקודת התצפית הכי טובה על הנוף המהמם באזור.
לנו בגסטהאוס Mandala שהיה מאוד נחמד עם בעלת בית חמודה ממש. הwifi בגבהים האלה מתחיל להיות חלש יותר, הייתה מקלחת חמה מבוססת על גז מחוץ לחדר, האוכל היה טוב, ואף הזמנו לנסות את היין המקומי שלהם שמסתבר שהוא יותר דומה לערק מאשר ליין (בערך 40 אחוז אלכוהול).
סך הכל שילמנו 9000 רופי עבור ארבעתינו על לינה, ארוחת צהריים, ערב ובוקר.

יום 5 - מupper pisang לmanang

מרחק - 20 ק"מ.
עלייה - מ3300 ל 3520.
סך הכל עלייה - 1100 מטר.
זמן - 8.5 שעות, מתוך זה 4.5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 13:50 לקילומטר.


בין הימים היותר קשים לאורך הטרק - גם כי לראשונה מתחילים לטייל בגובה יותר רציני (לרוב מהגבהים הללו מתחילים להרגיש את הקושי של לטייל בגובה), וגם כי היום הזה הוא בין הימים הארוכים בטיול.
המסלול הרשמי של הטרק באותו יום כרוך בעלייה והליכה על צלע ההר, אבל שימו לב שניתן גם להגיע לmanang גם במסלול שעובר בתחתית הואדי ויוצא מlower pisang בציר ג'יפים הראשי. המסלול הזה קל וקצר יותר, אבל עם הרבה פחות נוף (ואנחנו פה בשביל הנוף).
היתה לנו ראות טובה בבוקר, אז יכולנו לראות הפסגות היפיפיות והמושלגות של אנאפורנה 2ו4 מהגסטהאוס לפני היציאה למסלול.
הבוקר מתחיל בירידה מתונה מהכפר. לאחר כמה מאות מטרים ישנו אגם קטן וירוק בקטע טוב בו ניתן לבצע עצירה קלה להתרעננות לקראת העלייה שמתקרבת. שם גם יש חיבור מLower pisang, למי שישן שם. קצת אחריו מתחילה עלייה די חדה של כ 500 מטר גובה. חוץ מהשיפוע של העלייה, מתחילים גם להרגיש את הגובה והאוויר הדליל ולכן הטיפוס יכול לקחת זמן ולדרוש כמות גדולה של עצירות כדי להסדיר את הנשימה ולראות את הנוף עוצר הנשימה (סטגדיש) שנמצא מעבר לעמק.
בסוף העלייה מגיעים לכפר Ghyaru, שם ישנה תצפית לעבר הנוף ואפשר לבצע עצירה ולקנות מאפים במאפייה הסמוכה. משם ממשיכים לעלות בעלייה יותר מתונה עוד כ100 מטר גובה, ולאחר מכן ממשיכים ללכת לאורך הרכס כשעיקר הדרך היא ירידה.
עצרנו לארוחת צהריים בכפר Ngawal בו עוברים בדרך. משם יורדים לעמק ועוברים ללכת בואדי, הליכה של 2-3 שעות עד שמגיעים לmanang. הגענו באיזור 16:00 לכפר.

במנאנג יש הרבה גסטהאוסים לבחירה ואף גם "מלונות" ברמה טובה יותר, אנחנו בחרנו ב Alpine home. החדרים שם הם בקתות ולקחנו שני חדרים זוגיים. הוויפי והקליטה די חלשים אבל האוכל היה טוב ואפילו אכלנו יאק-בורגר שהיה מוצלח באופן מפתיע. יש מקלחת חמה מחוץ לחדר ולכן עדיף להתקלח לפני שמחשיך ממש, השקעים החדרים לא היו טובים אבל ניתן להטעין בלובי של הגסטהאוס.
עלה לכולנו לשתי לילות, כולל ארוחות בוקר וערב 16 אלף רופי.

