טרק של 6 ימים בשמורת הרדנגרוידה בנורווגיה שמסתיים בלשון הטרול (Trolltunga)

הכנות ודברים כלליים

ביליתי לפני הטרק יומיים באוסלו שהיא עיר ממש מקסימה ועשיתי שם את כל הקניות והציוד הדרוש.
בגלל שהטיול הזה היה חלק מטיול גדול יותר הייתי צריך להתאפס על הציוד הדרוש, השארתי את כל הציוד הלא רלוונטי שלי בתיק בשמירת חפצים באוסלו (ממליץ על radical storage, השתמשתי בהם הרבה באירופה והם ממש טובים). אוכל קניתי בסופר כלשהו, ומקלות הליכה זולים (יחסית) קניתי בXXX שזו רשת חנויות טיולים לא *מאוד* יקרה (בכל זאת נורווגיה).
הלכתי לסניף של הDNT באוסלו כדי לעשות חברות ולקבל מפתח, ועל זה עוד שנייה.

הסבר על הDNT והבקתות

הDNT הוא ארגון שמורכב בעיקר ממתנדבים ואחראי על סימון שבילים ותחזוקת בקתות (יותר מ550!) בשמורות של נורווגיה.
הבקתות מתחלקות ל3 סוגים:
1. בקתות מאויישות (סימון - בית קטן אדום לחלוטין) - בקתות שכוללות צוות פעיל שמכין ארוחות ודואג לתחזוקה של המקום. בבקתות האלה לרוב לא יתנו לכם גישה למטבח כדי שתאכלו את האוכל של המקום, הן יהיו יותר יקרות ללינה. מנגד רוב הסיכויים שיהיה בהן חשמל ומים חמים. בבקתות כאלה התשלום לרוב יהיה במקום ובאשראי.
2. בקתות בשירות עצמי (סימון - בית קטן חצי אדום) - דמיינו צימר עם מטבח מאובזר, גז לבישול (ככה שלא צריך להסחב בכלל עם ציוד בישול), מיטות, חימום על בסיס תנור עצים, נרות לתאורה, מזווה - ובלי בעלים בשטח או חשמל. בעיקרון הכל מתבסס על אמון - ביציאה מהבקתה ממלאים טופס עם הפרטים שלכם וכמה אתם צריכים לשלם (לינה שכוללת בתוכה את השימוש בגז ובחימום + כל מה שלקחתם מהמזווה) וכמה חודשים אחרי זה אתם מקבלים מייל עם דרכים לשלם באשראי או בהעברה בנקאית. יש גם אופציה לסמן באפליקציה מיוחדת שלהם ולשלם כשחוזרים למקום עם קליטה, אבל אני מצאתי אותה לא נוחה והעדפתי להשתמש בטפסים. כמובן גם שצריך לנקות אחריכם. במזווה של הבקתות יש אוכל סבבה (פסטות, אורז, דברים בריאים של מטיילים וכו') כך שאפשר לעשות טרק על בסיס בקתות כאלה מבלי לסחוב עליכם אוכל בכלל. זה הסוג הכי נפוץ של הבקתות.
3. בקתות ללא שירות (סימון - בית קטן ריק) - מאוד דומה לבקתות בשירות עצמי אבל פחות מאובזרות, כדאי לקרוא טוב על הבקתה לפני שמגיעים אליה כדי להבין מה יש ואין בה.

כל הבקתות נמצאות ליד מקורות מים טבעיים ניתנים לשתייה (נחלים/אגמים) ויש בהם דליים ענקיים למילוי מים כדי שלא תצטרכו ללכת כל כמה דקות.

אפשר להזמין מקום לבקתות דרך האתר של הDNT ואם אתם מגיעים בסופש בשיא העונה גם אולי מומלץ, אבל לרוב יהיה מקום ובמקרה הכי גרוע בכל בקתה יש מזרונים ספייר שניתן לישון איתם על הרצפה.

ניתן לישון באוהל במרחק של 100 מטר מהבקתות, ואם אתם עדיין משתמשים בבקתה (נגיד, לבישול) אתם אמורים לשלם סכום מופחת כלשהו. כאמור - הכל זה על בסיס אמון.

ממליץ לעשות חברות לDNT כי זה נותן הנחות לבקתות במיוחד אם אתם נוער (שזה עד גיל 26 משום מה) - נוער שהוא חבר משלם חצי מחיר על לינה ובעצם מחזיר את הסכום של החברות תוך 2 לילות בערך. למבוגרים זה טיפה פחות משתלם, אז תעשו את החישוב. בנוסף - בקתות בשירות עצמי ולא מאוישות אמורות להיות נעולות במפתח שרק חברים מקבלים. בפועל תמיד היה כבר מישהו בבקתה כשהגעתי ולא נזקקתי להשתמש במפתח הזה, אבל better safe than sorry.

צילמתי חלק מהבקתות, תמונות מצורפות בימים המתאימים.

יום 1 - Roldal to Middalsbu

התחלתי את יום באוסלו ולקחתי משם אוטובוס לRoldal בעשר בבוקר. האוטובוס היה אמור להגיע באיזור ארבע אחר הצהריים ובמקום זה הגיע בחמש, מה שהכניס אותי ללחץ זמן יותר ממה שתכננתי (שקיעה באיזור 21:00). זה לא עזר ששני קילומטר אחרי העלייה הקשה שבהתחלה (בעיקר כי לא מקום להתחמם) יש מקטע באורך של כ9 ק"מ שהוא לא מסומן כמעט בכלל עם שבילים לא ברורים עד לא קיימים שאילץ אותי להשתמש בטלפון כל חמש דקות כדי לנווט והרבה פעמים לטעות בדרך ולתקן את עצמי תוך כדי שאני מנסה למצוא את הנתיב האידיאלי דרך הסבך, נחלים ונהרות. בגלל הלחץ של ההתחלה המאוחרת שלא להתקע שם בחושך עדיין הצלחתי לסיים את החלק הזה לפני השקיעה (אבל לקח לי שעה יותר ממה שהיה אמור). אחרי זה יש הליכה די משעממת על דרך עפר לאורך אגם ענקי לאורך של 8 קילומטר עד שמגיעים לבקתה. את החלק הזה עשיתי כבר בחושך מוחלט, ותאמינו לי שכבשים שחוסמות לך הדרך בחושך מוחלט ומסרבות לזוז זה מפחיד. הגעתי לבקתה ב23:00, די מותש.
Middalsbu היא בקתה בשירות עצמי שהיתה הבקתה הכי ריקה שהייתי בה, כנראה כי הדרכים היחידות להגיע אליה זה המסלול הלא מסומן שהלכתי בו, והדרך עפר שהצטרפתי אליה בדרך. היה איתי שם מתנדב נורווגי מבוגר של הDNT ושני גרמנים שהגיעו איתי באוטובוס אבל ירדו 2 תחנות קודם והלכו רק על הדרך עפר.
סך הכל 21 ק"מ הליכה.

יום 2 - Middalsbu to Hellevassbu

בתכלס הסיבה היחידה שבגללה אני כן ממליץ להגיע לMiddalsbu היא בגלל המקטע הזה שהיה די מדהים.
הוא נפתח בעלייה מתונה באורך של 7 ק"מ לאורך נהר עם נוף מדהים (אם מסתכלים אחורה) וכמה מפלים מגניבים בדרך ולאחר מכן הליכה מדהימה על מקטעי קרח וסלע בין אגמים קטנים שנוצרו מהפשרות שלגים. סך הכל הליכה של כ17 ק"מ.
בניגוד למקטע הקודם - השביל מסומן היטב ונוח להליכה כשכל 15-20 מטר בערך יש רוג'ום עם T אדומה.
Hellevassbu - בקתה די גדולה בשירות עצמי שכוללת חשמל לתאורה ואיזה שני שקעים להטענה, נמצאת על גדה של אגם.

יום 3 - Hellevassbu to Litlos

יום גבעי עם הרבה עליות וירידות, בסביבה שהיא חצי סלעית וחצי מאוד ירוקה. בדרך נתקלתי בקבוצת ציידים שצדה צבאים - מסתבר שבתקופת הקורונה אוכלוסיית הצבאים גדלה יותר מדי וכעת הממשלה מסבסדת את ציד הצבאים (בעיקר במימון הטסות של מסוקים שמוציאים את הגוויות מהשמורה) עד שהאוכלוסיה תחזור לגודל נורמלי. האורך של המקטע הוא בערך 17 ק"מ.
בערך שעה אחרי שהגעת לLitlos הגיע קרוב לבקתה (בערך 150 מטר) עדר של צבאים שהסתובב בסביבה למשך כמה דקות וזה היה מאוד מגניב.
Litlos - בקתה שמאוישית בעונה (עד איפושהו בספטמבר) ויושבת על שפת אגם גדול. בזמן שהייתי שם היא הייתה מתופעלת על ידי משפחה שנקראה ברגע האחרון עקב מחסור של מתנדבים והגיעו למקום במסוק כך שהם לא מכירים בכלל את הסביבה. בגלל שזו בקתה מאוישת המטבח היה מחוץ לתחום וצריך לאכול אצל האוכל שלהם שהוא לא זול, אבל טעים וידאגו שתשבע לא משנה כמה גדולה הקיבה שלך. ארוחת ערב מורכבת משלוש מנות כולל מנה בשרית חמה וקינוח, ארוחת בוקר יותר סטנדרטית וכוללת ירקות, ביצים, נקניקים וכו'. במקום גם תאורה חשמלית בחלקים מהמבנים ואם תתאמצו תוכלו למצוא איזה שקע פנוי, יש מקלחות חמות ומים זורמים. לקחתי את החדר הכי זול שיכולתי שהסתבר עליית גג עם 10 מיטות שהייתי היחיד בה, גיליתי שזה בגלל שהגעתי בשבוע שבו התחילו הלימודים ונגמרה חופשת הקיץ, שזה אומר שכמעט ואין שם נורווגים.

יום 4 - Litlos to Torehytten

יום די קל שעלה טיפה בקושי בזכות זה שהוא היה מאוד גשום ולעיתים עם ערפל ממש כבד. תוואי השטח היה גבעי בלי יותר מדי שינויי גובה ראויים לציון. בערך 4 קילומטר מהסוף נמצא הר Harteigen שהמסלול עובר למרגלותיו. אם יש לכם זמן וכוח ממליץ להשאיר את התיק למטה, לעלות עליו ולרדת. הוא לא הר מאוד גבוה- סך הכל טיפוס של כ170 מטר גובה, אבל הוא ההר הכי גבוה בסביבה ואחד מהנורווגים שפגשתי טען שאפשר לראות משם 200 ק"מ לכל כיוון. כשאני הגעתי העלייה הסלעית אליו היתה מאוד רטובה וחלקלקה והפסגה שלו מוקפת בערפל, אז החלטתי לוותר ואולי לחזור למחרת אם מזג האוויר ישתפר. סך הכל הליכה - 17 ק"מ.
Torehytten - שתי בקתות צמודות, אחת עם חדרים של 6 אנשים עם מטבח ופינת ישיבה בנפרד, והשנייה חדר ענקי של עשרה שהוא גם המטבח והפינת ישיבה. ההגעה לבקתה טיפה מעצבנת ודורשת מעבר של נחל על אבן טיפה חלקלקה וטיפוס.

יום 5 - Torehytten to Tyssevassbu

מזג האוויר השתפר אז החלטתי לחזור לHarteigen ולעלות אותו. השארתי את התיק בפיצול הדרכים שמובילות לTyssevassbu וLitlos, טיפסתי את ההר, חזרתי לתיק והמשכתי את המסלול. הטיפוס עצמו הוא בעיקר טיפוס על סלעים גדולים לתוך נקיק גדול בסלע, שמשם עושים מעבר עם טיפה חבל (לא משהו מאוד אתגרי) לצלע של ההר ומקיפים אותו העלייה טיפה יותר מתונה עד שמגיעים למעלה. הפסגה עצמה די גדולה ומורכבת מהמון נקיקים ופסגות קטנות ויכולה להיות אחלה מקום למשחק פיינטבול. הנוף באמת מדהים, ואני יכול להאמין לקטע של ה200 ק"מ.
הדרך לTyssevassbu מאתגרת וכוללת המון עליות וירידות סלעיות שמאתגרות את הברכיים בשילוב עם מקטעי הליכה על קרח ולפחות נחל אחד שאין באמת דרך לחצות מבלי להרטב. כתוצאה מזה המקטע לקח לי יותר זמן מהצפוי והגעתי די מותש לסיום. סך הכל הליכה - 25 ק"מ, 19 ק"מ אם לא עושים את ההלוך ושוב להר.
Tyssevassbu - בקתה די קטנה שיחסית מפוצצת במטיילים בגלל הקרבה שלה לTrolltunga. אני הספקתי להגיע מוקדם ולתפוס מיטה, אבל הרבה אנשים ישנו עם מזרונים על הרצפה באותו לילה.

יום 6 - Tyssevassbu לOdda דרך Trolltunga

לשם שינוי קמתי ויצאתי מוקדם (יצאתי בשבע, בניגוד לכל הימים האחרים שבהם לא התחלתי ללכת לפני תשע וחצי) כדי להספיק להגיע לTrolltunga לפני כל התיירים שעושים את הטיול יום לשם כדי לא לעמוד בתור לתמונה. הדרך לTrolltunga לא ארוכה (כ7 ק"מ) אבל מסומנת די גרוע ומצאתי את עצמי הולך בעיקר לפי הכיוון הכללי ופחות לפי הנתיב עצמו שלא הפסקתי לאבד. כתוצאה מזה מצאתי את עצמי המון פעמים על כל מיני מדפי סלע מוזרים ונאלצתי מדי פעם לחזור על עקבותי. ההמלצה שלי היא ללכת בהתחלה במקביל לקווי מתח ולאגם תוך כדי מעקב קבוע עם מצפן/אפליקציה שאתם באמת בכיוון.
Trolltunga זה מדף סלע שבולט מעל עמק ענקי ומאפשר תמונות די מדהימות. הספקתי להגיע, להצטלם ולצאת משם לפני שהתחילו להגיע מליון אנשים ונהיה מפוצץ. זה גם המקום הראשון בטרק שיש בו קליטה.
התכנון המקורי היה להמשיך משם דרומה ולהגיע לOdda רגלית, הליכה של כ28 ק"מ. בגלל מזג אוויר די סוער החלטתי לעשות שינוי בתוכנית והלכתי לחניון של Trolltunga ומשם לקחתי שאטל לOdda (יש אחד כזה בערך פעם בשעה). בגלל שזה מסלול ממש פופולארי, המסלול שם לא קשה, מסומן, מסודר היטב וכולל אפילו שלטים עם כמה מרחק נשאר ליעד, הליכה של כ12 ק"מ (בערך 20 ק"מ סך הכל לאותו היום).
בOdda לקחתי חדר במלון כדי להתאושש, ובבוקר למחרת לקחתי אוטובוס חזרה לאוסלו (אותה חברה של ההלוך).

ציוד

ביגוד נגד גשם - חובה חובה חובה. עשיתי את הטיול באמצע אוגוסט וחצי מהימים ירד גשם שוטף, צריך מעיל טוב, מכנסיים חסינות למים, נעליים חסינות למים וכיסוי גשם לתיק.

נעליים - נעלי הליכה טובות חסינות למים. חוץ מגשם הרבה פעמים תיאלצו ללכת על קרח או בתוך נחלים רדודים, חובה.

ציוד חום - סך הכל לא קפוא אבל קר - הטמפרטורות נעו בין 20 ל9 מעלות. אני הסתובבתי עם חולצה ארוכה מנדפת זיעה (ההליכה מחממת) ומיקרו סופטשל ללילות.

מבחינת מפות - קניתי מפה פיזית ליתר ביטחון, אבל השתמשתי באפליקציה בשם Memory-Map שיש להם מפה של נורווגיה שאפשר לקבל בחינם לתקופה של עשרה ימים. הורדתי את המסלולים שהיה אפשר מהאתר של המפות של הDNT (נמצא בסוף) ודאגתי להוריד את המפה שתהיה אופליין. היו מקטעים שהייתי חייב להשתמש במפה כי הסימונים כי בקושי היו סימונים, אז כדאי לדאוג לזה. אין שם קליטה, אבל GPS עובד בסדר גמור.

מקלות הליכה - אפשרות מומלצת תמיד, גם אם לא הכרחית (בטרק אין הרבה עליות או ירידות חדות).

אוכל - קניתי הכל באוסלו וסחבתי עלי, אבל זה ממש לא חובה (ראו הסבר על הבקתות). ההעדפה שלי באוכל לטרקים זה חטיף אנרגיה בבוקר, אגוזים ופירות יבשים לאורך היום וארוחה של המון פחמימות לערב. + חבילת סוכריות שלא שוקלת הרבה ליום.

טיפים

• מזג האוויר לא עקבי ויכול לרדת גשם באמצע יום שמשי לאיזו שעה ואז להיעלם לחלוטין, שימו תמיד את הציוד (מעיל, מכנסיים חסינות למים ונעליים חסינות למים הן די חובה) למזג אוויר גרוע במקום שיהיה נוח לשלוף אותו. כיסוי גשם לתיק חובה.
• לאנשים שלא אוהבים לסחוב אבל עדיין רוצים לטייל - בגלל שאפשר לקנות אוכל בבקתות ויש בהן מטבח לבישול, אפשר לצאת לטרק רק עם תיק קטן יחסית שכולל רק בגדים חמים ונגד גשם ושק שינה.
• בכל הימים הלכתי סך הכל כחמש - שש שעות, למעט היום החמישי שלקח יותר לכיוון השמונה. קחו בחשבון שאני הולך יחסית מהר אם אתם משתמשים בזה לחישובים שלכם.

קישורים חיצוניים

• האתר של החברת אוטובוסים
• האתר של הDNT
• האתר הרשמי של המסלולים והבקתות