שלושה ימים רגליים בעמק המעיינות

שלושה ימים מגוונים בעמק המעיינות, עם נגישות של תחבורה ציבורית. כולל תצפית מדהימה על ירדן והבקעה מכוכב-הירדן, הצצה לנחל יששכר, רחצה במעיינות העמק, וטיפוס לגלבוע המוכר והאהוב. הלינה היא בשטח, אך הדרך רצופה מקומות מילוי מים או קניית מזון אם צריך. אה, ויש גם אירוסים. אם באים בזמן.

תאריך הטיול	March 2017
משך הטיול	3 ימים
עונה מומלצת	אביב מוקדם. אפשר גם סתיו. לא מומלץ בקיץ.

תוכן עניינים

רקע ומידע כללי

תרבות השבילים הארוכים בארץ בתנופה, הביקוש עולה ואיתו ההיצע. מאז שביל ישראל נוספו לא מעט "השלמות", כשאחד היפים שבהם הוא שביל עמק המעיינות. אורכו כ-145 ק"מ (ויקיפדיה), והוא עונה לצורך המתבקש לגעת ולו קצת בחבל הבקעה, ששביל ישראל נמנע מלהתקרב אליו.
המסלול המוצע הוא רק טעימה מהעמק, וברובו (לא כולו) מבוסס על תווי שביל עמק המעיינות.
המסלול בנוי עבור חבר'ה שמחפשים טיול יפה ולא מורכב בארץ. הכוונה בלא מורכב היא שניתן להגיע בקלות בתחבורה ציבורית אל המסלולים ומהמסלולים חזרה הבייתה. בנוסף, נקודות מים וקניית מזון לאורך הדרך הופכים את הלוגיסטיקה לקלה, לחלקכם אולי קלה מדי.
אבל מה זה משנה? קחו את התיק והשק-שינה, ולכו עם פריחת האביב לאחד האזורים היפים ביותר בארץ.

תקציר:
יום 1 - מקיבוץ גזית דרך נחל תבור לכוכב הירדן (12 ק"מ). ניתן להתחיל בכל נקודת יישוב אחרת מסביב לנחל תבור. מים ניתן למלא בכוכב הירדן אם האתר פתוח, או בבית העלמין "אחוזת שושנה" הסמוך. לינה מחוץ לגן לאומי כוכב הירדן.
יום 2 - מכוכב הירדן דרך רמת יששכר, נחל יששכר ובית-שאן לעין-שוקק (20 ק"מ). מים ואוכל באזור תעשייה בית-שאן (צים סנטר), או בעיר עצמה. לינה מחוץ לעין-שוקק סמוך לאחד הקיבוצים (הלינה בעיקרון אסורה במעיינות עצמם).
יום 3 - מעין שוקק דרך עין מודע ונחל צביה למעלה גלבוע (10 ק"מ). אפשר לקחת את הזמן, להתרענן במעיינות. ממעלה גלבוע יש צורך בטרמפ לאחת הצמתים: הצומת עם כביש 60 תוביל לתחבורה ציבורית לעפולה, הצומת על כביש 90 תוביל לתחבורה ציבורית לכיוון ירושלים.

לכו באביב, לפני שהחום מייבש הכל. נחל תבור.

יום 1 - מקיבוץ גזית דרך נחל תבור לכוכב הירדן (כ-12 ק"מ)

כמובטח, ניתן להגיע לתחילת המסלול בתחבורה ציבורית. מתחנה מרכזית עפולה יש אוטובוסים שעוברים ביישובי הסביבה. אנחנו התחלנו בקיבוץ גזית, אך ניתן להתחיל גם מכפר קיש, או מיישובים אחרים (ראו מפת סימון שבילים 3).
היום לא ארוך, ולכן את הנסיעה עשינו בבוקר בו התחלנו את המסלול. אם רוצים להאריך את ההליכה, או לקחת את היום יותר באיזי - כמובן שאפשר לצאת ערב קודם ולישון במקומות קרובים לתחילת המסלול (לא בתוך שמורת נחל תבור).

נחל תבור, הנשפך מהגליל התחתון עד לירדן, מלא בעצים ובפרחים, ולכן - בפעם האלף! - מומלץ להגיע בתחילת האביב. מובטח שריח חזק של פריחה ילווה אתכם עד שתצאו מהנחל לכיוון כוכב הירדן. אל הנחל מגיעים בסימון שבילים כחול המתחיל בשביל הגישה לקיבוץ גזית. תאמינו או לא, אבל על האוטובוס מעפולה היינו רק שלושה: אנחנו והנהג. ככה שהוא הסכים להוריד אותנו ממש על תחילת המסלול ולא בתחנה שבתוך הקיבוץ. הצפון הפרוע.

הסימון הכחול יוריד אתכם לתוך הנחל, להליכה של כ-4 ק"מ במסלול האדום. שביל ההליכה עולה על השלוחות וחוזר לאפיק מדי פעם, עד שבאחד העיקולים הבולטים פוגשים סימון כחול מדרום (ימין). השלוחה אליה מצביע השביל הכחול נראית תלולה יותר ממה שהיא באמת, אז מספיק לקחת שלוק מים אחד ולטפס בזהירות. חדי העין יבחינו שכמה מאות מטרים לפני המפגש עם הכחול, נוסף סימון נוסף במקביל: הסימון הכתום. הסימון הכתום הוא הסימון של שביל עמק המעיינות, שילווה אתכם בימים הבאים. בחלק מהמקטעים הוא מופיע בנוסף לשבילים קיימים בצבעים הרגילים, ובחלק הוא מופיע כשביל בלעדי.
בקצה הסימון הכחול ייגמר שביל הג'יפים, והסימון הכתום ימשיך להוביל בין שדות מעובדים לכביש גישה לכוכב הירדן. שימו לב, הכביש כל-כך ישן ולא מתוחזק, שלוקח זמן להבין ששברי האספלט שמתחת לגידולים היו פעם הכביש המופיע במפה.

עם הדרך הסלולה-בקושי הזו הולכים במישור מזרחה. אם תנהלו את הזמן נכון, ומעניין אתכם להיכנס לגן הלאומי, תוכלו להגיע בשעות הפתיחה.
ראו בקישור המצורף את המידע על הגן הלאומי. בקצרה, מדובר במבצר צלבני די שמור, במיקום אסטרטגי (לצבאות ולמטיילים) מעל בקעת הירדן. כשתגיעו, תזכו לראות את ירדן והבקעה נצבעים בצבעי שקיעה (שנמצאת בדיוק בגב שלכם), ואת הניאונים נדלקים ביישובים הקטנים בבקרה ובערים שבהרי ירדן. כשתתעוררו, השחר יעלה מעל ההרים האלה, וייתן לכם תמריץ מצויין לבשל שם קפה לפני שיוצאים להמשך הדרך.

כאמור, אם האתר פתוח תוכלו לבקש למלא שם מים, גם אם לא תרצו לשלם דמי כניסה לאתר. אם האתר סגור, או אם משום מה לא נותנים לכם למלא, ולא תוכלו לחכות לבוקר עם מילוי המים - תוכלו לקפוץ לאחוזת שושנה, כ-800 מ' הליכה דרום-מזרחה מהגן הלאומי. מצורף קובץ עם צילום מסך ממפות גוגל שמתאר את ההליכה.

את הלינה אפשר לעשות מחוץ לגדרות של הגן הלאומי (על אחריות המטיילים, אני לא יודע אם רשמית זה מותר), בתצפית המדהימה המתוארת לעיל. שם גם ניתן לבשל ולאכול על שולחנות הפיקניק שבחוץ.

145 ק"מ כהשלמה לשביל ישראל. שלט הסבר לשביל עמק המעיינות.

יום 2 - מכוכב הירדן דרך רמת יששכר, נחל יששכר ובית-שאן לעין שוקק (כ-20 ק"מ)

בין אם ביקרתם באחוזת שושנה בערב הקודם ובין אם לא, אני ממליץ להתחיל את היום שם. ראשית, זוהי נקודת מילוי המים האחרונה לפני בית-שאן, והיום הוא יחסית ארוך וברובו לא מוצל. שנית, עם כל המטען הלאומני-שוביניסטי-מצ'ואיסטי שהשם מאיר הר-ציון עלול לעורר (ואני לא מביע דעה, אני רק אומר שהוא עלול לעורר), מדובר בבית עלמין מקסים ומטופח. מאיר הר-ציון, המפקד הראשון של סיירת מטכ"ל, הוא אחת הדמויות השנויות במחלוקת בהיסטוריה הצבאית הישראלית. כשאחותו שושנה נרצחה על-ידי בדואים, הוא יצא עצמאית לנקמת דם אלימה בכפר החשוד. שירותו הצבאי, אגב, לא הופסק בעקבות כך. מספר הקברים שם נופל ממספר אצבעות על יד אחת, והמצבות שבין העצים הנטועים והפרחים אינן סטנדרטיות. הנוף מרהיב, והמיקום מפרש את בחירת המקום על-ידי הר ציון כתקיעת אצבע בעין של אלה שההתיישבות שלו שם עצבנה אותם. לכו לראות, גם אם בעין ביקורתית.

מאחוזת שושנה יש לחזור מערבה לסימון שבילים האדום (וכתום). אם אינכם בטוחים בדרך, עדיף לחזור לכוכב הירדן ולצאת משם, ולא להסתבך בין הגידולים. שני הקילומטרים הראשונים לא מעניינים במיוחד, אך ההליכה בהחלט שווה כשמגיעים לנחל יששכר. נחל יששכר הוא אחד מהגדולים בגליל, וכמות המים בו מפתיעה לטובה. במסלול הזה ההליכה בנחל עצמו היא רק של שניים-שלושה קילומטר, ומאוד מומלץ לחזור לנחל יששכר לביקור נפרד ולחקור אותו יותר לעומק. השביל האדום יורד עד הנחל, שם פוגשים בסימון כחול ופונים איתו מזרחה (שמאלה). הסימון הכתום מלווה כל הזמן. לאחר שני קילומטר שביל שחור (וכתום) יוציא אתכם מהנחל לשלוחת צבאים, ש - תאמינו או לא - ראינו לא מעט צבאים מקפצים עליה.

הטיפוס מעט מאתגר, ומדובר באחד האזורים החמים בארץ - קחו בחשבון. מראש הרכס, כשתצאו לחלוטין מהנחל, ותראו את קיבוץ חמדיה ממזרח (שמאל) - תוכלו להביט קדימה, דרומה, ולראות את בית-שאן, העיר הגדולה, כשמסביבה מפוזרים הקיבוצים ויישובי העמק כמו תותים על עוגה צבעונית. השביל השחור נגמר בכביש 71, המסלול הכתום איתו ממשיכים מוביל לתוך אזור התעשיה, והמרכז המסחרי "צים סנטר". במרכז תוכלו למלא מים, לקנות אוכל בסופר או באחד מבתי-הקפה והמסעדות. ויש אפילו חנות ציוד טיולים למקרה הצורך. שימו לב- המרכז נסגר ביום שישי מוקדם, ולא פתוח במהלך שבת.

אם זמנכם בידכם, והשעות מתאימות - בתוך בית שאן ישנו גן לאומי, עם שרידים רומיים מרשימים. מצורף קישור למידע המלא באתר רשות הטבע והגנים. אם לא, המשיכו עם הסימון הכתום לנחל חרוד המשומר והשוצף, ותנו לו להוביל אתכם דרך חורבת קנטר לעמק המעיינות. במפות ישנות מסומן שיש מים בחורבת קונטר. לא לבנות על זה, משום שהברזים כבר לא זורמים!
השביל הכתום מוביל בין הקיבוצים אל המעיינות השונים שבעמק. את ארוחת הערב בישלנו ואכלנו בעין שוקק, אחד מהמעיינות המרשימים בעמק.

שימו לב, הלינה בתוך שמורת עמק המעיינות אסורה. אנחנו העברנו את הלילה מחוץ לשמורה, בסמוך לקיבוץ ניר דוד (מדרום לקיבוץ), ובבוקר כשהגענו (שוב) לעין שוקק ראינו כמה אוהלים מתקפלים...

לתדלק בהרבה מים, הזדמנות הבאה למלא רק בבית שאן. אחוזת שושנה.

לא סתם נקרא עמק המעיינות. רק לבחור נקודה, היזהרו מבוקסות של ערסים. נחל הקיבוצים.

יום 3 - מעין שוקק דרך עין מודע ונחל צביה למעלה גלבוע (כ-10 ק"מ)

היום השלישי הוא קצר, כך שאפשר ורצוי לקחת את הזמן במעיינות בדרך. אבל, יש לקחת בחשבון שהטיפוס לגלבוע הוא לא פשוט, ולכן לא רצוי לעשות אותו בשעות חמות מדי. בנוסף, אם באמת רוצים לחזור בתחבורה ציבורית למקומות מהם באתם, אז צריך לתזמן בהתאם למקום ממנו באתם. למשל, תושבי עפולה יכולים להשתכשך יותר זמן מתושבי באר-שבע.

בוקר בעין שוקק. מה שכיף הוא שמי עמק המעיינות אף פעם לא קרים מדי, בניגוד למעיינות ירושלים שקרים מדי גם באוגוסט. מעין שוקק הדרך לעין מודע מישורית ופשוטה. ככל שתתקדמו בשעות היום, מפלס האנשים בכל אחד מהמקומות כנראה יעלה. אין לי עמדה שיפוטית בנושא, אך קחו זאת בחשבון ונתחו לפי הטעם שלכם. בנוסף, הסיכוי לתחרויות ווליום בין בוקסות של פרחחי האזור גם היא עולה עם הטמפרטורה, וגם כאן אני רק מיידע ולא מכניס שיפוט ערכי.

השביל הכתום מוביל מערבה, ומתמזג עם סימון שחור, לשביל המטפס בנחל צביה על השלוחה המזרחית של הגלבוע. הגלבוע הוא יותר יפה מכל מילה שאצליח לכתוב כאן, ולכן חבל על המאמץ שלי והזמן שלכם, רק אגיד בפעם המי-סופר שכדאי לבוא באביב. בקצה הטיפוס תגיעו למצפה שמיר, המציע נוף עוצר נשימה לעמק בית שאן הצבעוני. תבורך ארצי ותהולל וכולי.

מכאן תוכלו כבר לקחת טרמפ לכביש 60 (לכיוון עפולה) או לכביש 90. בכל אחת מהאפשרויות יש תחבורה ציבורית לשאר חלקי הארץ, והמידע זמין באינטרנט.
אם יש עוד זמן, אני ממליץ לעלות על שביל הטורבינות לכיוון מעלה גלבוע (צפון). מדובר במעין טיילת, המספקת הסברים על הטורבינות ואיכויותיהן האנרגטיות. על כל טורבינה מוצג שיר ישראלי שקשור ברוח, ומרכז המבקרים מציע תצפית מיוחדת (גם אם המרכז סגור אפשר לגשת לתצפית). במידת הצורך ניתן להיכנס לקיבוץ עצמו. רוב הסיכויים שהצרכנייה תהיה סגורה כשתגיעו, אבל אם יש צורך במים אין בעיה למצוא שם ברז. בנוסף, משער הקיבוץ ייתכן שיהיה יותר קל לתפוס טרמפ לאחת הצמתים, מאשר לעמוד בעיקול בכביש.

וזהו. דרך צלחה!