שישה ימי הליכה על סובב רמון
שישה ימי הליכה על סובב רמון, לא תמיד על השביל הרשמי
| תאריך הטיול | March 2021 |
|---|---|
| משך הטיול | 6 ימים |
| עונה מומלצת | חורף - אביב |
הקדמה
סובב רמון הינו שביל הליכה "צעיר" יחסית, המסומן בצבע סגול. הרעיון בהקמתו דומה לגיבוש שבילים ארוכים אחרים - מחברים שבילים קיימים עם קטעי קישור שביחד הופכים לשביל אחד ארוך.
האטרקציה העיקרית כאן היא כמובן מכתש רמון הנצפה היטב בכל אחד מימי הטיול ומספק חוויה מקיפה של נופי בראשית מהממים. אבל לאורך הדרך יש לא מעט אחרות. בסופו של דבר הרעיון הוא להשלים הקפה של כל המכתש. לפעמים הולכים על שפת המכתש, לפעמים בתוכו ולפעמים מחוצה לו.
אנחנו יוצאים חמישה, לוקחים ציוד אישי וציוד בישול ולינה (וגם חלק מהאוכל) על הגב. עשינו לעצמנו קצת הטמנות, הזמנו קצת במקומות שלא הצלחנו להגיע עם רכב "רך". שניים מהחניונים בחלק הדרומי של המכתש נגישים רק לרכב 4X4. . אנחנו יוצאים ממצפה רמון והולכים נגד כיוון השעון.
מזג האוויר באביב הוא מאוד נעים ביום, אך קר מאוד בלילה. עם חשש לטפטופים ואפילו גשם בחלק מהלילות. יש להיערך בהתאם.
יש לנו בחבורה מין הרגל נחמד כזה. אנחנו לוקחים איתנו ספר מסעות כלשהוא ומקריאים בכל הפסקה פרק אחד. הפעם מלווה אותנו "פרנסוס על גלגלים" שנע בקלילות בין אהבת הנדודים ואהבת הספרות. אנחנו אוהבים את שניהם.
יום ראשון
מצפה רמון – חניון לילה נחל ניצנה
13.5 ק"מ. +290 מ', -380 מ'
לדרך יצאנו כבר ערב לפני וישנו בחניון לילה נחל ניצנה. היה לילה קפוא עם טמפרטורות קרובות מאוד לאפס, רוח חזקה וגם קצת גשם. לא תענוג גדול.
בבוקר אנחנו מדרימים לנחל ציחור כדי להניח הטמנה לנעם, שהולכת את שביל ישראל, חוזרים להניח הטמנה לעצמנו בחניון לילה גוונים, מטמינים גם מכונית אחת בבארות ורק לקראת השעה 11 אנחנו יוצאים לדרך ממצפה רמון (לא לפני שאנחנו אוכלים שלל מאפים מעולים מבית היוצר של "לשה").
הדרך מכאן היא לכיוון דרום מערב לאורך קיר המכתש, עם תצפית יפות מאוד על המכתש עצמו. אנחנו מקיפים את הר גמל, שנמצא ממש צמוד למצפה רמון, אחר כך חולפים בתוך בית ספר שדה וממשיכים על השביל בין מצפה הכוכבים לשפת המכתש. מדי פעם עוצרים, מתפעלים וממשיכים.
קצת לפני הנקודה שבה השביל עוזב את שפת המכתש אנחנו מוצאים מקום נחמד לארוחת צהריים. היום קר מאוד ויש רוחות חזקות. בספר שאנחנו קוראים (פרנסוס על גלגלים) הלן מספרת על חיי השלווה שלה בחווה אי שם בצפון ארצות הברית ועל אחיה הסופר, יש תחושה שזו שלווה שעוד שנייה מתנפצת.
מכאן השביל יורד במתינות לאורכו של נחל חמת עד שמגיע לבור חמת (יבש לחלוטין), פוגש את הכביש המוביל לבורות לוץ וממשיך לאורכו. כאן אנחנו מתחילים לפגוש את שיחי הרותם בשיא פריחתם - ריח ניחוח וצליל הזמזום המלווה אותם יהיו איתנו לאורך כל ששת ימי ההליכה. אנחנו ממלאים מים בברז שנמצא ליד הכביש (שימו לב – הברז נמצא כ 300 מטר לפני הפניה לחניון לילה נחל ניצנה), חוצים את הכביש ומטפסים במתינות לאורכו של נחל ניצנה.
כ 500 מטר מהכביש אנחנו מגיעים לחניון הכמעט נטוש של נחל ניצנה. אנחנו מוצאים מקום שמוסתר מעט מהרוח, גם היום קר, מזל שיש לנו עצי מדורה שהטמנו היום בבוקר. אנחנו מתארגנים לארוחת ערב חמה. הפעם יעל מנסה עלינו סדרת מרקים שהיא רקחה, יבשה וטחנה בעצמה, תענוג. גם הלילה אנחנו זוכים למנת גשם (לא רצינית). בספר שלנו מיפלין ופרנסוס (וגם פג ובוק) מגיעים לחווה ופוגשים את הלן, הרבה אהבה אין שם בשלב הזה.
יום שני
מחניון נחל ניצנה להר עידו
22 ק"מ, +700 מ', -650 מ'
בבוקר שקי השינה שלנו רטובים לגמרי, לא תענוג גדול לצאת מהם לבוקר הקפוא. עד שהתה מוכן השמש קצת עולה, אורזים את הציוד הרטוב ומתחילים ללכת.
השביל מתפתל כאן לאורך הגבעות שמצפון לכביש צומת הרוחות – בורות לוץ. יש במקטע הזה תחושה של נידחות כלשהיא. ברור שזהו מקטע לא מאוד מטויל. בארוחת הבוקר אנחנו פורסים בשמש את הציוד הרטוב שלנו ונהנים מקרני השמש החמימות. בספר שאנחנו קוראים רעיון הנדודים מתחיל להתגבש במוחה של הלן והיא שוקלת לרכוש את פרנסוס.
השביל כאן (סימון סגול) לא טוב, נראה כאילו מישהו הלך בכיוון אחד ולא ממש חשב על ההולכים בכיוון הנגדי, בכל מקום שצריך שילוט אין ולהיפך. השביל גם מוביל לעיתים בתוואי לא מאוד הגיוני ודי שרירותי תוך התעלמות מופגנת משבילים קיימים ונוחים יותר.
לקראת שעת צהריים אנחנו חוצים את הכביש וחוזרים שוב לשפת המכתש. הנוף פשוט נהדר. אנחנו קרובים לפינה הדרומית מערבית של מכתש רמון, זהו האזור הפחות מוכר שלו. בשלב הזה אנחנו מחליטים לנטוש את שביל סובב רמון ובמקום ללכת דרך הר רמון אנחנו יורדים לתוך המכתש וחוצים אותו דרך סמ"ש אדום (בקטע הזה רוחבו של המכתש הוא קילומטרים בודדים). פה ושם הולכת במקביל אלינו חבורת גברים צעירים, בשיחה איתם מתברר שהם עושים לחבר מסיבת רווקים קצת שונה, בערב לא תהיה חשפנית ואפילו לא סושי, רק מג'דרה והרבה אוויר מדבר.
מהצד השני אנחנו מטפסים את מעלה עידו, בואכה הקיר הדרומי - מזרחי של המכתש, ממשיכים לאורך השלוחה וגם עולים לתצפית על הר עידו עצמו. את רוב הרוג'ומים שהיו על ההר פירקו אנשים רשעים, רק בודדים נותרו. התצפית מהמקום מהממת. הר עידו נמצא כבר מחוץ למכתש וצופה בעיקר על המישורים שדרומית למכתש.
באור אחרון אנחנו גולשים מההר ומגיעים לחניון לילה הר עידו. יום שישי היום אז אנחנו לא לבד (החניון מאוד גדול ומרווח), אנחנו מוצאים פינה מוסתרת מהרוח ומתארגנים. מוחמד מגיע ומביא לנו מים, עצים ואת ארגז האוכל שלנו, ארוחת הערב משובחת כרגיל. בספר הלן מחליטה לקנות את פרנסוס ולהפוך מעקרת בית שאפתה 6000 ככרות לחם ב 15 השנים האחרונות למוכרת ספרים נוודית, אין ספק, מדובר בשינוי רציני.
לילה קר יורד על הר עידו (גבוה פה). אחרי ארוחת הערב וקצת מדורה אנחנו מתחפרים בשקי השינה. לילה של מיליון כוכבים מלווה אותנו, אין טיפת ענן ואנחנו רחוקים מכל זיהום אור אפשרי.
יום שלישי
הר עידו למפער פיטם
15 ק"מ, +295 מ', -460
יש לנו יום לא ארוך ואנחנו לא ממהרים. יוצאים על דרך העפר מהר עידו, ממשיכים איתה קצת ואז פונים שמאלה אל הסימון הסגול. השביל מטייל לו כאן, מחוץ למכתש, בתוואי הנוח של נחל עודד. מזג האוויר מתחיל להתחמם ובמהלך היום נעים.
בארוחת הבוקר אנחנו מתלבטים בין הצל לשמש, בראשון קר מדי, בשני יש המון קרינה. בספר שאנחנו קוראים הלן ומיפלין יוצאים לדרך ומקווים שאנדרו, אחיה של הלן, לא ימצא אותם, זה לא קורה ועימות לא נעים מתרחש בצידי הדרך.
ממשיכים ועוצרים בגב עודד (סטייה פצפונת מהדרך). הגב יפה אבל המים מעופשים, אולי חיה כלשהי מתה שם. ממשיכים. השביל חוצה כאן מספר יובלים של נחל נקרות, בתוכם מתחילים לראות קצת יותר צמחיה ממה שראינו עד כה (ועדיין מעט - השנה האזור הזה די שחון). הערוצים בהם אנחנו הולכים הם יובלים של נחל נקרות שזורם ממזרח לנו. אלה הם ערוצים מקסימים, לא משהו דרמטי אלא מדבר במיטבו.
לא קל למצוא כאן צל לארוחת הצהריים, מזל שלא מאוד חם. בסופה אנחנו מעמיסים את התיקים וממשיכים במסע שלנו. בשלב כלשהו הדרך מטפסת לה על סכין שנוצר כתוצאה מקימוט השכבות. הנופים מלמעלה, ביחוד לכיוון דרום, נפלאים.
בשעת אחר צהריים אנחנו מגיעים לחניון לילה מפער פיטם. זה חניון לילה קטן, חמוד ונטוש לחלוטין, בכלל היום לא פגשנו נפש חיה על הדרך מלבד משפחה אחת (וזה יום שבת). אנחנו מתמקמים מתחת לעץ שיטה מפנק הנמצא כמאתיים מטר מהחניון ונהנים מקפה ועוגיות של אחר צהריים. תוך כדי אנחנו שומעים איך הלן מסיעה את מיפלין לעיירה הקרובה על מנת שיתפוס את הרכבת לברוקלין ובנתיים הם ממשיכים לנסות למכור ספרים.
חוזרים לחניון, מדליקים מדורה (את הבישול שלנו אנחנו משתדלים לעשות במדורה כדי לחסוך גז) ואוכלים ארוחת ערב (מרק בטטות ועדשים, ריזוטו פתיתים עם אפונה ופרמזן). מזג האוויר הקצת יותר חמים והעדר הרוח נוסכים בנו תקווה ללילה קצת יותר נעים.
יום רביעי
מפער פיטם לחניון גוונים
17.5 ק"מ, +500 מ', -675 מ'
כבר באמצע הלילה אנחנו מתחילים להבין שאומנם לא מאוד קר הלילה אבל יש המון טל, כשאנחנו מתעוררים אנחנו מגלים שכל הציוד רטוב, כולל שקי השינה והתרמילים. נותנים לשמש לעלות ולייבש לפחות את חלקו.
יוצאים לדרך. הקיר הדרומי של מכתש רמון אינו אחיד וברור כמו הקיר הצפוני. יש בו הרבה פתחים (מפערים). אנחנו צועדים כרגע אל מפער פיטם (סמ"ש אדום), אחד המפערים הנ"ל. על דרך העפר ישר מולנו אנחנו רואים את המצוק הצפוני ומעליו מצפה רמון - סימן שהלכנו מחצית מהמסלול. שנייה לפני שאנחנו מגיעים למפער, אנחנו פונים ימינה על סמ"ש סגול ועולים בערוץ צר, זו גם הזדמנות מעולה לארוחת בוקר ולייבוש שקי השינה והמזרונים.
מכאן השביל פונה שמאלה ומתחיל לטפס על זקף רמון, זו עליה תלולה, אבל לא ארוכה שבסופה יש את אחת התצפיות היפות על המכתש. מהצד השני ניתן לראות הרחק למטה את הר פיטם שנראה כמו ערימת גלידה שוקו וניל ענקית ואת מישורי הענק שמדרום לקיר המכתש. זה הזמן להתעדכן בספר שלנו ולשמוע שהלן ומפלין הגיעו לעיירה, אחרי לילה בפונדק המקומי הם נפרדים ומפלין עולה על הרכבת לברוקלין, או שלא?
גם הירידה די תלולה ואחריה פונה השביל מערבה, כאשר סכין המפערים, שזקף רמון הוא חלק ממנה, מתנשא משמאלנו. לאחר כמה קילומטר אנחנו מגיעים למפער שן רמון וחוצים אותו לרוחבו. כאן אנחנו גם פוגשים את שביל ישראל שימשיך ללוות אותנו היום וחלק מיום המחר. למרות שאנחנו הולכים בכיוון צפון מערב, אנחנו הולכים דווקא בתוואי שביל ישראל דרומה (ומזרחה), מין עיקוף קטן שהשביל עושה כאן.
השביל ממשיך בתוואי נינוח למדי עוד כמה קילומטרים עד נקודת החלטה. שביל ישראל עולה כאן לתצפית יפה על המכתש, יורד מצידה השני ומגיע דרך נחל גוונים לחניון גוונים. סובב רמון פונה ימינה לכיוון חניון נקרות מערב (שבו יש ברז מים) ומשם דרך נחל נקרות לחניון גוונים. אנחנו, שלא אוהבים ללכת על כבישים, בוחרים בשביל ישראל. התצפית אכן יפה, אחריה חוצים את כביש המכתש החולף במפער גוונים ונכנסים לנחל גוונים.
אנחנו עוצרים תחת שיטה יפה לקפה של אחר הצהריים וגם פוגשים קבוצת מטיילים שמוכנים לקחת מאיתנו את כל הבקבוקים הרקים שאנחנו סוחבים מאתמול. ההפסקה מנוצלת כמובן גם להמשך הסיפור - הלן יוצאת לדרכה לבד, פג מאבדת פרסה שמחייבת את כולם לעצור בצד הדרך שם עובר עליהם לילה ממש לא נעים.
בחניון גוונים מחכה לנו ההטמנה שלנו. הרוח חזרה ובגדול. קר מאוד. החניון בנוי כולו עיגולים, עיגולים. בשניים מהם מתמקמים כמה בדואים שהגיעו עם ג'יפ (הגברים במעגל אחד, הנשים בשני). אנחנו לומדים מהם איך מכינים "ליבה" - לחם של מדורה. יצא להם טעים.
לקראת לילה הרוח קצת יורדת. לילה טוב
יום חמישי
מחניון גוונים לחניון הר ארדון ומשם לבארות
18 ק"מ, +720 מ', -740 מ'
המסלול של היום עובר באזורים יותר מוכרים ומטוילים של מכתש רמון ובהתאם מספר המטיילים (למרות שאמצע השבוע) גדול בהרבה. השביל מטפס ממש מהחניון, דרך מפער מרפק אל הר סהרונים. זהו הר שצורתו כסכין (ושבטח היה מקבל את השם "כרבולת" אילולי שכנו מצפון שנראה עוד יותר ככרבולת), אחרי העליה להר, ההליכה עליו היא לאורך פסגתו שעולה ויורדת ומייצרת מראות נוף יפים.
מכאן יש ירידה תלולה שמביאה אותנו אל תחילתה של פרסת נקרות. אנחנו אוכלים כאן ארוחת בוקר, שומעים שבספר שלנו הלן פוגשת עם בוקר את מפלין שהחליט לא לעלות על הרכבת לברוקלין ונלחם בנוודים אשר זממו לפגוע בהלן במהלך הלילה. אנחנו גם נפרדים כאן מהגר, שפצע ברגל מונע ממנה להמשיך, היא תופסת טרמפ לבארות ואנחנו פונים להכנס לפרסה. השנה כאמור יש מיעוט מים והגב בפרסה יחסית קטן לשנים קודמות, ועדיין הוא מספיק לרחצה מהנה לחובבי הז'אנר.
ממשיכים על דרך העפר היפיפיה (האם זו דרך העפר היפה בארץ?) לכיוון גבעת חרוט. קצת לפניה אנחנו פונים ימינה, מטפסים לגבעה ואז ממשיכים לכיוון הר ארדון. היום חם יחסית והאזור לא ממש משופע בצל. אחרי קטע הליכה מישורית יחסית אנחנו מתחילים לעלות על ההר. זו העליה הפחות סימפטית שלו (העליה המערבית יותר מתונה), היא תלולה ולא מאוד מפנקת. בסופה אנחנו שוב על גג העולם. מוצאים צל נחמד ופורסים לנו ארוחת צהריים. היא כוללת טורטיות ממולאות בחצילים שנקלו אמש על האש, טחינה, גרגירי חומוס, חמוצים, ביצה קשה (מהמדורה אתמול) וירקות, בקיצור סביח מהמשובחים שיש.
אנחנו ממשיכים. חוצים את ההר ושנייה לפני הירידה מוצאים מקום אסטרטגי לקפה. הנופים משגעים. זה גם הזמן לעוד פרק בספר - מפלין והלן מגלים כי הקרון שלהם נגנב. הם יוצאים למרדף הרואי שבמהלכו מפלין מגלה גבורה עילאית ויחד הם מניסים את הליסטים וזוכים חזרה בפרנסוס, בפג ובבוק.
אנחנו יורדים מההר ועולים על דרך העפר בואכה חניון בארות. זו דרך נוחה ואנחנו מגיעים לשם די מהר. כאן אנחנו מתפצלים, חלקנו עולים על המכונית ומתחילים להצפין (אחרי מעבר חובה בגולדה מצפה רמון), וחלקנו נשארים ללילה בבארות ולעוד יום הליכה.
יום שישי ואחרון
מחניון בארות למצפה רמון (דרך מעלה מחמל)
25.5 ק"מ, +600 מ', -180
אחרי לילה מפנק עם מקלחת חמה, פרנסוס ליד המדורה, ומזרונים אמיתיים אנחנו קמים ליום האחרון של הסובב. זה יום ארוך עם מעט צל וחם יחסית לעונה, אבל אנחנו מאוששים וגומאים את 7 הקילומטרים הראשונים כמעט עד מעלה מחמל לפני שעוצרים תחת שיח לארוחת בוקר.
מחליטים לקצר ולעלות דוּח בדרך צינור הנפט החסומה. הראות לא משהו ואנחנו לא מתעכבים וממשיכים כדי לחבור לשביל ישראל. השביל מכאן הולך על דרך עפר ומתרחק משפת המכתש. בדיעבד זה היה חלק יפה מאוד של הדרך, עם המוני רתמים פורחים, אבל אפשר גם לקצר בנאקב על שפת המכתש. לעת עתה הטלפונים של שנינו מתים ואנחנו מבינים שלא יהיו לנו הוכחות להשלמת הסיבוב.
ממשיכים עם השביל ומגיעים לתצפיות מרהיבות על המכתש, הפעם מצפון. רואים מכאן כמעט את כל המסלול, למעט היום הראשון, ואנחנו שמחים שהחלטנו להמשיך ולהשלים את הסיבוב. פיתולי העלילה בספר שלנו מפרידים בין הלן ומפלין אבל היא לא ממהרת לחזור הביתה. היא כותבת: "זאת החופשה הראשונה שלי זה זמן רב, ובכוונתי ללעוס אותה לפני שאבלע." הטלפון מראה 2% ואנחנו ממהרים להצטלם למזכרת.
הקילומטרים הבאים ארוכים ומתישים, אבל בסופם עוד נקודה יפה על המצוק שבה אפשר להפרד: נפרדים מהר ארדון, שנראה עכשיו רחוק כל כך, נפרדים מהמכתש, נפרדים משביל סובב רמון שהוא יותר מסך כל חלקיו.
עוד שלושה קילומטר וגם לנו יש גלידה גולדה. את הספר אנחנו כבר מסיימים בזמן הנהיגה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם