ממצפה רמון להר עריף ובחזרה לבורות לוץ

יציאה לטיול בהר הנגב

הר עריף נמצא במערב הר הנגב, בלב מרחבי המדבר, במרחק 20 ק"מ ממזרח לכביש 'המישר' מס' 40, כ- 20 ק"מ מדרום-מזרח למצפה רמון, 12 ק"מ מדרום- מערב לכביש מס' 171 (מצפה רמון- הר חריף), ו-12 ק"מ ממערב לכביש מס' 10 וגבול מצרים. מיקום זה, יחסית לארצנו הקטנה. מרוחק במיוחד ומורכב לתכנון טיול ברגל ללא רכב 4X4. בעבר היה נהוג להגיע לאזור ברכב או ברגל מכביש 10 מכיוון הר שגיא. בשנים האחרונות העובדה שהכביש סגור לנסיעה אזרחית בגלל קרבתו לגבול סיני, מקשה עוד יותר על הגישה לאזור טיול זה. בנוסף, האזור מהווה שטחי אש ואימוני הפצצות של חיל האויר בדרגה מסוכנת ביותר. הכניסה אסורה ומסוכנת באמצע השבוע. בסופי שבוע וחגים (סוכות, חנוכה ופסח) הכניסה מותרת באופן רשמי, אך כדאי לתאם כניסה ליתר ביטחון עם פיקוד דרום. ההר השכן מדרום לעריף- הר כרכום שהוא נקודת יעד שווה ביותר בפני עצמו, כבר נמצא בריחוק שאינו מאפשר כיום הגעה רגלית ללא רכב, בלי עזרה במנהלות או הטמנת מים, וגם הוא נמצא בשטחי האש שאינם מאפשרים כניסה באמצע שבוע.

התארגנות ויציאה להר עריף

דצמבר 2014, שלושה הולכים מיטיבי לכת. המטרה: להגיע להר עריף וחזרה בסופ"ש אחד (חמישי-שבת) כולל הגעה וחזרה ממרכז הארץ. האמצעי: רגליים, תיקים טובים, ותחבורה ציבורית. מה שזה אומר: ימי הליכה ארוכים, הרבה משקל על הגב (מים-אוכל), קילומטרים רבים על דרכי עפר מתישות ומילוי מים מבארות עודד- מקור המים היחיד ברדיוס גדול מאוד של אזור מערב הנגב (פרטים בהמשך). השיא: טיפוס על פסגתו המרשימה של ההר באמצע יומו השני של הטיול.
יציאה: אנחנו, כאמור יצאנו לטיול ללא רכב. במקרה כזה נק' היציאה האפשרית היחידה היא מצפה רמון
כדאי לקחת את האוטובוס הראשון מתחנה מרכזית באר שבע למצפה רמון (נכון ל-2014, כמה קוים שמפעילה 'מטרופולין')
במרכז 'מצפה' יש מרכז מסחרי עם סופר, אפשרי להצטייד, אך יקר ולא מגוון במיוחד אז עדיף להביא מסופר ראוי יותר..
מפה: מפת סימון שבילים מס' 18 מערב הר הנגב

מצפה רמון- מכתש רמון- חניון לילה בארות עודד

יום הליכה ארוך שתחילתו ירידה לנופיו של מכתש רמון, המשך בדרכי עפר בחציית המכתש והליכה לאורך שפתו דרום-מערבה על החניון.
אחנו התחלנו את היום קצת מאוחר מידי, בסביבות 11:00, וסיימנו אותו ממש על גבול החשיכה (ימים קצרים של חודש דצמבר). ירידה ממצפה רמון מאכסניית הנוער (מול המרכז המסחרי) על שביל המסומן ירוק ושביל ישראל העובר בקטע זה. תחילת ההליכה על הטיילת וירידה תלולה למכתש (בערך 1.5 ק"מ) בפיצול שבילים פנייה דרומה לשביל מסומן כחול (עוזבים את שביל ישראל)עוד קילומטר וקצת עד מפגש עם דרך עפר מסומנת שחור. הליכה מערבה על דרך העפר בערך 5 ק"מ עד מפגש עם דרך עפר מסומנת אדום והמשך איתה דרומה (לאורך נחל עפיפון) לעבר שפת המכתש, יציאה מהמכתש ממפער פיטם וירידה עד מפגש עם דרך מסומנת כחול בנחל נקרות (9 ק"מ) החלק האחרון של היום בהליכה קצת מונוטונית, מערבה על הדרך לאורך תוואי נחל נקרות 9 ק"מ נוספים עד חניון הלילה שנמצא במפגש עם דרך מסומנת ירוק שממשיכה דרומה לבארות עודד.

בארות עודד-הר עריף- מעלה לוץ

היום השני ובמרכזו טיפוס להר עריף.
יציאה מחניון הלילה לכיוון בארות עודד, 1.5 ק"מ.
בארות עודד (בארות, לא בורות, קבוצת פירים חפורים לשכבת מי התהום, ולכן לאורך כל השנה וברוב השנים תמצאו לפחות בחלקן מים, אך כדאי לנסות לברר לפני הטיול עם מישהו שהיה לאחרונה, כי היו מקרים של מטיילים שבנו על מילוי מים מהבארות והתאכזבו)
מילוי מים מהבארות: כאמור, אנחנו הסתמכנו על מים מהבארות והדבר חיוני אם רוצים לצאת באופן עצמאי להליכה בת שלושה ימים. לצורך הוצאת מים מהבארות דרוש חבל (מספיק גם חוט דק יותר כמו חוט לקשירת חבילות חציר) באורך 10 מטרים לפחות.. וכן כלי נוסף או סיר להוצאת המים. דרוש סינון המים לתוך הבקבוקים ומומלץ גם לטהר עם טבליות (אם מקצים מים לבישול או הרתחה אז לא חייבים)
המשל הליכה להר עריף: מבארות עודד יוצא שביל מסומן ירוק לכיוון דרום. השביל חוצה כמה רכסים נמוכים והר עריף כבר מתגלה, כרכס גבוה יותר (אך לא נראה מרשים במיוחד מכיוון זה). לאחר כ- 7 ק"מ שבסופם טיפוס לאוכף על רכס העריף מפגש עם שביל מסומן כחול והמשך טיפוס מזרחה לפסגת ההר. כאן נגלה מדרום אחד מהמכתשים הקטנים של הר עריף והמאורך מבינהם (השני נראה ממזרח לפסגה בתצפית) אלו מיני-מכתשים שנוצרו בערך באותה דרך כמו שלושת המכתשים הגדולים בנגב. תצפית הר עריף ייחודית מאוד בנופי ארצנו בכך שברדיוס של עשרות קילומטרים 360 מע' כמעט לא נראה נק' ישוב. מלבד מצפה רמון שחלק ממנו נראה מצפןן מזרח, וכמה אנטנות שמסמנות בסיסים ואתרי אימונים במערב הנגב, הנוף נוף גבעות ורכסים מדבריים מאופק לאופק..
פסגת הר עריף היא נקודה טובה גם למנוחת וארוחת צהריים (אם יש רוח חזקה אפשר לרדת קצת מתחת למדרגת הסלע ממזרח), ואם לא רוצים אפשר גם להשאיר את התיקים הכבדים באוכף ממערב ולעלות קלים לפסגה. לאחר הפסגה חזרה לאוכף והמשך עם השביל מערבה בתוואי נחל מעזר, כ- 5 ק"מ. במפגש שביל נחל מעזר עם דרך מסומנת אדום (ממשיכה דרומה לכיוון הר כרכום) נמצצא חניון הלילה הר עריף. כדי להספיק לחזור לכביש מצפה-בורות לוץ עד מוצ"ש לא כדאי לישון בחניון זה, אלא להמשיך בהליכה, קצת מתישה, של כ-6 ק"מ עד לחניון מעלה לוץ.במפגש עם דרך מסומנת שחור הממשיכה מערבה.
*בקטע הליכה זה, ובערב שבא אחריו תפסה אותנו סופה מדברית ומפתיעה שהורידה עלינו כמות גשם לא קטנה.. אז קחו ברצינות אפשרות בתחזית ל'גשם מקומי מצפון הארץ עד מרכז הנגב'...

מעלה לוץ- נחל אליאב- כביש בורות לוץ

יום פחות ארוך, אך יפה באופן מפתיע וסיום נהדר להליכה המאומצת להר עריף. תחילת ההליכה מזרחה על הדרך 'האדומה', פניה צפונה לשביל מסומן ירוק שעולה במעלה לוץ, מעלה עתיק בו שרידים לשביל גמלים ושיירות, כ-2 ק"מ על ראש המעלה, הנק' הכי גבוהה אליה מגיעים בימי ההליכה- 1005 מ'. המשך הליכה בשביל ה'ירוק' לנחל אליאב- נחל יפיפה שלאורכו אלות אטלנטיות, טרסות (במקרה שלנו גם גבים מלאים לאחר הגשם ) ומיני צמחיית הר הנגב הגבוהלאחר כ-3.5ק,מ פנייה צפונה לשביל מסומן שחור , וכ-2 ק"מ נוספים הגעה לדרך רכב (בקרבת מפגש דרכים אדום-כחול) המשך של כ-3 ק"מ על הדרך הכחולה עד כביש מצפה- הר חריף (171). ממול דרך צפונה לבורות לוץ, אם יש זמן אפשר להכנס למסלול הנחמד בין הבורות, ובו חניון לילה נוסף, בו פינות בנויות מוגנות מרוח, וגם ברז מים.
הכביש משמש בעיקר לתנועת צבא לגבול מצרים, בימים רגילים כמעט אין תנועה אזרחית כי הכביש סגור לנסיעה, אך בשבתות, בעיקר בחורף תנועת מטיילים לא קטנה לכיוון בורות לוץ, ואפשרות סבירה לטרמפ לכיוון מצפה רמון או אף צפונה מכך..

טיפים

• ימי הליכה ארוכים והליכה על דרכי עפר. לכן המסלול בתוואי הזה (עצמאי, ללא כל מנהלה ורכב) אפשרי רק למיטיבי לכת ומתורגלים בהליכה עם משקל. בנוסף דרושה התמצאות במפה, ניווט ותכנון תוואי הטיול
• בחלקו הראשון של המסלול (מכתש רמון ואזור בארות תנועה רבה של מטיילים, ג'יפים ורוכבי אופניים. בחלקו הדרומי כנראה שלא תפגשן איש לארך ההליכה, אז לא לבנות על מילוי מים, עזרות, והשארת זבל בג'יפים.
• משקל: מומלץ להביא אוכל יעיל במשקל וכמה שפחות אריזות וזבל שתצטרכו לסחוב איתכם לאחר השימוש. פחיות שימורים לדוגמה זה לא אוכל יעיל- כבד, מלא מים וזבל מכביד וחותך שקיות.
• מומלץ להביא גזיה ובלון נוסף, גם לבישול.. אתם עלולים לא למצוא בחניוני הלילה הצחיחים עצים שהשאירו מטיילים קודמים
• הר הנגב מפתיע בלילותיו הקרים, הערכו בהתאם- שק שינה, מזרון שטח, לבוש. באוהל אין צורך לדעתי, משקלו רב והוא לא עמיד לרוחות חניוני הר הנגב. הסתפקו בשקי שינה טובים.