נוודים - סיבובון אופניים במזרח סיני

בדואיזציה

פעם כשהייתי נוסע לסיני הייתי עושה הכנת מסלול, מחפש בבוידעם מפות עתיקות ומוריד דאטה מגוגל מפות. לימים הבנתי שהבדואים מעדיפים לצייר מפה על החול ואפשר להבין אחד את השני גם בלי כל הבוג'ראס. או אז הופיעו גם שלל האפליקציות שמאפשרות לדעת מיקום עצמי על המפה והחלטתי לרדת מכל העניינים האלו של ההתכוננויות. קריאת שטח והתאפסות תוך כדי וזהו. זה שונה מאוד מהאתוס הצבאי של הכנת ציר מדוקדקת עליו התחנכתי אבל עם הצבא כבר סיימתי וזה הרבה יותר מהנה. לסיבוב הנוכחי שמתוכנן לרדת משולי ג'בל גונה אל חופי הזהב של ראס א שיטאן יצטרף אלי רז ולמרות שהילד הוא יקה שחונך באותו בית יוצר בו התחנכתי אני פחות או יותר ובדמו זורם דם צפון אמריקאי, למרות זאת הוא משלים עד מהרה עם הגישה. נתקפנו בבדואיזציה. יהיה כיף.
לחודיר אבו חמיס ידידי משבט המזיינה שמתגורר בהדבת חג'אג' (בקעת החוגגים) החולית אנחנו מגיעים בטיימינג די מחורבן: התכתשויות בין שבטי התראבין והמזיינה בדיוק באזור שבו תיכננו לשוטט מונעות ממנו לחפ"ק אותנו ונצטרך לבנות על איזה ילד שפחות מכיר את השטח אבל פחות מעורב כנראה בכל הבלגן.

אל עמק האופיום

את אגן הניקוז החולי של ואדי רום אנחנו חוצים בדיווש נמרץ בדרך אל נאקב ע'ליים שמשתפל מג'בל גונה. בדרך חולות קשוחים אך רכיבים והרבה חרוטות סלע מעניינות.
את נאקב ע'ליים עולים בהייקי בייקי ועד מהרה אנחנו מגיעים אל האוכף היפה שמשקיף אל הדבת חג'אג'.

גשם של ראשית ינואר העיר בערוץ וואדי ע'ליים פריחה נהדרת של מצליבים, רכפה, לוטוס, שכרון סיני, חומעה, יחנוק ועוד רבים צבעוניים ויפים.

ליד המפגש עם ודי אום חמאת (נחל אם התאנה) מכלאות צאן גדולות והרבה כלי צור שמעידים על נדידה עונתית של נוודים אל אדמות המרעה הפוריות גם בעידנים קדומים.

הנאקב הנהדר הופך לערוץ אבני וקשוח ומרחוק אפשר להבחין כבר בצינורות שחורים וסוללות עפר. כמעט בלי להרגיש אנחנו נופלים לחלקה חקלאית ראשונה מני רבות מאוד שעוד יבואו. שני בדואים מרחיקים אותנו בתקיפות אבל בין צינורות ההשקיה השחורים, וערימות הפסולת החקלאית ניתן לראות נחבאים במלוא פריחתם את שדות האופיום, צבעוניים ויפים.

מלוא עצמתה של התרבות החקלאית שמתהווה בימים אלו במזרח סיני תתחוור לנו בהמשך, השדות פרושים לאורך קילומטרים רבים ומגיעים כמעט עד מרגלותיו של ג'בל באראקה האדיר.
שדות האופיום רווחיים מאוד ועתירי עבודת ידיים ומאות בני אדם (רק גברים) מכל סיני נקבצו אל העמק הגדול. עבודות התשתית אדירות בהיקפן סכר עצום מבטון, תעלות הטייה וקידוחים, נאת המדבר הגדול עין אום אחמד הידלדלה ממימיה והפכה גם היא לשדה אופיום. מי מממן את כל זה ברוני הסמים או הממשלה המצרית? מוזר.
רז חושב שהלכלוך ודלדול מי התהום שיוצרת תעשיית האופיום שקול למה שמעוללים חקלאים בכל העולם המערבי לאדמות המדבר והכל בכדי לשלוח לצרכני הסם (או לחילופין הירקות) את מה שהם כל כך רוצים… קשה לחשוב על זה ככה אבל כנראה שהוא צודק.
חוצים את עמק האופיום אל ג'בל באראקה ובדרך שותים תה עם הבדואים שמגלים חשדנות רבה כלפי מצלמת הגוף של רז (אנחנו נאלצים להישבע שוב ושוב שלא צילמנו ולא נצלם פרצופים). מסרבים בנימוס לטעימות אופיום טרי ומשובח (אפשר להוסיף לתה...).
אחרי מסע מפרך רצוף פידולים וקטעי הליכה מתישים אנחנו מגיעים עייפים אך מרוצים אל מרגלותיו של ג'בל באראקה ואחרי שעה קלה מגיעים עטאיייג וזאהר הצעירים והנמרצים עם טנדר ניסאן חבוט וקשוח, בדיוק כמו שתיכננו ובדיוק כשמתחיל להתקרר. בגובה 850 מטר מעל פני הים האויר קר והלילה חשוך, אנחנו לובשים את כל הסמרטוטים התרמיים. שהבאנו ומצטופפים סביב מדורה קטנה. ישנים על שטיח על החול הרך.

בוקר. משכימים קום ומחממים קפה על שאריות החטאב, זאהר ועטאייג מוסיפים לישון ואנחנו מעפילים בנאקב היפה אל ההר. רז מרחם עלי (אחרי ניתוח קילה) וסוחב את המים. המשעול מתפתל בקניון צר ואחר כך מטפס בקטע טכני ויפהפה בין אבני חול בהירות, בראש ההר התקין מישהו חבל שמקל על הטיפוס, שעה וקצת של דילוגים ואנחנו על ראשו של ההר הענק.
מן הפסגה נשקפים נופי דרום סיני, מפרץ אילת והרי מדיין. עמק האופיום אותו חצינו אתמול נפרס עד מלוא רוחב העין ורוחות מקפיאות שורקות ומוסיפות פסקול לתפאורה הדרמטית. קר. ממש קר, למרות ההתרגשות ותחושת הסיפוק אנחנו ממהרים לרדת.

שניים

יום ארוך לפנינו. צמד הליצים הכינו ליבה על הגחלים ובמחבת רוחשים בצלים ועגבניות. מניעים את הגמלים וגולשים בדיונה תלולה אל נאקב בריגה שנמתח לאורכו של ערוץ שבר חולי.
הערוץ צר תחום בין קירות הגרניט וחולי ולא פשוט לרכיבה, שם המשחק הוא תנופות ובחירת ציר נכונה על מדרגות הסחף משני צידיו. רז ואני יצאנו כבר יחד לכמה הרפתקאות ואנחנו מבינים זה את זה בלי מילים, בדרך כלל יש לנו נטייה לאתגר אחד את השני אבל הפעם התיאום בינינו מושלם כל פעם אחד מאיתנו נוטל את ההובלה והשני לא מאיץ בו. בערוץ יער של שיחי לענת יהודה (בעתרן) והרכיבה קשוחה אבל הקצב מהיר. במפגש הערוץ עם ואדי אל עין שמגיע מעין אום אחמד אנחנו פוגשים את מברק נכדו של סלים שייך שבט התראבין וחברו של אבי שבביתו ביקרתי בילדותי. התרגשות גדולה. הוא מגיע לכאן לשבור שבר וליהנות מאדמות המרעה האביבי יחד עם אמו לטיפה וילדיו ועם עדר העיזים הקטן שלהם. מדברים על הימים שחלפו לבלי שוב ולועסים ליבה (לחם ציידים עשוי במדורה ועאפיג גבינה קשה ומלוחה).
במעלה ואדי אל עין עצי תמר בודדים וגבים עונתיים. הרכיבה קשה וסימני שאיבת היתר שייבשה את עין אום אחמד ניכרים גם על הדקלים.
מכאן אנחנו דוהרים במורד ואדי עגולה הארוך החולות קלים יחסית מנוקדים בחומר ואדי ומידי פעם אנחנו מחליפים הובלה, חולפים על פניהן של המון דקליות שדות קנאביס ואופיום. ממש יפה. עוצרים לקפה ונשנושים עם החקלאים מקומיים.
אחרי אי הבנה והמתנה ארוכה בערוץ הוואדי אנחנו פוגשים לפנות ערב את זאהר ועטאייג שהקימו מחנה בצילו של דקל עב צמרת בביר אל בירייה.
בגובה 540 מטר הקור הרבה פחות מעיק מבג'בל באראקה ולילה נעים עובר עלינו על חולות הערוץ הרכים.

מהר לים

את הדרך לנאקב אמלוואן (קניון הצבעים) אנחנו מאלתרים בערוץ רחב ופורח, ריחות הבעתרן והמנתור מדגדגים את האף והמוני מאביקים מזמזמים סביב השיחים השמחים. מן הערוץ אנחנו פונים מערבה בסדרה של אוכפים, חותכים שלוחות אבני חול בהירות ופלטות האבן השטוחות מתנדנדות תחת גלגלי האופניים בקול מתכתי ונעים.
מאמץ היומיים האחרונים ניכר עלינו (אבל לא גורם לנו להוריד קצב). מעל הקניון בנו המצרים במקום האוהל הבדואי הישן מבואה מפוארת ו…נטושה ומדרגות אבן ענקיות ותלולות מובילות אל הערוץ החולי, זה ממש לא קשור אבל כיפי ומאתגר לרכיבה.
נאקב אמלוואן צבעוני וצר ויפה, על קירות הערוץ משורטטים ציורי סלע צבעוניים שנוצקו באבן החול לפני מליוני שנים והוחלקו בעדינות על ידי הרוחות והגשמים, הנקיק מתפתל בפראות והורדת הגמלים הדו גלגליים מחייבת אקרובטיקה של ממש והעברה שלהם זה לזה במיצרי האבן ובמפלונים.
מכאן צוללים הנאקבים בחדות ויורדים כמעט 500 מטרים אנכיים על פני קילומטרים ספורים. מתקדמים בארץ בראשית של סלעי גרניט וחול, רכיבה מאוד טכנית, ירידות מסמרות שיער ולא מעט משיכות וגרירות אופניים. בערוץ ואדי אימלחה מעיינות קטנים ולצידם דקליות בודדות בריאות וחסונות, ככה נראים תמרים כשלא מרעילים או מייבשים אותם.
ואין נפש חיה, נידח ופראי ויפה. את המפל האדיר בואדי אימלחה אנחנו עוקפים מצפון בנאקב בנוי לתלפיות ומגיעים אל גב הוואש וואשי האדיר אל הציוויליזציה ואל המוני התיירים.
לא התגעגענו ובלב כבד אנחנו נפרדים מארץ הבראשית בדרך אל חופי ראס א שיטאן שקורצים לנו בכחול עמוק ובריחות מלוחים של ים והבטחה לצ'יפס ובירה.
120 קילומטרים ו3800 מטרים טיפוס, בשלושה ימים קשוחים ונהדרים שנתפרו על פי מידתנו. מרמות המדבר אל חופי הזהב, לאורכה של ההיסטוריה של חצי האי, ממכלאות הנוודים הקדומות וממדבריות החול שהפכו לעמקי האופיום ומחולות הזהב שהפכו למרכזי התיירות והקראחנה, מארצות הבראשית אל העתיד הלא ברור שצופן להן הזמן, לאדמות המדבר.

קישורים חיצוניים