מרתון השלג מעין זיוון לפסגת החרמון

טרק ארוך ומאתגר גם בימים רגילים ללא שלג. המסלול פה בוצע לאחר סערת השלג הגדולה שכיסתה את כל צפון רמת הגולן בשלג ואת החרמון כיסתה בשלג עמוק. שווה למצוא יום נדיר שכזה ולהרוויח טרק חו"ל נדיר במרחק נגיעה.

תאריך הטיול	February 2023
משך הטיול	יום אחד
עונה מומלצת	כל יומות השנה למעט ימים חמים במיוחד או בזמן סערה קשה

תוכן עניינים

רקע כללי וקצת מזווית אישית לטיול הזה

מתנצל מראש, על ההתלהבות שאחזה בי בסיפור הדרך הזה אבל ליום הזה חיכיתי כבר לא מעט זמן. פינטזתי עליו ועל יום דומה בצד השני של המדינה. סיפור דרך נפרד בהרי אילת יועלה בהמשך. במשך שנתיים קשות מנשוא של ניתוחים וטיפולי כימותרפיה קשים שאילצו אותי להסתפק בטיולים רגועים וקצרים. אז אחרי התאוששות פיסית ונפשית מכל החר... שעבר עלי חזרתי קצת לכושר ואיך שהגורל ייצר עבורי במיוחד יום מושלג לאורך כל הדרך, לא יכולתי שלא לקחת יום חופש ולהגשים חלום קטן. אז יאללה לעסק. מדובר במסלול ארוך יחסית של 44 ק"מ עם עליה מצטברת של כמעט 2000 מטר. ואם תוסיפו לזה את הלבן שכיסה את כל הדרך ואת השלג העמוק שהתחיל כבר ממגד'ל שאמס תקבלו מסלול אלפיני מיוחד שכמותו ניתן למצוא רק במקומות רחוקים.

התארגנות, ציוד ורקע כללי

צריך לקחת בחשבון שמדובר בחורף של רמת הגולן והחרמון והרבה מאוד שלג שהצטבר לאורך כל הדרך. לכן חובה לצאת לדרך עם לבוש מתאים. יש, כאן קטע טריקי כי בחלק גדול מהמסלול קר מאוד )במיוחד בהתחלה מוקדם בבוקר( ובחלק חם מאוד בגלל המאמץ והשמש שעולה במהלך היום ו אח"כ שוב קר כשמעפילים בגובה ויש רוח וערפל. אני גם רצתי חלק מהמסלול כדי להספיק להגיע לרכבל העליון לפני הסגירה. אבל חייבים שיהיה לפחות:
כפפות. כובע חם לראש. נעליים אטומות למים, מעיל טוב או מעיל קל אבל שכבות טובות מתחת, גרביים להחלפה וגייטרס ) חותלות שלג( לסגור את הנעליים מלמעלה על מנת שלא יתמלאו בשלג בכל פעם שהרגל שוקעת בתוך שלג עמוק. ותאמינו לי יש בדרך הרבה רגעים שכאלה. מאוד לא נעים למצוא את עצמך עם נעליים רטובות לחלוטין ומלאות מים מבפנים.
קרם הגנה ומשקפי שמש חובה. השמש מאוד מסנוורת בשלג והקרינה מאוד חזקה גם בגלל ההחזר של השלג הלבן וגם בגלל הגובה. מים ניתן לקחת במשורה מאחר והציר עובר בנקודות שניתן למלא כל פעם מים מחדש, ולכן אין צורך לקחת משקל כבד של מים מראש לכל הטיול כולו.
ארנק עם כסף וכרטיס אשראי לטובת קפה ומאפה של בוקר במג'דל לפני העליה לחרמון וגם עבור תשלום אח"כ לירידה ברכבל ונסיעה חזרה לאוטו.

נק ההתחלה וחלקו הראשון של המסלול עד מגדל שאמס

ניתן כמובן לפצל את המסלול הנ"ל ליומיים ולישון בצימר במסעדה או להמשיך עד מג'דל שאמס ומשם את היום השני אבל אם רוצים לבצע את המסלול המתואר ביום אחד בלבד כמוני, יש להתחיל אותו מוקדם ולשמור על קצב מהיר וחזק כל הדרך.
נק ההתחלה שבה מחנים את הרכב ויוצאים לדרך היא בחניון המסודר מול השער לעין זיוון. משם חוצים את הכביש ועולים על השביל הירוק והולכים את כל הדרך על שביל הגולן. השביל עובר דרך תצפית הר אביטל. הר בנטל, מאגר בנטל ) לכל מי שעושה את הטיול ביומיים זה המקום לעצור לרחצת בוקר בצינור של המים החמים שם( אחרי כן חוצים את כביש 98 וממשיכים דרך יער בראון. בדרך משם עוברים בנוף ותצפיות נפלאות למול הטורבינות רוח והר חרמונית. הדרך מתעקלת ושוב חוצים את כביש 98. הפעם דרך חניון פלסר 7. הולכים דרך יער אודם. עולים להר אודם ויורדים שוב לחצות בפעם ה 3 את כביש 98. הפעם לכיוון תל קצעה והר כרמים. הדרך מסומנת לכל אורכה בסימון שביל הגולן ועולה דרך שטחים חקלאים מעל לברכת רם ולישוב מסעדה. משם ממשיכים ללכת דרך שטחים חקלאים ופאתי הישוב ולאט לאט נתחיל להתקרב לישוב מג'דל שאמס באיגוף אחורי. לבסוף נגיע למרכז מג'דל שאמס. זה בדיוק הזמן לשתות קפה טוב ולאכול מאפה חם וטעים באחת מהמאפיות הפזורות לאורך הכביש הראשי. עד כאן הלכנו כ 35 ק"מ בערך וכדאי להשקיע ולמלא את המצברים בהרבה פחמימות שיתנו כוח לשלב הבא והמאתגר בטיול.

הנוף למול הגבול בכניסה התחתונה למגד'ל שאמס

ככה נראה מגרש הכדור רגל ברחוב הראשי של מג'דל

ממגד'ל שאמס לפסגת החרמון

טוב. אז אחרי שאכלנו, מתחנו קצת רגליים ותדלקנו כמה כוסות קפאין. הגיע הרגע שלשמו הגענו עד הלום. הטיפוס לפסגת החרמון. זה קטע ידוע שמן הסתם מתואר באין ספור סיפורי דרך. אבל השלג העמוק שהיה מייד לאחר הסערה ועייפות הגוף אחרי הדרך הארוכה עד לכאן מחייבים לעצור רגע, להסתכל לעצמך בלבן שבעיניים ולשאול האם אכן אתה מסוגל להמשיך ולהתחיל את הקטע שלפנינו. מדובר על קטע מאתגר גם לבדו וגם בימים ללא שלג עמוק. ועכשיו הגוף עייף, השלג עמוק עד מאוד. מבט אחד למעלה ההר ולכל הלבן שמסביב הספיק לי כדי להבין שאחרי כל מה שעברתי בשנתיים האחרונות אין סיכוי שאני לא עושה את זה. וכמו שאמרתי לאונקולוג בימים קשים. מה שלא הורג - מחשל. אז הנה הגיע רגע האמת לפרוע את המשפט הזה בדרך הכי בנאלית ותכלס שאפשר.
אחרי טיפוס במעלה רחובות מג'דל ועוד כמה כוסות קפה ולחמניות חמות תוך כדי מגיעים מלמעלה לכביש שמוביל לקופות. חוצים אותו. בזהירות בבקשה. ומשתחלים דרך קוביות הבטון הגדולות לירידה מטה דרך שביל הגולן. מפה כבר חייבים ממש גייטרס. הרגליים שוקעות מפעם לפעם עד הברכיים בשלג העמוק ונדרש לשים לב איפה הולכים.. לאחר הירידה לעמק מתחילים לטפס במעלה השביל. האווירה מחשמלת. השלג הלבן מכל עבר עושה טוב בלב ובנשמה, הרגליים צועקות הצילו מעייפות אבל הלב מתפוצץ משמחה ואושר וממשיך לי בשירה וחיוך מאוזן לאוזן. בשלב מסוים מגיעים ל"עיקול הקסום" שבו חוצים שוב, את הכביש, המוביל לקופות ואנחנו ממשיכים במעלה ההר המושלג. מגיעים לאחר טיפוס מעייף לצומת דרכים. שמאלה לקופות התחתונות. אופציה למי שכבר במצב עייפות קשה ואילו ישר ממשיכים לעבר הר חבושית.
זה הזמן לעצור, להרים ראש, למעלה לעבר ההר, לנשום לרוויה את האוויר הקר והצלול ולהודות לעולם על הרגע הנפלא הזה. מפה בעצם יש טיפוס מוכר וידוע שעשיתי לא מעט פעמים לעבר הרכבל העליון. אבל השלג העמוק ותנאי מזג האוויר שהיו באותו יום בפסגה הפכו את הקטע הזה לאחת החוויות היפות והמאתגרות שהיו לי במהלך שנות הטיולים שלי. מדובר בטיפוס, קשה מאוד שבו כמעט כל צעד שוקעים בשלג עד הברכיים. היו מס פעמים שבהם גם שקעתי עד המותניים. כן ממש, ככה. אבל לאט לאט מתקדם לעבר הפסגה. למעלה כבר מתחיל להיות ממש קר. באותו היום היה ערפל כבד מאוד למעלה. רוח קפואה וטמפ נמוכות. זה הזמן לעצור ולשים מחדש עוד שכבת לבוש אחת או שתיים. מצלם ומתפעם מהמראות היפים. ולבסוף מגיע לפסגה המיוחלת. רגע אושר נפלא. קשה לתאר למי שלא עבר סיבוב, של סרטן, ניתוחים, כימותרפיה וכל הדרעק הזה עד כמה הרגע הקטן הזה שבו נאספים ביחד התקווה להמשך עם ניצחון הגוף והנפש מרגשים ומשמחים. כאן ועכשיו אני צועק לעצמי באושר עילאי. כאן ועכשיו. ואז, נאלץ להזכיר לעצמי שיש, עוד דרך ארוכה חזרה לאוטו ונסיעה הביתה למרכז.
מכאן יורדים עם הרכבל לקופות התחתונות. משם טרמפ עם בחור מקסים למגד'ל שאמס. שם כמובן חייבים לעצור לאכול את ההמבורגר הכי טעים בעולם. מזמין לי דאבל ענק עם ליטר בירה מהחבית. חולץ נעליים. מותח רגליים ומחייך לעצמי חיוך גדול של אושר וסיפוק עצמי.