יום 6 - הסתגלות בmanang

יום ההסתגלות הוא חשוב מאוד כי הוא עוזר להסתגל לגובה, אבל גם כי הוא יום מנוחה להמשך הטרק.
מנאנג הוא כפר מרכזי באזור (אפילו קיים לידו שדה תעופה) והוא בנוי כך שיש רחוב מרכזי שעובר בכפר שהגסטהאוסים נמצאים לאורכו, כשפה ושם ישנם סמטאות שיוצאות ממנו.
ניתן למצוא כל מיני מסעדות שאפשר לשבת בהן, ויש גם מאפייה פופולרית ששמה Tilicho שלא מעט מטיילים הולכים אליה כי היא מזכירה בית קפה מערבי, והיא באמת מקום שנחמד ומומלץ לשבת בו.
יש שמועות שיש בית קולנוע בכפר, לא בדקנו את העניין אבל זאת גם אופציה שאפשר לעשות ביום.
כמו כן יש גם לא מעט מכבסות בכפר, אנחנו על הבוקר הלכנו לאחת מהמכבסות הקרובות לגסטהאוס שלנו, עלה 400 רופי לקילו וכבר בצהריים הכביסה הייתה מוכנה.
אם אתם צריכים עוד כסף להמשך הטרק, יש כספומט בכפר וגם ניתן לבצע המרה מדולרים בחלק מהמלונות (אחד מהם הוא המלון של המאפייה) אבל שימו לב ששער ההמרה הוא גבוה יותר מהשער בקטמנדו.
צריך לזכור שיום זה אינו רק יום מנוחה אלה גם יום הסתגלות, משמע כדאי לעשות איזה מסלול קליל שכולל גם עלייה לגובה. יש מספר מסלולים שניתן לעשות ליד הכפר וכנראה שהפורטר ייקח אתכם לאחד מהם, וגם אם לא אפשר להסתכל במפות או לשאול את בעל הגסטהאוס. גם בכפר עצמו יש מפה ברחוב שבה ניתן לראות כל מיני מסלולים מסביב עם זמני הליכה וק"מ. אחד המסלולים הפופולרים הוא העלייה לעבר הice lake, אגם בגובה 4700 שהמסלול אליו הלוך ושוב לוקח יום הליכה מלא. לא מעט מהמטיילים שמחליטים ללכת לעבר האגם מוסיפים יום הסתגלות נוסף אבל גם ניתן לעשות את המסלול ביום ההסתגלות עצמו אם אתם בכושר המתאים.
יש גם מסלול לאגם די גדול שנמצא ממש ליד הכפר (מרחק הליכה של כרבע שעה), אבל בזמן השהות שלנו האגם היה יבש. אותנו הפורטרים לקחו למסלול קצר עם טיפוס של 100 מטר לעבר מקדש שנמצא מעל הכפר שם ניתן להשקיף על הכפר ולכל ההרים מסביב, ובירידה חזרה לכפר אפשר ללכת לבקר בעוד מקדש גדול יותר.
באותו היום היינו גם צריכים להחליט על המשך הטרק שלנו. רצינו ללכת לאגם טיליצ'ו שמאריך את הטרק בעוד יומיים, רק שהמסלול הליכה לעבר אגם טיליצ'ו נחשב כמסלול לא פשוט ואף לעיתים מסוכן, כתלות במזג אוויר. כשיש גשמים רבים או סופה ישנה סכנת מפולות ואבנים מתדרדרות לאורך המסלול וזו לעיתים סכנת מוות (כולל ישראלי שנהרג שם ב2022).
התחזית הראתה לנו שאמור להיות גשם ביומיים הקרובים באזור הטיליצ'ו, ולכן היינו ממש בדילמה מה לעשות וכיצד להמשיך. אחרי המון התייעצויות עם הפורטר, בעלי הגסטהאוס, קבוצות הוואטסאפ של המטיילים ובית חב"ד, החלטנו שנקום בבוקר ונתחיל להתקדם, ואם יתחיל לרדת גשם נעצור באחד הכפרים שבדרך או נחתוך באמצע חזרה למסלול המקורי - עד שרי קרקא יש מספר נקודות המאפשרות זאת.

יום 7 - מmanag לtilicho base camp

מרחק - 14.5 ק"מ.
עלייה - מ3520 ל 4130.
סך הכל עלייה - 1400 מטר.
זמן - 6.5 שעות, מתוך זה 3.5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 15:20 לקילומטר.

כשקמנו בבוקר לא היה כלל זכר לגשם והתחזית הייתה אופטימית להמשך היום אז התחלנו ללכת לכיוון הטיליצ'ו.
המסלול ברובו הוא בעלייה מתמשכת, לא עלייה תלולה במיוחד אבל כן מעייפת, במיוחד עם הקושי המתווסף של הגובה והאוויר הדליל. הנוף לאורך היום מאוד יפה, כשלראשונה הולכים ממש על צלע של הר עם נחל בואדי רחוק מתחת.
לאורך היום עוברים מספר כפרים, וממש מתחת לShri kharka ישנו מקדש חמוד שמתצפת על הנוף.
הגענו בשעות הצהריים המאוחרות לטיליצ'ו בייסקאמפ. בסיפורי הדרך שקראתי היה כתוב שיש שם רק 3 גסטהאוסים ומסתבר שזה כבר לא נכון. יש שם לא מעט גסטהאוסים, וככל הנראה כשאתם תטיילו שם יהיו אף יותר כי יהיו עוד בבנייה.

הפורטרים הובילו אותנו לאחד הגסטהאוסים שהיה נראה די גרוע - גם החדרים עצמם לא היו נראים כל כך טוב, השירותים היו שירותי בור ואין מקלחת כלל. אז יצאנו למסע חיפוש גסטהאוס, ולאחר שני מעברים וטרטור של הפורטרים מצאנו אחד שהיה בסדר - New Hotel Tilicho. חדרים סבבה, שירותים נורמליים בחדר ויש גם מקלחת חמה בגסטהאוס. לאורך היום היתה בכפר הפסקת חשמל בגלל בעיה בקו מתח אז את מרבית הזמן עד הערב בילינו בחדר אוכל כי הייתה שם אח לחימום שהיתה ממש מעולה. כתוצאה מהפסקת החשמל לא היה וויפי.

סך הכל שילמנו על הלילה וארוחת ערב ובוקר 11790 רופי.

יום 8 - טיפוס לאגם טיליצ'ו וירידה לsiri kharka

מרחק - 17 ק"מ.
עלייה - מ3130 ל4060.
סך הכל עלייה - 1400 מטר.
זמן - 8.5 שעות, מתוך זה 5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 18:00 לקילומטר.

הפורטרים רצו שנקום ונצא לדרך בסביבות השעה 4 כי זאת עלייה ארוכה ולא פשוטה, אבל אנחנו העדפנו לצאת יותר מאוחר כדי לעשות את ההליכה באור יום אחרי שהערפל מתחיל להתפזר בשביל סיכוי לראות יותר טובה למעלה. ידענו גם שבמקרה שבו נחזור מאוחר נוכל להישאר בבייס קמפ ולחבר את המשך המקטע עם המקטע של למחרת.
בקיצור, קמנו באיזור השעה 6 לבוקר ערפילי, חיכינו עד 7 שקצת יתבהר ויצאנו לדרך.
את המסלול לאגם עושים בלי כל הציוד כי המסלול הוא הלוך ושוב לאגם ובחזרה. לקחנו איתנו תיקים קטנים עם ציוד חום ונגד גשם, מים, פק"ל קפה ונשנושים. ביקשנו ערב לפני מהגסטהאוס שיכינו לנו סנדוויצ'ים לדרך כארוחת בוקר - הם היו… אכילים, בעיקר כמות מוגזמת של מיונז. ההליכה לאגם היא בעלייה מתמדת, לפעמים עם שיפוע קל ולפעמים עלייה חדה יותר. לאורך כל הדרך ליווה אותנו ערפל די כבד שהסתיר את הנוף ולכן התרכזנו בטיפוס עצמו ובתפילות שהערפל יתפזר עד שנגיע למעלה. לאחר עלייה של כ 650 מטר גובה, יש עליית זיגזג תלולה של כ 150 מטר, ואחריה עוד כ 100 מטר עלייה יחסית מתונה, משם הדרך לאגם יחסית מישורית.
האגם באמת מרשים! הערפל יחסית התפזר ואיפשר לנו תצפית מרהיבה, גם אם לא מושלמת, על האגם במלואו ועל רוב ההרים המקיפים אותו. בהחלט היה שווה להגיע אליו!
רק המחשבה שהגענו לאגם בגובה של 5000 מטר זה דבר משוגע. טוענים שזה האגם הכי גבוה בעולם, גוגל טוען אחרת, אבל הוא בהחלט לא רחוק משם.
סך הכל לקח כמעט 3 שעות של הליכה עד להגעה לאגם.
עשינו שם עצירה של שעה, סשן תמונות, פק"ל קפה ונשנושים. במקרה הצורך יש שם בקתה להסתתר בה מהקור.
בערך בשעה 11 התחלנו לרדת חזרה לבייס קאמפ, השמיים התבהרו והערפל ירד, וראינו את הנוף שהפסדנו כשעלינו בבוקר. הירידה לבייס קאמפ הרבה יותר מהירה ולקחה כשעה וחצי. חזרנו לגסטהאוס, נחנו קצת, אכלנו צהריים ויצאנו להמשך הדרך.
לאחר שעתיים של הליכה שבה חוזרים את הדרך שהלכנו אתמול הגענו לShri kharka לגסטהאוס hotel tilicho peak שהיה ממש חדש, נראה כמו צימר עם נוף יפה. היו שירותים בחדר, מקלחת חמה בחוץ, וויפי ואוכל טוב. סך הכל עלה לנו 10985 רופי לכולנו עבור לינה וארוחת ערב ובוקר.

יום 9 - מsiri kahrka לyak kharka

מרחק - 10 ק"מ.
עלייה - מ4060 ל4020.
סך הכל עלייה - 589 מטר.
זמן - 4 שעות, מתוך זה 3 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 17:00 לקילומטר.

הולכים על אותו הרכס בו הלכנו בדרך מMenang לShri kharka רק בחלק יותר גבוה שלו. כתוצאה מזה הנוף די זהה למה שראינו יומיים קודם לכן. בדרך עוברים ליד שרידים של כפר קטן שנהרס ברעידת אדמה שקרתה בשנת 2015 וקצת אחריו יש תצפית מרהיבה על כל העמק של Menang. מיד אחריה מתחילה ירידה של כ 350 מטר גובה שכבדה על הברכיים ושבסופה חוצים גשר לגסטהאוס קטן שניצלנו לעצירה קצרה. לאחר מכן יש טיפוס של כ 100 מטר גובה שבסופו מתחברים חזרה למסלול המקורי של הסובב. משם יש עוד הליכה של 2.5 ק"מ בערך עד להגעה לכפר.
מכיוון שזה יום קצר יחסית ולא קשה במיוחד יש כאלה שממשיכים ללכת עד לכפר Letdar וישנים שם. היתרון בכך הוא שביום למחרת אפשר להמשיך ללכת עד לhigh camp לפי חוקי ההסתגלות לגובה (לא לעלות יותר מ 500 מטר גובה ביום) וכך לחסוך את תחילת העלייה ביום של הפאס.
בסיפורי דרך שקראתי אומרים שהגסטהאוסים שם פחות ברמה מYak kharka, אבל עם גל הבנייה של הגסטהאוסים של השנים האחרונות יכול להיות שזה השתנה. תכלס אפשר גם לחבר את המקטע הזה עם המקטע של היום שלמחרת מבחינת האורך ורמת הקושי. זה לא יהיה הכי קל, אבל אם אתם צריכים לחסוך יום זה אפשרי.
בכל מקרה - נשארנו לישון בYak kharka. ישנו בDream Home שנמצא בקצה של הכפר ולא התלהבנו ממנו - החדרים לא היו משהו, היה חלון ענק וקריפי בשירותים שהשקיף לתוך חדר השינה, האוכל היה סביר, הייתה מקלחת חמה וויפי שעובד פה ושם. בצהריים הלכנו להסתובב בכפר ואכלנו באחד הגסטהאוסים האחרים שהייתה בו מאפיה.
הצהריים עלה לנו 3620 רופי לכולנו, ולינה וארוחת ערב ובוקר עלו 7910 רופי לכולנו.

יום 10 - מyak karka לthorung phedi

מרחק - 7 ק"מ.
עלייה - מ4020 ל4520.
סך הכל עלייה - 752 מטר.
זמן - 2.5 שעות, מתוך זה שעתיים של הליכה נטו בקצב ממוצע של 16:50 לקילומטר.

יום לא ארוך במיוחד, מגיעים יחסית בשעה מוקדמת (יצאנו ב 8 בבוקר והגענו ב 11 בבוקר) לthorung phedi, כך שבמרבית היום נותנים לגוף לנוח ולצבור כוחות עם הסתגלות לגובה לקראת הטיפוס לפאס למחרת.
הקטע הראשון של המסלול לא קשה. ישנה עלייה די מתונה של 200 מטר ובדרך עוברים בכפר Letdar. לאחר כ 4 ק"מ של הליכה ישנו פיצול לשתי דרכים. פנייה ימינה לדרך החדשה, דרך קשה יותר מכיוון שמטפסים בה בערך 250 מטר גובה יותר מהדרך השנייה. פנייה שמאלה תוביל לדרך הישנה. היא קלה יותר - היא מתחילה בירידה של כמה עשרות מטרים ואז הליכה לעבר הכפר בעלייה יחסית מתונה. מנגד, יש שם סכנת הידרדרות של אבנים, לכן גם פתחו את הדרך החדשה. אנחנו לקחנו את הדרך החדשה והקשה יותר, ממליץ ללכת בדרך הזאת אם אתם יכולים כי הנוף משם יפה יותר (יותר גובה) וזה חוסך לכם את העלייה לגובה יותר גבוה לצורכי הסתגלות אחרי ההגעה לגסטהאוס, כי כבר עליתם לגובה יותר גבוה במהלך ההליכה.
בסיום המקטע יש גשר תלוי חדש שלא מופיע במפות שמחבר אתכם לthorung phedi בצד השני של הואדי.זה הגשר התלוי הכי ארוך שתיתקלו בו בטיול, באורך של בערך 200-300 מטר.
פעם ראשונה בחיים אני יכול להגיד שההליכה על הגשר לא קלה, בגלל המבנה הקעור של הגשר החצי השני שלו הוא עלייה שככל שמתקדמים לסופה השיפוע רק הולך וגבר. זה שאתה כל הזמן הזה מתנגד לרוחות צד חזקות לא עוזר.
הגענו לthorang pedi, יש שם גסטהאוס די גדול שרוב המטיילים לנים בו, והיה נראה שיש עוד גסטהאוס אחד מעליו. מעט מטיילים המשיכו וטיפסו עד לhigh camp (גובה של 4850) ששם טוענים שהתנאים של המגורים פחות טובים והקור בלילה יוצר חוויה פחות נעימה.
מזג האוויר היה די נעים לכן בצהרי היום ישבנו בחוץ וכשהחשיך עברנו לשבת ולנוח בלובי של הגסטהאוס.
הקליטה והוויפי כבר לא כל כך קיימים, האוכל היה נחמד, והחדרים היו סבירים בהתחשב שאנחנו נמצאים בגובה כזה (ניתן גם לבקש שמיכה נוספת לאנשים שממש קר להם). עלה לכולנו 16 אלף רופי עבור לינה, וארוחת צהריים, ערב, נשנושים לאורך היום וצידה לדרך בבוקר של הפאס.
הפורטרים תיאמו ביניהם שעות כדי למנוע עומס בעלייה ונקבע שנצא לדרך בשעה 5:30 למחרת (לא מעט קבוצות מטיילים אחרות יצאו בשעות מוקדמות יותר).

יום 11 - עלייה לפאס וירידה לmultinah ונסיעה לtatopani

מרחק - 15 ק"מ.
עלייה - מ4520 דרך ה5400 של הפאס ל3700.
סך הכל עלייה - 975 מטר.
זמן - 8 שעות, מתוכן 4.5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 16:55 לקילומטר.

הגיע היום המיוחל, היום שבשבילו התכנסנו, שעבורו הלכנו כמעט שבועיים, שכל יום של הליכה וטיפוס לאורך ה11 הימים האחרונים עזר לנו להתחזק ולהתאמן עבור היום המיוחד.
טוב, אולי אני קצת מגזים. בסוף צריך לזכור שזה נחשב לשיא הטרק אבל יותר בגלל שהוא שיא הגובה שלו, שיא הקושי ואולי גם שיא הקור, אבל בסופו של דבר זה רק עוד נקודת ציון בטרק המטורף הזה ואפילו לא המקטע הכי יפה.
קמנו בארבע לפנות בוקר בחושך מוחלט, מבעד לחלון היה אפשר לראות פנסים של מטיילים אחרים שכבר מתכוננים לצאת לדרכם, שתינו תה חם בחדר אוכל, לקחנו סנדוויצ'ים שהזמנו יום קודם (מומלץ, כי הפעם אין מקומות לאכול בהם עד סוף המסלול), הדלקנו פנסים ויצאנו לדרך.
הזריחה התחילה לבצבץ בין ההרים והערפל קצת אחרי שהתחלנו ללכת, כך שאחרי פחות מחצי שעה של טיפוס מאומץ עשינו עצירה מהירה לקיפול פנסים וציוד חום.
המקטע הראשון הוא הטיפוס לעבר הhigh camp, טיפוס של 350 מטר גובה בעליית זיגזג יחסית תלולה שלקחה לנו כשעה.
בhigh camp התחילו לרדת פתיתי שלג זעירים (חוויה די מגניבה), אז עשינו עצירה קטנה בשביל לשים מעילי גשם והמשכנו ללכת. המשך הדרך מורכב מעליות ברמות שונות של שיפוע מתון עד תלול. לאורך הדרך הערפל שמסביבנו התפזר והתגבש שוב ושוב כך שחלק מהזמן ראינו רק כמה מטרים קדימה וחלק מהזמן זכינו לראות קצת נוף ושמש. בדרך ישנם שני בתי מחסה שבשעת חירום אפשר לעצור בהם למחסה ממזג האוויר. סך הכל לקח לנו כ 3 שעות להגיע לפאס. גם בפאס הייתה עננות כבדה עם ערפל אז לא באמת ראינו את הנוף מסביב, יותר ציון דרך מאשר הנוף.
עשינו סשן של תמונות עם השלט המעיד על הגובה ועל המיקום, הצטלמנו די מהר כי מזג האוויר היה לא כיף במיוחד.
בפאס יש בית תה לא גדול במיוחד, ישבנו שם עם עוד מטיילים והתחממנו עם תה רותח. לאחר כשעה של התבצרות בבית תה התחלנו את הירידה. לאורך מרבית הירידה הלכנו בגשם ובערפל שהתחזק מהבוקר ולכן לא ראינו כלל את הנוף. רק לקראת הסוף מזג האוויר השתפר (או שירדנו מספיק נמוך) ואז נגלה לפנינו הנוף המרהיב של העמק אליו אנו יורדים. בתחתית הירידה התלולה (בערך בגובה 4150) יש כמה גסטהאוסים ומסעדות שבאחת מהן עצרנו להתרעננות, ומשם המשכנו לעוד כשעה של הליכה עד לmuktinah.
הכפר עצמו נראה מאוד ישן ומוזנח ולא מקום מזמין במיוחד, לא נישארנו בו אלא מצאנו מקום לחכות בזמן שהפורטרים ארגנו ג'יפ (זה לקח הרבה זמן כי מזג אוויר בעייתי לא איפשר טיסות ולכן היה המון עומס על הג'יפים). אם אתם בכל זאת מעוניינים להישאר שם - שמעתי המלצות על גסטהאוס בשם בוב מארלי. הג'יפ עלה 20 אלף רופי לארבעתינו ולשני הפורטרים. המשכנו בנסיעת ג'יפ מטלטלת של כשלוש שעות עד לכפר tatopani, כשחלק מהזמן נוסעים ממש לצידי "תהום" המוביל לנהר שזורם מלמטה.
בtatopani התמקמנו בהוסטל hotel himalaya, שני חדרים זוגיים, וויפי טוב ומקלחת עם מים חמים. אכלנו ארוחת ערב, חגגנו יומולדת לפורטר והלכנו לישון. סך הכל עלה לנו 8870 רופי עבור ארוחת ערב ובוקר והלינה.

יום 12 - מtatopani לghorepani

מרחק - 16 ק"מ.
עלייה - מ 1250 ל 2850.
סך הכל עלייה - 1790 מטר.
זמן - 6 שעות, מתוכן 4.5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 15:50 לקילומטר.

את הבוקר פתחנו באחד מהמעיינות החמים שמאפיינים את Tatopani, עולה 150 רופי לאחד. בילינו שם כשעה שהייתה טובה להרפייה של הגוף התפוס. לא היה עמוס באנשים, מרבית הנוכחים היו בכלל נפאלים ולא מטיילים.
לאחר מכן אכלנו ארוחת בוקר בהוסטל, ואז התפצלנו. שניים מאיתנו החליטו להמשיך את המסלול רגלית לghorepani, ושניים החליטו שהם טיפה מיצו ועשו את הדרך בג'יפ שעלה 12000 רופי. המסלול הוא עלייה מתמדת לאורך כל היום, עולים בערך 1600 מטר. הנופים שרואים בדרך מהממים ושונים קצת ממרבית ימי הטרק הקודמים אז לא הייתי מוותר על המקטע הזה. יש המון צמחייה ירוקה (כולל מעבר לצד טרסות חקלאיות) עם לא מעט הליכה בתוך יערות ועוברים גם במספר כפרים מקומיים קטנים שמרגישים טבעיים יותר, בניגוד לכפרים שעוברים בהם בטרק שמונגשים יותר לתיירים. מזכיר קצת את הכפרים שעוברים ביום יומיים הראשונים של הטרק שניתן לראות בהם את החיים הפשוטים והמיוחדים של המקומיים.
בשעות אחר הצהריים הגענו לכפר ghorepani, שם יש לא מעט הוסטלים שניתן לישון בהם, אחרי סקר מעמיק שעשו החברה שהגיעו עם הג'יפ מוקדם שכלל מעבר בכמעט כל ההוסטלים בכפר בחרנו בhotel Dhaulagiri. יש מים חמים (אבל תזהרו כי עלתה עלי עלוקה במקלחת), וויפי, וסך הכל עלה לנו 9480 עבור הלינה והארוחות.

יום 13 - עלייה לפון היל, ירידה עד hile ונסיעה לפוקרה

נתונים שלא כוללים את הפון היל:
מרחק - 9 ק"מ.
ירידה - מ2850 ל 1800.
זמן - 3.5 שעות, מתוכן 2.5 שעות של הליכה נטו בקצב ממוצע של 17:00 לקילומטר.

קמנו ב4:15 בבוקר, התארגנו ויצאנו לטפס את הפון היל. בראש הפון היל יש תצפית המשקיפה על כל הרכסים באזור האנאפורנה ומומלץ להיות שם בזריחה כי המראה של פסגות ההרים המושלגות נחשפות עם אור ראשון של שמש מרהיב מאוד, וללא ספק זה אחד מהמקומות היפים ביותר לאורך הטרק ונקודת סיום וסיכום מצויינת. מומלץ להגיע לפני הזריחה כדי להקדים את העומס של התיירים המטפסים לעבר התצפית ולתפוס את המקום הטוב ביותר בתצפית.
ההליכה מהגסטהאוס לעבר התצפית לוקחת בין חצי שעה לשעה, טיפוס מדרגות של 350 מטר. הכניסה לאתר עולה 150 רופי לאדם. לאחר בילוי כמעט של שעתיים בתצפית, ואחרי לא מעט תמונות, עננות התחילה להופיע על ההרים והם התחילו להיעלם. ירדנו חזרה לגסטהאוס, אכלנו ארוחת בוקר, התארגנו והלכנו לכפר Ulleri, שם הפורטרים שלנו סגרו עם ג'יפ שייקח אותנו לכיוון פוקרה. מדובר בהליכה של כ 9 קילומטר שכולה בירידה, לא מאמצת אבל גומרת את הברכיים. יש במהלך הדרך כמה מקומות לעצור לאכול, אנחנו העדפנו כבר להגיע לפוקרה אז לא עצרנו.
הנסיעה לפוקרה לקחה כ 3 שעות. הגענו לסוכנות בפוקרה, סידרנו את התשלומים שנותרו על הטרק ונפרדנו לשלום מהפורטרים שלנו.
בפוקרה התאכסנו במלון Adam hotel, שנמצא ממש על הרחוב המרכזי בפוקרה הlakeside.

פוקרה

בפוקרה שהינו ארבעה ימים, רוב הזמן באמת ניסינו לנוח כמה שאפשר אחרי הטרק.
ישנם לא מעט אטרקציות שאפשר לסגור דרך הסוכנויות השונות, החלטנו שיום אחד נעשה רפטינג. הרפטינג נקרא רפטינג יום למרות שהוא לקח שעה ו45 דקות והוא עלה כ 50 דולר לאדם. הוא היה כיף סך הכל, אבל לא חובה.
בנוסף בפוקרה אפשר למצוא לא מעט מסעדות מערביות יותר, כמו OR2K, The Juicery Cafe, El Bocaito Espanol. האוכל בהן בסדר, לא איזה מסעדת פאר, אבל המחירים עדיין טיפה יותר זולים מהארץ (אבל כן יותר יקרים משאר המסעדות).
מקום נחמד נוסף בפוקרה הוא הmovie garden, בכל ערב יש הקרנה של סרט אמריקאי אחר עם פיצות טעימות, היה נראה שהסרטים די טובים.
וכמובן יש את הפארק השעשועים שניתן לבקר בו אם אתם בעניין ובטיחות היא לא הדבר הכי חשוב לכם.

טיפים

• אפליקציות שימושיות: mapy.cz לניווט - כמובן לא לשכוח להוריד את המפות אופליין, yr למזג אוויר - אבל תמיד לזכור שמזג האוויר משתנה מאוד ודינמי.
• תהיו נחמדים לנפאלים, הנפאלים הם אנשים חברותיים ותמיד יברכו אתכם בנמסטה, אז תמיד תגידו נמסטה לנפאלים שאתם רואים לאורך המסלול.
• להביא לפחות 25-30 דולר ליום (כמובן ברופי), ככה שלא תתקעו בלי כסף לקראת סוף הטרק.
• לעקוב אחרי מזג האוויר ולהיות מוכן לכל תרחיש, מזג האוויר מאוד דינמי ויכול להשתנות לא מעט, ובמקרה הצורך להתייעץ עם הפורטר.

קבצים מצורפים

• רשימת ציוד לטרק
• תמונה של המסלול שלנו על ידי האפליקציה polarsteps

קישורים חיצוניים

• ויזה לנפאל
• ויזה להודו
• mapy.cz
• yr - תחזית