טיפוס לאולימפוס, מטאורה וכפרי זגוריה
טיול בן 9 ימים שמורכב משלושה יעדים: טיפוס לאולימפוס, מטאורה וזגוריה.
| תאריך הטיול | October 2015 |
|---|---|
| משך הטיול | 8 ימים |
| עונה מומלצת | יוני-ספטמבר. (אנחנו טסנו באוקטובר וזה היה סיכון). |
תוכן עניינים
כללי
אנחנו שלושה מלשבים סקרנים שמחפשים הרפתקה לפני השירות הצבאי וחיפשנו יעד קרוב, זול שמציב אתגר מספק.
מצאנו כמה סיפורים על צפון יוון, האולימפוס, מטאורה וכפרי זגוריה והחלטנו שאפשר לתפור את כולם בטיול אחד.
התכנון לטיול התחיל חודשיים לפני-סגרנו טיסה לאתונה ומשם עוד טיסה של רינאייר לסלוניקי.
חשוב לציין שמדובר בטרק ראשון שלנו ולא ידענו כלום על זיווד תיקים וקצבי הליכה.
היום הראשון: נחיתה והתארגנות.
אז הגענו לשדה התעופה בן גוריון עם תיקים(כל איש ותיקו) שמבחינת איכות היו על הפרצוף! (אחד החברה קנה מוצילה מאיזה מקום זול, אני הייתי עם תיק של 50 ליטר ללא מערכת גב בכלל, והחבר השלישי היה עם תיק שאחותו קיבלה לפני הגיוס של 90 ליטר). עלינו למטוס שמחים ומאושרים מההחלטה לצאת ולאחר כשעתיים וחצי הגענו לאתונה. ההתלהבות הראשונית מחו"ל היא פשוט מטורפת-הרגשנו כמו סינים בירושלים, פשוט צילמנו הכל. ישבנו בשדה וחיכנו לטיסת הקונקשיין שלנו לסלוניקי. המחירים בשדה יקרים יחסית.
עלינו לטיסת הקונקשיין ובשעות הצהרים נחתנו בשדה התעופה של סלוניקי. יצאנו מהשדה והמתנו לאוטובוס שקונים בשבילו כרטיס ב2 יורו ממש מול הכניסה לשדה(חפשו תחנת אוטובוס והבותקה שלו ממש נמצא ליד).
האוטובוס לקח אותנו אל העיר, נסיעה של כ20 דקות. היינו אמורים לרדת במיקום מסוים אך בגלל שלא הצלחנו להבין מה הבחורה בכריזה של האוטובוס אומרת באנגלית,ירדנו קצת אחרי וניווטנו באמצעות גוגל מאפס עד למלון שאותו סגרנו מראש.
החדר במלון היה קטן ונחמד, כל מיני פסלים יפים במעברים. בהחלט חדר מספק במיקום דיי טוב בעיר.
הבחור בקבלה שמח לעזור לנו וכיוון אותנו לבר נחמד שנמצא במדרחוב המרכזי של סלוניקי.
בתאכלס-אחלה מקום לשתות בו בירה, אבל חיי הלילה שם דיי מתים כי בשעה מסוימת פשוט הכל ריק.
תזהרו מכייסים וילדים קטנים שמופיעים שם.
אחרי בירה נחמדה- שאת שמה אני לא זוכר. חזרנו למלון ונחנו לקראת היום שלמחרת.
דגשים:
×אנחנו היינו צעירים חסרי ידע בכל עניין התיקים ולקחנו איתנו ציוד לא טוב עם משקלים גדולים מאוד.
×מקלות הליכה בהחלט יכלו לעזור פה.
×לא הבאנו איתנו כלל ציוד שפצור מה שהתברר כטעות בהמשך הטיול.
×יש הרבה מקומות היסטורים להסתובב בהם בסלוניק-אנחנו הינו קצת עייפים מאותו יום ובחרנו ללכת לישון מוקדם.
×מבחינת אוכל-בכל חור יש שם שוארמיה כזו או אחרת,ממש טעים!
×הצטיידות-יש מכולות מפוזרות, מחירים דיי נוחים.
היום השני-מליטוכורו עד לרפיוג'י.
את היום השני פתחנו בארוחת בוקר במלון ומשם התארגנו ויצאנו בסביבות 8:00 לתחנת הרכבת של סלוניקי. נמצאת במרחק הליכה מהמקום שהיינו בו. שם קנינו כרטיס(היה קשוח כי הפקידה שם לא הבינה אנגלית). נכנסו לתחנת הרכבת שהיתה שוממת מנפש חיה. הצטלמנו שם עם רכבות מושבתות והלכנו קצת על הפסים עד שהגיע הרכבת לליטוכורו.
רכבת יחסית טובה, מושבים בסדר גמור והכריזה ברורה מאוד.
נסיעה של כשעה וחצי והגענו לליטוכורו(עיירה למרגלות הר האולימפוס). תחנת הרכבת חונה ממש על הים, וכדי להגיע לעיירה צריך לקחת מונית. אז ביקשנו מהבחור ששומר על התחנה(חד משמעית שומר עליה-זה רק הוא והכלב שלו שם) להזמין לנו מונית. נהג המונית היה נחמד מאוד! קראו לו קוסטאס(כמו חצי מהאנשים ביוון). הוא המליץ לנו לא להתחיל את הטיפוס מהעיירה אלא מנקודת ההתחלה בגובה 1100+-.
הוא עצר לנו בדרך להצטיידות קלילה בעיירה ועלינו איתו עד לנקודה המומלצת. שם הוא גם השאיר לנו את המספר פלאפון שלו כדי לאסוף אותנו בחזרה. סהכ בחור נחמד מאוד!
התחלנו ללכת-השביל ברור מאוד לכל אורכו. הנוף הוא נוף מדהים, הגענו בתקופה של שלכת ולכן הכל היה צבוע בצבעי אדום צהוב.
חשוב לציין שהלכנו בקצב פסיכי-דיי רצנו את המסלול כי פחדנו לא להגיע לרפיוג'י. העליה היתה אמורה להיות בין 5-6 שעות בקצב איטי, הגענו בערך ב4 שעות כבר לרפיוג'י.
בדרך לבחור עם המוצילה נקרעה הכתפית בתיק. לא היה לנו ציוד שיפצור אז פשוט הוא הלך איתה עד למעלה עם כתפית אחת-מזל שהיא נקרעה לו הרבה אחרי ההתחלה כי לא נשאר לנו יותר מדי לטפס.
העליה לא היתה קשה מדי ובאיזשהו שלב עברנו את גובה העננים. הרגשנו ממש שאנחנו מטפסים למשכנו של זאוס. הגענו לרפיוג'י שם חיכו לנו 2 כלבים גדולים ממש מתוקים עם נוף עוצר נשימה.
נכנסו לתוך הבית ושם הביאו לנו סנדלי עץ. השארנו את הנעלים בכוורת בכניסה, התמקמנו במיטות הקיצוניות(הגענו ראשונים) ויצאנו לאכל ספגטי עם בולונז במחיר מופקע. סה"כ יום נחמד מאוד, לא קשה מדי והשביל מסומן היטב.
לאט לאט החלו להגיע עוד מטיילים ואחרי לילה לצד האח הלכנו לישון מסופקים ורעבים לעוד.
היום השלישי-מהרפיוג'י לפסגת האולימפוס (המייטיקס).
5:00 עוד יש חושך בחוץ והשעון של חבר שלי התחיל לקרקר(תרתי משמע-השעון מעורר שלו היה תרנגול צורח). הערנו ביחד איתנו את כולם בערך(חדר מלא בבערך 20 מיטות קומותיים). יצאנו החוצה קצת נבוכים,ראינו את החושך(תכנון זמנים לוקה) והחלטנו להתפנק על ארוחת בוקר קונטיננטלית(שם יפה ללחם ריבה ותה). בשניה שראינו אור ראשון יצאנו בכל הכוח אל השן המחודדת של האולימפוס-כסאו של זאוס.
חשוב לציין מזג האוויר החל להיות קשה במעט. הבחורה ברפיוג'י אמרה לנו שהטיפוס קצת מסוכן בגלל הקרח על האבנים אך החלטנו לצאת לשם בכל סיטואציה.
עלינו למעלה יחסית קלים עם תיקים קטנים מאוד ורק עם מים. הטיפוס בפסגה עצמה הוא על בסיס סימון שבילים צהוב אדום. הטיפוב שווה בשביל האתגר. אנחנו לא ראינו נוף כי היה מלא ערפל אבל ההישג הוא מה שעניין אותנו(להגיע לפסגה הגבוהה ביותר של יוון).
ירדנו בריצה(ממש בריצה-כי היה קר והיינו עם קצר,-2 מעלות בערך).
שתינו תה וירדנו בחזרה לנקודת המפגש עם קוסטאס. שם ישבנו בבר בנקודת ההתחלה עד שהוא הגיע(ביקשנו מהם להתקשר אליו כשהגענו). לכל אורך הדרך היה איתנו בחור בלגי בכושר טוב שהחליט שהטיפוס למייטיקס מסוכן מדי ושהוא מעדיף שלא-מבין אותו בתאכלס היה ערפל, מחליק וקר מאוד.
ירדנו עם קוסטאס אל התחנת רכבת ומשם לקחנו רכבת ערב לקלמבקה(רכבת של השעה 17:00).
הגענו לקלמבקה אחרי 3 שעות נסיעה ברכבת חמה ומסריחה, לא נעימה כל כך. ירדנו בתחנת הרכבת והתחלנו ללכת ברגל לכיוון מלון שמצאנו בבוקינג. שאלנו את הבחור שם איך מגיעים למטאורה והוא אמר שיש אוטובוס שאוסף אנשים כל פעם תמורת סכום סימלי ועובר בכל המנזרים.
באותו הערב אכלנו כמנהגנו שוארמה טובה והלכנו לישון.
דגשים:
×היום הזה מאופיין בעיקרו כיום שלמדנו ממנו הרבה מאוד! היתה רוח חזקה והיה מאוד קר במייטיקס, ואנחנו עלינו לשם עם קצר. דיי קפאנו מקור. הטיפוס לפסגה עצמה היה דיי מסוכן וגם הפיתרון שלנו לאירוע היה דיי דפוק(קשרתי את עצמי לחבר שלי עם חבל כדי שאם מישהו מאיתנו יפול אז השני יצליח להאחז במשהו). יום שמתאפיין בעיקר בחוסר הנסיון שלנו.
×כשירדנו החל לרדת גשם-קנינו חלפסים גרועים! מנליון של שקית זבל בריקושט. ממליץ להתרחק מזה ולקנות משהו נורמלי.
×הברכיים דיי נשברו לנו מהירידה המהירה. שימו לב הגענו עד לנקודת המפגש עם קוסטאס ב4 שעות מהפסגה.
היום הרביעי-מטאורה.
יום גשום מאוד תפס אותנו. יצאנו בגשם החזק אל עבר הנקודה שאותה סימן לנו הבחור בדלפק כנקודת איסוף של ההסעה. לא היה שום סימון לתחנת אוטובוס או משהו. פשוט עמדנו בפינה של צומת קטנה ולידנו עמדו שני סינים. הבנו שאנחנו במקום הנכון כשההסעה הגיעה באיחור של 10 דקות(אל תבנו על זה).
עלינו לאוטובוס נחמד, שילמנו כל אחד 2 יורו ונסענו. הגענו למנזר הראשון ושם ירדנו. מהר מאוד הבנו שהגשם לא הולך לפסק ולא רואים כלום בגלל הגשם הכבד והערפל. נכנסנו לתוך המנזר הראשון. סהכ מקום נחמד לא יותר מזה-דיי מוזיאון בסהכ. אני לא כל כך בן אדם שמתפאל מכנסיות ולכן לא מצאתי עניין גדול מהאירוע.
בתאכלס המקום עצמו נראה משגע-מנזרים תלויים על ההרים.
חזרנו חזרה באוטובוס שאיתו הגענו. התארגנו על עצמנו ותפסנו אוטובוס לעיר מרכזית בשם יאוניניה(צפון מערב יוון).
את האמת התחנה המרכזית שם היתה מאכזבת מאוד. הפקידות שם היו חסרות רצון לעזור ודיי כעסו עלינו ששאלנו שאלות.
המטרה היתה להגיע לאריסטי למקום שנקרא המקום של קוסטאס.
יצאנו החוצה ומצאנו נהגי מונית. עם חצי אנגלית שבורה הם הבינו שאנחנו רוצים להגיע לאריסטי.
הנסיעה עלתה לנו 80 יורו! אבל לא היתה ברירה לא היו אוטובוסים לשם(תחבצ על הפרצוף באזור!).
נסיעה של שעה בערך עד שהגענו לכפר פסטורלי ממש!
פה מתחיל האירוע המצחיק.
הגענו לגסטהאוס גדול וריק! פשוט ריק. לא היה אף אחד בקבלה וחיכנו 20דקות עד שפתאום הופיע בן אדם עם כפפות עבודה על הידים וארגז כלים. התלהב מאוד לראות אותנו וישר לחץ לנו ידיים ולקח אותנו לחדר. חדר בקומת מרתף עם אמבטיה גדולה. הנוף היה מדהים מהחלון והחדר היה גדול מאוד.
לקח למים 50 דקות להתחמם וכל 10 דקות עלינו לקוסטאס לשאול מה עם המים והוא החזיר לנו בתשובה עוד 10 דקות המים יתחממו. קוסטאס בן אדם הצגה!
את הלילה העברנו בשיחות נפש ושינה עמוקה!
היום החמישי-מאריסטי לפפיגו ומשם לרפיוג'י.
קמנו בבוקר חדורי מטרה להגיע לעיירה בשם פפיגו. אכלנו ארוחת בוקר שקוסטאס השכים ועמל להכין לנו והתחלנו ללכת(פשוט הלכנו על הכביש).
מדי פעם ירדנו ממנו לנקודות מדהימות בצידי הדרך שפשוט שווה לעצור בהם. הנוף היה מטורף,צבעי שלכת פשוט מטורפים!
לאחר כ5 שעות הליכה ראינו בחורה נחמדה בשם דפי. דפי בדיוק הלכה עם הסוסים שלה לכיוון העיירה. חברנו לדפי בהליכה שכיוונה אותנו לשביל שמוביל למיקרו פפיגו-עיירה נחמדה וקטנה שנמצאת קצת מעבר לפפיגו. הנוף הפסטורלי פשוט שווה את ההגעה. הלכנו למיקרו פפיגו ושם עצרנו לאכל. התפנקנו על עוף שלם כל אחד והמשכנו משם לרפיוג'י. השביל ברור מאוד ומתפתל ברובו עקב התפירה של הגבהים. באיזשהו שלב החל להיות קריר מאוד והגברנו קצב כדי שלא יתפוס אותנו מבול. הגענו אחרי 3 שעות טיפוס אל הרפיוג'י. בקתה נחמדה על כיפונת ממש צמודה לאגם(שהיה קפוא). ביחס לרפיוג'י באולימפוס, הגענו למקום ברמה נמוכה. לא היה חימום והתכסנו בשמיכות הסקביאס שהביאו לנו.
גם לא הגיעו אחרינו אנשים והיינו שם לבד. הספגטי בולונז שלהם פחות טוב אם למישהו זה חשוב כמו שלי זה היה חשוב.
הלכנו לישון עייפים מאוד.
היום השישי-מהרפיוג'י לאגם הדרקון ובחזרה לפפיגו.
את היום הזה התחלנו מוקדם מאוד. יצאנו עם אור ראשון בטיפוס של כ3 שעות הליכה אל עבר פנינה שנחבאת בין הפסגות. אגם גדול לרקע מדשאה צהובה ורחבה, עם נוף של מצוקים! פשוט שווה את ההליכה. אחרי סשן תמונות ובוק רציני באזור יצאנו בחזרה בהליכה אל עבר פפיגו. ההליכה נעה ממש על בסיס הציר בו עלינו. שום דבר מיוחד חוץ משירים בעברית והרבה שמח.
כשהגענו לפפיגו פגשנו שוב את דפי שכיוונה אותנו לבית בו משכירים חדרים. הבחורה בקבלה(שגם משמשת כמכולת שכונתית) לא הבינה בכלל אנגלית ובנה בן ה8 דיבר איתנו ותרגם לה.
חוויה מעניינת סהכ.
החדר היה מעוצב בסגנון ישן.נוף מדהים וסהכ אחלה מיטה לשים בה ראש.
יצאנו בערב לבר השכונתי. שתינו קצת בירה. גם שם איכשהו דפי היתה וחזרנו לישון לקראת ההליכה של מחר.
היום השביעי-עמק ויקוס
התכנון המקורי היה פשוט ללכת לויקוס ולישון שם ולמחרת לצאת לטיול בעמק. אך איכשהו באותו בוקר פגשנו 2 ישראלים מבוגרים שהציעו לנו טרמפ בחזרה לאריסטי ומשם בעצם קיצרו לנו חצי מהדרך. שרנו והלכנו כל הדרך עד לויקוס ותוך 3 שעות כבר היינו בנקודה שבה מתחיל הטיול בעמק. החלטנו לרדת ולסיים איתו כבר היום!
הירידה היתה חדה מאוד. הנוף מטורף וההליכה בואדי ממש קלה.
תוך 4 שעות-כולל עצירה לאוכל, הגענו לסוף המסלול לאזור הגשרים ועלינו לעיירה(שכחתי את שמה).
משם ניווכחנו לגלות שאין תחבורה ציבורית ואנחנו תקועים. עם קצת שיח עם המקומיים בחור עם מרצדס שחורה הסכים לקחת אותנו ליאוניניה בחזרה תמורת 50 יורו. הסכמנו ונסענו בשעות הערב המוקדמות ליאונינה. שם ישנו במקום יחסית נחמד מחוץ לעיר.
אכלנו פיצה והלכנו לישון.
דגשים:
×אנחנו כבר היינו עייפים אבל בהחלט אפשר לבלות הרבה יותר זמן בעמק ויקוס-העמק הסלעי הנמוך בעולם.
×תחבורה ציבורית ממש נוראית תתכוננו לזה.
היום השמיני-מיאוניניה לאתונה
בעזרת מונית שהזמינה לנו הבחורה הנחמדה שהשכירה לנו חדר הגענו בחזרה לתחנת האוטובוסים הלא מזמינה של יאוניניה. שם תפסנו אוטובוס לאתונה. נסיעה של 8 שעות שפשוט לא נגמרת! אבל מצד השני הנוף יפה ומשתנה לכל אורך הדרך. שכרנו חדר במלון ממש צמוד לרחוב הראשי באתונה ליומיים(עלה לנו 700 שקל).
הרחוב הראשי באתונה מזמין בעיקר לצרכני מותגי הבגדים. אנחנו יותר נהננו בשוק ובדוכנים השונים שם קנינו דיי הרבה שטויות.
המוזיאונים פחות עניינו אותנו ובקושי נכנסנו אליהם. סהכ כל מה שעשינו באתונה היה לאכל ולשתות בירה.
חיי הלילה באתונה סבירים+.יש הרבה ברים בסגנונות שונים.
את הטיול שלנו סיימנו שם עם חוויה לכל החיים ולמידה ממש על בשרנו.
אם למישהו יש שאלות אשמח לעזור בתגובות לסיפור.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם