ים אל ים ביום אחד

הקדמה

למי שאין כוח לקרוא (אפשר להבין אתכם קצת) תעברו לפרק האחרון אני מרכז שם טיפים והערות חשובות

הרבה זמן רציתי לטייל את המסלול מים אל ים (או חוף אל חוף לא משנה) בפחות מ24 שעות, לפני שנה בערך התחלתי את המסלול עם חבר אבל אחרי 25 קילומטר פרשנו (באיזור אבירים) והפעם החלטתי שאני עושה את זה עד הסוף (בעיקר כדי להוכיח לעצמי שאני מסוגל להצליח את האתגר הזה, לא בשביל להנות או משהו :) אז בהכי ספונטני שיש הרמתי שיחה לחבר יקר בשתיים בצהריים (זה המקום להגיד שאלאלוף הוא אחד האנשים הכי גברים זורמים ספונטניים חזקים מלכים וכו' שיש, פשוט נשמה טובה) שאלתי אותו אם הוא רוצה לצאת איתי הלילה לים אל ים ביום אחד, והוא אמר סבבה. אז סבבה. ארגנו תיק עם כמה שפחות משקל (כל גרם אנחנו עומדים לסחוב במשך שמונים קילומטר, חבל) הכנו את כל האוכל מראש (פיתות עם שוקולד) כדי לא לבזבז זמן במהלך הטיול, הבאנו מלא תמרים, קצת בננות והרבה נייצ'ר ואלי בשביל האנרגיה, הבאנו תפילין אחד לשנינו, לא הבאנו שק"ש או משהו ללילה כי לא תכננו לישון בשום מקום. הבאנו מקלות טיולים דבר שמאוד מאוד עזר לנו, גם בעליות אבל זה בעיקר נותן קצב להליכה. לא בדיוק היה לנו תכנון מאוד מסודר איך לנהל בדיוק את הטיול התכנון היה יותר בכיוון של נגיע לחוף אכזיב ונתחיל ללכת בקצב טוב עד שנהיה עייפים. ואז נגביר קצב ונמשיך עד הכינרת.

טיול בלילה עד אבירים

אז יצאנו לדרך חוששים אך מאושרים, ואיך לא, פספסנו את הרכבת ממודיעין לנהריה בדיוק בחמש שניות (ממש הגעתי כבר לרציף ואז אחרי שתי שניות היא התחילה לנסוע. מביש) אז ככה שהכל נדחה לנו בשעה וחצי. אז כמו הומלסים מסכנים העברנו שעה וחצי בתחנת רכבת ועלינו לבסוף על הרכבת באיחור קל, הרכבת הייתה ריקה ממש אז החלטנו לנסות לתת איזה שנץ קצר של שלוש שעות. יש ברכבת בקומה למטה בכמה קרונות איזור כזה שיש שם שתי שורות מקבילות, צמודות לחלונות של איזה 40 מושבים אז נשכבנו כל אחד על חמש מושבים ונמנמנו קלות, מה שלא היינו מודעים אליו הוא שבאיזור תל אביב הרכבת מתפוצצת באנשים. אבל באמת שאין לי מושג למה הם לא העירו אותנו (למרות שבמילא התעוררנו) היה קצת לא נעים לישון על מושבים כשאנשים עומדים אבל מצד שני האנשים האלה חוזרים לבית שלהם לשבת על הספה ולשתות בירה אז שיתמודדו, השינה שלנו יותר חשובה. בקיצור הגענו לנהריה ומשם לקחנו קו צפונה יותר לכיוון חוף אכזיב. בגלל שהגענו מאוחר לא הספקנו את הקו שתכננו לעלות עליו אז עלינו על קו אחר שהוריד אותנו שתי קילומטר מההתחלה של המסלול. התחלה נחמדה. הערה קטנה: תביאו איתכם מים מהבית, אנחנו בנינו על המים בתחילת המסלול באנדרטת יד לי"ד והגענו לשם והברז לא עבד, זה עיכב אותנו בחצי שעה בערך כי חיפשנו מים באזור ובסוף למזלנו מצאנו בחניון לילה של השמורת טבע בנחל אכזיב במזל היה שם איזה טיול שנתי והם הביאו לנו מים...
התחלנו ללכת מחוף אכזיב בערך באחד ורבע בלילה, מלאים באנרגיות ובשמחת חיים, דבר שישתנה בהמשך. הלכנו בקצב מהיר את ה7 קילומטר של המטעי בננות בהתחלה, כשהגענו לכניסה לשמורת נחל כזיב היה שם שלט שכתב שזה שטח צבאי סגור בגלל המלחמה, אבל התאריכים עליו היו פגי תוקף אז התעלמנו ממנו, בעיקרון אני חושב שלא מומלץ (אולי היה שם אפילו שלט שאומר שאסור אבל אני לא זוכר) לטייל באזור הזה בלילה בגלל שיש שם חזירי בר וכאלה, אבל חזירי בר זה לחלשים אז נכנסנו. האמת שזה היה מפחיד קצת לטייל באזור הזה כי באמת היה הרבה פעמים רעשים מהשיחים, וכשאתה לבד בשטח, במיוחד שטיילנו בתקופת ראש חודש שכמעט לא היה ירח זה היה קצת מפחיד אבל בקטנה. נקודה מאוד חשובה לציין כאן זה שחשוב ממש להביא פנסי ראש איכותיים שיספיקו להרבה זמן (לפחות 8 שעות) עדיף כאלה עם סוללה כי האלה שצריך להטעין נגמר להם הסוללה די מהר, לחבר שלי לקראת הסוף נגמרה הסוללה והיה לא נעים...
עוד נקודה חשובה זה בגלל שטיילנו בלילה לא עשינו את המסלול הקלאסי שעובר התוך הנחל בגלל שהוא יותר מסובך ומציק ללכת בו, הרבה פעמים צריך לעבור את הגדה וכזה ובגלל שהמטרה שלנו הייתה פחות להינות מיופיו של הנחל אלא יותר להגיע כמה שיותר מהר לכינרת הלכנו על המסלול הצמוד לנחל מצד שמאל, יש מסלול כביש שטח כזה שעובר ממש צמוד לנחל (הוא מסומן בעמוד ענן פשוט צריך לשים לב לא להיכנס למסלול הרגיל שעובר בתוך הנחל).
המשכנו ללכת לכיוון אבירים, שימו לב לא לפספס את הפניה לעלייה לאבירים, בערך כשהגענו לחניון לילה אבירים הייתה זריחה, והאנשים שישנו שם בדיוק התחילו להתעורר הם לא בדיוק הבינו איך ולמה הגענו לשם בשעה כזאת אבל לא היה לנו כוח להסביר, עצרנו שם לרבע שעה עצירה, (זה הייתה העצירה השניה הכי גדולה שלנו בכל הטיול, עד עכשיו עצרנו פעם אחת לחמש דקות וזהו) אכלנו קצת פיתות על שוקולד, התפללנו והמשכנו לכיוון אלקוש בשיא המרץ (אור השמש נתן לנו אנרגיות חדשות)
עד עכשיו עברנו בערך 24 קילומטר בארבע וקצת שעות.

מאבירים עד לכניסה לנחל עמוד

המשכנו ללכת כמעט בלי לעצור (פעם בשעתיים עצרנו לחמש/שבע דקות) בקצב של בערך ארבע קילומטר לשעה כולל עצירות. מתישהו הרגליים כבר הולכות מעצמם וזה נותן הרגשה קצת של זומבי אבל המשכנו ללכת ברצת עוד בערך 20 קילומטר מאבירים לאלקוש ואז את שמורת הר מירון עד לחירבת חממה. לפני העלייה להר מירון עשינו עצירת רענון קלה של עשר דקות והתחלנו לעלות, הכי קשה להתחיל ללכת אחרי העצירות זה מרגיש כאילו יש לך חלודה במפרקים וחטפת ניוון שרירים קשה אבל אחרי חמש, עשר דקות שוב חוזרים לקצב הרגיל, המזל האיר לנו פנים ושבע עשרה בתי ספר שונים החליטו להוציא את כל הבית ספר שלהם לטיול בהר מירון באותו יום דבר שהקשה מאוד על ההליכה הרציפה בגלל שכל רגע היינו צריכים לדחוף זיינוקים מנוזלים שהחליטו ללכת בקצב של זקנה קוראנית ולחסום את המעבר. הגענו לפסגת הר מירון בערך ב12:00, בנתיים הלכנו 10.5 שעות ועברנו בערך 40 קילומטר, כיף חיים.
לא היה לנו זמן לעצור להתפעל מהנוף בפסגה וחיש קל התחלנו את דרכנו למטה לכיוון נחל עמוד, לאט לאט הגוף התחיל לנסות לסמן לנו שאנחנו מכבידים עליו, סימנים כגון כאבים בברכיים או תפיסות קלה בשרירים. אבל התעלמנו מהבאגים האלה במערכת והמשכנו כרגיל (או לפחות ניסינו) הזמן התחיל מתישהו לשחק לרעתנו כי נזכרתי שבאיזור בריכות שיכווי בנחל עמוד יש פקח שלא נותן לעבור אחרי אחד וחצי בגלל שהמסלול שם יותר מאתגר והם מפחדים שמטיילים יתקעו שם בלילה, אז ממש התחלנו לרוץ ריצה קלה, ואז הגוף סימן לנו שפחות כיף לו הריצה אז עברנו להליכה מהירה ופשוט טסנו את כל הירידה מהר מירון.

נחל עמוד עד הכינרת

המשכנו בקצב מהיר גם את הקילומטרים הראשונים של נחל עמוד, אבל 13:30 כבר עבר וממש חששנו שלא יתנו לנו לעבור, אחרי כל מה שעברנו זה יהיה מבאס פיגוזים להפסיק עכשיו, הגענו לבריכות שיכווי בסביבות שתיים וחצי שלוש, אבל למזלנו לא היה שם שום פקח, אני לא יודע כמה זה היה חכם, אבל החלטנו להמשיך, באזור הזה של נחל עמוד יש כמה קטעים יחסית מסוכנים עם יתדות ועל מצוקים, לא קטע כל כך חכם לעשות כשאתה ער 30 שעות והלכת 60 קילומטר, אבל אין שום סיכוי שהיינו מוותרים עכשיו. אז המשכנו. ברוך השם הלך בסדר יחסית (למעט כמה קטעים מאוד מלחיצים) וסיימנו את הקטע הזה של נחל עמוד ממש חצי שעה לפני השקיעה. נשאר לנו בערך עוד 12 קילומטר על הכנרת והיה קצת הרגשה של סוף אז החלטנו לעשות הפסקה ארוכה יחסית לפני הקטע האחרון, משהו שיתברר כטעות מצערת. נשכבנו על הרצפה לאיזה 20 דקות ופתאום תוך כדי המ המנוחה התחלנו להרגיש כל מיני כאבים ברגליים בגב בברכיים בשרירים ובמה לא. כנראה הגוף הבין מהעצירה שסיימנו והוא החליט להתחיל להשבית את המערכות. אחרי בערך חצי שעה עצירה החלטנו להמשיך את הקטע האחרון לכינרת, השעה הייתה בערך שבע בערב וכבר היה חשוך לגמרי. ה-20 דקות הראשונות אחרי העצירה היו פשוט סיוט (לא שאחר כך היה גן עדן אבל הכל יחסי בחיים) דידנו בקצב של קילומטר לשעה ובאמת שהיה ממש ממש קשה ללכת, הקטע של נחל עמוד תחתון הוא קטע מאוד מציק ללכת בו במיוחד בתקופה שאנחנו הלכנו בה, הצמחיה שם הגיעה לנו כמעט לגובה של הראש והשביל נעלם לנו מדי פעם, היה חושך גמור ובטיימינג מושלם לפנס של הללוף נגמר הסוללה, היה מלא בולדרים וסלעים ענקיים וחוצים את הנחל מגדה לגדה מלא פעמים. מתישהו פשוט איבדנו את השביל והיינו כלכך מיואשים שהתחלנו ללכת דוך בתוך הנחל לכיוון הכנרת, הברכיים כבר לא עבדו וכל צעד הרגיש כמו קריסה, לא רק זה אחרי 34 שעות שאנחנו ערים ובערך 70 קילומטר התחלנו להזות הזיות, פתאום אתה רואה פרה ענקית שזה בכלל סלע או כל מיני חיות ויצורים שהמוח שלך מדמיין. מתישהו באמצע הנחל אלאלוף לא היה מוכן ללכת כי הוא טען שהוא ראה ספינת פיראטים ענקית (לקח לי איזה 20 שניות לשכנע אותו שהוא הוזה) מדי פעם דמיינתי איזה כהן גדול עם כפייה או שד ענק עם קלשון וכל מיני דברים הזויים אחרים שאני אחסוך מפאת כבודכם.
אחרי שעתיים שלוש של סיוט מתמשך (לא שכל השאר היה כיף אבל הכל פרופורציות בחיים אה?) יצאנו מהנחל והגענו לשביל ג'יפים במרחק שתי קילומטר מהכנרת. בשלב הזה כבר הלכנו ממש לאט אבל המשכנו ללכת.

הסוף המיוחד

היינו במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף של הכנרת, וכדי להגיע לחוף היה צריך לעבור בשביל שעובר בתוך שדה כזה של במבוקים מאוד גבוהים שביל באורך של 200 מטר בערך ואז אתה מגיע לחוף, אני הלכתי לישון עם הפנס ואלאלוף הלך מאחוריי, אנחנו כבר מדמיינים איך אנחנו טובלים בכנרת ונחים על החוף שפנטזנו עליו במשך 80 קילומטר ואז פתאום באמצע השביל אנחנו שומעים רעש חזק בטירוף מתוך הבמבוקים וחזיר בר ענקי מתחיל לרוץ מתוך הבמבוקים לעבר השביל ופשוט חוצה לתוך השביל, באותו רגע הסתובבתי אחורה ואמרתי לאלאלוף רוץץץ אז הוא רץ, הבעיה הייתה שאני הייתי עם הפנס ובגלל שאני הייתי מאחוריו הוא הסתיר את כל האור של הפנס אז כמו שתי עילגים רצנו החוצה תוך כדי שאנחנו נתקעים בבמבוקים וכמעט מתרסקים את חיינו, זה נראה לי היה הספרינט השני הכי קשוח בחיים שלי, הראשון היה 20 דקות אחר כך.
כמו מסכנים עשינו עיקוף של איזה 700 מטר מסביב לאיזה מטע בננות כדי להגיע לחוף בדרך אחרת, ולבסוף לאחר כל המסע המפרך הזה הגענו לכנרת, נגענו במים, ופשוט נמרחנו על החוף בלי לחשוב יותר מדי פשוט שכבנו ונחנו לנו להנאתנו, ואז אחרי איזה עשר דקות שאני פשוט שוכב, עצמתי קצת עיניים וכזה ופתאום אני מרגיש לשון ענקית על הפרצוף שלי מורחת לי מלא ריר על הלחי על האף על המשקפיים, אני פותח את העיניים ואני כלב רוטווילר ענק פשוט מלקק לי את הפנים,בלי קולר בלי כלום, גם לא היינו בחוף מוכרז או משהו זה סתם היה כלב משוטט, קיצור קפאתי, לא זזתי מילימטר, הסתכלתי עם העיניים מסביב ואני רואה עוד ארבעה כלבים פשוט מסתובבים סביבי ומרחרחים את האיזור, הייתי בטוח שהוא עומד לנגוס לי את הפנים ושאני אצטרך להיפרד מהאף שלי לנצח (וזה יהיה ממש חבל כי אני צריך את האף שלי) ואחרי בערך חצי דקה שהוא מלקק ומריח לי את הפנים, בניסי ניסים הוא פשוט החליט ללכת, בשניה שהוא התרחק יותר מעשרים מטר, לקחתי את התיק שלי ופשוט רצנו של החיים לכיוון הכביש, קבלת פנים חמה ארגנו לנו בכנרת, הבעיה הייתה שכבר היה עשר בלילה ולא היה שום קווים ולא רצינו לישון על החוף, בסוף בן דוד יקר הגיע ולקחת אותנו לביתו, ממש הצלת נפשות.
וזהו בערך

טיפים

• זמנים: אני ממליץ בשעון חורף לצאת בסביבות אחד עשרה שתיים עשרה בלילה מחוף אכזיב ובשתיים עשרה/אחד בשעון קיץ. הקטע הראשון הוא יותר קל לטיול בלילה וזה יוצא שתגיעו לכינרת ממש באיזור השקיעה אולי טיפה אחרי.
• תישנו טוב טוב בלילה שלפני, זה ממש חשוב, ואם תספיקו לדחוף שנץ איכותי בכלל טוב
• להביא שלוקר של שלוש ליטר מים, יש הרבה נקודות מילוי בדרך וגם עדיף שלוקר כדי לא לבזבז זמן על עצירות שתייה
• להביא פנס ראש איכותי עם סוללת גיבוי
• לסחוב כמה שפחות ולהכין את כל האוכל מראש
• לגבי ההליכה עצמה, ללכת ברציפות בקצב אחיד ולהציב יעדים קטנים תוך כדי, לדוגמא כל שעתיים עצירה של שבע דקות, או עד שלוש מגיעים לפסגה ונעצור שם לחמש דקות.
• לגבי עצירות, אל תעשו עצירות מאד ארוכות זה מכבה את הגוף ואחר כך קשה יותר להמשיך. (שמעתי ממישהו שעדיף לעצור בעמידה, אבל אין לי מושג...)