ים אל ים- בכיוון ההפוך

לפני שמתחילים

יש המון סיפורי דרך באינטרנט לגבי שביל ים אל ים, והשביל מסומן מאוד בבירור בשטח ובאתר עמוד ענן. אבל כשחיפשתי גיליתי שרוב המוחלט של האנשים עושים את השביל הזה מחוף אכזיב לכיוון הכינרת, אבל אין הרבה מידע על השביל בכיוון ההפוך שלו.
עכשיו אחרי שעשיתי את זה אני גם יכולה להבין למה רוב האנשים עושים אותו בכיוון הזה.
ההליכה לכיוון מזרח מתחילה ביום הרבה יותר קליל, והסיום בכינרת הרבה יותר אייקוני ומרגש.
לעומת זאת ההליכה לכיוון מערב מתחילה ביום מאוד קשה, ומסתיימת ביום קל ונעים, אבל הסיום בחוף כזיב היה, קצת מאכזב...
עם זאת, ההליכה בכיוון ההפוך, זימנה לי הליכה שקטה על שביל יחסית צפוף, והרבה מאוד אתגר.
אני עשיתי את המסלול ביומיים וחצי, והאמת שהוא היה יותר קשה משציפיתי
אפשר להקל את המסלול על ידי הוספה של עוד יום הליכה וחלוקה שונה של המקטעים.
כמו כן, אני הרגשתי שהמסלול לכיוון מערב מסומן פחות טוב ויש הרבה איזורים שהלכתי בהם לאיבוד, אז ממליצה לעשות את המסלול עם מפה ולא להתסמך רק על הסימונים.

היום הראשון- מקיבוץ גינוסר לחניון הפיתול

אני גרה בצפון אז את היום הראשון התחלתי בנסיעת אוטובוס לכיוון קיבוץ גינוסר. לפני צפויים 23 קילומטרים של הליכה בעלייה, ולא רציתי להתחיל את המסלול יותר מאוחר מהשעה 9.
עם ההגעה לקיבוץ, ידעתי איפה השביל מתחיל מבחינה גיאוגרפית אבל לא הייתי בטוחה איך בדיוק להגיע משער הקיבוץ לתחילת המסלול.
זה אחד הקטעים שבו הליכה בכיוון ההפוך קצת מסבכת את העיניינים.
תיכננתי להתחבר לשביל סובב כינרת וללכת איתו עד תחילת המסלול לכיוון נחל עמוד- על פניו קלי קלות.
במציאות, שביל סובב כנרת השתנה בגלל שהכנרת עלתה, ומצאתי את עצמי מאלתרת והולכת בשבילים חקלאיים שהיו נראים לי הכיוון הנכון. בסוף הסתדרתי, אבל מצאתי את עצמי יורדת בתעלה קצת תלולה.
אולי שווה לרדת בחוף חוקוק וללכת דרומה עם הכנרת עד שמגיעים לתחילת המסלול ולא ללכת בשטחים החקלאיים של קיבוץ גינוסר.

בעונה שבה עשיתי את השביל, ובכיוון שבו הלכתי, פגשתי הרבה אנשים שעושים את שביל ישראל (והם ממש בסוף) וזה היה מאוד נחמד לשמוע על הטיול שלהם ולפגוש אותם.

מבחינת מים, אני התחלתי את המסלול עם 4.5 ליטר, וממש לא הייתי צריכה אותם.
בערך 3 שעות הליכה מתחילת המסלול יש שביל צד שמוביל לברז מים. השביל הזה דורש הליכה של 10 דקות לכיוון, אבל בעיניי זה ממש שווה את זה כדי להתחיל עם תיק קל.
כמו כן, בחניון הפיתול יש גם ברז מים ככה שאין צורך להביא מים ללילה.

מבחינת מקומות שכשוך, יש נחל קטן וחמוד בערך כשעה וחצי לתוך המסלול, לא עצרתי בו כי חשבתי שיהיו עוד הרבה אופציות אחרות, אבל בדיעבד הייתי עוצרת כי זה מקום חמוד.
בריכות שכוי הן מאוד קרובות לסוף ככה שלא ראלי לצפות לעשות שם הפסקת צהריים, אלא אם מתחילים סופר מוקדם.
בין שני מקורות המים האלה יש עוד נקודה ממש קטנה לשבת בה עם מים זורמים.

הר מירון ולג בעומר:
אני ישנתי בחניון הפיתול שני לילות לפני ההילולות של לג בעומר (שבהן קרה האסון הנורא) וזה משהו שלא חשבתי עליו לפני שיצאתי למסלול. כדאי לשים לב שזה לא מתנגש עם התאריכים של הטיול שלכם.
הצלחתי למצוא מקום לישון בו, הרבה שביליסטים הלכו ליישוב מירון לישון אצל מלאכי שביל, אבל לא היה מאוד נוח לישון שם. האזור היה מלא במשטרה וצוותי הקמה, אז היה קשה למצוא מקום לישון בו, וגם הייתה הרבה מוזיקה חזקה עד השעות הקטנות של הלילה.

סך הכל יום מאתגר, אבל מאוד יפה ואם מתכננים את העצירות כמו שצריך ולא מתחילים לטייל מאוחר מידי (ככה שיהיה הרבה זמן לטפס) אז זה יום מאוד מספק.

היום השני- מחניון הפיתול לחניון אבירים

ביום השני חרגתי ממנהגי וקמתי ממש מוקדם בבוקר, כדי שאוכל להתחיל ללכת עם אור ראשון.
לפני יום של 28 קילומטרים, שרק בסופו הבנתי כמה קשה היה היום הזה (יותר ממה שציפיתי)
היום מתחיל בעלייה נהדרת להר מירון, צריך לזכור להסתובב כדי לראות את כל היופי. אני מאוד נהנתי לעשות אותה בזריחה וכל פעם שהסתובבתי לראות את הנוף השמש שינתה את מיקומה.
העלייה להר מירון הייתה יותר קלה משציפיתי. עם זאת, מהרגע שמגיעים לפסגה, יש הליכה של בערך שני קילומטרים שהם מאוד מאוד מבלבלים. יש שם בתים ושטחים חלקאיים ומלא שבילים, אז צריך להיות בתשומת לב לאן הולכים, אני איבדתי את דרכי על אמת.
בסוף העליה, יש ירידה שממש נהנתי ממנה, כי היא מלאה בעצים והרגשתי כאילו אני הולכת ביער באירופה.
לחניון חממה הגעתי בשעה 10:30 והייתי די מרוצה מעצמי, אבל, היום לא המשיך באותה תחושה.

בחלק הזה של השביל מתפצלים משביל ישראל, ועל אף שפגשתי הרבה מטיילים בכיוון הפוך שלי, אני הלכתי מאוד לבד. זה מצד אחד משהו שרציתי אותו, מצד שני, כשמטיילים לבד, אין לך קונטרה שתיתן לך היגיון בריא.
קיוויתי למלא מים ולהטעין את הפאלפון שלי בתחנת הדלק בצומת אלקוש, ומיהרתי להגיע לשם. על אף עייפותי לא ממש עשיתי עצירות כי קיוותי להגיע.
אבל ממש ממש התקשתי למצוא את הדרך הבטוחה להגיע לתחנת הדלק. ממש התקשתי.
אני חושבת שהמסלול לכוון ההליכה שלי היה מסומן באופן לא ברור, והיה לי מאוד קשה למצוא את המעבר למסלול.
חוץ מזה הייתה צימחיה מאוד גבוהה ולא הצלחתי למצוא את המעבר מתחת לכביש שיוביל אותי לתחנת הדלק, ולא רציתי לחצות את הכביש מכיוון שהוא מאוד סואן.
לקח לי בערך שעה למצוא את הדרך לתחנת הדלק, הלכתי המון הלוך ושוב וזה היה מאוד מתסכל. אולי הייתי מוותרת על התחנה הזאת אם הייתי יודעת כמה קשה יהיה למצוא אותה.
אחרי שסיימתי להטעין את הפאלפון ולאכול, עדיין נשארו לי 10 קילומטרים כדי להגיע לחניון אבירים. על אף העייפות והקושי בחרתי להמשיך עד לחניון, אבל זה לא הייתה משימה פשוטה בכלל.
זה היה שווה את זה כי חניון אבירים הוא מעולה, והיו בו לא מעט אנשים אבל בקטע נחמד של לדבר ולהכיר ולא בקטע עמוס מידי.

מבחינת מים, יש ברז למילוי מים בראש הר מירון ובחניון חממה אז אין צורך להתחיל עם יותר מליטר וחצי (בטח אם מתחילים מוקדם בבוקר)
מאוד קרוב לחניון חממה יש תחנת אוטובוס עם שקעים שאפשר למלא שם את הסוללה של הפלאפון, אז אתם יכולים לוותר על תחנת הדלק.
אין מקומות מים שאפשר לרחוץ בהם במקטע ההליכה הזה.

יש מלא פרות במקטע שבין אלקוש לאבירים, סתם שתדעו.

היום השלישי- מחניון אבירים וחוף אכזיב

אחרי יומיים סופר אינטנסיביים של הליכה, מצפה לנו היום השלישי יום שהוא כולו כיף וקלילות. חוץ מהסוף שאפשר לוותר עליו.
לצערי הייתה לי הגבלה של זמן ומיהרתי לסיים את השביל יחסית מוקדם ככה שיותר טיילתי חצי יום. אבל אתם, קחו את הזמן

מתחילים את היום בירידה מאוד מוצלת תלולה ומאוד יפה מלאה פרחים. כשמסיימים את הירידה מגיעים לנחל זורם ונהדר. בכמה קילומטרים הקרובים הולכים לצד הנחל. זה אומר שהרגליים נרטבות טוב אבל זה גם אומר שיש מלא מקומות מעולים לעצור ולשכשך. או להשאר שם לכל החיים זה גם אופציה לא רעה.

בערך אחרי שעתיים הליכה, מגיעים לקטע שבו הולכים פשוט על דרך עפר, וזה די חם. החדשות הטובות היא שבעוד כמה קילומטרים יש את הסיום של נחל כזיב שאפשר לשכשך בו. החדשות הפחות טובות זה שהחלק הזה במסלול מלא במשפחות.

בסוף ההליכה עם הנחל, מגיעים לקטע הליכה ממש מעפן, שבדיעבד לא הייתי עושה אותו. הייתי מסיימת שם את המסלול ולוקחת אוטובוס לנהריה, ומשם לים. אבל במציאות לא ידעתי שזה מה שהולך להיות ונורא רציתי להגיע לחוף אכזיב. היו לי ציפיות שאגיע לשם וזה יהיה חוף יפה עם מקומות שווים לשבת בו.
זה לא היה המקרה.

ההליכה שאני מכנה אותה מעפנה מורכבת מהליכה של כמעט שני קילומטרים על כביש, שעל אף שהוא לא סואן המכוניות הנוסעות בו נוסעות ב90 קמש לפחות, אז זה לא הליכה סימפטית.
אחריה יש כמעט 4 קילומטרים של הליכה חמה בשדות בננה, שממש התברברתי בו. כלומר לא ראיתי סימון (וחיפשתי!) שמראה איפה עוברים מהכביש לשביל שלוקח לחוף. מצאתי את עצמי עוברת בין צמחיות ושבילים לא בדיוק נוחים עד שמצאתי את הדרך הנכונה.
זה לא דרך שהרבה אנשים הולכים בה בכיוון הזה ולדעתי זו הסיבה שקשה למצוא אותה. (כמו המשחק של לחבר בין העכבר לגבינה בתוך מבוך של קווים, יותר קל להתחיל מהגבינה מאשר מהעכבר)

החוף היה יפה כי בכל זאת ים, אבל פחות יפה מהמצופה. לא היה שם צל ולא היה נראה שיהיה נוח לשכב על החוף ולהכנס למים.
לקחתי טרמפ עם אחד הדייגים שסיים את היום שלו, לכיוון נהריה ומשם נסעתי הביתה.

מבחינת מי שתייה, אני חושבת שאפשר למלא מים רק בחניון אבירים. יש המון מים לאורך היום הזה, ואולי אם יש לכם פילטר אפשר גם לשתות מהם, אבל אני לא ניסיתי.

טיפים

• שימו לב שיש הרבה מקומות למלא מים לאורך המסלול, תקלו על הגב שלכם ותקחו מעט מים לפי המרחקים בין הברזים
• השביל מסומן לא הכי טוב לכיוון ההליכה הזה, אז צריך לשים לב לדרך. אני ממליצה לכם לטייל עם מפה פתוחה כמו עמוד ענן, ותוכלו לראות בGPS בזמן אמת איפה אתם גם אם הפלאפון על מצב טיסה
• לא צריך הרבה ציוד במסלול, לא קר במיוחד ולא צריך אוהל אם לא עומד לרדת גשם. טיילו קל וזה יקל עליכם.