טיפוס הקילימנג'רו, ספארי וזנזיבר - טנזניה

רקע ומידע כללי

הסיפור שלי עם אפריקה התחיל אי שם בשנת 2016, טסתי עם המשפחה לשבועיים בדרום אפריקה ונשארתי עם טעם של עוד, בלשון המעטה.
הנופים המשוגעים, הטבע הפראי, השפע וחווית הספארי הותירו אותי שבויה בקסמה. הבטחתי לעצמי שאחזור בעתיד ליבשת. התחלתי להתעניין במדינות השונות בה, חקרתי עוד ועוד עם השנים וחיכיתי לרגע בו תהיה לי הזדמנות ואוכל להגשים את החלום.
המדינה שהכי קרצה לי הייתה טנזניה, בהתחלה רק בזכות טיפוס הקילימנג'רו אבל אחרי קצת מחקר הבנתי שבגלל שמורות הספארי המפורסמות, הקרבה לזנזיבר והשילוב של שלושת אלה - זו בוודאות תהיה המדינה הראשונה שאליה אטוס ביבשת.
וכך קרה, במשך זמן רב תכננתי את הטיול לפרטי פרטים מבלי לדעת מתי יצא לפועל - עד שבמקרה חברה שלי שבדיוק השתחררה חיפשה הרפתקה, ושכנעתי אותה שזה בדיוק מה שהיא צריכה (למרות שכמו רוב האנשים - בהתחלה חשבה שהשתגעתי ומה לה ולטיפוס ההר הגבוה באפריקה).
*טיזר קטן (או גדול) - עבורי המציאות עלתה על כל דמיון, ואין לי שום ספק שהסיפור שלי עם אפריקה לא קרוב להסתיים.

החלק הגדול בתכנון הטיול היה מחקר על הטיפוס והבנה מה הוא דורש - גם מבחינת הכנה מראש, וגם בזמן הטיפוס עצמו. לשם כך דיברתי עם שלושה אנשים שטיפסו את ההר, אחת שאני מכירה, לשני הגעתי דרך קבוצת הווצאפ של מזונגו טנזניה והשלישי הוא מדריך טיולים מהארץ שהגיע לפסגה כבר פעמיים. הם עשו מסלולים שונים - אחת עשתה את marangu שזה מסלול יחסית נפוץ שהוא עם לינה בבקתות והשניים האחרים עשו את מסלול machame שנחשב למסלול קשה יותר טכנית בטיפוס אך גם הנפוץ ביותר לטיפוס ההר.
אחרי בירור על שני המסלולים גם בגוגל וגם עם המדריכים של כל אחד מאנשי הקשר שלי הבנתי שאני רוצה לטפס במסלול machame מכמה סיבות:
סיכויי ההעפלה לפסגה הם הגבוהים ביותר (95 אחוזים).
נחשב להכי מגוון בנופים שלו.
ההתאקלמות לגובה בו נחשבת לטובה מאוד.
הלינה היא באוהלים ולא בבקתות מה שבעיניי חוויתי יותר.
מסלול זה אורך שישה או שבעה ימים - אנחנו בחרנו לטפס בשישה, כאשר מגיעים לפסגה ביום החמישי והיום השישי מוקדש לירידה מההר.

בחירת המסלול הביאה גם לבחירת החברה איתה טיפסנו - אמנם רוב החברות מציעות לטפס בכל המסלולים וזה נתון לשיקול הלקוח אבל העדפנו ללכת עם ההמלצה החמה שקיבלנו לטיפוס הmachame ואין שמחה ממני על זה. לחברה איתה טיפסנו קוראים KEI Tours בבעלותו של Kennedy שהוא גם מדריך בה. מהר מאוד הבנתי שלא הולכות להתאכזב ממנו ומהצוות שלו. (מצורפת המלצה ופרטי איש קשר בסוף).

לאחר בחירת החברה עברנו לבחירת התאריך והזמנת הטיסות בהתאם לתאריך הטיפוס.
העונה המומלצת שנקראת גם העונה היבשה היא בין יוני לאוקטובר, ביחד עם שיקולי עומס מטפסים שעלול להיות על ההר בשיא העונה ואילוצים אישיים של שתינו, הוחלט ללכת על ממש ממש תחילת העונה (בדיעבד היה לנו מזל כי יכול להיות גם מסוכן עם המזג אוויר הטרופי) דיברתי עם קנדי בתחילת מאי ולמזלנו הוא היה פנוי בהתראה קצרה וקבענו להתחיל את הטיפוס ב01/06/2023. מיד לאחר מכן הזמנו את הטיסות דרך Ethiopian Airlines. טיסת ההלוך שלנו נחתה בשדה התעופה קילימנג'רו (JRO) אחרי קונקשן באתיופיה כמובן - יום לפני תחילת הטיפוס.
מכאן, נשאר להתארגן עם הציוד המתאים, לארוז ולחכות לטיסה.
כמה מילים לגבי הציוד והערות חשובות - כל אחת מאיתנו טסה עם מוצ'ילה של 65 ליטר אותה הפורטרים סחבו - ובה היה שק"ש, בגדים וציוד חם,דברי רחצה וכו', תיק עם מערכת גב טובה של 30 ליטר אותו סוחבות על הגב לאורך כל ההליכה (חוץ מהעלייה לפסגה), ומזוודת טרולי עם דברים לזנזיבר (מצורפת רשימה מפורטת בסוף).
*חשוב לא לשכוח להביא בקבוק רב פעמי - בודקים בכניסה לשמורה בתיקים שאין חד פעמי.
*הבקבוק חם הציל אותנו - לא הייתי מוותרת.


יום לפני תחילת הטיפוס
ממריאות ב01:00 מנתב"ג ונוחתות ב05:30 באדיס אבבה, אתיופיה לארבע שעות להעביר בקונקשן.
ממריאות ב10:30 לשדה התעופה קילימנג'רו בתקווה לחזות בטיסה בפסגה מלמעלה - הבנתי שיכול להיות מחזה מדהים אבל לצערי ירד גשם, היו הרבה עננים והראות הייתה לא טובה בכלל.
נוחתות ב13:30 בשדה קילימנג'רו, עושות ויזה (עולה 50$) ופוגשות את קנדי בחוץ שמחכה לנו ומסיע אותנו לארושה למלון בו ישנו. הנסיעה אמורה לקחת שעה אבל לוקחת בערך שעתיים בגלל שהדרך מאוד עמוסה.
בדרך אנחנו מדברות הרבה עם קנדי שמספר לנו שמצטרפים אלינו לטרק עוד שלושה אנשים - שני חברים ישראלים ואחד צרפתי.
כשמגיעות למלון פוגשות שם עוד שני מדריכים בחברה של קנדי, אחד מהם (אם ג'יי) גם עומד לצאת איתנו להר למחרת. הם מבקשים שנפרוס את כל הציוד מהתיקים כדי שיבואו לבדוק שלא חסר לנו כלום. אחרי שמאשרים לנו שהכל טוב עם הציוד אנחנו מסיימות לארוז את התיקים, מתקלחות ויוצאות לארוחת ערב, שם פוגשות את מי שנטייל איתם בימים הבאים.

