יפן - 40 יום של טיול תרמילאים
בקיץ 2023 יצאתי לטיול בן חודשיים במזרח, אשר רובו נערך ביפן. התחלתי בטוקיו וסיימתי בקיושו, האי הדרומי ביותר במדינה.
| תאריך הטיול | July 2023 |
|---|---|
| משך הטיול | 40 ימים |
| עונה מומלצת | כל עונות השנה, תלוי מאוד באטרקציות וביעדים המתוכננים. אני טיילתי ביולי-אוגוסט ופחות ממליץ להגיע למדינה בזמן הזה. אמנם יש הרבה פחות תיירים ויותר זול, אבל מזג האוויר היה חם בצורה בלתי נסבלת ומנע ממני לעשות הרבה אטרקציות. |
תוכן עניינים
כללי
בקיץ 2023 התחלתי טיול בן חודשיים במזרח אסיה ביפן. יצאתי לטיול לבדי, ושני חששות מרכזיים היו: 1. עלויות; 2. בדידות בתור מטייל בודד. אתייחס לשני הנושאים:
1. עלויות - נכון, יפן איננה זולה כמו מדינות אחרות במזרח, ומטייל אשר יגיע אליה מהודו/ וייטנאם/ תאילנד וכו' יאלץ לעשות התאמות בתקציב. אבל (!), ניתן ואף לא קשה בכלל לטייל ביפן בתקציב תרמילאי סביר פלוס - רק צריך לעשות את ההתאמות הבאות:
א. אוכל - לנסות להסתמך כמה שאפשר על חנויות נוחות שנמצאות בכל פינת רחוב (seven eleven, lawson, family mart). הן מוכרות ארוחות מוכנות בקופסה (bento) במחירים מצחיקים, וחותכות את המחירים לקראת שעות הערב. מעבר לכך, מנת ראמן משביעה בהחלט תעלה בין 700-1100 יין (בין 18-28 ש"ח), ויש מסעדות מסוע של סושי (אני הכי אהבתי את kura sushi) במחירים מצחיקים (סביבות 140 יין על כל 2-3 חתיכות סושי).
ב. לינה - כמובן שלתרמילאי הממוצע מומלץ לישון בהוסטלים / מלונות קפסולה. מחירי הלינה ביפן גבוהים ביחס למזרח, בעיקר בטוקיו ובזמן חגים לאומיים. לילה בהוסטל בטוקיו עלה לי בממוצע בערך 100-120 שח, אך באופן גורף, בשאר היעדים הצלחתי למצוא הוסטלים ב-70-85 ש"ח ללילה. כמו שכתבתי קודם, בזמן החגים המחירים קופצים בצורה די משמעותית, אז כדאי לשים לב לזה ואם אפשר להזמין כמה שיותר זמן מראש מקומות לינה לתאריכים האלה (אני לרוב הזמנתי מקומות לינה מעכשיו לעכשיו, מה שהקנה לי גמישות וספונטניות אבל עלה קצת יותר). אופציה נוספת לחסוך בלינה ולהשיג חוויות יוצאות דופן היא WWOOFING - מדובר בפרויקט בו מקומיים, לרוב בעלי חוות חקלאיות, מארחים בחינם תיירים שמגיעים ליפן, בתמורה לעבודה יומית בת כמה שעות בתחום בו הם עובדים - לרוב זה יהיה עבודה במשק החקלאי שמחוץ לבית שלהם, אבל נתקלתי גם בחבר'ה שהציעו לי לעבוד בבית הקפה שלהם או בעבודות נחמדות אחרות. אני מאוד רציתי לעשות את זה, אבל שיקולי מזג אוויר מנעו ממני (היה חום אימים).
ג. תחבורה - לרוב, לתרמילאי הממוצע לא הייתי ממליץ לעשות JR PASS, מדובר בסכומים גדולים מאוד, ומערכת האוטובוסים ביפן מדהימה ועולה בערך חצי מחיר. אני התניידתי מעט בטרמפים כדי לחסוך עלויות, ובדיעבד הייתי עושה את זה הרבה יותר. עלויות המעברים ביפן, גם באוטובוסים, הן יחסית גבוהות, ומהחוויה שלי היפני הממוצע עצר לי בתור טרמפיסט יחסית מהר (לא חיכינו יותר מ-30 דקות). על הדרך מרוויחים חוויה ויוצרים קשרים עם מקומיים - דבר שאינו מובן מאליו .
2. בדידות - הגעתי לבדי ליפן ובמשך 3 שבועות טיילתי לבד, עד שפגשתי בחור ישראלי אחר שטייל לבד, וחברנו אחד לשני למשך 3 שבועות נוספים עד סוף הטיול. בניגוד ליעדים אחרים במזרח, הטיול ביפן יותר אינדיבידואלי, על אחת כמה וכמה בטוקיו. העובדה שטיילתי לבד הביאה איתה חוויות מעניינות ובלתי נשכחות, אבל גם אתגרים ברכישת שותפים לטיול. לכן, למטייל הבודד, אולי הייתי ממליץ להגיע ליעד אחר (אלא אם אתם מעוניינים במה שתיארתי).
טוקיו
הגעתי לשדה התעופה נאריטה לאחר מסע בן 24 שעות של תל אביב -> אדיס אבבה -> סיאול -> טוקיו. המסע הזה עלה לי בערך חצי ממסלולים אחרים וקצרים יותר, ולמען האמת הוא עבר בצורה חלקה לגמרי. בסך הכל, למי שמעוניין לחסוך עליות אני מאוד ממליץ. אתיופיאן איירליינס לא החברה הכי מפנקת, אבל המטוסים היו נקיים והטיסות עברו בצורה חלקה.
****שימו לב****
ביפן יש הוסטלים שמיועדים לנשים בלבד, או חדרים בהוסטלים שמיועדים לנשים. אני נפלתי בזה, וביליתי את הלילה הראשון שלי ביפן בחיפוש אחר הוסטל עם חדר לגברים. רבות נכתב באתר זה על טוקיו, אז אמנע מלחזור על ההמלצות אודות הרובעים השונים של העיר, אבל בהחלט אמליץ להתקבע בהוסטל אחד לאורך כל השהות בעיר. המעברים בין יעדים עולים זמן וכסף, ומערכת התחבורה הציבורית בטוקיו הינה כנראה מהטובות בעולם, אז אין בעיה להתנייד בין החלקים השונים של העיר ולהקדיש יום לכל רובע, בלי קשר למקום בו אתם לנים. אני ממליץ על ההוסטל UNPLAN, לו יש סניפים רבים בכל יפן. הוא מעט יקר אבל כולל ארוחות בוקר, והקפסולות בו ברמה מאוד גבוהה. ביליתי בטוקיו כשבוע ואני מאוד ממליץ להתחיל את הטיול ביפן שם, ולא באוסקה. העיר עוצרת נשימה, ולא דומה לשום מקום אחר בו ביקרתי. כל דקה ברחובות טוקיו היא חוויה בפני עצמה, ואני בספק אם יש עיר בעולם שמזכירה אותה.
אני ביקרתי ברובעים הבאים -
- שיבויה
- שינג'וקו
- אסאקוסה
- אקיהאברה
- גינזה
- צ'יינה טאון ביוקוהאמה
* omoide yokocho - אחלה אזור עם איזאקיות קטנות וכיפיות בערב (אזור יותר אותנטי ופחות תיירותי מהגולדן גאי המפורסם).
* יש משפחה יפנית שמארחת ישראלים במחירים זולים מאוד - לא יצא לי לישון שם אבל שמעתי עליהם אחלה המלצות - דברו עם אייזק ב +818056885029
פוג'י
אחרי שבוע אינטנסיבי בטוקיו, עזבתי את העיר הגדולה לקראת טיפוס לפסגת הר פוג'י. לקחתי אוטובוס ישיר מתחנת שינג'ו'קו לעיירה בשם kawaguchiko, אשר נמצאת למרגלות ההר ומהווה מקום טוב להתארגנות לקראת הטיפוס. לחובבי ציוד טיולים - יש ממש ליד תחנת שינג'וקו חנות טיולים מדהימה בשם L- BREATH. ארבע קומות של גן עדן לחובבי ציוד טיולים. יש שם ציוד בכל הרמות, המחירים והמותגים שאפשר לדמיין, במחירים סבירים לגמרי + הנחות עונתיות + פטור ממס של 10% לתיירים (לא לשכוח להביא דרכון בשביל לקבל את הפטור!). אני קניתי שם תיק יום מעולה של פטגוניה.
בכל מקרה, הגעתי לקוואגוצ'יקו לאחר נסיעה בת כשעתיים וחצי מטוקיו להוסטל בשם K's house. היה מעולה אבל קצת יקר לאור העובדה שהיה בדיוק סוף שבוע. חשוב לציין - רוב החבר'ה שפגשתי טיפסו את פוג'י בלילה כדי לראות את הזריחה מההר. לדעתי זה מיותר לגמרי. קודם כל, זה דורש להזמין מקום כמה חודשים מראש בבקתות שנמצאות בדרך לפסגה במחיר די גבוה. שנית, זה לא כיף לטפס את ההר הזה בחושך - קר, יש רוחות ולפעמים גשם, ומפספסים את הנוף עוצר הנשימה שאפשר לראות במהלך הטיפוס באור. אני ועוד כמה אוסטרלים שפגשתי לקחנו ביחד מונית ב-5 לפנות בוקר לתחנה החמישית של ההר, בגובה 2,200 מטרים. הדבר אפשרי רק בתחילת עונת הטיפוס (שנמשכת מיולי עד ספטמבר), בשל עומס מטפסים שמגיע במהלכה. בכללי, הייתי ממליץ לטפס את ההר כמה שיותר בתחילת העונה, כי הבנתי שככל שנכנסים לתוך חודש יולי יש עומס בלתי נסבל של מטפסים, שיוצר תור ענק בדרך לפסגה. אני טיפסתי את ההר ב15.7 ולא היו הרבה אנשים בכלל, מה שתרם מאוד לחוויה. בנוסף, חשוב לבדוק את מזג האוויר כדי לא להיקלע לסופות גשמים (מזג האוויר על ההר איננו צפוי ויכול להשתנות בדקות, לכן יש לקרוא את התחזית ולתכנן בהתאם). אנחנו התחלנו את הטיפוס בערך ב05:30 - 06:00 בבוקר במסלול YOSHIDA (המסלול הפופולארי לפסגה), ובשעה 14:30 כבר הייתי בחזרה למטה בתחנה החמישית לקראת אוטובוס חזרה להוסטל. הטיפוס מאתגר, אבל לא בצורה יוצאת דופן. כל אדם עם כושר בסיסי יצליח אותו, השאלה בכמה מאמץ וזמן. הנוף, אם התמזל מזלכם ולא היו עננים, מרהיב ביופיו, והשילוב של האדמה הגעשית עם הירוק העוצמתי מסביב עוצר נשימה. ההר מגיע בפסגתו כמעט ל-3,800 מטרים, אז לשיקולכם אם לקחת כדור נגד מחלת גבהים (אני וכל מי שפגשתי לא לקחו ושרדו). הירידה חזרה למטה מאוד מעצבנת וכוללת כמה שעות טובות של הליכה בזיגזג, אז תכינו את הברכיים שלכם.
לסיכום, אני מאוד ממליץ על הטיפוס לפסגה. ההר מהמם ביופיו ומדובר בחוויה מדהימה בעיני. רק לזכור להביא כמה שפחות ציוד לטיפוס כדי להקל במשקל, ולהצטייד במקלות הליכה! בנוסף, תביאו איתכם אוכל לכל המסלול - האוכל בבקתות יקר.
האלפים היפנים
אחרי פוג'י, חזרתי לטוקיו לעוד שני לילות (בדיעבד היה מיותר), ומשם נסעתי לאלפים היפנים, שם ביליתי 8 ימים, במהלכם ישנתי ב-3 יעדים - Matsumoto, Hakuba, Takayama. רוב העיירות באזור די מנומנות, ומהן אפשר לצאת לטיולי יום או טרקים מרובי ימים בשמורות טבע עוצרות נשימה.
Matsumoto - העיירה הראשונה אליה הגעתי באזור, מרחק של כמה שעות נסיעה באוטובוס ישיר מטוקיו. בעיירה עצמה אין יותר מדי מה לעשות (טירה נחמדה, רחוב ישן וכיפי להסתובב בו עם הרבה חנויות קטנות, אזור מהמם לאונסנים ומרחצאות), והיא מהווה נקודת יציאה מעולה לקמיקוצ'י - אחת משמורות הטבע הפופולאריות והיפות ביותר באלפים היפנים. אני עליתי על האוטובוס שיצא מהעיירה ב05:30 בבוקר, ולאחר נסיעה של שעה וחצי הגעתי לקמיקוצ'י. בשמורה אפשר לצאת לטיולי יום או לטרקים קשוחים בפסגות האלפים היפנים - ממליץ לתכנן לפני ההגעה. בשל חוסר תכנון וההפתעה מהעובדה שיש דובים בשמורה, ביצעתי מסלול סטנדרטי של כ-20 ק"מ (הלוך-חזור. טיילתי לבד וחששתי להיתקל בדוב, אז הקפדתי לצלצל בפעמון וללכת לאט, מה שמנע ממני לטפס את הר YAKADAKE, שמהווה אחלה יעד לטיול חד יומי). בכל מקרה, השמורה מדהימה וכוללת בעיקר טיילים מקומיים, שחלקם גם ביקשו להצטלם איתי. ההגעה לקמיקוצ'י ומקמיקוצ'י, כמו שאר התחבורה הציבורית ביפן, מאוד נוחה. כמו שכתבתי קודם, אני ממליץ מאוד לתכנן את המסלול שלכם בשמורה יום לפני ההגעה ולא לחכות כמוני לרגע האחרון. בדיעבד, אם הייתי עושה את זה, הייתי מספיק לראות עוד פסגה או שתיים בשמורה.
Hakuba - עיירת סקי שאירחה את אולימפיאדת החורף בעבר, ובקיץ מתרוקנת מאנשים אך מהווה נקודת התחלה מעולה לטרקים! מגיעים לעיירה באמצעות רכבת ישירה ממטסומוטו. ישנתי שם בהוסטל חביב למשך 2 לילות, כאשר ביום המלא שהיה לי שם עשיתי טיול יום מהמם באזור. מרכבל הסקי מטפסים עד לאגם בשם Happo pond, ומשם המשכתי עוד כמה שעות לפסגת הר סמוך. מסלול מהמם שעובר בנופים אלפיים קלאסיים עד כמעט טרופיים. מאוד ממליץ. אפשר להמשיך גם שם למסלולים ארוכים יותר בני מספר ימים. שוב, הכל תלוי בזמן הפנוי ובתוכניות שלכם. כל בעל הוסטל / נקודת מידע לתיירים בעיירה תספק לכם את המידע המלא. בנוסף, יש בהאקובה סניפים גדולים של כל חנויות הטיולים המובילות, כך שאם נתקעתם בלי ציוד מסוים, אל חשש.
Takayama - מהאקובה הגעתי אל טאקיאמה. למען האמת, מדובר ביעד שהכי פחות נהניתי ממנו. עיירה די סטנדרטית, עם שוק בוקר חביב, רחובות בסגנון יפני קלאסי, וזהו בגדול. שום דבר שלא ראיתי עד כה בטיול. אפשר לצאת משם לכפר יפני עתיק בשם שירקאווה-גו, אבל הבנתי שהוא מתויר מאוד ודי מאוס. העברתי שם 3 לילות, בדיעבד הייתי מדלג על המקום, אבל אם אתם מחפשים עיירה חמודה להירגע בה אחרי טרק, היא לגמרי תענה על הצרכים שלכם.
ככלל, אפשר להעביר באלפים עצמם חודש. יש אין-סוף מסלולים וטרקים עוצרי נשימה, בשילוב עיירות יפניות קלאסיות ורגועות. אני מניח שעם רכב הרבה יותר קל להתנייד בהרים, אז אולי אם אתם מטיילים יחד שווה לשקול את האופציה הזו. אני הסתפקתי שם ב-3 יעדים, אבל בדיעבד הייתי עושה שם עוד כמה ימים. אזור מהמם
קיוטו
ראיתי איפשהו את ההשוואה שאם טוקיו היא תל אביב אז קיוטו היא ירושלים, וזה לגמרי נכון. עיר עתיקה, רגועה יותר, עם היסטוריה מרשימה ומלא מקדשים. אחרי 3 שבועות ביפן קצת מיציתי את כל עניין המקדשים (אני קצת מסכים עם הטענה שאם ראית מקדש אחד - ראית את כולם), ובקיוטו חוויתי את מזג האוויר הגרוע ביותר שהיה בטיול (חום בלתי נסבל ), אז פחות נהניתי מהעיר. ישנתי בסניף של K's house בעיר והיה מעולה. הוסטל מאוד חברתי, נקי ומסודר, בו פגשתי אנשים מכל העולם.
בקצרה -
לא ממליץ ללכת ליער הבמבוקים ולהר הקופים. עשינו שם חצי יום מאוד מעייף ומיותר. היה חום בלתי נסבל, מלא תיירים ובכלל לא יפה. אולי שווה להגיע לשם מוקדם מאוד בבוקר אם אתם בעניין של תמונות וצילומים, אבל חוץ מזה מיותר בעיני. במקום, הייתי ממליץ להזמין משהו בסגנון סיור חינמי בעיר כדי להכיר את האתרים הבאמת מיוחדים בה. בעיני, לצפות בכל המקדשים והאתרים ההיסטוריים בעיר ללא ההקשר המתאים די מוציא את העוקץ מהחוויה.
לעומת זאת, אני מאוד ממליץ על שוק האוכל Nishiki. שוק כיפי עם מאכלים יפנים ומאכלי ים מכל הסוגים ובמחירים מעולים. סגרנו שם ארוחת צהריים מגוונת ואני זוכר את השוק לחיוב. לחובבי הקולינריה - זה בשבילכם.
אוסקה
מקיוטו הגענו לאוסקה, וההבדל בין הערים הוא שמיים וארץ. אוסקה היא האחות המרדנית של טוקיו - תוססת, מלאת מקומות בילוי, משוגעת. רובע NAMBA הוא האזור המרכזי בעיר ומזכיר את רובעי הבילוי של טוקיו. אוסקה נחשבת בירת האוכל של יפן, ואני ממליץ מאוד לקחת שם סיור אוכל כלשהו על מנת לחוות את המקומות האותנטיים בעיר. אנחנו פגשנו בחור יפני בהוסטל שגם לקח אותנו לחוף הים, שמזכיר מאוד את VENICE BEACH בקליפורניה. עיר חביבה מאוד, ומי שיגיע אליה לפני טוקיו בהחלט יוכל לבלות בה מספר ימים גדול יותר ממה שאני הייתי בה (3 לילות).
קובה ו-ARIME ONSEN
מאוסקה הגענו לקובה ללילה אחד. העיר ידועה, כמובן, בבשר הקובה שלה, וקשה לפספס הזדמנות לאכול בה קובה ביף לפחות פעם אחת. בנוסף, אנחנו הסתובבנו קצת בצ'יינה טאון בעיר (הגדול ביפן, אם אני לא טועה) ואכלנו שם כיסונים סיניים מדהימים! לא תצליחו לפספס את התור לחנות/דוכן. בהרים מעל קובה יש עיירת אונסנים מדהימה בשם ARIME ONSEN. כמעט כל התיירות בעיירה הזו מקומית (אנחנו היינו הזרים היחידים שפגשנו), וכשמה כן היא, כוללת המון אונסנים כיפיים ומפנקים. אנחנו העברנו שם 3 לילות בהם נרגענו, הלכנו להמון אונסנים והסתובבנו בטבע היפה בהרים. מקום מהמם ומאוד מומלץ למי שמחפש להירגע קצת מהאינטנסיביות של יפן.
האי שיקוקו
אחרי המשולש הקלאסי של טוקיו-קיוטו-אוסקה, עברנו לאי שיקוקו. האי *הרבה* פחות מתויר ביחס לאי המרכזי (הונשו) והוא מהווה הזדמנות נהדרת לראות את הצד הכפרי והשקט יותר של יפן. בנוסף, האי כולל טבע מטורף, אבל התחבורה הציבורית בו לא מוצלחת בעליל. לכן, אם אתם מעוניינים לראות אותו בצורה המיטבית, השכרת רכב היא חובה בעיני (או לקחת טרמפים ולהיות מוכנים בהתאם). אנחנו היינו בשיקוקו ב-2.5 מקומות:
- טוקושימה
- טקמאטסו
- עיירה שכוחת אל בין שתי הערים הללו שאני אפילו לא זוכר את שמה.
בגדול, מזג האוויר הבעייתי (מיני טייפון) מנע מאיתנו להגיע לטבע באזור, אבל טוקושימה וטקמאטסו שתי ערים ממש מגניבות, עם אוכל נהדר (טוקושימה ידועה בראמן בסגנון המיוחד שלה ובטקמאטסו יש גן יפני מהמם), וכאמור, אווירה יותר אותנטית. בנוסף, בשיקוקו התניידנו בטרמפים לראשונה, והייתה חוויה נהדרת.
מטקמאטסו יצאנו לטיול יום לאי האומנות נאושימה (ראיתי שסיפור דרך נפרד כבר נכתב על האי), ואני מאוד ממליץ עליו. אי מהמם, עם טבע יפהפה ומוזיאונים מיוחדים. אפשר לשכור בו אופניים להתניידות מיטבית, אנחנו חצינו אותו ברגל.
הירושימה ומיאג'ימה
להירושימה הגענו באוטובוס ישיר מטקמאטסו. הייתי ממליץ להקדיש לעיר בין יום ליומיים מלאים. כמובן שהסיבה המרכזית להגעה לעיר היא פצצת האטום שהוטלה עליה ב-1945. הכיפה היחידה ששרדה בולטת במיוחד, מוארת בלילה, ואפשר להסתכל עליה שעות. מעבר לכך, המוזיאון המפורסם להנצחת האסון עמוס בתיירים, אבל למרות זאת, לדעתי ההגעה אליו היא חובה. ליד המוזיאון יש את פארק יפה לזכר הנספים. אולי אפשר לומר שמדובר ב'יד ושם' של היפנים, והחוויה שם בהחלט מטלטלת. מעבר לכך, הירושימה עיר יפהפייה, וקשה שלא לחשוב בזמן ההליכה בעיר על הניגוד הקיצוני בין המצב שלה היום למצב שלה לפני פחות מ-100 שנה. באופן אישי, אני חגגתי בעיר יום הולדת אז הספקנו גם ללכת לסבב איזקאיות בהם המקומיים פינקו אותי בסאקה ללא תחתית. למי שמחפש, יש בעיר רחוב ארקייד עצום עם הרבה חנויות מותגים או חנויות יד שניה.
אחרי יומיים בעיר נסענו כ-50 דק' ברכבת להוסטל ממש בפרברים, על הים, ממנו יצאנו למחרת לאי מיאג'ימה. מגיעים לאי באמצעות מעבורת קלילה, והוא מפורסם בשל שער הטורי הגדול שנמצא במים. כמובן שעם הגעתנו כל התיירים עטו לכיוון הטורי, לשוק האוכל החביב ולאיילים שמסתובבים שם בין האנשים. המלצתי היא - עם הירידה מהמעבורת, לפנות *שמאלה* ולא ימינה. תמשיכו על השביל, תסתובבו ביער המקסים שבאי ואם תמשיכו על קו החוף תגיעו לחוף מהמם וריק לגמרי שהתיירים לא מכירים. אנחנו היינו שם עם כמה משפחות יפניות והרגשנו כאילו גילינו גן עדן בין כל העומס התיירותי. כמעט ולא היו אנשים ובילינו שם כמה שעות. חוף שמעט מזכיר את החופים של תאילנד, למעוניינים. אנחנו מאוד נהנינו באי, רק צריך למצוא את המפלט מכל התיירים כדי לקבל קצת שקט :)
פוקוקה
העיר פוקוקה, באי קיושו, הדרומי ביותר מבין קבוצת האיים המרכזית של יפן, היה היעד האחרון שלנו במדינה. הגענו לפוקוקה אחרי מסע טרמפים מתיש שיצא מהירושימה ונמשך יומיים. הגענו במהלך השיטוטים לעיירה קטנה ושכוחת אל בשם YANAI שהתקיים בה פסטיבל קיץ שנתי (היום היחיד בשנה שככל הנראה קורה בה משהו) ופגשנו בדרך יפניים חמודים שהסיעו אותנו ממקום למקום. בכללי, חווית הטרמפים ביפן הייתה חיובית מאוד, ואם אתם מעוניינים לצאת מהלופ התיירותי ולפגוש את 'יפן האמיתית' - זו לדעתי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.
בכל אופן, פוקוקה אחת הערים הגדולות ביפן, מהווה מרכז תעשייה והייטק עצום. די נחנו במהלך השהייה בעיר, עשינו קצת קניות ואכלנו טוב לפני המדינה הבאה. העיר סופר נקייה ונוחה (כמו שאר הערים ביפן) והדבר שהכי נהנינו ממנו בה היה דוכני אוכל קטנים בשם Yatai שנפרשים בכל ערב במספר נקודות בעיר, שם יושבים על מנות יפניות קלאסיות ושותים בירה עם מקומיים. חוויה מדהימה ואוכל נהדר. מעבר לכך, פוקוקה היא בירת הטונקאטסו ראמן של יפן, ויש בה מבחר עצום של דוכני ראמן שמתמחים בסוג הזה. בנוסף, בעיר נמצא המטה של איצ'יראן (ICHIRAN), לחובבי המותג.
בדיעבד, אולי הייתי מאריך לעוד כמה ימים בקיושו. הטבע באי מדהים, הוא כולל את אחד מהרי הגעש היפים ביפן ועוד כמה פארקים לאומיים מדהימים. באופן מוזר, בפוקוקה מזג האוויר היה הטוב ביותר, ואולי היחיד בו לא סבלנו מחום מתמיד. בקיצור, אם יש לכם זמן ורצון, לדעתי האי קיושו יכול להיות יעד מהמם נוסף ופחות תיירותי קלאסי.
מפוקוקה לקחנו טיסה לבנגקוק, ושם סיימתי 40 יום מופלאים ביפן. הרבה אפשר לומר על המדינה הזו, והחוויה שלי שם הייתה מדהימה. למרות זאת, הטיול ביפן *מאוד* אינטנסיבי - הן בשל המעברים הרבים והן בשל הפערים התרבותיים, לכן המלצתי היא להתכונן בהתאם ולנסות לצמצם את המעברים למינימום, ואולי לקרוא קצת על הנורמות במדינה. באופן אישי, אני בטוח אחזור לשם שוב, הפעם רק לא בקיץ ב-40 מעלות :)
סיכום
כמו בכל טיול, קל להישאב לאתרים התיירותיים הקלאסיים, וזה גם חלק מהכיף. אבל, לדעתי המקומות שלא שוכחים הם דווקא אלה שקצת פחות טריוויאלי להגיע אליהם. בחודש וחצי בהם הייתי ביפן ניסיתי לשלב בין שני העולמות האלה, ובדיעבד אני מרגיש שהצלחתי. היתרון בטיול ביפן הוא שכל כך קל להתנייד במדינה, ככה שאפשר להגיע לאן שאתם רוצים. רק צריך קצת לצאת מהקופסא ולהעז (טרמפים!). זו מדינה מדהימה עם כל כך הרבה אפשרויות ואטרקציות. אם הייתי צריך לשנות משהו בדיעבד, הייתי יותר לוקח את הזמן בכל מקום ואזור. החוויה שלי במדינה הייתה מאוד אינטנסיבית ואחרי 40 יום שם רק רציתי להיזרק על חוף בתאילנד בלי לזוז (וכך עשיתי). בנוסף, החום היפני בקיץ הוא גיהינום ומנע ממני כמה אטרקציות וטרקים שרציתי לעשות. מצד שני, הקיץ הוא הזמן היחיד בו אפשר לטפס על פוג'י - חוויה מדהימה בפני עצמה. לדעתי הזמן הטוב ביותר להיות ביפן הוא אחרי הקיץ, החל מספטמבר, או אחרי הסאקורה (נגיד החל ממאי ועד יולי). אומרים שאין מקום כמו יפן וצודקים לגמרי, הרגשתי שם בכוכב אחר. מקווה שעזרתי, מקווה לחזור בעתיד ולגלות חלקים אחרים במדינה המטורפת הזו.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם