טיול הליכה בארקדיה בפלפונס, יוון

רקע כללי

ארקדיה היא מחוז בחצי האי פלפונז, מרוחקת שעתיים נסיעה מאתונה. העיר הגדולה והמרכזית של המחוז היא העיר טריפולי, באזור זה מרוכזת רוב אוכלוסית המחוז, שאר האוכלוסיה שוכנת בכפרים ציוריים הפזורים באזורים ההריים.
מסלול ההליכה שלנו עובר בין הכפרים הללו וכל כפר מרשים ושונה מקודמו.

את סיפור הדרך אני כותבת ב 2018, חמש שנים אחרי הטיול.
בתקופה האחרונה אני יוצאת יותר ויותר לטיולי הליכה ארוכים בעולם, בתיכנון הטיולים אני נעזרת בסיפורי דרך שאנשים כתבו. לאזור זה לא מצאתי הרבה כתוב אז החלטתי ליכתוב ולחשוף את האזור לטיילים מהארץ, בתקוה לעזור בתכנון הטיול. זהו אזור כל כך יפה ששוה ביקור.
בגלל הזמן שעבר יתכן וחלק מהמידע השתנה אך הקו הכללי נשאר ובעיקר הכפרים המדהימים והנופים המרשמים.
המסלול עובר בתוך חורש ים תיכוני, פיסגת הר, מים זורמים, כפרים ואנשים טובים.

תיכנון הטיול

יצאנו בסוף חודש אוקטובר וחיפשנו יעד מתאים לעונה, לאחר חיפושים רבים, שאלות בפורומים, התייעצויות עם טיילים, החלטנו לצאת לארקדיה בפלפונז, ניסנו להבין את השטח ואת מסלולי הטיול, אבל כל השיטוטים והשאלות, לא מצאנו דרך לשלב מסלול הליכה רב יומי באופן עצמאי. מה שכן הצלחנו למצוא הוא את ניקוס, ניקוס חבר בקבוצת מתנדבים אשר מסמנים שבילים בהרי יוון, הוא זה שסימן את המסלולים בארקדיה, מתגורר בטריפולי העיר הגדולה בארקדיה, מכיר את השטח מעולה.
החלטנו להעזר בשירותיו של ניקוס.
מעבר לזה שהוא הכוין אותנו, הקפיץ אותנו כשהיה צורך, דאג לנו, הוא הפגיש אותנו עם משפחתו שבכפר ועם הוריו בעיר, הרגשנו שהאירוח הוא מכל הלב.
הזמנות מקומות הלינה בכפרים נעשתה על ידו, לגמרי אפשרי לעשות זאת עצמאית.
בכיון שזהו טיול הליכה רב יומי ראשון שלנו אחרי הרבה מאוד שנים, וטיול שהוא ממש בסוף העונה, הרגשנו ביטחון ושמחה להעזר בשרותיו של ניקוס.
התכנון הוא ללכת בין הכפרים, לינה בכפרים ורק יום אחד הקפצה עם הרכב.

יום הגעה

הגענו לאתונה בבוקר
והאתגר הבא הוא לימצוא את האוטובוס הנכון לתחנה המרכזית, משם אוטובוס יקח אותנו לטריפולי שבארקדיה, (לצערי עבר זמן ואיני זוכרת את מספרי האוטבוסים). זו חוויה חדשה לנו מזה שנים שאנחנו לא מגעים לנקודת ההתחלה בתחבורה ציבורית. גילנו שזה ממש קל.
ניקוס פגש אותנו בטריפולי כפי שתוכנן והסיע אותנו לכפר LEVIDI, ממנו מתחיל שביל ההליכה שלנו. בדרך עצרנו ליראות תאטרון מרשים וקצת מהנופים שנטייל בהם.
זהו כפר יחסית גדול ונעים.
אנחנו טיילנו ממש בסוף עונת התיירות, במלון זה וגם בכפרים אחרים, היינו האורחים היחידים במלון.
בערב הלכנו למרכז הכפר לאכול ארוחת ערב, וביוון כמו ביוון האוכל פשוט וטעים בטרוף.
הצטיידנו במצרכים ליום הבא והלכנו לישון נירגשים לקראת תחילת ההליכה למחרת.

יום ראשון להליכה

LEVIDI Λεβίδι - Αλωνίσταινα ALONISTINA
כ 20 ק"מ
סימון אדום

נירגשים לקראת יום ההליכה הראשון, קמנו לבוקר מעונן וקר.
התחלנו ללכת ב 08:00 בבוקר
השביל יוצא ממרכז הכפר ומסומן בברור, יום ההליכה הזה מסומן באדום לכל אורכו. סימון השבילים הוא צבע על עצים אך לרוב זהו ריבוע מתכת ממוסמר לעץ או עמוד, על הריבוע מסגרת לבנה ובתוכה ריבוע בצבע הרלוונטי לשביל.
השביל ניכנס לתוך החורש במגמת עליה על דרך רחבה. בתחילת הדרך היו סימונים ברורים ובשלב מסויים התמעטו הסימונים וראינו צבע על העץ, שחשבנו שזהו הסימון וכך אנחנו עולים בשביל, לאחר כשעה וחצי של עליה, משהו בתוכניו הרגיש שאנחנו לא על השביל הנכון, אז ראשית עצרנו לאכול משהו ורק אחר כך הוצאנו מפה, והבנו שממש התרחקנו מהשביל ועלינו לחזור חזרה את מה שעלינו, ולחפש את הסימון הברור האחרון.
הירידה עד לסימון הברור שראינו לקחה לנו כשעה ואז ראינו שהשביל פונה מהדרך הרחבה לתוך חורש סבוך, ברגע שעלינו על השביל הבנו את ההגיון של הסימון, מאוד ברור, וקצת התאכזבנו על חוסר ההבנה שלנו בהתחלה, ועל הזמן שביזבזנו, הימים קצרים ואנחנו רק בחלק הראשון של השביל ועוד דרך ארוכה לפנינו, לא היינו בטוחים שנספיק לפני החשיכה.
אחרי כשעה עליה בשביל שהדבר היחיד שמראה שהוא שביל אלו הסימונים הצפופים, פשוט עולים ישר למעלה. ב 12:00 הגענו לאוכף שממנו רואים את פיסגת הר OSTRAKINA בגובה 1983 מ', לשם רצינו להגיע.
עוד שעה וחצי עד להגעה לביקתה סגורה (בעונה זו היא פתוחה רק בסופי שבוע), מכאן היו לנו שתי אפשרויות, הראשונה לטפס כ 250 מ' גובה, בכשני קילומטר לפיסגת ההר, לרדת ולהגיע ליעד הבא בעזרת הקפצה מניקוס, או לוותר על הטיפוס לפיסגה ולהמשיך בשביל עד ל ALONISTINA.
ללוא היינו מתבלבלים בדרך היינו מספיקים לעלות להר ולהמשיך לכפר, אבל ידענו שלא נספיק את שניהם.
בדקנו עם ניקוס שהוא יכול להגיע והחלטנו לעלות להפיסגה (ידענו שבכל ההלכה לא ניגע לנוף כזה).
החבאנו תרמיל אחד בתוך השיחים ועלינו, לפיסגה.
השביל ברור ברבו, עולה בסימון צהוב, כשעה וחצי עליה וכ 40 דקות ירידה, סך הכל, עם המנוחה והצילומים על הפיסגה לקח לנו כשעתיים וחצי.
ב 17:30 פגשנו את ניקוס והוא הקפיץ אותנו לכפר (כל הקפצה כזו זה בעלות נוספת).
ALONISTINA הוא כפר הררי וציורי, התקבלנו במלון עם יין רוזה מקומי וגם כאן המלון נפתח עבורינו.
מצאנו טברנה קטנה שפתוחה, כניראה גם היחידה.
בערב כבר למדנו שאנחנו לא כל כך בכשר כפי שחשבנו, למדנו גם שלקחנו דברים מיותרים ומשקל התיק כבד מידי, בדקנו את מזג האויר ולא היה צפוי גשם בימים הקרובים, על כן העברנו לניקוס חלק נכבד מהציוד שהבאנו, גם כאן למדנו בדרך הקשה שכל גרם מורגש בהליכה.

יום הליכה שני

Αλωνίσταινα ALONISTINA - PIANA Μαίναλο

26 ק"מ
ללא סימון בחלק הראשון של היום
סימון כתום בחלק השני של היום

את היום הזה אפשר לחלק לשניים, 14 ק"מ הליכה בדרך עפר לעבר הכפר REHINO ומשם ממשיכים על שביל המסומן ירוק עד לכפר PIANA. לפי ניקוס שביל מקביל לדרך עפר נימצא בשלבי סימון בצבע ירוק, יש לבדוק האם הוא אכן סומן מאז 2013.

יוצאים מהכפר ALONISTINA במעלה הכביש, ממש אחרי השלט לכניסה לכפר, ישנה דרך עפר הפונה שמאלה, הדרך עוברת בין שדות, מאוד נינוחה ונעימה עם עליה מתונה, ברורה ברוב הדרך, יש כמה צמתים שיש להעזר במפה ולבדוק שפונים לדרך הנכונה, אנחנו נעזרנו במפה 1:50.000.
דרך העפר מובילה בעליה לקצה הכפר REHINO, דרך מגרש הכדור סל, כאן פוגשים סימונים בצבע צהוב אשר מובילים למרכז הכפר.
הגענו בשעה 13:00 למרכז הכפר, במרכז הכפר צומח דולב גדול. הכפר מנומנם בשעה זו, ובגלל שאנחנו מחוץ לעונה הרבה מקומות סגורים.
מכאן ממשיך החלק השני של היום, ממשיכים לעקוב אחר הסימון הצהוב המוריד אותנו לכניסה לכפר, בדרך פוגשים בשוקת מים שניתן למלא מים.
מכאן ממשיכים בשביל מסומן בצהוב, היורד בתוך חורש עד למטעי זיתים, כאן הסימונים פחות ברורים וקשה לעקוב אחריהם, כעיקרון הולכים במקביל לערוץ נחל (מידי פעם מתרחקים כי יש פתל) עד לכביש סלול.
חוצים את הכביש הסלול, לדרך רחבה, שם הסימון כבר ברור יותר.
עוברים מעיין קטן (לא היו הרבה מים) וממשיכים עם הדרך, עוברים התיישבות של צוענים.
בנוסף לסימון הצהוב פגשנו סימון אחר, של תחרות אופניים שהולך במקביל בחלק מהשביל, חשוב להמשיך עם הסימון הצהוב.
בשלב מסויים השביל מטפס בתוך חורש של עצי אלון גדולים, ויורד לערוץ נחל, הסימון בקטע זה ברור.
כבר רואים את הכפר מרחוק, כבר היינו ממש עייפים והעליה לכפר הרגישה לנו אין סופית.
הגענו ב 18:00 ממש עם אור אחרון.

שמו של הכפר קשור לאל המיתולוגי פאן (יוונית מודרנית: Πάνας), אשר, על פי המיתולוגיה היוונית העתיקה, היה עם רגלי עז.

ליד הכנסייה ישנה טברנה נחמדה, הם לא דוברי אנגלית, הנערה שעבדה שם התקשרה לדודה שלה ובעזרתה הזמנו אוכל.

יום הליכה שלישי

Βλαχέρνα Vlacherna - Vytina Βυτίνα
16 ק"מ
סימון צהוב

ביום זה יש הקפצה לתחילת המסלול, כפי שהיה בתכנון.
ניקוס אסף אותנו בבוקר, יחד עם אביו, מיד נוצרה שיחה מעניינת איתו, הסביר לנו על הסביבה והיכן נולד, יש במפגש עם האוכלסיה המקומית ערך נוסף לטיול.

זהו אחד הימים היפים בטיול
מתחיל בטיפוס בתוך חורש, עולים 500 מ' בגובה, השביל ברור ועולה לא בתלילות רבה מידי.
לאחר שיא הגובה השביל יורד, במקביל לשביל ישנו שביל אופניים דאון היל עם מקפצות ושיפועים לרוכבים.
השביל מוריד אותנו ממש בתוך ערוץ נחל יבש, מזכיר הליכות בכרמל ובגליל.
כאשר השביל מגיע לכביש יש לחצות אותו וללכת עוד כשלושה ק"מ בדרך רחבה המכניסה אותנו לכפר.

הגענו בסביבות 16:00 לכפר
זהו כפר יותר תיירותי ובמרכז הכפר מוצאים חניות מזכרות, מכולת ועוד.
קנינו נישנושים ליום למחרת.

המלון נימצא בכניסה לכפר, בכניסה למלון פגשנו בבחור שהחל לספר לנו על המקום ועל המלון ובני המשפחה, השיחה התגלגלה לה וברגע ששמע שאנחנו מישראל אורו עיניו והחל לדבר בעיברית וערבית. מסתבר שכנער הוא נישלח להתחנך בבית ספר של הפטריארך היווני בירושלים, אחרי הלימודים נישאר עוד שנה בארץ.
הוא כל כך התלהב שהזמין אותנו לבית המשפחה, הוא הציג אותנו ומיד הוזמנו לשבת איתם לארוחה, הרמנו לחיים ומצאנו את עצמינו בתוך חוויה מדהימה ומרגשת.

המלון היה מאוד נעים ונחמד
עלינו למרכז הכפר לארוחת ערב

היום הרבעי להליכה

Vytina Βυτίνα - Stemnitsa Στεμνίτσα
27 ק"מ
סימון צהוב
זהו עוד אחד מהימים המרשמים שהולכים בהם
היתרון של ללכת בסתיו הוא צבעי השלכת.
החלק הראשון של היום עובר לאורך ערוץ נחל ובו זרימת מים, על גדות הנחל עצי דולב בשלכת, גשרים החוצים את הערוץ, פשוט קטע הליכה מרשים ביופיו.
חוצים כביש סלול וממשיכים עם סימון השבילים בתוך חורש ולאורך הנחל.
יום זה הוא יום ארוך במיוחד, יש לצאת מוקדם ולא להתעכב יותר מידי בבריכות המים הקטנת שפוגשים בדרך.

יום חמישי להליכה

Stemnitsa Στεμνίτσα - Dimitsana Δημητσάνα
15 ק"מ
מתחילים בסימון צהוב ממשיכים בסימון אדום

זהו יום לא ארוך במיוחד ולא מאוד קשה.
הבוקר החל מאוד קר והינו זקוקים לכל הבגדים החמים שהבאנו.
יוצאים מהכפר, לאחר כקילומטר יש סימון צהוב היורד מהשביל שמאלה לשביל, יש לשים לב היטב, כשאנחנו הלכנו פיספסנו את הירידה לשביל.
השביל יורד עד למנזר פילוסופו ממנו צופים לעבר הקניון העמוק לוסיוס.
קניון לוסיוס חוצה את רכס מנלו והוא נחשב לקניון העמוק ביותר באזור.
מהמנזר עוקבים אחרי השביל המסומן באדום, שביל זה הוא אחד האטרקציות באזור, בגלל המנזרים התלויים שבו, ופוגשים על השביל הרבה מטיילים.
השביל יורד בתוך חורש יפיפה, השביל נוח וברור, מתחתנו זורם נהר לוסיוס שאפשר כבר לישמוע את זרימתו.
מגעים לפיצול שבילים, מכאן אפשר לעלות למזרים למעלה ולערוך ביקור במנזר פרודרומוס Prodromos.
לאחר ביקור במנזר חוזרים לשביל האדום וממשיכים בירידה, ישנו פיצול נוסף ובו ניתן ללכת שמאלה ולהגיע לכפר קטן Elliniko, לידו אתר עתיקות קטן ומעיינות חמים. אנחנו פנינו ימינה.
חוצים את הנהר בקטע מאוד קניוני על גשר, ניתן להתרשם מעוצמת המים.
השביל מטפס על הגדה השניה, עוברים בתוך מנזר קטן, מגעים לדרך סלולה עליה הולכים כמה מטרים והשביל חוזר לחורש, מידי פעם צופים על מימיו הכחולים של הנהר. החלק השני פחות מרשים מהשביל שירדנו בו.
חוצים שוב את הנחל הפעם על גשר למכוניות, בנקודה זו שווה למצוא פינה ליד המים ולאמצים אפשר ליטבול. בהמשך העליה עוברים ליד מוזאון לאנרגיית מים, שווה ביקור.
ומשם עוד כשלושה ק"מ מגעים לכפר Dimitsana
זהו הכפר היפה ביותר שהינו בו במהלך הטיול, הוא יושב על מצוק מעל קניון לוסיוס בגובה 950 מ'.
כפר מסורתי ובו מעט תושבים.

כאן מסתיים מסלול ההליכה

יום מנוחה ב Dimitsana וחזרה הביתה

לאחר חמישה ימי הליכה נישארנו יום נוסף ב Dimitsana למנוחה ולספוג את אוירת המקום.
ישנו במלון מפנק ולקחנו את הזמן להירגע.
בעל המלון סיפר לנו על פסטיבל הציפורו המתקיים בכפר למטה.
צ'יפורו הוא המשקה היווני הלאומי, יחד עם האוזו המפורסם של יוון, אלה שהאוזו הוא משקה יקר יותר ואילו הצ'יפורו הוא משקה הכפריים והמשקה העממי יותר המוגש ביוון, בעיקר באיזורי הכפר של יוון, בהרים ובטברנות . הצ'יפורו מופק מדי חודש נובמבר בכפרים שברחבי יוון, ברוב המקרים הפקת הצ'יפורו היא פסטיבל מקומי שכדאי להיות בו, הצ'יפורו מיוצר מהרסק של הגת [השאריות של הענבים] הוא מכיל בין 38 ל 45% אלכוהול והוא נחשב לאחד המשקאות החזקים ביותר המוגשים ביוון.
ירדנו רגלית לכפר (כשלושה ק"מ) ואכן החגיגיות היו בעיצומן, כניראה שבעל המלון סיפר על בואנו והתקבלנו בברכה ושמחה, בפסטיבל ישנם רקודים יוונים, אוכל והבה הרבה צ'יפורו זורם שם.
בסיום הפסטיבל עלינו חצי שיכורים חזרה לכפר.
אחלה דרך לסיום הטיול.

למחר ניקוס בא לאסוף אותנו, בדרך עצרנו בבית דודתו שבכפר, שם התכבנו באגוזי מלך ולימונדה קרה, המשכנו להכרות עם הוריו ומשם לאוטובוס המחזיר אותנו לאתונה.

מעבר להליכה בנופים מרהיבים, לכפרים היפים בדרך פגשנו את המסורת המקומית ואנשים נהדרים.

טיפים

• חובה ללכת עם מפה טופוגרפית, השבילים ברובם מסומנים אבל לא תמיד ברורים
• מים יש ללכת ברוב הימים עם 2 ליטר מים, בימים בהם אין מקום מילוי בדרך כדאי ללכת עם 3 ליטר, ביוחד בימים חמים
• ניקוס היה לעזר רב, הרגשנו ביטחון כי ידענו שאנחנו יכולים לסמוך עליו. שמו Nikolaos Empedocles פרטי התקשרות, נכון ללפני חמש שנים, nikos@destimotours.gr 30-6989433007
• יש עוד הרבה מה ליראות ולחוות באזור זה, שווה להוסיף לפחות יום נוסף למאזור

קישורים חיצוניים

• אתר של מועדון מטפסים וטרקים ביוון
• תאור של כרמית וויס על אטרקציות בארכדיה
• תאור מסלול טיול עם ילדים בסוכות, הבלוג של ריקי
• מידע על פלפונז
• חברת טיולים המארגנת אטרקציות נוספות, כמו רפטינג טרקטרונים ועוד.
• חברת טיולים המתמחה בטרקים ועוד
• דף הפייסבוק של ניקוס