Dragonfly peak

רקע

עמק המטוקיטוקי המפורסם והפופולרי הוא אחד ההיילייטים של האי הדרומי ושל אזור אספיירינג, כמעט 100% ממי שמגיע לניו זילנד ימצא את עצמו מטייל שם בדרך כזו או אחרת והאופציות הן באמת רבות ומגוונות: הRob Roy הקליל, Liverpool Hut, French ridge hut, Cascade saddle ועוד ועוד..

אחרי זמן מה באזור וונאקה ואספיירינג חיפשתי אופציה לטרק קצר שקצת מתרחק מהאזור העמוס. שיטוט קצר במפה עשה את העבודה ולכדה לי את העין פסגה בשם Dragonfly peak, שנמצאת באזור הענף המזרחי של המטוקיטוקי (Matukituki East Branch).

אנחנו יצאנו לקראת סוף ינואר והפסגה לא הייתה מושלגת למעט בנקודות מסוימות פה ושם, וממש לא היינו צריכים ציוד אלפיני כמו קרמפונים או מיקרוספייקס. אני בטוח שזה מצב שיכול להשתנות בהתאם לתקופה בשנה/סערות שהיו לאחרונה ולכן חובה לעבור במרכז של הDOC בוונאקה ולהתייעץ איתם לגבי מצב השלג לפני שיוצאים

איך מגיעים

מהפינה הדרום מערבית של Lake Wanaka יוצא שביל עפר שאורכו 30 ק״מ וסופו בחניון לילה בשם Raspberry flat שהוא בעצם נקודה היציאה לכל המסלולים הפופולריים של האזור שציינתי למעלה.
אם אתם כבר באזור אתם בטח מכירים אותו טוב מאוד..
בערך 5 ק״מ לפני שמגיעים לשם חולפים על פני נקודת המפגש של המטוקיטוקי המזרחי עם המטוקיטוקי הגדול, שם בעצם מתחילים ללכת.
ה-Raspberry flat הוא חניון לסלף קונטיינד בלבד ולכן אם אתם מתנהלים בניו זילנד ללא אחד כזה, תצטרכו לתפוס טרמפים מתחילת שביל העפר עד לשם. זה מה שאנחנו עשינו וזה הלך די חלק, המון רכבים נוסעים של כל הזמן, לא צריכה להיות לכם שום בעיה.
אם אתם חלק מהרוב ויש לכם סלף קונטיינד זה הרבה יותר קל, חונים בRaspberry flat והולכים את הכמה קילומטרים מזרחה עד לנקודת הכניסה למטוקיטוקי המזרחי.

יום ראשון

11.5 ק״מ במישור
מהכניסה לMatukituki East Branch עד לJunction flat.
הקילומטרז׳ של היום הראשון יכול להשתנות מעט בהתאם לאיפה בדיוק תיכנסו למטוקיטוקי המזרחי. יש גשר שעובר מעל הנהר הראשי, אפשר גם לחפש נקודה רדודה ולחצות..
ההליכה היא בכיוון צפון, כנגד זרימת הנהר. בקילומטרים הראשונים עוברים דרך חוות כבשים, פרות וצבאים כשבאמצע הדרך פחות או יותר נכנסים לתוך הBush.
כשמסתכלים על המפה ההליכה נראית סופר פשוטה, בפועל השביל בBush הוא די טכני עם הרבה עליות וירידות קטנות, שורשים של עצים שחוצים את השביל ונחלים קטנים שיורדים מהרכס ופוגשים אותו בדרך לנהר. זה לא הופך את ההליכה לממש קשה אבל צריך לקחת בחשבון שהקצב שם הוא סביב 3 קמ״ש ולא 5 כמו שאפשר לחשוב כשמסתכלים על השביל במפה.
בכל אופן זה לא יום הליכה קשה במיוחד ובהחלט אפשר להתחיל ללכת בצהריים. נקודת הסיום היא Junction flat, פיצול נחלים משמעותי שנמצא ממש מתחת לDragonfly peak.
*חוקי לחלוטין להקים שם אוהלים ולעשות Freedom camping. לא צריך לחשוש שאתם עוברים על החוק או משהו..

יום שני

25 ק״מ עם 1800 מ׳ טיפוס לפסגה

היום השני הוא די קשוח גם בשביל מטיילים חזקים ומנוסים, לא משהו קיצוני אבל בהחלט מאתגר. מצד אחד 1800 מטר ברצף זה הכי הרבה שטיפסתי ביום אחד, ומצד שני אפשר לעלות בלי משקל והטיפוס בסך הכל ידידותי, ובנוסף הוא קורה ישר על הבוקר כשמלאים באנרגיה וכל היום עד לפניכם.
אין סיבה לא לעלות לפסגה רק עם תיק קטן ומעט אוכל ומים. את התיקים הגדולים אפשר להשאיר בJunction flat מתחת לאחר העצים- אף אחד לא יגע בהם שם..
בתחילת היום הולכים על השביל שממשיך לרוץ על המטוקיטוקי המזרחי לכיוון צפון אבל מהר מאוד מגיעים לשלוחה שמטפסת מזרחה לכיוון הDragonfly peak, שם צריך לעזוב את השביל ופשוט להתחיל לטפס.
הדרך למעלה לא מסומנת ואין שביל של ממש, אבל הניווט לא מסובך- הפסגה מול העיניים ורק צריך ללכת לכיוונה..הכיוון הכללי של השלוחה הוא צפון מזרח. הדרך ההגיונית לפסגה עוברת דרך האוכף שמצפון אליה, הAlbert Burn Saddle, שממנו נגלה בפעם הראשונה הנוף לעמק שמזרחית לרכס. האוכף הוא כמעט בגובה 1700 מטר, כלומר אחרי 1350 מטר של טיפוס.
מהאוכף ממשיכים לטפס דרומה לכיוון הפסגה. לקראת הלג האחרון של הטיפוס חיכתה לנו הפתעה קטנה: פתאום מגלים מול העיניים בקתה ענקית ומטורפת שיושבת על הרכס, שם פגשנו משפחה שהגיעה לשם במסוק ליום-יומיים. בקיצור אם אתם בני העשירון העליון יש לכם עוד אופציה להגיע לשם..
החלק האחרון בטיפוס הופך מעט טכני אבל לא מסובך, לא צריך להשתמש בידיים או משהו כזה. הנוף מלמעלה בהחלט שווה ומתגמל: Mount Aspiring, Lake Wanaka ועוד ועוד.. בסך הכל הדרך למעלה לקחה לנו משהו כמו 4 שעות והירידה חזרה למטה עוד שעתיים.
אחרי הפסקת צהריים בJunction flat התחלנו לחזור את ה11.5 ק״מ של אתמול לכיוון המטוקיטוקי הראשי. בסופו של דבר ההליכה חזרה דרומה בחלק של הBush אחרי הטיפוס והירידה הייתה החלק הבאמת קשה של הטיול כי באמת היינו קצת שבורים.

אם יש לכם רכב שמחכה לכם בRaspberry flat החיים שלכם די קלים, פשוט חוזרים לשם והולכים לישון/יוצאים לכיוון וונאקה. אם הגעתם בטרמפים אתם צריכים לצאת החוצה באותו היום כי להקים אוהל בRaspberry flat אי אפשר.

לסיכום

כמו שכתבתי קודם אני חושב שהסיבוב הזה נותן אחלה מענה למי שמחפש משהו טיפה אחר בתקופת וונאקה/אספיירינג של הטיול שלו.
בהחלט מומלץ, אין הרבה פסגות שאפשר להגיע אליהן בקלות יחסית ולא להיות מוקפים במלא אנשים כמו בRoy’s peak/isthmus peak.

טיפים

• הסיבה שכתבתי יומיים שלושה היא שממש אפשר לעשות את זה גם קצת אחרת מאיתנו. אפשר לדוגמא לרדת חזרה לJunction Flat ולהמשיך ללכת צפונה במעלה המטוקיטוקי המזרחי, או לטפס משם מערבה בנחל שמגיע מכיוון aspiring flat ואפילו לנסות לטפס עד לTurnbull Thompson Falls ואח״כ לחזור לישון עוד לילה בJunction Flat. בקיצור אפשר עוד להשתעשע הרבה שם באזור.. אחד החלומות שלי בניו זילנד היה לחבר את הGillespie Circuit למטוקיטוקי דרך הRabbit pass שנמצא בקצהו הצפוני של המטוקיטוקי המזרחי, אבל לצערי זה לא התאפשר לי. פעם הבאה..
• קצת התלבטתי לגבי הנקודה הזו כי היא יכולה להיות מועדת לפורענות ולפתוח פתח להחלטות פזיזות ומסוכנות אבל אכתוב בכל זאת: בדרך כלל השבילים בנהרות ובנחלים בניו זילנד יהיו באחת הגדות של הנחל כיוון שרוב השנה הזרימה חזקה מדי ומסוכן ללכת במרכז הערוץ. לפעמים, בקיץ כשהזרימה חלשה אפשר פשוט לרדת מהשביל וללכת במרכז הנחל/נהר כדי להרוויח הליכה כיפית ושווה יותר מלהיות תקוע בBush. בטרק הזה לא ניסינו לעשות את זה אבל במקומות אחרים כן יצא לי וזה היה מדהים. זה מצריך הרבה שיקול דעת וזהירות, ובעיקר להיות כן מול עצמך ולדעת לחזור אחורה אם זה נהיה מוגזם ואתה מבין שעשית טעות
• מומלץ לקום מוקדם ביום השני כדי לתת לעצמכם מספיק זמן אקסטרה לדברים שעלולים לקחת טיפה יותר זמן או לאירועים בלתי צפויים. זה באמת יום ארוך.. בהצלחה!