מילפורד טרק

מבוא

המילפורד הוא אחד מהטרקים המפורסמים והמבוקשים ביותר בעולם, הטרק ניחן בבית גידול לח וייחודי, אלפי מפלים הנופלים מגבהים לא הגיוניים וצמחיה מגוונת ועשירה. בטרק 3 בקתות בהן ישנים ופאס אלפיני אחד אותו תצטרכו לחצות על מנת להשלים את הטרק.אורכו של הטרק 54 קילומטרים, ובמהלכו תתקלו במפלים החמישיים בגובהם בעולם – מפלי סאת’רלנד.
השם מילפורד סאונד ניתן למקום בטעות כאשר חשבו שהוא לשון ים החודרת אל תוך היבשה (סאונד) אך למעשה הוא פיורד – עמק הנוצר מנסיגה של קרחון לאורך אלפי שנים
מחיר הלינה בבקתות הוא 110 דולר ניו”ז לכל לילה (נכון ליוני 2022) ויחד עם השאטלים והסירות מחירו הכולל של הטרק הופך אותו לטרק היקר ביותר בניו-זילנד.

יום ראשון - טה אנאו לבקתת קלינטון

אז הצלחנו לתפוס מקום בבקתות, וקבענו שירותי הסעה (שאטל של חצי שעה) מהעיירה טה-אנאו לנקודת השייט (אורך כשעה) שלוקח מהמזח בטה אנאו דאונס לתחילת הטרק (מזח גלייד).
מכיוון שיום ההולדת שלי חל ביום בשלישי של הטרק - התכוננתי מראש ורכשתי לי בקבוק יין משובח ממרכז מחוז אוטאגו (מסוג רוקברן - 50 דולר ניו"ז).
עוד במהלך השייט קידם את פנינו מסך של גשם לתוכו הסירה הפליגה - וכשנגחנו במזח גלייד הטפטוף המשיך לפרקים - כך שהתחלנו את היום הראשון רטובים קצת.. חיטאנו את הנעליים בכניסה לטרק כדי לא להכניס איתנו בקטריות \ אמבות או כל דבר אחר שעלול לפגוע במארג האקולוגי העדין של האזור.
המעבר החד מציווילזיה לניתוק בטבע הוא מופלא - ותוך שניות לתוך הטרק כבר הייתי ספוג לגמרי בעצים מכוסים טחבים, ופשוט נתתי לכל גל המטיילים שהיו איתנו בסירה לחלוף על פני, ופניתי בעצמי לתיקשור עם ציפורי רובין (אדום חזה), ליטוף עצים, וחיפוש פטריות.
ההליכה לבקתה הראשונה קצרה ביותר, לאורך נהר קלינטון עד לבקתת קלינטון עצמה.

יום שני - בקתת קלינטון לבקתת מינטארו

אוהו איזה יום!
בתור התחלה אחרי ערב של חברותא בבקתה - השארתי את הפטפטת מאחורי ונתתי גז קדימה - כי אחרת איך אשמע ציוץ ציפורים כשכולם עסוקים בלקשקש צ'יזבאטים? הרי בשביל זה באתי! אז מהר מאוד נתקלתי בפטריות סגולות (מסוג פאוץ') וכשעצרתי לצלם - גם ציפור רובין חמודה (נסיכה!) הגיע מסוקרנת לראות מה אני עושה והשתלטה על מקלות ההליכה שלי..
אחרי סשן צילומים המשכנו להתפתל ביער ואז השמש כבר יצאה, ואנחנו יצאנו אליה ונהיה ממש חם! אז ברור שקפצתי למים להתרעננות (תמונות מצונזרות), ומשם כבר נכנסנו לעמק קלינטון - שהוא פשוט עמק המומינים. הרים מתנשאים מכל צד - ומפלים.. פשוט בכל מקום מפלים נופלים מגובה רב, מזנקים בזוויות לא אפשריות ומוסיפים את כח החיים שלהם לעמק הירוק. פיצול קטן במסלול לקח אותנו לבריכות פריירי שהבטיחו מפל נוסף והזדמנות למלא מים חיים בבקבוקים, ולעצור להפסקת סנדביץ'. והנה בלי התראה נחת במרחק לא רב - הברווז הכחול הנדיר של ניו זילנד!
אחרי 7 שנים של מרדפים אחרי הברווז המסויים הזה ופעמיים שהצלחתי לראות אותו בטונגרירו בתנאים לא תנאים למשך מספר שניות - קיבלתי את ההזדמנות לה ייחלתי.
אז קודם כל - לטובת מי שלא מכיר:
בניו-זילנד מין אנדמי של ברווז נדיר בשם פיו (FEE-YO) - ממנו קיימים כ 2,500 פרטים כיום. פרוייקט השימור שלו הוא אדיר, ולמרות כל זאת קשה מאוד לראות אותו בטבע. כמה עובדות מעניינות על הברווז הזה:
הפיו מעטר את השטרות בני 10 דולר ניו-זילנדי.
הפיו חי בנהרות הרריים בניוזילנד והוא אמנם מעופף חלש, אך שחיין מהיר הצולל כדי להשיג את מזונו המורכב בעיקר מחרקים ופלנקטון.
מכיוון שמזונו נמצא בעיקר בין סלעי נהר קשים, קצה מקורו של הפיו הנראה ככתם שחור הוא למעשה רקמה רכה המגנה עליו בעת שהפיו נובר בין הסלעים. עובדה זו הופכת אותו לעוף היחיד בעולם בעל מקור רך.
כמובן שהתרגשתי מאוד והתחלתי לתצפת ולצלם מרחוק, עד שהחלטתי להתקרב קצת - לא נראה שזה הזיז לברווז כל כך- והמשכתי להתקרב בעדינות - והברווז בשלו.. פוקח עין עצלה - מסתכל עלי, וממשיך לנמנם לו. בסופו של דבר סיימתי במרחק של 2 מטרים ממנו - מצלם בלי סוף, והתמונות לפניכם. חשבתי שהגעתי לשיא המפגש עם הפיו, אבל ההפתעה הגדולה עוד חיכתה לי בסופו של יום המחרת - אבל על כך עוד ידובר..
המשכנו בדרכנו לבקתת מינטארו הנוצצת והחדשה ללילה נהדר.
הבקתה ששופצה בשנת 2022 מצויידת כהלכה במטבח גדול, מרפסת עץ ושקעי הטענה יואסבי.. לא יאומן ממש.

יום שלישי - מקינון פאס

אז קמנו לבוקרו של היום השלישי בטרק כשבחוץ גשום וערפילי - אבל יום הולדת!
זכיתי להפתעה בתור עוגת יום הולדת עם נרות - וביקור מרגש של בז ניו-זילנדי על המרפסת של הבקתה.
למרות העננים והטפטוף - התחלנו בהעפלה אל המעבר האלפיני - מקינון פאס.
עליה שאינה קשה במיוחד, המסתיימת באנדרטה לזכרו של קווינטין מקינון - האדם הראשון שמצא את הדרך החוצה בהרים מעמק קלינטון למילפורד סאונד באוקטובר 1888. הפאס עובר בין הר הארט להר באלון ומשקיף על העמק הדרמטי שתחתיו - מקום מעולה לפתוח בו את הפלאסק עם היין שחיכה שלושה ימים כדי שאשתה אותו. ציפור קיאה (תוכי אלפיני) באה לבדוק מה אני עושה, וכיבדה אותי במשק כנפיים צבעוני.
הרום האלפיני היה טוב אלינו, ומלבד אוויר פסגות נהננו מאוד מצמחיה מיוחדת כמו נוריות הר קוק, צמח הכבשים (ראוליה), חבצלות אלפיניות ועוד סוגים שונים ומשונים של צמחיה כרקוצית שהתערסלה בין אגמים אלפינים. הדרך לעמק התפתלה לאורך צמחיית בטא עוד ועוד עד שהגענו לתוך היער.. והמפלים נמשכים ונמשכים ולא מסתיימים - ואני נמלא פליאה? כמה מים יש כאן??
בדיוק כשחשבנו שהנה מגיעים לבקתה האחרונה (בקתת דאמפלינג), פיצול בטרק שמאלה מבטיח לנו מסלול צד (לא הלכנו מספיק היום? כבר 18 ק"מ!) למפלי סאת'רלנד. מפלים אלו שראשם באגם קוויל האייקוני, נופלים מגובה 580 מטרים ונחשבים למפלים הגבוהים בניו-זילנד, והחמישיים בגובהם בעולם. נכון או לא- הורדנו את התיקים בשלטר הקרוב, לקחנו מצלמה ונענו בקלילות במשך כחצי שעה אל המפלים. ככל שהתקרבנו השאגה התגברה עד שאת 100 המטרים האחרונים עשינו בריצה כדי להבלם באלימות מעוצמת הרוח ורסיסי המפל. החוויה עוצמתית ובגלל שהרגשתי מיוחד ביום ההולדת שלי, ואולי גם בהשפעת היין ששתיתי לאורך הדרך בלגימות מדודות - החלטתי להגיע לבריכה בבסיס המפל ולרחוץ את תליון אבן הג'ייד שלי במי אגם קוויל ולטעון אותה מחדש באנרגיית מי האלפים של האי הדרומי. אין מקום ראוי מכך. עם קצת אומץ והרבה נחישות מול רסיסי המים שחובטים בי בעוצמה הגעתי לבריכה והקצתי לעצמי דקה של עוצמה ליד כח המים הנופלים כדי לרחוץ פנים במים הקפואים ולרחוץ את אבן הג'ייד שלי. אחרי שהצטלמנו וספגנו את כח הטבע - הסתובבנו אל שארית הדרך שנותרה בחזרה לבקתה.
חשבנו שסיימנו להיום אבל מעיין התגליות ומתנות יום ההולדת שלי לא יבש. שניה לפני השלטר בו השארנו את התיק - חצינו גשר מעל אחד המעיינות והנה מהגשר - עוד זוג ברווזי פיו כחולים (!!!) כמובן שישר ניגשנו להשקיף עליהם, ואני כבר בבטחון רב מרגיש חלק מהמילפורד, מהטבע, משדר אנרגיות של עוצמת יום הולדת (ואולי היה זה רק היין, אבל גם הוא מענבי מחוז אוטאגו) ניגש כמה שיותר קרוב לברווז, מנסה לתקשר, לצלם - והנה הוא החליט לתת לי מופע נדיר של טקס חיזור - פותח בשריקות המיוחדות שלו - דופק ספרינט במים לעבר הנקבה שישבה על הסלע הסמוך ומנסה לבצע בה את זממו. אך היא לא פראיירית, ומכיוון שלדעתה לא הוכיח את עצמו כראוי - היא נתנה לו ברקס משלה ונעלמה בתמרון גמיש במים - משאירה את הבחור מיובש ומבוייש. וכן הכל מתועד בסרטון המצורף. מאוחר יותר מטיילת אחרת שפגשתי בבקתה ועובדת בפרוייקט שימור הברווז הכחול כמעט תתעלף מקנאה כשתראה את הסרטון הזה... אז אחרי שהייתי בטוח שהטבע סיים להפתיע אותי להיום, התפניתי לעשות את שארית הדרך לבקתה בדמדומי ערב עם פנס ראש. עייף ורצוץ אך שבע רצון ושמח בחלקי על מתנת יום ההולדת האולטימטיבית ביותר שיכולתי לקבל.

יום רביעי - למילפורד סאונד

התעוררנו אל היום האחרון בטרק ברגשות מעורבים.
אכן עצב מסויים לעזוב את היער והפרא, כשיודעים ש 18 ק"מ מפרידים ביני לבין ציווילזציה.
אבל 18 קמ במילפורד טרק שווים זהב אפילו שהם הקילומטרים האחרונים. אז נערתי את עצמי מהמיטה לארוחת בוקר אחרונה והופ.. יצאנו לדרך.
קורי עכביש מנצנצים לאור השמש חוסמים את השביל.. מעניין אם אני היחיד שמבחין בזה? התכופפתי וזחלתי מתחת כדי לא להרוס את היופי הזה.. מעניין כמה רגיש נהייתי במהלך הטרק או מודע פשוט לכל העוצמה של הטבע סביבי.. אולי זה היין מאתמול? או שהתבגרתי? העצים הופכים סבוכים והטחב חזר לגדול ולטפס על הגזעים סביבי, ומפל רודף מפל - מפלי מקאיי בעלי בריכת טורקיז הטובלת בירוק-עד, ומפלי שער הענקים אשר נראים כאילו מאחוריהם מסתתרת הכניסה הסודית למכרות מוריה מ”שר הטבעות” או ארץ אגדית אחרת. שם גם אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת כי צריך להזדרז ולהספיק למונית סירה שהמנו מסוף המסלול למילפורד סאונד. והנה פתאום אנשים.. עם ג'ינס.. ותיק קטן. צועדים בשביל לקראתנו. סימן ראשון לציווילזציה. אלו אנשים שלוקחים מונית סירה ממילפורד סאונד כדי לעשות טיול יומי קצר במילפורד טרק, מגיעים עד המפלים וחוזרים בחזרה. קצת חסר טעם בעיני מי שיוצא משלושה ימים בלב יערות ארץ הפיורדים - אבל אנחנו לא כאן כדי להתנשא עליהם, פשוט אין להם מושג מה יש שם בהמשך.. ואנחנו ברי המזל שזכינו במלוא העוצמה! אנחנו מהנהנים בנימוס וצועדים לאורך אגם "אדה" את שלושת הק"מ האחרונים על שביל כבוש ומתוחזק היטב שנסלל ע”י קבוצת עובדים-אסירים בין השנים 1890-1892, עד שמולנו הופיעה סנדפליי פוינט – נקודת הסיום של הטרק. השם מדוייק להפליא וכמויות זבובי החול הן למכביר.. אבל סיימנו את המילפורד טרק! אז מה זה כמה זבובי חול באזניים?
והנה מגיעה המונית סירה שלנו - ואחרי שייט קצר של רבע שעה - הנה אנחנו נוגחים במזח במילפורד סאונד העמוס לעייפה במאות תיירים שבאו לחזות בפלא העולם השמיני - המילפורד סאונד. ואנחנו עם חיוך בלב יודעים שהפלא נמצא קצת הלאה מהיכן שהתיירים יכולים לראות.

סיכום

המילפורד טרק הרוויח את מקומו כטרק המבוקש ביותר בניו-זילנד ובכל שנה מאות אנשים זוכים להנות מנופי הבראשית שלו. למי שהצליח לשריין מקום שמורה חוויה מיוחדת, ולמי שלא – ישנם עוד טרקים יפים לא פחות.
אישית אני טוען שמה שמפסידים במקום אחד מרוויחים במקום אחר, כי בניו-זילנד אתם תמיד המרוויחים
.הגדולים - אבל יש כאן אבל! זהו בהחלט אחד הטרקים המוצלחים שעשיתי בניו-זילנד והחוויה היתה פנומנלית. יכול להיות שזו חוויה אישית בלבד שלי, יכול להיות שזו ההתלהבות הבלתי נסבלת שלי מברווזים, ציפורים, ופטריות, יכול להיות שזה היין המשובח, או היומולדת שלי, או הכל ביחד. אני נהנתי מאוד ואין לי איך ליפות או לא ליפות את זה.

עדיין משוכנעים שאתם מוכרחים לצאת למילפורד? הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להגיע אליו:
א. בדקו באתר של רשות השימור באופן קבוע – ביטולים הם דבר שבשגרה
ב. חברת אולטימייט הייקס מוציאה טיולים מודרכים למילפורד. הם לוקחים לכם את התיק לאורך הדרך, מבשלים לכם ארוחות חמות, ואפילו הלינה היא בלודג’ים מפוארים לאורך הדרך בנפרד מהבקתות. החוויה הזו עולה סכומים של ארבע ספרות בדולר ניו-זילנדי, אבל היא בהחלט דרך נוספת להגיע לטרק.
ג. קצוות – קצת לפני שעונת הטרקים מתחילה וקצת אחרי שהיא מסתיימת, מזג האוויר לרוב עדיין ידידותי ומאפשר לצאת לטרק ללא הזמנת בקתות, הלינה בהן היא על בסיס כל הקודם זוכה.
בבקתות אין פקח, גז, מים זורמים או תשתיות הפועלות במשך עונת הטרקים – ומצריכות היערכות מדוקדקת וקפדנית יותר. בנוסף תחזוקת המסלול מפסיקה ולכן כדאי שתדעו איך לנווט ושיהיו לכם מיומנויות של הישרדות בשטח, איך להתמודד עם מפולות בוץ או שלג, חציית נהרות וכו’, זאת אופצייה שכדאי לשקול בזהירות מירבית אך גם היא תיקח אתכם אל הטרק.

ד. צרו לכם התראה במערכת החינמית שנותנת לכם סימן כשמתפנה מקום בגרייט-ווק שרציתם. קל ופשוט

טיפים

• ספריי נגד זבובי חול בגדר חובה
• בקבוק יין משנה את החוויה
• יש במילפורד טרק תולעים זוהרות ליד בקתת קלינטון. תשאלו את הפקח על ה "גרוטו"

קישורים חיצוניים

• מזג האוויר בטרק
• הטרק באתר רשות השימור הניוזילנדית
• הטרק באתר שלי עם עוד מידע, טיפים, וקישורים להזמנות שאטלים וסירות