טרק האנאפורנה בסיום העונה - שבועיים מאתגרים ביותר

כללי

טרק האנאפורנה הוא אחד הטרקים המפורסמים והמטוילים ביותר בעולם, הוא מגוון מבחינת נופים, אתגרי במידה בינונית והנופים בדרך מדהימים.
עשיתי את הטרק מחוץ לעונת הטיולים - בתחילת חודש דצמבר, דבר שהפך את הטרק לקשה פי כמה בגלל הקור, אם כי מיעוט המטיילים ואופיים היותר אתגרי מוסיף המון לחוויה.
אין ספק שהאנאפורנה הוא טרק מעניין וחווייתי, אחד היתרונות הגדולים שלו הוא הגיוון מבחינת נופים - מטיילים בנוף משתנה הכולל הרים ירוקים וקירחים, כמות מפלים ואגמים אין-סופית, הרים מושלגים ופאס גבוה. יתרון נוסף של הטרק הוא היכולת להתאים אותו ליכולותיכם ולרצונותיכם ולהאריך ולקצר אותו במסלול שבין שבוע לחודש.
ניתן לקחת ג'יפים ואוטובוסים בשני חלקי הפאס - לפניו ואחריו ולהתחיל אותו בנקודות שונות, אני בחרתי לקצר מעט את ההתחלה על מנת לעמוד בלוח זמנים של הטיול ומפאת העייפות לאחר טרק אוורסט שלושת הפאסים.
נקודה חשובה נוספת היא שהטרק משמעותית זול מטרק שלושת הפאסים בעיקר בגלל שאין צורך בטיסות ויש מבחר ותחרות גדולה יותר בין הגסטהאוסים (לפחות מחוץ לעונה...). המחירים בתפריטים די סבירים וניתן לעשות את הטרק עם סכום של 10-20 $ ליום ללא מדריך ופורטר (סבל שסוחב את התיק).
תשתיות המסלול טובות ברובן והשבילים ברורים ומסומנים, ולרוב ישנם מספיק מטיילים ומקומיים שניתן להיעזר בהם נוסף על הניווט עם המפה.
מבחינת כושר - מדובר בטרק שאינו קשה, הכושר נבנה עם הימים ואין בעיה להתחיל את הטרק ללא הכנות מיוחדות לאנשים ממוצעים. הבעיה המרכזית היא השפעת הגובה על הגוף - מומלץ לקחת איתכם כדורים נגד כאב ראש וכדורים למחלת גבהים, אם כי אין בעיה להישאר במקום מסוים ולעשות יום התאקלמות נוסבמידה ומרגישים לא טוב במהלך הטיול.
מזג אוויר וסכנות - ראוי לציין שיצאתי לטיול חודשיים לאחר האסון בו נהרגו בסופת שלגים כ-40 אנשים וביניהם 4 ישראלים, האחריות על הנושא נמצאת בידי המטיילים! על מטיילים לבדוק את מזג האוויר במספר אתרי חדשות ולשאול בעמדות בדיקת האישורים, להתעניין ולקבל החלטות קשות, כפי שתקראו בפרק שלי על חציית הפאס. סופת שלגים בעונה היא עניין נדיר, ובתקופה שבה אני טיילתי היא עניין סביר, לכן עליכם להיות מוכנים עם בגדים חמים כל העת ויותר חשוב להכיר את עצמכם ולדעת למה אתם מסוגלים ולמה לא, אני הייתי לאחר טרק 3 הפאסים באוורסט, טרק קשה יותר בכמה רמות והייתי מאוקלם לגובה.
נקודה אחרונה - הגעה לטיול מתבצעת עם אוטובוס מפוקרה לבסיסהאר והחזרה לפוקרה קצת יותר מסובכת למי שלא מסיים את ההליכה עד הסוף, הנקודה תפורט בפרק האחרון.

הגעה לטרק וג'יפ

האוטובוס יוצא מפוקרה לבסיסהאר וניתן להזמין כרטיס בעשרות סוכנויות הטיולים בפוקרה, כמובן שרוב הישראלים בוחרים לעשות זאת דרך סוכנויות סוויסה. בעונה בד"כ אוספים אותכם מהמלון לאוטובוס, מחוץ לעונה אין הרבה מטיילים (ואין בכלל ישראלים! רק תיירים מערביים) ולכן תצטרכו לקחת מונית לתחנת האוטובוסים במחיר של 2-3$.
הנסיעה במיניואן/ אוטובוס אינה נוחה וישנן יותר מידי עצירות לאורך ה-5 שעות נסיעה, הייתי התייר היחיד באוטובוס וכמובן שבדקתי את המחיר ששילמתי שהיה בערך כפול מהמקומיים (דבר נפוץ בנפאל, לדעתי אין דרך להימנע ממנו וכיוון שהמחיר הוא 6$+- אין הרגשה של "נדפקתי"...).
בהגעה לבסיסהאר אפשר להתחיל את הדרך בהמשך לכביש המרכזי בעיירה, אך מומלץ בכל אופן לעצור שם ולקנות קצת אוכל לדרך (אוראו, חטיפים וכו') והשלמות ציוד חיוני שלא הבאתם מפוקרה כיוון שהם יקרים יותר לאורך המסלול.
בסוף הכביש המרכזי ולפני הירידה יש משרד נסיעות של ג'יפים שנראה כמו בודקה של תחנת מוניות ישנה, המחירים של הג'יפים יקרים (וכפולים מאשר של המקומיים) ואם אתם בוחרים לא להתחיל את המסלול ישר אלא לעשות דילוג התחלתי על הימים הראשונים תהיו מודעים, לי נסיעת ג'יפ לאחר ויכוח קצר עלתה 15$ לעיירה שנקראת דאראפני (קיצור של יומיים הליכה) לעיירה צ'אמה (יום הליכה נוסף מדארפאני) דרשו 23$. משם אפשר לקחת אופנוע שמחירו דומה עד למנאנג (קיצור של יומיים נוספים, מאוד לא מומלץ אבל אפשרי).
ניתן לקחת גם אוטובוס מקומי שאיני יודע עד לאן הוא מגיע אבל שווה לבדוק, אך התחנה שלו היא מול משרד הג'יפים, פשוט תחכו שם כחצי שעה וייגש אליכם ילד שמארגן ואוסף את הנוסעים, כנראה שהנסיעה זולה יותר, נוחה עוד פחות אבל חווייתית איכשהו.
הנסיעה בג'יפ נוראית, קפיצות וכ-6/7 שעות עם תרנגולים ברגליים בתוך שקים של מקומיים, מומלץ מאוד לשבת מקדימה אם כי המושב מוטה קצת יותר מידי, אבל לפחות אין עומס של תיקים, בע"ח וארגזים בתוך הרכב.
בנסיעה עוברים בקילומטרים הראשונים חלק שנמצא בתנופת פיתוח - בניית כביש, סכר ומנהרות ולדעתי כדאי לדלג על חלק זה בכל מקרה ולהתחיל מבולבולה (bhulbuhle).
לאחר מכן הנסיעה מסוכנת ביותר על צלע הר בדרך שטח על בולדרים עם הרבה מאוד קפיצות, תקוו שהנהג יהיה זהיר. עוברים בדרך מפלים יפים ואגם מדהים שנקרא טל tal (נקודה מומלצת לעצירה להולכים בימים הראשונים).
הגעתי לדארפאני בשעות החושך המוקדמות ונכנסתי לגסט האוס הראשון שמצאתי לנוח אחרי יום הנסיעות המעייפות. ד"א המקומיים ונהג הג'יפ הציעו לקחת אותי איתם לצ'אמה בחינם לעוד שעתיים נסיעה, כיוון שבאתי לטייל ולא לנסוע בג'יפים סירבתי, אך מי שמתכנן לקצר בכל מקרה ראוי שישקול לקחת את הג'יפ בצהריים מבסיסהאר ולנסות להמשיך איתו להלאה אח"כ ללא תשלום עד ליעד הרצוי...

dharapani to chame

יום ההליכה הראשון שלי - ההליכה מתבצעת רוב הזמן על שביל שבו נוסעים גם הג'יפים, בנקודות מסוימות יש דרכים העוברות בתוך יערות ועל השלוחות - מומלץ מאוד לא לפספס את הכניסות האלו ולחפש את ההליכה על שביל המטיילים המקורי שעליו לא סללו דרך עפר (סללו זו מילה קצת מוגזמת אבל ניחא).
הדרך אינה קשה ואורכת כ-4 עד 5 שעות בהליכה מתונה מאוד, ללא עליות חדות ולאורך הנהר המרכזי, כך שניתן להבחין מידי פעם במפלים. בתחילת היום חברתי לקבוצה גרמנית-קוראנית שטיילה במסלול שלי ואין בעיה להכיר ולמצוא חבר'ה בכל נקודת התחלה שתבחרו, אפילו מחוץ לעונה תיאלצו לבחור עם מי אתם רוצים לטייל אם יצאתם סולו.
לאחר ההגעה לצ'אמה ישנם "מעיינות חמים" בסוף הכפר אם חוצים את הגשר והולכים דרך גסטהאוס בשם טיבט הקטנה (או משהו כזה). למעשה זוהי נביעה לתוך הנהר, לא מיוחד ולא ממש מומלץ לדעתי, מה גם שהמקומיים עושים שם כביסות ואין איזושהי בריכה אמיתית לשבת בה.

chame to upper pisang

יום יפה וקצר יחסית של כ-4 שעות שבו הולכים בעיקר בבקעה לאורך הנהר המרכזי, הנופים מתחילים להשתנות ונהיים צחיחים וסלעיים, וניתן לזהות את פסגות האנאפורנה שנגלות מדרום מערב בין ההרים המדהימים.
מומלץ לקראת תחילת העלייה לגובה שמקשה על הנשימה לעשות ימים קצרים, ואם ברצונכם להאריך אותם עצרו לארוחת צהריים/ הפסקת תה על מנת לא להשתעמם מידי בגסט האוס.
מומלץ מאוד לעלות לישון ב-upper pisang הנוף מהגסט האוס הוורוד (אתם לא יכולים לפספס) מדהים ואפשר לראות את השקיעה והזריחה מחדר האוכל. כיף לבלות את אחר הצהריים עם הנופים המהממים וזה פספוס רציני לישון בעמק ב-lower pisang! מלבד זאת ישנה דרך ישירה למסלול upper trail ללא "תפירות" כך שאם אתם בוחרים את הדרך (רצוי, הנופים שווים את הקושי הבינוני) בכלל אין סיבה לא להתחיל את העלייה יום לפני כן.

upper pisang to manang

כפי שנאמר מומלץ מאוד לקחת את השביל העליון - upper trail הנופים מדהימים ושווים את כל המאמץ.
העלייה די ארוכה (כשעה וחצי) עד לכפר ghyaru אך בכניסה לכפר ישנם מספר מסעדות קטנות שטובות להתאוששות, כוס תה של בוקר מאוחר ותפוח (או ארוחת בוקר שנייה).
לאחר מכן ישנה הליכה די ארוכה למנאנג אם כי היא אינה קשה יותר, ישנה ירידה די ארוכה ומתונה חזרה לעמק עם הנהר המרכזי, וההליכה די נוחה באותו היום. בתקופת הטיול שלי ביום זה התחיל הקור המשמעותי (קר מאוד גם לפני זה בלילות) עם העלייה בגובה.
מנאנג manang היא עיירה מרכזית יחסית באזור ויש בה שירותים, מאפיות וחנויות רבות יחסית למה שפגשתם לפני כן (בדומה ל-namche bazar בטרק האוורסט אך קטנה יותר). מאוד מומלץ לבלות במאפייה המצוינת שבמרכז הכפר, ללכת לסרט (7 שנים בטיבט) כדי להעביר כמה שעות בערב.
רוב המטיילים נשארים יום מנוחה להתאקלמות במנאנג והדבר מומלץ ביותר, אני בחרתי להמשיך לטייל כיוון שהייתי מאוקלם יחסית מהטרק הקודם.
בדקתי כמובן את מזג האוויר לימים הקרובים בתחנת האישורים בכפר והפקיד גמגם באנגלית גרועה שלא כדאי לטייל ביום ראשון (היה יום רביעי), ניגשתי לבדוק באינטרנט את הסיבה והתברר שצפוי גשם ושלג קל בימים ראשון ושני.
אשתף אתכם כאן בהתלבטויות ובבחירות שלי שיכולים לעזור למטיילים באזור - תחזית מזג האוויר גרמה לי לתהות על המסלול הרצוי כיוון שרציתי להגיע לאגם הטיליצ'ו ולאחר מכן לפאס - מה שגרם לתכנון יום חציית הפאס בראשון או שני. עם ההתלבטות אם לרוץ לחצות את הפאס לפני מזג האוויר הגרוע או ללכת לאגם בחרתי ללכת לאגם ולחכות למזג אוויר טוב יותר ולחצות את הפאס לאחר התבהרות השמיים.

manang to tilicho base camp

למתלבטים האם לעשות את הטיליצ'ו יש תשובה אחת - כן! הטיפוס קשה אך אם עד מנאנג הרגשתם טוב ולא היו בעיות מיוחדות, כדאי לעלות לצפות באגם המדהים בגובה 4900 מ'.
היום לבייס קמפ די מעייף אך מדהים - הדרך קשה בגלל 2 סיבות - בגלל העלייה בגובה ובגלל הסיכון בשביל על השלוחה התלולה.
הדרך לאחר כשעתיים וחצי עוברת באמצע שלוחה תלולה ביותר - ההליכה היא פחות או יותר מתונה וכמעט שהעלייה לא מורגשת על השלוחה, אך השביל צר ביותר ומתאים לרגל אחת מקסימום... כמו שמצוין במדריכים אחרים, ישנה סכנה של הידרדרות אבנים מדי פעם וצריך לשים לב ולהסתכל גם על השביל וגם למעלה. לא צריך לחשוש מידי, אין בעיה לעבור בשלום את הדרך רק יש להיות זהירים ועירניים. לא מומלץ לעשות את הדרך אם יש לכם סחרחורות או כאבי ראש חזקים מהעלייה בגובה! יש צורך בריכוז בהליכה ואם נופלים שם הדרך למטה ארוכה מאוד... לפחות 300 מ' התגלגלות במדרון התלול.
ישנם 2 גסטהאוסים די גרועים בטיליצ'ו בייס קמפ (יש כמה בדרך, כולם היו סגורים - חשוב לברר את זה לפני כן כשאתם מטיילים מחוץ לעונה!), רק אחד מהם היה פתוח ואת זה יש לבדוק מראש במנאנג. בכל מקרה אל תעשו את המסלול אם הם סגורים, שינה באוהל לא מתאימה לתקופה של דצמבר, הקור מגיע למינוס 10 ורוחות חזקות בלילה.

tilicho lake and the way to yak kharka

ביום זה חששנו (אני וכלל הקבוצות שהלכו באותו היום לטיליצ'ו) שאנו עלולים להיתקע במזג אוויר גרוע בטיליצ'ו בייס קמפ אם נישאר לילה נוסף (כפי שעושים בד"כ) לאחר הטיפוס לאגם וחזרה, לכן החלטתי ללכת לאחר החזרה מהאגם ישירות ל-יאק קרקה, מה שהפך את היום לארוך מאוד, מעייף וקשה במיוחד. אם יש לכם אפשרות אחרת עדיף לעצור בדרך - לי לא הייתה כיוון שכל הגסט האוסים היו סגורים.
יצאנו בערך בשעה 5:00 לפנות בוקר לטיפוס על הטיליצ'ו - ההתחלה הייתה קשה מאוד לזיהוי ואיטית והקור היה מקפיא (רוחות ומינוס 10 בערך), אם אין לכם בעיית זמנים ומז"א אל תצאו בשעות שלפני זריחת השמש. לאחר זיהוי השביל ומעבר על שלוחת קרח מסוכנת עלינו לשביל מסוכן אך מתון בעלייה בדומה ליום האתמול, לאחר מכן התחילה עלייה ארוכה ותלולה לכיוון האגם, בסוף העלייה הגענו לאזור מושלג בו הלכנו כחצי שעה עד לאגם - ישנם סימונים של גלי אבנים (רוג'ום) שחשוב מאוד להתאפס עליהם בסיום העלייה ובמעבר בשלג. העלייה כולה ארכה כשלוש וחצי שעות
הגענו לאגם המדהים, הצטלמנו כחצי שעה ובגלל הקור המקפיא התחלנו לרדת במהירות, הירידה ארכה כשעה וחצי והגענו בסביבות 10:30 חזרה לבייס קמפ, אספנו את הציוד, שתיתי כוס תה ואכלתי ארוחת בוקר וכיוון שחברי הקבוצה שלי התייאשו מהקור והדרך הארוכה והחליטו ללכת ברובם חזרה למנאנג בדרך למטה, התחלתי בתנועה מהירה לכיוון יאק קרקה.
הדרך חזרה מוכרת כבר מהיום הקודם וישנו פיצול לאחר המלון הגדול לכיוון יאק קרקה - קשה לפספס את השילוט. פשוט ממשיכים בעלייה מתונה עד לכפר נטוש בשם UPPER RANGSAR מאחוריו ישנם מספר שבילים - הנכון הוא השביל הצמוד לגדר האבנים שמשמאל, פשוט המשיכו איתו ולאחריו תגיעו לנקודת תצפית ממנה תראו את העמק אליו אתם מנסים להגיע. בשלב זה תרדו על שלוחה תלולה ביותר שבתקופת הטיול שלי הייתה כולה מכוסה קרח ומסוכנת ביותר - הירידה לקחה כשעה וחצי והייתה מפחידה, רצוי לגלוש על הישבן במקומות המסוכנים ולהיעזר בשיחים ובעצים על מנת לא ליפול.
משם יורדים לגשר, עולים בשלוחה מתונה יחסית לכיוון השביל הראשי וממשיכים בדרך עוד כשעתיים וחצי. בשלב זה היה מאוחר מאוד והגעתי למרות תנועה מהירה יחסית (פרט לשלוחת הקרח) רק בשעה 18:20 לכפר.

yak kharka to thorong phedi

בתחילת יום ההליכה פגשתי חבורה אירופאית חדשה שקיבלה אותי בשמחה.
היום היה שבת ולמחרת היה צריך להתחיל שלג בגבהים - ע"פ אתרי האינטרנט 25 מ"מ שהם 2.5 ס"מ.
התחלנו את ההליכה וחצינו את הנהר לאחר כשעתיים הליכה (יש שני גשרים הראשון חדש והשני ישן, לא משנה איפה לחצות).
הגענו לבקתה קטנה לשתיית תה כשהשמיים מתחילים להתקדר והעננים מכסים את פיסות השמיים הכחולים האחרונות ששנשארו. מהבקתה שאחרי הגשר נשאר בערך שעה אחת של הליכה, בשנייה שיצאנו מהבקתה החל שלג קל לרדת, מקדים את התחזית... בידיעה שיש לנו רק שעת הליכה אחת המשכנו ללכת בשלג עד למחנה, בו ישנם שני גסטהאוסים, שניהם בלי חימום טוב בחדר האוכל... בחרנו בזה שנראה חדש יותר כיוון שלשני נגמרו עצי ההסקה.
שם הכרנו חבר'ה נוספים ואיתם תכננו לבלות את יום המחרת במנוחה בזמן שיורד שלג... שיחקנו קלפים, ג'נגה ו-4 בשורה כל הערב כשהשלג החל להתחזק, ירדה כמות עצומה של שלג, כ-40-60 ס"מ כפי שאתם יכולים להתרשם מהתמונות ביומיים הבאים בהם היינו תקועים במחנה - אין יוצא ואין בא.
ביומיים אלו הייתה לנו דילמה קשה האם להמשיך - היינו קבוצה בת 9 אנשים הצטרפו אלינו זוג אוסטרלים חביבים שהגיעו עימנו למחנה באותו היום, כיוון שהיינו ללא מדריכים, והקבוצה עם המדריכים שהייתה בגסט האוס השני ברחה עם תחילת השלג חזרה למטה, בדקנו את האפשרויות לקחת מדריכים מקצועיים למעבר הפאס כיוון שהדרך מלאה בשלג עד גובה הברכיים ואין שום אפשרות למצוא אותה לבד, ומצד שני חשבתי על לחתוך למטה בהזדמנות הראשונה. לבסוף החלטנו לעלות לhigh camp לפגוש זוג קנדים שהזמינו מסוק חילוץ מהשגרירות שלהם שלא הגיע מעולם..

thorong phedi to high camp

החלטנו לעלות עם 3 מדריכים מקצועיים שהתלוו אלינו מתורונג פדי למחנה העליון (שעה הליכה בתנאים רגילים, שעה וחצי בשלג העמוק), ומשם להמשיך ביום המחרת אם יתבהר לחציית הפאס.
העלייה הייתה מאתגרת והקור בלילות היה ממש בלתי נסבל בטמפרטורות של מינוס 20 עד מינוס 30.
באותו היום פגשנו בחורה רוסייה מטורפת שהחליטה לחצות את הפאס מהצד השני ביום תחילת השלג עם נעלי ספורט קרועות, מעיל דק וללא מדריך, היא הלכה לאיבוד בדרך והגיעה במקרה לאחר 16 שעות הליכה (ובלי מפה...) למחנה העליון, שם הקנדים דאגו לה...
לאחר שיח עם המדריכים ובהסתמך על ידיעתנו את התחזית מיום לפני כן (אין אינטרנט שם) שצפוי להתבהר החלטנו לצאת בשעה 6 למחרת לאחר ארוחת בוקר אם מזג האוויר יהיה בהיר.

יום חציית הפאס

חשוב לציין - ערכו של כל מדריך שלקחתם מפוקרה או בדרך בתנאים של מזג אוויר קשה יהיה בערך 0 כיוון שהוא אינו מכיר ומוכן לתנאי שלג כל כך קיצוניים, פרט למדריכים מהמחנה של תורונג פדי והמחנה העליון. החבר'ה שם חיים בד"כ גם בתקופת השלג כשאין תיירים והם חצו את הפאס בתנאים קשים.
ביום זה אכלנו מוקדם, לקחנו סנדוויצ'ים (בית התה בדרך לפאס והגסט האוסים אחרי הפאס סגורים כבר) ויצאנו לדרך. כמובן שבשעה 7 החל לרדת שלג שלא הפסיק כמעט כל היום... השלג היה קל אך הראות גרועה, דבר שבנוסף להליכה בשלג עד גובה הברכיים (קשה לראות בתמונות כיוון שבמקומות אלו לא צילמנו מפאת המאמץ) הקשה מאוד. המדריכים פילסו לנו דרך והלכנו בזהירות אך בלי עצירות כלל פרט לצילומים בפאס של מספר דקות.
ההליכה ארכה 11 שעות בקירוב והייתה מתישה, ארוכה וקשה ביותר. במחשבה לאחור זה היה אמיץ ולא חכם, למזלנו היינו קבוצה גדולה וחזקה יחסית של 11 אנשים ו-3 מדריכים רציניים ולמזלנו אף אחד לא שבר כלום למרות עשרות נפילות בשלג (מזל שהוא היה עדיין רך :)).
יש לציין שהפאס עצמו קל למעבר והעלייה אליו יחסית מתונה לפאסים באזור האוורסט.
הגענו למחנה גסטהאוסים שכולם היו סגורים בסביבות השעה 16 והתלבטנו האם לפרוץ אחד מהם ע"מ לישון ולנוח אחרי היום הקשה שעברנו. לאחר הצבעה המשכנו ללכת בעקבות הבטחת המדריכים שנשארה רק שעה וחצי הליכה, והגענו לאחר השקיעה בסביבות 18 (הימים קצרים בדצמבר) למוקטינאת לגסט האוס המעולה בוב מארלי כשהחשמל, האינטרנט והמים החמים לא עובדים כמובן בגלל השלג.

muktinath to ghasa to pokhara

רוב הקבוצה הייתה מותשת ולאחר הארוחות החמות וההתאוששות 8 ואני ביניהם החלטנו לחתוך כמה שיותר מהר חזרה לפוקרה, מה שהתברר כאתגר לא פשוט כיוון שהדרכים מלאות שלג ואנחנו צריכים בכל מקרה ללכת עוד כחצי יום עד לעיירה kagbeni לתפוס ג'יפ ואוטובוסים.
הלכנו כשלוש וחצי שעות נוספות בשלג הרבה פחות עמוק אך עדיין בדרך חלקה ומסוכנת עד לקגבני בה פגשנו מטיילים שהמתינו להזדמנות לחצות את הפאס והתייאשו כשסיפרנו להם שזה לא אפשרי יותר ואפילו המדריכים שלנו עושים סיבוב של מספר ימים כדי להגיע מהצד השני... תייר יפני אפילו צילם אותנו בתור גיבורי חציית הפאס. בקגבני תפסנו ג'יפ במחיר של 28$ לכולם (בערך 9-10 מקומות) לג'ומסום, עיר מבולגנת שנראית כמו כפר ערבי ומשם לקחנו אוטובוס ב8.2$ לאחד (מחיר תיירים...) לעיירה גאסה (כ-5 שעות נסיעה), ממנה התכוונו להגיע לטטופני באותו היום וביום המחרת לנסוע לפוקרה.
לא הספיק לנו החוויות כנראה, כי האוטובוס נתקע בדרך מספר פעמים, ופספסנו את האפשרות להגיע לטטופני. הגענו לגאסה שהיא כפר קטן מאוד שאין בו שום דבר רק כדי לגלות שאין אף גסט האוס פתוח כי נגמרה העונה ממזמן... אז פרצנו באישור בעלי בית מלון קטן (שהיה שיכור אגב), אכלנו נודלס יבש ועוגיות שהיו לו ושתינו מים חמים בעוד לילה אכזרי וקר. יום לאחר מכן שילמנו לו על הכל כולל המנעול בערך 12$ כ"א.
תפסנו אוטובוס ב3$ לעיירה בני beni מרחבת האוטובוסים במרכז גאסה, שם אין מחירי תיירים ופשוט מחכים שהאוטובוס יתמלא. למזלנו האוטובוס הזה לא נתקע ולאחר נסיעה קופצנית במיוחד (כמו יום האתמול) על דרך מצוקית הגענו בצהריים לבני, שם ישנן אפשרויות רבות ממוניות ועד אוטובוסים לפוקרה, אנחנו לקחנו ג'יפ ל-8 אנשים (הבחירה הטובה והזולה ביותר אם לא רוצים אוטובוס מקומי!) שלקח אותנו לפוקרה. חשוב לקבוע נקודה בפוקרה שבה יורדים! אחרת הוא מוריד אותכם במקום שנקרא 0 קילומטר שזו כיכר במרחק 20 דק' הליכה (לא שבר אותנו...) ממרכז העיר שנקרא side lake.
הייתה חוויה מטורפת, קשה וכיפית בצורה בלתי רגילה.

טיפים

• מזג האוויר - חשוב להיערך ולא לסמוך על אף אחד. בתקופת דצמבר יש לקחת בגדים חמים טובים, שתי זוגות כפפות, גרביים טובות, חם צוואר וכובע גרב, גטקס מעולה, מעיל סופטשל ומעיל פוך.
• תיק - למטיילים ללא פורטר, חשוב מאוד להצטמצם בתיק למינימום משקל. הצלחתי להגיע ל7.5 ק"ג כולל ממתקים, ומי שמסוגל לעשות את זה ולהיפטר מכל הדברים הלא חשובים - ייהנה כפול בטרק. אפשר לוותר על הכל פרט לבגדים חמים (לא צריך יותר מגופיה אחת ספייר, תחתונים וגרביים השאר לובשים אותו דבר), תרופות מינימליות, פנס, מפה, ספר אחד, קצת ממתקים ובקבוק מים.
• לא לוותר על הטרק אלא אם מזג האוויר גרוע ביותר - אפשר לקצר אותו גם לשבוע ולהאריך עד חודש! תעשו את החשבון שלכם, בד"כ אחרי הפאס תהיו קצת עייפים אבל הדרך מדהימה וההנאה מובטח