תאריך הטיול | December 2018 |
---|---|
משך הטיול | 5 ימים |
עונה מומלצת | אוקטובר-אפריל |
הר הרפאהו הוא הר געש עצום המתנוסס לגובה 2800 מטר, הפסגה הגבוהה באי הצפוני. זהו הר געש פעיל שהתפרץ בפעם אחרונה בשנת 2007. הטרק הזה הוא בעצם מקיף את ההר ובמהלכו תעברו דרך מגוון עצום של נופים שכולל נוף געשי, יערות, מדבר, קרחון ועוד...
זה הטרק הרב-יומי הראשון שהלכתי בטיול שלי בניו זילנד, דרך נהדרת להתחיל.
בקצב הליכה רגיל, הטרק אמור לקחת 4-5 ימים, אבל אפשרי ללכת אותו מהר גם ב-3 ימים, או לקחת את הזמן ולסיים ב-6 ימים.
המסלולים בטרק מאתגרים מעט בחלקם, כוללים הרבה עליות וירידות ויש כמה חציות נחלים בדרך, אבל גם מטיילים בכושר בינוני+ יכולים ללכת אותו ולשרוד.
זהו טרק מעגלי, והוא מתחיל ומסתיים ב Whakapapa. יש לאורך הטרק 6 בקתות, כולן בקתות serviced חוץ מבקתה אחת waihohonu hut שהיא בקתת Great Walk וצריך לשריין אותה מראש (למסלול מקטע שחופף עם הtongariro northern circuit). אפשר גם לישון באוהל אם מתרחקים 200 מטר מהמסלול.
ניתן ללכת את הטרק בשני הכיוונים, אבל יותר מטיילים הולכים עם כיוון שעון כדי לישון בלילה הראשון בwaihohonu hut שצריך לשריין לה מקום.
יש לטרק עוד כמה נקודות גישה מהן ניתן להתחיל, אבל רב המטיילים מתחילים בwhakapapa.
בWhakapapa יש holiday park זול יחסית ושם אפשר לישון לפני ואחרי הטרק. חדר dorm עלה לי שם 20$ ללילה.
אני התחלתי את הטרק בMangahuia Campasite, שנמצא שעתיים הליכה ממנו, והמשכתי ללכת את המסלול נגד כיוון השעון על מנת שאוכל להגיע לבקתה הראשונה בזמן.
* בונוס נחמד- ברב הבקתות במסלול יש אחלה קליטה.
את היום הראשון התחלתי בMangahuia Campsite אליו קל מאד להגיע בטרמפים וממנו יוצא מסלול שמתחבר אל הטרק אחרי שעתיים וחצי של הליכה. המטרה שלי ליום הראשון הייתה להגיע לWhakapapaiti Hut לפני הגשם שהיה צפוי להגיע בצהריים כשהתחלתי ללכת ב10:00 השלט הראה 3 וחצי שעות, בפועל לקח לי 3 שעות והגעתי לבקתה ב13:00 לפני שהגשם הגיע.
מזג האוויר היה מעונן ככה שההר היה רב הזמן מוסתר אבל זה לא הפריע לי להנות משאר הנוף שגם היה יפה.
תוואי ההליכה היה מאד בוצי, ומאד מהר הובהר לי מה מחכה לי בחודשיים וחצי הקרובים של ניו זילנד :)
מסתבר שהקטע הזה של המסלול הוא גם חלק מהTe Araroa, השביל שחוצה את ניו זילנד, ובדרך יצא לי לחלוף מול הרבה שביליסטים.
אחרי שעתיים ורבע של הליכה בערך התחברתי לטרק, ומשם נשארו לי כמה קילומטרים בודדים עד לבקתה. לקראת הבקתה יש חציית נחל קצרה, והמים הגיעו לי שם מעט מעל גובה הברכיים.
הבקתה בערב הייתה כמעט מלאה ומלבדי היו עוד 4 מטיילות TA בריטיות מבוגרות, ועוד קבוצה גדולה של 3 משפחות ניו זילנדיות.
התעוררנו מוקדם אחרי לילה גשום במיוחד, ולמרות שהתחזית צפתה בוקר סוער, היה בחוץ בהיר לגמרי. התוכנית המקורית שלי הייתה לצאת רק לקראת הצהריים אחרי שהסופה תעבור, אבל מכיווון שהסופה לא נראתה באופק, החלטתי לצאת בבוקר, והתחלתי ללכת ביחד עם שניים מהאחים הבוגרים מהקבוצה הגדולה.
פה קיבלתי את אחד השיעורים הכי חשובים שלי לגבי מזג אוויר בניו זילנד, ולמרות שכשיצאנו שום גשם לא היה נראה באופק, תוך זמן קצר התחילה סופה רצינית שכללה רוחות ורעמים. אני מודה שללכת בסופה לא הייתה חוויה מהנה במיוחד, אבל אחרי 40 דקות היא נחלשה ואחרי זה במשך היום היו רק הבזקים של גשמים שהיו נסבלים.
זה היה יום מאתגר, שכלל הרבה מאד עליות וירידות, ובדרך המסלול חוצה הרבה מאד שלוחות אחת אחרי השנייה. בין השלוחות היו הרבה נחלים שזרמו בעקבות הגשמים והיינו צריכים לחצות. הייתי כולי ספוג מים, אבל כל זה היה לגמרי שווה את הדרך והנוף המקסים שעברנו, ולרגעים מסויימים העננים התבהרו וגילו מאחוריהם את ההר העצום.
למרות שההליכה לMangaturuturu hut אמורה לקחת 5 שעות, בעקבות הגשמים ומזג האוויר לקח לנו קרוב ל-7 שעות להגיע לבקתה.
מכיוון שהיומיים הראשונים שלי התקצרו בעקבות הגשם. קמתי מוקדם במטרה לדלג על הבקתה הבאה ותכננתי יום ארוך של 25 ק"ם.
ה-3 ק"מ הראשונים היו במגמת עלייה חדה כשבדרך מטפסים לצד שני מפלים יפים בטירוף. בסוף העלייה יש נקודת תצפית מדהימה ממנה אפשר לזהות את הטראנקי מרחוק. לאחר מכן המסלול המשיך 3 ק"מ על כביש ריק ממכוניות (לא ברור לאן הוא מוביל) ולאחר מכן המסלול ממשיך דרך היער עד לבקתה הבאה (Mangaehuehu hut) שם עצרתי לאכול צהריים.
לאחר מכן השביל ממשיך עוד קצת ביער, כשלפתע, בלי שום התראה מראש, הנוף מתחלף בבת אחת בלי שום התראה מראש לנוף מדברי אמיתי. ההסבר לכך הוא שמאחורי ההר יש מעט מאד גשמים וזה בעצם מדבר בצל גשם כמו שיש לנו בארץ. ההליכה בחלק הזה היא מאד מאתגרת. הדרך מסומנת רק בעזרת מוטות, אין שביל הליכה אחיד, הקרקע מאד חולית ומתפוררת ויש כמה עליות חדות שצריך לעבור.
ולמרות הקושי, אני חושב שזה היה הקטע הכי יפה בכל הטרק, כשהשיא היה עמק מטורף בין שתי שלוחות מדבריות ענקיות, במרכזו זרם נחל יפייפה ומעליו התגלה כל ההר עם הקרחונים.
באיזור 17:30 אחרי הצהריים הגעתי לבקתה.
תחילת ההליכה ביום הרביעי המשיכה את הנוף המדברי מסוף היום הקודם. במהלך הדרך מתגלה הר הNgauruhoe, או המוכר יותר בתור מאונט דום משר הטבעות. הזווית השונה שממנה רואים את ההר בטונגרירו נותנת פרספקטיבה שונה ומגניבה על ההר (שנראה גם יפה יותר מהכיוון הנוכחי). באיזשהו שלב המדבר נגמר והדרך הולכת דרך צמחייה נמוכה.
הבקתה הבאה זאת הבקתה אליה צריך להזמין מקום מראש, ומכיוון שלא רציתי לעשות את זה, המשכתי הלאה בדרך וחיפשתי נקודה טובה לפתוח אוהל מחוץ למסלול.
מכאן ועד סוף הטרק המסלול משתלב עם הtongariro northern circuit, והשביל נהיה הרבה יותר המוני.
המשכתי ללכת חצי מהדרך מהבקתה עד לסוף המסלול, ושם מצאתי 200 מ' מחוץ למסלול נקודה מדהימה ליד נחל לפתוח אוהל על רקע מאונט דום.
מכיוון שנותרו לי רק כמה קילומטרים בודדים, החלטתי לנצל את הזמן ולעלות לTama Lakes, טיול צדדי נהדר ומומלץ. הTama Lakes הם בעצם לועות של הרי געש נמוכים שעם השנים נהפכו לאגמים.
משם המשכתי חזרה לWhakapapa לשם הגעתי בצהריים, בדיוק בזמן לפיצה טובה של אחרי טרק.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם