שביל הים ב-12 יום

מבוא כללי

שביל הים הינו מיזם לאומי סביבתי-חברתי שנועד ליצור שביל הליכה רציף לאורך שפת הים, מראש הנקרה לחוף זיקים.
לפרוייקט נהדר זה שותפים גופים ירוקים כמו רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, רשויות מקומיות רלוונטיות, משרדי ממשלה כמו משרד התיירות והמשרד להגנת הסביבה, מוסדות אקדמיים כמו אוניברסיטת חיפה והטכניון, הזרוע הימית של צהל, קרן יק״א ועוד.
המיזם התחיל ב - 2016 ועתיד להסתיים בשנת 2025. אנחנו החלטנו לא לחכות עד אז ופתחנו במסע שלנו לאורך חוף הים הישראלי בתחילת אוקטובר 2021.

סיפור דרך זה מתאר את קטעי המסע שלנו לאורך חופו הנהדר של הים התיכון בישראל שהתקיים במהלך מאמצע אוקטובר ועד תחילת ינואר, בהתאם לזמננו הפנוי.
כל פרק מייצג יום טיול- קטע מהרצף החופי, שנקבע בהתאם לרצף אפשרות המעבר לאורך קו החוף.
חלק מהקטעים בוצעו מצפון לדרום וחלקם מדרום לצפון, בעיקר בהתאם לתכנון הלוגיסטי עם התחבורה שעמדה לרשותינו.

קטע 1 - מראש הנקרה לחוף שבי ציון (כ- 15 ק״מ)

12.10.21
שני הקטעים הראשונים בצענו ברצף עם הקפצה וביקור של משפחתי בקיבוץ עברון.

הגענו לראש הנקרה (קצהו המערבי של רכס אדמית) ברכב פרטי וחנינו במגרש החניה ברכבל העליון.
אחרי תצפית מקסימה ממרפסת המצוק דרומה לעבר המסלול המצפה לנו והתבוננות במפה המוצבת שם, חזרנו לשער האתר והמשכנו במורד הכביש, לנקודת התחלת המסלול (ראו תמונה).

שביל צר המוביל במורד המצוק, הבנוי מגיר רך (קירטון), לעבר הכביש שבתחתיתו, עובר בצמחיה ים תיכונית. מעניין לראות שהצמחייה נמוכה מאוד כולל שיחי אלת מסטיק. מראה האופייני לצמחים הגדלים סמוך לחוף, בהשפעת הרוחות ורסס המלח המגיע מהים.

הכביש אליו הגענו נסלל על ידי הצבא הבריטי ומוביל אל מבתר מסילת הרכבת, שנסעה מחיפה לטריפולי דרך בירות. כיום משמש הכביש כמעבר סלול עד לפתח מנהרת הרכבת ההיסטורית.
מיד לאחר הירידה יש מדרגות חצובות המעלות לגבעת כורכר שהינה חלק מ״רכס עכו״.

רכס הכורכר הוא במקורו דיונת חול, שהתקשתה והפכה לסלע. ליתר דיוק, הכורכר הוא סלע של אבן-חול
גירית, הבנויה מגרגרי קוורץ המלוכדים על ידי המינרל קלציט (פחמת הסידן, CaCO3). מקור הגיר בחלקיקי קונכיות ובע״ח המצויים בחול והתלכיד נוצר מהתמוססות הגיר והתגבשותו מחדש. חוזק סלע הכורכר וצפיפותו תלויים בכמות ה״מלט״ הגירני. סלעי הכורכר ילוו אותנו לאורך כל המסע ומעניין יהיה להבחין בין המופעים השונים של הכורכר לאורך חוף הים הישראלי.

מהגבעה ניתן להשקיף לעבר פתח מנהרת הרכבת ההסטורית ואל המפגש המרשים של הים עם בליטת סולם צור (ראש הנקרה), החשופה מצומח והבוהקת בלובנה.

מגבעת הכורכר יש טיילת קצרה ודי מוזנחת, המובילה דרומה. שמורת חוף ראש הנקרה נמשכת עד אכזיב ומהווה את אחת הפנינות היפות של החוף הישראלי הכוללים מפרצונים חמודים, טבלאות גידוד עשירות באצות ובע״ח וכמה איים הסמוכים לחוף (תכלת, שחף ונחליאלי). בים ניתן לראות את ספינת חיל הים השומרת על החוף בקביעות.
רצועת החוף סלעית מאוד ועל הכוכר ניתן לפגוש צמחים כמו שיחי קריטמון ימי ועדעד כחול. כקילומטר דרומית לחוף הרחצה בצת הגענו לשפך נחל בצת, אחד משלושת הנחלים הנשפכים לים בשמורה זו.

כאן נתקלנו ברצועה חולית או ליתר דיוק בזיפזיף, שהוא חול גס גרגר (0.3-1.2 מ״מ), המורכב מחלקיקים ביוגניים, כלומר, מקורם מרסק שלדים של בעלי חיים ואצות החיים באזור החוף.
הזיפזיף ״טובעני״ יותר מחול רגיל גם סמוך לקו המים, לכן ההליכה עליו קשה יותר. לבעלי עור רגיש לא מומלץ ללכת יחפים, כפי שעשיתי וסיימתי עם סדקים וחתכים....

זרימת נחל בצת לים נחסמת על ידי החול ואינה מגיעה עד לקו המים.

בהמשך, באזור בית ספר שדה אכזיב, חוזר החוף להיות סלעי עם שפע של טבלאות גידוד, מפרצונים יפים, מערות ומחילות עם פתחים המפתיעות מדי פעם עם מזרקת מים בדומה לגיזר קטנטן. המקום עשיר בבעלי חיים ואצות ומשמח לפגוש קבוצות בני נוער המבקרים ולומדים להכירם.
גם סלעי כורכר אלה הינם חלק מרכס עכו שגלי הים שחקו והותירו בו בעיקר את שיפוליו המזרחיים.

על החוף בולטת ומרגשת אנדרטת ההעפלה להנצחת העליה הבלתי ליגאלית לארץ בזמן המנדט הבריטי. האנדרטה הבנויה מחלקי אוניות מעפילים, היא פרי יצירתו של האומן יחיאל שמי מקבוץ כברי.
כחצי ק״מ משם מגיעים לשפך נחל כזיב ואנדרטת יד לי״ד לזכר לוחמי הפלמ״ח שנהרגו כאן בליל הגשרים. על הנחל עוברים שני גשרים, האחד לכביש והשני לרכבת. בפעולה הנ״ל נהרס רק גשר הרכבת ואילו גשר הכביש היה הגשר היחיד שלא פוצץ מתוך 11 המיועדים להריסה בלילה זה.

בהמשך מגיעים לגן הלאומי ותל אכזיב- עיר חוף קדומה עם נמל קטן. ההליכה על קו המים אפשרית אולם, בקיר המערבי של הגן הלאומי, יש קטע של כ-50 מטר המחייב הליכה בתוך מים רדודים. אופציה אחרת תחייב עיקוף גדול.

על התל ישנם שרידי הכפר א-זיב שחלק מבתיו הבנויים מאבני מבצר צלבני שהיה כאן, שולבו בגן הלאומי. הכפר נכבש במסגרת מבצע "בן-עמי" (במאי 1948) להסרת המצור על יישובי הגליל המערבי. במקום זה היתה גם ״מדינת אלי אביבי״ שאם מותו ב- 2018 נכללת בשטח הגן הלאומי.

מדרום לתל יש מפרץ חולי יפהפה. בעבר היה חוף זה חלק ממועדון הים התיכון. כיום יש במקום חוף רחצה מוכרז וחניון לילה, באחריות רשות הטבע והגנים. מדרום לחוף שפך נחל שעל, הנחל השלישי בקטע זה.
על החול ניתן למצוא צמחים כמו ליפופית החוף, חבצלת החוף ולוטוס מכסיף.
המשכנו דרומה, בחוף ״בננה ביץ״ עצרנו לקפה והמשכנו ללכת לאורך קו המים. בשלב מסויים עלינו על הטיילת של נהריה - טיילת מדהימה! עשירה במתקני ספורט למבוגרים, מגרשי משחקים לילדים, תצפיות וירידות נוחות לים, פסלים ושטחים ירוקים, מסעדות ובתי קפה...ממש כל הכבוד! הטיילת עוברת מעל שפך הגעתון וממשיכה לכל אורכה של נהריה ומסתיימת מצפון לשפך נחל בית העמק ומושב שבי ציון (ישוב חומה ומגדל שהוקם ע"י עולים מגרמניה).

בסמוך לחוף שבי ציון אנדרטה צנועה ונוגעת ללב לזכרו של תושב המושב, סרן דני עזרי ז"ל : שני ספסלי אבן שנבנו על השונית, ממש בתוך הים, ובחזיתם אבן ועליה הכתובת: "כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים". עזרי נפגע מנחשול גדול בעת ששב מפעילות מבצעית על אניית חיל הים. במשך תקופה ארוכה היה משותק, כשמוחו צלול לחלוטין, ובחודש מאי 1998 נפטר והוא בן 24 בלבד.

חוף הרחצה שבי ציון יושב במפרץ חול זיפזיף נחמד והוא חוף רחצה מעולה עם ירידה נוחה לים, מוגן מגלים ועמוק כבר בקרבת החוף. כאן סיימנו את הקטע הראשון. בני משפחתי הגיעו לחוף והקפיצו אותנו לרכב החונה בראש הנקרה.

את הלילה עשינו אצלם בקיבוץ עברון.

קטע 2 - מחוף שבי ציון ועד חוות המיכלים. (כ-11 ק״מ + 2.5 ק״מ)

13.10.21
בבוקר לאחר הצטיידות ״הכרחית״ במאפים טריים ורחניים אצל פייסל, חזרנו לחוף שבי ציון שם השארנו את הרכב.
בסמוך לחוף מספר מבנים נטושים, חלקם בני קומה אחת וחלקם גבוהים יותר. כולם שייכים ל״מלון דולפין״ ששימש בשנות השבעים כבית ההבראה של קופ״ח. בשנות ה-50 היה כאן מלון בוטיק יוקרתי שאירח את שמנה וסלתא של החברה הישראלית, כולל שחקנים ידועים, ביניהם גם צוות ההפקה והשחקנים של הסרט המיתולוגי -״אקסודוס״. ונשאלת השאלה מתי ישובו ימי הזוהר למפגע סביבתי זה?

בהמשך דרומה ניצבת אנדרטה מרשימה הבנויה מ- 12 סלעים נופלים לזכר "אסון השייטת" שהתרחש ב- 5.9.97 ג אלול תשנ"ו. באסון זה נפלו 12 לוחמי שייטת 13 בקרב אנסריה שבדרום לבנון. אחד הלוחמים, רם לוינס, היה תושב שבי ציון ולכן הוקמה האנדרטה דווקא כאן. מול האנדרטה טובעה בים ספינת טילים של חיל הים כתוספת לאנדרטה. ליד האנדרטה ריכוז נאה של חבלת החוף.

מכאן ועד בוסתן הגליל, לאורך כשלושה ק״מ, משתרעת שמורת חוף ושמורת ים שבי ציון שרובה בים. השמורה מתאפיינת בחוף זיפזיף, ייחודי מסוגו בארץ הבנוי שברי קונכיות, , טבלאות גידוד, רכס כורכר נמוך ומעבר לו אזור קרקעות כבדות.

המשכנו דרומה על הזיפזיף הטובעני ובשלב מסוים עלינו על רכס הכורכר הסמוך לחוף, כדי להקל על ההליכה.
ניתן להלך שם על דרך לבנה רחבה או בין צמחיית החוף שעל הכורכר הכוללת מינים כמו סירה קוצנית וקורנית מקורקפת, עדעד כחול , גלדן סמרני, דו-פרק חופי וקריתמון ימי.

בהמשך הדרך נראית גבעה גבוהה ובצידה המזרחי בטונדה - מטווח סנג'ין - מטווח צבאי שנותר מהבסיס הבריטי שהיה בעבר בשטח מושב בוסתן הגליל. הגבעה איננה תל ארכאולוגי אלא מתלול עפר לקליטת כדורי המטווח. אנחנו עקפנו את הגבעה ממערב, על הסלעים בקו המים אולם, קולות ירי ששמענו אחר כך, לימדו אותנו שמומלץ להקיף את המקום ממזרח בהתאם לשביל המסומן, כי המקום פעיל.

בהמשך עברנו את שפך נחל יסף הנשפך לחוף סלעי פרוע.

על רכס הכורכר בסמוך לבוסתן הגליל, ריכוז גבוה של צמחיית חוף בעיקר של שיחי פרגה צהובה, מלחית אשלגנית ומיני עדעד שהם מינים פחות נפוצים.

במקום יש ספסלים שנבנו בפרויקט קהילתי של תושבי בוסתן הגליל, עצרנו לתפוס קצת שלווה לקול מפץ הגלים המלחכים את החוף למרגלותינו.
ממזרח לספסלים ישנו מבנה בטן צר וגבוה, עם פתח תצפית בראשו. מבנה זה נבנה ע"י הבריטים כחלק ממערך הגנה סודי לאיתור צוללות אויב והשמירה על נמל חיפה שהיה בסיס ימי אסטרטגי עבור הבריטים. הבריטים הפעילו מערכת מורכבת של כבלים תת ימיים שיצאו מעמדת התצפית, במטרה לגלות צוללות על ידי השראה האלקטרו-מגנטית שיצרו. עמדה זו זיהתה את הצוללת האיטלקית ״שירה״ (Scirè) והביאה להטבעתה, לאחר ניסיון חדירתה לנמל חיפה באוגוסט 1942.
כאן חזרנו לקו המים, ולפני המפגש עם כפר הנוער "נירים", עברנו שטח עם ריכוז גדול של הצמח בן מלח המאפיין אזורי מלחה. לא ברור לי מדוע יש כאן ריכוז כזה.
ההליכה לאורך גדרות המערביים של כפר הנוער (לשעבר כפר הנוער פילדלפיה שהוקם בעזרת יהודי פילדלפיה). זהו מוסד לנוער בסיכון המופעל ע"י עמותת ״נירים״ (לזכרו של לוחם השייטת ניר קריצ'מן). החניכים והחניכות שוהים בכפר 3–4 שנים, לומדים בכפר ויוצאים בין השאר לטיולים ומסעות, לניווטים, לסדרות בסגנון הישרדות, לפעילות ים ועוד – ומגיעים להישגים יוצאי דופן בבחינות הבגרות ובשירות הצבאי בהמשך דרכם.
מכאן מתחילה הטיילת של עכו העוברת בהמשך גם לאורך הגדר המערבי של המרכז הרפואי לבריאות הנפש מזור (מזרע). לידו בנין אבן קטן עטור כיפה ירוקה - קבר שייח עז-א-דין שלפי האגדה מזוהה עם דאהר אל עומר, ששלט ופיתח את הגליל ובמיוחד את עכו במאה ה-18. הוא בנה את המצודה, פיתח את הנמל ועודד את הגעתם של סוחרים אירופאים ושל יהודים אל העיר. בשנת 1775 הוא חוסל במצוות הסולטן משום שצבר כח והשפעה רבים מידי. ראשו נשלח לקונסטנטינופול ואת הגוף קברו במקום זה.

המשכנו דרומה לאורכה של הטיילת המרוצפת באבנים משתלבות לאורך של כקילומטר וחצי עד העיר העתיקה ולאורכה פינות ישיבה המאפשרות תצפית לים.
בסמוך למשטרת עכו (מצודת טיגארט) עצרנו לקפה ומנוחה. מבנה תחנת משטרת עכו הינו חלק מעשרות תחנות משטרה בריטיות בצורות היטב, שנבנו בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים בישראל לפי תכנון של המהנדס הבריטי סר צ'רלס טיגארט.
הטיילת ממשיכה לאורך חומות העיר העתיקה עד למגדלור בפינה הדרום מערבית שבסמוך אליה מצויה המסעדה של אורי ‏בורי המחודשת, שנשרפה בארועים האחרונים.
בסמוך למסעדה נמצאת הכניסה למנהרת הטמפלרים- מעבר נסתר בן מאות שנים בין מבצר טמפלרים לשעבר לבין הנמל הסמוך, שכיום ניתן ללכת בה.

המשכנו לאורך חומות העיר העתיקה עד בית הספר לקציני ים עכו - בית ספר ימי תיכוני. במתחם זה היתה בעבר תחנת הרכבת של עכו, שנבנתה מעט קודם למלחמת העולם הראשונה. כל רצועת החוף של מתחם בית הספר חסומה למעבר לכן עקפנו אותו בצעידה על הכביש ממזרחו והגענו לחוף הרחצה של עכו - חוף ארגמן.

חוף ארגמן הוא הקצה הצפוני של מפרץ חיפה. עכו העתיקה הנשקפת מכאן כבליטה לתוך הים, יושבת למעשה על כורכר של ״רכס עכו״, שחלקו הדרומי טבוע במפרץ חיפה.

לאחר רחצה מרעננת בים המשכנו דרומה עד למלון חוף התמרים. בין המלון לשפת הים רצועת חוף צרה, ובחלקה חוף רחצה מוכרז עם שירותי הצלה.
מכאן ועד לגדר הצפונית של מתחם רפא״ל, ממנה לא ניתן להמשיך דרומה לאורך קו החוף, כ-2.5 ק״מ, רובם ברצועת חוף מזוהמת וקשיי מעבר מזרחה בגלל מסילות הרכבת. להלן שלוש אפשרויות:

1. סיום הקטע בחוף של מלון חוף התמרים. זו האפשרות עם נגישות לחניה או לתחבורה ציבורית הפשוטה ביותר.

2. (האפשרות המומלצת לדעתנו) סיום בשפך הנעמן ויציאה לכיוון אצטדיון עכו. שם יש חנייה או תחבורה ציבורית ממסעף אזור התעשיה עכו דרום (מרחק של כ-7 דקות הליכה).
חוצים את שפך הנעמן ופונים מזרחה בשביל לאורך הגדה הדרומית של הנעמן. השביל עובר בשטח שרוף.
בסמוך לעץ אשל גדול ישנו מעבר מתחת למסילה הפעילה של מוצקין-עכו. (כמה מטרים מצפון לעץ ישנה תלולית עפר ממנה ניתן להשקיף על הגשר המפורק של המסילה בתוואי הישן). מדובר במסילה כפולה פעילה מאוד לכן הכרחי לחצות אותה בגשר שמתחתיה. לאחר ימי גשם צפוי שיהיו מים מתחת לגשר אך ניתן לעבור.
בהמשך הדרך ישנו כביש העובר מתחת למסילת הרכבת לכרמיאל. ניתן ללכת על הכביש או עדיף על מעבר הולכי הרגל שלצידו. מעבר זה יוצא בחלקו הצפוני של אצטדיון עכו. גל אבנים חוסם את המעבר לרכב.

3. זו האפשרות שאנחנו בחרנו במטרה למקסם את כל קטע ההליכה האפשרי בחוף:
המשכנו על החוף עוד כקילומטר משפך הנעמן עד למתחם הנטוש של מפעל תעשיות אלקטרוכימיות.
כיום פועל במקום מסוף א.ל.א. המפנה תמלחות ממפעלים באזור הצפון, למרחק של קילומטר וחצי בים.
זהו חוף שומם מאוד ומפחיד כי מי יודע מהי רמת הזהום הטמון בו. מתחם המפעל הנטוש מגודר אך מצאנו פרצה בגדר דרכה נכנסנו ובתחושה של שוטטות בעיר רפאים, המשכנו עם הכביש ישירות מזרחה, אל המעבר הנוח היחיד של מסילת הרכבת הקיים באזור.
חצינו את הכביש הראשי על גשר הולכי רגל ישירות לצומת עין המפרץ, משם לקחנו אוטובוס לצומת שבי ציון ומהצומת קו 30 ישירות לחוף הים שם חונה הרכב שלנו.

מאחר ולא ניתן לעבור בקטע החוף של מתחם רפאל, השלמנו את קטע החוף הכולל את חופי קרית ים וקרית חיים (כ- 2.5 ק״מ) בהזדמנות אחרת.
ביום סגריר ב- 19.12.21 חנינו בחוף הבתולה בקרית ים. הלכנו לאורך הטיילת הממשיכה עד החוף הנפרד בקרית חיים. משם המשכנו עד לחוף נאות על שם השרה לשעבר יהודית נאות, בת קרית חיים, הגובלת עם חוות המיכלים. משם לקחנו את האוטובוס חזרה לחוף הבתולה.

למעשה ניתן להמשיך על קו החוף עוד כ- 1.5 ק״מ דרומה, לאורך גדר חוות מיכלי הנפט עד למספנות ישראל. אולם זה יכול להיות רק בים שקט, כי ההליכה לאורך גדר חוות המיכלים נעשית בתוך המים.

קטע 3 - מחוף בת גלים בחיפה לעתלית (כ-18 ק״מ)

25.10.21
קטע זה בוצע באמצעות רכבת ישראל ונערך מדרום לצפון.
בבוקר עלינו על רכבת העמק בתחנת כפר ברוך ונסענו ללא החלפה ישירות לעתלית.
מתחנת הרכבת צעדנו בכביש לכיוון דרום. לאחר כמה מטרים מגיעים לסופר וחנות לחומרי בניין שאחריהם יש סמטה המובילה למעבר נוח של פסי הרכבת. מעבר לפסים ישנה חומה הסוגרת על שטח בניה של שכונה חדשה. לכן, לאחר חציית פסי הרכבת יש לפנות ימינה (צפונה) בשביל עפר, לאורך החומה וגדר מסילת הרכבת. בהמשך מגיעים לכביש חדש הכולל מדרכה נוחה. הכביש ממשיך צפונה עד לחוף וממערב לו נראים בריכות המלח ומבצר עתלית.

מבצר עתלית היה מאחזם האחרון של הצלבנים בארץ אותו נטשו ללא קרב אחרי נפילת עכו, והפליגו לקפריסין. כיום המצודה נמצאת בשטח צבאי סגור.

מרחוק ניתן לראות את עץ הדקל המסמן את תל חרבת קרתה. שם יש גישה נוחה לחוף הים.
על התל היתה בעבר מצודה צלבנית קטנה – מצודת דוסטרי ששמשה כתחנת משמר שחלשה על המעבר המקשר את מבצר עתלית עם הדרך הראשית .
התל יושב על רכס ״כורכר מגדים״ ומהווה את אחד הפסגות שנותרו ממנו באזור זה.
העיירה עתלית והמבצר שלה יושבים על רכס כורכר קטן הנמשך עד נווה ים ומכונה ״רכס עתלית״ .

בחוף הים ניתן לראות את מבצר עתלית במלוא הדרו מדרום ואת טירה הכרמל וחוף הכרמל מצפון.

החוף כאן חולי, נעים ועשיר בצמחיית חולות. לאחר הליכה של כמה עשרות מטרים צפונה, הגענו לשפך של נחל אורן - הגדול מנחלי הכרמל. הנחל, עובר את רכס הכורכר בפירצה שנעשתה ביד אדם בתקופות קדומות כדי למנוע ביצות ובסמוך לשפך הוא מתחתר עד למי התהום. ערבוב מי התהום המתוקים ומי הים יוצרים במקום שטח מלחה המאופיינת בצמחים כמו טיון בשרני וסמר ימי.
מכאן ועד לחוף טירת הכרמל משתרעת שמורת חוף גלים הצרה, על שטח הקרוב ל-1000 דונם, עם מגוון גדול של צמחיית חולות כמו לבנונית ימית, חבצלת החוף, חרחבינה חופית, דרדר נמוך (=חופית נמוכה) הגדל כיום בארץ רק באזור זה, ומינים נוספים.

לאחר כ- 1.5 ק״מ ניתן לראות על החול ממזרח שרידי מבנה, המכונה ״בית ניל״י ״. לא ברור מה מקור השם אך אין למבנה קשר למחתרת ניל״י. זהו כנראה שריד לתחנת משמר קדמית של מחנה המעצר או מבנה שרות של מסילת הברזל או מחצבות הכורכר הסמוכות מהן לקחו את אבני נמל חיפה.

בהמשך ניתן לראות על הכורכר חציבות ושרידי ישוב עתיק- תל סחר (=מגדים) המזוהה עם "קרתא" הקדומה המוזכרת בספר יהושוע. כ- 2.5 ק״מ צפונה יותר, אתר נוסף- תל חריס, שגם בו נמצאים שרידי יישוב מהתקופות שונות: הכלקוליתית, הכנענית, הישראלית, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והערבית. גם תילים אלה יושבים על רכס ״כורכר מגדים״.

באזור חוף החותרים הרצועה החולית מסתיימת ורכס הכורכר מגיע עד לקו המים ויוצר משטחי סלע נחמדים עם מפרצונים קטנים. על הסלעים צמחיית כורכר אופינית כמו שיחי קריתמון ימי וריכוז נאה של חרחבינה חופית ודרדר נמוך (נקראה בעבר חופית נמוכה), שניהם צמחים נדירים בסכנת הכחדה.
במקום יש אנדרטה ובסמוך לה מעבר נוח לכביש.

הליכה של עוד כחמישה ק״מ, חוצים את שפכי הנחלים גלים ואחוזה, כשבתי טירת הכרמל ושכונות הכרמל ממזרח והגענו לחוף הכרמל. בדרך נתקלנו בגופת צב ים, תזכורת לעונת הקינון שהיתה כאן בקיץ האחרון.
שמורת חוף גלים משמשת כאתר הטלה לצבי ים (בעיקר צב-ים חום) וקיני צבים מרוכזים כיום ב"חוות הטלה" ייעודית בשפך נחל מגדים לים.
לאחר שיטוט ביצירות הקרמיקה של כפר סמיר, מנוחה ופינוק עם שייק פירות נפלא וטבילה בגלי הים הרגוע, המשכנו צפונה לאורך הטיילת.
הטיילת בחיפה מורכבת מחיבור של כמה טיילות באורך כ-7 ק״מ המלווה בצמחיה ועשירה בפעילות ספורט, שבילי אופניים ומוקדי תיירות.

תחילתה בטיילת דדו בחוף כרמל. בחלק זה הטיילת מרוצפת וכוללת בתי קפה ומסעדות, מועדוני גלישה וספורט ימי, אמפי, מתחמי כושר, בריכת שכשוך לפעוטות, רחבת ריקודים וגלגליות , פינות ישיבה, שירותים ומלתחות.

המשכה בטיילת חוף הכרמל עד תל שקמונה, הבנויה לאורכו של קטע חוף ייחודי. מפגש ההר וסלע גיר עם הים יצר את טבלאות הגידוד העשירות בצמחיה ובבעלי חיים.

המשכה בטיילת שקמונה שהוקמה תוך שיקום ושחזור צמחיית החוף, שמירה על ערכי טבע, ארכיאולוגיה והנוף הייחודיים. תל שקמונה היה יישוב פניקי במאה ה-15 לפנה״ס (ברונזה מאוחרת) שהתבסס על עצירת שמן זית, גידול דגים בבריכות חצובות של מי ים, וייצור צבע הארגמן שהופק מהחילזונות ים. נמלה של שקמונה היה ככל הנראה דרומה יותר- בחוף דדו של היום.
שיא פריחתה של שקמונה היה בתקופה הביזנטית. העיר חרבה בשנת 638 עם הכיבוש המוסלמי.
בניין המכון לחקר ימים ואגמים הסמוך, יושב על סלע גיר ודולומיט. זהו האזור היחיד בחוף הישראלי שבו גיר קשה מגיע לקו המים ועובר תהליכי גידוד.

בהמשך, חוברה טיילת שקמונה לטיילת יוברט המפרי ממנה יש גישה לחוף גלישת קייטסרפינג.

הרצף מסתיים בטיילת בת גלים המתחילה בתחנת התחתונה של רכבל סטלה מאריס, עוברת על יד ״הקזינו״ שנבנה בתקופה הבריטית ,ומסתיימת בגדר בסיס חיל הים.
(בהמשך תבנה טיילת בה"ד שעל פי סיכום בין עיריית חיפה ומערכת הביטחון, חיל הים ייסוג מקו המים ברצועת החוף שבין חוף בת גלים לבין החוף השקט. הטיילת תחבר בין טיילת בת גלים והחוף השקט ותכלול גשר תחתיו יעברו סירות בה"ד חיל הים אל הים).

מחוף בת גלים פנינו לתחנת הרכבת ״חיפה בת גלים״ ועלינו לרכבת חזרה לכפר ברוך (עם החלפה לרכבת העמק בתחנת השמונה).

קטע 4 - מנווה ים לקיבוץ מעגן מיכאל (כ-13 ק״מ)

29.10.21
בקטע זה נעזרנו בחבר. מוקדם בבוקר אספנו אותו מקיבוץ מעגן מיכאל ונסענו לנווה ים. ליד השכונה החדשה, מצפון לפארק המים, השאיר אותנו והחזיר את הרכב לחנייה במעגן מיכאל.
ערפילי הבוקר וים שקט במיוחד עם גלשני סאפ שהשקימו קום, קדמו את פנינו כשהגענו לחוף ועשו לי חשק עז להכנס למים לשחיית בוקר מרעננת.
במפרץ החולי מדרום לנווה ים ישנם שלוש בליטות חוף המשבשות את רציפות קו החוף הישר. הבליטה הדרומית והגדולה ביותר היא תל נאמי שנמצאו בו שרידים של יישוב מתקופת הברונזה התיכונה (מאה 14 לפני הספירה). כל הבליטות הללו, כולל אי תמנון הסמוך לנווה ים, בנויים מכורכר, מלווים בטבלאות גידוד והם שריד של הרכס המערבי - ״רכס דור״.

המשכנו דרומה, חצינו את שפך נחל מערות ולאחר כשלושה ק״מ של הליכה בחוף חולי בעיקרו, הגענו לשמורת הבונים דור. בגבולה הצפוני של השמורה נחשפנו לשרידי ספינה טרופה. מדובר בספינת דייג שתוכננה ע"י יצחק אריאל מחברת מספנות ישראל ונקראה על שם אחותו ״אלישבע״. הספינה הושקה בשנות ה-60 וכשנה אחר-כך נמכרה לדייג מיפו ששינה את שמה ל״נץ״. במרץ 1970 נקלעה לסערה, ובזמן הגרירה, נחבל המנוע והיא נתקעה במקום עד עצם היום הזה.

כאן מתחילה רצועת החוף המפורצת ביותר בארץ. זו רצועת חוף ציורית ויפה ביותר, הכוללת טבלאות גידוד, מפרצים, שרידי מחצבות כורכר עתיקות, מצבורי צדפים, סלעי חוף ומערות כדוגמת "המערה הכחולה".
בסמוך מצוי חניון יום ולילה הכולל מקלחות, מלתחות, שירותים ומזנון. ניתן להקים כאן אוהלים והלינה אפשרית בעונת הקיץ בלבד.

בתצפית מזרחה ניתן להבחין בבירור ברכסי הכורכר והמרזבות בניהן:
״רכס דור״ - רכס הכורכר המערבי המהווה את רצועת החוף המפורצת. זהו רכס שבעבר היה רחב אך חלקו המערבי עבר גידוד בעקבות פעילות גלי הים שיצרו את טבלאות הגידוד והמפרצונים. האיים הסמוכים לחוף מול הישובים הבונים עד מעגן מיכאל הם חלק ממנו. ביבשה נשתייר בעיקר מדרונו המזרחי עליו יושבת דור העתיקה.
״מרזבת דור״ (המרזבה המערבית) שבה מצויות בריכות הדגים.
״רכס עתלית״ - רכס הכורכר התיכון שהוא המשכו של רכס קטן ומקוטע . עליו יושבים מושב דור וקיבוץ נחשולים.
״רכס מגדים״ - עליו נבנה כביש המהיר חיפה-תל אביב ומושב הבונים. אותו פגשנו באזור עתלית בקטע הקודם.

רכסי הכורכר מאופיינים בבתה חופית הכוללת מגוון רחב מאוד של צמחי חוף ובפריחה עונתית של גאופיטים למינהם, כולל מינים נדירים כמו: נרקיס סתווי, כרכום גיירדו ועדעד הביצות.

לאחר כ- 2.5 ק״מ מגיעים לגן הלאומי תל דור (״חירב אל- בורג׳) שעבר לאחרונה שדרוג רציני וכולל מרכז מבקרים, שבילי הליכה נגישים עם מצפורי נוף עוצרי נשימה, שירותים מסודרים הסברים ומפות בשטח האתר.

דור- עיר נמל חשובה ונקודת מפגש בין מזרח למערב לאורך כל העת העתיקה. עלינו אל שרידי העיר מכיוון הים (מומלץ מאוד). עברנו דרך שרידי יסודות של מקדשים גדולים שנבנו במאה השנייה לספירה והתנשאו לגובה של כ-30 מטר. ניתן לעלות גם משביל הרכס, הנגיש גם לנכים.
מדרום לתל מצוי חוף הרחצה דור שהיה בעבר הנמל הדרומי של העיר דור.
במפרץ הצפוני של דור, על גבול שמורת הבונים, התגלה לאחרונה נמל עתיק נוסף. לפרטים ראו :
https://www.ynet.co.il/environ...

כחצי ק"מ דרומה מהנמל הדרומי חלפנו על פני מושב דור היושב על שרידי הכפר הערבי טנטורה.

כשלושה ק״מ מדור מגיעים לשפך נחל דליה שזרימתו לים נחסמה בחול. מזרחה לכאן, בין בריכות הדגים, נמצאת שמורת נחל דליה המשמרת את נוף הביצות שאפיין את המרזבה של רכס הכורכר. במקום מגוון של עופות מים בעיקר בסוף הקיץ ובתחילת האביב בנדידת החופמאים.

המשכנו ולאחר כשלושה ק״מ נוספים דרומה הגענו לפסל הלב המרשים מצפון למעגן מיכאל.
הפסל בנוי מאבן גיר עם עורקי קוורץ שנוצרה לפני מליוני שנים בקרקעית הים. הלב שנחצב מהסלע הגדול מונח למרגלותיו. התבוננות בפסל מכיוונים שונים פותחת פתח למגוון אפשרויות ומעוררת את הרצון לצלם עוד ועוד. התרגשתי לגלות שאת הפסל יצר האומן מושיק זורע חבר הקיבוץ (שהיה תלמיד שלי בעבר הרחוק...). אולם, להפתעתי, ליד הפסל אין שום הסבר וגם לא ציון שמו של האומן שיצר את הפסל הזה בכשרון רב.
אולי זו כוונתו? להשאיר את היופי הזה, המשקיף למרחב הפתוח של הים, בחופשיות ובצניעות, ללא פרשנות מגבילה. אולי...?!

כאן פנינו מזרחה לחנייה בה חיכה לנו הרכב שלנו.

קטע 5 - מקיבוץ מעגן מיכאל לתחנת הכוח אורות רבין (כ- 16 ק״מ).

10.11.21
קטע זה בוצע מדרום לצפון. גם הפעם נעזרנו בחבר ממעגן מיכאל, שהקפיץ אותנו לתחנת הדלק בסמוך לתחנת הכוח אורות רבין ואחר כך השאיר לנו את הרכב בקיבוץ מעגן מיכאל.

מחלקה המערבי של תחנת הדלק הלכנו ישירות אל הים. יש נתיב העובר במקביל לגדר תחנת הכוח ואין צורך לעלות על הגבעות. השטח עשיר בצמחי חולות כמו רותם המדבר, לענה חד זרעית ועוד.

כשמגיעים לחוף ניתן לראות את תחנת הכוח במלוא עוצמתה כולל מסוע הפחם הנמשך מהאוניה העוגנת אל תחנת הכוח. מצפון ניתן לראות את שדות ים ואת הקצה הדרומי של קיסריה העתיקה שעד אליה ניתן ללכת יחפים בחול הנעים.
עברנו את המעגנה של שדות ים וצפינו בקנאה בגולשים הצעירים המתאמנים בחתירה בים הרגוע.

בהמשך, כדי להכנס לעתיקות קיסריה, יש לעלות על גבעת הכורכר הבולטת לים ומיד לרדת חזרה לחוף כי אין מעבר במשך.
עוברים את הפסיפסים של חלקו התחתון של ארמון הורדוס (ארמון השונית) ומשם ניתן לעלות לחלקו העליון של הארמון ולרחוב הרומי.
המשכנו לאורך ההפודרום עד לשטח המסעדות, שם עשינו הפסקה לארוחת בוקר נהדרת בפורט קפה צופים על הים הרגוע.

למי שיש זמן, כדאי לשלב סיור בכל העיר העתיקה של קיסריה. המקום מסודר ומותאם גם לסיור עצמאי, עם מפה ברורה ושלטי הסבר.

אנחנו המשכנו לאורך הטיילת, עברנו את שרידי בית הכנסת העתיק ויצאנו דרך שרידי מגדל עגול - חלק מהחומה הצפונית של התקופה ההלניסטית/הרודיאנית ששמר, בין היתר, גם על מקום הכניסה של האמה הנמוכה לתוך העיר. ליד מעבר האמה יש מעבר מלבני מצופה טרוורטין ששימש כנראה להולכת ביוב. לפי המסורת המוסלמית, קיסריה נכבשה בשנת 640 לסה"נ למרות חומותיה הבצורות, מאחר וחדרו דרך אמת המים או דרך מעבר הביוב.
בהמשך הדרך צפונה, ניתן לראות גם את האמה הגבוהה הבנויה על קשתות. קטע החיבור שלה לעיר נהרס, עקב עליית פני הים ויצירת המפרץ החולי מצפון לחומה.
האמה הגבוהה היא האמה הקדומה יותר שנבנתה לראשונה בסוף ימיו של הורדוס והובילה את המים ממעיינות שוני. אמה זו עברת תיקונים, תוספות ושיפורים במהלך השנים שלא אפרטם כאן. עם הגידול המשמעותי באוכלוסיית העיר בתקופה הביזנטית, עלה הצורך באספקת מים רחבה יותר. אז נבנתה האמה הנמוכה שהובילה את מי המעיינות שאיכותם גרועה יותר, מביצות כבארה (מעגן מיכאל), 5 ק"מ צפונית לקיסריה.

המשכנו עוד כ-3 ק״מ יחפים על החול הנעים, עד לחוף הרחצה של ג׳סר א-זרקא. לאחר טבילה במפרצון חביב ושקט זה, הסתובבנו בין הצריפים של כפר הדייגים הסמוכים לים.
זהו כפר הדייגים ערבי, עם תדמית שלילית ומרתיעה. מקור תושבי הכפר בפליטים שהגיעו מעמק הירדן, מצרים וסודן שהתישבו תחילה באזור מערת כברה למרגלות זכרון. בזכות עזרתם בייבוש הביצות, קיבלו את הקרקע הסמוכה לחוף ב-1924. הם התפרנסו מדייג, קדרות, אריגת מחצלות מצמחי הגומא שקטפו בגדות נחל תנינים. כיום נעשים נסיונות לשפר את מצבם הכלכלי על ידי הפיכת המקום ליעד תיירותי.
למעוניינים בארוחת דגים אותנטית אפשר לפנות למסעדה של סמיה ובעלה עיוב הדיג: 0502727187
הכרחי להתקשר כדי לברר אם פתוח...

משם עלינו לתל תנינים. תל קדום המוזכר לראשונה במאה ה-4 לפנה״ס כאחת מערי החוף שבשליטת הפניקים. כמו כן היא מזוהה עם העיר קורוקודילופוליס - שישבה במקום מהתקופה ההלניסטית ועד הביזנטית.
התל עצמו יושב על רכס הכורכר ״רכס דור״ ואילו הכפר המצוי ממזרח לתל יושב על ״רכס מגדים״.
למרגלות התל שפך נחל תנינים. אחד מנחלי החוף הגדולים, שהופך להיות נחל איתן ממעיינות התמסח ועד לשפך.
שם העיר ושם הנחל מעידים על נוכחות תנינים במקום. ואכן, ב-1912 נלכד התנין האחרון שנצפה כאן.

ירדנו מהתל וחצינו את הנחל על הגשר ששופץ לאחרנה. התבוננות מעמיקה תגלה שהחוף הזהוב שנראה ריק, טומן בחובו עולם עשיר ומופלא. על החול היבש נראים פתחי מחילות: הגדולים של סרטן החולות המכונה היום ״חולון החוף״, והחורים הקטנטנים של נתרנים- גם הם סוג של סרטנים הניזונים מפלטת ים. על החול שעבר שטיפה מהגלים ניתן לראות שרטוטים עדינים של חול בהיר יותר, הנובעים משבירת קרום החול המהודק. אלה סימנים המעידים על פעולת אכילה של חיפושיות קטנטנות (כ-3 מ״מ) השייכות למשפחת הקצר חפיות. החיפושיות הללו ניזונות מאצות זעירות וחומר אורגני אותו הן מגרדות בין גרגרי החול.
מראות אלה הציפו אותי בזכרונות חמים מתקופת היותנו מדריכי בית ספר שדה מעגן מיכאל לפני כ-40 שנה. היתה זו תקופה שבה למדתי להכיר את חיי העולם התחתון של היצורים בחוף החולי. יצורים המצויים במחילות ביום (בעיקר בקיץ) כדי להתגונן מהתייבשות ויוצאים לפעילות בשעות הערב והלילה.

המשכנו עוד כ- 2.5 ק״מ עד לחוף הרחצה של קיבוץ מעגן מיכאל. לאחר טבילה אחרונה בים, פנינו לחנייה למכונית שהמתינה לנו.

קטע 6 - משפך נחל חדרה לחוף מצוקי-ים/חבצלת השרון ( כ-13 ק״מ)

12.11.21
קטע זה המתחבר בחלקו לנתיב שביל ישראל, טיילנו יחד עם חברים.
בבוקר השארנו רכב אחד בסוף הקטע - בחנייה של המכללה הלאומית לשוטרים בחבצלת השרון ועם רכב שני, חזרנו צפונה לשפך נחל חדרה, לתחילת מסלול מאחר ולא ניתן לעבור בשטח תחנת הכוח.
בשפך נחל חדרה ישנו פארק גדול עם מגרש חנייה גדול, שרותים, מתקנים לילדים וטיילת נחמדה הכוללת מפל ומזרקת מים חמים שמקורם במי הים, לאחר שציננו את הטורבינות הגדולות של תחנת הכח. טיפוח המקום נעשה על ידי חברת החשמל.
בדרך לחוף פגשנו קבוצות צוללנים שנכנסו לים בכוונה לשחות עם הכרישים שבשנים האחרונות פוקדים את המקום בכל שנה בחודשים נובמבר - מרץ. מדובר בעיקר בנקבות מסוג סנפיריתן ואפרורי.
התבוננו בצוללנים בקנאה והמשכנו דרומה. לאחר כ-1.5 ק״מ ניתן לראות על הגבעות בית לבן עגול. זהו בית מנדל חנקין, על שם אחיו של יהושוע חנקין. כחצי ק״מ דרומה מגיעים למפרץ יפהפה - מפרץ בנימין, על שם הברון רוטשילד שעגן כאן בשנת 1914 בזמן ביקורו בישראל.
על המצוק מדרום למפרץ ניתן לראות מבנה בטון - בית אולגה יהושוע חנקין- ״גואל האדמות״. בית זה ובית מנדל נבנו במסגרת תוכנית של משפחת חנקין להקים במקום עיר חוף לנופש. התוכנית לא התגשמה....כפר הים - מתחם דירות נופש - בעלות פרטית הסמוך למפרץ בנימין, הוא בנתיים תחליף השנוי במחלוקת.....

בהמשך הלכנו למרגלות המצוק עליו יושב בית חנקין ומשטרת אולגה שנבנתה על ידי משטרת החופים הבריטית כתחנת התרעה נגד תקיפה גרמנית דרך הים ובהמשך לסיקול עלייה בלתי לגאלית של יהודים.

קטע החוף בהמשך, מאולגה ועד מכמורת (כ- 3 ק״מ), המהווה את הגבול המערבי של שמורת חוף גדור, הוא אחד הקטעים היפים ביותר של החוף הישראלי. מפרצונים קטנים היוצרים פינות רומנטיות, מפגש של חול וסלע ומצוק כורכר מרשים. קטע זה ניתן ללכת לאורך קו המים או על רכס הכורכר העשיר בצמחיית חוף מגוונת. גם קירות המצוק המערביים עשירים בצומח חופי. המטיילים בתחילת הקיץ יפגשו את אהל הגבישים ואילו המטיילים בחודשים אוגוסט-ספטמבר יחוו שפע של חבצלות חוף בשיא פריחה.

מחשוף הכורכר באזור זה מעניין מאוד ומכיל 3 רובדים : כורכר משוכב "כורכר גבעת אולגה" בשכבה התחתונה חמרה אדומה -"חמרת נתניה" בשכבה אמצעית ושכבת כורכר לבנה מסוג "כורכר תל אביב " .

בהמשך פוגשים את חוות גדור -אתר קיני צבי ים אליו את צבי הים בכוונה להבטיח את השלמת תהליך הדגירה.

אחרי חוף מכמורת מגיעים לבית ספר מבואות ים שמצוי בו בית חולים שיקומי לצבי ים פגועים.
כאן המעבר בעייתי מאוד מאחר ובית הספר מגודר אז אי אפשר לעבור על הרכס, שנוגע ממש בים.
למזלנו היה ים רגוע מאוד כך שניתן היה לעבור בתוך הים, בין סלעים, עד למזח מגודר עליו הלכנו בזהירות ועברנו לצד השני אל המעגינה של מבואות ים. בים רוגש מומלץ להקיף את מבואות ים ממזרח.

במפרץ טבעי זה היה נמל קטן במאה ה-19 בשם: מינת אבו זבורה, ששימש למסחר באבטיחים שגודלו בשומרון. האבטיחים הושטו לאורך נחל אלכסנדר הסמוך, ובשפך הנחל נאספו אל ספינות שייצאו את האבטיחים המשובחים של השומרון למצרים.
בתקופת המנדט שימש הנמל לקליטת אניות מעפילים, ובשנת 1948 עגנה בו האנייה אלטלנה שהובילה נשק לארגון האצ"ל אך נאלצה להמשיך לחופי תל אביב.

שפך נחל אלכסנדר הינו אחד השפכים המשמעותיים של נחלי החוף. חול שנערם בתוואי הנחל גרם לשינוי מיקום השפך. נוצר פיתול לכיוון דרום והמים זורמים עתה בערוץ מקביל לחוף, לאורך כ-300 מטרים. מי הנחל הירוקים מריבוי אצות, מעידות על זיהום אורגני במי הנחל. מקור הזיהום: ביוב מהרשות הפלסטינית המגיע מטול כרם וכפרים בסביבתה (בעיקר ממשחטות ובתי בד), וגם ממי קולחים ממכון טיהור שפכים המטפל בשפכי מערב שכם.
אחרי השפך חברנו לנתיב שביל ישראל העובר בחוף. המשכנו עוד כשלושה ק״מ ברצועת חוף עם מצוק מרשים.
כל הרכס החופי הזה שבין חדרה לבת ים, הינו חלק מרכס דור. הים גידד את רוב מדרונו המערבי ויצר את צוק השרון המתנשא עד גובה של 48 מ׳.
עברנו את כפר הנופש נעורים וחוף צוקי ים/חבצלת השרון הכולל שרותי חוף, מסעדה ומרכז גלישה. ליד המכללה לשוטרים יש עליה נוחה דרכה הגענו לחנייה בה השארנו את הרכב בבוקר.

קטע 7 - מחבצלת השרון עד חוף געש (מול יקום) כ- 15 ק״מ

16.11.21
קטע זה בוצע תוך שילוב רכב פרטי ותחבורה ציבורית וחלקו עובר בנתיב שביל ישראל.

בשבע וחצי בבוקר הגענו למחלף חבצלת השרון וחנינו במתחם המסחרי בסמוך לתחנת סונול ביתן אהרון.
משם חצינו ברגל את כביש החוף באמצעות גשר הולכי הרגל והמשכנו מערבה לכיוון הים. ניתן לקחת את קו 28 או 27 הנכנס לחבצלת השרון ומגיע עד לחוף, אך אנחנו העדפנו להגיע רגלית - כ- 20 דקות הליכה.
ירדנו לחוף והמשכנו דרכנו דרומה כשבנייני המלונות הגבוהים של נתניה נראים באופק.
עם ההתקרבות לעיר כמות האנשים הצועדים או המתעמלים בחוף הלכה וגברה כולל אופנוען מעצבן שעשה חרקות על החול....
המצוק החופי של נתניה מתנשא לגובה של כ-40 מטר וההליכה על קו המים רצופה עד לחוף סירונית. כאן מומלץ לעלות לטיילת באמצעות מעלית החוף הייחודית אשר מעבר להיותה אטרקציה תיירותית – מנגישה את החוף גם לבעלי מוגבלויות היכולים להתנייד עד לחוף עצמו (כל הכבוד לעיריית נתניה!).
אנחנו בחרנו להמשיך למטה עד שמחסום בקצהו הדרומי של חוף סירונת אילץ אותנו לעלות לטיילת ברגל לאורך מעלה רחבעם זאבי (ראו תמונה).
המצוק החופי עליו יושבת נתניה בנוי מכורכר וחמרה ומצוי בסכנה של התפוררות, עקב פעילות גלי ים וגשמים.
המשרד להגנת הסביבה, עיריית נתניה והחברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון החלו בביצוע עבודות להגנה על המצוק החופי בנתניה. במסגרת הפרויקט מבוצעת הזנת חול לצורך הרחבת רצועת החוף ומוקמים 12 שוברי גלים, היוצרים קו הגנה מקוטע לאורך 3.5 ק"מ. מחלקו הצפוני של חוף סירונית ועד לחוף ארגמן.
המחסום על החוף קשור לעבודות אלה וישאר סגור כנראה למשך חודשים ארוכים...
המשכנו ללכת על הטיילת הנאה כשמרחבי הים נשקפים למרגלותיה. בדרך נתקלנו במצבה שעוררה את סקרנותי עקב שמה והסיפורים שמאחוריה - ״יד מוקי״ (ראו תמונה).
האנדרטה היא שעון שמש, נתרמה על ידי פנינה קנישבך, אימו של מוקי ואחותו של צביק'ה
ע"ש סרן מוקי קנישבך וסגן צביק'ה (דמסקי) מוסברג

זו אנדרטה חדשה יחסית בטיילת (2017) המשתלבת עם אתרי הנצחה נוספים בטיילת של נתניה, המלמדים על סיפורי גבורה של לוחמים למען הקמת המדינה והשומרים על בטחונה.

בהגיענו לחוף ארגמן (נקרא בעבר חוף לגון) עזבנו את הטיילת (ואת שביל ישראל) וחזרנו לקו המים. לאחר כשני קלומטר ניתן לראות שמצוק הכורכר עבר ״טיפול״ משמעותי. באזור היתה בעבר מזבלה עירונית. שיירי האשפה פונו, שיפוע המדרון התמתן ועליו הונחו צינורות השקייה לצורך גידול צמחייה חופית שתמנע סחף. ניתן לראות גם את מגדלי היוקרה של שכונת ״עיר ימים״ של נתניה שצמחה כאן ומגיעה קרוב לנחל פולג. בהמשך, למרגלות מצוק וינגייט מגיעים לשפך נחל פולג, או ליתר דיוק האין שפך, כי מוצא הנחל לים נחסם בחול (ראו תמונה).
מראה הנחל הנבלע בחול מתאים למילות השיר של נתן יונתן ״חופים הם לפעמים געגועים לנחל״. למען האמת, נתן יונתן כתב את השיר בצעירותו על שפך נחל חדרה כשהיה מדריך במחנה חפציבה הסמוך.

למעוניינים ובעונה המתאימה, מומלץ לבקר בשמורת איריס הארגמן.

מכאן ניתן לעזוב את החוף וללכת עם סימון שביל ישראל המגיע לשפך הפולג ועוקף את מכון וינגייט ממזרח.
אנחנו המשכנו לאורך קו המים כלומר עברנו את מצוק וינגייט ממערב.

לאחר כ- 2.5 ק״מ קצת אחרי החוף העירום ניתן לראות חריץ בולט ברכס הכורכר. בפתחו יש שלט סכנה.
זהו מעבר סביר שדרכו אפשר לעלות למצוק (לא מומלץ אחרי גשם סוחף). משם יורדים ישירות מזרחה. ניתן לראות למרגלותינו מטע וממול, מעבר לכביש, את היעד הסופי- מחלף יקום.

ירדנו לעבר שער פתוח והתחברנו לנתיב שביל ישראל. מהשער, הולכים לאורך הגדר המקיפה את שמורת הטבע חוף השרון, עקפנו את המטע משמאל (מצפון) וחצינו את כביש החוף באמצעות גשר הולכי הרגל. מתחנת האוטובוס שבסמוך לגשר נסענו למחלף חבצלת, שם השארנו את רכבנו בבוקר. הקווים הרלוונטים הם: 852, 633, 910.

סיימנו בארוחת צהרים טובה במסעדת ויוינו שבמתחם המסחרי והביתה.

קטע 8 - מחוף געש ועד שפך הירקון (כ-18 ק״מ)

6.12.2021
בבוקר השארנו את הרכב בחניה במחלף יקום ועשינו את הדרך חזרה לרכס כמתואר בסוף הקטע הקודם.
מהשער בגדר פארק השרון עלינו לרכס וירדנו לחוף בקלות דרך החריץ שהוזכר.
הפעם קידם את פננו ים גועש יותר ואויר קריר. צעדנו דרומה כ- 3 ק״מ עד לחוף געש נהנים להתבונן בתרגלי הגולשים על הים. זהו חוף הרחצה העיקרי של פארק לאומי השרון ויש מכאן מעבר מצוין לעבר קיבוץ געש.

בקטע זה המצוק מאוד פריך ןלאורך כל הדרך שברי כורכר : מסלעים ועד רסק שלוטש על ידי הים. עובדה שחייבה אותנו ללכת עם נעלים. מאחר והים היה בגאות ודי רוגש, המים הגיעו קרוב למצוק. כדי להמנע מהרטבה נאלצנו לרקד בין הסלעים לגלים המתנפצים.
אנחנו נשארנו צמודים למטרה ללכת בקו המים ככל האפשר. אולם, אין ספק שנתיב שביל ישראל העובר על הרכס בטוח ומומלץ יותר (עשינו אותו כשהלכנו בשביל ישראל. זה קטע מקסים עם נוף מרהיב).

רוחות חזקות שהיו בלילה הקודם גרמו לסערה בים שאת תוצאותה ראינו בריבוי אשפה ובעיקר שאריות פלסטיק בדרגות שחיקה שונות. החל מפתיתי פלסטיק מעוגלים וכלה בשקיות וקופסאות.
תזכורת עצובה להשפעתו השלילית של האדם.

לאחר שני ק״מ מחוף געש, נראים שרידים מחלידים של ספינת דיג טבועה בשם "סער". זו ספינת מכמורת מהראשונות בארץ ששימשה את דייגי קיבוץ "סער", עד שבלילה גורלי בשנת 1956, בעת מסע דייג עלתה הספינה על שירטון מול קיבוץ שפיים. למרות ניסיונות רבים שנעשו להצלתה, נשארה הספינה תקועה שם עד עצם היום הזה.

המשכנו דרומה ולאחר כ- 1.5 נתקלנו בגדר לרוחב החוף. הגדר פרוצה כך שאין בעיה לעבור, אך לא ברור לי מדוע הוקמה. יתכן ויש לה קשר למתחם תע״ש שהיה במצוק שמעלינו. הכוונה למפעל הצבאי שעסק בייצור נשק וחומרי נפץ שהוקם בשנות ה 50 . בשנת 1991 נשרף המפעל בעקבות פיצוץ שגרם בין היתר גם לזיהום מי התהום ורצועת החוף עקב החומרים המסוכנים שהיו בו.

המשכנו דרומה ולמרגלות צוק אפולוניה (תל ארשף) נתקלנו בקיר אבנים גדולות. רצועת החוף כאן צרה מאוד, ומי הים קרובים מאוד למצוק וגורמים להריסתו. לכן ב-2010 נבנה הקיר הזה כדי לשמר את עתיקות אפולוניה.
ההליכה על האבנים נוחה. על הדרך נתקלנו בהתמוטטויות של חלק מביצורי המקום שהדרדרו. אבל שביל צר לאורך כל המצוק מאפשר מעבר נוח.

העיר ארשף על שם "רשף" אל האש, הפריון והשאול הכנעני, הוקמה על ידי הפניקים בתקופה הפרסית (מאה 6 לפנה״ס). במאה השלישית לפנה"ס ישבו בה סוחרים יוונים ששינו את השם ל"אפולוניה" (אפולו אל השמש). המקום נכבש ע"י ינאי וסופח לממלכה החשמונאית בשנת 80 לפנה"ס ושימש את החשמונאים כעיר חוף קטנה. בתקופת השלטון הרומי ירדה מחשיבותה כעיר נכרית ואוטונומית ובתקופה הביזנטית היתה בשיא התפתחותה ונקראה "סוזוסה" - ״עיר המציל״. נכבשה בשנת 1265 על ידי הממלוכים ברשות בייברס, שהרס את העיר וחסם את נמלה כדי למנוע חדירה צלבנית חוזרת. האתר הוכרז על ידי אונסקו כאתר בעל חשיבות עולמית ויש בו כיום גן לאומי אפולוניה, מומל לביקור!

בסמוך לאפולוניה עוברים ליד ביתו של ניסים כחלון שבעבודה אין סופית ובאמצעות חומרים שאסף ומחזר, בנה לעצמו בית בתוך סלע הכורכר. בית יצירתי ומעניין, על שטח ציבורי ללא אישור...סיפור שנוי במחלוקת.

המשכנו דרומה ועברנו את חוף סידני עלי. ההליכה כאן בקטע של כמה מטרים בתוך המים הרדודים בגלל גדר המרחיקה את הציבור מהמצוק. ניתן לראות מהחוף את הצריח של סידנא עלי = ״אדוננו עלי״. לפי המסורת המוסלמית, כאן קבור עלי אבן עלים, צאצא של החליף עומאר אבן אל חטאב, בונה האימפריה המוסלמית בראשיתה. בשנת 1081 נפל עלי אבן עלים באחד מהקרבות אל מול הצלבנים והפך לקדוש מעצם יחוסו המשפחתי והיותו לוחם בצבאו של סאלח א-דין - שליט האימפריה המוסלמית בתקופת מסעות הצלב.

המשכנו דרומה לאורך חופי הרצליה ולאחר כשלושה ק״מ הגענו לחוף אכדיה הסמוך למרינה של הרצליה. משלב זה ועד סוף היום הדרך שלנו משתלבת עם הנתיב של שביל ישראל.
בקילומטר האחרון לפני המרינה ניתן ללכת על טיילת הרצליה הסמוכה מאוד לחוף הים. שמחתי לראות גם כאן הנגשה לים עם מעלית גדולה לירידה לטיילת החוף, כולל שבילי גישה מעץ ישרים עד לקרבת קו המים.

ממזרח למרינה מתנשא תל מיכל- תל קדום המשקיף אל המרינה של הרצליה. באתר ממצאים ארכיאולוגיים מרוב התקופות ההיסטוריות. החל מהאלף הרביעי לפנה״ס (ברונזה תיכונה) היתה באתר עיר מסחר חשובה שסחרה עם מצרים,קפריסין ופיניקיה. בסוף התקופה הרומית, החליפה אפולוניה את תל מיכל כיישוב המרכזי באזור. קברים אחדים מהמאה ה-13 לסה"נ הם עדות אחרונה להתיישבות בתל ומאז ניטש המקום.
שמו הקדום של התל אינו ידוע והוא נקרא בערבית ״מכמיש״ המיוחס לאל הפיניקי רשף, שהיה ידוע גם בשם "מקאל" - מקור השם העברי כיום.
בתל מערכרת אקולוגית עשירה האופיינית לכורכר (רכס ״דור״). כיום זהו אתר טבע עירוני של הרצליה המומלץ מאוד לביקור (היינו שם בהזדמנות קודמת).

מרינה עצמה גדולה ותוססת. עוגנים בה מגוון כלי שיט, מסירות ועד יאכטות מפוארות, מגוון מסעדות וחנויות כולל קניון ארנה הענק. כמו כן יש כאן ביה"ס לשיט שמציע שלל פעילויות ימיות כמו קייאקים, אופנועי ים וסירות מנוע. בקיצור, מקום מתאים עבורנו לעצירה ומנוחה על כוס קפה.

משם המשכנו כשני ק"מ דרומה על החול הנעים עד חוף הצוק - חוף הרחצה הצפוני של ערית תל אביב. כאן עלינו על טיילת תל אביב ולאחר כקילומטר הגענו לתל רקית וירדנו חזרה לחוף.

תל רֶקִּית (תל א-רוקטי) או בשמו העממי: ״גבעת האלחוט״ הוא פסגה בולטת וגבוהה של רכס דור באזור זה ומתנשא לגובה 30 מטר מעל קו החוף. ייתכן שמקור השם בשם "רקון" שמופיע בספר יהושע כגבול בין נחלת שבט דן עם שבט מנשה: ”וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן, עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ“ (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ו).
באתר נמצאו עדויות להתיישבות פרה-היסטורית והוא מהווה נקודה אסטרטגית לאורך התקופות השונות.
בתקופת האימפריה העות'מנית ניצב בפיסגה מוצב טורקי ובמלחמת העולם הראשונה הוא נכבש והוסב לבסיס בריטי בתקופת המנדט. עד לשנים האחרונות שכן כאן בסיס של צה"ל.
קבר השייח' סעיד אל-קורעאני המצוי כאן משתלב במערך הקברים הקדושים לאורך חופי הים דוגמת סידנא עלי ונבי יוניס באשדוד. הקברים נפרשו בימי הביניים, לאחר סילוק הצלבנים, במקומות אסטרטגיים כדי שנוכחות העולים לבקר ולערוך הילולות סביב הקברים תמנע פלישה אירופית מהים לארץ.
על הרכב מיני הצומח והחי במקום ראו כאן: https://www.tel-aviv.gov.il/Re...

המשכנו קילומטר נוסף של הליכה על חוף חולי רחב עד לחוף תל ברוך שהולך ומצטמצם בעקבות שובר הגלים שלו שנבנה כאן ב-1964 .
עלינו שוב לטיילת המגיעה לגשר קטן ממערב לתחנת רידינג והופכת לדק עץ רחב הצופה לים ולשפך הירקון.

תחנת הכח רידינג נבנתה בשנים 1937-8, נקראת ע"ש הלורד דניאל אייזקס, יהודי בריטי, מדינאי ומשפטן בעל שם, אוהד ישראל. התחנה הוקמה בידי פנחס רוטנברג, מנהל חברת החשמל, בשל המרד הערבי הגדול.
באותם זמנים היתה התחנה גם אחד המרכזים החשובים של ייצור נשק במחתרת, עבור ה"הגנה" שפעל תחת פיקודו של חיים סלבין. ב- 2006 עברה תחנת רדינג ד' לייצור חשמל באמצעות גז
ובניין תחנת רדינג א', בניינה של התחנה המקורית שוקם ושוחזר, ואף הוכרז כאתר לשימור.

נחל הירקון הוא הנחל הגדול והרחב מבין נחלי החוף והשני בישראל בכמות מימיו אחרי נהר הירדן. הנחל מתפתל לאורך כ- 28 ק״מ ממעיינות ראש העין עד הים התיכון כאן בסמוך לנמל תל אביב.

המשכנו לאורך הגדה הצפונית של הירקון. חלפנו על פני גשר ווקופ-רדינג - הגשר הראשון שהוקם מעל הירקון ע"ש ארתור ווקופ, הנציב הבריטי אוהב המפעל הציוני וממסוף רידינג נסענו בתחבורה הציבורית למתחם המסחרי במחלף יקום, שם השארנו את רכבנו בבוקר.

נדרשו שני אוטובוסים (כ-35 דקות נסיעה):
קן 49 לפתח תקוה. נסענו ממסוף רידינג עד תחנת הפלנטריום/חיים לבון (שתי תחנות), צעדנו כמה דקות
לתחנת דרך נמיר/חיים לבון ומשם, בקו 852 או 632 עד צומת יקום (7 תחנות).

קטע 9 - מנמל תל אביב לתל יונה (כ- 12 ק״מ)

12.12.21 (תאריך נאה...:)

קטע זה בוצע מדרום לצפון ונוצל לביקור משפחתי אצל הבת שלי ברחובות.

בבוקר הוקפצנו לתל יונה - תל בגובה של כ-40 מטר מעל פני הים, הממוקם סמוך לחוף הים בגבולה המערבי של ראשון לציון. התל יושב בנוי מכורכר (חלק מרכס דור), עליו שכבות חמרה מ"תצורת נתניה" ועליהן חול מאוחר יותר. בתל שרידי התיישבות קדומה. כיום, בנוי בראש התל בסיס צבאי קטן של חיל הים ובו עמדת מכ"ם.
בסמוך לתל מצוי חוף רחצה מוכרז של ראשון לציון, שם התחלנו.
אחרי הליכה קצרה בחוף לא נקי, לצערי וכבר הגענו לתחום השיפוט של בת ים המשקיעה יותר בנקיון חופיה. טיילת בת ים מתחילה כאן, אך העדפנו להמשיך ללכת סמוך לקו המים.

הטיילת כוללת נתיב אופנים מהיר ומשטח עץ ייחודי ואקולוגי, העשוי מבמבוק מוס – גזע במבוק ידוע כסופח פחמן דו חמצני ופולט חמצן והוא גם חסין מאש, אנטי סטטי ואנטי אלרגני. דק העץ משמש להליכה, לג'וגינג ולריצה וכספסל אחד ארוך.
הטיילת כוללת גם שלוחות לכיוון הים עם שולחנות בר הצופים לים.

לאחר כ- 3 ק״מ מנקודת ההתחלה הגענו לחוף הסלע - היפה בחופי העיר בת ים.
שם החוף נובע מהסלע הגדול והבולט מעל פני הים, המצוי במרחק של כ- 150 מטרים מהחוף.
יש לי קשר מיוחד לחוף זה מאחר וביליתי כאן את ימי הקיץ בשנות ילדותי. משום מה זכרתי את הסלע הרבה יותר גדול..ואכן, היה כאן אי קטן (לכן הסלע נקרא במפות ״אי אדם״) שנעלם בעקבות בניית שוברי גלים בשנות ה- 60, שיצרו לגונה רחבת ידיים (כ- 400 מטרים אורכה מצפון לדרום), המוגנת יחסית מגלי הים.
הלגונה מעמיקה בהדרגה ומגיעה במקומות מסוימים לעומק של שני מטר ויותר. ים שקט ועמוק - אידאל לכל שחיין. ריבוי הסלעים במקום מקנה בית גידול טוב לאצות ולבע״ח ימיים ולכן המקום טוב גם לשנירקול.

המשכנו צפונה ולאחר כק״מ וחצי הגענו לחוף העלייה- חופה הדרומי של יפו. בגבעה המגודרת בכניסה הדרומית לחוף, ניתן לראות את הקברים של בית הקברות היווני-אורטודוקסי. מהחוף הנאה הזה עלינו לטיילת של יפו והמשכנו צפונה דרך פארק ״מדרון יפו״ - פארק חופי מקסים שהוקם לאורך חוף הים של שכונת עג'מי ביפו, ומשתרע על-פני כ-200 דונמים, בין נמל יפו בצפון וחוף גבעת עלייה מדרום. הקמת הפארק נעשתתה בהחלטת ראש העירייה, רון חולדאי ונועדה לתקן את שגיאת העבר. עד לשנות ה- 1970, היתה ברצועת זו חוף סלעי טבעי, עם טבלאות גידוד ועושר מינים. לצורך הכשרת שטחים לבנייה, הפכה עיריית ת"א-יפו את המדרון לאתר סילוק פסולת בניין שנערמה לגובה של כ-15 מטר על גבי קטע מהים שיובש לצורך כך ומדרון יפו הפך למפגע סביבתי, חזותי ונופי, שהרס את בית הגידול וחסם את הגישה והמבט לים ואת היכולת ללכת לאורך החוף.
הליכה קצרה על הטיילת והגענו לנמל יפו - נמל טבעי, שנחשב לאחד הקדומים בעולם שפועל ברציפות מהתקופה הכנענית ועד ימינו. מעמדה ההיסטורי של יפו כעיר מרכזית באגן המזרחי של הים התיכון וכשער הכניסה המערבי של הארץ נגזר מנמל זה.
עצרנו לקפה ומאפה תוך צפיה בגלי הים ותנועת הסירות, מגוון המבקרים ופעילות היונים הרודפות אחר כל פירור.
המשכנו עם הטיילת ועברנו ליד מסגד קטן ונאה - ״מסגד הים״ שהוקם ב-1675 והוכרז כהקדש (ווקף) על-ידי מושל סנג'ק עזה מוסה רדואן פאשה. במסגד זה היו המלחים המוסלמים מתפללים לפני צאתם להפלגה.‏‏

בהמשך, בגבול יפו תל-אביב, ניצב מבנה בודד ונאה שנבנה ב- 1900 על ידי יהודי עשיר מרוסיה. מבנה זה הינו שריד לשכונת מנשיה הערבית שהיתה כאן ונכבשה על ידי האצ"ל במלחמה קשה, שקרבנותיה הרבים מונצחים על האבן בסמוך. כיום משמש הבית כמוזיאון המספר את סיפורו של הארגון הצבאי הלאומי (האצ”ל) במלחמת העצמאות. ״מוזיאון האצ"ל בתש״ח״ נקרא בעבר "המוזיאון לשחרור יפו ע"ש עמיחי [גידי] פאגלין", שהיה קצין המבצעים של האצ"ל, ובקיצור "בית גידי".
בקצה הצפוני של שכונת מנשייה נבנה בשנת 1914 מסגד חסן בק, על שמו של מושל יפו במטרה לחסום את התפשטותה של תל אביב לכיוון מערב לים. המסגד נבנה בעבודת כפיה, בכספים ומחומרים שנלקחו מתושבי האזור, אשר אולצו לחתום שהם נותנים את אותם במתנה. למסגד צריח גבוה במיוחד ששימש נקודה אסטרטגית, שממנה ירו על העיר בזמן מלחמת העצמאות.

הלאה משם עוברים ב״חוף ירושלים״ - חוף הרחצה הראשון של העיר ששמו הוענק כמתנה לטדי קולק, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים, ב-1988 במסגרת חגיגות 20 שנה לאיחוד ירושלים על ידי שלמה להט -ראש העיר דאז. (מתנה צינית לדעתי...לא?).
בין חוף זה לחוף פרישמן, נתפסה באוגוסט 1939 אונית מעפילים, "פאריטה" שהגיעה מרומניה, ביזמת האצ"ל ובית"ר. מעפיליה נתפסו ושוחרו אחרי 10 ימים.
בחוף גורדון, חוף שוקק חיים, עגנה בעבר ספינת השלום של אייבי נתן ז"ל מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, במשך 20 שנה (1993-1973). כשהחליט להטביעה בסופו של דבר, העמיס עליה נתן אוסף צעצועי מלחמה שאסף מילדים והורידה לתהום על כל מטענה.
מצפון לחוף מצויה מרינת תל אביב, הכוללת גם את בריכת גורדון, שמימיה המלוחים נשאבים מבאר ימית ולכן שומרים על טמפרטורה קבועה לאורך כל ימות השנה.
ממזרח לבריכה שוכנת כיכר אתרים - מבנה רב תכליתי בן מספר מפלסים, אשר ניצל את הפרשי הגבהים בין מצוק הכורכר שהיה במקום לבין חוף הים. המפלס התחתון כולל מגרש חניה ותחנת דלק. המפלס שמעליו כולל כביש ראשי מקורה (רחוב פרי). מעליו שני מפלסי חנויות מקורים, והמפלס העליון (גג המבנה) הוא רחבה, הכוללת מספר מבני מסעדות, אמפיתיאטרון ומבנה עגול מצופה זכוכית (המוכר כ"מבנה הקולוסאום") הידוע בתור סמלה של הכיכר. בחלקו הצפוני של הכיכר קיים מבנה נוסף הכולל את מלון מרינה ומספר מפלסים של חנויות. המקום שהיה שוקק חיים בעבר הפך לסלע מחלוקת בין תושבי השכונה לעירייה בעניין בניית מגדלים רבי קומות שיחסמו לתושבי העיר את הים ואת המרחב הציבורי.

ליד הכיכר, הועלתה ספינת המעפילים "טייגר היל" על שרטון (1.9.39 יום פרוץ מלחמת העולם השנייה), חלק קטן מנוסעיה נאספו על ידי תושבי העיר והוחבאו, אך כנגד השאר פתחו האנגלים באש ושניים ממעפיליה נהרגו.
מצפון לככר אתרים נצבת אנדרטה לזכר חיים ארלוזורוב שנרצח כאן בשנת 1933 עם פסל הברונזה של האמנית דרורה דומיני.

בהמשך הגענו לחוף "מציצים" ובו תמונות של אורי זהר, אריק איינשטיין וחבורתם. על הצוק שמעלינו מצוי גן העצמאות.

מכאן לנמל תל אביב הדרך קצרה.
נמל תל אביב - ״שער ציון״ בשמו המקורי, הוא הנמל העברי הראשון שנבנה ב-1936 בעקבות שביתת ערביי נמל יפו, שהיתה הנמל הראשי של ארץ ישראל. במטרה להמשיך וליצא פרי הדר לחו"ל. פעילות הנמל פסקה בשנת 1965, עם פתיחת נמל אשדוד. באמצע שנות ה-90 הוחלט בעיריית תל אביב להפוך את הנמל למתחם מסחר תיירות ופנאי. אולם, רק ב2001 התחילו את שיקומו.

בנמל עצרנו לארוחה טובה ומשם עלינו לגשר התערוכה העובר מעל הירקון והלכנו למסוף רדינג ועלינו לאוטובוס, קו 277 , חזרה לרחובות.

הפעם, למרות ההליכה ברצף חופי רחצה זהובים, נוחים ויפים, לא נכנסנו למים, מאחר והים בעונה זו, כבר רוגש וקר מידי, למפונקים שכמותינו. עובדה שהשאירה תחושה של מחויבות להגיע שוב....אולי במסע על קורקינט חשמלי....

קטע 10 - מפלמחים לנמל אשדוד (כ-12 ק״מ)

13.12.21
קטע זה בוצע מדרום לצפון.
בבוקר הוקפצנו לחוף חברת חשמל (=חוף הדייגים) הגובל עם תחנת הכוח של אשדוד. הדייגים כבר נצבו דוממים על דרגשי אבן החוף הפרושים לאורך קו המים, בתקווה לדוג משהו וברקע מצד דרום, ניתן היה לראות את ארובות תחנת הכוח ועגורני הנמל.

ניתן להגיע לחוף ללא בעיה בעזרת הווז, אך בחלקה הדרך אינה סלולה ולאחר ימי גשם היא עשויה להיות בעייתית לרכב רגיל.

מכאן ועד תל יבנה-ים בצפון(כ-8 ק״מ) משתרעת רצועת חוף יחודית ומפתיעה הגובלת ממזרח בשטח בסיס פלמחים וממערב הים.
דרגשי אבן החול לאורך קו המים נוצרו מתלכיד של חול, רסק וצדפות שלמות עם גיר. דרגשים אלה שהיו מכוסים בחול בשנות ה-50 של המאה 20 נחשפו כתוצאה מחסימת זרימת החול על ידי שובר הגלים של נמל אשדוד. החול המגיעה מדרום, שוקע ומרחיב את החוף מדרום לנמל ואילו מעברו הצפוני החול נגרע. זו גם הסיבה לכך שקרקעית הים בסמוך נעשית עמוקה ותלולה יותר.
בהמשך הדרך מופיעים דרגשי אבן חוף גם במרחק של כ-100 מטר מקו החוף הנוכחי והם עשויים לרמז על קו חוף קדום יותר.
התשתית לרוחב רצועת החוף כאן בנויה ממצבורי ענק של הצדפה ״נעמית מצויה״ שהובאו לכאן כנראה על ידי גלי ענק של סערות. מין זה נכחד לפני כ- 1500 שנה. גלי הים גורפים אותם ויוצרים רסק צדפות המפוזר לרוחב רצועת החוף. כל אלה יוצרים תשתית טובענית המקשים על ההליכה ולא מומלץ ללכת יחפים.

צמחיית החוף כאן אינה מגוונת ומורכבת בעיקר משיחי נר הלילה החופי וגילדן סמרני, מלווים מדי פעם בחבצלת החוף ולבנונית ימית.

מלבד כמה דיגים בתחילת המסלול עם שלל של דג סרגוס, לא פגשנו כמעט נפש חיה. שינוי משמעותי בהשוואה לקטע העירוני שעשינו אתמול.

צעדנו בחול הטובעני, מזגזגים בין קו המים לדרך הסמוכה לגדר הבסיס, בניסיון נואש למצוא תשתית נוקשה יותר. מקשיבים לקול מפץ הגלים על סלעי החוף ורחש רסק הצדפים של הגלים החוזרים, מלווים בקול פצפוץ הצדפים והחול מתחת לרגלינו ומדי פעם בקולות העמוקים מאוניות העוגנות בנמל ורעם צורמני של מזלטי״ם. ממש קונצרט ב- see מג׳ור תוצרת אדם וטבע. בשלב מסויים, כדי להוסיף קצת מתח, הצטרפו למקלה גם קולות ירי מהמטווח שבבסיס....משעמם לא היה, רק חבל שרצועת החוף הזו מאוד מלוכלכת בעיקר באזור הדייגים.

הגענו ל״חורבת יבנה ים" היושבת על מצוק גבוה ובולט לים, ולמרגלותיו מדפי סלע המשמשים דייגים ומתפללים. יבנה-ים - היתה עיר נמל קדומה, שראשיתה בתקופת הברונזה התיכונה, התקיימה עד ימי הביניים, ואז נעזבה. באתר בולטים שרידי מבצר ובית מרחץ מהתקופה המוסלמית הקדומה, ושרידי וילה מהתקופה הביזנטית, הכוללים רצפת פסיפס.
הצמחייה השלטת כאן מורכבת בעיקר מאטד החוף ומלוח קיפח.
במרומי הצוק תצפית יפה: בדרום מזדקרות ארובות תחנת הכוח של אשדוד ועגורני הנמל. במזרח בסיס פלמחים ובצפון נראים מרחוק בתי ראשון לציון וגוש דן. למרגלותנו השתרע הגן הלאומי מכאן ועד לקיבוץ פלמחים, הכולל גם את חוף פלמחים החולי ברובו.
רצועת חוף זו היא היחידה הפתוחה לציבור בין ראשון לציון ואשדוד. בשנת 2010, לאחר מאבק ציבורי ומשפטי ממושך של תושבי האזור, כנגד בניית מתחמי נופש ומגורים בשטח הגובל עם הגן הלאומי, התקבלה החלטת ממשלה להחזיר את חוף הים לציבור. שטח הגן הלאומי הורחב והאחריות לנעשה בחוף הועבר לרשות הטבע והגנים.
ירדנו אל החוף המקסים, והמשכנו צפונה. בדרך חלפנו על מתחם קינון להגנה על ביצי צבי ים.
מעל המתחם מצוי בית הקברות של קיבוץ פלמחים היושב על מצוק כורכר- חלק מרכס הכורכר המערבי ובו חצובות מערות. אחת מהן נקראת "מערת הגמדים", בקרבתה התגלו ממצאים פרהיסטוריים.
מעברו הצפוני של המצוק מתגלים בתי קיבוץ פלמחים היושב מעל חוף נאה. בית קפה עם סככת עץ הצופה לים מפתיעה את המגיעים לכאן. עצרנו לכוס בירה צופים בהערכה בגלשנים המרקדים באלגנטיות בין גלי הים.
מכאן ועד לשפך נחל שורק עוד כק״מ. מהשפך מתחילה שמורת חולות ראשון לציון הנמצאת בתחומי שטח צבאי סגור, כך שלא ניתן להמשיך צפונה.
עלינו לקיבוץ פלמחים בכוונה לעלות על קו 12 המגיע, לאחר סיבוב ארוך, לצומת עין הקורא ומשם לקחת אוטובוס לרחובות.
זוג חביב הציע לנו טרמפ לנס ציונה וחסך לנו זמן רב ....איזה כיף לפגוש אנשים נחמדים!

קטע 11- מגבעת יונה לחוף ניצנים (כ- 8 ק״מ)

6.1.22
את שני הקטעים האחרונים במסע שלנו עשינו ברצף. קטע זה נעשה מדרום לצפון.
בבוקר החננו את הרכב שלנו במגרש חניה גדול ממערב לגבעת יונה ובסמוך לשפך נחל לכיש.
גבעת יונה - גבעה שבראשה מגדלור מודרני ושרידי מבנה קיברו של א-נבי יונס, הוא יונה הנביא - על פי המסורת המוסלמית. ליד הגבעה שכנה מעברה שהיוותה את ראשיתה של אשדוד המודרנית.

הזמנו מונית שלקחה אותנו לחוף ניצנים (100 ש״ח).

חוף ניצנים הינו קטע חוף של כקילומטר המוקף בשמורת חולות ניצנים, שמורת החולות הגדולה בישראל,
המשתרעת על שטח של כ- 20,000 דונם בין אשדוד ואשקלון.
השמורה המוכרזת כוללת גם 300 מטרים לתוך הים (שמורה ימית אבטח מדרום לחוף ניצנים והשמורה הימית ניצנים מצפון), כשהכוונה להגדיל את השמורות הימיות הללו עד למרחק של שבעה קילומטר מקו החוף.

מבחינה אקולוגית שומר אזור זה מערכת על כל מרכיביה: אספקת חול מהים, תנועת דיונות עם צומח אופייני לחולות ובעלי חיים רבים המוצאים במרחבים אלו את מחייתם.
רצף השמורות היבשתי והימי הכרחי לשימור אזורי אומנה לדגים צעירים בקרבת החוף ואתרי הזדווגות וההטלה של צבי ים חומים וירוקים.

חלקה הדרומי של השמורה, מחוף ניצנים ועד אשקלון (4.5 ק״מ), משמש כשטח אש של צה"ל והכניסה אליו אסורה.

(הערה חשובה: למחרת היום (יום שישי) בדקנו את הקטע הזה והלכנו לכל אורכו. לא ראינו שום שלט אזהרה המונע מעבר דרומה או צפונה! מבדיקה שערכתי עם רשות שמורות הטבע מסתבר שזהו שטח אש פעיל ויש להמנע מללכת בו ללא אישור הצבא).

מחוף ניצנים המשכנו כשני ק״מ צפונה, לאורך קו החוף , בחלקה הצפוני של שמורת חולות ניצנים (=חולות אשדוד). חוף הים חולי אולם הוא מכוסה בצדפות רבות מהסוג נעמית המקשות על הליכה יחפים.
בקו המים ישנם סלעים שאינם כורכר אלא תלכיד של צדפות וחול.
כמו כן, לאורך הדרך, לא ניכר מצוק כורכר רצוף אלא מופיעות גבעות כורכר נמוכות שביניהן וגם עליהן יש חדירת חול.

חלפנו על פני חופי הים הדרומיים של אשדוד (חוף ט״ו וחוף הריווירה). לאחר כ- 2 ק״מ נוספים הגענו למצודת ״אשדוד ים״ הנקראת במפות קדומות בשם: "קלעת אל מינה" (מצודת הנמל).

המצודה שנבנתה באבן כורכר מקומית, הוקמה בתקופה הערבית קדומה כחלק ממערך הביצורים של חופי ארץ ישראל, מעזה בדרום עד עכו בצפון ונועדה למנוע פלישה ביזאנטית מן הים. רעידת אדמה שהתרחשה בשנת 1033 מוטטה חלקים רחבים ממנה והיא שוקמה בתקופה הצלבנית. הגנת המצודה התבססה על חומה היקפית וחפיר עמוק שתחם אותה משלושה צדדים.

המשכנו צפונה כשני ק״מ נוספים והגענו למרינה הכחולה - המרינה של אשדוד. מבנה המרינה נאה וצורת המעגן עיגול כמעט שלם ומתקיימים בה מגוון פעילויות שיט וספורט ימי. אולם, התאכזבתי לגלות שחסר בה שטח ציבורי פתוח ואפילו אין קשר ישיר לטיילת המגיעה עד אליה. למרינה השפעה שלילת על חופי הים וחשוב לפחות לפתח בה שטח ציבורי פעיל.

עקפנו את המרינה לאורך הכביש ועלינו על הטיילת של אשדוד ועצרנו לקפה באחד מבתי הקפה.
באזור זה נמצא למעשה קו הגבול הדרום-מערבי של ישראל לפי תכנית החלוקה. כידוע, בהחלטה 181 של האו"ם שהתקבלה ב-כ"ט נובמבר 1947, מפורטים גבולות המדינה הערבית והמדינה היהודית, ככתוב: "....עד לים במקום הנמצא בחצי הדרך בין נבי-יוניס למינת-אל-קילה".

המשכנו צפונה דרך כמה חופי רחצה נוספים של אשדוד, עברנו את פארק הפיראטים הנמצא בחוף מי עמי. הכניסה חופשית. יש במקום ספינת פיראטים ענקית, מגלשות, נדנדות, חבלי טיפוס, גשרים ובית עץ עם דמויות וחיות. הפארק מתאים לילדים קטנטנים וגדולים יותר.

הפארק ממוקם סמוך לשפך נחל לכיש ובנקודה זו טיילת החוף מתאחדת עם הטיילת לאורך גדת נחל לכיש.
זו גם נקודת הסיום של קטע זה.
אפיק נחל לכיש עובר מדרום הרי חברון עד דרומית לנמל אשדוד לאורך 70 ק”מ. הנחל אכזב ברובו – מגשר עד הלום עד גשר בני ברית וזורמים בו בעיקר מי שטפונות. רק בקטע קצר שאורכו 3.5 ק”מ, מגשר בני ברית ועד החיבור עם הים, הנחל הופך לאיתן בזכות חדירת מי תהום גבוהים לנקז העירוני.

בגדה הצפונית של הנחל ניתן לראות את אחד המזחים של נמל אשדוד להזכירנו את קטע החוף עליו נאלצנו לדלג כ-3.5 ק״מ).

עלינו על הרכב ונסנו למלון לאונרדו באשקלון . את ארוחת הערב אכלנו במסעדת לינדה (מומלץ מאוד).

קטע 12 - מאשקלון לחוף זיקים (כ-12 ק״מ)

7.1.22
לאחר ארוחת בוקר דשנה במלון נסענו לשכונה החדשה - עיר ימים שהיא אחת מתוך שלושת השכונות החדשות שהוקמו בשנים האחרונות באשקלון, הממוקמת על רצועת החוף הצפונית ביותר של העיר.
החננו את האוטו בירידה לחוף חופית.
הירידה לחוף עוברת בין שני גושי אשלים. כמו כן, ניתן לראות עצי דקל הסמוכים לחוף המעידים על מי תהום גבוהים באזור זה. לאחר צעידה קצרה סמוך לקו המים החלטנו לעלות על הטיילת שמעלינו ולא הצטערנו.
מעניין לראות שיחד עם הקמת השכונה נבנית כבר גם הטיילת, לאורך כביש ׳רפאל איתן׳ , שתחבר אותה לטיילת בר כוכבא. הטיילת היא חלק מתפיסה כוללת שבה התנועה בשטח מתייחסת לכל סוגי המשתמשים: הולכי רגל ורצים בטיילת, מסלול לרוכבי אופנים, כביש למכוניות. בנוסף, לאורך הטיילת נבנת טריבונה המשמשת מצד אחד מושב לכיוון הים, ומצד שני משמשת מעקה הפרדה, המונע מעבר של טרקטורונים ואופנועים לכיוון החוף.
לאורך הטיילת נעשה גם גינון המורכב מצמחיית החוף כמו: נר הלילה, חבצלות החוף, אספסת חופית ודו פרק חופי. חבל רק שלאורך כל הטיילת שותלים גם דקלים - עץ הדורש השקייה מרובה וטיפול, לא נותן צל יעיל ונתון לפגיעה של מזיקים.
אחד הפרויקטים המרשימים בטיילת הצפונית הוא המצפור - רחבה ענקית עם שעון שמש נאה במרכזה ותצפית מדהימה לים. זה פרויקט יצירתי ומקורי מאוד היושב למעשה על תחנת סניקה של מי ביוב, בדרכם לאתר טיהור השפכים, והופך אותה למתחם מקסים של בילוי ונופש.

בהמשך הטיילת מצוי מבנה הבנוי מאבני כורכר מקומיות ובראשו כיפה לבנה. זהו קבר שייח' עוואד - מבנה מוסלמי מראשית התקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה). יש חוקרים הטוענים שהמבנה בנוי על יסודות כנסיה מהתקופה הביזנטית. עד למלחמת העצמאות נהגו ערביי האזור לפקוד את הקבר ולהתפלל בו.

בהמשך עוברת הטיילת קרוב למצוק ובמקומות מסוימים יש שלטי אזהרה על סכנת התמוטטות.
בנוסף לשוברי הגלים של תחנת הכוח מדרום, גם לבניית המרינה הסמוכה יש השפעה שלילית על מצב המצוק מאחר והיא עוצרת את תנועת החול צפונה לה וגורמת להצרת שטח החוף. כדי לעצור את הפגיעה במצוק, נבנו גם כאן, מצפון לשובר הגלים של המרינה, שוברי גלים מקוטעים בדומה למה שראינו בנתניה. בנוסף, ב-2016 יישמה החברה הממשלתית לטיפול במצוקים באשקלון פרוייקט נסיוני של שוברי גלים מטובעים, הבנויים משקי חול מאורכים, העשויים מבד גיאוטכני (מכונים ״גאוטיובים״ ), המהווים הגנה מפני אנרגיית הגלים, בהיקף של 18.5 מיליון שקל. אולם, פתרון זה הסתבר כאינו מתאים לתנאי השטח וסערות השנתיים האחרונות, כולל פגיעת סלעים, סירות וחפצים זרים גרמו להרס הגיאוטיובים ומחייבים תחזוקה שוטפת המעמידה בספק את הפתרון הזה.

הטיילת עוברת ליד המרינה ובכניסה אליה יש מונומנט בדמות אבן גיר גדולה - המספרת את סיפור מסעה המטלטל של אונית המעפילים ״אסתיר״ בשנת 1939. האוניה יצאה מרומניה, נתפסה לראשונה בחוף ראשון, גורשה חזרה ולאחר שלושה וחצי חודשים בים התיכון, נחתה באשקלון ונתגלתה שוב על ידי משמר החופים הבריטי. המעפילים הועברו למחנות מעצר ושוחררו כעבור חודשיים.

המרינה של אשקלון יפה מאוד וכוללת מגוון של בתי קפה, מסעדות, קולנוע וחנויות בוטיק. למרות האוירה המרעננת עם תחושה של חו״ל, לא עצרנו בה והמשכנו דרומה.
מדרומית למרינה, ממוקם הסי פארק בחוף דלילה. זהו מתחם אקסטרים גדול ומרשים, עם שפע של מתקני שעשועים וספורטיביים לכל המשפחה.
כאן מסתיימת הטיילת של אשקלון ואנחנו חזרנו להלך יחפים על החול עמוס הצדפים בקו המים.

לאחר כקילומטר הגענו לפארק הלאומי אשקלון.
אשקלון- אחת מחמשת ערי פלישתים, שוכנת על דרך הים העתיקה, בין מצרים לסוריה, הייתה תחנת מסחר ימית ויבשתית חשובה בימי קדם. זה היה מקור כוחה וגם מקור שמה, הנובע מהמילה "שקל" (מידת משקל ).
אגב, עד היום לא ברור היכן ממוקם הנמל של אשקלון ואם בכלל היה כזה. בנוסף, לאשקלון אקלים נוח, קרקע פורייה ומי בארות מתוקים שאפשרו קיום של שטח חקלאי מפותח שהפכו אותה לעיר חשובה, ששמרה על מעמדה במשך אלפי שנים. בשנת 1964 הוכרזה אשקלון העתיקה כגן הלאומי הראשון בישראל.

מנקודה זו יש שתי אופציות להמשך:
אפשרות הראשונה שבה בחרנו: עלינו אל הפארק במדרגות דרך הכניסה הראשית מחוף הגן. עברנו את איזור חניון הלילה והמשכנו ללכת על הרכס דרומה, בשטח פראי , המאופיין בצומח מגוון הכולל שיחים כדוריים של שרביטן ריסני, אטד החוף, חצבים, אספרג ארוך עלים, רותם המדבר, עכנאי שרוע ועוד. החולות המכסים את הרכס אינם עמוקים, כנראה חדירה מאוחרת יחסית. לכן, ההליכה על הרכס נוחה, כך שהדרמנו עד לגבעה המשקיפה על מתחם המיכלים של קצא״א (כקילמטר וחצי).
מדי פעם צפינו לעבר חוף הים שמרגלותינו ממערב ולעבר שכונות העיר ממזרח. תל אשקלון יושב על רכס הכורכר המערבי, שבנוי מחול, אדמת חמרה וקרקעות סחף. שכונת נווה ים הנשקפת ממזרח יושבת על רכס כורכר שני.

מהגבעה הדרומית ביותר אליה ניתן להגיע, חזרנו על הרכס בשביל חולי, נוח להליכה, עד החיבור לשביל המוביל מזרחה לעבר שכונת נווה ים. השביל עובר במקביל ל״ואדי אברהים״ (דרומי לשביל המצוק של הגן הלאומי). אפיק הואדי מנקז את המרזבה בין שני רכסי הכורכר. המרזבה הזו הינה שטח חולי שהיה בעבר אזור בוסתנים פורה המכונה "בקעת גינות אשקלון".
כיום ניתן למצוא לאורך הדרך עצי שיזף מצוי,חרובים וגם פיקוס השקמה שאינה גדלה בר בארץ, כנראה שריד לחקלאות הקדומה שהיתה כאן.

יש הטוענים שבפתח הואדי הזה שכן הנמל של אשקלון. אולם, קו החוף החסר מפרצים כאן וממצאים ארכאולוגים שהתגלו לאחרונה מלמדים, שהנמל הקדום של אשקלון לא היה בנוי. כלי השיט עגנו כנראה בים במרחק כמה מאות מטרים מן החוף, תוך שהם נעזרים בשרטונות כורכר ובמחשופי סלע תת-ימיים לשיפור אחיזת העוגנים. משם העבירו את הסחורות בעזרת סירות קטנות יותר. העברת כלי השיט לחוף לצורך תיקונים נעשה תוך שימוש במתקני הרמה ומשטחי החלקה ניידים הבנויים מעץ.

השביל מזרחה מגיע לרחוב שדרות שמעון פרס/אלמוג. משם ניתן להגיע אל הרכב החונה בחוף חופית במונית או באוטובוס (קו 7 מרחוב חיל הים- כחמש דקות הליכה וכחצי שעה נסיעה).

אפשרות שניה: להמשיך לאורך החוף שנעשה סלעי (יש אזור של כמה מטרים למרגלות המצוק שיש לעבור בתוך המים) וסמוך למתחם קצא״א לעלות על הרכס ולחזור עליו כפי שמתואר באפשרות הראשונה.

אפשרות נוספת - לוותר על ההליכה דרומה ולערוך סיור בגן הלאומי ולצאת מזרחה ישירות לרחוב דרך חיל הים. אין ספק שנותרנו עם טעם של עוד והחלטנו, שבעתיד הקרוב נחזור לכאן עם כל המשפחה, נשהה בחניון הלילה ונכיר את המקום יותר לעומק.

לאחר החזרה לרכבנו נסענו דרומה , דלגנו עם הרכב על המתחם האסור במעבר של קצא״א ושל תחנת הכוח והגענו לחוף זיקים כדי להשלם את המסע. משם, לאחר כמה מאות מטרים דרומה ולקראת שקיעה, הגענו לבטונדות עם השלט ״אין מעבר גבול לפניך״

תם ונשלם !

אפילוג

מסע חופי של 12 יום שנמשך כ-3 חודשים הגיע לסיומו לקראת שקיעה בסמוך לגבול עזה.

ניתן כמובן לסיים מסע כזה בשבועיים רצופים. אולם, דווקא הפריסה לאורך שלושה חודשים מותירה זמן משמעותי להפנמת החוויה. כל יום כזה סיפק לנו חוויה עצומה והשפיע עמוקות על מצב הרוח לכל השבוע שבא אחריו.

אני שמחה שלא התפתנו ללכת בחברת חברים/ות. זה אפשר לנו להתמסר לזוגיות שלנו וגם לתחושות ולמחשׁבות האישיים שלנו. הליכה על החוף עם רחש הגלים והצדפים, הריח הייחודי לים וגווני הכחול, מרגיעה מאוד ומספקת הזדמנות להתבוננות פנימית, מעוררת מחשבות ומעלה זיכרונות.

בנוסף לכך, המגע הישיר עם החול ברגליים יחפות, מעסה את כפות הרגליים, מגביר את המודעות לגוף ולסביבה, דרך המרקם המשתנה של גרגרי החול.

במהלך אותם ימים למדנו להכיר את האנשים הפוקדים את הים גם לאחר סיום עונת הרחצה: דייגים, יהודים וערביים, צעירים ומבוגרים, שיושבים שעות מול הגלים בתקווה לעלות משהו בחכתם. גולשים למינהם המשתעשעים עם גלי הים והרוחות, צוללנים המחפשים כרישים או אוצרות טבע וארכאולוגיה, מתעמלים, רצים או צועדים, זוגות רומנטיים, נשים וגברים מאמינים עם כתבי קודש בידיהם, מתפללים מול הרוח, משוטטים עם גלאי מתכות המייחלים למטמונים בחול, קבוצות מטיילים בכל הגילאים וגם ילדים המלווים בהורים או סבים/ות . בקיצור, פסיפס אנושי, ישראלי מרתק .

במהלך המסע דבקנו במטרה להכיר את הקיים לאורך קו החוף. זה כמובן בא על חשבון היכרות רחבה יותר ועורר את הרצון להגיע שנית ולהרחיב את שטח השוטטות באזורים ובאתרים המעניינים שפזורים לכל אורך החוף.

אורך חוף הים התיכון של מדינת ישראל הוא כ- 196 ק”מ. שמחנו לגלות שחל שיפור גדול בהבנה של המדינה והרשויות המקומיות לפוטנציאל האדיר של רצועת החוף הארוכה של ישראל. הרחבת שטח שמורות הטבע החופיות ותכנון שמורות ימיות מצד אחד ומאידך, פיתוח רצף טיילות תוססות עם מגוון פעילויות ספורט ותיירות , שיפור ההנגשה, טיפול במפגעי לכלוך ורכבי שטח.

יחד עם זאת, כשליש מרצועת החוף תפוסה וסגורה בפני הציבור, ע”י נמלים, מתקנים ביטחוניים, מתקני תשתית כמו תחנות כוח, מתקני התפלה ועוד. כמו כן, הצפיפות הגוברת והלחץ על הקרקעות הפתוחות מאיימים על רצועת החוף ועל היכולת של הציבור הרחב ליהנות ממנה.

זו הזדמנות עבורנו להודות לכל הגופים הירוקים הפועלים ללא לאות לשמירת אוצרות הטבע והמורשת בחוף הים לטובת כולנו.

טיפים

• קשה לקבוע מהי העונה המתאימה ביותר למסע זה. זה תלוי במטרה ובתחומי העניין שלכם. חודשים ספטמבר-דצמבר הם החודשים הנוחים ביותר מבחינת טמפ׳ להליכה והים רגוע מאוד. לכן נוח לשחיה והתרעננות אם חם מידי. חודשים מאי - ספטמבר הם החודשים שבהם ניתן למצוא יותר פריחה בחוף. בחודשים יוני-ספטמבר, כלומר עונת הרחצה, יש מצילים והפעילות של הטיילות בשיאה. אבל, אם אתם מחפשים שקט אז כדאי להמנע מחודשים אלה שבנוסף, הים אינו רגוע וגם כמות המדוזות גבוהה. חודשים ינואר-מרץ - הים סוער אבל אולי זה דווקא מעניין יותר ויפה יותר....בקיצור, עשו את השיקולים שלכם....
• באזורים חוליים ניתן ללכת יחפים אך מומלץ לקחת בתרמיל גם סנדלים או נעלים כדי ללכת באזורים הסלעיים. כמו כן, מסתבר שישנם גם אזורים חוליים בהם קשה להלך יחף מאחר והם עמוסי קונכיות ושברים שלהן, הפוצעים את הרגל היחפה.
• מסיכה ושנורקל מומלצים באזורים הסלעיים אם תנאי הים טובים לשחיה כדי להכיר גם את עולמם המופלא של החי והצומח הסמוכים לחוף
• בגד ים - ציוד חובה!
• אפשר לשלב את ההליכה לאורך החוף עם גיחות קצרות לאתרים שבסביבתו. כלומר, אפשר לקצר את קטעי ההליכה לאורך החוף ולהעמיק את הביקור באתרים הסמוכים אליו. לדוגמא: אתרים שונים בעכו העתיקה, ביקור בתל דור, שמורת נחל תנינים, קיסריה העתיקה, גן לאומי נחל אלכסנדר, שמורת חוף השרון, גן לאומי אפולוניה, שכונת נווה צדק בת"א, יפו העתיקה, מצודת אשדוד ים, חולות ניצנים וכדומה.
• המטרה שלנו היתה לבדוק את השטח לבד ולהסתמך כמה שיותר על תחבורה ציבורית. כדי לפשט את המסע הזה, מומלץ לעשות אותו עם שני רכבים. האחד בתחילת מסלול השני בסופו.

קישורים חיצוניים

• שביל הים - ויקיפדיה
• שביל הים - הולכים ברגל לאורך חוף הים באתר רשות הטבע והגנים
• סיור מצולם ביוטיוב, מראש הנקרא לחוף ארגמן בעכו, מאת אורי עתיר
• החברה הממשלתית לתיירות- רצף הטיילות
• מצב הים וזמני גאות ושפל
• תשתית הגאולוגית של צוק החוף מאת דן גיל וגדעון אלמגור