ניקרגואה

הגעה מקוסטה ריקה לניקרגואה

בסן חוזה קוסטה ריקה קונים כרטיס של Ticabus מהאתר שלהם באינטרנט. היציאה היא מטרמינל פרטי של Ticabus בסן חוזה עם אותו שם.
כרטיס עולה 30$, וחשוב להזמין כמה ימים מראש. הביקוש גבוה.
יוצאים ב3:00 בבוקר, והנסיעה אורכת כ-13 שעות, עם עצירה ב Liberia שבקוסטה ריקה לפני הגבול לארוחת בוקר. לפני מעבר הגבול ירדנו מהאוטובוס להחתים דרכונים, החתמנו דרכונים, ועלינו על אוטובוס חדש של החברה בצד השני של ניקרגואה.
היעד הסופי של האוטובוס הוא Managua, אבל אנחנו ביקשנו מהנהג לרדת ב- Rivas, עיר בדרום ניקרגואה שמשמשת רק למעברים, ועל כן עוד נעבור בה שוב ושוב בהמשך.
ירדנו בריבאס ולקחנו מונית לסאן חואן דל סור שם עשינו סידורים ראשוניים של כרטיסי סים ומצרכים מהסופר, ומשם נסענו למאדרס.
עד סאן חואן הכבישים היו כבישי אספלט סלולים נסיעה של 20 ק"מ ארכה 15 דקות. מסאן חואן למאדרס הכבישים היו כבישי עפר מלאים בבורות, בוץ, מים ופרות. מרחק של 6 ק"מ לקח לנו חצי שעה נסיעה.

Maderas

בגדול מדראס זו רצועת חוף ו... זהו.
לא עיר, לא כפר, כלום. יש כביש עפר מרכזי אחד שמוביל לחוף מאדרס עצמו, ולצידו נמצאים כמה הוסטלים בודדים, ביניהם הסלינה. בחוף עצמו יש מסעדה אחת ושני בתי ספר לגלישה, אחד מהם של הסלינה.
יכול להיות שזה נשמע לא אטרקטיבי ונידח, אבל זה כל היופי במקום.
רצועת חוף ענקית ומבודדת, שתיירים פשוט עוד לא גילו. חוויה אותנטית ותחושת סוף העולם שמאלה שאין להם תחליף.
מבחינת אטרקציות, אין אטרקציות. נטו לנקות את הראש יומיים- שלושה.
הרבה מגיעים למאדרס בעיקר בשביל לגלוש. הגלים בגובה 4-5 מטר ובאים בתדירות די גבוהה. יותר מתאים למי שיודע מה הוא עושה.

San Juan Del Sur

סאן חואן היא עיר די גדולה ומפותחת בסטנדרטים מרכז אמריקאיים. המחירים יופיעו רק בדולרים, והם לא נמוכים.
יש בה מסעדות, מלונות, סופרים וכ'ו, והוויב ממש נחמד.
החוף של סאן חואן עצמו מלא בסירות קטנות של דייגים, ויש תצפית ממש יפה על העיר מהפסל של ישו.
לגולשים, צפונית לסאן חואן יש את מאדרס עליה דיברנו עם גלים גבוהים ובתדירות גבוהה.
לעומת זאת בחופים הדרומיים לסאן חואן (ויש הרבה, פשוט תבחרו אחד), הגלים בתדירות ובגובה נמוכים יותר.
בנוסף יש בחופים הדרומיים המון צבי ים, ולפעמים אפשר לראות את התינוקות בוקעים מהביצים בחוף ורצים מהר לתוך הים.

Ometepe

ללא ספק המקום שהכי אהבתי בניקרגואה.
אז מה זה אומטפה? פעם היה הר געש ענק. האוקיינוס ונחלים מסביבו הצליחו לפלס דרך אל תוך הלוע שלו ומילאו אותה במים. לכן, בתוך הלוע נוצר אגם. ההר המשיך להתפרץ, והמים שחסמו את לוע ההר גרמו להתפרצויות שלו "להצמיח" שתי הרים קטנים מתוך האגם, דרכם התנקזה כל הלבה שלו. מה שהופך אותם להרי געש עצמאיים, מפני שהלבה מתפרצת דרכם עכשיו. שני ההרים הקטנים שעלו מתוך האגם הם בעצם אי, כי הם יבשה באמצע מים. האי הזה הוא אומטפה. כשתגיעו לאי תטריף אתכם המחשבה שאתם בעצם על אי, שמורכב משני הרי געש, שמוקפים בלגונה, שהיא עצמה בתוך לוע של הר געש קדמון עצום.
מטורף.
ובחזרה לפרטים הטכניים.
מסאן חואן לוקחים אוטובוס או מונית לRivas (הבטחתי שנחזור, וזו לא הפעם האחרונה). מריבאס מונית לSan Jorge, שהיא עיר על שפת הלגונה, ומסאן ג'ורג' מעבורת של שעה לMayogalpa, שהיא עיר על האי אומטפה. ממאיוגאלפה לוקחים מונית/אופנוע עד להוסטל שלכם באי.
המעבר הרבה יותר קצר ופשוט ממה שהוא נשמע, בחיי.
באומטפה יש כמה אטרקציות. אפשר לטפס על שני הרי הגעש, Concepcion גדול יותר והטיפוס קשה יותר, Volcan Maderas קטן יותר ויש למעלה לגונה בלוע ההר. (לגונה בלוע הר געש שיוצא מלגונה בלוע הר געש!! זה מטורף אני לא נרגע מזה).
Punta Jesus Maria - אחד המקומות היפים במרכז אמריקה. זו רצועת חוף דקה שנכנסת בערך 2 קילומטר לתוך האגם. כשהולכים עד סופה ומסתכלים אחורה, רואים את שני הרי הגעש של אומטפה. ים מימין, ים משמאל. נוף מטורף.
מפלי San Ramon, מפלים יפים וגבוהים, נשפכים מהלגונה של הר הגעש מדראס.
Ojo De Agua - לגונה קטנה עם מים בצבע מושלם. יש במקום נדנה פוטוגנית. יפה ממש, רק שימו לב שזה באמצע יער, ויש המון טרנטולות ועקרבים.
Playa Mangos - חוף עם נוף מושלם של הר הגעש Concepcion. יש במקום 3 מסעדות קטנות ונדנדה פוטוגנית נוספת.

Granada

הגעה מאומטפה:
נסיעה של שעה בתוך האי מההוסטל לMayogalpa. מעבורת ממאיוגאלפה לSan Jorge. נסיעה במונית מסאן ג'ורג' לRivas (עוד לא הפעם האחרונה), מריבאס צ'יקן באס לגרנדה.
הצ'יקן באס. כמה שניסינו להמנע, אבל לא היה מנוס. מריבאס לגרנדה הנסיעה ארוכה יותר והמונית יקרה יותר.
הצ'יקן באס הם אוטובוסים אמריקאיים צהובים שנשארו במרכז אמריקה בשנות ה80. המקומיים הפכו אותם לכלי התחבורה הנפוץ היותר. בחלק הקדמי של האוטובוס כתוב היעד שלו, והנסיעה מתחילה כשהאוטובוס מתמלא. במתמלא הכוונה עולה על גדותיו. אנשים ישבו על הגג, החלונות, במעבר, אל תתפלאו אם ישבו עליכם, על הנהג, על הדשבורד או על ההנדברקס. הנסיעה זולה בערך 50 קורדובה אחרי מיקוח, ולמרות כל החום, העצבים והמגע עם כל חלק בגוף של מי שישב לידכם ועליכם, אנחנו תרמילאים וצריך לדעת איפה לחסוך.
ועכשיו לגרנדה.
גרנדה היא עיר יפה ברמות ומאוד מפותחת יחסית. המון מבנים קולוניאלים שהשאירו הספרדים, פארקים מקסימים, והרבה מסעדות טובות.
בעיר עצמה יש תצפיות יפות מכמה קתדרלות וכנסיות, ובעיקר השהות בה יוצאים לטיולי יום באטרקציות מסביבה:
הר הגעש Masaya - אין הליכה רגלית, עולים על הרכב ממש עד הלוע. יורדים מהרכב לפני שמחשיך ובהתחלה רואים רק עשן. אבל ככל שמחשיך רואים את הלבה יותר ויותר ברור. בשיא החשכה ניתן ממש לראות את הלבה מבעבעת ומתנפצת על סלעים בתוך הלוע.
לגונה Apoyo - לגונה בתוך לוע הר געש. מגיעה במרכזה לעומק של 700 מטרים (!) בשביל ריזיקה, כמה צעדים בודדים מהחוף לתוך הים, העומק הוא כבר 5 מטרים. אלא אם אתם הענק הירוק, סביר להניח שלא תעמדו בתוך המים ולכן צריך לדעת לשחות ולצוף.
מקום מדהים ויפה, אבל משעמם. נטו להסתלבט בלגונה.
הכפרים הלבנים - בניגוד לשמם, הם לא לבנים, והם לא כפרים. אלה כמה נקודות תצפית על לגונה אפויו מכמה נקודות שונות. נקודות יפות למען האמת, אבל השם מטעה.
האיים Isletas - קבוצה של 365 איים קטנים באגם אומטפה. באיים חיים קופי קפוצ'ינו, קופי עכביש ותנינים. אפשר להאכיל את הקופים הם עולים לסירה.
Pita Pita ו- The Garden Cafe אלה שתי מסעדות מומלצות. יקרות ביחס לניקרגואה אבל האוכל טוב.

Popoyo

הגעה מגרנדה:
צ'יקן באס חזרה לRivas (הפסקתי לספור), ומריבאס הדרך היחידה להגיע היא עם נהג מונית או מקומי עם רכב שיסכים לקחת אתכם לשם בסכום הגיוני. אין צ'יקן באס לשם. הנסיעה מריבאס לפופויו היא נסיעה בכביש סלול עד סאן חואן דל סור, ממנה עולים על דרך העפר שמובילה למאדרס. עוברים את מאדרס וממשיכים בדרך העפר עד פופויו. הדרך קופצנית בטירוף, מלאה פרות, בורות, בוץ ומים. לכן נהגים לא מוכנים לנסוע לשם בדרך כלל, מתוך חשש לשלום הרכב. הנסיעה אורכת בערך 2 וחצי שעות.
פופויו היא בעצם רצועת חוף באוקיינוס הפסיפי. היא ממשיכה את הרצועה של מאדרס צפונה. היא כמו מאדרס, רק הרבה יותר הארד קור. גם פה יש דרך עפר מרכזית אחת. פה דרך העפר מקבילה לחוף, בניגוד למאדרס שם היא מובילה דרך ההרים והיער לכיוון החוף.
לצידיה של דרך העפר יש פחונים בהם גרים מקומיים, דוכנים להשכרת גלשן ו3 הוסטלים. ואין מסעדות. אין גם סופרים. יש מכולת אחת באחד ההוסטלים, וגם בה ספק שתמצאו משהו. פעמיים בשבוע מגיעה משאית עם מוצרי מזון, אנשים ניגשים למשאית וקונים ממנה מה שהם צריכים.
במידה ואתם רוצים לאכול אתם יכולים ללכת למכולת, לחכות למשאית, או ללכת לבית של מקומית אחת שהקימה בחצר שלה מסעדה מאולתרת. 6 כסאות פלסטיק, שולחן מתקפל אחד, ותפריט כתוב על דף נייר. היא נמצאת צמוד להוסטלים אתם כבר תמצאו אותה.
אין יותר מדי מה לעשות בפופויו, רק לשכור גלשן ולגלוש. דומה למאדרס.
פופויו זה מקום מאוד מוזר ולא ברור. לא התחברתי בכלל לכל הוויב של המקום ושל האנשים.

León

מPopoyo לוקחים מונית לRivas, מריבאס צ'יקן באס לGranada, ומגראנדה צ'יקן באס או מונית ללאון.
לאון זו עיר מדהימה. מלאה מבנים קולוניאלים וקתדרלות, בתי קפה ומסעדות, ומוקפת הרי געש, 6 במספר. לאון היא כל מה שגרנדה מנסה להיות (סתם לא להשחיר גרנדה מהממת).
כיאה לכך, גם פה יש המון טיולים היוצאים מהעיר.
Cerro Negro - הר געש שמתפרץ לעיתים תכופות. תכופות מדי. הוא וכל הסביבה שלו "מצופים" בחול וולקני שחור, מראה מעניין כי ההר נמצא באמצע ג'ונגל. לוקחים גלשן מעץ ומטפסים עד לפסגה במשך שעה וחצי. מהפסגה מתגלשים על הגלשן את כל הדרך למטה על החול הוולקני. נשמע מפחיד, גם נראה מפחיד, אבל מלמדים איך לשלוט על המהירות וזה ממש כיף.
Telica - הר געש מעשן קרוב מאוד ללאון. הרכב לקח אותנו כמעט עד הפסגה, ממנה הייתה עלייה של שעה ללוע. בלוע יצאו המון עשן ואדם מהאדמה.
El Hoyo - הר געש ליד לאון, היציאה אליו היא רק בטרק של יומיים. העלייה היא במשך כמה שעות. ההתחלה היא הקשה ביותר ולאט לאט השיפוע מתאזן. עולים עד הלוע, שם מקימים את האוהלים. בפסגה היה ערפל כבד מאוד ולא היה ניתן לראות למרחק העולה על 3 מטר. ראינו בפסגה עץ דקל אחד בודד ושהכל מכוסה דשא, וכמו בשאר ניקרגואה, יש סוסים ופרות בכל מקום. נכנסתי 4 פעמים בחרא של פרה, לא נעים.
בקיצור הגענו מאוכזבים, רצינו לראות את השקיעה אבל בגלל הערפל לא יכלנו לראות אפילו את הלוע שהקמנו לידו את האוהלים.
במשך כל היום מזג האוויר היה קיצי ממש, ובלילה התחיל לטפטף. בהתחלה זה היה טפטוף קל ממש שהתחיל כשהדלקנו מדורה בשביל להכין אוכל. המשכנו למרות הטפטוף, אכלנו ונכנסו לאוהלים. נרדמנו, ובאמצע הלילה כולם התעוררו מברק מטורף. ירד גשם זלעפות, מבול. הברקים פגעו בקרקע מסביבנו, היו רעשים ואורות כל כך חזקים, ממש ראינו את החוטים של החשמל פוגעים באדמה שליד המאהל. עם כל הרעש, האורות והדרמה כולם נכנסו לפאניקה. אחת החוויות המפחידות שהיו לי בטיול. למחרת בבוקר אחרי לילה עם מעט מאוד שעות שינה, יצאנו מהאוהלים, הערפל התפזר בלילה, והשמש יצאה.
לפתע ראינו והבנו איפה אנחנו נמצאים. כולם היו המומים מהנוף המטורף של 4 הרי געש, האוקיינוס השקט ולגונה אחת גדולה. פתאום ראינו את הלוע הגדול שישנו לידו כל הלילה ובכלל לא ראינו אותו.
אחד הנופים היפים שיצא לי לראות.
אחרי שסיימנו להתפעל הלכנו לכיוון הלוע שלידנו, וממנה המשכנו ללכת. היעד הוא הלגונה הגדולה שראינו מהפסגה. מרחק גדול מאוד.
אין מסלול מוגדר ללגונה. המדריך הולך עם מצ'טה ומפלס את הדרך ביער הגשם הענק שמכסה את כל האיזור. אחרי כמה שעות טובות, ששעתיים מתוכן התבזבזו על זה שהלכנו לאיבוד, הגענו ללגונה. הריכוז של היתושים בלגונה היה הכי גבוה שראיתי. פשוט רצנו את כל הדרך ללגונה, וכשהגענו זרקנו את התיקים וקפצנו למים. המון אלטוש הלך במקום הזה.

טיפים

• תמיד תדאגו שיהיה עליכם גם קורדובות וגם דולרים, ותמיד לפני כל רכישה תשוו את הסכום שהמוכר רוצה בכל מטבע. לרוב אחד יהיה יותר זול מהשני.
• המאמץ שנדרש בשביל פופויו לא שווה את זה לטעמי.
• אין מה לפחד מצ'יקן באס. בהרבה מקרים זו תהיה האופציה הכי זולה והיחידה שלכם.
• תמיד תדאגו שיהיה עליכם אלטוש. ניקרגואה מלאה יתושים.