הפלגה ביאכטה מרודוס לישראל דרך סימי וקסטלוריזו
מעללי החמישה בדליברי של יאכטה רוזה מרודוס דרך איים קסומים עד לישראל, הסערה הגדולה ודג החרב שקפץ לביקור ונשאר לארוחה סתיו 2012
| תאריך הטיול | September 2012 |
|---|---|
| משך הטיול | 9 ימים |
| עונה מומלצת | אביב, קיץ, סתיו |
תוכן עניינים
פרולוג
כל הסיפור התחיל באביב 2011. חיפשנו סירה להפלגה בקיץ ביוון, הפלגת בנים, ים, שמש, בירות והרבה זמן ים. תוך כדי החיפוש שמענו על הסירה 'רוזה'. רוזה, סירה מדגם Oceanis 37 שיורדת למים בצרפת ואמורה לשייט לארצנו הקטנה והחמה. הבעלים חיפשו סקיפרים שיתחלקו במסע של רוזה לישראל. כל המסע תוכנן ל- 3 חודשים, ואנחנו מהר מאוד קיבלנו החלטה ובחרנו את השבוע האחרון – מקבלים את הסירה ברודוס, מטיילים קצת בין האיים מסביב, ואחרי כ- 10 ימים מגיעים לארצנו הקטנה. עד היום לא ברור לנו מה באמת גרם לבעלים לסמוך עלינו שנצליח לנווט את רוזה בחלקו המזרחי של הים התיכון, עד לארצנו הקטנה.
ההכנות
מיד אחרי שהחלטנו שיוצאים לדרך, התחלנו לחפש מידע, קודם כל צריך להחליט לאן בכלל רוצים להפליג, בכל נקודה שתיגע במפת יוון תגלה אין ספור איים, ובכל אי אין ספור מפרצים, כולם ראויים וכולם יפים. קניתי את הפיילוט-בוק של יוון, פרסמנו שאלות בפורום שיט וימאות ב"תפוז", התייעצנו עם חברים ועם מדריכים בבתי הספר השונים. המטרה סומנה וכל האמצעים כשרים. רעיונות עלו ורעיונות וירדו, הכל נשמע כל כך מפתה, התחלנו לבנות את המסלול, למדוד מרחקים, לחשב זמני הפלגה,שעות כניסה ויציאה, כמויות דלק וכו'.
הקווים המנחים שעליהם הסתמכנו:
1. לא נכנסים למרינה לא מוכרת בלילה
2. מרחק ממוצע ליממה - 100 מייל
3. כדי לא להגיע לעגינה בחשיכה, הפלגה מעל 50 מייל תהיה הפלגת לילה ותסתיים בבוקר
יוצאים לדרך
הזמן עבר, ובלי ששמנו לב הגענו ליום הגורלי, הגשם הראשון כבר ירד ואנחנו יוצאים לדרך. טיסה מישראל לרודוס. רוזה היתה אמורה לחכות לנו במרינה של רודוס. כשהגענו למרינה לא מצאנו את הסירה, לטלפונים לארץ לא ענו לנו, ואחרי שכמעט והרמנו ידיים, לבסוף, מצאנו אותה, מתחבאת באזור "המסחרי" של המרינה, בין מעבורת ענקית לסירת טיולים מקומית. הסירה בסה"כ מרווחת, אבל הארגון הפנימי לא הכי נוח.
היום הראשון הוקדש לבדיקת הסירה, התארגנות על אוכל, וסיור קצר בעיר העתיקה. בניגוד לכל הצפיות, העיר העתיקה התגלתה כמרשימה – גדולה מאוד, מרווחת, נקייה ומשוחזרת יפה.
מפליגים לסימי
בבוקר מילאנו את המיכלים במים ויצאנו מהמרינה כדי לגלות שאין רוח בכלל, ניצלנו את המצב כדי לשבור את החום ולבדוק את טמפרטורת המים (לא רע בכלל). המשכנו עם המנוע, ים שטוח לגמרי, לפתע ראיתי גלים קטנים בצד ימין, אם הים שטוח ויש גלים הרי שיש משהו שגורם להם, סטינו לכיוונם ופגשנו להקה של 30-40 דולפינים, הם המשיכו איתנו כברת דרך, כשהם משחקים עם גל החרטום שלנו, עולים, יורדים, ימינה, שמאלה, וכל הדרך אנחנו במרכז הלהקה. מ-ק-ס-י-מ-י-ם.
בהמשך הרמנו מפרשים והתקדמנו במהירות איטית ל- Panormittis, מפרץ ליד מנזר גדול בחלקו הדרומי של האי Symi. המפרץ יפה והרבה יאכטות עוגנות בו.
סימי המקסימה
בבוקר יצאנו מ- Panormittis לכיוון העיירה סימי. הקפנו את האי מצד מערב, הייתה רוח חלשה ואת רוב הדרך עשינו על מנוע, בצמוד לחוף. עברנו את העיירה סימי והמשכנו להפסקת צהריים במפרץ Ay Marina, מפרץ קטן ולידו אי עוד יותר קטן. המים רדודים וצלולים צלולים. מקסים. בשעות אחה"צ הגענו לעיירה סימי. ברציף מחכה עובד המרינה שמחלק מקומות עגינה. המפרץ עמוק מאוד, הטלנו עוגן בלמעלה מ- 30 מטר.
העיירה יפיפייה, בתים קטנים וצבעוניים שמפוזרים על ההרים ובניהם רחובות צרים שמקיפים את המפרץ.
בעיירה קנינו ציוד דייג. מעניין אם נצליח לתפוס משהו בדרך לישראל. ברציפים יש מים וחשמל.
במפרצי סימי
בבוקר הרמנו את העוגן כשהוא מרים איתו צמיג של משאית...
מסימי העיירה המשכנו למפרץ לא רחוק בשם Ormos Thessalona, הממוקם בצד המזרחי של האי סימי. ההפלגה קצרה, מנוע לאורך כל הדרך, גם כי לא הייתה רוח וגם כדי לטעון מצברים. המפרץ עצמו מקסים, מים ירוקים-כחולים צלולים, מוקף בצוקים ענקיים שנופלים ישירות למפרץ.
בשעות הצהריים המאוחרות המשכנו דרומה, למפרץ הבא – Ormos Nanou, מפרץ חביב מאוד, כמו כל שאר המפרצים באי.
קסטלוריזו
אחרי הצהריים התחלנו את מסענו לכיוון Kastellorizon, אי יווני קטנטן שנמצא כמייל אחד מ- Kas הטורקית. 95 מייל לפנינו. התחלנו עם רוח מלאה של 8-10 קשרים, שלאחר מיכן הפכה לרוח גבית, הסירה התקדמה במהירות של 3-5 קשרים, החבר'ה חששו שהמהירות איטית מדי, כך שחלק גדול מהלילה הפלגנו עם מנוע. הפלגה נעימה מאוד בים רגוע ומזג אויר נעים.
בזריחה הרוח הפכה לקידמית, 12 קשר, הרמנו מפרשים והסירה טסה קדימה. אחרי כשעתיים הרוח התפוגגה ברגע אחד, וחזרנו למנוע...
בשעות הבוקר המאוחרות הגענו לקסטלוריזון, אי קטן וחמוד מאוד, בעבר היה נמל גדול וחשוב. לפני מלחמת העולם הראשונה גרו בו כ-14000 תושבים, היום הנמל ההיסטורי איבד את חשיבותו והאי הפך לכפר קטן לתיירים עם 200 תושבים בלבד. עגנו ליד אחת המסעדות, כשבתמורה לארוחה במסעדה קיבלנו מים וחשמל לסירה, כן, וגם Wi-Fi.
העיירה עצמה נחמדה מאוד. ביצענו ביקורת דרכונים ויציאה מסודרת לסירה. אחרי הצהריים נכנסה מעבורת ע-נ-ק-י-ת למפרצון, המעבורת ברוחב של כמעט כל המפרץ, וקשה להאמין שהיא נכנסת לשם. המעבורת נתנה משמעות חדשה למושג "תמרוני מנוע".
עוצרים במערה הכחולה וסערה בדרך ארצה
למרות שמיכל הדלק כמעט מלא, ולמרות שיש לנו ג'ריקן נוסף, ולמרות שלפי החישובים שלנו המיכל של הסירה לבדו אמור להספיק לנו עד לישראל, גם אם את כל הדרך נעשה על מנוע (טפו טפו טפו, חס וחלילה, מלח מים, מלח מים, נקישה על עץ), ואני בכלל הבטחתי לריקי לא להשתמש במנוע. רצינו למלא את המיכל של הסירה, ולו רק כדי להפגין ימאות טובה. ידענו שבקסטלו יש בעיה למלא דלק, התקשרנו למתדלק והוא אמר שיגיע בבוקר, לפי זמן יוון, מה שאומר שאף אחד לא יודע מתי באמת הוא יגיע, כולל המתדלק עצמו. אנשים ברציף אמרו לנו שבד"כ הוא מגיע רק אחרי 8:30. בהתייעצות קצרה הוחלט שיוצאים ולא מחכים. יצאנו. 3 ימים, 350 מייל. קו ישיר לישראל. התחלנו בהפלגה קצרה לצידו שני של האי, למערה הכחולה. הפתח שלה נראה נמוך מאוד, אבל אין בעיה להיכנס אליה עם דינגי. אנחנו התקרבנו עם הסירה ונכנסנו בשחייה כששי התנדב להישאר לשמור הסירה. המערה מקסימה – הכל מואר באור כחול שנובע מחדירת קרני השמש דרך המים העמוקים.
המערה נמצאת בנ"צ36°07.532N , 029°.34.690E ,צריך להגיע בשעות הבוקר- צהריים מוקדמות, כדי שקרני השמש יחדרו למערה דרך המים.
ליד המערה פגשנו דיג חביב, קנינו ממנו 4 דגים ב-10 אירו.
בשעה 10:00 התחלנו את דרכנו, 350 מייל למרינה הרצליה, אנחנו רוצים לשמור על מהירות ממוצעת של 5 קשר. הרוח מתעתעת בנו, עולה ויורדת, עוברת מגבית לקדמית, ואיתה גם המנוע של הסירה – חלק מהזמן אנחנו מפליגים עם מפרשים וחלק עם מנוע. הכל לפי מצב הרוח (לא שלנו, של נפטון). באחד הקטעים הרוח עלתה ל-14 קשר עם גלים של 2 מטרים מהצד. הסירה טסה. צימצמנו.
בשעות אחר הצהריים הפסקנו לראות את הרי טורקיה. במהלך היום היו לנו וויכוחים אם להניע מנוע או להישאר עם מפרשים (אני כמובן תמכתי במפרשים), בשעה 22:30 נפטון החליט לסיים את הוויכוחים, הרוח עלתה בבת אחת ל- 25 קשר, הסירה נשכבה, כל הצוות עלה מיד לסיפון, הורדנו את הראשי ואת החלוץ צמצמנו למטפחת קטנטנה, תוך זמן קצר הכנו את הסירה ללילה סוער, כל הציוד שלא היה נחוץ בקוקפיט פונה, והבנו שהלילה כבר לא נישן. הגלים דפקו על הסירה בדופן והרוח השתוללה בסביבות ה- 25 קשר. הגלים התנפצו בתוך הקוקפיט ומהר מאוד מצאנו את עצמנו עם חליפות סערה, וקצת לאחר מיכן כבר היינו קשורים עם רתמות הצלה. בבוקר, כשהשחר הפציע, סוף סוף ראינו את הגלים איתם נאבקנו כל הלילה, גלים של 4 מטרים, ורוח של 28 קשר. באותו זמן הבנו ששכחנו להרים את ה- spary hood, מה שיכל היה לחסוך מאיתנו חלק נכבד מהגלים ששטפו את הקוקפיט ואותנו... לאט לאט הרוח ירדה, ובשעות הצהריים המאוחרות הסירה כבר טסה עם מערך מלא ברוח של 12 קשר. לקראת שקיעה הגלים והרוח שככו, זרקנו ג'ורג'רה, ואכן תפסנו דג חרב. הפעם, לשם שינוי, לילה שקט עבר על כוחותינו.
מגיעים ארצה
כבר מרגישים את הסוף, אם היו לנו התלבטויות לגבי זמן ההגעה שלנו למרינה הרצליה, הרי שהיום גם אחרון הספקנים השתכנע שלא רק שנגיע להרצליה בזמן, אלא שנעשה זאת בשעות הבוקר המוקדמות. החלק הראשון של היום עבר עלינו עם רוח קדמית של 10-14 קשר שקצת הסיטה אותנו מנתיבנו המתוכנן, אבל למי אכפת? עכשיו כולם יודעים שזמן יש לנו בשפע, לא? בשעות הצהריים הרוח ירדה והנענו מנוע.
הסירה מלאה מלח, ומחר צפויה לנו עבודת ניקיון רבה. בלילה היתה רוח חלשה, את רוב הלילה העברנו עם המנוע, הים שטוח, פלטה, הסירה מגרדת את ה-7 קשר עם מנוע בסל"ד שיוט.
היום התשיעי והאחרון
זהו. הגענו. חיל הים דיבר איתנו בלילה, השמש זרחה וכבר רואים את קו החוף והרקיע של הרצליה ונתניה, הגיע הזמן לסגור את היומן. נפגש בהפלגה הבאה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם