הירקון הנקי - מתל אפק להוד השרון
מבצר עתיק, קני סוף ונופרים ונופי נחל זורם שמזכירים את צפון הארץ, במרחק נגיעה מגוש דן. יש דבר כזה.
| תאריך הטיול | October 2019 |
|---|---|
| משך הטיול | יום אחד |
תוכן עניינים
מבוא
את נחל הירקון אין צורך להציג. הנחל הגדול והרחב בנחלי החוף חותך את האזור הצפוף והמיושב ביותר בישראל, והפארק שבחלקו התחתון הוא הגרסה הישראלית ל"סנטרל פארק" - פארק עירוני עצום, מלא במתקני ספורט ושעשועים ואתר הפיקניקים מס' 1 בארץ. דוגמא ומופת לתכנון עירוני.
אז מה לכל זה ולטיול בטבע? ומה בדיוק הקשר בין הירקון לבין נחל נקי שמזכיר נחלים בצפון?
מסתבר שבחלקו העליון של הירקון מסתתר עולם אחר לגמרי, במרחק נגיעה מצירי התנועה הסואנים בין פתח תקווה, הוד השרון וראש העין. לאורך הקילומטרים הראשונים של הירקון - ממקורות הירקון ועד למבואות הוד השרון - זורמים מי מעיינות צלולים ונקיים, ועל גדותיו עשרות פינות מרגוע שלוות שמזמינות לקחת הפסקה ממרוץ החיים האינטנסיבי של גוש דן. אבל גולת הכותרת היא שני הפארקים הלאומיים שבמוצא הנחל - "פארק אפק", שבו מבצר אנטיפטריס המרשים אשר חולש על מוצא הירקון, ו"פארק מקורות הירקון" שבו בריכות נופרים יפהפיות והמון אקליפטוסים, שקט ושלווה. קני הסוף והצמחייה לצד הנחל הזורם מנתקים את המטיילים מהנוף העירוני שמסביב, ויוצרים מסלול טיול מפתיע ביופיו - ממש בחצר האחורית של העיר הגדולה.
המסלול המתואר כאן עובר לכל אורך החלק הנקי של הירקון - דרך "תל אפק", פארק "מקורות הירקון", "בית הבטון" וטחנת "אבו-רבאח". פארק נחל הדר, פארק אקולוגי מטופח שנחנך לפני פחות משנתיים (2017) בשולי הוד השרון, הוא נקודת סיום קלאסית.
פרטי המסלול
נקודת התחלה: שער הגן הלאומי ירקון - תל אפק, סמוך לראש העין
נקודת סיום: פארק נחל הדר, סמוך לאזור התעשייה הדרומי של הוד השרון
אורך המסלול: 10 ק"מ
משך הטיול: 3-6 שעות
דרגת קושי: קלה
הערות:
- המסלול מתאים לכל אורכו גם לרוכבי אופניים, וברובו המוחלט גם לרכבי 4x4.
- המסלול מבוסס על סימוני שביל ישראל (אשר מתפתל עם הירקון לכל אורכו) - אך השביל לא נכנס לגן הלאומי אפק ולפארק מקורות הירקון, ושווה לסטות ממנו כדי לבקר בהם. אם כבר מגיעים, חבל לעקוף...
- מי שזמנו בידו, יכול להאריך את המסלול עד לשפך הירקון בנמל תל אביב (28 ק"מ סה"כ).
מבצר שבנוי על שכבות של היסטוריה
מחנים את הרכב בשער הגן הלאומי (עדיף מחוץ לשער, כדי לא להיות מוגבלים בזמן), ונכנסים רגלית לתוך שטח הפארק לאחר תשלום דמי הכניסה (28 ש"ח למבוגר, חינם למחזיקי כרטיס מטמון). מי שמחליט לחסוך את דמי הכניסה יעקוב אחר סימוני שביל ישראל, אשר עוקף את הפארק מצפון, ויתחבר לשאר המטיילים סמוך לבריכת הנופרים.
הליכה של 5 דקות בתוך הגן הלאומי תוביל אתכם אל מתחם פיקניקים גדול עם תקרה של אקליפטוסים מצלים, שבשבתות וחגים עמוס עד להתפקע במנגלים. פונים שמאלה בעקבות השילוט אל מבצר אנטיפטריס ומטפסים עם הכביש (העלייה היחידה במסלול היום) עד לשרידי מתקן שאיבה מנדטורי, שניצל את מקורות הירקון לפני הקמת מדינת ישראל. גם מתקן השאיבה הנוכחי של "מקורות" קיים פה בתוך שטח הפארק - אך סיורים בו יש לתאם מראש. מתקן השאיבה מנצל כיום מעל 90% ממי מעיינות הירקון לטובת הובלת מים לכל חלקי הארץ - והמים שתראו בהמשך המסלול הם רק חלק קטן ממי הירקון המקוריים.
ממשיכים ישר ונכנסים אל בין החומות של מבצר אנטיפטריס. המבצר, ששמו המדויק הוא "בינאר באשי", נבנה בתקופה העות'מאנית לפני פחות מ-500 שנה, אבל יושב על שרידים של עיר (אפק) שההיסטוריה שלה חוזרת אלפי שנים אחורה. המתחם הענקי של המבצר מוקף חומות ומלא ביצורים, ובכל נקודה פזורים שלטי הסבר שנותנים קצת רקע היסטורי. למרות שעוד דרך ארוכה לפניכם, הייתי מקדיש איזה חצי שעה כדי להסתובב קצת במתחם ולחקור את שכבות ההיסטוריה שמונחות כאן אחת על גבי השנייה. הבונוס יהיה התצפיות הנהדרות שנשקפות מחומת המבצר - ממנה נשקף פארק אפק על האגם המלאכותי היפה שלו, ושורת הצמחייה העוטפת את הירקון, אשר יוצא מתוך הפארק ומתחיל לפלס את דרכו לכיוון הים. גוש דן מעולם לא נראה יפה יותר.
מכאן יורדים בשביל היוצא דרך הפרצה הצפון-מערבית בחומת המבצר, מגיעים אל שפת האגם המלאכותי, ושם פונים שמאלה ויוצאים דרך שער הפארק לכיוון המשך המסלול.
קני סוף, נופרים ומים צלולים
לאחר היציאה מהפארק מתחילים ללכת לכיוון פארק מקורות הירקון, בשביל לא מסומן אך רחב וברור, העובר על הגדה הצפונית של הירקון. בזמן שטיילנו היו באזור עבודות ליישור השטח, כנראה במטרה לחבר את שני חלקי הפארק למתחם אחד גדול ונגיש. לאחר פחות מקילומטר תתחברו חזרה לסימוני שביל ישראל מהם נפרדתם בתחילת המסלול, ותפנו שמאלה בעקבות הסימון, במקביל למסילת הרכבת תל אביב-ראש העין. כמה דקות הליכה נוספות - ושילוט שמאלה יפנה אתכם אל "בריכת הנופרים" המפורסמת.
למען האמת, לא מדובר בבריכה אחת אלא בקטע שלם בנחל - שהזרימה האיטית בו אפשרה התפתחות מרבדים של נופר צהוב שמכסים חלקים ניכרים מפני המים. בעבר הגישה לבריכה הייתה מהגדה הדרומית ואנשים היו נכנסים להתרחץ - אולם כנראה בשל מקרי ונדליזם נתיב זה נסגר למטיילים, ונקודת הגישה הנוכחית אינה מאפשרת כניסה למים. בכל מקרה, הפינה המוצלת על שפת הבריכה יפה מאוד ומחייבת הפסקת קפה.
מבריכת הנופרים ממשיכים עם השביל, חוצים את הירקון על גשר להולכי רגל, ומגיעים לפיצול שבילים: שביל ישראל ממשיך ישר כדי לעקוף את פארק מקורות הירקון מדרום, ושביל נוסף פונה ימינה מתחת לפסי הרכבת, היישר אל תוך חורשת האקליפטוסים של הפארק. הבחירה בידיכם, אבל הרבה יותר נעים לפנות כאן ימינה (הרי כבר שילמתם דמי כניסה...). פארק מקורות הירקון הוא אחד מאתרי המנגל והפיקניקים הפופולריים בארץ, אבל מחוץ לשבתות עמוסות וחגים שקט פה יחסית. נעים מאוד להתקדם כאן לאורך הירקון, תחת צל האקליפטוסים, כשעל המים השקטים גדלים מרבצי נופרים נוספים ולאורך הדרך גשרי עץ מאפשרים להתקרב ממש עד לפני המים. לחובבי ההיסטוריה, ברחבי הפארק פזורים שרידי טחנות קמח ובתי משאבות מהתקופה העות'מאנית, שנראים בקלות מהשביל העובר לאורך הנחל.
יפה גם מחוץ לפארקים
בקצה הצפוני של הגן הלאומי קיים שילוט ל"שביל הרומנטי" ו"בית הבטון". נשמע מפתה - הרי "בית הבטון" נמצא על שביל ישראל בהמשך המסלול, לא? אז זהו, שהשילוט מטעה. בקצה "השביל הרומנטי" (שהוא באמת יפה) יחכה לכם שער נעול שמונע ממטיילים את היציאה מהפארק. תחנונים למשרד הפארק לא עזרו לנו, ונאלצנו לחזור על עקבותינו ולעשות הקפה. בקיצור - אל תעשו את הטעות שלנו, ותחסכו לעצמכם זמן יקר.
צאו מהפארק דרך השער הצפוני לרכבים, ולכו על הכביש עד לחיבור חזרה לשביל ישראל, שם פנו ימינה. השביל עוקף את "כפר הבפטיסטים", שהוא מתחם קהילתי של חברי הקהילה הנוצרית-בפטיסטית שהוקם בשנות החמישים, ובו אכסניה, כנסייה ומתקני ספורט המיועדים לבני הקהילה בישראל. לאחר איגוף המתחם ממערב השביל חוזר אל הירקון וממשיך ללכת לצדו. אין כאן את הצל והנופרים שבתוך הגן הלאומי, אבל יש כאן יותר הרגשה של "טבע" ולאורך הנחל פינות רבות המזמינות (שוב) מנוחה על גדת הנחל.
לא תרגישו שאתם מתקרבים לכביש מס' 5 עד שתהיו ממש קרובים אליו, אבל לפני שתעברו במנהרה מתחתיו (יחד עם הירקון) כדאי לסטות מעט מהשביל ולהעיף מבט ב"בית הבטון". המבנה, בית משאבות שנבנה בתחילת המאה הקודמת, ידוע בתור הראשון בארץ-ישראל שנבנה מבטון - והוגדר כמבנה לשימור. האמת? האטרקציה כאן היא בעיקר הניגוד בין המבנה הצנוע והמעוצב לבין כבישי הענק והמגדלים של פתח תקווה והוד השרון שברקע...
לאחר המעבר מתחת לכביש, ממתינים לכם עוד כ-1.5 ק"מ הליכה לאורך הגדה המזרחית של הירקון עד שתגיעו לאחת הפינות היפות במסלול. תוואי השביל עודכן לאחרונה כך שהוא עוקב ממש אחרי כל עיקול ועיקול של הנחל, ולעתים תרגישו שאתם מסתובבים במקום - אבל מי ממהר? בנקודה בה הירקון מתעקל מערבה, תגיעו אל "רצועת חוף" קצרה - דרך עפר חוצה את הירקון הנקי ויוצרת כמה מטרים פנויים מצמחייה שמאפשרים גישה למים. סמוך למים פינות צל רבות בהן אפשר להתמקם להפסקת צהריים מרעננת עם בונוס של רחצה במי הירקון. שווה ביותר.
הפתעה רטובה לפני הסוף
ממשיכים ללכת בעקבות סימוני שביל ישראל, כשמשמאל הירקון וסבך קני הסוף שלו ומימין שדות חקלאיים. "קניון שרונים" והשכונות הדרומיות של הוד השרון שמציצות מעבר לשדות נראים כמו פאטה מורגנה לא קשורה. הולכים דרומה, מזרחה, צפונה ושוב מזרחה עד שמאבדים את חוש הכיוון, ואיכשהו מגיעים בסוף אל גשר כביש 40 ועוברים מתחתיו יחד עם הנחל. יש להניח של-99% מהנהגים שנוסעים בכביש בכל יום לעבודה אין מושג מה קורה מתחתיהם...
קילומטר נוסף של הליכה אחרי הגשר יוביל אתכם אל נפתול חריף בירקון - ממש פניית פרסה - כאשר על "חצי האי" שמוקף ע"י הנפתול עומד מבנה אבן משוחזר ויפה. זוהי טחנת הקמח "אבו-רבאח" - אחת מטחנות קמח רבות שהוקמו בסוף המאה ה-19 לאורך הירקון. בעבר ניצלה הטחנה את מי הירקון ליצירת אנרגיה, אולם בשנות ה-50 הושבתה עקב השאיבה מהירקון והירידה בספיקת המים - בדומה לטחנות שכבר ראיתם (בגן הלאומי מקורות הירקון) ולטחנות קמח נוספות במורד הנחל. המבנה וחצי האי שסביב הנפתול הם מקום מיוחד ושווים עיכוב קל, אבל להפסקת הקפה הבאה כדאי להתקדם עוד קצת - תכף תבינו למה.
טחנות קמח לא פועלות ללא התערבות מלאכותית בזרימה, ולצורך כך נבנו לאורך הירקון סכרים מלאכותיים שיצרו מפלי מים. לשמחתנו, אנחנו מרוויחים מזה גם היום: טחנות הקמח מושבתות, אבל מפלי המים נשארו! קילומטר אחרי מבנה טחנת הקמח תגיעו אל אחת מנקודות המים הכי מפתיעות במרכז הארץ: הירקון מאבד גובה במפל מים שוצף ("מפל שרונים"), כאשר מעל המפל בריכת שכשוך נהדרת, מוקפת קני סוף ועצי אקליפטוס. למקום יש גישה עם רכב (סטייה קלה מכביש 40) ולכן כנראה שלא תהיו לבד - אבל עדיין ריק פה יחסית למקום כל כך יפה שנמצא בחצר האחורית של חצי מתושבי המדינה. יש סיכוי שיהיה לכם מזל.
סיום עירוני
מפל שרונים מסמל את סוף הקטע הנקי של נחל הירקון - מכאן ועד נמל תל אביב מוזרמים לנחל שפכים מכיוון הערים ואזורי התעשייה הרבים השוכנים לאורכו, והנחל אינו ראוי עוד לרחצה. מצד שני, שנים של מבצע שיקום ארוך עשו את שלהם - גם בהמשך הדרך הירקון הוא לא תעלת הביוב שהיה לפני 20 שנה, ומרבית הזרימות אליו הם מי קולחין שעוברים טיהור.
שביל ישראל פונה שמאלה בחדות וחוצה את נחל קנה - זרם הקולחין הראשון המתחבר אל הירקון. סכר בטון נמוך אמנם מרדד את עומק המים, אך הזרימה עדיין מגיעה למטיילים עד הקרסול. מומלץ לחלוץ נעליים ולחצות בזהירות. בניגוד ליתר הנקודות במסלול, כאן ממש לא מומלץ להתרחץ - אבל כמה שניות של טבילה בתוך מים שעברו טיהור לא יעשו דבר. בסיום החצייה, לאחר שייבשתם את כפות הרגליים, תמצאו את עצמכם בפיצול דרכי עפר. אוהבי לכת שהגיעו לכאן מספיק מוקדם מוזמנים להמשיך עוד כמעט 20 ק"מ הליכה עד לשפך הירקון בנמל תל אביב - אך אנחנו נחתוך פה ימינה, בנתיב לא מסומן שמוביל להוד השרון.
דרך העפר מתקרבת אל אזור התעשייה הדרומי של העיר, מתעקלת מערבה והולכת לצדו. ממש לפני האפיק הרדוד והיבש של נחל הדר פונים ימינה פעם נוספת (ר' מפה) - ומגלים שדרך העפר הסתמית הופכת בהדרגה לשביל אספלט מסודר, שהסביבה מתמלאת מדשאות מטופחות ושהנוף מסביב משתנה ללא היכר. בשלב הבא יתגלה לכם האגם הנפלא של פארק נחל הדר - נקודת הסיום של המסלול. הפארק העירוני המושקע הזה הוא למעשה חלק מפרויקט שיקום הירקון: מי האגם הם למעשה מי הקולחין של נחל הדר, שלפני הגעתם לירקון נאגרים כאן בצורה מלאכותית לטובת התושבים. מעל לפארק מתנשא הר הזבל של הוד השרון - שכיום כבר אינו פעיל ומשתלב בפארק בתור תצפית נוף אהובה על רוכבי אופניים וטרקטורונים. בסה"כ - מודל מוצלח לשילוב בין פיתוח עירוני לשמירה על הטבע.
רחבת החניה של הפארק היא נקודת הסיום של הטיול, וכאן יחכה הרכב המאסף. איסוף הרכב מנקודת ההתחלה בתל אפק נמשך 10 דקות לכל כיוון. זה הזמן לנסוע לנמל תל אביב, הסמוך לשפך הירקון, ולסגור מעגל עם איזו ארוחה טובה...
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם