שלושה ימים מיטבתה לתמנע דרך שחרות

מידע כללי לקראת הטיול

יצאנו לטיול של שלושה ימים במסלול מדברי בדרום הרחוק. בתכנית: הרבה מרחבים ומעט אנשים.

מידע חשוב לקראת הטיול:

- הנקודה החשובה ביותר במדבר היא מים - וכאן הטיול נוח במיוחד. בשני חניוני הלילה ובנקודת הסיום של הטיול יש ברזים עם מים לשתייה.

- נקודת ההתחלה שלנו הייתה חניון בית הספר "מעלה שחרות" - לא להתבלבל, הוא נמצא דווקא ביטבתה... השארנו את הרכב והוא חיכה לנו מעט מאובק אך שלם לגמרי.

- נקודת הסיום תוכננה להיות הכניסה לפארק תמנע. מכיוון שבאופן שערורייתי אין תחבורה ציבורית לכניסה לפארק צעדנו לקיבוץ אליפז שבו יש תחנת אוטובוס.

- תחבורה ציבורית: אמנם הגענו עם רכב אבל בסוף הטיול צריך לחזור אליו... נעזרנו באתר המועצה האזורית חבל אילות, המידע שפורסם היה מדוייק. מצורף בסיום הקישור לאתר.
שימו לב, הנהג היה קפדן, אסף והוריד אנשים רק בתחנות, אין טעם לחכות לאוטובוס במקום אחר מלבד תחנה מסודרת...

- חלוקה לימים: אנחנו אוהבים להתאמץ ואז לנוח במקומות עם נוף יפה... המסלול המתואר מציע הליכה נינוחה יחסית מבחינת אורך המסלול. שביליסטים שפגשנו חילקו אחרת את הימים וצעדו ביום את מה שאנחנו הלכנו ביומיים (היום השני+השלישי).

- קליטה לטלפון: באה והולכת לאורך המסלול...

- סיוע בתכנון ועזרה למקרה הצורך: לפני הטיול דיברנו עם ערן, "מר מדבר", שתרם מידע חשוב. בשטח הסתבר לנו שהוא גם אחראי על חניון הלילה לשביליסטים ליד שחרות, מגיעה לו תודה :)

יום ראשון: מיטבתה לחניון השביליסטים ליד שחרות

אחרי יום נסיעה מהצפון הגענו בשעת לילה מאוחרת ליטבתה. מצאנו בקלות את נקודת ההתחלה שתכננו למסלול: ממש מתחת לבית ספר "מעלה שחרות" שביטבתה. במקום יש חניון ובו ישנו.

מזג האויר ביום הראשון לא היה לטובתנו - 31 מעלות בתחילת חודש דצמבר. יצאנו מוקדם כדי לנצל את השעות היותר קרירות.
היום הוא במגמת עלייה - מטפסים מערבה מיטבתה אל המצוק שמעל. ההליכה מתחילה בחבירה לשביל ג'יפים בסימון שבילים ירוק. לאחר ההגעה לחניון הלילה "מעלה שחרות" הדרך מתעקלת לכיוון צפון-מערב. 500 מ' אחרי חניון הלילה עזבנו את דרך הג'יפים ועברנו לסמ"ש כחול.
מי שאוהב להתפעל מצורות סלעים שונות - זה הרגע שלו... בדרך יש סלעים משוננים כקיפוד, עמודי אבן לבנים ועוד תופעות גאולוגיות מעניינות.
בחלק הזה קטע שיכול להיות מורכב לילדים או לכלבים - טיפוס במדרגת סלע גבוהה ובהמשך סולם. צריך לקחת את זה בחשבון.

בסיום המעלה וגם לאורכו יש תצפיות נהדרות לערבה. אחרי סיום הטיפוס ממשיכים עם הסימון הכחול, עוברים מתחת למלון החדש שליד שחרות ומגיעים לכביש. הליכה של 500 מ' בשביל לא מסומן לכיוון צפון-מערב מובילה אל חניון שביליסטים מקסים. במקום יש שירותי קומפוסט, ברז מים, כיור, ארון להצטיידות ומשטחים עם מחצלות ללינה. חניון משודרג בזכות אנשי שחרות :)

זכינו ללילה ללא עננים ומלא בכוכבים!

יום שני: מחניון השביליסטים לחניון באר מילחן

יצאנו בשבע בבוקר וטיפסנו על הגבעה מצפון-מערב לחניון כדי לחבור לשביל ישראל. מנקודה זו ההליכה כל הדרך על השביל.
המגמה היא בהתחלה מזרחה ואז דרומה לאורך לא מעט עליות, ירידות ובעיקר המון מרחבים ונוף פתוח. בדרך רואים לא מעט בולבוסים, עוד תופעה מעניינת. ביום הזה יש פחות צל מהיום הראשון, מזג האויר היה לנו נוח אבל בימים חמים יש לשים לזה לב.

הנוף לכיוון הערבה, או בכל פעם שמגיעים לואדי חדש, פשוט משמח. יש אין סוף תצפיות למרחבים שנראים בלתי נגמרים :)

בחלק האחרון של היום ההליכה לכיוון מערב. בנחל מילחן פוגשים שביל ג'יפים כחול, מתקדמים איתו מערבה (ימינה בפיצול) ואחרי כ-400 מ' מגיעים לחניון הלילה.

גם בחניון הזה יש שירותי קומפוסט וברז למילוי מים. הנחל רחב ופתוח לרוח, יכול להיות קריר... נעזרנו בחומות אבן נמוכות שבנו אנשים לפנינו כדי להגן על האוהל והבישולים מפני הרוח.
מכיוון שהצועדים בשביל ישראל שפגשנו בסיום היום הראשון לא עצרו כאן ללילה, היינו כמעט לבד.

יום שלישי: מבאר מילחן לפארק תמנע ואליפז

קמנו לבוקר קר... ההתארגנות הייתה מאוחרת יותר אבל מכיוון שלא מדובר ביום ארוך, ורובו בירידה, לקחנו את הזמן.

ההליכה הפעם מזרחה על השביל הכחול: תחילה חזרה אל נקודת הפיצול מהשביל הירוק, ממנו הגענו יום קודם, ובהמשך דרומה עד לנקודה משגעת שבה פוגשים את השביל האדום. השביל האדום מגיע מדרום מהר ברך, וממשיך לכיוון מזרח עד לתחתית מעלה מילחן. ירדנו במעלה מילחן, חלק מהירידה נוחה מאד וחלק יותר תלולה.

נקודת תצפית מהממת במיוחד משקיפה על בקעת תמנע שפרוסה ממש מתחת. אפשר לראות את הר תמנע המעניין ואין סוף גבעות והרים אחרים בבקעה ומעבר לה. התעכבנו בנקודה הזאת כמה שיוכלנו, קיבלנו מנה מרוכזת של מדבר ושל פרופורציות. מומלץ במיוחד!

בסיום הירידה מגיעים אל חניון לילה ססגון. מי שרוצה להגיע לתמנע ממשיך עם שביל ישראל דרומה עד לכניסה לפארק. אנחנו היינו צריכים לחזור לרכב שחיכה לנו ביוטבתה, ולכן צעדנו לאליפז על דרך העפר שמסומנת בשחור. נכנסנו לאליפז דרך שער בחלק הצפון-מערבי של הקיבוץ.

קו אחד בלבד נכנס לתוך אליפז, השאר עוברים בכביש הערבה. לקחנו את קו 22 של המועצה אזורית אילות, האוטובוס מגיע ממש עד לבית הספר "מעלה שחרות" שם חזרנו לאוטו.

סיימנו את הטיול במקלחת רותחת ב"אברהם הוסטל" באילת - מקום עם אווירה מיוחדת. יש במקום מטבח משותף למי שרוצה להכין לעצמו ארוחה, אבל החלטנו שאחרי שלושה ימים של אורז ואגוזים נלך על משהו מזין כמו המבורגר בירה וצ'יפס.

חזרנו הביתה עם הרבה אויר מדברי בריאות. עד הפעם הבאה!

קישורים חיצוניים

• מידע על תחבורה ציבורית - חבל אילות