טיול רגלי בן שלושה ימים במדבר יהודה

רקע ומידע כללי

זכינו במדבר לטובת טיולים מיוחדים. זה היתרון היחסי שלנו על האירופאים שזקוקים לטיסה כדי לטייל בו, והמדבר הישראלי הוא נגיש למטיילים בהשוואה למדבריות של עמים אחרים. כדאי לנצל את העובדות האלה, ולצאת לטייל בו כשלא מסוכן כי חם מדי או כי השטפונות עלולים להגיע.

המסלול המוצע הוא למיטיבי לכת. בימים חמים לא מומלץ לצאת אליו. יש לשים לב שבבוקר היום השני צריך למלא מים עבור שני ימים, משום שאין נקודת מילוי מים בדרך.

תקציר:
יום 1 - מערד דרך נחל יעלים למצדה (כ-22 ק"מ). לינה לפני בערד, לינה בסוף במצדה. מילוי מים בסוף היום במצדה. במקרה חירום יש בנחל יעלים פזורה שאפשר לבקש שם מים.
יום 2 - ממצדה דרך נחל צאלים לחניון-לילה משמר (כ-12 ק"מ). לינה בחניון מינימלי, שאין בו מים, תאורה וכולי. יש להצטייד במספיק מים בבוקר. (יש אפשרות לקצר את היום ולישון בחניון לילה צאלים).
יום 3 - נחל משמר לכביש 90 (כ-9 ק"מ). ההליכה ברובה לא קשה. על כביש 90 יש צורך לקחת טרמפ כדי להגיע למקומות יישוב או לתחבורה ציבורית.

יום 0 - הגעה לערד

מכיוון שימי הטיול ארוכים, ומומלץ בשעות החמות לנוח, צריך לצאת מוקדם בבוקר. לטובת כך מומלץ לישון כבר ערב קודם בערד.

בערד יש מקומות לינה רבים בתשלום, וניתן למצוא את כל המידע באינטרנט.
הטיול מותאם ללינת שטח, כך שאם רוצים לחסוך כמה גרושים אפשר פשוט להיזרק על הדשא באחד הפארקים. הפארק שליד אכסניית הנוער הוא המתאים ביותר, משום שהמסלול למחרת יוצא בסמוך אליו. שימו לב שהדשא בפארק ירוק. וזה מדבר. זה אומר שמדובר בהשקייה מלאכותית. שנעשית באמצע הלילה. בקיצור, חסכו מעצמכם אי נעימויות ומצאו מקום בטוח, מחוץ לטווח הממטרות.

יום 1 - מערד דרך נחל יעלים למצדה (כ-22 ק"מ)

היום הראשון מתחיל לא רחוק מאכסניית הנוער, במסלול כחול היורד בנחל טביה. הדרך תלולה ופתלתלה, על גבי סלעים שצריך לקפץ עליהם מאחד לשני. הנחל אמנם אכזב, אך יש לא מעט צמחייה לאורך הדרך. בקצהו, לאחר כ-5 קילומטר, הנחל נפגש עם נחל יעלים (סימון אדום), ואיתו הולכים מזרחה (ימינה) עד סוף היום.

נחל יעלים הוא ארוך מאוד, רחב ברובו, ומתון. כך שההליכה בו לא קשה במיוחד. יחד עם זאת, צריך לקחת בחשבון שהוא לא מוצל בכלל. בהפסקות נעזרנו בזוויות מסורבלות של דפנות הנחל הנמוכות כנגד השמש, או העמדנו פנים ששיטה נמוכה ודלילה יכולה לעשות צל.
כשני קילומטרים אחרי המעבר לסימון האדום מגיעים לפזורה בדואית, השוכנת ממש על תווי הנחל. ראשית, זה אומר שבמידת הצורך ניתן לבקש שם מים (למרות שלא אמורים להגיע לצורך הזה, כי המסלול התחיל לא מזמן). חשוב מכך, צריך לשים לב שהסימון האדום עשוי להיעלם, התווי משתנה שם עקב בנייה. הפעילו את קישורי הניווט הבסיסיים, והיצמדו לתווי הנחל הבולט מאוד עד שתצאו משטחי הפזורה.

כשלושה קילומטר אחרי השמורה השביל האדום מתעקל צפונה ויוצא מהנחל. כעת בכיוון כללי צפון-מזרחה השביל יורד לנחלים ויוצא מהם, נחל כידוד ונחל רחף ונחל קנאים. חלק מהמטיילים עשויים למצוא את הטיפוסים והירידות האלה מאתגרים, ולכן חשוב להצטייד בהרבה מים ליום הזה. ביציאה מנחל רחף מצדה כבר נראית היטב מרחוק, והיא היעד לסוף היום.
בירידה לנחל קנאים מצדה נעלמת מהעין, אך זוהי ירידה לצורך עלייה: המפגש עם מצדה מדרום הוא מעניין מאוד, ונותן זווית מיוחדת לתפוס את הגודל של המבצר החצי-טבעי הזה. התעלות החפורות מסביב אימתניות, המצוקים בזוויות שליליות, ואיך לעזאזל מתחו שם את חוטי החשמל.

השביל האדום מוביל לחניון הלילה. החניון הוא בתשלום, ומשווק עשרות פסיליטיס לתרמילאים האירופיים המבוגרים שבאים לשם ולמשפחות ישראליות עם ילדים קטנים. אם אתם תרמילאים, ואין לכם צורך במקרר, גז, מזרונים או חמאם - היו יצירתיים ומצאו פינה נוחה מחוץ למשרד של חניון הלילה, בסמוך למיכלי המחזור של בקבוקי פלסטיק. אל תעשו זאת ללא אישור, והימנעו מקנסות מיותרים.

יום 2 - ממצדה דרך נחל צאלים לחניון-לילה משמר (כ-12 ק"מ)

עכשיו ככה. אם איכשהו הצלחתם לחמוק במהלך כל שנותיכם בארץ - יסודי תיכון צבא משפחה - בלי לבקר במצדה, אז חובה עליכם לפתוח את הבוקר בביקור באתר. אם לא חמקתם, מה שכנראה יותר סביר, אני עדייך ממליץ לטפס בסוללה הרומית לפסגה. קודם כל, זה מקום מדהים. המצודה טבעית, הבנייה אנושית, וקשה להחליט מה מרשים יותר, או להכריע מי ניצח את מי. הרמה עצמה לא גדולה, כך שהביקור בכל חלקי מצדה לא מלאה. שלטי ההסבר קצרים ובהירים, וגם אם בוחרים לא לקרוא אותם אפשר להינות מהמבנים ומשאריות המבנים בלי לדעת למי ולמה שימשו. וגם אם ארכיאולוגיה והיסטוריה זה ממש לא הקטע שלכם, הנוף לבקעת ים המלח בבוקר שווה את העלייה.
הדרך למצדה מתחילה מהמשרד שלידו אתם ישנים, ויש לשלם דמי כניסה. מצורף קישור לאתר של רשות הטבע עם כל הפרטים. מכיוון שאתם מתחילים ממערב למצדה, הדרך היא על גבי סוללת העפר הרומית, לא תלולה מדי ולא קשה. לו הייתם מגיעים ממזרח, היה עליכם לטפס את שביל הנחש, שנחשב לקשה יותר. אבל אם שרדתם את העליות והירידות שאחרי היציאה מנחל יעלים - בהחלט תוכלו לחזור לביקור ולטפס בשביל הנחש. אגב, את התיקים אפשר (אחרי שמבקשים) להשאיר במשרד למטה, ולעלות למעלה עם כובע ובקבוק מים בלבד.

לאחר הביקור במצדה יורדים באותה הדרך, ממלאים הרבה מים, גם בבטן וגם בבקבוקים (אין נקודות מילוי מים עד סוף הטיול, צריך מים ללילה ולכל היום השלישי), ויוצאים צפונה בשביל הירוק. השביל הירוק מתפתל למטה לבקעת ים המלח בתלילות, אבל צריך לא לשכוח להרים את הראש מדי פעם ולהסתכל אחורה על מצדה, הפעם מצפון, מה שסוגר סקירה כמעט מלאה של מצדה: מדרום, ממזרח, מלמעלה ועכשיו מצפון.

בקצה הירוק מגיעים לצומת עם שביל אדום, ואיתו עולים צפונה (שמאלה) לדרך מישורית בתוך הבקעה. ממערב (משמאל) המצוקים של הנחלים הנשפכים לים המלח, אליהם תיכנסו בעוד כשלושה קילומטרים. השביל האדום מתעקל על גבי המצוקים של נחל צאלים לכיוון מערב (שמאל), ומאפשר הצצה לאחד הנחלים היפים במדבר יהודה, שהוא מצדיק סיפור דרך בפני עצמו. לא להיסחף עם האדום יותר מדי, לאחר כקילומטר תעברו את המפל (היבש) בעין ענבה, ולאחר כמה מאות מטרים יש לרדת מהמצוק בסימון שבילים הכחול היישר לתוך הנחל.

ייתכן שתמצאו בנחל גבים עונתיים. אבל התחממות גלובלית וכל זה, אולי לא. בכל אופן, בתוך הנחל אפשר למצוא כמה נקודות צל לעצירה שבהחלט תזדקקו לה להמשך היום. השביל הכחול נגמר בצומת עם שביל שחור, ואיתו לוקחים מזרחה (ימינה), חזרה בתוך הנחל. השביל השחור מטפס במתינות על המצוק הצפוני של נחל צאלים, ומוביל לחניון לילה צאלים שאפשר לישון בו אם כבר הגיעה שעה מאוחרת, או אם עייפתם כבר. אבל אם כוחכם במותניכם, עזבו את השחור לאחר כמה מאות מטרים לטובת כחול המוביל צפונה (שמאלה), למעלה צאלים. הטיפוס לא קל!

לפני שהשביל הכחול מתעקל מערבה (שמאלה), עצרו בקצה המצוק שבסוף מעלה צאלים, והביטו לבקעת ים המלח. קחו נשימת מוטיבציה, לפניכם כשלושה קילומטר של עלייה מתונה מאוד, כמעט מישורית, עד לחניון הלילה. תוכלו לזהות שהגעתם כשהשביל הכחול הופך לדרך ג'יפים, ו/או שהגעתם לפיצול עם שביל שחור.

בניגוד לדיסנילנד של מצדה, חניון הלילה נחל משמר הוא המינימלי ביותר: מסומן בעזרת כמה סלעים, מחסות אבן לטובת בישול, מקומות להדליק מדורה. אין כלום. רק אבנים וכוכבים. נצלו את העובדה הזאת. כשהלכנו לישון, חלף מעלינו עוף דורס ענק ויכולנו להרגיש את משק הכנפיים בפנינו. זהו מקום נהדר להבין מה כל-כך נפלא במדבר, ולמה תמיד רוצים לחזור לשם, שוב ושוב ושוב.

יום 3 - נחל משמר לכביש 90 (כ-9 ק"מ)

יום קצר וקליל ברובו. כזכור, לא הייתה נקודת מילוי מים מאז מצדה, והמים שבכליכם אמורים להספיק עד סוף היום.

מחניון הלילה הולכים צפונה בשביל שחור, המוביל עד למצוק שמעל נחל משמר. מקום מושלם לקפה של בוקר. השביל השחור מוביל בירידה מאוד מאוד תלולה לתוך הנחל, עשו זאת בזהירות.
עם ההגעה לנחל תגיעו לעין משמר, קל לזהות את המיקום בגלל ריבוי הצמחייה, אך כמות המים במעיין תלוית עונה, ועשויה להיות מאכזבת. לאחר כמה מאות מטרים של הליכה עם השחור בתוך הנחל מגיעים לסימון שבילים אדום, איתו לוקחים מזרחה עם זרימת הנחל (ימינה). הסימון האדום מוביל עד כביש 90, אך אם רוצים אפשר להחליף אותו באמצע לטובת סימון שבילים כחול שהולך ממש בתוך הנחל (השביל האדום הולך על השלוחה הצפונית, במקביל לנחל). ההליכה בתוך הנחל בעיני יפה יותר, גם אם מעט מאתגרת (יש צורך לרדת מדי פעם על גבי סלעים גדולים, בחלק מהפעמים להיעזר בסולמות). יתרון נוסף שהנקיק הצר מספק צל כשהשמש בדרום.

באופן עקרוני המסלול מסודר כך שההולכים בנתיב מעגלי מהחניון ליד כביש 90, יעלו בנחל בסימון הכחול ויחזרו לרכב במסלול האדום. לכן, אם התאריך חשוד בריבוי מטיילים (חופש פסח, לדוגמא), שווה אולי לוותר על ההליכה בתוך הנחל במסלול הכחול. מבחינת קילומטראז' אין לבחירה משמעות.

כך או כך, לקראת פתחת הנחל המסלול הכחול מתמזג עם האדום, שמוביל בדרך ג'יפים עד לכביש 90. מהצומת (או מהחניון) תוכלו לתפוס טרמפ צפונה לתחנת האוטובוס הקרובה בחמי עין גדי (4.5 ק"מ), או דרומה לערד דרך כביש 31.

טיפים

• אפשר לצחצח שיניים עם שלוק מים אחד בלבד. מים צריך בשביל לשתות ולבשל.

קישורים חיצוניים

• גן לאומי "מצדה" באתר רשות הטבע והגנים