לשון הטרול Trolltunga כי גם אנחנו רוצים תמונה באינסטגרם

הדרך ללשון הטרול

כשמחפשים נורבגיה, רואים תמונה של לשון הטרול, זה אולי המקום הכי מפורסם בטבע של נורבגיה

התכנון המקורי היה להגיע לשם בדרך מיוחדת - ויה פראטה, הדרך הולכת לאורך האגם הענק שלמטה, אז שמגיעים ממש מתחת ללשון, ומשם עלייה ארוכה למעלה, ש200 מטר מהם זה סולם וברזלים על הצוק בזמן שאנחנו רתומים ברתמה.

בשביל זה צריך ללכת עם חברה,
ישנו באיירבנב בodda, יצאנו מאוד מוקדם, עוד חושך בחוץ, יש לנו חצי שעה נסיעה לנקודת המפגש, כל הדרך אל תחילת המסלול מלווה במבול ורוחות עזות, אנחנו לרגע תוהים אם בוטל הטיול ופשוט לא הודיעו לנו, כי לא כזה ברור איך נלך במבול כזה.

דבר שלא ידענו על נורבגיה, זה שלעומתנו, הם רגילים לגשם, וזה לא מאוד מפריע להם להתנהל, לכן הטיול יוצא לפועל אבל במתכונת קצת שונה, לא יהיה טיפוס, קצת מאכזב, אבל מובן - באמת מרגיש לא בטיחותי, ולפחות נזכה לראות את לשון הטרול.

אנחנו מקבלים חליפות סערה ומתחילים, כדי לחסוך זמן, מיניבוס לוקח אותנו לחניון מספר 3, שהוא חניון קטן במעלה ההר, אנחנו פורקים מהרכב ומתחילים ללכת כקבוצה.

השביל עולה, הנוף מאוד אפרורי, לא רואים אלא כמה מטרים קדימה, גשם חלש אבל בלתי פוסק מחווה אותנו כל הדרך, השביל ממשיך עם גרם מדרגות ענק, המדרגות מאוד מחליקות, אנחנו עושים את זה בזהירות, מה שכן המדריכים מאוד עוזרים וסבלניים.

אחרי כמה שעות של הליכה, כבר הרגליים מלאות מים, בחוף המעלות באיזור 0, אבל בתוספת רוח חזקה וגשם בלתי פוסק, ההליכה מתחילה להיות בלתי נסבלת, גורמת לנו לתהות אם כל זה שווה את זה, ביחוד לאור העובדה שלא רואים נוף בכלל, אלא רק ערפל.

אמצע הדרך, בקתה באמצע שומקום, אנחנו מצטופפים כולם בבתקה, קצת יותר חם שם, בערך מעלה אחת יותר, אבל צפוף וכולם רועדים אז זה מחמם.

אין ברירה, לא באנו בשביל הבקתה, ממשיכים ללכת לעבר המקום שבשבילו הגענו, השביל מפה קצת מונוטוני, הרבה סלעים, רובו מישורי.

ברגע אחד, בלי התרעה מוקדמת, לשון הטרול מולנו! בקושי רואים מרוב ערפל, גשם מטורף, רוח חזקה, רק האמיצים עולים עליו מחשש לעוף, החלטתי שאני לא מוותר על התמונה שבשבילה טסתי לפה, ואני אעלה לשם בכל מחיר, מקסימום ניפול 400 מטר לתהום, ובכך סוף סוף קיבלתי את התמונה שרציתי, רק עם מלא ערפל מסביב ולא באמת רואים משהו.

כולם משקשקים מקור, רוצים להצטלם וכבר לחזור, לא מספיקים להתענג מהרגע, מה שכן טוב, זה שלאור מזג האויר המאוד לא טוב אנחנו דיי לבד שם, שמעתי שבימים יפים מחכים שעה בתור ואז יש רק כמה שניות להיות שם, אז לא - יש מלא זמן, מלבד העובדה שרוצים לברוח.

באים ללכת ופתאום יוצאת השמש, הגשם מפסיק, הנוף מתגלה בעוצמתו, הקרניים שחודרות את העניים יוצרות קרן מטורפת כמו בסרט, עכשיו רואים כמה זה גבוה, כמה זה מרשים, זה ממש הצוק ממלך האריות, אחרי הכל זכינו לראות את הפלא הזה.

הדרך חזרה היא בעקבות הדרך הלוך, רק שזה יותר קל כי זה ירידה וגם כולם כבר רוצים לחזור הביתה אז אנחנו עושים את זה במהירות הרבה יותר גבוהה.

נפרדים מכולם לשלום, מודים למדריכים וחוזר הביתה לנוח, mission accomplished.