טיפוס הר פוג'י

פתיח

אם רק עכשיו התחלתם לחקור איך לטפס את ההר וזה מקור המידע הראשון שלכם, אז קודם כל אני ממליץ לעשות אחורה פנה כי אני אגע פה בהרחבה על הרבה דברים ויכול להיות שאפספס קצת מהדברים הבסיסיים. גם אם החלטתם להמשיך לקרוא אני ממליץ אחרי זה להסתכל גם באתר התיירות הרשמי של יפן.
בכללי האתר מסודר יפה וכותב את תיאורים על כל יעד ביפן בצורה תמציתית ומאוד ברורה אז כדאי להיעזר בו בשביל שאר התוכניות שלכם, ובשביל פוג'י הוא מסביר גם את הבסיס בצורה מעולה. הקישור לאתר: https://www.japan-guide.com/e/... (מצרף גם בסוף היפר-קישור).

בסיפור דרך הזה אני אתמקד יותר בדברים שלא משנה כמה חפרתי באינטרנט והתייעצתי עם אנשים לא קיבלתי תשובה ברורה לגביהם, שזה למשל עניין הלינה בבקתה (ארחיב בהמשך), התארגנות על ביגוד חם וכו'. לכן לדעתי עדיף לקרוא אותו כשאתם כבר מבינים איך נראה התהליך פחות או יותר ורוצים להתחדד על הפרטים הקטנים בהתארגנות לקראת ההרפתקה הזאת.

מבנה כללי של הטיפוס

לטובת מי שנחשף פעם ראשונה לאיך נראה הטיפוס על הר פוג'י, אסכם בקצרה.
הר פוג'י הוא ההר הכי גבוה ביפן בגובה של 3,776 מטר והוא נמצא במרכז המדינה בערך, במרחק של כשעה וחצי נסיעה מטוקיו. ישנם 4 מסלולים לטפס את פוג'י. נקודות ההתחלה, זמני הטיפוס ורמת הקושי תלויות במסלול, אבל בגדול העלייה לוקחת בסביבות ה6-9 שעות והירידה לוקחת 4-6, ואני מתייחס לקצב יחסית קליל שכולל הפסקות ומנוחות.
זאת אומרת שהמסלול סך הכל יחסית קצר, ויש אפשרות לטפס אותו ביום אחד ולעשות את העלייה והירידה ברצף אם מתחילים מוקדם מאוד בבוקר.

האפשרות השנייה, שבה גם אנחנו בחרנו, היא להתחיל את הטיפוס באיזור אחר-הצהריים, לעשות חלק מהעלייה ואז לעצור בבקתה ל"לינה", ואחר-כך לקום ולסיים בזמן הרבה יותר מרווח. אפילו שזה לא מחייב, כמעט כל האנשים בוחרים באופציה הזו כדי לראות את הזריחה מהפסגה, ולשם כך קמים בערך בחצות לסיים את העלייה ולכן הלינה היא יותר נמנום של שעתיים במקום חמים ונעים וקצת פטפוטים עם יפנים.
יתרון נוסף שכדאי לקחת בחשבון הוא שמעבר לכך שהאופציה הזאת הרבה יותר קלה פיזית, היא גם נותנת לגוף להתרגל יותר זמן לשינוי הגבהים, ומפחיתה משמעותית את הסיכון לקבל מחלת גבהים.
* הערה חשובה: בעבר אנשים היו מתחילים את הטיפוס מהלילה ועושים את כל העלייה ברצף בלילה, ואז מגיעים לזריחה ויורדים. הרשות החליטה שזה מסוכן ולכן מ2024 קבעו חוק שחייבים לסגור בקתה ללון בה כדי להיכנס לשמורה של ההר החל משעה מסוימת בערב. אתייחס עוד לגבי הזמנת הבקתתה בפרק של ההכנות.

למרות שביחס להרים אחרים וטרקים אחרים הטיפוס על פוג'י נשמע קל, אל תזלזלו בו!
זה משהו ששמענו את היפנים מהאיזור אומרים לנו שוב ושוב, ובצדק. מזג האוויר יכול להיות קשה מאוד עם רוחות חזקות שהופכות את הקור לרציני, וגם גשם חזק. בנוסף לזה העלייה סלולה באופן יחסית מאתגר ויכול להיות גם מחליק במהלך הטיפוס, אז חשוב להיזהר. הירידה אמנם קשוחה על הברכיים אבל הרבה פחות מסוכנת או מאתגרת מבחינת תוואי השטח או הכושר.
הטמפרטורה בפסגה עומדת על בערך 0 מעלות, אבל עם הרוחות זה מרגיש אפילו יותר קר. אם אתם לא בטוחים איך להתכונן למז"א - אנחנו גם לא ידענו, ולכן אפרט בפרק שלם על איך להתכונן מבחינת ביגוד.

הכנות

מסלולים:
כאמור, להר פוג'י יש 4 מסלולי טיפוס שונים. אתר התיירות של יפן כתוב בצורה כל-כך טובה שאם אני אפרט עליהם זה פשוט יהיה לעשות העתק הדבק למה שכתוב שם, ועוד בלי המפה הנוחה שהם ציירו. אז אני דוחף פה שוב את הקישור: https://www.japan-guide.com/e/...
מה שאני כן אציין הוא שנקודת ההתחלה של כל מסלול רחוקה מאוד זו מזו, ברמה של עיירות שונות שביניהן יש כמה שעות טובות של נסיעה. זאת אומרת שלפי המסלול שאתם מתכננים לעשות, אתם צריכים לישון במקום הקרוב בלילה שאחרי/לפני הטיפוס (בהתאם לטיפוס לילה/בוקר).
מהמחקר הקצר שעשיתי הבנתי שהעיירה הכי גדולה ומפותחת היא העיירה הצפונית שנקראת kawaguchiko, ולשם רוב המטיילים מחליטים ללכת - כנראה בין היתר בגלל הלונה פארק המטורף Fuji-Q (חובה לאוהבי אקסטרים) והנקודות תצפית המטורפות שיש ממנה על הפוג'י כמו ה-Chureito Pagoda (ויש עוד הרבה נקודות עם אגמים ופרחים שמשתלבים בנוף מטורף עם הפוג'י). המסלול הכי קרוב לkawaguchiko הוא מסלול יושידה (yoshida) שהוא המסלול שאנחנו בחרנו, ואפשר גם ללכת על ה-subashiri שהוא קצת יותר רחוק ומסובך להגעה מהעיירה הזאת.
מסלול יושידה הוא נחשב הפופולארי ביותר בפער מהשאר, אולי בגלל שkawaguchiko הכי מרכזית ואולי ההפך (קצת שאלה של ביצה ותרנגולת), ולכן הכניסה אליו עולה 2,000 ין (שזה בערך 50 שקל). שאר המסלולים לא דורשים תשלום בכניסה.

תחנות:
כמו שלרוב ההרים יש קאמפים לאורך המסלול, הר פוג'י מחולק לתחנות (stations), כך שהתחנה החמישית של כל מסלול היא תחילת המסלול, הנקודה שאליה האוטובוס מגיע והכניסה לשמורה של ההר, והתחנה העשירית היא הפסגה.
לכל מסלול יש תחנה חמישית משלו, לכן מעכשיו כשאתייחס לתחנה החמישית הכוונה היא התחנה החמישית של מסלול יושידה כי זה איפה שאנחנו טיילנו. כרטיס לאוטובוס הלוך וחזור מהתחנה המרכזית של kawaguchiko עלה בערך 70 שקל לאדם. ממה שאני זוכר הוא יוצא בתדירות די נוחה, אבל תהיו חדים על השעות שלו כדי שלא חלילה תפספסו את האחרון.
בתחנה החמישית יש קצת מסעדות, חנויות מזכרות וחנות של ציוד טיולים (עוד על כך בהמשך). אין שם סבן אילבן או סופר אחר אז חשוב להצטייד באוכל ומים לטרק עצמו עוד לפני האוטובוס.

מתי:
אם אתם תוהים איפה לדחוף את זה בתוכניות שלכם, אז קודם כל מבחינת מזג-אוויר למיטב הבנתי זה די הפכפך וקשה לצפות את זה מראש. אם אתם מזמינים בקתה בכלל אין לכם מה לחשוב על זה.
מה שיותר חשוב להתייחס אליו הוא העומס - בחרנו בכוונה ביום באמצע שבוע ושהוא לא יום חג בשבילם (לשים לב שאצלם סוף השבוע הוא שישי-שבת-ראשון בערך), כי קראנו ושמענו מאנשים שמסלול היושידה כל-כך עמוס שהרבה פעמים נתקעים ממש בתור בעלייה לפסגה, וכנראה שעל הפסגה עצמה זה לא משנה מאיזה מסלול התחלתם ובכל מקרה מפוצץ. גם כשאנחנו היינו היו הרבה מאוד אנשים על השביל אבל בכלל לא ברמה שהרגשנו חוסר נעימות או שפגעה לנו בחוויה איכשהו.

אוכל/מים:
חשוב להצטייד בכמות מים שתספיק לכל הטיול כי אין מקומות למלא או לקנות על ההר, ותקחו בחשבון גם שאפשר בקלות להתייבש מהשמש ושיכול להיות גם חם מאוד באיזורים הנמוכים ובשעות היום.
גם מבחינת אוכל חשוב להיערך בהתאם, להערכתכם האישית כמה רעבים אתם בדרך כלל בטרקים. אנחנו הלכנו לסבן וקנינו חטיפים, שוקולדים סנדוויצ'ים, אוניגירי וכו', ואני חייב לציין שבדרך כלל כשאני נכנס לסבן אני יוצא עם יותר ממה שאני צריך, ובמקרה של הפוג'י למרות הנטייה שלי "להגזים" בסופו של דבר הייתי די רעב בסוף הירידה. מצד שני כמובן שצריך להתחשב בזה שהכל מתוסף למשקל שאתם סוחבים.

זבל:
תביאו איתכם הרבה שקיות - גם בשביל זבל וגם לשמור על דברים יבשים. די נדהמתי לגלות שאין שום מקום בהר לזרוק את הזבל. לא בבקתה אם תישנו באחת כזאת, לא בפסגה אפילו שיש שם חנויות שמוכרות אוכל, ואפילו לא כשתחזרו לתחנה החמישית. תצטרכו לסחוב איתכם את כל הזבל שתאספו עד שתחזרו לעיירה שממנו יצאתם, אז תביאו הרבה שקיות.

כסף:
כדאי שיהיה עליכם כסף מזומן, גם למקרי חירום אבל גם בשביל השירותים והמעט דברים שיש לקנות על ההר. שימו לב שבשביל השירותים צריך ממש מטבעות, אז או שתדאגו לפרוט ב-kawaguchiko או שתקנו משהו לפני שאתם נכנסים להר ותבקשו עודף.

תיקים:
אם אתם מתכננים להעביר לילה על ההר ולא בטוחים מה לעשות עם המוצ'ילה/מזוודה אז האפשרות כנראה הכי נוחה היא להשאיר את התיקים בלוקרים שנמצאים בתחנה המרכזית של kawaguchiko, מפני שגם ככה לשם תחזרו. גם פה אני ממליץ לבדוק ולוודא אם אתם מתכננים לעשות מסלול אחר, יכול להיות שתהיה אפשרות ותעדיפו להשאיר בתחנה החמישית, או אפילו פגשתי אנשים שיצאו מטוקיו וחזרו גם לטוקיו אז הם השאירו את התיקים הגדולים שם.

לינה בבקתה:
אם החלטתם שאתם נשארים לילה על ההר, אתם חייבים לסגור לעצמכם לינה בבקתה. כמו בקתות בטרקים אין יותר מדי אמצעים או נוחויות בבקתה, אבל עדיין הנחמה של לנוח במקום סגור ויבש לכמה שעות הייתה משמעותית מאוד בשבילנו. הלינה עצמה יחסית יקרה ועלתה לנו באיזור ה200 שקל לבן אדם, והחלטנו להוסיף לזה עוד 25 שקל בערך לארוחה חמה בבקתה מה שאני מניח שכל בקתה מציעה.
הדבר הכי חשוב בהקשר הזה הוא להתחייב לתאריך לטיפוס ולהזמין את הבקתה מראש. אנחנו טיילנו בראש יותר ספונטני (לאף אחד לא היה כוח לסגור דברים) ויצא ש-3 ימים לפני ראינו שכל הבקתות תפוסות לגמרי ביום שרצינו, חוץ מבקתות שאפשר להזמין רק דרך הטלפון ולאף אחד מאיתנו לא היו שיחות. בסופו של דבר זכינו לנס, סגרנו airbnb ב-kawaguchiko ללילות שאחרי הטיפוס וביקשנו עזרה עם הבקתה מהבעלים של הדירה, איה. היא יצרה קשר עם אחת הבקתות ואמרה להם גם שנשלם במזומן (עוד סיבה להביא מוזמן עליכם!). בלעדיה כנראה היינו נתקעים והיא באמת הייתה מלאך פשוט, אז החזרתי לה תודה בלעשות תמונות לדירה המטורפת שלה כי התמונות שהיא פירסמה לא עשו צדק לנכס המדהים שיש לה.
עוד סיבה לסגור מראש היא כדי לסגור מיקום טוב על ההר. הבקתות נמצאות על התחנות בין החמישית שהיא כאמור תחילת המסלול לבין הפסגה - התחנה העשירית, כלומר על תחנות 6,7,8,9. ככל שהבקתה שתסגרו תהיה ממוקמת על תחנה יותר גבוה, נגיד על השמינית או תשיעית, יהיה לכם יותר זמן של עלייה ביום עד שתגיעו לבקתה ופחות זמן של עלייה בלילה כשתצאו לפסגה. לנו באמת לא היו יותר מדי אפשרויות והבקתה שאיה סגרה בשבילנו הייתה בתחנה השביעית, אז יצא שהלכנו שעתיים מהכניסה עד לבקתה, ועוד בערך 5 שעות בלילה כשעלינו לפסגה.

עצה אחרונה, תורידו את האפליקציה שנקראת Mt. Fuji - סך הכל אפליקציית ניווט שמציגה את המסלול בצורה מאוד נחמדה, עם עוד כמה נתונים כמו כמה ק"מ כבר הלכתם, כמה קלוריות שרפתם, כמה גובה עליתם וכו'. לא הכרחית במיוחד כי סך הכל אין איפה לטעות בניווט יותר מדי (מסלול אחד ברור והרבה מאוד שלטים בדרך), אבל ממליץ בכל זאת.

ביגוד חם

זה הדבר שמשום מה אנחנו הכי הסתבכנו איתו ותכלס מה שגרם לי לכתוב את הסיפור דרך, כי התעסקתי בזה כל-כך הרבה ובדקתי את כל האפשרויות ובאמת הרגשתי שלא הרבה אנשים הצליחו לתת לי מענה על זה, אז אני מקווה לעזור למישהו שיהיה באותו ראש כמוני.

קודם כל, אם אתם בטיול גדול ובאתם מתוכננים מראש על טרקים רציניים בטמפרטורות נמוכות, אז אתם כנראה מצויידים היטב גם מבחינת ביגוד חם, וגם מבחינת ציוד טיולים כגון נעלי טיולים, פנס ראש וכו'.
הבעיה מתחילה אם אתם באים רק ליפן, או פשוט לא עריכם למזג אוויר קר בכללי כי קיץ ולא תכננתם להיות בהרים חוץ מפוג'י. במקרה הזה נכנסים להתלבטויות על הביגוד - אם לקנות או להשכיר, איפה הכי כדאי והכי חשוב - כמה.

אז מבחינת הכמות ההמלצה החמה שלי היא לא להתפשר ולהתייחס לזה כמו לטרק בהרים לכל דבר ועניין. כלומר לאמץ את שיטת הבצל שהיא בעצם לבוש בסדר הבא - חולצה תרמית, חולצה רגילה (טישרט, טיולים או דרייפיט), מיקרופליז, מעיל/ז'קט מחמם כלשהו ומעיל גשם, ועל בשרי למדתי שגם מכנסי גשם זה מאוד חשוב. אני עשיתי את זה בלי השכבה הרביעית ובפסגה היה לי מאוד קר עד שהשמש יצאה לגמרי.
כן כן, גם אני התקמצנתי על עצמי וניסיתי לחסוך, ואני בטוח ש90% ממי שקורא את זה גם כן מחשב את ההוצאות שלו ומנסה לחסוך כמה שאפשר. לכן תסמכו עליי כשאני אומר - אל תחסכו. גם ככה הטיפוס על פוג'י הוא זול יחסית יחסית לטיפוס על הר ולא מצריך הוצאות מיוחדות כמו מדריך או כניסה לשמורה (חוץ ממסלול יושידה, שגם זה רק 50 שקל). מעבר לזה שזה חסר אחריות לקחת סיכון מיותר שכזה, חבל שתגיעו לפסגה ורק תרצו להתחפף משם בגלל שלא תעמדו בקור.
ולגבי הציוד: מאוד חשוב שיהיה לכם פנס ראש אם אתם מתכננים לטפס בלילה. בלי זה מאוד קשה לעלות והסכנה להחליק גוברת. חוץ מזה כמובן שחשוב נעליים עם אחיזה טובה וסולייה רצינית, אבל אם אין לכם נעלי הרים של ממש אל תלחצו מזה. עוד דבר שכמעט שכחתי כי היום זה מגיע כמעט בכל תיק, אבל אם אין לכם כיסוי גשם לתיק חשוב מאוד שתשיגו, אבל גם זה משהו שאפשר לקנות בלי להתלבט יותר מדי כי זה יחסית זול ומאוד קומפקטי.

אז מה עדיף, לקנות בגדים או להשכיר?
החיסרון העיקרי בלקנות זה שאחרי זה זה יתפוס לכם הרבה מקום יקר ערך בתיק/מזוודה, והמחיר של בגדים מחממים בחנויות הוא לא כזה מציאה ששווה את הטרחה. לכן בעיני תקנו רק אם באמת חסר לכם בארון בגדים, ואתם מתכננים להשתמש בו גם בטיולים הבאים או בארץ.
אם בחרתם לקנות עדיף לסגור את הפינה הזאת בטוקיו או בעיר הגדולה האחרונה שתבקרו בה. בkawaguchiko (ואני מניח שגם בשאר העיירות שמהן יוצאים להר) אין מבחר גדול של חנויות בגדים, ויותר קשה להתנייד ביניהן ולחפש עם התחב"צ.
בגדול לכל הלבוש היותר פנימי כמו תרמית או דרייפיט, uniqlo יעשה בשבילכם את העבודה. הבגדים איכותיים, במחירים טובים ובהחלט עושים את העבודה, מה גם שיש סניפים בכל פינה אז זאת כנראה האופציה הכי קלה. בשביל מעיל גשם האלה שבuniqlo יותר יום יומיים ופחות מתאימים לטרקים, והייתי ממליץ ללכת לחנות טיולים. בטוקיו הייתי בחנות שנקראת Alpen Tokyo והיה שם ציוד טוב, אבל המחירים היו יחסית גבוהים (כמו בארץ בערך).

אם אתם רוצים להשכיר ואתם מתכננים לעשות את מסלול יושידה - חד משמעית תלכו לחנות טיולים שבתחנה החמישית לפני הכניסה להר.
אנחנו קנינו כמה דברים בuniqlo אבל התבססנו בעיקר על השכרה.
כשהגענו לkawaguchiko, שאלנו במרכז התיירות איפה אפשר להשכיר והפנו אותנו לחנות שנמצאת מול התחנה המרכזית. אל תלכו לשם.
המחירים היו די יקרים והמבחר היה לא משהו (לא היו כפפות במידה נורמלית, לא היו מכנסי גשם...). חלקנו בחרנו להשכיר שם מחשש לא למצוא אלטרנטיבה וחלקנו הלכו בגישת ה"יהיה בסדר".
כשהגענו לתחנה החמישית ועמדנו להתחיל את המסע, העובדים של הרשות בכניסה להר ראו שאנחנו לא לבושים מספיק טוב וממש אסרו עלינו להיכנס. הם שלחו אותנו לחנות טיולים שנמצאת בתחנה החמישית וככה גילינו שזאת האפשרות הכי טובה.
משום מה המחירים שם היו הרבה יותר טובים מאלו בחנות שבkawaguchiko, והציוד היה איכותי מאוד. המוכרים נתנו להם סט שלם של מעיל ומכנס גשם בפחות ממה שעלה להשכיר רק מעיל בחנות בkawaguchiko. בסוף יצא שמי שתכננו לעלות הכי פחות מצויידים הצטיידו יותר מהשאר בחנות שבכניסה להר היו אלו שבפסגה לא היה להם קר, וכנראה שהם גם שילמו קצת פחות.
רק תשימו לב להקדיש לזה זמן לפני תחילת המסלול ולא להגיע לשם מאוחר מדי אחר-הצהריים ואז להיתקע עם זה.
*הערה חשובה: אם אתם לא עושים את מסלול יושידה, תבררו כמה התחנה החמישית של המסלול שלכם מפותחת ואם יש בה חנות טיולים. חלק מהסיבה שמסלול יושידה הוא הכי פופולארי (או אולי בגלל שהוא הכי פופולארי), התחנה החמישית שלו הכי גדולה ומפותחת. אם אתם לוקחים מסלול אחר, תקראו באינטרנט ותבררו אם יש מקום להצטייד גם בתחנה, ואם לא גם בעיירה שממנה אתם יוצאים.

בסופו של דבר, אחרי בערך חצי שעה שהיינו בפסגה אחד החברים בכל זאת קיבל היפוטרמיה XD. יכול להיות גם שזה תוצאה של מחלת גבהים, אבל זה רק מראה שאי אפשר להיות יותר מדי זהירים ושחבל לסבול מזה סתם.

טיפוס ההר

כשסיימתם עם הכל והגעתם לשערי הכניסה, סוף סוף תצאו לדרך ותתחילו לטפס את הר פוג'י המפורסם. הגענו לתחנה בסביבות 13:30 ועד שסיימנו עם ההתארגנויות, ההשכרות, השירותים וה"רגע יש פה מלון ברד בצורת פוג'י אני חייב לקנות לנשנש", כבר היה בערך 15:00 ויצאנו לדרך.
כאמור, אנחנו טיפסנו את מסלול יושידה שהוא הפופולארי ביותר, ולכן כל אחד שילם בכניסה 2,000 ין על הכניסה.

*הערה לא קריטית אבל חשוב לי להעביר את המידע:
למי שמכיר מהאינטרנט ולמי שלא, יש גימיק לטיפוס בפוג'י שבכניסה למסלול מוכרים בחנויות מקלות הליכה מעץ שאפשר במהלך הטיפוס למלא אותם בחותמות אש מהבקתות לאורך ההר. אני נחשפתי לזה בטיקטוק וזה היה נראה מגניב מאוד אז הייתי חייב לנסות, ומאוד התאכזבתי.
קודם כל קחו בחשבון שבאופן לא אופייני ליפן העסק יחסית יקר - מקל הליכה עולה בערך 1,000 ין וכל חותמת עולה בין 200-300 ין נוספים. אפשר גם לקנות מקל קטן שמיועד רק לאיסוף החותמות ב-600 ין. למי שאין לו את שערי ההמרה בראש, זה אומר שעם 4 חותמות כבר מגיעים ל50 שקל בערך, וזה משהו שאני הייתי שמח לדעת לפני שקניתי את המקל.
החלק היותר משמעותי שממנו התאכזבתי, הוא שפשוט לא הייתה לנו את האפשרות לקבל את החותמות. כל הבקתות מחלקות את החותמות בשעות היום, ומכיוון שהבקתה שלנו הייתה כמעט ממש בתחילת המסלול, עברנו את הרוב המוחלט של הבקתות כשעלינו באמצע הלילה. בדרך למטה לא עברנו דרך הפסגות כי המסלול למטה היה שונה. שורה תחתונה, לא יכולנו להשיג חותמת בשום מקום חוץ מבבקתה שישנו בה ובפסגה.

כשהתחלנו את המסלול היה ערפל כבד וטפטוף קל, אבל מזג אוויר היה נעים והיינו עם חולצה קצרה. אחרי חצי שעה בערך זה השתנה והתחיל מבול רציני שגרם לי לשאול את עצמי מאיפה הרעיון המטומטם שמכנסי גשם זה סתם מותרות.
הלכנו בערך שעה וחצי עד הבקתה בתוואי שטח מאוד נוח ובעלייה די מתונה, מסלול מאוד רגיל בינתיים חוץ מהנוף המשגע. אפילו שלא ראינו את התחתית הנוף הערפילי וההר עצמו ממש יפים, ובכל מקום היו מבנים או בטונדות ענקיות שמאוד סיקרנו אותי ולא הצלחתי להבין מה הם בדיוק, אז אם מישהו יודע לגלות לי אני אשמח (חלקם מיגוניות למקרי מפולות, חלקם נראים סתם מבנים נטושים, וחלקם ממש לא היו לי ברורים...)

איך שהגענו לבקתה קודם כל לקחו מאיתנו כל דבר שהיה רטוב - תיקים, מעילים, שקיות זבל - ודחפו לשקיות ניילון גדולות כדי שהבקתה תישאר יבשה ונעימה. לא הייתה כל כך אפשרות לייבש את הבגדים אז ממליץ באמת להביא מעיל ומכנס גשם ואפילו גרביים להחלפה, וגם כיסוי גשם מתאים לתיק. בזמן שאנחנו הורדנו פאניקה ובדקנו מה מהציוד ומהבגדים שלנו רטוב ומה נשאר יבש, הצוות של הבקתה הכין את ארוחת הערב שכמצופה מהיפנים עלתה מחיר סביר מאוד (1,000 ין בערך, כמו ארוחה רגילה).
עד שנחנו ואכלנו השעה הייתה בערך 19:30 והתארגנו לישון. אני לא הייתי כל-כך עייף ונשארתי ליד המדורה הקטנה שהייתה ב"סלון" לפטפט עם היפנים, בעיקר הצוות של הבקתה כי המטיילים הלכו לישון, ואחרי שעה בערך הלכתי לנסות גם.

בגדול כדאי שתבדקו בעצמכם באיזה שעה הזריחה ותעשו חושבים מתי לקום בשביל זה, אבל הכי טוב זה גם לשאול את הצוות כמה זמן נשאר לעלייה ומתי לקום בשביל לראות את הזריחה. בסוף הם מכירים את ההר יותר טוב מאיזה אפליקציה. אחד היפנים אמר לנו שנשאר עוד 4.5-5 שעות של עלייה עד לפסגה, והזריחה בסביבות 5.
למי שמאוד קריטי לו לראות את הזריחה בדיוק ורוצה לקחת זמן ספייר, תנסו לא להגזים ולהגיע למעלה כבר ב3 וחצי כזה, כי אולי לא תרגישו את זה בזמן ההליכה אבל כשתגיעו לפסגה ותפסיקו ללכת יתחיל להיות לכם מאוד קר, וגם הסכנה למחלת גבהים גדלה ככל שתעבירו יותר זמן על הפסגה. תקחו חצי שעה ספייר, זה יספיק.
התחלנו ללכת בחצות לפי ההמלצה שלהם, וכל בערך חצי שעה או לפעמים אפילו 10 דקות היה עוד שלט שמראה כמה ק"מ נשאר ללכת וכמה זמן זה אמור לקחת. בדרך כלל הדברים האלה לא הכי מדויקים אבל נדהמתי מכמה שפגענו בול בזמנים בין שלט לשלט. עוד קטע מטורף הוא שבכל פעם שעברנו ליד בקתה ראינו את האנשים שישנו שם בדיוק מתארגנים ליציאה, משמע שבאמת החישובי זמנים שלהם מדויק ברמות.

*טיפ לעלייה שלמדתי מטיפוס הקילימנג'רו הוא לשמור על קצב איטי מאוד ואחיד. הרבה פעמים אנחנו מאיצים יותר מדי בלי להרגיש שזה גומר אותנו, אבל אחרי חצי שעה זה מורגש בבת אחת ואז עושים הרבה מנוחות וזה מקשה על שאר העלייה. בכללי בעליות עדיף צעדים קטנים וקצב איטי שאפשר לשמור עליו למשך שעה בלי להאט ממנו, וכשהחמצן נהיה דליל זה עוד יותר משמעותי. בסופו של דבר זה רק חוסך זמן.

תוואי השטח בחלק הזה של הטיפוס היה מאוד מאתגר, עם סלעים גדולים שדי קשה לטפס, ועוד יותר בגלל שהם היו מחליקים מהגשם של הצהריים. אחרי בערך שעתיים של טיפוס השביל חזר להיות יותר שטוח, אבל השיפוע התחיל להיות מורגש מאוד. כאן לחלקנו היה קשה מאוד עם הנשימה ועשינו הפסקות כל כמה זמן, גם כדי לנוח אבל גם לשתות ולאכול.
חוץ מהקור (שפחות מורגש בזמן ההליכה) ורוח חזקה מזג האוויר היה די נוח. היה טפטוף קל מדי פעם שככל שעלינו הוא נעשה חלש יותר, ולקראת הפסגה הפסיק לגמרי.

בערך ב4:30 הגענו לפסגה.
בהתחלה יש חנות מזכרות + מקדש, שבה אפשר לקנות את הדברים שיש בכל המקדשים כמו אומומורי או קמיעות אחרים כאלה, וגם יש שם את האיש שעושה את החותמת על המקלות עץ אם קניתם כאלה בתחנה החמישית.
אחרי זה יש נקודת תצפית לזריחה עם הרבה ספסלים, ומולה יש איש עם עגלה של פחיות שוקו/תה חם שלא היה לי מושג בכלל שזה היה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש באותו רגע, וגם חנות אוכל מאוד מצומצמת שמוכרת אוכל מאוד פשוט כמו אורז או נודלס מהכנה ("מנה חמה" שכזה). ניצלנו את החנות בעיקר בשביל לקבל קצת מחסה מהקור. חוץ מזה יש גם שירותים (בתשלום כמובן), ויש אפשרות לעשות מסלול שאנחנו לא עשינו שמקיף את הלוע של ההר ולוקח כשעה.

כאן החוויה של הטיול שלנו לקחה פנייה לצד הפחות מדובר שאני מקווה שגם ממנו יש מי שילמדו ויגיעו להר מוכנים יותר.
אחד החברים לא הרגיש טוב כבר מהעלייה, ובפסגה מדדנו לו חום וראינו שהוא בהיפותרמיה. בהתחלה ניסינו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים בעצמינו כמו להביא לו מהאוכל והשתייה החמה שהם מכרו ואת הבגדים שלנו כדי לחמם אותו וזה לא עזר. בשלב הזה התחלנו להילחץ קצת והפעלנו את הביטוח, ובמקביל בקשנו עזרה גם מהעובדים שהיו על ההר וגם מהמטיילים האחרים.
היינו 3 שעות על הפסגה שבזמן הזה הדבר היחיד שעזר גם לטמפרטורה וגם לתחושה האישית שלו היה סמיכת מילוט שאחד המטיילים האחרים הביא לנו אחרי שעברנו אחד אחד ושאלנו אם יש להם איך לעזור.
חברת הביטוח לא עזרו לנו בכלל - כל פעם התקשר אלינו רופא או איש ייעוץ אחר ונתן לנו עצה רפואית שסותרת את הקודמת (אחד אומר לנוח, השני אומר להתחיל לרדת...) וכשביקשנו פינוי הם פשוט שלחו אותנו למסע טלפונים ושאלו אותנו שאלות שמורחות את הזמן במקום באמת לעזור.
והעובדים על ההר היו הרבה יותר גרועים. הם כולם אמרו לנו בפנים קרות ובלי שום אמפתיה או נסיון לעזור שאין שום עזרה ראשונה או צוות רפואי על הפסגה ושבשביל המרפאה צריך לרדת לתחנה השמינית (מרחק של כשעה וחצי הליכה). באיזה שהוא שלב שכבר עירבנו הרבה מהעובדים והם התחילו לדבר ביניהם הם ממש צחקו עלינו, ואחד מהם אמר לנו בלעג שזה יקח לנו 10 דקות לרדת ושנפסיק להתבכיין בגדול. למרות שהם היו מניאקים הם אמרו שלא משנה מה הוא מרגיש זה בגלל מחלת גבהים ולכן לרדת זה הפתרון הכי טוב, מה שגם חלק מהאנשים שהתייעצנו איתם מהארץ אמרו.
בסופו של דבר כשהחבר הרגיש מספיק טוב בשביל לנסות ללכת, כנראה גם בזכות הסמיכת מילוט והאוכל/שתייה שחיממו אותו וכנראה גם כי כבר עלתה השמש ונהיה חם יותר, בסביבות 9 בבוקר התחלנו לרדת, וככל שירדנו הוא הרגיש יותר טוב, אם חובשים ורופאים לא ידעו אם זה היפותרמיה או מחלת גבהים שגורמת להיפותרמיה ומה הפתרון, קטונתי בעצמי מלהבין. אגב, כמו שחשבנו להגיע לתחנה השמינית לקח בין שעה לשעה וחצי.

הדבר הראשון שיש לקחת מהסיפור: פשוט אל תגיעו למצב הזה. אנחנו לא עשינו משהו מאוד מסוכן ו(בסוף) היינו לבושים טוב, ועדיין זה יכול לקרות. בגלל זה צריך פשוט ללכת על בטוח - תתלבשו טוב, תהיו מוגנים מהגשם ותעלו לאט כדי להתרגל לירידה בחמצן.
הדבר השני: החוויה מול היפנים שעובדים בהר השפיעה עליי ועל כמה שאני תופס מהיפנים מאוד. כמעט בחיים שלי לא נתקלתי באנשים כל-כך מגעילים וחסרי רגישות. אם מתחשק לכם, תנסו סתם לפטפט עם חלקם ולבדוק בשבילי אם הם באמת לא נעימים כמו שחוויתי או שסתם נפלתי על יום רע שלהם או שבעצמי הייתי נסער מכורך הנסיבות.

הירידה הייתה בדרך שונה מהעלייה, מאוד מפותלת עם הרבה חצץ געשי כזה שמאוד קל לשקוע בו ולהחליק. מצד אחד מאמץ מאוד את הברכיים אבל מצד שני יחסית נוח בעיני. מזג האוויר גם היה הרבה יותר נעים, עם שמש לא חזקה מדי ושמיים פתוחים יחסית. לקח לנו בערך 5-6 שעות כשהלכנו בקצב יחסית איטי כי היינו מאוד עייפים מהלילה ובעיקר מהדאגה וההתעסקויות הלא נעימות בפסגה.
כשתגיעו חזרה לתחנה החמישית תבדקו קודם כל את הזמני יציאה של האוטובוסים חזרה לkawaguchiko, ורצוי גם שתגיעו לנקודת היציאה 20 דקות לפני שהאוטובוס יוצא כי כמו כל דבר ביפן תצטרכו לתפוס מקום בתור.

*עצת זהב:
כשתסיימו את המסע המפרך, בתשישות כגודל הסיפוק הרב, אתם אולי עוד לא מודעים לזה אבל תרצו ללכת לאונסן. בתור אחד שחווה כמה אונסנים ביפן חלקם טובים וחלקם פחות, חשוב לי להשאיר פה המלצה לאונסן אולי הכי מוצלח שהייתי בו ביפן. הוא נקרא fujiyama onsen, הוא מרגיש יוקרתי וגם מעט יקר יותר מאונסניים רגילים (מחיר כניסה של כ-40 שקלים כשאני הייתי שם) אבל לגמרייי שווה את זה. טיפ נוסף: יש שאטלים בחינם מהתחנה המרכזית של קוואגוצ'יקו, אפשר לברר את השעות במשרד התיירות שנמצא בתחנה.

קישורים חיצוניים

• אתר התיירות הרשמי של יפן. תיאורים בסיסיים כדי לדעת למה להיערך, והסברים טובים על המסלולים
• האתר הרשמי לטיפוס פוג'י. מסביר יותר לעומק על אזהרות מסע, ציוד וכו'