טרק חוצה האי לופוטן, נורווגיה The long crossing Lofoten Islands

הקדמה כללית לטרק - חשוב

בשיטוטיי אחרי הטרק הבא, נתקלתי בטרק עם נופים מרהיבים בצורה בלתי רגילה. בחיפוש אחרי מידע, הבנתי שהטרק לא ידידותי (בלשון המעטה) למטייל -
- סבירות גבוהה למזג אוויר קשוח.
- תחבורה ציבורית לא מפותחת ובנוסף, קושי רב של הגעה/יציאה מהנקודה הצפונית של הטרק (תלוי מאיפה מתחילים/מסיימים).
- תחזוקה ירודה מאוד של הטרק, נראה שהנורבגים בלופוטן לא הכי מתלהבים מהגעת טיילים ולכן דואגים שתהיה תחזוקה 0 בטרק.
- מוסיף דבר שהבנתי רק כשבפועל צעדתי - הטרק הזה רטוב! כמה רטוב?! דומה שהאדמה של כל האי הזה מוחזקת על ידי ספוג מפוצץ מים. הכול רטוב וספוגי ובוצי, אני חושב שרק מי שהיה שם יוכל להבין על מה אני מדבר, כל תיאור אחר לא יוכל למצה את ההרגשה.
כחלק מעניין זה, לא הכי פשוט למצוא מקומות נורמליים לקמפינג - הכול פשוטו כמשמעו רטוב! דווקא במקומות הלא רטובים והיבשים יחסית, ישנם שלטים האוסרים על הקמת קמפינג, כבר הזכרתי שלא נראה שהם מתלהבים מתיירים...?

בסיכום של כל הנקודות, בהרגשה שלי מדובר בטרק בדרגת קושי בינונית - גבוהה ובמזג אוויר סוער, אפילו גבוהה מאוד.

מהצד השני, הנופים - וואוו! כל מקום שהזזתי את הראש שלי ראיתי גלויה, העין לא מצליחה לשבועה מהעושר של הטבע הפראי שם.

ההמלצה הקלאסית היא לחצות את האי ב10-11 יום.
אתר מאוד מומלץ ושבו גם יש קבצי GPS טובים הוא rando-lofoten.
משאיר קישור שלו בהמשך.
בנוסף, ממליץ להוריד עוד 2-3 קבצי GPS נוספים, נראה שיש שוני משנה לשנה באזורים הרטובים.

מצרף תמונות עם שעות האוטובוסים על האי.
יש לשים לב שלמעשה יש קו מרכזי אחד שתופר את האי מצפון לדרום ועוד קווים "מקומיים" המיועדים לתקופות בהן בתי הספר פעילים (לא בלב הקיץ לצערנו ולכן הקווים האלו מושבתים...).

מצורף גם סרטון של הטרק, תהנו

יום ראשון לטרק - הגעה מBodø לMoskenes והתחלת הטרק עד Munkebu hut

אמש, לאחר יום מתיש של 3 טיסות, הגעתי לבודו בשעת לילה מאוחרת. בתקופת הגעתי (תחילת יולי), אין חושך בכלל בצפון נורווגיה, אפילו לא קצה קצהו של חושך ולכן, שעת הלילה לא נראתה שונה משום שעת בוקר סטנדרטית.
שמתי פעמיי אל עבר הדירה שסגרתי מראש. בעלת הבית קיבלה אותי בקרירות משהו, והפנתה אותי למרתף היורד מתוך הבית. לא ראיתי כל אזכור למרתף מבודד אבל הייתי כל כך עייף שאפילו לא עלה לי בראש להתבאס מהאירוע.
קמתי בבוקר מוקדם מאוד והלכתי למעבורת שיצאה בדיוק בשעה 6:00. ברמת העיקרון אין צורך לשלם עליה כלל אם מגיעים רגלי, ללא רכב. מי שלא רוצה לקחת סיכון (כמוני) יכול לשריין מקום בתשלום. מיותר לחלוטין, המעבורת ענקית, אין סיכוי שלא יהיה מקום.
עלות כ80 ש"ח.
השייט היה יפה מאוד ובשעה 9:10, כמתוכנן, הגעתי למוסקנז, ומשם לקחתי אוטובוס לÅ.
הנסיעה באוטובוס מאוד קצרה, לא ראיתי אזכורים לקו סדיר, לדעתי הם מסנכרנים את האוטובוס עם הגעת המעבורות.
בשעה 10 התחלתי הליכה.
כבר כשהגעתי נדהמתי מהיופי של המקום, יופי מהפנט.
התחלתי רשמית את הטרק - בתחילה עשיתי מסלול מעגלי של הקפת אגם Agvatnet. התחלתי את ההקפה מדרום, וכבר בתחילת הדרך הרגשתי את מה שאני הולך לחוש במרבית ימי ההליכה שלי - דרכים בוציות מאוד. הליכה הייתה קצרה למדי, כקילומטר בלבד, אבל איטית להחריד עקב הבוץ הרב.
הנופים מהממים!
כשאני מגיע לסופו של הנחל מדרום, התחלתי טיפוס של כ400 מטר כשבסופו, מגיעים לפס Stokkvikskaret Pass ומשם יש תצפיות מהממות - ממזרח על האגם אותו הקפתי, Agvatnet; וממערב לפיורד Stokkvika. השעה כבר הייתה 13. ארוחת צהריים בשיא גובה.

הטיפוס לא ארוך במיוחד אבל תלול מאוד! התכנון המקורי היה לרדת לאגם השני ולחוף Stokkvika, אבל מכיוון שהייתי עדיין ללא בלון גז ולא ידעתי בכלל איפה יש באי הקטנטן הזה, שיערתי שייקח לי זמן למצוא, ולכן החלטתי לחזור אחורה. לאחר הירידה התלולה מאוד, הפעם לקחתי את צדו הצפוני של האגם. יותר יבש מהצד הדרומי אבל אגלה יותר ויותר שיבש זה דבר יחסי באי הזה.
סביב שעה 16 סיימתי את כל ההקפה ולמעשה חזרתי לÅ. משם, הלכתי ברגל עד לכפר Sørvågen בתקווה למצוא בלון גז באחד הסופרים האזוריים.
לשמחתי הרבה מצאתי בSorvagen סופר קטן, Matkeoken, שסיפק את הסחורה - בלון גז קטן! רק מי שמכיר את ההרגשת השמחה אחרי מציאת בלון גז ביום הטרק הראשון, יכול להבין את תחושותיי באותו רגע.
השעה הייתה כבר 17 והתלבטתי מה לעשות, להמשיך? לעצור? אין חושך במקום הזה...
החלטתי להתקדם. נראה שמפה נכנסים לשמורה שהרבה מטיילי יום פוקדים אותה. דווקא במקומות הטובים (והיבשים) יש שלטים שאין להקים אוהלים. המשכתי ללכת. הדרך מטריפה - אגמים ולגונות בלי סוף, מה הולך פה!
התעייפתי והתנהלתי לאיטי עם הרבה עצירות.
מזג האוויר היום מצוין ואפילו נושק לחם. הזעתי ממש.
ראות מצוינת.
סה"כ הטיפוס מהכפר עד למקום הלינה היה של כ600 מטר. הייתי כבר מותש למדי. לקראת הסוף ישנה הליכה מישורית עד לMunkebu hut, בקתה שניתן ללון בה למי שסוגר מראש.
קשה מאוד למצוא מקום להקים אוהל, כל האזור רטוב על גבול הבוצי ולא מישורי. לקח לי הרבה מאוד זמן למצוא מקום סביר. השעה הייתה כבר 20:00.
הקמתי את האוהל והכנתי את עצמי ללינה. גוועתי ברעב, בישלתי את ארוחת הערב הראשונה לטרק זה והתקפלתי לישון.
לילה טוב!

סה"כ קילומטראז להיום - 21 ק"מ.

* בקמפ עצמו אין קליטה. במהלך ההליכה בשיא הגובה הייתה קליטה.

יום שני לטרק - מMunkebu hut טיפוס לMunkan ולHermanndalstinden ולינה בתחילת Kjerkfjorden

קמתי ב6:30 והתארגנתי לאיטי.
היום אני מתכנן 2 עקיפות מהמסלול ה"קלאסי" (אם ניתן לכנות את המסלול פה ככזה).
2 טיפוסים - הראשון, בתחילת היום, להר Munkan, הנמצא בגובה של 797 מ' והשני, לנקודה הכי גבוהה באזור, הר Hermanndalstinden, גובה 1029 מ'.

בשעה 8:00 יצאתי לדרך, עם ציוד קל. האוהל עוד היה מוקם בקמפ עם כל הציוד הכבד. התחלתי טיפוס לMunkan.
הטיפוס תלול אבל קצר. הנופים מרהיבים, וואוו!! לגונות, פיורדים, ואם זה לא מספיק, ממזרח ניתן לראות את הים המוביל לאזור הדרומי של נורווגיה (ממנו הגעתי במעבורות מבודו).
נהניתי מאוד מהנופים וירדתי בחזרה למטה. סה"כ כבר בשעה 10 הייתי בחזרה בקמפ. קיפלתי את הציוד בזריזות ויצאתי שוב לדרך.
במהלך היום מטפסים ויורדים כמה מאות מטרים בודדים עד שמגיעים לנקודת פיצול - צפונה המשך הטרק; מערבה לכיוון הHermanndalstinden.
מתחיל את הטיפוס לנקודה הכי גבוהה בטרק.
לקחתי איתי תיק קטן עם דברים מינימליים לטיפוס, והנחתי את התרמיל למרגלות ההר. כמו כן, לקחתי איתי מקל הליכה אחד (מה שהתברר בהמשך כטעות).
מה אני יכול להגיד על הטיפוס הזה? לא הכנתי את עצמי בכלל לאירוע. לא קראתי בשומקום שהוא כ"כ טכני ותלול. ואם לא די בכך, מזג האוויר במהלך הטיפוס השתנה לרעה והחל להיות מעונן ורטוב.
הטיפוס מאתגר מאוד, בוצי, מחליק, מבולדר - בחלקו הלא קטן טיפוס בולדרים של ממש! מידי פעם יש חבלים ושרשראות לתמיכה (לא מספיק בכלל לטעמי, כאילו עשו טובה וזרקו משהו מינימלי ביותר).
לקראת הסוף יש טיפוס בולדרים תלול ומסוכן!
אין כ"כ מים במהלך הטיפוס, יש להתארגן בהתאם.
ממליץ אך ורק למיטבי לכת, ללא תרמיל כבד, ללא פחד גבהים ובמזג אוויר טוב!
התחלתי את הטיפוס בשעה 12:30. באמצע עצרתי לאכול. לקראת השעה 17:00 הייתי בתחתית ההר, ליד התרמיל שלי, לאחר הטיפוס והירידה הקשוחים.
הנופים היו כמובן מדהימים.
משם המשכתי במסלול הרגיל - שוב ירידה תלולה מאוד, כשהלגונה Tennesvatnet מימיני. גם פה קצת חבלים, שיהיה מעניין. לקראת סוף הירידה בולדרים-בולדרים-בולדרים.
כשהסתיימה הירידה, מצאתי מקום לפתוח אוהל בתחילת פיורד Kjerkfjorden.
יש ספסל מסודר ליד תחנה גז/חשמל וגם ברז מים, אכלתי והתארגנתי שם.
נפגשתי שם עם זוג אוסטרים שעשו את הטרק מצפון, וסיפרו לי קצת על חוויותיהם הקשוחות במהלך הימים האחרונים. נשמע, איך אגיד את זה... קשוח!

סהכ קילומטראז להיום -
20 קילומטר.

לילה טוב

* יש באזור הלינה קליטה חלשה

יום שלישי לטרק - ממקום הלינה עד חוף Kvalvika

כל הלילה ירד גשם ללא הפסקה, מזג האוויר השתנה ברגע אחד.
קמתי ב6:30 והתחלתי להתארגן כשכל העת גשום. לא גשם שוטף, אבל בלתי נגמר ומעצבן.
ויתרתי על תה של בוקר והתארגנתי כמה שיותר מהר. ב7:30 יצאתי לדרך.
השליש הראשון של הדרך לכיוון המעבורת מזעזע - הקפת פיורד Kjerkfjorden מכיוון צפון-מערב תוך כדי הליכת וטיפוס בולדרים ועם גשם שוטף. היה מחליק מאוד ומסוכן.
קצב ההתקדמות שלי היה איטי בצורה מחרידה.
בהמשך, השביל התמתן והיה בעיקרו בוצי מאוד, אך ללא קפיצות בין בולדרים מסוכנים ומחליקים.
בשעה 9:30 הגעתי לVindstad. מדובר בכפר קטן וציורי שהיציאה והכניסה אליו אפשריים ברגל, או על ידי מעבורת שעוברת פעמיים-שלוש ביום בלבד, מדהים.
היה קר וגשום. הרגליים רטובות לגמרי כך שמצאתי את עצמי הולך הלוך-וחזור בכדי להתחמם.
יחד איתי התאספו עוד מס' מטיילים שחיכו למעבורת שיוצאת בשעה 10:00 בדיוק - לא כדאי לפספס אותה כי המעבורת הבאה מגיעה כמה שעות טובות אחרי. המעבורת אכן הגיעה בזמן. שילמתי 58 קורונות באשראי ונכנסתי.
המעבורת קטנה למדי ויש בה מקומות בפנים וכן ניתן גם להישאר בחוץ במהלך השיט. לי היה קר מידי ונכנסתי פנימה לנסות ולהתחמם קצת (כמה שניתן).
תוך 20 דקות מתחילת השייט הגענו לכפר ציורי נוסף, Kjerkfjorden, משם ממשיכים.
ישר ביציאה מהכפר מתחיל טיפוס, לא הכי ארוך וגם לא הכי מורכב לשם שינוי.
בשיא הגובה יש תצפית יפה לכפר ומצד שני, ניתן לרדת לחוף Horseid. עוד בבית תכננתי לרדת אליו כחלק מהטרק (לא נמצא במסלול הרשמי) אבל במזג האוויר שהייתי בו, הבנתי שזה יהיה מאוד בעייתי ויגזול זמן יקר. בצער רב נפרדתי מהמקום והמשכתי.
נראה כמקום נחמד מאוד לקמפינג.

משם התחלתי טיפוס תלול, מחליק ובוצי מאוד!! ובגשם!! לאחר מכן ירידה חדה, גם בנוהל - תלולה ובוצית, ומשם מתחילים עוד פעם לקפץ בין בולדרים, מזכיר לכם שהכל מחליק פה. וואוו, כמות הבוץ שאכלתי עד כה!
לכל אורך הדרך גשם קל ומעצבן.
כמה בוץ וכמה יופי, פשוט יום מדהים!
לאחר הירידה, בצמוד לאגם Fageravatnet, נכנסים לסוג של יער מהמם. כמובן, עם בולדרים...
ביער הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה) שנתקלתי בברחשים מעצבנים.
במהלך ההליכה, התחלתי לחוש כאבים לא מוכרים ומלחיצים בקרסול ימין, הכאב הטריד אותי מאוד וקיוויתי שיחלוף.
סביב שעה 14 מזג האוויר די נרגע והחלטתי לשבת לאכול, הייתי רעב מאוד.
כשסיימתי, המשכתי בהליכה, ודי מהר יצאתי מהיער לעוד ערימות של בוץ כשהשיא, שחייה של כ10 דקות בצמחייה ספוגית, פשוט הולכים ברבאק עד שזה נגמר, משהו לא נתפס.
הדבר החיובי הוא שיצאתי מהליכת הבולדרים והשביל נהיה יותר ידידותי להליכה, פרט לבוץ כמובן.
בשעה 16 הגעתי לSelfjorden ומשם הליכה בדרך עפר נוחה שלקחה לי כ40 דקות.
בשלב מסוים, יוצאים משביל העפר לכיוון צפון-מערב, לשביל הליכה רגלי ודי נוח הפעם. הרבה מאוד בוץ אבל נוח. הדרך מהממת ועוברת בין כמה אגמים כשבאגם Agotvatnet יש עוד פעם טיפוסי בולדרים, אבל לא ארוכים. מעט זמן לאחר מכן נפתח הנוף ורואים את אזור החוף המהמם Kvalvika.
כשירדתי לחוף, הבנתי שלמעשה יש 2 חופים כשהחוף הצפוני יותר מתויר וכן יש בקתה באזור זה.
ישנן 2 דרכים לעבור בין 2 החופים - דרך מערבית ודרך מזרחית. מטיילים שפגשתי בדרך הזהירו אותי בל אקח את הדרך המערבית אלא את המזרחית בלבד, וזוג אחד שפגשתי הגדיל ואמר שכמעט ונהרג שם, לתשומת לבכם לא להתבלבל!
בחוף הצפוני ישנם משטחי דשא נוחים. בשעה 19 הגעתי בשעה טובה והקמתי את האוהל.

סהכ קילומטראז להיום - 24 קילומטר.

* קליטה משובשת מאוד בחוף.

יום רביעי לטרק - מחוף Kvalvika עד Napp

התעוררתי לבוקר נפלא בחוף הנהדר.
מזג האוויר מעולה, מקווה שרק ימשיך כך.
ישר מהיציאה מהחוף מתחילים בטיפוס תלול של 200 מטר בערוץ נחל, חלק טיפוס בולדרים + בוץ מידי פעם בנוהל. משם, עוברים לטיפוס על גשר עץ ולקראת הסוף, עליה פשוטה יחסית עד לנקודת פיצול.
מצד אחד טיפוס לפסגת Ryten ומהצד השני, ממשיכים הלאה בשביל.
העלייה עצמה לא קשה ובשעה 10:30 הגעתי לפסגת Ryten המתנשאת לגובה 537 מ'. הנוף מהמם!
המקום עצמו די מתויר עם מטיילי יום רבים, דבר לא שכיח בטרק זה. שמתי לב שרוב התיירים עוצרים קצת לפני הפסגה, לא ברור למה. מומלץ לטפס עוד כמה דקות ולהגיע עד לפיק.
כאמור, האזור עצמו מטויל, הרבה יותר מונגש מבחינת גשרי עץ, והכי המוני עד כה.
מזג האוויר מדהים והשביל יפהפה! אגמים מכל הצדדים, הכול ירוק מסביב ומהצד השני רואים את הים הנורווגי רחב הידיים. יש הרבה גשרי עץ לאורך הדרך, המיועדים לבריחה מהבוץ. כשהנורווגים רוצים, הם יודעים לתחזק שביל בצורה טובה סה"כ, חבל שהם דילגו על העניין ברובו המוחלט של הטרק.
בשעה 12:30 הגעתי לעיירה Strandveien סה"כ 7 ק"מ מתחילת היום.
משם יש הליכה מפנקת על כביש צידי ודי שומם, עד לכביש הראשי - E 10.
ניסיונות לתפוס טרמפים עלו בתוהו וגמעתי את כל הדרך, כ4 ק"מ ברגל. הנופים, גם פה, יפים מאוד.

כשהגעתי לכביש הראשי כבר אין טעם ללכת ברגל - לא בטיחותי בשום צורה ולכן, חיכיתי לאוטובוס, שיוריד אותי בהמשך השביל.
התחנה נקראת Fredvang kryss.
יש לשים לב שיש תחנה אחת בלבד בצומת המשרתת את 2 הכיוונים, לקח לי זמן רב להבין את זה!
* אוטובוס יש בימי חול 8 פעמים ביום ובימי חופש 5 פעמים ביום - תתזמנו את עצמכם בהתאם (מפת שעות נכונה לשנת 2024 נמצאת בפרק ההקדמה).
חיכיתי לאוטובוס איזה חצי שעה ובינתיים אכלתי צהריים.
האוטובוס איחר מאוד (עד שחשבתי שאאלץ לחכות לאוטובוס הבא, כשעתיים אחרי...) אבל בסוף הגיע.
ירדתי מהאוטובוס בתחנה שנקראת Nusfjord kryss סביב 14:30 ומצאתי די מהר את השביל המוביל להמשך הטרק.
עקרונית המקטע הזה עד לNapp סוגר יום הליכה, לפי ההמלצות היבשות, אבל אמרתי בליבי - היום עוד צעיר, אין קילומטראז גבוה, יאללה נרביץ.
האמת, ההליכה בשעתיים הראשונות רגועה ומהנה. הדרך יפה מאוד, בין אגמים ויערות וסה"כ נראה שהמסלול הולך להיות כיף-כיף!
אבל מה? חשבתם שזה יגמר כך ללא הפתעות? בטרק הזה - אין סיכוי...
האיתות הראשון שמשהו הולך להשתבש קיבלתי ממטיילת שפגשתי בדרך שנראתה מותשת, וציינה בפניי שמהבוקר היא התחילה בNapp ולמעשה מתחילת היום היא על שביל זה. היא עדכנה אותי שיש המון ירידות ועליות לא פשוטות. אמרתי לעצמי - מטיילת אחת, לא נורא...
איתות נוסף הגיע אחרי כחצי שעה - פגשתי זוג צרפתים, אותו סיפור. הבנתי שהיום הולך להיות הרבה יותר מורכב מהצפוי.
הבלגן האמתי מתחיל כשהדרך נעה צפונה (לראות שהדרך לא בורחת! לעקוב אחרי הGPS), כשהפיורד הגדול נמצא מימיני/מזרחה אליי כל העת, עד ההגעה לNapp.
מתחילים בעליות וירידות קצרות כל הזמן, כמו ברכבת הרים ובוץ בנוהל. אמרתי ניחא, מזה כל הרעש? מעצבן ואיטי כן, אבל לא משהו שאמור לשרוף יום שלם...
בשלב מסוים, הגעתי למעקף ראשון של מסלעה ענקית שחוסמת את המעבר להמשך הדרך.
המעקף לוקח זמן, בהגעה לשיא גובה הולכים על במה שנוצרה ממסלעה ענקית, יפה מאוד.
הטיפוס והירידה חדים ולוקחים זמן.
ההלם היה במעקף השני - טיפוס של 90 מעלות על בולדרים ויותר בעייתי מזה, ירידה ב90 מעלות! וואוו, כמה אדרנלין!
לוקח ה-ר-ב-ה מאוד זמן ועם הרבה זהירות.
כשצולחים את האירוע הדברים סה"כ מתחילים להסתדר ומעבר לבוץ הרב, ההליכה פשוט ארוכה אבל לא בעייתית.
ואם זה לא מספיק, הכאב מאתמול רק החמיר יותר-ויותר, חבשתי את עצמי בשביל להפחית מעוצמת הכאב, לא כ"כ עזר לצערי.
אחרי כ6 שעות סיימתי את המקטע, בהחלט שווה יום הליכה.

יש הרבה מאוד שינוי תוואי בדרך, גם הרוג'ומים לא תמיד מתיישבים טוב, שווה לעקוב הרבה אחר הGPS ולראות שלא בורחים מהשביל.

סיום ב20:30 בעיר Napp.

הגעתי לחניון קרוואנים הנמצא ליד הנמל. הייתי מותש בצורה בלתי רגילה ובנוסף, ממש צלעתי מכאב כשהגעתי למקום. חששתי מאוד שלא אוכל להמשיך את הטרק, הייתי מוטרד ביותר.
הקמתי את האוהל באיטיות מחרידה.
כנראה שלא רק הרגשתי נורא אלא גם נראיתי בהתאם, ו2 רכבי קמפינג שונים ששהו בחניון הזרימו לי קפה ואבטיח, היה כ"כ מרענן ונהדר. אנשים טובים באמצע הדרך.

סה"כ קילומטראז להיום - 27 קילומטר.

* היום שאחרי היה יום שישי והחלטתי להישאר לנוח ולא לטייל, לתת לרגל להחלים. בשבת אני נח ממילא ולכן, היו לי יומיים מלאים של מנוחה. קיוויתי שאחלים לגמרי.

המשך הטרק הוא מLeknes, העיר הגדולה של האזור, בה גם תכננתי להעביר את השבת. כשהתעוררתי למחרת התקפלתי, ולקחתי לשם אוטובוס.

יום חמישי לטרק - מLeknes עד לOlderfjorden

אחרי מנוחה של יומיים הכאב ברגל ירד אך לא פסק לגמרי. קיוויתי מאוד שלא יחמיר שוב.
אתמול היה סוער כל היום, הגשם לא הפסיק לשנייה. לא קינאתי במטיילים הנמצאים באותה עת בשטח.
התעוררתי מוקדם ובשעה 7 יצאתי מהבית החמוד ששימש אותי נאמנה בשני הלילות האחרונים. הבית היה מעולה.
יצאתי מLeknes והתחלתי הליכה על הכביש ובשלב מסוים, יצאתי מהכביש לשטח מיוער. הבוץ עד השמיים היום. הגשם של אתמול עשה את שלו מעבר לסטנדרט. אבל מצד שני, מזג האוויר היום מדהים.
חלק ניכר של המסלול היום מלווה בנופים ארקטיים מוכרים משוודיה/פינלנד/גרינלד - שטיחים של עשבייה ירוקה שביניהם מציצים הרים ואגמים. הימים הקודמים היו הרבה יותר יפים, אין מה להגיד. לא שהיום לא יפה אבל הכול יחסי.
אני לא אפתיע אף אחד שאכתוב שהיום מלווה בעליות וירידות מלוות בבוץ רב. סה"כ המסלול ברובו לא קשה ולא מאתגר.

לאחר כ3 שעות, סביב שעה 10, הגעתי לאגם Kringbotnsvatnet. בחלק המזרחי של האגם, על השביל, יש בקתת חילוץ שניתן להיכנס לשם במקרה הצורך. בנוסף, המקום מדהים לקמפינג! אני חייב לציין שלא מצאתי יותר מידי מקומות מדהימים לקמפינג בטרק הזה, חלק ניכר מהטרק רטוב ובוצי וקשה מאוד למצוא שטח יבש להקים את האוהל. באזור הבקתה פגשתי בחור פולני שהלך אתמול בסערה, הוא תיאר סיוט שלא מהעולם הזה. הוא עצר באגם לנוח ולייבש את הנעליים הספוגות (לא כ"כ הבנתי את ההגיון, עוד רגע ירטבו שוב אבל מילא...).
ניצלתי את ההזדמנות בכדי לברר אתו איך הסתדר בהמשך הדרך, כשהדרך הופכת לסלולה ויש הליכה משמימה וארוכה עד לשלב הבא (שחלקה בכביש מהיר ולא בטיחותי) הוא אמר שהצליח לתפוס טרמפים, מקווה מאוד שילך לי טוב כשאגיע לשם.
המשכתי הלאה לעוד עליות וירידות ובדרך, פגשתי בסלובקי עם תיק ענק ומוגזם, טען שהוא עם 18 ק"ג משקל. אבא תרחם...
שוב, שאלתי אותו מה עשה בכביש ואיך הגיע לצד השני, אמר שהלך הרבה ובאזור הבעייתי תפס טרמפ.

בדרך מטה ראיתי עוד בקתת חילוץ, הבנתי מהסלובקי שפגשתי קודם שמשהו גר שם עם הכלב שלו, בקע שם עשן מהארובה אז אין ספק שהיא פעילה.
הדרך בשלב זה ממש בעייתית - אין סימונים, אין רוג'ומים, הזיה.
לאחר כ25 ק"מ מתחיל היום מלקנס, הגיע הטיפוס האחרון של היום. עוד לפני כן, איבדתי את הסימון בירידה שלפני הטיפוס. פיסטנטי את החיים עד שמצאתי את השביל בחזרה. הטיפוס מתחיל בעליה על דרך כורכרית 4X4 המגיעה מכיוון כביש 7608. עוברים בדרך עמדת אנטנות סלולריות, ומשם יוצאים מהשביל הכורכרי ומתחילים לטפס בשביל הולכי רגל בוצי. באחד הפעמים, שקעתי בתוך הבוץ ואחד המקלות נשבר.
נבהלתי מאוד - 2 המקלות משמשים אותי להקמת האוהל. למזלי רק החלק התחתון של המקל נשבר וע"י הערכה של המקל הצלחתי להגיע כמעט עד לגובה הרצוי. הטיפוס עצמו לא היה הכי מורכב אבל לקראת הסוף עוד פעם איבדתי את הסימון ולא מצאתי. התחלתי לנווט ובסוף הגעתי לפסגה. פגשתי שם 3 בחורות שבדיוק סיימו טיפוס מהצד השני.
לפסגת הDalstuva המתנשאת לגובה 540 מ', הגעתי באזור שעה 15:00. הנופים - וואוו.
שיחקתי לי קצת עם הרחפן, אכלתי, ויצאתי לדרך.
גם הפולני שפגשתי בתחילת היום וגם הבחורות סיפרו לי שהירידה (טיפוס בשבילם) מבולדרת וקשה ועוד כשלוקחים בחשבון שהפולני עשה זאת במזג אוויר סוער...
בכל אופן, הכנתי את עצמי נפשית. לשמחתי ולהפתעתי גיליתי שלא כצעקתה - השלב הראשון אמנם עם בולדרים, אבל לא כזה מסובך, ובכלל כשמשווים מה שחוויתי עם בולדרים בימים שקדמו...
צריך קצת להיזהר אבל לא נורא. הירידה אכן חדה מאוד. משם מקיפים את אגם Vikjordvatnet ולאחר הליכה רטובה בין שיחים, עצים וצמחייה עבותה, הגעתי לכביש לאחר כ31 ק"מ, בשעה 17:00.

התחלתי לצעוד, כ"כ רציתי שיגיע משהו לקחת אותי. שמתי לב שבאופן אבסורדי ההליכה פחות קשה לי בטרק עצמו, כשאני יורד לכביש אני מתחיל להרגיש את הגב...

לאחר כ2 ק"מ, ולאחר מס' אנשים שלא הועילו בטובם לעצור, משהי סופסוף עצרה, חמודה אמתית!
אוסטרית שמטיילת חודש סולו בנורבגיה.
הייתה גננת בעברה והחליטה לטייל בעולם, ומידי פעם לחזור לאוסטריה לעבוד.
ישנה בטרנזיט שלה וככה חוסכת בהוצאות במדינה היקרה הזו.
סידרה אותי חבל"ז!
ירדתי באזור שהשביל ממשיך ממנו, ביציאה מכביש E 10 המפורסם, סמוך לפיורד Olderfjorden. בדרך יש מקבצים של בתים ספורים. חיפשתי מקום סביר להקים את האוהל ואכן מצאתי משהו, אבל בעל השטח סירב לבקשתי ללון באגם סמוך לבית שלו. נאלצתי להקים את האוהל באזור פחות מוצלח. לא נורא.

סה"כ קילומטראז להיום - 35 קילומטר.

יום שישי לטרק - מOlderfjorden עד Svolvær

מזג האוויר, שהיה אתמול קריר (בעיקר בגלל רוחות) אבל שמשי ונוח, השתנה מאוד במהלך הלילה. היו רוחות משוגעות שזעזעו את האוהל, ולקראת הבוקר החלו לרדת גשמים.
בשל מזג האוויר הגרוע משכתי קצת באוהל ולבסוף התעוררתי רק ב7:30, ויצאתי לדרך כשעה אחרי.
הדרך הייתה רטובה בצורה בלתי רגילה. הולכים בצמוד ללגונה Olderfjorden ולאחר שעוקפים אותה, מתחילים טיפוס לכיוון דרום.
הגשם הלילי עשה את שלו ועם כל העשב והצמחייה הרטובה, מצאתי את עצמי רטוב עד אזור המותניים. בשלב היציאה מהלגונה יש גשר, ומ2 הצדדים ישנם 2 בקתות חילוץ חינמיות שנראות חמודות מאוד ללינה - בולי עץ להסקה, דרגשי לינה, לא רע. אם הייתי יודע זאת הייתי מאריך עוד קצת את ההליכה אתמול, ולן באחת מהבקתות.
כשיוצאים מאזור הלגונה הדברים החלו להסתבך. האזור מוצף במים וקשה לראות סימונים ברורים. גם לפי הGPS קשה מאוד למצוא מסלול. מרחוק, באמצע הבקעה המוצפת, ראיתי בקתה ושיערתי שמשם יהיה שביל הליכה כבוש ונוח יותר. כשהגעתי הצטערתי לראות שלא כך הם פני הדברים. הבקתה הייתה סגורה, לא חינמית הפעם, והאזור היה שומם. הבנתי שאני צריך להמשיך לנווט באזור המוצף - מזג האוויר לא טוב, קר והרגליים רטובות לגמרי, ספוגות.
טיפסתי וטיפסתי בין עצים וצמחים, Bushwalking רציני ביותר. איזה רטיבות, וואוו.
אחרי כשעה של פיסטון, מצאתי את השביל המקורי. הוא היה בוצי בצורה בלתי רגילה, פשוט טבעתי בתוך בוץ עם כל פסיעה. היה מחליק מאוד. התקדמתי לאט-לאט. לקראת הסוף, הדרך המפולסת שוב לא יציבה, צריך כל הזמן להיות עירניים. אין סימונים, אין רוג'ומים, איזה טרק מההזיות.
בסוף הגעתי לשיא גובה, סביב גובה 370 מטר, ומשם השביל שוב נעלם. החלטתי שאני יורד דוך למטה.
למטה אני פוגש 2 מטיילים שישר עדכנו אותי שהשביל לא קיים במשך כמה מאות מטרים, ולאחר מכן הוא יתגלה מחדש.
ירדתי לנחל והתחלתי לטפס שוב. לפי אחד ממסלולי הGPS שהורדתי אונליין, נראה שהדרך עוברת צמוד לאגם Vestre Nokkvatnet - אין שום קשר בין זה לבין המציאות. לאחר שעה ארוכה של חיפוש, מצאתי את השביל בחלק העליון של ההר. משם, הוא יותר ברור. מתחילים בירידה לא נוראית בכלל. הנופים מרשימים מאוד לאורך דרך זו. בשלב מסוים, הירידה נהפכת לתלולה בצורה מבעיתה (הכינו אותי לזה כמה מטיילים שפגשתי בצד השני). יורדים בשיפוע חזק מאוד צמוד לצינור מים גדול (תמונה מצורפת). הצמידו חבלים לצינור להקל על הטיפוס/ירידה - מצד אחד, אני מתרגש לראות שתחזקו משהו בטרק הזה אבל מצד שני, אי אפשר להגיד שזאת צורת העגינה הכי יעילה ובטיחותית בעולם. לא להאמין שאני אומר את זה אבל הדבר הראשון שעלה לי בראשון - איפה הרט"ג כשצריך אותו?! הכול רטוב והבולדרים כ"כ מחליקים.
אני יורד לאט-לאט-לאט - הרבה בתנוחת ישיבה, נעזר בכל מה שניתן להיעזר בו מסביב. ירידה קטלנית.
ברגע שמסיימים את הירידה החדה (ולאחר אנחת רווחה רצינית + מחיאות כפיים לעצמי לסיום האתגר) נכנסים לתוך יער ושם הכול יותר נוח וברור. כשמסיימים את הירידה, ההליכה היא מישורית בד"כ, בצמוד לאגם Stor-Kongsvatnet הנמצא מימין. השביל הפעם, ממש לשם שינוי, מתוחזק ברמה טובה - יש בולי עץ במקומות הבעייתיים והמורכבים לדריכה. רק בדרכים הפשוטות יחסית הם חשבו על הדברים האלו.
הרגל שכאבה מאוד ביום הרביעי לטרק, חזרה לכאוב, ובגדול.
החלטתי שאני סוגר 2 לילות בSvolvaer כשהמטרה שלי היא לסיים מחר את הטרק ולחזור באותו היום לעיר.
ב15:30 הגעתי.
נכנסתי לבית קפה ונרגעתי מהיום עם קפה חם ומהביל.

כשהייתי בWest Coast Trail בקנדה, חשבתי שהגעתי לשיא הבוץ הקיים עלי אדמות, מתברר שהתבדיתי.
אחרי כמה ימים שתהיתי אם הם יותר או פחות מהטרק בקנדה, היום נשבר השיא ואין ספק שזה היה היום הכי בוצי ורטוב שעברתי בימי חיי.

גם מחר צפוי מזג אוויר לא אידיאלי, כולי ציפייה לבאות.

סהכ קילומטראז להיום -
18 קילומטר.

יום שביעי לטרק - מSvolvær עד לSandsletta campsite

את כל הדברים הכבדים השארתי בדירה ויצאתי עם ציוד מינימאלי.

רק לפני תיאור המסלול, משהו ששמתי אליו לב מהיום הראשון שלי בנורווגיה, ונפל לי האסימון סופית בלילה זה - המזרנים פה בכל מקום רכים למות! אני טובע במזרנים שלהם פעם אחר פעם, לא יודע מה יש להם, ממש לא נוח.

אוקיי, הייתי חייב לפרוק, נמשיך - יצאתי מהדירה בשעה 6:30 להליכה של כ2 ק"מ בתוך העיר, עד ליציאה לשטח. כשיורדים מהכביש לשטח, הדרך נוחה למדי, ורובה מסודרת עם בולי עץ שמקיפה את האגמים Nedre וOvre ממערב. מזג האוויר ערפילי למדי עם הבזקי גשמים קלים. בסוף האגם האחרון מגיעים לתחנת כוח Saetra, ומשם מתחילים עליה לכיוון צפון מערב. העלייה מתחילה בצינור מוביל גדול - פלשבקים לצינור מאתמול, חום הגוף עולה בשניה, כולי צמרמורות. לשמחתי, העלייה באזור הצינור לא תלולה מידי אלא סבירה פלוס. די מהר העלייה נעשית תלולה ומלאה בשכבות בוץ סמיך. ואיך לא? גשם החל לרדת. המשכתי לטפס לאט-לאט, נזהר לא להחליק ולפתע מזג האוויר מתבהר באחת ונהיה ממש חם! ירדתי לקצר.
השמש כ"כ טובה, עושה כיף לגוף.
לא החזיק זמן רב, תוך 10 דקות הכול קודר שוב ורוחות קרות, קר היום.
בכל העלייה היו דגלים של Hoka מתחרות סקי שהתקיימה שם מן הסתם בחורף האחרון, לא דואגים פה לנקות את השטח. לפחות הדרך סומנה כמו שצריך בזכות הדגלים, אם כי הייתה ברורה למדי...
בחלק השני של העלייה, סביב גובה 250 מטר, העלייה נעשית מתונה, יציבה ופחות בוצית. כשהגעתי לגובה 400 מטר בערך נהיה ממש קר וגשם חזק החל לשטוף את האזור. ערפל סמיך. השלב האחרון של העלייה נהדר! מס' אגמים יוצאי דופן ביופיים, חלקם עדיין מושלגים כולל אזורים בהם יש צורך ללכת על שלג. הרגשתי כאילו אני בתוך הסדרה Vikings.
יום מאוד יפה ומרשים, חבל שהראות הייתה לא הכי מוצלחת (אם כי הוסיפה לאווירה המחשמלת).
לאחר הליכה מתונה בשיא הגובה, החלה הירידה. גם פה, בהתחלה ירידה די מתונה וטובה. כבר רואים את כל הים הנורווגי מצפון באופק וכן את האזורים המיושבים.
בחצי השני של הירידה בוץ כבד, שקעתי כמעט עד הברכיים, כמה שבורחים זה בלתי נמנע.

בחלק האחרון של הירידה נכנסים ליער, שליווה אותי עד ההגעה לשכבת הבתים הראשונה של הכפרים הפיצפונים loveland וHaugen.
הגעתי לשם בשעה 11 ומשם שמתי פעמיי לקמפינג Sandsletta, הדרך לא ארוכה ועל כביש מס' 7638.
השיא האחרון לקינוח הטרק הוא טיפוס להר Matmora המתנשא לגובה 788 מטר. את ההר לא ניתן לפספס וראיתי אותו (ככל שנתן לי מזג האוויר) עוד בירידות.
מזג האוויר היה גרוע מאוד עם ראות 0. לאחר התלבטויות רבות, הבנתי שאין טעם לטפס להר בשביל לסמן וי ולא לראות כלום.

החלטתי שהביתה. מחר טיסה.

מאזור הקמפ תפסתי די מהר טרמפ עם נורווגי מבוגר, שתיבל את הנסיעה בפוליטיקה ישראלית עכשווית (עושה רושם שלא בצד שלנו), שלקח אותי כל הדרך עד לSvolvaer.

סה"כ קילומטראז להיום -
15 ק"מ

קישורים חיצוניים

• לרכישת ומידע שעות פעילות מעבורות
• אתר עם קבצי GPS של הטרק