סובב שביל מגידו- 4 ימים ללא הפסקה

ההחלטה לצאת לשביל מגידו

כבר הרבה זמן רצינו לצאת לטיול ארוך בארץ, כזה של כמה ימים ברצף, עם תרמיל על הגב וראש נקי. ידענו שאנחנו לא מחפשים את השביל הכי מוכר או מפוצץ באנשים – רצינו שקט, טבע, זמן לעצמנו. חיפשנו משהו שיהיה גם נגיש וגם מעניין, משהו שנוכל פשוט להתחיל ולסיים באותה נקודה בלי סידורי הקפצות.

ככה הגענו לשביל מגידו – מסלול מעגלי של בערך 73 ק"מ, שעובר בנופים המגוונים של רמות מנשה, עמק יזרעאל ואזור מגידו. לא הכרנו אותו יותר מדי, וזה דווקא מה שמשך אותנו – לגלות משהו חדש, פשוט ללכת ולראות מה הדרך תביא.

החלטנו לצאת לטיול של ארבעה ימים. לקחנו איתנו אוהל זוגי, בלי גזייה, בלי יותר מדי ציוד – אוכל שלא דורש בישול, גרביים חמות ללילה, וסנדלי שורש למנוחה.

יום ראשון: חניון בי"ס עומרים– קיבוץ גלעד

התחלנו את היום בחניון של בית הספר האזורי עומרים בשעה 7:00 בבוקר. השארנו את הרכב, ארגנו את התרמילים ויצאנו לדרך. מזג האוויר היה נעים – קריר בבוקר, עם שמש שמתחילה לעלות, בדיוק כמו שצריך להתחלה של טיול.​

המקטע הזה היה ארוך במיוחד ומאתגר בשביל היום הראשון – שבילים רחבים, קטעים פתוחים, הרבה עליות וירידות.

היה שקט. כמעט לא פגשנו אנשים בדרך.
היו חלקים במסלול של דרכים לא מונגשות כל כך עם סבך מאוד גבוה.
לקראת אחר הצהריים הגענו לשער של קיבוץ גלעד שם הקמנו אוהל צמוד ליישוב

יום שני: קיבוץ גלעד – צומת מגידו

פתחנו את הבוקר צמוד לגדר של קיבוץ גלעד. לפני שיצאנו לדרך, עצרנו למלא מים בבוטקה של השומר – בחור ממש נחמד ואדיב, שאל לאן אנחנו הולכים, איחל לנו הצלחה וחייך כאילו אנחנו מכירים. אחלה פתיחה ליום.

מהקיבוץ המשכנו בשביל שלא היה הכי ברור – לפעמים השביל נעלם בין השדות או הגבעות, יש קטעים שאתה מוצא את עצמך שואל: "זה פה? זה לא פה?"
אפילו שיש סימונים, הם לא תמיד ברורים – בלי המפות בטלפון היינו הולכים לאיבוד יותר מפעם אחת. זה חלק מהקסם של השביל הזה, אבל גם דורש תשומת לב. (יש ביום הזה הרבה הליכה בתוך סבך)

הנופים מסביב פתוחים ורחבים – שדות חקלאיים, גבעות ירוקות, מדי פעם איזו חורשה שנותנת צל.

לקראת השעה 17:00 התקרבנו לקיבוץ מגידו, שם בחרנו להקים את האוהל בכניסה ליישוב. תוך כדי שהתמקמנו, עברו כמה אנשים מקומיים – כל אחד חייך, שאל לשלומנו, הציע עזרה. מין תחושה כזו של קיבוץ קטן וחם, שסגרה את היום הזה בטעם טוב.

יום שלישי: צומת מגידו – ג'וערה

את הבוקר פתחנו בכניסה לקיבוץ מגידו, שם ישנו בלילה הקודם. אחרי התארגנות קצרה בבותקה בכניסה שם מילאנו מים והכנו קפה לבוקר(אחלה קפה שחור), יצאנו לדרך.
המסלול התחיל בהליכה לצד כביש 66, עם נופים פתוחים של שדות חקלאיים וגבעות ירוקות. השביל היה מסומן, אך לעיתים הסימונים היו פחות ברורים, והסתייענו במפות בטלפון כדי לוודא שאנחנו על המסלול הנכון.​

בהמשך הדרך, עברנו ליד מעיינות קטנים אבל רובם היו מים עומדים או יבשים..בגלל שלא היו יותר מדי גשמים השנה. הנוף סביב היה מגוון, העליות והירידות לאורך המסלול הוסיפו אתגר, אך גם גיוון להליכה.​

כשהגענו לג'וערה, גילינו שהגענו מוקדם מהצפוי. היה לנו עוד אור יום והרבה אנרגיה, אז החלטנו להמשיך הלאה עד נחל גחר.

הגענו לנחל גחר, מצאנו אזור רחוק ממטיילים וצמוד לנחל, והחלטנו שזה המקום לעשות בו את הלילה. פרסנו את האוהל, הדלקנו מדורה קטנה, וישבנו לידה.
(המסלול הזה היה קליל מהימים הקודמים)

יום רביעי: ג'וערה – חניון בי"ס עומרים

למרות שהיינו כבר בסוף המסלול, העליות והירידות לא ממש הפסיקו – השביל המשיך לגלגל אותנו בין גבעות, עם עוד קטעים של הליכה פתוחה לשמש.

הדרך עברה בנחל השופט, איזור מסודר מאוד ומטוייל, זה הרגיש כמו שינוי מרענן.
כשהגענו חזרה לחניון של בית הספר עומרים, שם חיכה לנו הרכב. סגרנו מעגל – חזרנו בדיוק לנקודה שבה התחלנו לפני ארבעה ימים, רק עם תרמילים קצת יותר קלים והרבה חוויות על הדרך.
במסלול של היום האחרון הצטרפו אלינו בני משפחה ככה שעזרו לנו עם המים, לא היה מקום למלא מים בנחל גחר.

סיכום – למה דווקא שביל מגידו?

כשראינו את השביל הזה אמרנו לעצמנו – יאללה, 4 ימים, 73 ק"מ, מה כבר יכול להיות? נלך ברגוע, ניהנה מהנוף, ננקה את הראש. לא ציפינו למשהו קשה. אפילו קצת זלזלנו – אמרנו שזה יהיה כזה נעים, ישר, פלטה.

אבל וואלה, השביל הזה הפתיע. היו בו לא מעט עליות וירידות, קטעים שלא ציפינו להם בכלל. זה לא היה קל. בכלל לא קל. מצאנו את עצמנו לא פעם מסתכלים על השביל קדימה ואומרים – טוב, עוד עליה? אבל מצד שני, זה גם מה שעשה את זה טוב. זה לא רק הליכה, זה אתגר קטן כזה, בדיוק במידה.

עשינו את השביל שבוע לפני חול המועד של פסח 2025, והשביל היה ריק. באמת ריק. רק אנחנו וזהו. זה הוסיף לחוויה את השקט שרצינו – להרגיש לבד בטבע, בלי רעשי רקע.(והכלב שלנו)

טיפים

• מפות בטלפון זה חובה – הסימונים לא תמיד ברורים, קל ללכת לאיבוד. אנחנו השתמשנו באפליקציות ניווט וזה הציל אותנו כמה פעמים.
• להיערך לשמש – יש הרבה קטעים פתוחים בלי צל, במיוחד בימים הראשונים. כובע, קרם הגנה ומשקפי שמש זה מאסט.
• לבדוק את תחזית הרוח – באזורים פתוחים, הרוח יכולה להיות חזקה. אם אתם ישנים בשטח, כדאי לדעת מראש ולהיערך עם אוהל יציב.
• לבחור את הזמן הנכון בשנה – אנחנו הלכנו שבוע לפני פסח, והשביל היה ריק. זו תקופה מושלמת – ירוק מסביב, לא חם מדי, וגם בלי עומס מטיילים.
• הטיפ הכי הכי הכי חשוב זה הביא את הכמות הנכונה של מים, ולבדוק איפה אתם יכולים למלא