היום הראשון

(Machame gate (1800m) > Machame camp (2850m
rain forest zone > moorland zone
10.8km

השקמה ב6:50 הולכות לארוחת בוקר ופוגשות את אם ג'יי וקנדי שלוקחים את הציוד שלנו - את המוצ'ילות איתנו ואת שאר הדברים שלא עולים איתנו להר הם שומרים בחדר שלהם במלון. ויוצאים לדרך כולם ביחד כשעתיים נסיעה לMachame gate.
מגיעים לMachame gate, מבצעים את ההרשמה לשמורה ואוכלים ארוחת צהריים. מתחילות ללכת ב13:00 עם אם ג'יי, קנדי משלים כל מיני סידורים למטה ותופס אותנו בקצב מהיר אחרי שעתיים הליכה שלנו. כשהוא מגיע אנחנו ממשיכות עם קנדי את הדרך עד למחנה.
כל הדרך באיזור מלא בלחות ממש כמו ביער גשם, עצים גבוהים, הכל בגווני ירוק מדהים שלא ראיתי בחיי ומלא טחב, נוף וגדלים שאי אפשר לתפוס לא במציאות ובטח שלא במצלמה.
מתחילות את היום בשורשי העצים ומסיימים את היום בצמרות שלהם - הקאמפ נמצא אפילו טיפה מעליהן.
רוב הדרך היא בעלייה וכמעט ללא הפסקות, מעייף מאוד. אמנם מפתה ללכת בקצב מהיר אבל מההתחלה המדריכים אומרים לנו ללכת pole pole - לאט לאט בכוונה כדי להרגיל את הגוף לקצב הזה לימים הבאים וכדי לא להתיש את עצמנו על היום הראשון.
סך הכל הולכות 11 ק"מ הליכה שלקחה לנו שש שעות. הגענו בחושך בשעה 19:00 לקאמפ ישירות לתה חם ופופקורן באוהל שהוא חדר אוכל, ממשיכות לארוחת ערב.
לפני שמתחילות לאכול בכל ערב עושים מדידת סטורציה ודופק ותדרוך למחר אחרי הארוחה (שמכילה כמעט תמיד מרק כלשהו כמנה ראשונה, מנה עיקרית ופירות ) . בסביבות 21:00 הולכות לישון גמורות.

היום השני

(Machame camp (2850m) to Shira camp (3800m
Moorland zone
5.5km

השקמה ב06:00, יוצאות לדרך ב09:00 עם אם ג'יי שיהיה המדריך שלנו להיום.
זה אמור להיות יום עם נוף מדהים לפי המדריכים אבל לצערנו מזג האוויר לא מאיר לנו פנים, קמות לגשם אחרי שכל הלילה גם היה מבול, לובשות את מעילי הגשם ובעיקרון הולכות כל היום בתוך ענן עם ערפל כבד.
מהצעד הראשון המסלול תלול- טיפוס על סלעים בשיפוע מטורף, ובגלל שעדיין נמצאים בתוך ענן הכל לח, מחליק ובוצי. אחרי בערך חמש שעות של טיפוס תלול ורטוב שכלל גם חלקים בהם לא משתמשים במקלות וצריך לטפס עם הידיים. מגיעות לגובה 3850m נמצאות שם קצת, ומשם יורדות מאה מטר ומגיעות לקאמפ בצהריים (14:30) לארוחת צהריים חמה.
הולכות לאוהל להתארגן קצת, משחקות קלפים עם הצוות ואוכלות ארוחת ערב עם בדיקת מדדים ותדרוך למחר. יוצאות מהאוהל אחרי ארוחת הערב וקולטות שאנחנו מעל העננים ולכן יכולות לראות פעם ראשונה הטיול את הפסגה (בימים עם ראות טובה אפשר לראות כבר מהמטוס) וגם את פסגת הר מרו ההר השני הגבוה באפריקה. רגע מרגש בטירוף.
הולכות לישון בתקווה שמזג האוויר ישאר ככה.

היום השלישי

Shira camp (3800m) > lava tower (4600m) > barranco camp (3950m
Moorland zone > Alpine zone > moorland zone
10km

השקמה ב6:00, פותחות את האוהל ומגלות שיש לנו קצת מזל עם מזג האוויר.
יש שמש וראות מדהימה רואות את שתי הפסגות (הר מרו והקילימנג'רו) בבירור ולאור יום פעם ראשונה.
יוצאות לדרך עם אלים המדריך שלנו להיום, אחרי הליכה קצרה ושיחה איתו מתברר לנו שהוא גם אח של קנדי שהכניס אותו לעסק המשפחתי.
היום הדרך מאוד רגועה יחסית לאתמול, אין עליות תלולות מידי ויחסית מישורי עד הצהריים. החלק המאתגר היום הוא שמגיעים להתאקלמות בגובה הכי גבוה שהיינו בו עד עכשיו וזה 4600 מטרים.
בערך אחרי חצי הדרך התחיל ערפל וקור בגלל הגובה, ואחרי שעה של הליכה בקור הגענו לlava tower- סלע גבוה מאוד שנוצר מהתפרצות געשית אבל לא הכי ראינו בגלל הערפל.
ברגע שהגענו חיכתה לנו ארוחת צהריים והתחיל גשם, אחרי הארוחה ב14:30 יצאנו לכיוון הקאמפ.
.
הדרך חזרה לקאמפ כולה ירידה מ4600 ל3950 בבוץ, סלעים, ונחלים זורמים (מיולי בערך לפי מה שהבנו הם מתייבשים אז מזל שיצא לראות אותם ככה)
הירידה לקחה כשלוש שעות במבול ובתוך ערפל, היה מאוד קשה מנטלית (לפחות לי) כי נרטבנו כולנו כולל הכפפות והבגדים התרמיים והידיים והרגליים קפאו.
הגענו כמעט בחושך למחנה, היה קר מאוד אז ישר החלפנו בגדים לאלה שנשארו יבשים והלכנו לארוחת ערב. בדקנו מדדים וחזרנו לאוהל להתלבש בבגדים הכי חמים שהיו לנו.

היום הרביעי

(Baranco camp 3950m > karanga camp(3995m) > barafu camp(4640m
Moorland zone > Alpine zone
10km

קמנו בבוקר לאוהל קפוא, אבל מזג האוויר מושלם - שמיים בהירים, נוף לפסגה ולעננים שאנחנו מעליהם. מתחילות עם אלים את הדרך לכיוון המחנה של ארוחת הצהריים (karanga camp).
הדרך מתחילה בBarranco Wall (או קיר הנשיקות) רוב ההליכה מתבצעת בלי מקלות ויש ממש טיפוס עם הידיים בסלעים מה שהיה ממש נחמד וקצת מאתגר כי הסלעים היו מחליקים מהקרח שלא הספיק להפשיר.

נופים משוגעים, עליות וירידות לא קלות בכלל ומגיעים למחנה לארוחת צהריים בגובה 4000m - מרגישים קצת בחילה ולא אוכלת הרבה בכלל ובקושי יש זמן למנוחה, יוצאים שוב להליכה של כשעתיים וחצי ישר לשתי עליות קשוחות מאוד שעושים לאט כדי להגיע לבייס קאמפ בגובה 4600m.
מגיעים לבייס קאמפ בסביבות שש, מתארגנות על הביגוד הכי חם שכבר נישן איתו והוא יהיה גם כבר לפסגה והולכות לארוחת ערב מהירה, בארוחת ערב בקושי אוכלות, רק קצת פסטה לפחמימות ושותות תה.
משם לישון כי קמים ב3:00 והמטרה לצאת ב4:00 לפסגה.
רוב הקבוצות קמות ב23:00 ומתחילות את העלייה לפסגה ב00:00 כדי להגיע לפסגה בזריחה, אבל בגלל שקנדי הבין שיש לנו בעיה עם קור הוא רצה לתת לנו כמה שיותר שעות עם שמש בטיפוס.

היום החמישי - הפסגה

barafu camp (4600m) > stella point (5750m) > uhuru peak back (5895m) > barafu camp
alpine desert > arctic zone > alpine desert
10km

השקמה ב03:00 אנחנו כבר לבושות עם הבגדים לפסגה אז אין הרבה התארגנות.
בארוחת בוקר המדריכים ממליצים לא לאכול, רק שתינו תה ולקחנו איתנו לדרך מיץ ונשנושים לא כבדים שנותנים הרבה אנרגיה - למשל תמרים.
יוצאות לדרך שתינו עם אם ג'יי ועם מייקו שהוא פורטר , כל אחד מהם לוקח את התיק של מישהי אחרת.
מתחילים בחושך עם כל השכבות עלינו (חלק עליון - טרמי, פליז, מעיל יוניקלו דק, סופשטל, ומעיל פסגה עבה ובחלק תחתון - טייץ טרמי דק, טייץ טרמי עבה, טרנינג, ומכנס פסגה - סקי) בדיעבד היה טעות כי אמנם בלילה קפוא אבל תוך כדי הליכה נהיה חם מאוד מהר ואז זה רק מעכב לעצור להוריד שכבות. יצא שבסופו של דבר טיפסתי עם טייץ טרמי מאוד דק, מעליו מכנסי סקי, חולצה טרמית, פליז וסופטשל.

מתחילים בלחצות את הבייס קאמפ כי היינו בחלק הרחוק שלו ומשם מתחילים לעלות בעלייה תלולה עד לסטלה פויינט. בדרך עוברים בבייס קאמפ הגבוה ובעקרון אין נקודות עצירה, ביקשנו כל כמה זמן (בערך ארבעים דקות) לעצור או להוריד שכבות או להסדיר נשימה וככל שעולים בגובה התכיפות עולה.
תוך שעתיים טיפוס כבר התחילה הזריחה, מחזה מרהיב כשנמצאים מעל העננים מצד אחד ומצד שני הפסגה המושלגת ורואים את הקרחון(מאוד מאוד מרחוק). כשהיינו כבר כמעט במחצית הדרך עצרנו להפסקת תה חם שמייקו סחב איתו. אי אפשר לשתות תוך כדי הליכה כי הדופק גבוה מדי אז כשרוצים לשתות צריך לעצור ולשתות כל פעם בשלוקים קטנים כדי שהבטן לא תתהפך.


בדרך למעלה רואים מטיילים (שמזהים אותם מהלילות המשותפים בקאמפים) עם פורטרים צמודים שחוזרים בחזרה באותו השביל וזה אומר שכנראה לא יכלו או רצו להמשיך.
פיזית ומנטלית זה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיים, לא היו לי תסמיני מחלת גבהים, הנשימה הייתה טובה ועולים בצעדים מאוד קטנים ואיטיים, אבל עדיין בגלל הגובה תוך שני צעדים הדופק כבר גבוה באופן קיצוני.
אחרי שש שעות הליכה הגענו לסטלה פוינט - נקודת הציון האחרונה לפני הפסגה והופתענו לגלות שממנה רואים בבירור את השלט של הפסגה.
ברגע שראיתי את השלט מסטלה פויינט כל כאב שהיה בגוף נעלם, הלכתי אחרי אם ג'יי בהליכה אפילו מהירה יותר. לפסגה יש עוד משהו כמו שעה הליכה. רואות בדרך נוף משוגע וקרחונים שאי אפשר לתאר בשום תמונה. המשכנו ככה עד שראינו את השלט קרוב יותר ממה שחשבנו. הגענו לשלט בשעה 12:10 ולא היה אף אחד בפסגה חוץ מאיתנו, היינו שם רבע שעה (אי אפשר להתעכב יותר בגלל הגובה) והצטלמנו.
הירידה חזרה לסטלה פוינט עברה חלק כי הגוף עדיין באדרנלין משוגע ושם פגשנו את שאר הצוות, עשינו איתם כמה תמונות והמשכנו למטה.

עבורי דווקא הדרך למטה הייתה החלק הקשה ביום - כולה בדרך אפר ועושים אותה מהר, כמעט בריצה. אחרי כמה דקות הרגשתי בחילות ושהבטן מתהפכת לי למרות שהיא הייתה ריקה מזה שבקושי שתיתי ואכלתי יום שלם. נוצר מצב שבו היינו צריכות לרדת ממש לאט כדי לא לטלטל יותר מידי את הבטן אבל גם להגיע מהר למחנה כדי לאכול משהו. הירידה לקחה לנו משהו כמו ארבע שעות.
מגיעות לבייס קאמפ בסביבות 16:00, כל הפורטרים והצוות המדהים מקבלים אותנו בחיבוק ושמחים בשמחתנו ומחכה לנו ארוחה חמה.

היום השישי

(barafu camp (4600m) to mweka gate (1640m
alpine desert > rain forest zone
18km

השקמה ב6:00 בבוקר בבייס קאמפ, לוקח זמן מארגנים את כל הדברים (הכל בבלאגן כי הלכנו לישון גמורות ולא מסודרות בכלל).
אוכלות ארוחת בוקר אחרונה ויוצאים לדרך, יורדים את כל הדרך ביום אחד מגובה של 4600 מטרים.
בדרך עושים הפסקות קצרות בשני קאמפים אבל בגדול אין עצירות. בהתחלה יש כמה שעות טובות של ירידה על סלעים (כמו מדרגות) לקראת הסוף הירידה קצת יותר מתונה.
אם עושים את זה בקצב מהיר אמור לקחת משהו כמו שש שעות, לנו לקח טיפה יותר סביבות השבע או שמונה שעות. הגענו לשער הסיום נרשמים במשרד שסיימנו בהצלחה עושים תמונה והולכים לאכול צהריים מאוחרים עם הצוות ושם גם נפרדים מהם. יוצאים בסביבות 19:00 לנסיעה והגענו בסביבות 22:00 בחזרה למלון בארושה.

ספארי

כמה מילים כלליות על איך שהבנתי שהספארי עובד, בגלל שנוסעים בג׳יפים עם מקום לשישה או שבעה אנשים בדרך כלל החברות המקומיות משתפות ביניהן פעולה וממלאות רכבים כדי להוזיל עלויות ולא להוציא רכב בודד לזוג.
לדוגמא, אנחנו הזמנו ספארי של ארבעה ימים (לינה באוהלים) והנהג שהוא גם מדריך זה אותו אחד, מתוכם ביום הראשון היינו עם זוג מצרפת וזוג מסודן שעשו רק יום אחד של ספארי, ובשלושה ימים שאחרי הצטרפו אלינו עוד קבוצה של בנות מאירופה.

יום רביעי 7/6
Tarangire national park - שמורה שבעיקר ידועה באוכלוסיית הפילים האפריקאית בין הגדולות בעולם שחיה בה.
כשביררתי עם אנשים לפני שטסנו הרבה אמרו לי שניתן לוותר עליה אבל עבורנו היא הייתה שמורה מדהימה, מניחה שזה גם עניין של מזל קצת. חצי שעה מהרגע שנכנסנו ראינו שלוש לביאות צועדות עם ארבעה גורים, מראה מטורף. בנוסף ראינו גם פילים, זברות, ג’ירפות, אימפלות, בבונים, והרבה חיות נוספות.
אכלנו ארוחת צהריים ויצאנו אחרי משהו כמו שלוש שעות מהשמורה כדי להתחיל לנסוע לכיוון lake maniara איפה שנישן בלילה.
*השמורה יחסית קרובה לארושה.

יום חמישי ושישי 8-9/6
Serengeti national park to ngorongoro crater - שמורה ענקית שמשתרעת על פני שטח של 14,500 קמ"ר והשמורה המפורסמת ביותר בטנזניה.
בבוקר הצטרפו אלינו הבנות הנוספות , אכלנו כולן ארוחת בוקר ויצאנו לדרך לכיוון סרנגטי.
בדרך עוברים במכתש נגורנגורו ונוסעים משהו כמו חמש שעות סך הכל.
נכנסים בשערים של סרנגטי ומרגע זה יש אשרה של 24 שעות לבלות בשמורה. אנחנו רואים כל כך הרבה חיות מהרגע שנכנסים - אריות, לביאות ונמרים שהם המיוחדים, וגירפות, פילים, באפלו, אימפלות וכו שכבר נהיו בשגרה שלנו 😉
למחרת קמים בבוקר מוקדם לזריחה ויוצאים לדרך, אנחנו הרכב הראשון שרואה צ'יטה עם חמישה גורים (בזכות אחת הבנות שבמקרה ראתה אותה מרחוק). אחרינו מגיעים עוד המון רכבים לצפות במחזה. ממשיכות ברחבי השמורה עד הצהריים ויוצאות בחזרה לכיוון מכתש נגורנגורו.

יום שבת 10/6
Ngorongoro crater - מכתש נגורונגורו נוצר כתוצאה מקריסה של הר הגעש. ידוע בכך שחיים כיום בשטחו משהו כמו עשרה קרנפים שחורים - חיה נדירה שנמצאת בסכנת הכחדה וקשה מאוד לצפות בה במקומות אחרים.
שמורה מאוד יפה, נוף ייחודי בהשוואה לימים הקודמים אבל חוץ מהנוף שבה לא היו חיות מיוחדות שלא ראינו (קרנפים לא הצלחנו לראות). אנחנו אישית הרגשנו שהיינו יכולות לוותר על השמורה הזו ושהספיקו לנו שלושה ימי ספארי.

זנזיבר

היינו בזנזיבר כמעט שמונה ימים מלאים. כאשר חצי מהזמן בpaje (דרום האי) וחצי בnungwi (צפון האי). הפירוט יהיה רק על paje גם כי נהנינו מהאווירה בה הרבה יותר אבל בעיקר מהסיבה שהיינו חולות רוב הימים בnungwi ולא יצא לנו להכיר אותה כמו שצריך.

Paje -
איזור שידוע בהיותו רגוע ושקט, בלי הרבה אטרקציות ובלאגן, בגאות והשפל המוגזמים שיש בו, וחוף מושלם לבטן גב נטו ובעיקר לגולשי קיט (כל אלו בהשוואה לחוף הצפוני).
התארחנו במקום מהמם בשם Mlango paje house & villa zazibar - סוג של וילה עם חמישה חדרי אירוח, פחות מדקה הליכה לחוף.
כל מה שעשינו בכמה ימים האלו היה להנות מהחוף והים המדהים מהבוקר עד הערב, האוכל הטוב (אגב, יש שם מודעות גבוהה ממש לאוכל צמחוני וטבעוני), ומהרוגע שם.
בחוף מסתובבים הרבה אנשים משבט המסאי שמוכרים תכשיטים מהשבטים או מקומיים שרוצים למכור את שירותם - זה יכול להיות כמעט הכל, שייט בשקיעה, טיול שנורקל, מונית, מניקור, צמות, מכירת לונגים וכו. זה הופך את הישיבה בחוף עצמו לכמעט בלתי אפשרית אז מה שלרוב עושים זה למצוא מסעדות חוף חמודות ולהעביר בהן יום שלם. והמקומות שהכי נהננו לשבת בהם היו Mr. Kahawa וThe nest.

בנוסף שני מקומות שממליצה לא לפספס (מצרפת רשימה מלאה בgoogle maps בסוף)
מערת מים מתוקים טבעית - MAALUM,
חוף מדהים שהוא חצי שעה נסיעה דרומית משם - Mtende Beach

קבצים מצורפים

• רשימת ציוד לקילימנג׳רו

קישורים חיצוניים

• קישור לגוגל מפס של KEI Tours
• קישור לאתר של KEI Tours
• קישור לרשימת זנזיבר שלי בגוגל מפס