שביל הגולן ב7 ימים - בסדר קצת שונה

הקדמה

היי לכולם, קוראים לי ג'סיקה. אני ובן זוגי שחר בני 24-25, שנינו בכושר גופני סבבה, אך כמעט בלי ניסיון בטיולים ארוכים עם משקל על הגב. החלטנו ששנת הקורונה היא הזדמנות נפלאה לצאת לשביל הגולן ולהנות מהטבע שיש לנו בארץ, ואיזה זמן טוב יותר לזה מאשר שיא הפריחה באביב? הכל ירוק ופורח, הנחלים זורמים, מזג האוויר לא חם ולא קר מדי (או מסתבר בדיעבד שהוא גם קר וגם חם מדי, יפורט בהמשך חח), בקיצור - הזמן המושלם!

יצאנו לטיול בשבוע שאחרי פסח ועשינו אותו ב7 ימים - 3-9/4/21. באופן מפתיע לאורך רוב זמן הטיול שלנו לא היו הרבה אנשים, לא במהלך היום ולא בלילות במקומות שישנו בהם, ציפינו שיהיה הרבה יותר עמוס.
הטיול אכן מהמם, הנופים משגעים, ומזג האוויר סה"כ סבבה. אנחנו אישית לא הערכנו נכון את המצב הגופני שלנו ולא היה לנו את הציוד הנכון. ראינו שהמון אנשים עושים אותו ב5 ימים ורושמים שב7 ימים זה ממש קליל ומרווח אז קיבלנו את הרושם הלא נכון. אמנם לגמרי ניתן לעשות אותו ב5 ימים, אבל זה מאוד לחוץ בזמנים ומצריך כושר ממש טוב. לאנשים שלא רגילים לטיולים ארוכים עם משקל כבד על הגב, גם לעשות אותו ב7 ימים רצופים זה לא פשוט כל כך כמו שחשבנו. יש הבדל גדול בין 3 ימים של טיול שיצא לנו לעשות ל7 ימים רצופים בהם הגוף מצוי תחת עומס.

הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת למי שמתכנן לצאת לשביל - כמה שפחות משקל. להביא את המינימום ההכרחי ולתכנן טוב את המסלול מבחינת נקודות אספקה ומילוי מים.
אנחנו התחלנו את המסלול אני עם 14.5 קילו ושחר עם 16 קילו והסתבר שזה משקל שממש מוגזם עבורינו. בהמשך הורדנו מהמשקל אבל עשינו את רוב השביל עם כאבים ממש חזקים ברגליים ודלקות גידים שהתפתחו לשנינו, כנראה בעקבות עומס רב מדי על הרגליים, שנוצר מהליכה מרובה עם המשקל הכבד.
המסלול סה"כ יצא לנו 137 ק"מ לפי מדידת שעון גרמין, כלומר כ20 ק"מ ממוצע ביום.

מצרפת פה סרטון עם קצת חוויות ונופים מהטיול בחלוקה למקטעים לנוחיותכם :)
(בסוף הסיפור אצרף גם את גרסאת הסרטון בלי חלוקה למקטעים בה ניתן לראות יותר את הנופים עצמם)

תודות

המון המון תודה למוטי (אבא של שחר), מלאך השביל שלנו, שבלעדיו כל הטיול הזה לא יכול היה לצאת לפועל :)
מוטי עזר לנו המון, בהסעות להתחלה וסיום, הכנות, אוכל וכו', תודה!!!
ותודה גם לכל האנשים הנחמדים שעזרו לנו בדרך, החל מאנשים שענו על שאלות בקבוצת פייסבוק ועד לאנשים שפשוט דפקנו להם בדלת וביקשנו מהם מים ואוכל והם נתנו בשמחה :)

הכנות לפני הטיול וציוד

בגלל מזג אוויר גשום וקר מאוד בלילות ביום שתכננו להתחיל, החלטנו להפוך את הסדר. התחלנו באלוני הבשן והלכנו 4 ימים עד הכנרת (מקטעים 7-15). ואז בסוף מקטע 15 מוטי הקפיץ אותנו ללילה אחד שינה בבית ואז בוקר אחרי התחלנו בחרמון עוד 3 ימים עד אלוני הבשן (מקטעים 1-6).
עשינו את כל הטיול עם לינה בשטח באוהל (פרט ללילה אחד באמצע בין הכנרת לחרמון).

אחד הדברים החשובים הוא שקי שינה טובים. לשנינו לצערי לא היו כאלה, השתמשנו בשקי שינה זולים וישנים ללא תקן אירופאי, ובלילות של 6 מעלות בחוץ קפאנו מקור למרות שהיינו בתוך אוהל. המלצה חמה - אם צפוי מתחת ל10 מעלות, תביאו שקש טוב, שווה את הכסף.

אוהל קנינו שקול לmongar 2 של Naturehike, אחלה אוהל עם יחס מדהים של מחיר תמורה ומשקל. נוח ומהיר להקמה, יחסית מרווח למשקל שלו ועמד יפה ללא יתדות (אדמה של רמת הגולן) גם כשהייתה רוח.

מזרני שטח - מזרני ביצים עם צד כסוף. אחלה של דבר, לא יקרים מדי, מבודדים טוב מהקרקע, יחסית נוחים וקלי משקל, נוח גם לפרוס אותם סתם לישיבה בהפסקות ביניים.

מוצ'ילה - אם לוקחים משקל כבד על הגב, חשוב שתהיה מוצ'ילה עם תמיכה טובה וחלוקת משקל נכונה. אני הבנתי שהמוצ'ילה שלי אמנם מאוד נוחה לי, אבל גדולה וכבדה מדי לצרכים שלי. בפועל אני לא באמת מסוגלת להתמודד עם משקל שממלא את כל הנפח שלה אז אני יכולה להסתפק בנפח קטן יותר, והיא עצמה שוקלת 2.35 קילו שזה מוסיף המון סתם ככה.

מקלות הליכה - לכל אחד מאיתנו היה זוג מקלות ואנחנו ממליצים ממש בחום, הם לגמרי הצילו אותנו, במיוחד בשלב בו התחילו כאבי הרגליים. כאשר יש משקל כבד המקלות ממש עוזרים לחלק את העומס, ומועילים בעיקר בעליות וירידות. לא הייתי מוותרת עליהם.

מפה - אנחנו לקחנו איתנו מפת סימון שבילים 1 ועליה סימנו לעצמינו גם את כל הנקודות שבהם תכננו לעצור למלא מים ומקומות לינה ומקטעים. בפועל לא באמת צריך ולגמרי אפשר להסתפק באפליקציות כמו עמוד ענן וmapy.cz.

אוכל - הבנו שמה שעובד עבורינו זה בוקר חטיפי אנרגיה ואגוזים, צהריים טורטיות עם טחינה ומרק נמס בכוס, ערב יובה (חלבון סויה מיובש, דבר מדהים לטיולים, קל משקל ומלא חלבון) עם מנת ספגטי להכנה מהירה, או שקית טונה (כן, מוכרים טונה גם בשקיות, יותר יקר אבל חוסך המון משקל) עם פירה מאבקה. בדיעבד, לא כדאי לקחת את כל האוכל מראש, כמעט כל יום עוברים ליד ישוב/תחנת דלק שניתן לעצור ולקנות אוכל ליום הבא, וככה חוסכים המון סחיבה. גם אם זה קצת עיקוף - שווה את זה.

מים - התחלנו עם 4.5 ליטר כל אחד, סה"כ 9 ליטר. הבנו שזה ממש מוגזם וסתם משקל שאנחנו סוחבים. גם כאן ואפילו יותר מאוכל, עדיף לעשות תכנון טוב מראש ולמלא מים בכל נקודה אפשרית וככה לסחוב פחות. לאחר שהבנו את זה לא הייתה נקודה שבה סחבנו יותר מ4.5 ליטר לשנינו ביחד, וזה היה ממש סבבה ולגמרי הספיק לנו (מילאנו בממוצע פעמיים ביום).

אצרף קובץ אקסל עם רשימת הציוד שלנו והמשקלים - הוא מחולק לשניים - גיליון ל4 ימים הראשונים, וגיליון נפרד ל3 ימים האחרונים אחרי שעשינו חשיבה מחדש והבנו שיש עוד דברים שניתן להוריד (למרות שחשבנו בהתחלה שצמצמנו כל מה שהיה אפשר).

מבחינת טמפרטורה לא היה לנו יותר מדי מזל, לילות ראשונים ואחרונים שהיינו בצפון היה קר 2-6 מעלות בלילה, ונעים עד קריר בצהריים 13-20 מעלות (ומלא בוץ בדרך מהגשמים). ואילו בזמן שהיינו באיזור של הכנרת היה נעים בלילה 13-15 מעלות, אבל חם בטירוף במהלך היום 30-35 מעלות.

בנוסף מבחינת ציוד, ערב לפני ארזנו הכל בתיקים, תכננו ללכת לישון, פתאום קלטנו שלולית מתחת לתיק שלי. התפוצץ השלוקר בתוך התיק. לא כיף בכלל אבל היי, לפחות זה קרה לפני הטיול ולא במהלכו 🤷🏼‍♀️
את כל שארית הערב העברנו בלנסות לייבש את התיק, השקש, והאוהל שנרטבו עם פן, וויתרתי על הרעיון של שלוקר ונשארנו עם בקבוקי מים.

ו.. יאללה יוצאים לדרך 💪

יום 1 - מקטעים 7,8

ידענו מראש שהבוקר אמור להיות גשום ולהתבהר בסביבות 11, אז התכנון היה להגיע לתחילת המסלול ב9-10 כדי לא להיות יותר מדי זמן בגשם (בדיעבד התברר כטעות לצאת מאוחר כל כך). קמנו ב7 אחרי שינה טובה, יצאנו מדפנה באיזור 9 והתחלנו את המסלול ב10:25 ליד אלוני הבשן (כקילומטר וחצי לתוך מקטע 7). היה קפוא, ערפל כבד, רוח קלה, טפטוף.. התחלנו עם חולצה ארוכה, סופטשל, מעיל גשם, כובע צמר וחמצוואר ולאט לאט הורדנו שכבות בדרך. מבחינת מים התחלנו את היום עם 4.5 ליטר כל אחד - בדיעבד זה יותר מדי והיה אפשר להסתפק 2-3 לאדם.

מוטי הצטרף אלינו ליום הראשון. הוא הסיע אותנו לאלוני הבשן והשאיר שם את הרכב ליד השער של הקיבוץ.
המקטע הראשון היה בעיקר כולו בוצי ובמגמת ירידה מתונה. מסביב הכל ירוק צומח ויפה. רוב ההליכה היא על שביל ברור ונוח/כביש עפר. הדבר העיקרי שהאט את קצב ההליכה היה הבוץ הרב אחרי הגשמים. כשהגענו לחורבת חושניה אכלנו שם ארוחת בוהוריים - סנדוויצ'ים עם חמאת בוטנים מהבית ואז בסיום המקטע ליד קשת מוטי התפצל מאיתנו ותפס טרמפ חזרה לרכב שלו, והוא הצטרף אלינו בהמשך ללילה.
מקטע 8 היה הרבה יותר מרהיב ביופיו. המון פריחה שונה וצבעונית מכל כיוון, נופים מהממים. הרבה מההליכה הייתה לאורך טרסה בגובה בין פרחים. אמנם ההליכה עליה איטית ומציקה יותר כאשר ניתן ללכת על השביל שממש לידה, אך על השביל לא ניתן לראות את הסימונים וגם הנוף ממנה שווה את זה, הליכה הרבה יותר יפה ומעניינת. באיזור של עין פאהם הגענו למקום שבו ממש שמחנו שהבאנו איתנו שורש. הייתה שלולית/נחל על הדרך, שלא ניתן היה לעקוף מהצד והמים בה הגיעו עד מעבר לברך, כלומר נעלי ההרים היו נרטבות ולא מתייבשות. הורדנו לשורש ושורט וחצינו בנוחות, היה מצחיק כי המים היו קפואים והיה קר בחוץ - מעיל, כובע גרב, שורט וסנדלים חח עשינו טעות בזה שלא החלפנו ישר אחכ חזרה לנעלי הרים ונכנסנו עם השורש לתוך בוץ שאחכ היה קשה להוריד והוסיף לנו עוד משקל כשתלינו את השורש על התיק.
אנחנו עברנו שם ממש אחרי 3 ימים גשומים, אז יכול מאוד להיות שבזמנים אחרים כמות המים שם תהיה הרבה יותר קטנה וניתן יהיה להסתדר גם בלי להחליף נעליים. זאת הייתה הנקודה היחידה בטיול שבה היינו חייבים להחליף לסנדלים כדי לחצות נחל.

התלבטנו אם לישון בסוף המקטע באום א-דנניר, או לעצור 2 קילומטר קודם לכן בחורבת פרג'. בסוף בגלל שיום לאחר מכן ציפה לנו יום ארוך בחרנו להמשיך להתקדם. בחורבת פרג' יש נקודה נחמדה עם שולחן ומקום נוח לישון בו, בלי נקודת מילוי מים או חשמל.
בשלב הזה התחילו לי כבר כאבים באיזור האחורי של הברך, כנראה בעקבות העובדה שהייתי עם 14.5 קילו על הגב כל היום. הבנו שיש לנו יותר מדי מים ושפכתי את כל המים שנשארו עלי כדי להקל על המשקל. במזל התברר בסוף שהכאבים האלה כנראה היו שרירים שפשוט נתפסו כי לא הפעלתי אותם יותר מדי והם השתחררו בהמשך הטיול. קבענו עם מוטי שיפגוש אותנו באום א-דנניר, הוא עשה איתנו את הלילה.
ליד השלט של סיום המקטע יש מאגר קטן של מים וניתן להקים אוהל (בלי מים או חשמל), אנחנו המשכנו הלאה ופגשנו את מוטי על הכביש ליד הפניה ליונתן, שם הקמנו אוהלים בצד הכביש ליד הרכב והכנו על האש שמוטי קנה בדרך לארוחת ערב - אחלה של פינוק לסוף יום ראשון של טיול.
בדיעבד, גילינו שממש 100 מטר של המשך בשביל, יש מקום ממש אחלה לשינה, מצפה לזכר נחמה, לא מופיע או מסומן במפה או באפליקציה, יש שם מצפה קטן, עם ברז למילוי מים, שירותים כימיים ומקום נוח להקמת אוהל (צריך רק לוודא שמותר להקים שם אוהל) וחובה לשמור על המקום נקי ולכבד אותו כמובן. לא מבינה איך לא רשמו עליו בשום מקום אבל ממליצה בחום לישון שם אם מסיימים יום באיזור אום א-דנניר.

לסיכום -
מקטעים יפים עם פריחה מרהיבה, הרבה בוץ לאחר גשמים וחציית נחל שמצריכה סנדלים בעין פאהם.
מקום לינה מומלץ - המצפה לזכר נחמה רוטשטיין בתחילת מקטע 9
Drinking water
sub-district Golan Subdistrict, Northern District, Israel
https://mapy.cz/s/gunuladocu
נקודות למילוי מים - אלוני הבשן בתחילת היום, המצפה שניתן לישון בו בסוף היום או תחילת יום הבא.
מרחק שעברנו - 19.12 ק"מ.

יום 2 - מקטעים 9,10 וחלק מ11 עד מפגש הנחלים

בבוקר שלאחר מכן שחר החנה את הרכב של מוטי ליד השער של יונתן כדי שמוטי יוכל לחזור לקחת אותו בצהריים וחזר אלינו. יצאנו לדרך במקטע 9 ועברנו ליד המצפה שתואר קודם לכן. המסלול עובר בדרך יפה של שדות וטרסות אבנים, כבר פחות בוצית מהיום הקודם. גם כן ירידה מתונה מאוד עד כדי מישורית ברובה. באמצע יש את גילגל הרפאים - רוג'ום אל הירי. כדאי לסטות טיפה מהשביל וללכת לקרוא עליו. מהצד לא נראה שיש שם משהו מיוחד, עד שמגיעים לשלט ורואים את התצלום שלו מלמעלה. שם אכלנו את ארוחת הבוהוריים שלנו - פיתות עם שאריות על האש מהערב הקודם. משם המשכנו לצומת דליות שבה מוטי התפצל מאיתנו וחזר בתחבורה ציבורית לקחת את הרכב מיונתן והביתה, נפגוש אותו שוב כשנגיע לכנרת.

אנחנו התלבטנו לאורך היום הזה אם להמשיך מחניון דליות לשמורת גמלא, הבנו שיפה שם ושניתן למלא שם מים. לבסוף החלטנו שיש יום ארוך לפנינו וויתרנו על הסטייה הזאת וטוב שכך. עשינו את העיקוף של שביל הגולן סביב חניון דליות, אכן מאוד יפה שם ואנחנו בטוחים ששמורת גמלא מהממת ונחזור לטייל בה בפעם אחרת. עשינו הפסקת צהריים וקצת מנוחה בחניון דליות לאחר הסיבוב ובאנו לצאת לדרך למקטע 10. בדיוק פגשנו חבורת ילדים שגם כן עושים את השביל, שאמרו לנו שלא ניתן לעשות את המקטע הבא כי יש בכניסה שלו שלט "שטח אש, הכניסה אסורה", ומספר של החמ"ל, והם התקשרו לברר ואמרו להם בחמ"ל שלא ניתן להכנס כי יש אימונים של צה"ל (זה היה יום ראשון). נלחצנו קצת והתבאסנו מאוד, מה עושים? איך זה הגיוני ששביל הגולן עובר במקום שלא ניתן לעבור בו? שחר התקשר גם כן לחמ"ל והסביר לפקידה שהוא בחניון דליות, עושה את שביל הגולן ונתקל בשלט, התשובה שהוא קיבל הייתה "אני לא יודעת כמה זה בקילומטרים, אבל אם אתה רואה שלט של שטח אש פשוט אל תעבור אותו". מה זה אומר בכלל? לא וויתרנו, החלטנו להתקשר למוקד תיירות הגולן שהמספר שלו הופיע על השלט של תחילת המקטע, שם סוף סוף ענו לנו בהגיון, עשו בירור ואמרו לנו שדרומה מדליות אין בעיה להמשיך. קיבלנו אישור והמשכנו לדרך 💪 בקיצור - תמשיכו לנסות להתקשר ואל תוותרו, אבל אם התשובה הסופית שתקבלו היא שלילית, אל תכנסו לשטח אש.

היינו מודאגים לגבי כמות המים שיש לנו כי לא נכנסו לגמלא, אבל מסתבר שכ500 מטר לאחר המשך השביל יש שלט שמפנה לברז מים עם סטייה קטנה מהשביל, מילאנו בו מים והמשכנו הלאה. בהמשך הדרך הולכים על שפת מאגר מים גדול, אנחנו אישית פספסנו את הסימון לירידה ממנו כי היינו מרוכזים בלהסתכל על דגים קופצים בתוכו (רציני, הם משום מה פשוט קפצו החוצה מהמים וניסינו להבין מה קורה שם, נראה שהם ניסו לתפוס חרקים שעפים מעל המים) ואז קלטנו שלא ראינו סימון כבר הרבה זמן וחזרנו בחזרה עד שראינו את הירידה. קצת לאחר מכן יורדים מהטוואי הנוח ומגיעים לשביל דק בתוך צמחייה גבוהה. בשלב זה כבר היינו ממש עייפים וההליכה בו הייתה קשה לנו. מהצדדים נשקף נוף הררי ויפה. הייתה שם אפשרות של ירידה לעמק לנחל שניתן להשתכשך בו, אנחנו היינו עייפים מדי ולא ירדנו אליו.

המשכנו בדרך אשר הרגישה לנו ארוכה ולא נגמרת ואז התחילה ירידה דיי תלולה שממש גמרה לנו את הברכיים עם המשקל של הציוד. לאחר שהיא נגמרה הגענו לגשר הסורי ומשם הייתה עליה מתונה בדרך ג'יפים אל סוף המקטע. המקטע נגמר ואנחמו גמורים איתו, המים נגמרו לנו לחלוטין ואנחנו חייבים למלא אותם, תכננו לישון באום אל קאנטיר כי שמענו שיש אפשרות לישון שם ושניתן למלא מים בדרך לשם בעין קשתות. מהשלט לעין קשתות הייתה עוד עלייה ואנחנו עייפים אבל יאללה אין ברירה, עלינו, אכן יש שם ברז מים ווהו 🥳 אבל אין איזה מקום לינה מסודר או משהו שקיווינו לו. חשבנו שצריך להמשיך לאנשהו בתוך עין קשתות אבל נתקלנו בשער סגור (מסתבר שנסגר בשעה 16 ושזאת שמורה שבכל אופן לא ניתן לישון בה). לא הבנו איפה אמורים לישון שם ולאחר שפירסמנו על זה פוסט בקבוצה בפייסבוק הבנו שהרבה אנשים פשוט ישנו שם על הבטונדה ליד השער והברזים.

אנחנו פחות רצינו לישון שם, בעיקר בגלל שזה דיי גבוהה על הר וחשוף והרוחות באותו יום היו דיי חזקות. מצד שני היינו דיי מותשים. עשינו קצת חשיבה והבנו שלמחרת יש יום ארוך (3 מקטעים), שגם הולך להיות סופר חם (34 מעלות בצהריים) ועשינו החלטה למרות העייפות והשעה להתקדם עוד קצת, ולישון במפגש הנחלים.
מילאנו מים ולאחר קצת מנוחה המשכנו בדרכינו. זאת הייתה ירידה ממש ארוכה בדרך ג'יפים שהרגישה לא נגמרת כאשר השמש שוקעת לאט לאט. הגענו לסוף הירידה בדיוק כשהשמש שקעה ונשאר קצת אור אחרון, מיהרנו להקים את האוהל ולהכין ארוחת ערב - אכלנו יובה עם ספגטי להכנה מהירה בטעם עוף, היה סבבה כי אבקת התבלין של הספגטי נתנה טעם ליובה, יצא מרק כזה שגם שתינו כמובן בסוף כי לא נבזבז מים והיה קר בחוץ אז זה עבד טוב. הלילה היה קר אבל קצת פחות מהקודם, זאת הייתה נקודה טובה בלי יותר מדי רוח.

לסיכום-
יום יפה אבל ארוך מאוד ומעייף, יש מצב שבידיעה מראש הייתי מחלקת את המסלול קצת שונה כדי לישון בחניון דליות כי זה אחלה מקום לישון בו, ומפצלת ככה את היום הקשוח הזה, מקטע 10 לקח לנו הרבה יותר זמן ממה שציפינו בגלל התוואי שלו.

מקום לינה מומלץ - לא מתאים למסלול שלנו אבל חניון דליות. מקום מסודר, אין חשמל או מים.
במסלול שלנו או בטונדה ליד ברזי מים בכניסה לעין קשתות, או כמונו להמשיך עוד כמה קילומטרים לתוך היום הבא למפגש הנחלים (לא חניון מסודר אבל יש נקודות ממש סבבה לישון בהן).

נקודות מילוי מים -
תחילת מקטע 10 קצת לאחר חניון דליות
Drinking water
sub-district Golan Subdistrict, Northern District, Israel
https://mapy.cz/s/buzozutuku
בסוף מקטע 10 מול השער של עין קשתות, קצת סטייה מהשביל ועלייה לא מהנה אחרי כל היום הזה, אבל אין עוד מים באיזור אז צריך למלא שם לקראת היום הבא.

מרחק שעברנו - 25.71 ק"מ

יום 3 - מקטעים 11,12,13

קיצרנו קצת את היום הארוך הזה כי התחלנו במפגש הנחלים, כלומר אחרי הירידה של תחילת מקטע 11 וממש לפני תחילת העליה שלו. קמנו ב5 בבוקר כשעוד היה חשוך, קיפלנו את הציוד ויצאנו לדרך ב6:15 עם אור ראשון בידיעה שיהיה ממש חם במהלך היום. הבוקר התחיל בעלייה קצת קשוחה של 330 מטר גובה בשביל עיזים, שמחנו שאנחנו עושים אותה על הבוקר ולא ישירות אחרי הירידה שהתישה את הברכיים ביום הקודם. לאחר העלייה הייתה ירידה מתונה יותר וקצת הליכה בכביש עד להגעה למקטע הבא. מקטע 12 הוא מקטע עם נוף מרהיב ביופיו. פעם ראשונה בעצם נפתח הנוף לכנרת. מקטע קצר ולא קשה מדי עם הרבה מצפים בדרך. במהלכו יש נקודה בה אפשר לעלות עוד קצת על ההר למצפה אופיר, אני יכולה לדמיין שהנוף משם מדהים אך היה כבר צהריים והיה סופר חם ויום ארוך לפנינו אז וויתרנו על עלייה נוספת ופשוט נהננו מהנוף של השביל.

בחורשת גבעת יואב עשינו הפסקה בדשא בצל. בשלב הזה כבר התחילה ממש לכאוב לי כף הרגל הימנית, ככל הנראה דלקת בגיד בכף הרגל מהעומס שהופעל עליה. כל צעד שלי כאב והייתי צריכה הפסקות דיי תכופות בהליכה. אני נשארתי לנוח ולשמור על הציוד ושחר הלך לגבעת יואב להביא מים. הוא פשוט ראה מישהי בגינת ביתה וביקש ממנה למלא אצלה מים מהברז ושאל אם ניתן במקרה לקנות ממנה מלפפון ועגבנייה שהיא פשוט הביאה לו בחינם (תודה רבה ליאור'קה!). אכלנו לארוחת צהריים טורטיות עם טחינה ומרק משקית, עם תוספת נחמדה של מלפפון ועגבנייה, ואז המשכנו לדרך לאחר הפסקה קצת ארוכה מדי, בשיא החום. יצאנו לדרך באיזור 14 בידיעה שאלה השעות החמות, אך לא רצינו לחכות ל16 ורק אז לצאת כדי לא להכנס לחשיכה, אולי זאת הייתה טעות. מקטע 13 היה רובו בעלייה, מאוד חשוף לשמש כמעט וללא קטעי צל בכלל שניתן להסתתר בהם ולנוח קצת מהשמש.

החום בחוץ היה 34 מעלות דבר אשר מאוד הקשה עלינו. לבסוף מותשים וכאובים הגענו לאמפי גולן שם עשינו את הלילה. חניון נחמד, אך ללא נקודה למילוי מים או חשמל. היה שם זוג שעשה על האש וכשהם סיימו החלטתי לשאול אם נשארו להם במקרה מים שהם לא מתכוונים להשתמש בהם והם נתנו לנו בשמחה (כן אנחנו קצת חצופים), הם הציעו לנו גם בננה וקלמנטינה ולא סירבנו, ולאחר מכן אפילו הביאו לנו שני בקבוקים קטנים של משקה מוגז קר, פשוט פינוק! אנשים מקסימים ממש שפוגשים לאורך הדרך :) הגענו יחסית מוקדם והיה לנו הרבה זמן לנוח שם באותו ערב מה שהיה ממש נחמד, סוף סוף לא במירוץ נגד השקיעה. לארוחת ערב שוב אכלנו יובה עם ספגטי להכנה מהירה ומרק. ידענו שהיום למחרת אמור להיות אפילו יותר חם, אז החלטנו שנלך לישון ממש מוקדם ונתחיל את המסלול הפעם עוד בחושך. גם בשביל החווייה ובעיקר כדי לחסוך לעצמינו שעות חום. התכנון היה לסיים את המסלול עד 13 ולנוח קצת בכנרת.

לסיכום -
שמחים מאוד שקיצרנו לעצמינו את היום בעזרת הלינה במפגש הנחלים. האתגר העיקרי שלנו ביום הזה היה שעשינו אותו בחום נוראי. ממליצה להתחשב במזג האוויר ולעשות אותו ביום לא חם מדי כי הוא מאוד חשוף לשמש ללא צל, הנופים לכנרת מהממים.

מקום לינה מומלץ - אמפי גולן אם עושים כמונו (אין חשמל או מים), חניון גבעת יואב אם מפצלים בצורה אחרת את המקטעים (גם אין חשמל ומים, אבל קרוב לישוב גבעת יואב ממנו אפשר להביא מים ולקנות אוכל במכולת)

נקודות מילוי מים - גבעת יואב

מרחק שעברנו - 17.92 ק"מ

יום 4 - מקטעים 14,15

הפעם הכנו את עצמינו מראש לחום הצפוי (36 מעלות בצהריים) והחלטנו שנקום ממש מוקדם ונתחיל את המסלול בחושך עם פנסי ראש. בעיקר בשביל לברוח מהחום אבל גם בשביל החוויה. ניסינו לקום ב3 וחצי אבל היינו גמורים מעייפות והיה חשוך וקר וחזרנו לישון עוד שעה. קמנו ב4 וחצי, התארגנו, קיפלנו דברים ויצאנו לדרך קצת אחרי 5 כשהיה עוד חשוך. דבר שחשוב לעשות ולא עשינו, זה לבדוק יום לפני כשיש אור איפה ממשיך השביל, כי סטינו ממנו לחניון לילה ואז חשוך ואין לנו מושג לאיזה כיוון ללכת בכלל ואיפה לחפש סימונים. בעזרת האפליקציה ניסינו למצוא את הכיוון והתברברנו קצת ואז עם קצת הכוונה מאנשים שישנו שם והתעוררו גם, מצאנו את הדרך ויצאנו באיזור 5 וחצי. התחיל להתבהר לקראת 6 והזריחה עצמה הייתה באיזור 6 וחצי. זה היה מסלול נחמד שהתחיל בירידה ארוכה על שביל עיזים בתוך השמורה (מהמם שם) ואז עליה ארוכה על כביש.

כשהגענו לעליה כל כך שמחנו על ההחלטה להתחיל מוקדם שאין לתאר. באמת שבשמש וחום העליה הזאת פשוט נוראית. התוואי נוח כי זה על כביש אבל כמעט ואין צל וזה איזור ממש חם והעלייה היא מהמתישות האלה שפשוט נמשכות עוד ועוד ולא רואים להן סוף. מסקנה חשובה - אם עושים את המקטע הזה ביום חם, אסור להגיע לעליה הזאת בשעות החמות, חובה או מוקדם בבוקר או לקראת סוף היום בערב. לאחר העליה היה מצפה נחמד עם אנדרטה בו ניתן לנוח קצת ולצבור כוחות. בהמשך מגיעים להליכה מישורית דרך שדות חקלאיים אשר בסופה מגיעים למבוא חמה. עצרנו שם מתחת לעץ מוצל ושוב אני עצרתי לנוח ושחר רוקן את התיק והלך להביא מים מהישוב, הגענו דיי גבוליים במקטע הזה. בזמן שהוא הלך להביא מים פגשתי עוד זוג מטיילים שאמרו לנו שהם שמעו שממש במטעים מאחורינו היה ברז ולא היה צריך ללכת עד מבוא חמה, אבל הם לא בדקו זאת וגם אנחנו לא כי היה כבר מאוחר מדי.

לא רצינו לעשות הפסקה צהריים ארוכה וידענו שנסיים מוקדם אז פשוט אכלנו חטיפי אנרגיה והמשכנו את דרכינו. ציפינו שהשלט של סיום מקטע יהיה בערך שם, אך הופתענו לגלות שהוא רק איזה קילומטר מקדימה, חשבנו שפספסנו אותו אבל מסתבר שלא :) המקטע הבא יחסית קליל ומהמם ביופיו! כולו מתמשך על שפת הר עם מצפה מרהיב לכנררת לאורך כל הדרך. זה איזור הרבה יותר מתוייר מכל מה שראינו עד כה, כי הוא באמת מהמם וגם נגיש לרכב וקל להליכה, אז ראינו שם כמה משפחות אפילו שזה היה אמצע שבוע. לבסוף יש ירידה עד עין תאופיק (סוף השביל) שהיא באמת באמת לא קשה, אבל המצב של הרגליים שלי בשלב הזה היה פשוט מזעזע. כפות הרגליים שלי התחילו לכאוב יום קודם לכן, כנראה בגלל עומס יתר שהן לא רגילות אליו מהמשקל וההליכה המרובה בנוסף לפלטפוס שלי, פשוט התנפח לי האיזור של הקשת בכף הרגל והרג אותי מכאבים בכל צעד. ממש רצינו לסיים את המסלול אז בירידה שחר פשוט לקח את התיק שלי בנוסף לשלו והלך עם שניהם את רוב הירידה ואני צלעתי לי והצלחתי להתקדם בעיקר בעזרת המקלות.

לבסוף הגענו לשלט הסיום המיוחל ובו חיכינו למוטי שיגיע לאסוף אותנו (ניתן להמשיך עוד קצת לכביש 98 כדי לתפוס טרמפים משם, או להמשיך עוד עד חוף האון, שזה היה דבר שתכננו בהתחלה אבל בהתאם למצב הרגליים שלי החלטנו שנוותר על התענוג וניתן קפיצה לכנרת עם הרכב של מוטי).

לסיכום -
ירידה ארוכה ויפה בתוך טבע, ואז עליה ארוכה ומייגעת וחשופה לשמש על כביש - חשוב לא להגיע לעשות אותה בשעות הצהריים ביום חם! במקטע השני הליכה קלילה ונופים מהממים, מקום ממש מומלץ לטיול גם לאנשים יותר עירוניים שפחות מתחברים לטרקים הארד קור בטבע.

מקום לינה מומלץ - אני מניחה שרוב מי שמסיים שם פשוט חוזר הביתה, אבל ניתן לישון בסוף המסלול בחניון עין תאופיק

נקודות מילוי מים - מבוא חמה (אולי ברז חקלאים ליד הפניה למבוא חמה, לא מצאנו אותו)
מרחק שעברנו - 15.31 ק"מ

קפיצה לכנרת והתארגנות ליציאה מחדש

מוטי אסף אותנו מעין תאופיק, ואם כבר הגענו עד הלום, לא ניתן קפיצה לכנרת?
קנינו גלידה בתחנת דלק וקפצנו לאיזה חוף נידח. היה חם בטירוף (איזור 14 בצהריים, 36 מעלות) ורצינו להספיק לחזור הביתה יחסית מוקדם ולנוח קצת אז לא נשארנו הרבה זמן, ממש טבלנו רבע שעה ויצאנו חזרה לכיוון דפנה. ארוחת צהריים אכלנו בחומוס אליהו בקריית שמונה והתמלאנו עד מחר (אחרי כמה ימים שלא אוכלים בהם כמויות גדולות, חומוס זה קשוח!).

כשהגענו לדפנה היו לנו החלטות לקבל. סיימנו 4 ימים מהממים של שביל ויש לנו עוד 3 ימים לפנינו, מצד אחד אנחנו להוטים להמשיך ולעשות את השביל במלואו, מצד שני כפות הרגליים שלי כואבות בטירוף. החלטנו שאולי בזכות יום יחסית קצר (15 ק"מ) שעשינו עכשיו, ויחסית הרבה שעות של מנוחה, יש לרגליים שלי סיכוי להתאושש, אז נמשיך בתכניות כאילו אנחנו יוצאים למחרת שהכל יהיה מוכן ומקסימום נחזל"ש ברגע האחרון. מיהרנו לשים את כל הבגדים במכונת הכביסה ולארגן מחדש את התיקים ורשימת הציוד - בדגש על הורדת משקל. החלטנו שממש כל דבר שהוא לא סופר הכרחי - להוריד. אצרף בסוף קובץ אקסל של רשימת הציוד, יש בה חלוקה לשני גליונות, אחד מה שיצאנו איתו ל4 ימים הראשונים, והשני אחרי שצמצמנו ל3 ימים הבאים. הורדנו כיסוי גשם, מעילי גשם, חולצה ספייר, כפפות, גרביים חמות ללילה, צמצמנו בתרופות ועוד.. עוד הבנה חשובה לצמצום משקל - אין סיבה לקחת אוכל ל3 ימים. עוברים כל יום באיזור של מכולת שניתן לקנות בה אוכל, אז החלטנו לבנות על זה ולהביא כמות מינימלית. בנוסף מבחינת מים, למדנו לקח לא לקחת כמות גדולה אלא לחשב מראש איפה נעצור למלא מים ולקחת כמות שתספיק עד נקודה זאת (לרוב זה יצא לנו 4.5 ליטר לשנינו ביחד).

לבסוף לקראת השינה, הבנו שכדי שיהיה לנו סיכוי טוב יותר לסיים את השביל, צריך לנסות להקל עלי מבחינת משקל כמה שניתן ולתת לרגליים שלי מנוחה. כיוון שאת היום הראשון אמורים לסיים לא רחוק מדי מדפנה, קבענו עם מוטי שנשאיר את המוצ'ילה שלי עם רוב הציוד שלנו אצלו ובסוף היום לקראת השינה הוא יגיע אלינו לערב ויקפיץ לנו את המוצ'ילה. ככה במוצ'ילה של שחר נוכל לשים רק דברים בסיסיים שצריך וגם הוא יוכל לנוח יחסית ממשקל, ואני אקח איתי רק תיק יום עם בקבוק מים אחד וכמה דברים קטנים (בהתחלה חשבנו שאצא בלי כלום אבל אז החלטנו שעדיף שתהיה לי את האופציה כן לקחת משהו על הגב במקרה הצורך וטוב שכך - יפורט בהמשך).

יום 5 - מקטעים 1,2,3

קמנו ב 6:30 בבוקר וסגרנו את ההכנות האחרונות. את ארוחת הבוקר התכוונו לעשות במג'דל עם פיתה דרוזית מסורתית.
יצאנו עם מוטי לכיוון החרמון וב 7:30 כבר היינו בשער הצבאי לכיוון הקופות בקצה העליון של מג'דל. אחרי שיחה קצרה וידידותית עם החייל ששמר, הוא הסכים להכניס אותנו לפני הזמן (נפתח ב 8) כדי שנוכל להתחיל מוקדם יותר את המסלול. הקופות היו ריקות והמשכנו בלי לשלם לשלט בתחילת המסלול. נפרדנו ממוטי בחניה והתחלנו את הדרך במורד ההשביל לכיוון מג'דל.

הלכנו כחצי שעה בואדי ירוק ויפה עד לפיצול של השביל החדש והישן בהשתלבות על הכביש, משם בחרנו לפנות לשביל החדש לכיוון מג'דל. הליכה של עוד כחצי שעה הביאה אותנו לנקודה העליונה של היישוב. הבתים הראשונים שראינו ביישוב היו מפוארים ולקחנו קצת את הזמן כדי להצטלם לידם ולהסתכל על סגנון הבנייה הייחודי. אחרי כמה דקות הבנו שאיבדנו את סימון השביל והחלטנו לעשות "דוך" לכיוון הנקודה שסימנו באפליקציה mapy בתור חלק רשמי של המסלול.
הירידה בדרך שבחרנו הייתה תלולה ברמה קיצונית, כך שאפילו המקלות לא עזרו להקל על העומס. נראה ששחר הפעיל לחץ מוגזם מידיי על העקב הימני שלו עם הירידה התלולה והמשקל של התיק כי אחרי כמה דקות התחילו לו כאבים בעקב והוא החל לצלוע.

אחרי כמה דקות נוספות של ירידה תלולה מצאנו סוף סוף את הסימון, אבל הבנו שפספסנו את כל המקטע התיירותי שבו התכוונו לאכול את ארוחת הבוקר, והוא היה הרבה מעלינו. בשלב הזה הכאבים של שחר בעקב התחזקו והחלטנו לוותר על העלייה חזרה ולקנות פיתות דרוזיות בשקית מהמכולת הקרובה. לאחר שקנינו, המשכנו במורד המסלול עד היציאה ממג'דל. העקב של שחר המשיך להחמיר והוא החליט להחליף את נעלי ההליכה שלחצו לו על העקב בסנדלי שורש עם גרביים - איתם הוא הלך לאורך היומיים הבאים.

היציאה מהיישוב הובילה אותנו למטעים שסביבו שם פגשנו חבורה של רוכבי אופניים שהתחילו בנמרוד וחשבו שהם רוכבים דרומה אבל טעו ב 180 מסתבר (facepalm), ובנוסף הצטרף אלינו בחור בשם אלעד . המשכנו ללכת איתו כשני קילומטרים עד שעצרנו לאכול ביחד בקצה הדרומי המשקיף על ברכת רם. עד לאותה נקודה הדרך כללה בעיקר הליכה על כביש והיינו דיי מאוכזבים מהבחירה בדרך הזו של המקטע החדש. המצב של העקב של שחר המשיך להחמיר ולכן לא יכלנו להמשיך עם אלעד באותו קצב ונפרדנו ממנו שם.

את המשך הדרך עשינו כששנינו צולעים, לכיוון תל קס'עה שם תיכננו לסיים את היום. במעבר של כביש 98 השראתי את שחר לנוח בזמן שאני המשכתי כ 200 מטרים צפונה לכיוון תחנת דלק כדי למלא שם מים. החלטתי לקחת את המים על עצמי הפעם כדי להקל על שחר בגלל הרגל שלו, כי גם ביחד איתם התיק שלי שקל רק כ5 קילו שזה סבבה עבורי גם עם רגל כואבת ובשבילו זה מוריד משקל משמעותי. לתל קס'עה הגענו בסביבות השעה 13:30 והחלטנו לנצל את היום שבו אין לנו הרבה משקל כדי להמשיך ולעשות את מקטע 3 אותו לא כללנו בתכנון להיום.

הדרך הייתה יפה ועברה ביער ואז באחו פתוח וירוק היו מספר עדרים של פרות לאורך הדרך עם כמות גדולה של עגלים שנראה שנולדו רק כמה שבועות לפני כן.המשכנו בעלייה על הר אודם המשקיף על כל האזור מסביב עם מצפה יפה ליד מוצב של גולני, וכן סמוך למכרות על צלע ההר. הגענו לאנדרטת פלסר 7 כשעה לפני השקיעה שם הייתה התקבצות המטיילים הכי גדולה שנתקלנו בה עד אותה הנקודה (כ 20 אנשים מקבוצות שונות). מוטי הצטרף אלינו והביא ציוד לארוחת ערב (חביתות ירק, יאמי!). הקמנו את האוהל ובערב קראנו לכמה מטיילים סביבינו ועשינו טקס קצר של הקראת תפילה לכבוד יום הזיכרון לשואה (יום זה היה ערב יום השואה). המיקום ליד האנדרטה הוסיף לטקס נפח ומשמעות.

לסיכום -
מקטעים 1+2 של השביל החדש היו משעממים ועברו בעיקר על כביש. הבנו שהם קלים יותר מהשביל הישן אבל משמעותית פחות מומלצים למיטיבי לכת שרוצים לראות נוף.

מקום לינה מומלץ - תל קס'עה, ואנדרטת פלס"ר 7.

נקודות מילוי מים - תחנת הדלק צפונית להשתלבות עם כביש 98.

מרחק שעברנו - 24.66 ק"מ

יום 6 - מקטע 4

התעוררנו בבוקר ויצאנו באזור השעה 6:30 לדרך כשהפעם על שנינו היו התיקים. כפות הרגליים של שנינו היו במצב רע. שנינו צלענו והתקדמנו בקצב איטי למדיי, במיוחד בירידות. יצאנו מזרחה לכיוון הר חרמונית. עלינו על ההר שהשקיף על כל העמק המזרחי בינינו לבין סוריה. את הירידה ממנו עשינו באיטיות כואבת כי היא הייתה תלולה במיוחד, ובסופה עצרנו לאכול את ארוחת הבוקר צמוד לטנק ישן מאחר והרוחות היו חזקות במיוחד באזור והיה קריר.

המשכנו בדרך ועברנו דרך אנדרטת עוז 77 המשקיפה על עמק הבכא. הדרך הייתה ירוקה ויפה וראינו המון מחילות של עכברים וצפצופים שלהם מכל הכיוונים. באחת הנקודות אפילו התקרבנו לשלושה גורי עכבר חמודים שאיבדו קצת את הדרך מהמחילה.

לקראת מרום גולן עוברים מתחת לטורבינות רוח לבנות ענקיות, וצמוד לאחת מהן עמדנו בצפירה שנשמעה מרחוק מהיישובים שסביבנו (יום השואה). ההתקדמות האיטית שלנו הביאה אותנו למאגר בנטל לקראת השעה 11:40, שם החלטנו לנוח במשך כשעה, במהלכה הגענו למסקנה שאנחנו לא מסוגלים להמשיך עוד מקטע שכולל את העלייה של בנטל ואביטל - ושעדיף לתת לרגליים לנוח. המשכנו וב 13:00 הקמנו את האוהל שלנו ממש לפני תחילת העלייה למרום גולן ועל שפת המאגר בפינה ירוקה ושקטה.
שחר עלה להביא אוכל מהמכולת במרום גולן בזמן שאני נשארתי לנוח. הוא חזר אחרי כ 40 דקות וסיפר שיש מכולת גדולה עם מבחר רחב, ושם הוא קנה לחמניות, חומוס ופסטרמה שאכלנו, יחד עם בירות לערב, בננות וקצת שוקולד.

אחרי ארוחת הצהריים הקמנו את האוהל יחד עם חומה קטנה של אבנים כדי להגן עד כמה שאפשר מהרוח שהתחזקה שם ככל שירד הערב. העברנו את השעות בתכנון קדימה ולקראת 18:00 אכלנו ארוחת ערב של טונות משומרות בשקית ופירה מאבקה שסחבנו עלינו. (אחת הארוחות האהובות עלי לשטח!)
הלכנו לישון ב 19:00. הלילה על שפת המאגר היה הכי קר שלנו בטיול. למרות שהשתדלנו לאטום את האוהל מרוח מכל הכיוונים, התעוררנו מספר פעמים באמצע הלילה ושקיות החימום לא הספיקו כדי לחמם אותנו.
במקור התכנון היה שבגלל השינה המוקדמת והקצב האיטי שידענו שיהיה לנו, נקום ב 3:30 כדי להתארגן לצאת למסלול. בפועל, היה קר מידיי בשביל לצאת לפנות בוקר ורק ב 5 התחלנו להתארגן מהר ברוח המקפיאה.

לסיכום -
מקטע נחמד עם נופים יפים שלא אמור להיות קשה בכלל ללא בעיית הרגליים שלנו, עם אנדרטה משמעותית בדרך ומאגר שנחמד לנוח לידו בסופו. הלילה היה מאוד קר באיזור הזה, בעיקר בגלל הרוחות החזקות. בדיעבד גילינו שיש פרוייקט חמוד במרום גולן של מלאכי שביל בכיתה ו' שיכולים לארח עד 9 מטיילים בלילה ללא תשלום, וכן שיש לינה בתשלום במרום גולן. לו היינו יודעים מה יהיו התנאים בלילה, היינו קופצים על ההזדמנות בשמחה.

מקום לינה מומלץ - על שפת מאגר בנטל (קר), או אצל מלאכי שביל במרום גולן.

נקודות מילוי מים - ברז לחקלאים בכניסה המזרחית למכולת במרום גולן (בחוץ בחינם). בנוסף, לפני טורבינות הרוח עברנו צמוד לבניין נטוש עם גינה שהשער שלו היה פתוח והיה לו ברז בחוץ עם מים זורמים.

מרחק שעברנו - 10.82 ק"מ

יום 7 - מקטעים 5,6 והשלמת 7 עד הנקודה בה התחלנו

כאמור, קמנו מוקדם ב 5 לפנות בוקר ביום שישי עם רוח מקפיאה ואור חלקי מכיוון מרום גולן הצמוד למאגר. המטרה של היום הייתה ברורה: במשך שבוע פינטזנו על מסעדת 'מטרלו' שהיא מעין בית קפה שפתוח בין 9:00 ל 13:00 ומגיש תפריט הכולל קוראסונים מדהימים, עם מילויים מתוקים או מלוחים עם חביתה וגבינות. לרוב יש שם תור של יותר מחצי שעה בכניסה בסופי שבוע, ולא היה סיכוי שאנחנו מסיימים את שביל הגולן בלי לעבור שם. התארגנו מהר (כנראה שברנו שיא) ויצאנו במעלה הר בנטל. ההתחלה הייתה אפופת ערפל ויכלנו לראות בחלקים רק 10 מטרים קדימה. מאגר בנטל מתחתינו נעלם לסירוגין והמראה הזכיר נוף נסתר כמו בספרים.

בשלב מסויים בדרך ראינו שלטים שמסמלים מסלול מרתון, וכשעברנו ליד קבוצה עם רכב הם אישרו שאכן יתחיל בקרוב מרתון לאורך הר בנטל ואביטל. החלטנו להגביר קצב למרות הכאבים בכפות הרגליים כדי שלא להקלע לתוכו. בסביבות שעה 7 כבר ראינו מרחוק מתחתינו עשרות רצים - שכעבור כ 20 דקות נוספות השיגו אותנו. שביל הגולן עובר על טרסה מוגבהת וצרה לאורך בנטל ואביטל המאפשרת לראות את הנוף, ולצידה שביל רחב יותר שלא מאפשר לראות את העמק. לשמחתנו גילינו שרוב הרצים העדיפו לרוץ על השביל הרחב ורק מעטים רצו על הטרסה ולהם פינינו את הדרך. ליוינו אותם בצעקות עידוד שהם השיבו לנו בחזרה.

בקצה הצפוני של הר אביטל פגשנו שני מטיילים נוספים, האחד עתודאי בשם גיל והשנייה אמריקאית בשם ליז שהעבירו לנו את שאר ההליכה כמעט עד לעין זיוון בקצב קבוע ובינוני, מהר הרבה יותר ממה שהיה לנו לו היינו הולכים לבד, ובזכותם נכנסנו ליישוב רק קצת אחרי השעה 9:30 בבוקר. ב'מטרלו' כבר היה תור של 50 דקות במהלכו עשינו תורות: אחד עומד והשני הולך להתרענן בשירותים (תא קטן סמוך לתור, שגם לו היה תור משל עצמו). לשמחתנו, לא נגמר המלאי כשהזמנו, וככל הנראה לקחנו יותר מידיי (2 מאפים מלוחים ועוד 3 מתוקים) כי לא היינו מסוגלים לסיים עוד שני מאפים שהזמנו.

התארגנו ועשינו הערכת מצב: הרגליים של שנינו היו במצב קשה. מצבה של הדלקת בעקב אכילס של שחר השתפרה מעט ביום המנוחה הקודם, אבל הוא עדיין לא יכל לעזור גם עם המשקל שלי, והמצב שלי היה רע וכל צעד כאב. נשאר לנו עוד מקטע אחד עד לאלוני הבשן והחלטנו לנסות למצוא מישהו להשאיר אצלו את אחד התיקים עם כמה שיותר משקל, ושנאסוף אותו בסיום. למזלנו, אחרי קצת הסתובבות ביישוב נתקלנו במלאכית בשם מגי שנתנה לנו להשאיר אצלה את התיק שלי. דחסנו אליו את כל המשקל המיותר, והמשכנו לאלוני הבשן במקטע 6.

המקטע עובר בין המון טורבינות רוח שונות ונופים ירוקים ופורחים. לאורך רוב המקטע התמקדנו בעיקר ב"לשרוד את זה" למרות ששנינו צלענו ונעזרנו המון במשקל על המקלות כדי ללכת. לצערי זה גרם למצב שלא באמת נהנינו מהנופים היפים שעברנו, ולא ניצלנו את האטרקציות בדרך כמו סליקים שיכולנו להכנס אליהם או סתם להינות מהעצירות. העליה להר חוזק בסוף המקטע הייתה נוחה יחסית והנוף מההר נפתח לכל העמק ומהמם ביופיו. כשהגענו לשלט סיום המקטע נותר לנו עוד כקילומטר וחצי עד אלוני הבשן (נקודת ההתחלה שלנו) שבעצם כלל את הירידה מהר חוזק. חיזקנו אחד את השני עם האמירה ש"רק עוד מעט מסיימים" ויחד הצלחנו להגיע לנקודת ההתחלה שלנו 6 ימים לפני כן - באלוני הבשן. (בפועל עשינו את השביל ב 6.5 ימים).
אבא של שחר הגיע לאסוף אותנו זמן קצר לאחר מכן ואספנו את התיק מעין זיוון.

לסיכום -
הנוף במקטע 5 לאורך ההרים בנטל ואביטל מדהים ביפיו ולצערנו יכולנו להנות ממנו רק בהצצות חטופות כשהערפל התפנה מעט. החלטנו לחזור ולעשות אותו שוב במזג אוויר יותר אידיאלי בעתיד. גם מקטע 6 יפה מאוד.
'מטרלו' בעין זיוון מסעדה מומלצת בחום, אבל פחות בסופי שבוע כשיש תור ארוך.

מקום לינה מומלץ - צמוד לעין זיוון יש פארק עם חניה מסודרת ושירותים כימיים שנראה אחלה מקום להקים בו אוהל. שמענו שיש חניון לילה מסודר אפילו עם חשמל ליד אלוני הבשן, לא הגענו אליו

נקודות מילוי מים - תחנת דלק בכניסה לעין זיוון, אלוני הבשן.

מרחק שעברנו - 23.57 ק"מ

סיכום

שביל הגולן הוא שביל מדהים, במיוחד בתקופת האביב והפריחה.
יש דרכים רבות לטייל אותו - טיולי יום נפרדים, ברצף עם לינה בשטח וכל הציוד על הגב, עם לינה בשטח והקפצות רכבים וציוד, עם לינה בצימר ותיקי יום ועוד המון ווריאציות שונות, כולן מהנות ולכל אדם מתאים יותר פתרון אחר.

אני שמחה מאוד על הבחירה שלנו לעשות את כולו ברצף עם ציוד על הגב ולינה בשטח. עבורי אישית אני מרגישה שזאת חוויה הרבה יותר משמעותית ומחברת לשביל ולארץ מאשר האפשרויות האחרות, והחוויה הזאת לימדה אותנו המון על עצמינו ועל הגבולות שלנו.
אני כן מצטערת מאוד על כך שלא לקחנו את השביל בכובד הראש הנכון, ולא עשינו אליו הכנה נכונה אלא באנו בגישה של "יהיה בסדר".

הווייב שקיבלתי לגבי השביל מכל האתרים, הפוסטים בפייסבוק וסיפורי הדרך, הוא שהשביל הוא לא קשה בכלל, כל המסלולים הם בדרגת קושי קל (ואני עושה בלי בעיה בדרך כלל טיולי יום למטיבי לכת) ורוב האנשים עושים את השביל ב5 ימים.. המסקנה שלי מהמחקר המקדים הייתה "5 ימים זה למטיבי לכת מנוסים בכושר טוב ואילו 7 ימים זה קליל ומתאים גם ללא מנוסים וקטן עלינו, עשינו טיולים יותר קשים מזה". הדבר שלא לקחתי בחשבון הוא העומס המצטבר לאורך הימים והמשקל של התיק.

מסקנות חשובות -
1. טיול של 3 ימים וטיול של 7 ימים זה שונה לחלוטין. עשיתי בעבר טיולים הרבה יותר קשים של 3 ימים והכל היה בסדר. ביום הרביעי - כפות הרגליים שלי סרבו לשתף פעולה. העומס המצטבר משמעותי מאוד.

2. אחד הדברים הכי חשובים הוא להפחית משקלים ולתכנן טוב טוב את המסלול מבחינת כמה שיותר נקודות הצטיידות למים ומזון כדי לסחוב פחות, גם אם זה כולל סטייה מהשביל. לסחוב 14.5 קילו זה יותר מדי עבורי, להבא - 10 זה המקסימום שלי.

3. המשקל הוא פקטור מאוד משמעותי בבחירת מרחקים. בתוואי כזה ללא משקל אין לי בעיה ללכת 20 ק"מ ביום. אבל עם משקל של מעל 10 קילו זה כבר סיפור אחר.

4. אם יש את האפשרות, כדאי לתכנן את הטיול מרווח יותר. יצא לנו בממוצע 20 ק"מ ביום שזה דיי הרבה, ושמענו מאנשים שב7 ימים עושים את המסלול ממש באיזי עם מלא זמן פנוי לנוח, בגלל קצב ההליכה האיטי שלנו עם הפציעות לא הרגשנו ככה והרגשנו שאנחנו כל הזמן במרדף כדי להספיק לסיים, לדעתי האישית זאת תחושה קצת פחות כיפית לטיול. עדיף לא לסיים את כולו ולחזור בפעם אחרת, אבל להנות מהחלק שעושים.

אני יודעת שזה נשמע שעשינו הרבה טעויות ובעיקר סבלנו בטיול, אבל זה לא נכון. בסה"כ אנחנו שמחים מאוד שעשינו אותו ומהחוויות שצברנו, זה טיול מהמם וחווייתי ברמות, שמאוד חיבר אותנו גם אחד לשני וגם לארץ שלנו ולטבע היפה שיש לנו, לימד אותנו המון שיעורים חשובים על עצמינו ופתח לנו את התיאבון לעוד טרקים רבים, בהם בתקווה כבר נהיה חכמים יותר :)

נקודה נוספת שחשוב לי להזכיר - במהלך הטיול הזה עוברים ליד המון אנדרטות שונות וטנקים פזורים. כל הדברים האלה נמצאים שם כדי להזכיר לנו את כל אלה שנלחמו עבורינו ושילמו בגופם ובנפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן בנחת ורק בזכותם אנחנו יכולים לטייל ככה ולהנות מהשביל הזה. תשתדלו לא לקחת את זה בקלות ראש אלא להקדיש כמה דקות מזמנכם בכל אנדרטה שעוברים בה, לקרוא קצת שלטים ולהגיד תודה. מומלץ מאוד לדעתי לפני הטיול הזה לראות את הסדרה שעת נעילה אשר המלחמות בה מתרחשות בדיוק בשטחים אלו. לדעתי זה יכול מאוד להעצים את החווייה ולחבר לסיפור מאחורה, ולהפוך את כל הטיול הזה למשמעותי עוד יותר.

זהו, עד כאן סוף חפירה שלי, שאפו למי שקרא, השתדלתי לפרט כמה שיותר במידע שיכול לעזור למטיילים אחרים וגם כדי להעלות לעצמינו זכרונות בעתיד כשנזכר בטיול בעזרת סיפור הדרך ;)

קחו סרטון נוסף, הפעם רק הנופים בצורה נרחבת יותר ללא חלוקה למקטעים :)

קבצים מצורפים

• ציוד לשביל הגולן