אוורסט בייס קמפ ושלושת הפסים סולו

טרק מדהים, קר, גבוה, מיוחד, נטול חמצן, יוצא דופן, מרשים ומעורר השתהות בכל מבט מחדש.

תאריך הטיול	November 2019
משך הטיול	16 ימים

תוכן עניינים

רקע + קישור לסרטון על הטרק

לפני 11 שנה הייתי לראשונה בנפאל עם אשתי באזור האנאפורנה וכבר אז נשבתי בקסמה, וידעתי שיגיע הרגע ובו יזדמן לי לבקרה שוב.
באדיבותה הרבה עד אין קץ של אשתי קיבלתי אור ירוק והיעד היה ברור - אזור האוורסט.

זמני היה קצוב משיקולים משפחתיים ומשיקולי עבודה, ולכן ציפיתי וקיוויתי לצלוח את הסיבוב ב14 ימי הליכה נטו (16 יום ברוטו עם 2 שבתות מנוחה).
השארתי לעצמי עוד יומיים עודפים וב"ה לבסוף לא נזקקתי להם.

בסיפור המצורף אתאר את הדרך שעשיתי בזמן זה, הכוללים כ195 ק"מ עם כ15 ק"מ מצטברים של עליות וירידות.

* מצורף קישור לסרטון, תהנו :)

הכנות

בגלל הזמן הקצוב, השתדלתי לסגור את כל המנהלות עוד בארץ:
כל הציוד כבר היה מוכן במוצ'ילה ולא נזקקתי להצטיידות כלל בקטמנדו (פרט לבלון גז בלוקלה).
טיסות פנים ללוקלה וחזור נסגרו ישירות מול חברת התעופה (TARA) חודשים מראש, בדגש על טיסה ראשונה ביום.
הוזמן טלפון לווייני דרך בית חב"ד נפאל מראש וכו' וכו'.

למעשה הגעתי לקטמנדו בשעות הערב, וכבר למחרת השכם בבוקר הייתי על המטוס ללוקלה.

כמובן, לכל מי שזמנו פנוי, ניתן למצוא בקטמנדו שפע של חנויות להצטיידות נאותה לפני הטרק ובנוסף, בבית חב"ד בקטמנדו מטיילים משאירים ציוד רב - גם בתחום העזרה הראשונה וגם בציוד הטרקים.

מפות -
הורדתי באפליקציית אופליין את מפת האזור ואת המסלול המלא, לרוב המסלול מסומן ברוג'ומים בצורה נהדרת.

מים -
השתמשתי במסנן SAWYER וכן בכדורי כלור.

משקל -
מרבית המטיילים נעזרים בפורטרים לסחיבת הציוד שלהם. אני סחבתי הכל באופן עצמאי, לא מתאים לי שפורטר יתקרצץ לי כל הדרך, כבר חוויתי את זה בעברי. ככלל הייתי די כבד כי סחבתי גם אוכל וציוד נלווה (שומר כשרות).

חשמל -
ממליץ בחום להצטייד בפאנל סולארי, יחזיר את ההשקעה בטרק בוודאות. לי היה אבל הרסתי אותו לאחר שבוע בלבד לצערי.
ככל שעולים בגובה מחירי ההטענה עולים ובגבהים המשמעותיים, לא תמיד יוכלו להטעין לכם מטענים ניידים אלא רק טלפונים.

היגיינה -
להביא הרבה גלילי נייר טואלט - אני הבאתי 5 ולי הספיק, יש כאלו שגם 10 לא הספיק להם.
שפתון חובה!!!

תקשורת -
עד קצת אחרי נאמצ'ה יש קליטה עם NCELL. לאחר מכן, יש קליטה על ידי "אוורסט לינק" בלבד, במרבית הגסט האוסים (מאחרי רנג'ו לה פס על THAME אין קליטה כלל).
מקו לוקלה-נאמצ'ה "אוורסט לינק" עולה 2000 רופי ל10G. משם ככל שעולים, המחיר יעלה. יש מס' גסט האוסים בכפר השונים שניתן לקנות את הכרטיס.

ישראלים -
באופן אישי לא נתקלתי בהרבה ישראלים לאורך הטרק ואני משער שזה נובע מ2 סיבות עיקריות:
טרק יקר משמעותית בהשוואה לטרק כמו האנפורנה.
טרק ברמת קושי גבוהה, ביחס לטרק כמו האנפורנה.

"הדיל" -
ישראלים קוראים לו "הדיל הישראלי" אבל מסתבר שכולם מכירים אותו - לינה בחינם בתמורה לכך שאוכלים בגסט האוס בלילה ובבוקר.
דבר ראשון, לא ניסיתי אותו אף פעם (לא עניין אותי במיוחד לחסוך 300-500 רופי) ופרט לגסט האוס אחד שהציע אותו, שילמתי על כל הלילות.
דבר שני, ראיתי שהדבר לא הכי נפוץ ויש גם מקומות שמגיעים "פקחים" בכדי לגבות את התשלום עבור הלינה (נתקלתי בזה בנאמצ'ה ובדזונגלה).

גבהים -
הטרק לא כולל קילומטראז מטורף או טיפוס מצטבר יוצא דופן אלא הקושי העיקרי הוא הגובה הרב אליו מגיעים ויותר מזה, גובה הלינה. הלינה ב9 מתוך 15 לילות שעשיתי נמצאת בגובה של מעל 4700 מ'.
זאת הסיבה, שבמידת האפשר, חייבים ללכת לפי המשפט הידוע climbing high sleeping low.
כמויות הפינויים בטרק הזה פשוט מטורפת ומסוקים חגים כל הזמן מעל הראש. באופן אישי ראיתי 3 פינויים מול העיניים ומעבר לזה, שמעתי על עוד פינויים שקרו לאנשים שפגשתי בדרך.
יום התאקלמות לא אומר לשבת ולרבוץ בגסט האוס, למרות שזה ממש מפתה כשלא מרגישים במיטבנו (ולא מרגישים במיטבנו בגבהים הללו נקודה). מומלץ בחום לטפס גבוה, ולאחר מכן לחזור לישון במקום הנמוך.
ראיתי מטיילים שלא עשו זאת ולמרות שלקחו כדורי גבהים ועשו ימי התאקלמות (ללא טיפוס), לבסוף פונו.

בלילה מרגישים את השפעת הגבהים משמעותית יותר מהיום וזה טבעי, רמת החמצן יורדת ולכן לא תמיד מצליחים לישון.
ככלל ההמלצה היא לשתות כמה שיותר מים. בשבוע הראשון לטרק הייתי שותה כל לילה 1.5 ליטר מים (מעבר לשתייה המרובה במשך היום). לא אידיאלי לקום לשירותים בכפור בלילה, אבל הרגשתי שהשתייה ממש עזרה לכאבי הראש הליליים.

אישית לא לקחתי כדורי גבהים.

יום 1 28.10.19: קטמנדו - לוקלה - נאמצ'ה

טיסה שהייתה אמורה לצאת ב6:15 מקטמנדו ללוקלה יצאה לבסוף ב7:00, וב7:45 כבר התחלתי ללכת (לאחר זמן וידאו מספק של נחיתות/המראות בשדה המטורף בלוקלה).

ההמלצה "הקלאסית" היא לפצל יום זה ל2: הגעה לפקדינג/מונג'ו וביום השני הגעה לנאמצ'ה, הנמצאת בגובה של 3400 מ'. הדבר נובע בעיקר בשביל לאפשר לגוף להתאקלם לגובה, וכן מכיוון שבאופן ריאלי רוב האנשים לא מצליחים להגיע ללוקלה השכם בבוקר, ואין להם מספיק זמן לצלוח את היום הארוך הזה.

באופן אישי אני מכיר את הגוף שלי בגבהים אלו ולכן לא חששתי לעלות ביום אחד לגובה 3400 מ' וכמובן, היה לי מספיק זמן באותו היום, ומעט זמן לטרק כולו.

גובה ההתחלה הוא 2850 מ' ובמשך כל היום עולים ויורדים די הרבה עד ההגעה ליעד. צריך לקחת בחשבון שבסוף היום יש עליה די מעייפת של כ800 מ' עד לנאמצ'ה.

בזמן ההליכה עוברים כפרים רבים, יערות, ומס' גשרים ארוכים ויפים עם דגלי תפילה, לצורך חציית הנחלים הרחבים.

סה"כ לאחר כ8 שעות הליכה (עם די הרבה הפסקות), הגעתי לנאמצ'ה. יום די ארוך ליום ראשון בסה"כ.

הגעתי לגסט האוס צנוע הנמצא בחלק העליון של נאמצ'ה העונה לשם להאסה גסט האוס. הזוג מאוד נחמד ואדיב. באזור זה ישנה גביה אחידה ללינה של 500 רופי (עוברים בערב "פקחים" וגובים את התשלום). בחלק התחתון של נאמצ'ה לדעתי הפקחים אינם עוברים.
בכל מקרה על קו לוקלה נאמצ'ה (ואולי טיפה יותר) המחיר צריך לכלול טעינות טלפונים וכו'.

סה"כ קילומטראז - 20 ק"מ.

יום 2 29.10.19: נאמצ'ה - פאנגבוצ'ה

בערב שלפני לא ידעתי היכן אעשה את יום ההתאקלמות - עקרונית העדפתי לעשות אותו בפאנגבוצ'ה (גובה 3950 מ') אבל לא ידעתי איך אעבור את הלילה ואיך ארגיש.
לתוספת ביטחון, השתמשתי באפליקציית SUMSUNG HEALTH הבודקת את % החמצן בדם.
באמצע הלילה התחיל כאב הראש הראשון של הטרק (שהמשיך לעוד לילות רבים) וזאת גם הפעם הראשונה שלקחתי את חברי הטוב לטיול, אדוויל. כאב הראש נפסק וישנתי מעולה. כשקמתי בבוקר הרגשתי מצוין, רמת החמצן הייתה טובה, מזג האוויר האיר פנים, והחלטתי לצאת לדרך.
היום מתחיל בעליה די מתונה של כ400 מטר. ההליכה על רכס וסה"כ די פשוטה.
בגובה 3850 מ החלה ירידה מבאסת של כ500 מטר (בידיעה שכל מה שירדתי אצטרך לעלות בחזרה) ולאחר מכן, עליה עד לטנגבוצ'ה, הנמצאת בגובה 3800 מ'.
בטנגבוצ'ה יש מנזר מרכזי שלפי מה שידוע לי מתקיימים בו טקסים בשעות הבוקר, כך שמי שנשאר ללון בכפר זה, כנראה שיהיה לו מה לראות בבוקר לפני שיוצא לדרך.
אני המשכתי עליה עד לפאנגבוצ'ה, הנמצאת בגובה של 3950 מ'. בדרך, נתקלתי בעובדי מע"צ נפאלים שפשוטו כמשמעו חוצבים בידיים את הדרך החדשה שהם מקימים (תמונה מצורפת).

סגרתי בגסט האוס שנקרא הימלאיין לודג' ל2 לילות בעלות של 300 רופי ללילה.

סה"כ קילומטראז - 13.5 ק"מ.

יום 3 30.10.19: טיפוס לאמה דאבלם בייס קמפ

אחרי לילה נוראי שכלל 3 כלבים של הגסט האוס שנבחו כל הלילה ללא הפסקה, כאב ראש ודלקת עיניים (שלמזלי לא התפתחה), התארגנתי על תיק קטן ליציאה לטיול האקלום שלי - טיפוס לאמה דאבלם בייס קמפ, הנמצא בגובה של כ4600 מ'.
בדרכי לצאת, אמרו לי לפתע בגסט האוס שאני צריך לעזוב את החדר מכיוון שיש להם הזמנה לחדרים היום, הייתי די בהלם. ממש לא היה לי ראש להתחיל לחפש גסט האוס כשאני בדרכי החוצה. הם דרשו שאשלם מראש על שני הלילות בכדי שישאירו אותי, ובאופן כללי היחס שלהם היה דוחה ממש. שלמתי מראש על יומיים אבל במשך היום גמלה בלבי ההחלטה לברוח מהמקום הזה, ברגע שאחזור. ממש ממש לא ממליץ להגיע לשם.

לאחר חציית גשר, מתחילה עליה של כ600 מ' על פני 4.5 ק"מ עד לאמה דאבלם בייס קמפ. ציפיתי להיות די לבד אבל באופן מפתיע, ראיתי עוד מס' מטיילים שיצאו לכיוון.
סה"כ לקח לי שעתיים עד שהגעתי ליעד.

האמה דאבלם היפהפה מתנשא לגובה של 6812 מ'. הר לא גבוה אבל הטיפוס עצמו טכני מאוד ומיועד למטפסים מקצועיים. את המשלחות ניתן לראות בכל עונות הטיפוס מכיוון שבשונה מהאוורסט, את האמה דאבלם ניתן לטפס בשתי העונות (מרץ-אפריל; אוקטובר-נובמבר).

הסתובבתי בין המשלחות, שוחחתי עם נפאלי מ"רשות הטבע" המקומית והיה ניתן להרגיש את העצמה של מחנה בסיס עם משלחות טיפוס.
המקום פשוט מדהים ואני ממליץ בחום על טיול היום הזה.

בשעה 12 כבר הייתי בחזרה בפנגבוצ'ה וכפי שרשמתי, מצאתי גסט האוס אחר, די בסוף הכפר, העונה לשם ווינד הורס. בעלת הבית חמודה ממש ואני ממליץ בחום על גסט האוס זה.

סה"כ קילומטראז - 9.5 ק"מ.

יום 4 31.10.19: פאנגבוצ'ה - דינגבוצ'ה כולל טיפוס לnangartshang

לילה ראשון שהייתי יכול לכנות כ"סביר" - הרבה קימות בנוהל, אבל פרט לזה לא היו הפרעות אחרות (גסט האוס נטול כלבים!).

הדרך היום די קצרה וכוללת עליה של כ400 מ' עד לדינגבוצ'ה. בשל ענייני איקלום לא מומלץ לעלות מעבר לכך (החוק היבש מדבר על טיפוס של עד 500 מ' ביום).
לקח לי פחות מ3 שעות הליכה וב10:30 הייתי בדינגבוצ'ה.
חיפשתי גסט האוס ואיכשהו נפלתי על מקום יוצא מן הכלל העונה לשם Summit hotel. נתחיל מזה שהבעלים פיסאן מ-ק-ס-י-ם! ודבר שני, ולא פחות חשוב, שירותים בתוך החדר! ממש ממש ממש מומלץ!

ירדתי לתיק קל וטיפסתי להר שנקרא Nangartshang הנמצא בגובה 5083 מ'.
מעבר לנופים, השתדלתי בכל עת שהייתי יכול לטפס גבוה ולישון נמוך (כפי שפרטתי בהכנות).
הטיפוס היה לי קשה בצורה בלתי רגילה, החל כאב ראש שהלך והתחזק, ולקח לי הרבה מאוד זמן לגמוע את המרחק. סה"כ מדובר על טיפוס של 600 מטר על פני 1.7 ק"מ וזה לקח לי שעתיים ורבע!! מדהים כמה הגוף מדבר אחרת בגבהים הללו.
הגעתי לפסגה ב13:00 והייתי לבד עם זוג מבוגר מאלסקה, הנופים היו בהחלט מתגמלים.
הירידה לקחה לי שעה ורבע וב15:00 נחתתי בגסט האוס.

במשך היום שנותר הייתי פשוט מפורק והלכתי לישון, בתקווה להרגיש טוב יותר למחרת.

סה"כ קילומטראז - 11 ק"מ.

יום 5 1.11.19: דיג'בוצה - צ'וקונג - צ'וקונג רי

קמתי בבוקר בכוחות מחודשים ויצאתי לדרך ב7.
היום מלווה בטיפוס די פשוט ומתון של כ400 מ' על פני 4.5 ק"מ.
סה"כ תוך שעתיים הגעתי לצ'וקונג והתחלתי לחפש גסט האוס.
מדובר על "כפר" עם מעט מאוד גסט האוסים וחיפשתי מקום ל2 לילות (היה יום שישי ואני נח בשבת).
לגסט האוס שנראה הכי נורמלי לא היה מקום ל2 לילות ובסוף סגרתי בגסט האוס הכי גדול בכפר, צ'וקונג ריזורט, לא לפני שהתחננתי אליהם שיתנו לי לבשל בשישי עבור שבת. תחנוני (בקושי) עבדו בסוף, כמובן במחיר מופקע למדי - 4 עגבניות, 3 ביצים, 1 בצל ב1500 רופי!
בשעה 10, לאחר שהתארגנתי ועברתי לתיק קל, התחלתי טיפוס לעבר הצ'וקונג רי, המתנשא לגובה 5550 מ'.
למוד ניסיון מהטיפוס לNangartshang, בחרתי הפעם לקחת אדוויל לפני תחילת העליה, מה שהקל עליי מאוד.
כמובן, עדיין לא היה פשוט, אבל הקצב היה סביר והגעתי לאחר כשעתיים ורבע לפסגה.
החלק האחרון של הטיפוס מאתגר וכולל טיפוס בחלקו על בולדרים, כדאי לקחת זאת בחשבון.
בפסגה הייתי עם זוג חמוד מארה"ב (שעוד יצא לי לפגוש בהמשך) וגרמני אחד, ונותרנו בפסגה למשך כשעה.
הראות הייתה יוצאת מן הכלל.
הירידה לקחה קצת פחות משעה וכבר ב14:00 הייתי בגסט האוס.
ברגע שהגעתי לגסט האוס שמעתי קולות בעברית, מה שדי הפתיע אותי. יצאתי וראיתי את גדי, נני ויהודה, חבר'ה חרדים שגם עושים את השבת בצ'וקונג. שמחתי שאני לא עושה לבד את השבת הראשונה שלי בהימלאיה. בהמשך, הגיעו גם יובל ואשל וסה"כ היינו 6 ישראלים בגסט האוס.

הספקתי לעשות כביסה, לבשל, להתקלח ולהתארגן לשבת.

סה"כ קילומטראז - 11 ק"מ.

יום 6 3.11.19: טיפוס לאיילנד פיק בייס קמפ

עוד כשתכננתי את המסלול בבית, מאוד רציתי לעשות טיול יום לאיילנד פיק בייס קמפ (ואם היו לי יומיים מיותרים משער שהייתי גם מנסה לטפס אותו).
נני, גדי, יהודה, אשל ויובל תכננו להמשיך ביום ראשון אל עבר הפס הראשון, קונגמה לה פס, ואני הייתי נחוש להישאר.
לבסוף, מכיוון שאשל לא הרגיש טוב, יובל יצא איתי לטיול היום.
נני וגדי פונו בהמשך היום עם מסוק ויהודה המשיך בטיול, לאחר שלא צלח את הפס הראשון.

בלילה שלפני ישנתי על הפנים עם כאב ראש מטורף, גם בלילה זה אדוויל היה שותף פעיל.

אני ויובל יצאנו ב7:30 אל עבר האיילנד פיק. הטיפוס הוא סה"כ של כ400 מטר, עד לגובה של סביב 5100 מ'.
בשלב מסוים יש מזלג כאשר אם לוקחים ימינה מגיעים ל2 אגמים (הראשון מרהיב ביופיו) ואם ממשיכים ישר/שמאלה מגיעים לבייס קמפ (גם משם ניתן לראות את האגם השני).
לקחנו בהתחלה ימינה, דרך האגמים, ולאחר מכן חזרנו ולקחנו שמאלה/ישר אל עבר הבייס קמפ.

טיול יום די פשוט ומהמם.

ב13:15 כבר היינו בגסט האוס.

את שאר היום העברתי במנוחה לקראת הפאס הראשון בטיול המתוכנן למחרת, קונגמה לה פס.

סה"כ קילומטראז - 15.5 ק"מ.

יום 7 4.11.19: צ'וקונג - לובוצ'ה דרך קונגמה לה פס

הסברה הרווחת אומרת שמדובר ביום הכי קשה וארוך בטרק, ולכן יש לצאת מוקדם בבוקר.
ככל הנראה לא סתם יש סברה כזו ואכן מדובר על יום ארוך וקשה.
יצאתי עם יובל ואשל ב6:15 והיה ק-פ-ו-א בחוץ. רצינו רק להתחיל ללכת ולהתחמם.
בשלב די מוקדם אשל לא הרגיש טוב ויובל אמר שכדאי שאמשיך בדרך ולא אחכה להם. באמת לא ידעתי אם הם יצליחו לסיים את היום ללא פינוי.

החצי הראשון של היום התאפיין בעליה לא נגמרת של כ800 מ' לעבר הפס. התנשפתי כמו משוגע והייתי צריך לעשות די הרבה עצירות בכדי להסדיר את הנשימה.
ממש לפני הפס יש אגם מהמם וממנו מתחילה העליה האחרונה לפס (כבר רואים את הדגלים למעלה).
לבסוף, הגעתי לפס הנמצא בגובה של 5535 מ. כ"כ יפה!
לתומי חשבתי שהחלק הקשה של היום מאחורי, אבל מהר מאוד התברר לי שגם הירידה לא פחות קשוחה. חלק גדול מהירידה על סלעי ענק ובולדרים, מה שמקשה מאוד על הירידה. בנוסף, מדובר על ירידה חדה.
בתום הירידה, יש טיפוס אל עבר סוג של קרחון מצופה באבנים ובסחף.
גם שם הדרך מבולדרת מאוד ובסה"כ הניווט בקרחון הוא החלק הכי פחות ברור, אבל מכיוון שסה"כ הדרך הייתה מרוצפת רוג'ומים בזמן שטיילתי (תחילת-אמצע נובמבר), אני סבור שניתן לעשות זאת גם לבד.
נראה שישנם שינויים בדרך בכל שנה, כך שאני משער שלמטיילי תחילת העונה הניווט מאתגר יותר.

בתום חציית הקרחון סוף-סוף ניתן לראות את לובוצ'ה.

הגעתי ללובוצ'ה, הנמצאת בגובה 4910 מ', ב14:30, בתום קצת מעל 8 שעות מתחילת היום.

הייתי מותש והתחלתי לחפש גסט האוסים. המקום די עמוס מכיוון שמדובר בנקודת המפגש בין מטיילי הEBC לבין מטיילי 3 הפסים והגסט האוסים שנראו טובים היו תפוסים. ככל הנראה כדאי לשריין מקום מראש.
בסוף סגרתי במקום שנקרא "הוטל נשיונל פארק" שכל קשר בינו לבין "הוטל" הוא מקרי בהחלט. הבחור התקמצן על אורות בחדרים והדליק אותם ממש מאוחר, רק אחרי ארוחת הערב, וסגר אותם כבר ב5 בבוקר!
ממש משגע!
בנוסף, השירותים היו במתחם נפרד בחוץ כך שהיה צריך לצאת החוצה בכפור באמצע הלילה.
בקיצור, ממש-ממש לא מומלץ.

יובל ואשל הצליחו בקושי להגיע ללובוצ'ה ב17:30. למחרת פינו אותם לקטמנדו.

סה"כ קילומטראז 10.5 ק"מ.

יום 8 5.11.19: לובוצ'ה - גורקשפ + קאלה פאטר

נתחיל בלילה שהוכתר כלילה הנוראי ביותר בטרק - קודם כל היה קפוא ברמות; דבר שני, אזכיר שוב את עניין התאורה והשירותים הנמצאים מחוץ למתחם; דבר שלישי, כאב ראש בנוהל; דבר רביעי ואחרון - הקאתי באמצע הלילה את החיים שלי. פשוט נורא. לא באמת ישנתי בלילה ורק חיכיתי שיגיע הבוקר.
בבוקר הרגשתי חולשה נוראית וממש התלבטתי אם להמשיך לגורקשפ. לאחר לבטים, דווקא הקור העז שכנע אותי להתחיל לצעוד, רק בשביל שאוכל להתחמם קצת.
לקחתי 2 קל בטן ויצאת סביב 7:30 לדרך, משתדל ללכת בניחותא.
הליכה של 4.5 ק"מ לקחה לי קצת יותר משעתיים וחצי שבמהלכה הרגשתי חולשה מטורפת.
הגעתי לגסט האוס מאוד נחמד הנקרא "בודהה" וממש התלבטתי אם לטפס לקאלה פאטר, נקודת התצפית הכי קרובה לאוורסט, הנמצאת בגובה 5640 מטר (והנקודה הכי גבוהה בטרק).
מכיוון שהשעה הייתה רק 10:30 ואפילו החדר עוד לא היה מוכן לכניסה בגסט האוס, החלטתי להתחיל לטפס לאט ואם לא ארגיש טוב, ארד.
החולשה, כמובן, לא עזבה אותי אבל עצם המעבר לתיק קל הקלה עליי מאוד.
במהלך הטיפוס פגשתי בבחורה, קשקשנו קצת באנגלית עד שהבנו ששנינו ישראלים.
אז תמר, שגרה ברמת השרון, כבר אחרי טיול גדול בדרום אמריקה ולאחר שחזרה לארץ, החליטה שמתחשק לה טיול גדול נוסף, הפעם למזרח. היא התחילה עם ישראלי את הדרך מפאפלו (אם אני לא טועה) ובהמשך נפרדו וכעת היא מטיילת לבד.
המשכנו את הטיפוס ביחד שסה"כ לקח כשעתיים.
בפסגה מרגישים שנמצאים ממש במרחק נגיעה מהאוורסט, מדהים!
נותרנו שם זמן מה ולאחר מכן הירידה לקחה סה"כ כ45 דקות וכבר לפני 14:00 היינו בגורקשפ.
תמר המשיכה בחזרה ללובוצ'ה (הייתה לה איזה מחשבה להגיע למחרת מלובוצ'ה לאוורסט בייס קמפ ולהמשיך משם לדזונגלה, מחשבה שנגוזה עוד בפסגת הקאלה פאטר) ואני נשארתי ללון בגורקשפ.

הגעתי לגסט האוס החביב "בודהה" הלכתי לנוח כשעה, וכשקמתי כבר הרגשתי יותר טוב.
בעל הגסט האוס מאוד נחמד ואני ממליץ על גסט האוס זה.

נקודה חשובה על גורקשפ - מדובר על המקום היחיד שמים עולים בו כסף והרבה! בתחילת העליה לקאלה פאטר יש מס' בורות שמתמלאים מים ככל הנראה מנביעות תת קרקעיות וישנם נפאלים שכל היום ממלאים מים ופורקים בגסט האוס וחוזר חלילה.
התיישבתי ליד אחד הבורות ומילאתי את השלוקר שלי עד הסוף כך שהספיק לי להמשך היום, כמובן ללא עלות.

סה"כ קילומטראז 8.5 ק"מ.
לינה בגובה 5160 מ' (הכי גבוה בטרק)!

יום 9 6.11.19: גורקשפ - דזונגלה + אוורסט בייס קמפ

אם בכל לילה הייתי זקוק לאדוויל אחד, הפעם נזקקתי לשניים - אחד בתחילת הלילה (לקחתי אקמול, לשחק קצת עם הכימיה) ועוד אחד באמצע הלילה.
תכננתי לצאת מוקדם לאוורסט בייס קמפ בשביל לא להיקלע לפקק, ואכן כבר ב6:30 יצאתי לדרך. מיותר לציין שהיה ק-פ-ו-א.
בקצת פחות משעה וחצי הייתי באוורסט בייס קמפ ואכן הייתי לבד לגמרי. טיילתי בין הקרחונים היפהפים הנמצאים בסביבה ומאוד נהניתי.
בחזור אכן ראיתי ערימות של אנשים בדרך לאוורסט, והבנתי שעשיתי החלטה נבונה.
חזרתי לגסט האוס, ארגנתי את התיק ויצאתי לכיוון דזונגלה ב10:30.
במהלך הדרך חוזרים את המסלול שעשיתי אתמול רק הפוך, מגורקשפ ללובוצ'ה. משם, ממשיכים עד למזלג ימינה לכיוון הפס השני (צ'ולה פס), שמאלה בדרך ההמונית שבה מרבית המטיילים הולכים - דוך מהעמק לאוורסט בייס קמפ וחזור.
מנקודת הפיצול הולכים במגמת עלייה קלה על הרכס עד לדזונגלה. במהלך הדרך נגלה לעיניי אגם מדהים ביופיו.
בשעה 15:00 הגעתי לדזונגלה, נרגש שזאת הפעם הראשונה מזה שבוע וחצי שהמגמה משתנה, ומעתה אני יורד בגובה הלינה (4850 מ' ללילה זה).
נכנסתי לגסט האוס (שאת שמו לצערי אינני זוכר) ובחדר האוכל ראיתי את תמר, שכבר הגיע לפני מס' שעות (הייתה לה הליכה קצרה היום).
בהמשך היום הגיע גם יהודה (ההוא משבת) שדילג על הפס הראשון, לאחר פינוי 2 חבריו, והגיע דרך העמק לדזונגלה.
בערב זה, בדומה לנאמצ'ה, הגיעו "פקחים" לגבות את מחיר הלינה.

מחר פס שני!

סה"כ קילומטראז 18 ק"מ.

פונה לכיוון הצ'ולה פס. מנגד ניתן לראות את הקבוצות המגיעות מהעמק לכיוון לובוצ'ה

יום 10 7.11.19: דזונגלה - גוקיו דרך צ'ולה לה פס

אני מנסה להיגמל מהאדוויל.
החלטתי שמכיוון שמפה גובה הלינה הולך ויורד אין סיבה שלא אעשה זאת.
בכנות אומר שהיומיים הראשונים בתהליך הגמילה היו די מטרידים אבל לאחר מכן, כאבי הראש נעלמו כלא היו.
סה"כ עבר עליי הלילה הטוב ביותר מאז תחילת הטרק.

קמתי לפני 6 לקריאות השקמה של הפורטר של יהודה (לא חזקים שם בבידוד בין החדרים) שקדח לו כאילו הוא אימא שלו.
ב6:30 כבר הייתי מוכן בחדר אוכל לצ'פאטי ותה הג'ינג'ר. תכננתי להתחיל הליכה עם יהודה ותמר ב7 ולבסוף, יהודה יצא לפנינו ואני יצאתי לפני תמר, שלקחה את הזמן.
התכנון שלי ושל תמר היה להגיע לגוקיו, ושל יהודה להגיע לדרגאנג. תמר לבסוף לא הגיע לגוקיו באותו היום, והפעם הבאה שאפגוש אותה יהיה בבית חב"ד בקטמנדו. את יהודה עוד אפגוש.

באופן כללי, אמליץ בחום למי שמתכנן לעשות ביום אחד את הדרך מדזונגלה לגוקיו לצאת כמה שיותר מוקדם.
אני יצאתי ב7:15 ובדיעבד הייתי יוצא אף מוקדם יותר.

העליה לצו'לה פס, הנמצא בגובה של 5420 מ' מתחלקת ל4 חלקים:
מתחילים בעליה מתונה מאוד; לאחר מכן עוברים לעליה חדה; ממשיכים בטיפוס בולדרים ומקנחים בעליה בדרך מושלגת.
אותם אנשים שממליצים להביא קרמפונים זה בשביל השלב הזה בטרק. עדיף עם קרמפונים אבל לא חובה.
סה"כ טיפוס מעניין ומיוחד וכמובן, מועט בחמצן.
לאחר כ3 שעות של טיפוס הגעתי לפס, עם נוף יוצא מן הכלל!

מהפס מתחילה ירידה ממש חדה בהתחלה, ומשם ירידה מתונה יותר. סה"כ הירידה די ארוכה וקצת לפני 13:00 הגעתי לדרגאנג.
עצרתי לצהריים ולאחר מכן, לאחר הליכה קצרה מגיעים לתחילת הקרחון (ששוב, מצופה באבנים, בולדרים וסחף).
הקרחון הזה לא דומה בשום צורה לקרחון ההוא מהפס הראשון - הוא הרבה יותר גדול ומסובך! יש לו לא מעט סימונים ונתיבים, ישנים וחדשים, ולכן לא ממליץ בכלל לעשות אותו לבד!
אני נצמדתי לזוג צעיר ספרדי וביחד הלכנו את הקרחון הלא נגמר.
לבסוף, ב15:00, הגיע הטיפוס האחרון ונגלה לעינינו אגם גוקיו במלוא תפארתו, עוצר נשימה!

בגוקיו יש הרבה מאוד אפשרויות לינה מהמתכלבים ביותר עד ליוקרתיים ביותר, אבל לינה במחירי אמצע די קשה להשיג (אולי בגלל שהגעתי בסופ"ש). לקח לי די הרבה זמן למצוא גסט האוס, גוקיו רזורט, שלא הייתי מרוצה ממנו בכלל - מזרון וכרית קשים בטירוף וללא ווייפיי.

סה"כ קילומטראז 12.5 ק"מ.

יום 11 8.11.19: טיול יום לאגמים 4 + 5

בבוקר חיפשתי גסט האוס חלופי בשבילי ובשביל יהודה לשבת (שהיה בדרך מדרגאנג).
שוב, לקח הרבה מאוד זמן ולבסוף מצאתי מקום צנוע מאוד עם צמד בעלים מתוקים ואדיבים. המקום נקרא nagwang friendship. הגסט האוס הכי נחמד שהייתי בו בכל הטרק - קודם כל הציעו מעצמם לינה חינם. דבר שני, ראו שאני דתי וישר אמרו שאין שום בעיה לבשל אצלם עבור שבת. ובנוסף, הם מנסים לטפל בכל בעיה עוד לפני שפונים אליהם - למשל כשבמקרה ראו אותי עם שמיכה אחת, אמרו לי שאין מצב שאני ישן כך, וישר הביאו לי שמיכה בלי שביקשתי. ממש נהניתי בשני הלילות ששהיתי שם, מומלץ בחום!

עקב החיפוש הממושך אחר גסט האוס, יצאתי רק ב9:30 לעבר האגמים. גוקיו הוא אגם מס' 3 ולאחריו ישנם עוד 3 אגמים הנקראים (באופן מקורי) אגם 4, 5 ו6.
מפאת קוצר הזמן (ארגוני שבת והיציאה המאוחרת) הגעתי לאגמים 4 + 5 בלבד. סה"כ טיול יום לא מורכב מדי.

סה"כ קילומטראז 12 ק"מ.

יום 12 10.11.19: גוקיו ללונגדהן דרך רנג'ו לה פס + גוקיו רי

היום תכננתי גם לטפס לגוקיו רי וגם לעבור את הפס השלישי והאחרון.
ב6:30 כבר הייתי בדרך לגוקיו רי טיפוס, שבאופן משמח, היה לי די פשוט.
בדרך רואים את אגם גוקיו ואת אגמים 1 + 2 הנמצאים מאחוריו.
בשעה 8 הגעתי לשיא הגובה, 5350 מ'.
התצפית מגוקיו רי יוצאת מהכלל וכוללת כמה כיווני תצפית שכל אחת מהן יפה בפני עצמה - אזור האוורסט, גוקיו והאגמים, ואזור רנג'ו לה פס, ממש מומלץ לא לוותר.
ירידה לגסט האוס לקחה 40 דקות, משם התארגנתי ויצאתי לכיוון הפס השלישי, לא לפני שהודאתי בחום לבעלי הגסט האוס החביבים.
מסתבר שהטיפוס לגוקיו רי די עייף אותי ונאלצתי לעשות בדרך לפס כמה עצירות מנוחה קלות.
תחילת הדרך מקיפה את אגם גוקיו היפה ומשם מתחיל טיפוס קצת יותר חד על דרך עפר. משם עוברים לטיפוס על מסלעת בינונית עד שמגיעים לרנג'ו לה פס. לקראת סוף הפס הדרך מושלגת קלות.
כמעט כל הטיפוס רואים את אגם גוקיו מזווית חדשה ובחצי השני של הטיפוס כבר רואים בבירור את האוורסט. סה"כ לקח לי כ3 שעות לטפס לפס, הנמצא בגובה של כ5400 מ'.
תשמעו, הנוף בפס משגע! רואים כ"כ בבירור את אגם גוקיו, האוורסט וכן אגם יפה בצידו השני של הפס. משלושת הפסים הפס הנבחר לדעתי.
מהפס החלה ירידה סבירה, לא תלולה מדי. תכננתי די להתקדם באותו יום אבל ממש התברברתי ולבסוף, לאחר שניווטתי את עצמי, עצרתי בסוף בכפר הראשון שלאחר הפס, העונה לשם לונגדהן.
היה שם גסט האוס אחד שנראה סביר, רנג'ו לה גסט האוס, והיו גם שירותים בתוך החדר (בול פגיעה אמנם אבל עדיין בתוך החדר).

* מסתבר שבכל הכפרים שאחרי רנג'ו לה עד THAME, אין ווייפיי.

סה"כ קילומטראז 16.5 ק"מ.

יום 13 11.11.19: מלונגדהן לנאמצ'ה

הלילה עם השינה הכי מדהימה שהייתה לי בטרק - גסט האוס עם מיטה מאוד נוחה + פיזיולוגית מרגיש נהדר.
סה"כ יום לא מסובך במיוחד עם ירידה מגובה של 4300 מ' ל3400 מ'.
כמובן שדי מהר הנוף משתנה וחוזרים לראות כפרים, עצים ונוף מיוער, בצמוד לנחל שוצף.
לאחר כ7 שעות הליכה רגועה הגעתי ב14:00 לנאמצ'ה לגסט האוס נחמד, the nest.

סה"כ קילומטראז 18.5 ק"מ.

יום 14 12.11.19: מנאמצ'ה ללוקלה

יום אחרון לטרק, יום פרידה מההימלאיה!
יום מנהלי של חזרה מלוקלה לנאמצ'ה, הפוך למה שעשיתי לפני כשבועיים.
המגמה היא סה"כ ירידה אבל אני כבר למוד ניסיון מהיום הראשון ואני יודע שיש לא מעט עליות וירידות מצטברות לאורך היום.

יצאתי ב7:30 לדרך וכנראה נפלתי על יום חלוקת הגז בכפרים, מכיוון שכל היום עלו וירדו חמורים עם בלוני גז על הגב.
ההליכה חוצה הרבה מאוד כפרים ומזג אוויר היה נעים מאוד ולראשונה זה הרבה מאוד ימים, עברתי להליכה עם חולצה קצרה.
הטיסה שלי לקטמנדו הייתה מתוכננת לבוקר המחרת אבל מכיוון שהראות הייתה מצוינת, וידוע שהכול בנפאל שכונה, התחלתי לפנטז על הקדמת הטיסה, ברגע שאגיע ללוקלה.
בשעה 13:00 התייצבתי בלוקלה במסוף של TARA ושאלתי את הנציגה אם ניתן להקדים את הטיסה. היא אמרה לי שכל הטיסות בשעות אלו הם לשדה התעופה בראמצ'אפ בלבד ושאלה אם אני מעוניין. כמובן שממש לא הייתי מעוניין אבל ביקשתי ממנה לעשות בדיקה אחת אחרונה. הרימה טלפון וסיפרה לי בהתרגשות שיש מטוס אחרון לקטמנדו שנמצא בשדה ועוד רגע יוצא, וכדאי שאמהר.
הגעתי בריצה לשדה ופשוטו כמשמעו דחפו אותי בזריזות למטוס.
בשעה 14:00 כבר הייתי בקטמנדו.

תוספות אחרונות ונקודה על כשרות

1) למי שזמנו אינו קצוב, אני מאמין שעדיף לקחת את הזמן לצורך התאקלמות טובה יותר.
2) כשרות - הטרק הכי מסובך שאני אישית חוויתי בכל הנוגע לכשרות מסיבה אחת עיקרית - בעלי הגסט האוסים מתנים את הלינה בהזמנת ארוחות ערב + בוקר. באנאפורנה מקבלים בהבנה רבה יותר את כל ענייני הבישול ואני חוויתי בתחילת הדרך סירובים בנושא, עד שהפסקתי לבקש (פרט לשבתות). לרוב בערב הזמנתי אורז לבן וביצים קשות (יוצא מחיר יקר יותר מארוחה נורמלית ומשביעה) ובבוקר צ'פאטי, ששימש אותי לארוחת צהריים, ותה. לצהריים הבאתי עוד מהארץ טונה בוואקום וחצי ק"ג שוקולד. תזונה מאוד דלה לכל הדעות.
3) טרק מדהים ושווה כל רגע, תהנו!!!

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?