תאריך הטיול | March 2025 |
---|---|
משך הטיול | יומיים |
עונה מומלצת | דצמבר-מרץ |
הU pass הוא למעשה אוכף שמחבר בין שני נחלים מקבילים בפיורדלנד: Mistake creek ו-Hut creek.
שני הנחלים נשפכים לEllington river בסמוך אחד לשני ולכן עליה באחד מהם וירידה בשני יוצרת מסלול מעגלי. הנחלים מסומנים רק בחלק התחתון שלהם, החלק שקרוב לכביש. בחלק העליון שלהם ובסביבת הפאס אין סימון וברוב המקומות גם לא ממש שביל.
ההליכה לא דורשת יכולות ניווט מורכבות ולא צריך להיות בוגר יחידה מפונפנת בשביל לעשות את הטרק הזה אבל בהחלט צריך לדעת לקרוא קווי גובה, יכולת התמצאות בסיסית ובעיקר אחריות.
אני חושב שהU pass הוא אחלה של אופציה בשביל מי שכבר היה בGertrude saddle ובLake Marian ומחפש למצות עוד קצת את הטבע המטורף של הפיורדלנד אבל מצד שני מחפש לברוח מהGreat Walks המתוירים והיקרים כמו הKepler והMilford Trek.
בנוסף אם אתם מחפשים להעלות עוד חצי רמה של הרפתקנות, הקטע של ללכת במקום שאין בו שביל בהחלט יכול להיות לדבר אליכם.
הטרק יוצא מכביש טה אנאו - מילפורד סאונד המפורסם שבוודאי תחרשו טוב טוב כשתגיעו לפיורדלנד.
4 ק״מ מדרום לLake Gun וחניון Cascade Creek יש מפרץ חניה קטן בצד המערבי של הכביש. סעו לאט כשאתם מתקרבים, קל לפספס.
את פניכם יקבל בברכה שלט של הדוק שמכריז שאתם נכנסים למסלול מאתגר שדורש ניסיון אלפיני- לא להילחץ..
מהחניה מתחילים לטפס בMistake creek לכיוון צפון. אחרי כמה מאות מטרים ישנה חציה של הErlington river, יש גשר אבל אני בחרתי לחצות ברגל כי הזרם היה חלש מאוד. אחרי שני ק״מ נוספים השביל עובר לצד השני של הנחל, החצייה הזו דווקא הייתה יחסית מאתגרת ודרשה ממני להסתכל כמה דקות על הזרימה עד שהחלטתי איפה הכי נכון לחצות.
צריך להגיד שהשביל והסימון אמנם קיימים בחלק הזה אבל הם במצב די גרוע, כנראה כי זה טרק שיחסית מעט אנשים הולכים ואז הBush לאט לאט סוגר על השביל, וגם הDOC לא ממש מתחזקים אותו.. מהסיבה הזו ההליכה הופכת למאתגרת כשהשביל מופיע ונעלם לסירוגין.
הבטחתי לעצמי שבלי בדיחות צבא אז רק אגיד שההליכה הזו העלתה בי כל מיני זכרונות טובים יותר וטובים פחות מתקופה יפה שחלפה לה..
אחרי 7 ק״מ השביל והסימון נגמרים, וכמה מאות מטרים אחר כך תוכלו לראות מצד שמאל (מערב) את הערוץ שמוביל לU pass.
אני התחלתי ללכת יחסית מאוחר ולכן החלטתי להתמקם כאן ללילה ולא לנסות לעבור את הפאס ביום הראשון. אם מתחילים ללכת מוקדם זה בהחלט אפשרי אבל אני חושב שמה שעשיתי עדיף ותכף אסביר בדיוק למה.
פיצול הנחלים של Mistake creek והנחל שעולה לפאס מייצר מישור רחב ידיים שמאפשר כמה אופציות טובות להקים את האוהל.
השקיעה בינתיים הגיעה וצבעה את העמק והפסגות שמסביב בכתום..
אין דברים כאלה
בתחילת היום השני בעצם עוזבים את Mistake creek ומתחילים לטפס מערבה לכיוון הפאס. אני ניסיתי ללכת קצת בצד השמאלי של הנחל אבל אחרי כמה מאות מטרים היער נהיה עבות וירדתי לחריץ הנחל ומשם המשכתי לטפס. בדיעבד אני ממליץ להיצמד למרכז הנחל מההתחלה. אמנם יש זרימה משמעותית אבל יש גם הרבה בולדרים גדולים שאפשר לדלג עליהם מאחד לשני ולהתקדם בצורה יחסית מהירה. אחרי קילומטר אחד ובערך 150 מטר טיפוס בסך הכל מגיעים למפל הגדול שבדרך לפאס.
את המפל הזה צריך לעקוף מימין או משמאל והוא בעצם הסיבה שטרק הU pass נחשב לקצת מסוכן.
תזכורת קטנה לפני שאני כותב על המעקף של המפל:
True right: הצד הימני של הנחל כשמסתכלים במורד הנחל והצד השמאלי שלו כשמסתכלים במעלה הנחל.
True left: בדיוק ההפך
4 מתוך 5 סיפורי הדרך שקראתי באנגלית המליצו לעקוף את המפל דרך הTrue left, כלומר מצד ימין בשבילי. כשהגעתי ועמדתי מול המפל כל שריר בגוף שלי אמר שהרבה יותר הגיוני לעקוף מהTrue right. דילמה…
נשארתי שם עוד חצי שעה בערך והתלבטתי אם לסמוך על עצמי ועל מה שהעיניים שלי רואות או להישמע לסיפורי הדרך שקראתי, עד בסוף החלטתי להקשיב לאינסטינקטים ולעקוף מצד שמאל, כלומר מהTrue right.
אני לא אומר שזה לא היה מפחיד *בכלל* אבל התקדמתי לאט ובזהירות ובסך הכל זה הלך בסדר גמור וגם לא ממש היה קשה. כשהגעתי לראש המפל הרגשתי שנלחצתי מזה הרבה יותר משהייתי צריך.
יש שיחים מאוד חזקים שאפשר להיאחז בהם תוך כדי שמטפסים והקטע המפחיד הוא די קצר.
נכון ש״קשה״ ו״מפחיד״ הן מילים סובייקטיביות אבל אני יוצא מנקודת הנחה שאם קיבלתם החלטה לטרק בנחלים לא מסומנים בפיורדלנד זה אומר משהו לגבי רמת הכושר והמסוגלות שלכם אז אם אני הסתדרתי אין סיבה שאתם לא..
מראש המפל כבר אפשר לראות את הפאס ובהחלט מבינים איך הוא קיבל את שמו. בגדול זה קצת מזכיר שן חסרה בפה של ילד בן 10, רק בפיורדלנד..
מרוב כל החפירות כמעט שכחתי לכתוב שזה מקום יפה בצורה מפגרת: פסגות מושלגות, צוקים, נביעות, טבע שלא נגעו בו..
אם אתם חנונים של שר הטבעות אל תשכחו לצלם את Aragorn Peak שנמצא מצפון לפאס. שארית הדרך למעלה קצרה יחסית אבל תלולה, והפאס עצמו כמובן לא מאכזב.
משם מתחילה ירידה תלולה של 500 מטר בערך בערוץ שיורד מהפאס ומתחבר לHut creek. מרגע שנשפכים לHut creek ההליכה כבר הרבה יותר רגועה, אמנם עדיין אין שביל אבל השיפוע מתון מאוד ואתם יודעים שהחלק הקשה מאחוריכם.
השביל והסימון בHut Creek מתחילים בדיוק איפה שהBush מתחיל ולכן קל מאוד למצוא אותו בTrue left של הנחל, ומשם זה כבר ירידה בנחת חזרה לכביש.
עם יד על הלב, זה כנראה לא הטרק הכי יפה עשיתי בניו זילנד. כמובן שהוא יפה בטירוף אבל אין מה לעשות, אחרי שלושה חודשים בניו זילנד סך הריגוש גבוה מאוד..
יש שני דברים שבעיניי מאוד מיוחדים בטרק הזה:
1. הפאס עצמו והצורה שלו.. חריג, לא ראיתי דבר כזה אף פעם.
2. ההליכה במקום לא מסומן ובלי שביל. יש בזה משהו שהופך אותך בתור מטייל ליותר ״אקטיבי״ ומודע. פתאום צריך להיות יותר במקום של קבלת החלטות והתמודדות ולא רק פשוט לזרום עם השביל שמוביל אותך. בשבילי זה היה גיוון ממש נחמד ובכללי חוויה מגניבה ושונה. אני מבין את מי שזה לא הקטע שלו אבל אם זה מדבר אליכם אני ממש ממליץ
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם