שבועיים של טרקים בצפון יוון עם אוהל

אנחנו זוג שאוהבים מאוד לטייל וללכת ברגל. טיילנו שבועיים בסוף ספטמבר - תחילת אוקטובר בצפון יוון – אולימפוס, זגוריה, ומטאורה. רוב הזמן עם מוצ'ילות על הגב ועם אוהל שישנו בו בערך 2/3 מהלילות.

תאריך הטיול	September 2024
משך הטיול	שבועיים

תוכן עניינים

רקע כללי

רקע כללי - אולימפוס
שני דברים שחשוב לדעת על האולימפוס:
1. הוא שמורת טבע מוסדרת ממש. המשמעות של זה היא שאסור לבשל על גזיה בכלל, בשום מקום, ומותר לישון רק בבקתות או באוהל בקרבתן. גם לינה באוהל כרוכה בתשלום. בנוסף, לפחות בעונה שאנחנו היינו, אין איפה למלא מים, וצריך לקנות בקבוקי מים בבקתות (יש בבקתות כיורים עים מים אבל הטענה היא שהם לא לשתיה). כל זה תקף מפריוניה ומעלה אם אני לא טועה (בפריוניה יש נביעה מוסדרת למילוי מים).
2. הפרשי גבהים מטורפים - שיוצרים מצד אחד טופוגרפיה מרשימה, וגם אפשרות לראות תוך מסלול יחסית קצר את ההשתנות של הנוף מחורש ויער באזורים הנמוכים, ועד לפסגות חשופות. יחד עם זאת - קחו בחשבון עליות וירידות רציניות בכל מסלול שתבחרו לעשות.

רקע כללי - זגוריה
אזור שכולל 44 כפרים בחלק הצפוני של הרי הפינדוס. זגוריה מאוד נוחה לטיול ומאפשרת הרבה גמישות. יש בה הרבה שבילים מסומנים, וריבוי הכפרים מאפשר לעבור כל יום בכפר לצורך הצטיידות ושינה. בין הכפרים יש גם לא מעט נביעות מוסדרות (כאלה שהמים יוצאים מתוך צינור לכיור אבן קטן) שאפשר למלא מהן מים. בזגוריה יש כמה אטרקציות שרוב המטיילים עוברים בהן, אני חושבת שהכי מפורסמות הן קניון הויקוס ואגם הדרקון. אבל גם מחוץ לאטרקציות זה פשוט מקום יפה עם כפרים פסטורליים, יערות, ופסגות גבוהות.
בזגוריה עובר השביל שנקרא Epirus trail – שביל טיול ארוך של כ-500 קילומטר, אפשר לתכנן את המסלול שלכם גם בעזרתו. קישור לאתר של השביל - https://topoguide.gr/Epirus_Tr...
אנחנו עשינו בזגוריה טרק מעגלי של 4 ימים, די דומה למה שרוב המטיילים עושים, ואחר כך עוד כמה מסלולי יום. בדיאבד חשבתי שיכלנו לחבר את הכל לטרק מעגלי ארוך יותר. אכתוב את ההצעה שלי לטרק מעגלי ארוך בסוף החלק של זגוריה בסיפור הדרך כאן.

ניווט
לניווט בטרקים השתמשנו באפליקציה שנקראת mapy.cz שעבדה מעולה. אפשר להוריד לטלפון מפת אופליין של האזור שבו אתם מטיילים, ואז לנווט במסלול כשהטלפון על מצב טיסה כדי לחסוך בסוללה. האפליקציה לא איכזבה אפלו פעם אחת, והיו בה את כל השבילים שהיינו צריכים. החיסרון היחיד שאני יכולה להצביע עליו הוא שדרכי עפר לא מסומנות באופן שונה משבילי הליכה, מה שיכול קצת לבלבל לפעמים, אבל זה ממש שולי.
לניווט בנסיעות השתמשנו בגוגל מאפס ובוויז, שניהם היו אחלה רוב הזמן.

נסיעות
התלבטנו הרבה אם לשכור רכב או ליסוע בתחבורה ציבורית, גם משיקולי עלויות, וגם בגלל החסרונות והיתרונות של כל אחת מהאופציות – רכב מצד אחד מאפשר להגיע להרבה מקומות, ומצד שני, צריך לחזור אליו בסוף המסלול. בסוף גילינו שההפרש בעלויות לא כל כך גדול, כי התחבורה הציבורית ביוון די יקרה, והחלטנו לשכור רכב (לקחנו את הביטוח הכי מינימאלי, שזה גם מוזיל כמובן את עלות ההשכרה).
ביוון יש אוטוסטרדות חדשות ורחבות, שמשלמים בהן אגרה. את האגרה משלמים בתחנות לאורך הכביש עם ביתנים שבהן יושב בנאדם. צריך לבחור את הנתיב עם החץ הירוק, או עם סימון של בנאדם (לא את אלה של מנויים). ברוב התחנות התשלום הוא 1.90 יורו, ואפשר לשלם במזומן או אשראי. לנו היו שלוש נסיעות עם כבישי אגרה, ובכל אחת מהן שילמנו כ-6 יורו בשתיים או שלוש תחנות שונות.
לעומת זאת באזור זגוריה הכבישים מאוד מפותלים ותלולים.

עלויות
לילה במלון – אנחנו תמיד לקחנו את הכי זול שמצאנו, ברוב המקומות שהיינו זה היה באזור ה- 40 – 50 יורו.
קניות בסופר – קצת יותר זול מבארץ
מנה עיקרית במסעדה – כ-10 יורו
דלק – בערך כמו בארץ
השכרת רכב – כ-75 ש"ח ליום עם הביטוח הכי מינימאלי (חברת סיקסט)

יום 1 - סלוניקי - נחיתה, שינה וסידורים

נחנתנו בערך ב- 11 בלילה.
שדה התעופה בסלוניקי ממש קטן ופשוט. כשיוצאים מהשדה ישר מולכם נמצאת תחנת האוטובוס לעיר (יש שלט).
אנחנו לקחנו אוטובוס X01, שהגיע אחרי כמה דקות של המתנה. ביום האחרון, כשהיינו צריכים ליסוע מסלוניקי לשדה התעופה ראיתי שאפשר לבדוק את הזמנים והקווים בגוגל מאפס והוא די אמין. יש גם לוח אלקטרוני בתחנה שמראה מתי מגיע האוטובוס.
הנסיעה באוטובוס עולה 2 יורו. התשלום נעשה במכונה שנמצאת על האוטובוס עצמו, מקבלת רק מטבעות, ולא מחזירה עודף. אז חשוב לבוא מוכנים עם מטבעות (לנו היו רק שטרות, וניסינו למצוא מישהו שיפרוט לנו בשדה, וזה לא היה פשוט...)
הנסיעה למרכז העיר לוקחת כ- 45 דקות.
ישנו במלון atlantis המלון הכי זול שהצלחנו למצוא (39 יורו). הוא נמצא ממש קרוב לאיפה שהאוטובוס עוצר, וגם לחנויות של סים מקומי ושל טיולים, שהיינו צריכים, ולסניף השכרת הרכב.
החדר היה קטן, חנוק וטחוב למדי, אבל בעל המלון נחמד, והיו מים חמים במקלחת, מזגן, ווויפי.
כדי לנווט בסלוניקי, עד שנקנה סים מקומי ביום למחרת הורדנו מראש לטלפון מפת אופליין של העיר מגוגל מפס, וסימנו עליה את המיקום של המלון, ושל החנות של הסים המקומי.

בבוקר שלמחרת, התחלנו את היום בסידורים בסלוניקי:
סים מקומי – יש שתי רשתות, cosmote ו- Vodafone. לשתיהן יש חנויות במרכז העיר (פשוט לרשום בגוגל מאפס את שם הרשת). אנחנו קנינו סים של cosmote ב-10 יורו.
בלון גז (לגזייה) – שימו לב שאם אתם קונים בסופר, יש שם בלונים עם הברגה שונה מזו של הגזיות בארץ. יש במרכז העיר חנות טיולים שנקראת PETRIDI ושם אפשר לקנות בלון גז עם הברגה רגילה (וזו בכללי חנות ממש שווה).

יום 2 - אולימפוס - נסיעה מסלוניקי לליטוכורו ומשם לפריוניה, הליכה מפריוניה לביקתה A

הנסיעה מסלוניקי לליטוכורו לקחה לנו כשעה וחצי, עם שתי תחנות לתשלום אגרה בדרך (כ-4 יורו סה"כ).

ליטוכורו היא העיירה שנמצאת למרגלות האולימפוס. עיירה תיירותית למדי, שיש בה כיכר מרכזית עם שפע של בתי קפה, חניות מזכרות, דוכני אוכל רחוב, ומאפיות. במרחק הליכה קצר משם יש סופר מרקט גדול עם מחירים טובים, שנקרא green market.

כמו שכתבתי בחלק של הרקע הכללי על האולימפוס, השיפועים בו מאוד תלולים. אחת המשמעויות של זה היא גם שאין הרבה גמישות לגבי המסלולים, כי ללכת לא על שביל זה די בלתי אפשרי. יש באולימפוס כמה נקודות ציון מרכזיות, שבינהן מחברים שבילים:
פריוניה – הנקודה הגבוה ביותר שאליה אפשר להגיע ברכב. כ-35 דקות נסיעה (או כ-6 שעות הליכה) מליטוכורו. יש שם בית קפה ונביעה למילוי מים.
גורציה – החווה שבה מוחזקות הפרדות שמעלות את הציוד לבקתות שנמצאות על האולימפוס, נמצאת בערך בחצי הדרך לפריוניה, לאורך הכביש.
בקתה A – הבקתה הנמוכה והתיירותית יותר. כ-3.5 שעות הליכה מפריוניה
בקתות B ו-C - קרובות אחת לשניה ולפיסגה (3.5 שעות הליכה מבקתה A, 9 שעות הליכה מגורציה).
פסגת Mytikas – הפיסגה הגבוהה ביותר של האולימפוס, כ-3 שעות הליכה מבקתה A.
פסגת skala – קרובה ל- mytikas ומעט נמוכה ממנה, אפשר לעבור בה בדרך.

אנחנו הגענו לליטכורו בצהריים, ורצינו להתחיל ללכת כבר באותו יום. בגלל שהיה לנו רק חצי יום, החלטנו לעשות את המקטע הכי קצר שקיים, שהוא ההליכה מפריוניה לבקתה A.
הדרך תלולה למדי, ומטפסת רוב הזמן במדרגות יחסית מוסדרות. בשליש הראשון של הדרך הולכים ביער של עצים רחבי עלים נשירים (המין העיקרי הוא אולמוס), ואחר כך היער מתחלף ביער מחטני של אורן בוסני. לקראת בקתה A, האורנים נעשים נמוכים ופזורים יותר, בגלל הגובה.
הביקתה הייתה עמוסה למדי. לא היה מקום לישון בפנים (צריך להזמין מראש) אבל היה מקום (לא רב) להקים אוהל (גם את זה אפשר להזמין מראש אבל לא חובה).
ההליכה לקחה לנו כ-3.5 שעות.

המחירים בביקתה:
לינה 18 יורו לאדם
לינה באוהל 8 יורו לאדם
בקבוק מים ליטר וחצי 2.5 יורו
מנה של פסטה בולונז 10 יורו
השכרת קסדה 5 יורו

יום 3 - מבקתה A לפיסגת מיטיקאס, חזרה לבקתה A, והליכה לבקתה B

יש שתי דרכים לעלות לפסגת mytikas. דרך אחת שמטפסת קודם לפסגת סקאלה הנמוכה יותר, יורדת קצת, ואז עולה למיטיקאס. הדרך השניה לא עולה לסקאלה אלא הולכת מתחתיה, על קו גובה, ולאחר מכן מטפסת למיטיקאס בקו ישר, טיפוס די תלול שבו צריך להעזר בידיים ולטפס על הסלעים, כמה עשרות מטרים.
הדרך שבה מומלץ לחבוש קסדה היא הדרך השניה שתיארתי כאן, בעיקר בגלל הכמה עשרות מטרים של הטיפוס, כי אם יש מעליכם אנשים, הם עשויים לדרדר עליכם אבנים. אפשר לשכור קסדה בבקתה.

יוצאים מבקתה A בשביל 4E לכיוון מערב, השביל עולה תחילה ביער של אורנים שהולכים ונעשים נמוכים ומוכי רוח, עד שמגיעים לגובה שבו גדל רק צומח עשבוני. בשלב זה בערך מגיעים לפיצול בין שתי הדרכים שתיארתי: צפונה – הליכה על קו גובה ולאחר מכן טיפוס, או מערבה – עליה לפסגת סקאלה.
אנחנו החלטנו לעשות מסלול מעגלי: ללכת בדרך של הטיפוס התלול, ולרדת דרך פסגת סקאלה. לא לקחנו קסדה, וקיווני שיהיה בסדר. לא היה לנו מזל, והיו לפנינו בחלק של הטיפוס קבוצה גדולה שגם הלכו מאוד לאט (לא ממש אפשרי לעקוף כי הדרך צרה ותלולה), וגם היה מפחיד שידרדרו עלינו אבנים. בדיאבד אולי קסדה הייתה נותנת לנו יותר ביטחון שם.
גם בפיסגה היו המון אנשים שהצטופפו על משטח הסלע הלא גדול שיש שם. למרות הנוף הפנורמי היפה, החלטנו לא להתעכב שם, ולהתחיל בירידה לכיוון פסגת סקאלה. באופן מפתיע, דווקא החלק הזה של הדרך היה עבורנו החלק המפחיד והמאתגר ביותר. אמנם אין פה טיפוס, ואפשר ללכת על שתיים, אבל הדרך מאוד תלולה, מצוקית ודרדרתית. יש נקודות שהולכים ממש על שפת המצוק, ואני די חששתי. לבסוף הגענו לפסגת סקאלה, שגם היא הייתה עמוסה, אבל זה היה פחות מורגש כי שם יש שטח יותר גדול שאפשר להיות עליו. גם מהפסגה הזו הנוף מרהיב, וכמעט פנורמי. אחרי פסגת סקאלה מתחברים חזרה לשביל 4E, ויורדים בדרך שהיא אמנם תלולה, אבל לא במידה יוצאת דופן יחסית לעובדה שבכל זאת מדובר בהר .
ירדנו חזרה ליער האורנים וישבנו להפסקה קצרה.
עוד מילה לגבי החלק הזה של היום: יש אנשים שעולים לראות את הזריחה מפסגת האולימפוס, מה שאומר שהולכים בחושך. אם אתם עושים את זה, לפי דעתי כדאי לכם לעלות מהדרך של הטיפוס התלול, ולא לעבור בפסגת סקאלה, כי הדרך מסקאלה למיטיקאס עשויה להיות די קשוחה בחושך. עוד אפשרות כמובן זה לראות את הזריחה מסקאלה. לגבי הקסדה – אם אתם ביום עמוס, אולי עדיף כן לקחת קסדה. זה יותר קריטי ככל שיש יותר אנשים, ואז הסיכוי לאבנים מתדרדרות גדל.
בנוסף, יכול להיות שעדיף להגיע לאולימפוס באמצע השבוע, ולא בסופ"ש. אנחנו היינו בסופ"ש והיה מאוד עמוס, בעיקר בתיירים יוונים.

הגענו חזרה לביקתה A בסביבות 13:30. היה שם עמוס ולא רצינו להישאר. החלטנו לעלות לביקתה B , כדי לרדת ביום למחרת את הדרך ממנה לגורציה. דבר קצת לא הגיוני לעשות כי זה בעצם אומר לעלות שוב את רוב הגובה שכבר עלינו וירדנו, אבל מדרך אחרת. יחד עם זאת הדרך הייתה נעימה ולא כ"כ מטוילת (שינוי מרענן לאחר כמויות המטיילים הגדולות שהקיפו אותנו בחצי הראשון של היום). בשונה מכל שאר הדרכים שהיו עד עכשיו, צריך לשים לב טוב לסימון כל הזמן כי הדרך לא כ"כ ברורה וקל לרדת ממנה בטעות. הדרך הולכת רוב הזמן בחלק העליון של יער האורנים, והיא מתונה ככל האפשר בהתחשב בזה שעולים כ-600 מטר. ההליכה לקחה לנו כ-3 שעות.

בקתה B הרבה פחות תיירותית מביקתה A, קטנה ואינטימית, וקצת יותר יקרה. משלמים על הכל בסוף, בשונה מביקתה A ששם משלמים כל פעם בדלפק. כשהגענו נשבה רוח ממש חזקה. את האוהלים מקימים במישור שבין שתי הבקתות, מאחורי מעין מעגלי אבנים שנועדו להגן מהרוח. הגבהנו מעגל אחד ע"י הוספת אבנים, והקמנו את האוהל, פעילות מהנה לסוף היום. קחו בחשבון שאם מתכננים לישון פה באוהל, הוא צריך להיות מסוגל לעמוד ברוח חזקה. ובכללי מהירות הרוח זה אחד הדברים שכדאי לקחת בחשבון כשמתכננים את המסלול שלכם.

מפה של הדרכים השונות לעלות לפסגת מיטיקאס

יום 4 - מבקתה B לגורציה

המסלול ביום הזה הוא מסלול לא פשוט מבחינת השיפועים שיש בו, אבל ממש מומלץ. יורדים כ- 1500 מטר, ורואים ממש יפה את השינויים בצומח בגבהים השונים. יש ביום הזה נופים יפים מאוד, גם של הואדי המרכזי של האולימפוס, שאותו כבר ראינו בימים הקודמים, וגם של הצד הצפוני של האולימפוס, שאותו לא ראינו עדיין. זה גם מסלול פחות מטוייל, ואנחנו שמחנו להיפרד מהמוני האדם שליוו אותנו יום קודם בפיסגה.

האוהל שלנו שרד את הרוח, שגם פסקה באמצע הלילה, ובזכות שמיכת הצמר שקיבלנו בהשאלה בביקתה היה לנו לילה חמים. קמנו בחושך כדי לצאת כבר באור הראשון. הייתה תחזית לרוח שתלך ותתחזק, ורצינו לעבור את החלק הגבוה של המסלול לפני שזה קורה.

יוצאים מהבקתה בשביל שהולך לכיוון צפון מזרח. למעשה בחלק הראשון יש שלושה שבילים מקבילים, שמתחברים די מהר. השביל די ברור ומסומן עם עמודים. בנוסף, המקטע הזה השביל משמש גם את הפרדות שמגיעות לביקתה, כך שהוא כבוש היטב ומסומן בגללים :)
אחרי כמה מאות מטרים מגיעים לירידה מצוקית שאחריה giosos pass – נקודת הציון הראשונה במסלול שלנו. יש מעין כבלים כאלה שמחוברים לסלעים, כביכול כדי לעזור בירידה. נראה די מפחיד. מזל שברגע האחרון שמנו לב שיש גם דרך יותר נוחה שהולכת מסביב (בה הולכות הפרדות). אחרי הירידה מגיעים לפאס - הליכה באוכף צר שבו רואים נוף מהמם לשני הצדדים. שימו לב שבחלק הראשון של האוכף הולכים לא הכי למעלה, אלא קצת למטה מהצד הדרומי, שם השביל. בהמשך השביל עובר ללכת ממש על האוכף עצמו.
מהאוכף עולים לפיסגת skourta, פסגה יפה שגם ממנה יש נוף די פנורמי. יורדים מהפסגה ומגיעים לפיצול – השביל הראשי יותר יורד צפונה (ובהמשך עולה ומתחבר שוב לשביל שלנו) - זה כנראה השביל בו הולכות הפרדות. אנחנו בחרנו בשביל השני, שממשיך מזרחה ויורד על השלוחה. כאן השביל כמעט ולא נראה, אבל מסומן טוב בעזרת עמודים. הנוף באזור הזה ממש מיוחד ויפה - אחו עשבוני ירוק עם עצי אורן נמוכים פזורים.

אחרי כקלימוטר של ירידה מגיעים לצומת T - דרך שמאלה מובילה לבקתה כלשהי, שעד כמה שהבנו לא פעילה. דרך ימינה ממשיכה למטה על השלוחה. לקחנו את הדרך השניה (ימינה). כאן הדרך תלולה מאוד וקל לפספס אותה ולרדת ממנה בטעות. קרה לנו פעם אחת וזה לא מומלץ, כי ההליכה לא על הדרך הרבה יותר קשה.
בקטע הזה כבר הולכים שוב ביער של אורנים בוסניים שחלקם עצומים ומרשימים. ככל שיורדים היער נעשה צפוף יותר, ולכן העצים יותר דקים. במהלך הירידה עוברים שני צמתים, שבשניהם ממשיכים ישר. בשניהם אפשר לפנות שמאלה ולהגיע לביקתה הלא פעילה. בצומת הראשון - אם פונים ימינה מגיעים לדרך שהולכת לביקתה A, ובדרך אמור להיות מעיין. היינו סקרנים, אבל גם כאובי רגליים, ולכן החלטנו לוותר על הסטיה מהדרך ולא ללכת אליו, והמשכנו ישר למטה. הפיצול השני ימינה מוביל למערה שגם אליה לא הלכנו.
מתישהו הדרך נעשית יותר מתונה, והיער מתחלף מיער אורנים ליער רחבי עלים. בחלק הזה יש שוב פניה, הפעם שמאלה, שמובילה למעיין נוסף. הפעם החלטנו כן ללכת למעיין, ולעשות שם הפסקת צהרים. המעיין נמצא בערוץ גדול. יש שם מערה, ומתוכה נובע טפטוף קטן, והמים נקווים בגבים קטנים בערוץ. בעונה הזו כבר בקושי יש מים. קצת בהמשך השביל יש מבנה בטון ונביעה מתוך צינור שממנה אפשר למלא מים.

אחרי עוד כברת דרך יפה של ירידה מתונה ביער, מגיעים שוב לצומת. כאן פונים ימינה – דרומה, ומתחילים בירידה ארוכה ותלולה עד לגורציה. הדרך יורדת בסרפנטינות והיא טובה ונוחה ביחס לזה שיורדים פה כ- 500 מטר תוך קילומטרים בודדים.
בגורציה מסתבר אין כמעט כלום חוץ מחצר מגודרת שבה נמצאות הפרדות.
תפסנו טרמפ מהכביש לפריוניה עם זוג נוודים שוויצרים שחיים בואן, שם חיכה לנו האוטו שלנו.

הזמנו מקום בגסטהאוס הכי זול שמצאנו בליטוכורו, שנקרא pansion Olympus ועולה 47 יורו ללילה. החיסרון העיקרי שלו הוא שהוא ממש רחוק ממרכז העיירה, אז זה רלוונטי בעיקר אם אתם ברכב. חוץ מזה הוא ממש אחלה, מרווח נקי ונעים.

יום 5 - שיטוט למרגלות האולימפוס, ונסיעה לזגוריה

בגלל שיום קודם, כשעצרנו בצד הדרך, ראיתי אלון מצוי, בן חצב סיתווני, וחלמוניות, רצינו לשוטט קצת למרגלות האולימפוס, בחלק הים תיכוני.
התחלנו מלמטה את ההליכה בקניון אניפיס (הדרך שבה הולכים ברגל מליטוכורו לפריוניה). הלכנו לאט והסתכלנו על צמחים. ראינו הרבה צמחים שיש גם בארץ - אלון מצוי, בר-זית, לוטם שעיר... וגם הרבה מינים קרובים, וגם צמחים שלא הכרנו.
השביל הולך מעל הנחל, שזורם למטה.
מצאנו שביל קטן שיורד לנחל, וישבנו על שפת המים ליד עץ דולב.

עלינו חזרה לשביל, חזרנו לרכב, והתחלנו בנסיעה לזגוריה.

רוב הנסיעה על אוטוסטרדות מטורפות עם המון מנהרות. שילמנו 1.90 יורו שלוש פעמים בתחנות האגרה.
הנוף לאורך רוב הנסיעה ממש יפה!
כשמגיעים לזגוריה, עוברים לקיצוניות השניה - כבישים קטנים ומתפתלים, בלי אפילו קו הפרדה, לפעמים בשיפועים תלולים. הנסיעה שם איטית ולקחה לנו בערך פי 1.5 מההערכה של הוויז.

החלטנו ליסוע לכפר קיפי, כי רצינו למחרת לעשות מסלול רגוע, של הגשרים (מסלול מעגלי בין קיפי לכפר דילופו).
בכפר יש מסעדה ומכולת. שאלנו מישהו איפה אפשר לשים אוהל, והוא הפנה אותנו לנהר – בכביש שמגיע לכפר מכיוון מזרח, יש פניה דרומה שמגיעה לנקודה בנהר שבה נמצא אחד הגשרים העתיקים, ומבנה קטן שלפי הכתוב במפה היה בעבר טחנת קמח. מול הפניה יש גם מעיין עם ברז, שאפשר למלא בו מים. הנהר יבש בעונה זה של השנה. חצינו אותו ברגל, ומצאנו פינה קסומה לאוהל מתחת לכמה עצים.

יום 6 - שינוי בתכנית - תחילת הטרק בזגוריה - הליכה מקיפי למיקרו פפיגו

בבוקר קמנו בנחת ממש. בדקנו מזג אוויר, וראינו שבהמשך השבוע צפוי להיות גשום, ולכן החלטנו להתחיל כבר היום את הטרק של זגוריה. היום של ההליכה בויקוס נראה לנו קצר, וחשבנו שנוכל להספיק אותו למרות שהשעה הייתה כבר מאוחרת. בגלל שקיפי נמצא למעשה לאורך הויקוס, וליסוע למונודנדרי זה די סיבוב, החלטנו לחנות בחניה שקרובה לויקוס מכיוון קיפי, ולהתחיל את ההליכה משם. הוסיף לנו שעה וחצי הליכה בויקוס בערך. במקטע הזה הנחל פתוח יחסית. קצת לפני החיבור למונודנדרי ראינו גב גדול עם מים נקיים.
אחרי מונודנדרי הקניון נהיה צר יותר. השביל לא הולך ממש למטה אלא קצת מעל, ועולה ויורד די הרבה. ראינו שקצב ההתקדמות שלנו איטי יותר משחשבנו, והתחלנו להיות קצת בלחץ. ככה שבסוף רוב היום הלכנו די מהר ועם מאט עצירות, מה שהיה פחות מוצלח.
לאורך הדרך יש כמה סימונים במפה של ברזים/נביעות, וכולם היו יבשים.
בשלב מסויים במסלול מגיעים לפיצול שבו אפשר ללכת למעיינות ואחר כך לעלות לכפר ויקוס, או להמשיך לכיוון פפיגו. בגלל שהיינו קצרים בזמן ויתרנו על הביקור במעיינות למרבה הצער.
בסוף המסלול יש את העליה לפפיגו, שלוקחת כמעט שעתיים. מתישהו יש פיצול, שבו שביל אחד מוביל לפפיגו, והשני למיקרו פפיגו, הקטן יותר. אנחנו החלטנו ללכת למיקרו פפיגו, כדי להיות יותר קרובים לתחילת המסלול של היום למחרת.
הדרך מגיעה למיקרו פפיגו מהצד האחורי. בכניסה יש מעיין שנובע. מיקרו פפיגו הוא כפר ממש חמוד, בתים קטנים וישנים עם גגות ציפחה, וסמטאות צרות. הכפר נראה די שומם למעט התיירות. היה קשה למצוא מקום להניח אוהל, כי הכל די תלול. הייתה בכפר מסעדה אחת פתוחה. שאלנו שם איפה אפשר לשים אוהל, והפנו אותנו לדשא שליד הכנסיה, שם באמת מישורי ונעים. הכנסיה נמצאת בכניסה לכפר והיא בערך המקום היחיד שם שאפשר להגיע אליו ברכב.

יום 7 - ממיקרו פפיגו לבקתת אסטרקה ואגם הדרקון

התחלנו את העליה ממיקרו פפיגו לבקתת אסטרקה. בערך בשליש - חצי הדרך נגמרים העצים, ועוברים לאזור של אחו עשבוני ומצוקים סלעיים. יש נוף ממש יפה לאורך כל הדרך. לאורך הדרך יש 5 נביעות, מתוכן 4 עדיין נובעות בעונה הזו. עשינו הרבה עצירות והדרך לקחה לנו בערך 4 שעות.
ממערב לביקתה יש שני עמקים קטנים, ואנחנו שמנו את האוהל ברחוק מבינהם. בדיאבד, היה כנראה עדיף להתמקם בעמק הקרוב והקטן יותר, כי בלילה היו סביבנו הרבה סוסים, וחששנו שהם יתקעו בחבלים של האוהל.
השארנו את רוב התיקים שלנו באוהל, ויצאנו קלילים לכיוון אגם הדרקון. ההליכה לא ארוכה אבל כן תלולה. יורדים ואחר כך עולים. האגם היה ממש יפה! למרות שקצת פיספנו את הדרקונים (סלמנדרות)... שכחנו לחפש אותם, ולא שמנו לב.
נחנו קצת בשמש ליד האגם והיה תענוג.
(נאמר לנו שאסור להיכנס למים באגם, כי זה פוגע בסלמנדרות).

ירדנו חזרה לבקתה. ידענו שכנראה כבר לא נתפס לפיסגת גמילה, כי החל ממחר מזג האוויר צפוי להיות פחות טוב. במקום זה החלטנו ללכת לפיסגה שממערב לנו, כדי לראות את השקיעה. העליה אמנם מתונה, אבל כל פעם שעולים, רואים שיש עוד פיסגה שלא ראית קודם... אני הייתי כבר די מיואשת, עייפה ורעבה וגם נשבה רוח חזקה. עדר של עיזי הרים ברח מאיתנו אבל גם הסתקרן לגבינו כל פיסגה מחדש...
בסוף לא הגענו לשיא הגובה, אבל כן ראינו נוף יפה ושקיעה, ואז נמלטנו מהקור למטה.
הייתה לנו התלבטות קשה לגבי היום שלמחרת - האם להמשיך צפון מערבה עם האפירוס טרייל, במקטע שנראה ממש יפה, ומסתיים בנהר אאוס, אבל מחייב נסיע בשני אוטובוסים כדי לחזור לאוטו, או ללכת את המסלול המעגלי הרגיל. בסוף החלטנו על המסלול המעגלי, כדי להגיע חזרה לאוטו שלנו לפני שמתחיל הגשם.

יום 8 - מבקתת אסטרקה לכפר ורדטו

אחרי לילה עם מעט שעטות סוסים מסביב, קמנו באור ראשון כדי לרדת לפני שמזג האוויר נעשה גרוע. כבר היינו לגמרי בתוך ענן. כמעט חשבנו לחזור לפפיגו כמו שבאנו. אבל אחרי שקראנו כמה סיפורי דרך החלטנו בכל זאת להמשיך כמתוכנן, ויצאנו בדרכנו לתוך הענן.
אני לא יודעת להגיד הרבה על המסלול של היום הזה כי לא באמת ראיתי אותו, הערפל ליווה אותנו רוב היום.
אני כן יכולה להגיד שזה יום עם שיפועים מתונים ואווירת פסגות, ולכן לדעתי בכל זאת מומלץ.
בהתחלה יורדים כמו לאגם הדרקון, ובאמצע הירידה מתפצלים לשביל שפונה ימינה, אך גם הוא יורד לאותו עמק. עולים מהעמק לכיוון מזרח, ומגיעים לעמק גדול ופתוח, שיש בו אגמים עונתיים, שעכשיו היו כבר יבשים. בשלב הזה פגשנו לראשונה בסלמנדרה קטנה זוחלת לה על העשב. התרגשנו מאוד. אבל כשהמשכנו ללכת, ראינו שהסלמנדרות בכל מקום! זוחלות, ואולי מחפשות מקום להתחפר בו לקראת החורף. כל החצי הראשון של היום ליוו אותנו עשרות סלמנדרות, ברמה שממש היינו צריכים להיזהר לא לדרוך עליהן. כשהוואדי נעשה צר, השביל פונה שמאלה אל תוך ההר ומתחיל לטפס. בסוף הטיפוס מגיעים לאגם עם סכר ויריעת ניילון. כנראה מיועד לפרות, שהנוכחות שלהן מאוד ניכרת באזור.
כאן יש נקודה מבלבלת במסלול, כי השביל של הפרות הולך סביב האגם, והוא מאוד מזמין. אבל השביל שלנו מטפס ועולה על השלוחה, ואז הולך לאורכה. לאחר מכן יורדים במתינות עד שמגיעים לואדי גדול והולכים קצת מעליו. בשלב מסויים חוצים אותו ומטפסים לצידו השני, ומתחילים ללכת על צלע ההר. לאחר כקילמטר יש נביעה פעילה עם מים נהדרים. בשלב זה יש גם הרבה עצים ושיחים ממשפחת הורדניים, כולל עץ שזיפים צהובים שנהננו לאכול מהפירות שלו.
הלכנו די הרבה עם השביל המסומן על צלע ההר, וכשעצרנו לבדוק גילינו שהפיצול לצפלובו כבר הרבה מאחורינו. זה לא היה נורא כ"כ, כי גם ככה לא היינו בטוחים לאיזה כפר הכי כדאי לנו ללכת, אם אנחנו רוצים להגיע בסוף לרכב שלנו שנמצא בקיפי. אז החלטנו ללכת לורדטו. בשלב הזה הדרך נעשית ממש מבלבלת, במיוחד בערפל. יש הרבה שבילים קטנים, השבילים הבולטים במפה הם לא בהכרח אלה שבולטים בשטח, והרבה שבילים קטנים מסומנים באדום. התברברנו קצת וגם בדיוק התחיל לרדת גשם, כך שהסיטואציה כולה הייתה קצת בשפל.... אבל בסופו של דבר מצאנו את השביל לורדטו. מזל שיש gps...
בשלב מסויים בירידה סוף סוף יצאנו מהעננים והנוף נגלה לפנינו. רגע מדהים ומשמח אחרי שכל היום היה לפנינו מסך לבן.
ירדנו לורדטו בין עצים ורדניים ונשירים אחרים בצבעי שלכת. הגענו לכפר והתיישבנו לשתות קפה במקום הראשון שראינו, כדי להחליט מה הלאה. בעל המקום הציע לנו לישון כולל ארוחת בוקר ב60 יורו. לאחר התלבטות, החלטנו שאם יהיה מוכן לרדת ל55 נלך על זה, ואכן כך קרה. אז שתדעו שאם אתם מטיילים בעונה הזו, יש סיכוי למצוא מחירים הרבה יותר נמוכים מאשר מה שמופיע בגוגל, שם המחיר של המקום הוא 98 יורו!

יום 9 - תצפית על הויקוס, מדרגות ורדטו, קפסובו, קיפי

ערב לפני, ישבנו לתכנן את יום המחר. ראינו באתר "יוון והאיים" שיש תצפית יפה על הויקוס שנמצאת חצי שעה הליכה מורדטו. היה נראה לנו כמו סגירת מעגל נחמדה לטרק שלנו, ובנוסף ידענו שההליכה לקיפי לא תיקח יום שלם, אז החלטנו להתחיל את הבוקר משם.
בנוסף יש את המדרגות המפורסמות של ורדטו, שבמקרה היו גם ממש בדרך שלנו.
ירדנו ב8 לארוחת בוקר, השארנו את התיקים בקבלה, ויצאנו אל עבר התצפית. באמת ממש יפה.

חזרנו לקחת את התיקים שלנו ומפה לשם עד שהתחלנו ללכת היה כבר בערך 11. פנינו אל עבר המדרגות המפורסמות שמחברות בין ורדטו לקפסובו. המדרגות יורדות לואדי שמדרום לורדטו, והן אכן מרשימות. אחרי הירידה במדרגות עלינו לקפסובו. משם היו לנו שתי אפשרויות - או לרדת ישירות לתוך הויקוס ולצעוד בו עד קיפי, או לרדת לקיפי על צלע ההר. בגלל שלא רצינו ללכת חזרה באותה דרך שכבר הלכנו, בחרנו באפשרות השניה. השביל יוצא מקפסובו, יורד במתינות סביב ערוץ, חוצה את הכביש, ואז יורד די בתלילות על שלוחה בתוך היער, עד לערוץ שמוביל לויקוס.
נראה לי שביום הזה הרגשתי ממש את הקסם והמתיקות של זגוריה. אולי גם כי כבר קצת התרגלתי, וגם אחרי הפסגות והערפל. ביום הזה עברנו בין שני כפרים שהם כל כך קטנים וחמודים ופסטורליים, נשנשנו פטל על הדרך, ראינו נוף מיוער בצבעי שלכת ומלא פירות ורדניים. בקיצור לא הפסקתי לחשוב שזגוריה פשוט מושלמת.
יחד עם זאת החלק האחרון היה תלול, וכל הזמן בתוך יער, בלי נוף, ובסוף כבר כאבו לי הרגליים, נמאס לי, והרגשתי בגוף את העייפות של ארבעה ימי הליכה רצופים.
בסוף הגענו למטה, לערוץ, ליד גשר מרשים.
ירדנו עם הערוץ עד לכביש, חצינו אותו ואחרי מעט הליכה על הכביש ירדנו לויקוס עצמו, ליד גשר יפה עם 3 קשתות.
כאן השביל די נעלם, כנראה נסחף במהלך החורף. בסוף הלכנו בערוץ עד האוטו שלנו, שחיכה לנו בנאמנות!

הלכנו למלא מים בקיפי, וירדנו לשבת ליד הנהר, להכין תה ולתכנן את ההמשך. כבר היה אחר הצהרים ולשנינו לא התחשק לזוז יותר מידי, ולכן למרות סופת הרעמים שהייתה צפויה לאותו לילה, החלטנו להישאר לישון כאן באוהל. היה נעים לחזור לאותו מקום מוכר, ונעים להיות בנוחות של קירבה לאוטו. הקמנו את האוהל והלכנו לעשות קצת קניות במכולת בקיפי. הגשם ממש התחשב וחיכה עד שסיימנו לבשל ולאכול.

יום 10 - נהר הוידומאטיס

בלילה התחילו רעמים חזקים כל כך שהרעידו את האדמה, ומטחי גשם רציניים. אבל האוהל והעצים שמעליו הגנו עלינו היטב, ואני ישנתי טוב.
מתישהו במהלך הלילה התעוררנו לקול שעון מים. דניאל אמר – "נשמע כאילו הנחל זורם". "לא יכול להיות", אמרתי לו, "אחרי גשם אחד". כי הרי רק אתמול הנחל היה יבש לגמרי. "זו בטח הרוח שנושבת בין העצים".
בבוקר הגשם כבר נרגע, אבל המשיך טפטוף.
קמנו ובזמן שדניאל ניסה להכין קפה, אני הלכתי לבדוק מה שלום הנחל. מצאתי אותו שוצף! זרימה רצינית ממש של מי סחף חומים שהגיעו מגשמי הלילה. רצתי חזרה וקראתי לדניאל בהתרגשות, ושנינו התלהבנו, חצינו את הגשר, ונהננו מהנחל הזורם.
המשכנו לצלם עוד שני גשרים, הפעם עם מים מתחת, ואז יצאנו בדרכנו לנהר הוידומאטיס, שקראנו שהוא הנהר הכי צלול באירופה – כ-40 דקות נסיעה.

נוסעים אל הכפר אריסטי, ואז ממשיכים בכביש לכיוון פפיגו עד שהכביש עובר על גשר צר מעל נהר. זהו נהר הוידומאטיס. ישר אחרי הגשר יש חניה גדולה שממנה אפשר לראות נקודה יפה בנהר, ויוצא ממנה שביל שהולך כמה מאות מטרים במעלה הנהר. אנחנו לא חנינו שם אלא המשכנו ליסוע עוד קצת, ולעלות עם הכביש, עד לחניה קטנה ממנה יוצא שביל מסומן באדום שהולך במורד הנהר, לכיוון מערב.
נהר הוידומאטיס אכן מדהים! המים בצבע טורקיז, ויש עצי דולב ענקיים, כמה נביעות צלולות, ועשרות פינות קסומות שבכל אחת מהן מתחשק לשבת מרוב שיפה שם.
הדרך עם לא מעט עצירות ושתי טבילות לקחה לנו בסך הכל כשלוש שעות, עד לגשר גדול שחוצה את הנהר, ואחריו סכרים שחשבנו שאולי שימשו בעבר להפקת חשמל או משהו כזה.
כאן היו לנו שתי אפשרויות - לחזור כמו שבאנו, או לעשות מסלול מעגלי שכולּל עליה ואז ירידה.
החלטנו ללכת במסלול המעגלי.
הדרך עולה דרומה על צלע ההר, ומטפסת בתוך יער אלונים צפוף, מלא בפיטריות מיוחדות. די תלול, אבל בקטנה לעומת מה שעשינו בימים הקודמים. השביל קטן ובקושי מסומן, אבל לא קשה לראות אותו.
בסוף מגיעים לדרך עפר. שמאלה - למנזר שנמצא על הפיסגה, ימינה - לכיוןן הכפר Agios minas וחזרה לחניה. החלטנו לוותר הפעם על הפיסגה, ופנינו ימינה. הדרך עולה בשיפוע מתון עד שמגיעים לכביש. כאן עולים קצת ואז מתחילים לרדת לעבר הכפר. אמנם הליכה על כביש, אבל כביש ממש קטן שבקושי נוסעים בו. חוצים את הכפר ויורדים בדרך צרה וקטנה. בשלב מסויים יכול להיות שאיבדנו את הדרך ופשוט ירדנו עם הערוץ עד לנחל. רק במטרים האחרונים היינו צריכים קצת לפלס את דרכנו בסבך של פטל.
מכאן יש עוד קילומטר בערך של הליכה על הכביש עד האוטו (מגיעים לכביש קצת לפני החניה הגדולה).

החלטנו לישון הלילה באזור הנהר. אחרי חיפוש קטן, מצאנו לנו מקום לאורך השביל שיוצא מהחניה הגדולה והולך במעלה הנהר.
נסענו לאריסטי לקנות מצרכים לארוחת ערב. אריסטי הוא אחד הכפרים הגדולים והתיירותיים. יש בו מכולת, לא מעט בתי קפה ומלונות, הרבה בתים חדשים, ואפילו רמזור!
ירנו חזרה לנחל להקים את האוהל ולבשל.

יום 11 - נהר אאוס

קמנו על גדת נהר הוידומאויס הצלול והמדהים. אחרי שיטוט קצר, וקפה וארוחת בוקר על גדת בריכה בצבע טורקיז, יצאנו לדרך לכיוון נהר אאוס, שנמצא ליד העיירה קוניצה. הנסיעה לוקחת בערך 40 דקות.
קצת לפני קוניצה יש ירידה לכביש צדדי מצד ימין, ובהמשכו חניה, גשר גדול שעובר מעל הנהר, ותחילת המסלול.
הנהר זורם מצפון מזרח לדרום מערב. הגשר עובר מעליו בדיוק בנקודת מעבר נופי: במעלה הנהר מהגשר, הוא זורם בתוך קניון מצוקי, ובמורד מהגשר הנוף נפתח לאזור מישורי יותר, והנהר מתפתל בתוך פשט הצפה רחב.
המסלול כמובן הולך במעלה הנהר, בחלק הקניוני, ורובו על דרך ג'יפים. האאוס אמנם לא צלול כמו הוידומאטיס, אבל מוקף בטופוגרפיה מרשימה של מצוקי סלע מיוערים.
השביל הולך כמה קילומטרים לאורך הנחל, ואחר כך מתחיל לטפס. אנחנו עלינו איתו עד למנזר. קצת לפני המנזר יש פניה מסומנת לשביל קטן שיורד אל תוך היער. השביל מגיע אל פלג קטן וצלול שנשפך לתוך הנהר הגדול. הפלג ממש יפה ומלא במפלונים. אחרי שחוצים את הפלג, מגיעים לכבלים שמחוברים לסלעים מעל הנהר, ומיועדים למי שיש לו ציוד טיפוס ורוצה לעבור ככה מעל הנהר.
אחרי הביקור בפלגון החמוד חזרנו לדרך ועלינו עד המנזר. מהמנזר יש נוף יפה גם כלפי מורד הנהר, שבו הלכנו, וגם כלפי מעלה הנהר שהוא מצוקי מאוד וככל הנראה אין בו שביל. מול הכניסה למנזר יש שלט לשביל שעולה לכיוון אגם הדרקון. יש גם שביל שמקיף את המנזר, פחות או יותר על קו גובה. ניסינו ללכת בו אך הוא נגמר לאחר כמה מאות מטרים במעין רחבה עם מעיין.
חזרנו כמו שבאנו.
לאורך הדרך אין בכלל מקומות להקים אוהל, כי הכל מאוד תלול. אפשר להקים אוהל באזור המנזר, אם הולכים בשביל שמקיף אותו. גם במורד הנהר כנראה יש מקומות שאפשר להקים בהם אוהל, כי שם הנוף יותר פתוח. אנחנו החלטנו לישון הפעם במלון, ומצאנו את מלון gerakofolia – מלון משפחתי חמוד ב-35 יורו ללילה.
הסופרמרקט בקוניצה עשיר בפירות וירקות, ודי דל בכל השאר. נפלנו שם חזק וקנינו בטעות גבינה טבעונית (גילינו את זה רק אחר כך, ונתנו אותה לכלב קבצן לאורך הדרך).
אחר כך גילינו שב- kaplaki, בערך 20 דקות נסיעה דרומה מקוניצה, יש סופרמרקט מקומי ענק שנקרא market 4 you.

יום 12 - אגם אאוס

הנסיעה מקוניצה לאגם אאוס לוקחת כמעט שעתיים - מקיפים את זגוריה משלושה כיוונים, ולאחר מכן יש כ- 40 דקות של נסיעה בדרכים הרריות ומפותלות, עד לאגם שנמצא בגובה של כ-1200 מטר.
האגם הוא אגם מלאכותי, שנוצר כתוצאה משני סכרים שנבנו במפגש בין כמה נחלים, שאחד המרכזיים שבהם הוא אאוס - שהופך בהמשך לנהר אאוס שבו טיילנו יום קודם (ולאחר מכן מתחבר עם נהר הוידומאטיס, וממשיך לאלבניה)
קראתי שהאגם מתמלא מכמה מעיינות שנובעים באזור זה.
בעונה זו, האגם יבש בהרבה משיא הגובה שלו, מה שמשאיר כ- 10-20 מטר של גדות חשופות ובוציות.
האזור כולו שונה מזגוריה שהיינו בה עד כה. הכפרים בדרך נראים פחות מטופחים, וראינו בדרך גם הרבה חקלאות אינטנסיבית שלא יצא לנו לראות עד עכשיו. בנוסף, נראה שהאזור כולו משמש ליערנות מסחרית/ כריתה לצורכי עץ. זה ניכר גם בסביבת האגם, שחלקה מכוסה ביער מחטני וחלקה בצומח עשבוני בעיקר, ויש בה כמה אתרים של אכסון בולי עץ. יש בגדות האגם גם לא מעט רפתות עם כלבי שמירה שנבחו עליני מרחוק.
אני קיוויתי שהאגם יהיה מקום שליו שיתאים לנו ליום רגוע של שהייה בטבע לאחר המסע הארוך, ולכן די התאכזבתי, כי השילוב של הרפתות הרבות, הכלבים, הפרות והגללים, והגדות הבוציות, לא השאירו הרבה מקום נח לשהייה.
בנוסף, משהו באווירה הרגיש לנו פחות נעים ובטוח ממה שהיה עד עכשיו. אולי זה הרפתות המוזנחות עם הכלבים הרזים, או שתי מכוניות שרופות שראינו לאורך הדרך. זה היה המקום הראשון שהרגשנו קצת לא בנח להשאיר את הרכב שלנו לבד בלילה.

האגם הוא במעיו צורה של פרסה, כך שיש במרכזו כמו חצי אי. החלק המרוחק של חצי האי נראה לנו פחות מופר ויותר מרוחק מהפרות והכלבים, ולכן החלטנו ללכת לשם ולחפש שם מקום לישון בו. הליכה עד הקצה של חצי האי לוקחת בערך שעה. השביל שמסומן במפה בקושי קיים, אבל יש דרך עפר שמקבילה אליו מלמעלה בחלק גדול מהזמן. יש הרבה שיפועים תלולים ולכן לא היה ממש קל למצוא מקום נח לאוהל, אבל בסוף מצאנו.
הלילה היה מאוד קר, אחד הקרים שהיו לנו, וגם לח מאוד, והמון לחות מהאדמה התעבתה של הדפנות הפנימיות של האוהל.
קמנו לבוקר קררר - על חלק מהעשב היה אפילו כפור (לא איפה שאנחני ישנו, כי היינו ליד עצים).
דניאל טיפס לראות את הזריחה מהכיפה הכי גבוהה של האי, ואני נשארתי לראות אותה מאזור האוהל. הוא אמר שהנוף משם יפה, אבל הדרך קצת סבוכה.

לסיכום לגבי האגם -
זו יכולה להיות תחנת עצירה נחמדה בדרך, הנןף באמת יפה. בעיקר אם אתם מסיימים את הטיול שלכם בזגוריה באזור קיפי, ויוצאים משם לכיוון מטאורה, יש מצב שהאגם לא מאוד רחוק מהדרך שלכם. יחד עם זאת בעיני האגם פחות מומלץ לשינה או לשהיה ארוכה, וגם פחות מרהיב מיתר הנופים שראינו בזגוריה.

הצעה לטרק מעגלי של 6 ימים בזגוריה

אחרי הטיול שלנו בזגוריה, הבנתי שבעצם יכלנו לחבר את המקטעים השונים שהלכנו לטרק מעגלי אחד ארוך (ומגניב ממש, קצת מתבאסת שלא חשבתי על זה קודם...)

הטרק מבוסס על המקטעים שאנחנו הלכנו, אבל לא בדיוק בסדר שאנחנו הלכנו. יש בו גם כמה קטעי חיבור שלו הלכנו בהם. אפשר כמובן להתחיל מכל מקום, אם אתם בתחבצ, קוניצה תהיה נקודה נוחה להתחיל ממנה.

יום 1 – מקוניצה דרך נהר אאוס לאגם הדרקון, ולינה בבקתת אסטרקה – ניתן גם לפצל את היום הזה ל-2 ולישון באוהל ליד המעיין שמאחורי המנזר שמעל נהר אאוס
יום 2 – מבקתת אסטרקה לכפר ורדטו
יום 3 – ביקור בתצפית על הויקוס, ואז הליכה דרך מדרגות ורדטו והכפר קפסובו לקיפי
יום 4 – מסלול מעגלי של הגשרים בין קיפי לדילופו
יום 5 – הליכה מקיפי דרך הויקוס ועליה לכפר ויקוס
יום 6 – ירידה מהכפר ויקוס לנהר הוידומאטיס, הליכה לאורך הוידומאטיס עד לכביש EO20, טרמפ/מונית/אוטובוס לקוניצה

יום 13 - 14 - מטאורה

מטאורה היא בעצם שילוב של שתי תופעות - התופעה הגיאולוגית של מצוקים גדולים ומרשימים, והתופעה ההיסטורית/הנדסית - מנזרים ביזנטיים שנבנו על אותם מצוקים במהלך המאה ה- 14 לאחר שהאזור נכבש ע"י האיפריה האותומאנית.
לנו לא בדיוק היה ברור מה עושים במטאורה, והתרשמנו שבעיקר באים לשם כדי לעבור בין נקודות שונות עם האוטו, ולצלם את הנוף, והרגשנו איזשהי זרות כלפי הקונספט הזה.
אבל אחרי שבכל זאת היינו, אני יכולה להגיד שרוב התיירים שמגיעים למטאורה אכן בעיקר נוסעים באוטו, אבל יש גם אפשרויות הליכה. ושזה בהחלט מקום מרהיב ששווה לבקר בו, ולהקדיש לו לפחות חצי יום, ואפשר גם יום שלם. בכל זאת שווה לציין שמטאורה מאוד תיירותית. אנחנו היינו באמצע שבוע, בסוף העונה, ועדיין היה עמוס. אז אם אתם מטיילים בשיא העונה, אני מניחה ששווה לנסות להגיע לא בסופש.

אם יש לכם יום שלם - יש אפשרות ללכת ברגל למטאורה מקלבקה - העיירה ששוכנת למרגלותיה, או מהכפר הסמוך kastraki.
לנו היה חצי יום אחר הצהרים, וחצי יום בבוקר, ומה שהחלטנו לעשות זה לעלות עם הרכב, ואז להסתובב קצת בשבילי הליכה קטנים שמסומנים במפה.
השבילים המומלצים:
1. בצפון מטאורה, יש שביל יוצא ממנזר great meteoron והולך צפונה על קו גובה, עם פניות לשתי תצפיות ממצוקים שאין עליהם מנזרים. אחר כך השביל ממשיך למנזר הצפוני ביותר במטאורה, Ypapantis, שלידו יש גם שירידם של מנזר נוסף שהיה קיים בעבר ונחרב (בשיא היו במטאורה 24 מנזרים, היום יש 6). יש מהשביל תצפית יפה גם על המצוקים עצמם, וגם על הנוף למטה. פחות רואים ממנו את המנזרים לאורך רוב ההליכה. לא פגשנו בשביל אף אדם (בשונה מרוב מטאורה, שהייתה די עמוסה).
2. בחלק הדרומי של מטאורה, יש שני שבילים שיוצאים מהמדרגות המובילת אל עבר מנזר the holy trinity לכיוון דרום. אחד מהם קצרצר ממש, ויורד בנקיק יפיפה בין המצוקים הגדולים. השני הולך על קו גובה עם אפשרות לטפס על אחד המצוקים, ונוף מהמם גם למנזרים וגם למצוקים.
שימו לב שמאותן מדרגות יוצא בנוסף, לכיוון צפון, השביל שיורד לקלבקה.

שקיעה במטאורה זה דבר שיש עליו הרבה דיבור, ולקראת השקיעה מתקבצים תיירים רבים בכל התצפיות. אנחנו ראינו שקיעה משתי התצפיות שנמצאות ליד מנזר roussanou והיה מוצלח.

בבוקר, אוטובוסים עם תיירים מתחילים לעלות למטאורה עם פתיחת המנזרים, בסביבות 9:30. לפני זה יחסית שקט.

ישנו כהרגלנו במלון הכי זול שמצאנו - zozas rooms בכפר קסטרקי. המחיר בגוגל הוא 45, אבל בעל המקום הסכים מיד לרדת ל-40. יכול להיות שהיה מוכן אפילו לרדת עוד אבל לא ניסינו. המלון מעוצב די מוזר אבל סך הכל ענה על צרכינו.

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?