טיפוס לילי על אולדוניו לנגאי - הר געש פעיל

הקדמה קצרה

בהתחשב בכך שאולדוניו לנגאי הוא חלק מהשבר הסורי-אפריקאי הידוע, אפשר לראות אותו בתור הבן דוד חמום-המוח של החרמון הקריר שלנו. למעשה, גם בגובה הם מאוד קרובים, כשההר המקומי (2,814 מ') נמוך במקצת מאולדוניו (2,960 מ').
יש כנראה משהו בהרים שמעורר אצל אנשים יראה. משמעות שמו של הר החרמון היא "ההר הקדוש" ("חרם"), וכך גם אצל חברינו האפריקאים מלאי האמונות התפלות - פירוש השם אולדוניו לנגאי הוא "הר האלוהים" בשפת המסאי.
אגב,
מאחר והשם שלו פחות קליט וקצר, אתייחס אליו בסיפור כ"אולדוניו", "ההר" או "הוא", מאמין שתצליחו לקלוט את העניין..

יום ראשון - הכנות,הגעה ולינה

לפני שנשכח, ציוד נדרש :
- מזון ליום-יומיים (חטיפי אנרגיה מומלצים בחום)
- מים מינרליים
- ביגוד חם
- פנס ראש
- אוהל
- מקלות טיפוס/הליכה (ניתן גם להשכיר מהמדריך)
- ציוד עזרה ראשונה
- מצלמה כמובן
- כסף - 120$ לטרק ליחיד (טיפ כלול בחישוב), 50$ למסי מעבר ליחיד , ו10$ ללינה.
- לגבי טלפון - אין שם קליטה ממילא, תוכלו לנסות לוויני

הגעה לטרק:
למעשה ניתן להגיע להר בשתי דרכים :
א. מחכים לאוטובוס צפונה מקאראטו (1-2 ביום, בתזמון אקראי יותר מרכבת ישראל)
ב.סוגרים מחיר עם נהג ספארי מזדמן.

במידה ובחרתם באופציה ב', מה שאנחנו עשינו, עדיף לוודא שאין אי הבנות עם הנהג בנוגע ליעד, למחיר או לעצירות ועיקופים כי על כל טעות כזאת - משלמים בזמן או בכסף רב אח"כ. חשוב לסגור מראש דרך חזור כדי לא להתקע בכפר הסמוך להר.
הדרך היא חוויה די מטלטלת בפני עצמה, ולעתים מסמרת שיער בגלל איכות כביש הכורכר. זה מקום טוב להזכיר שטנזניה היא אחת המדינות העניות בעולם, ולכן אל תופתעו מכך שבדרך נאלצים לעבור בכמה וכמה עמדות גביית מסי מעבר ("fee") מתיירים - תמורתם יש לדרוש קבלה, כי אם לא תראו להם אותה בדרך חזור תאלצו לשלם פעמיים.

כשמגיעים לכפר ניתן לבחור בין שניים-שלושה אתרי קמפינג בהם גובים כ10$ על הקמת אוהל. משם ניתן בהליכה קצרה ללכת ל"משרד" - מבנה הבטון היחיד בין בתי חימר...

במשרד משלמים ומצוות לכם מדריך מקומי. כל המדריכים הם בני מסאי מקומיים דוברי אנגלית סבירה, שגם אימצו שמות אנגליים. שלנו היה ריצ'רד, תותח אמיתי שמאוד עזר לנו בהמשך.
במשרד גם תוכלו לארגן לכם תחבורה חזרה למחרת, אתם תודו לעצמכם כשתחזרו שפוכים בבוקר..

משם תוכלו ללכת לישון עד 1:00 בלילה, כשהמדריך יבוא לאסוף אתכם.

הטיפוס להר והדרך חזור

המדריך ואתם יוצאים ללילה מסעיר... נהג לוקח אתכם כחצי שעה עד למרגלות ההר. התכנון הוא להתחיל בסביבות אחת וחצי-שתיים בלילה לטפס כדי להגיע בזריחה לפסגה.
משם הוא מוריד אתכם ונעלם בחושך, בעוד אתם מתחילים טיפוס בנוף של עפר שחור ושיחים גבוהים, שהולך ומשתנה עם העליה בגובה.
ההר התפרץ בפעם האחרונה ב2008, וסימני ההתפרצות ניכרים מכל עבר - אפר וולקני פריך ותעלות בהן זרמה הלבה עד שהתקררה והתתייבשה.
הלבה באולדוניו נוזלית מאוד ושחורה, כתוצאה מהרכב כימי ייחודי שעשיר בתרכובות פחמן ומינרלים. הסלע הגעשי שנוצר ממנה אינו דומה כלל לבזלת שאנו מכירים מרמת הגולן - הוא שחור ופריך מאוד. ככל שעובר זמן מההתפרצות משנה הסלע את צבעו ללבן.

הטרק עצמו - כל הזמן בעליה, שהשיפוע שלה הולך ומקצין ממש עד לסוף. הקצב של המדריך בהחלט מדהים, אבל הוא יוזם עצירות למנוחה.
שיטתו של קרמבו ("להתחיל הכי מהר ולאט לאט להגביר") לא מומלצת כאן, במיוחד בגלל שקשה לאמוד את המרחק שנותר בחושך, ובמידה ונתקעים או חשים ברע, תבלו את הלילה בכוך אפר וולקני באמצע הדרך, מחכים לאור כדי לרדת.

לאחר עלות השחר והנוף המרשים מאוד של הבקע הרחב, אגם נייטרון וכל הסביבה, מתחילים בירידה לא פחות מאתגרת - חשוב מאוד להשאר מרוכזים ולדרוך בעקבותיו של המדריך (מה שבעצם נכון גם לעליה), היות והשביל לא רחוק בכלל מצינורות הלבה היבשה שעומקם מגיע ל8 מטרים ויותר.

בסיום - מחכה לנו הנהג של אתמול, ובשאיפה משם חוזרים לציוויליזציה הקרובה.
שיהיה לכם טיול נהדר !

טיפים

• מדריך "לונלי פלנט" עדכני - חד משמעית חובה ! התנ"ך האמיתי של אפריקה
• מזכיר שאין קליטה כלל באזור - לא לבנות על סלולרי רגיל
• הטרק לא מתאים ליומיים ספונטניים של חור בתכנית - צריך להערך אליו בהתאם