תורכיה לתרמילאים

שלושה שבועות מתוך חודש סה"כ שבילינו בתורכיה באוקטובר שכוללים טרק קצר בהרי הקצ'קר, קפדוקיה, טרק באלאדלאר וקינוח באאדיר. טיול תרמילאים עם שידרוגים קלים שהשאיר בהחלט טעם לעוד.

גם לטורקיה חשוב לקחת מכשיר לוויני של RescueOne

  • לחצן מצוקה למוקד החירום RescueOne
  • איסוף חינם מסניפי "למטייל" בכל הארץ
  • הודעות ללא הגבלה
  • יכולות ניווט מתקדמות
הזמינו מכשיר לטיול
תאריך הטיולOctober 2019
משך הטיולחודש
עונה מומלצתקיץ-תחילת הסתיו-אביב

הקדמה

הרעיון לטיול בתורכיה נולד בעקבות הרצון לטיול שכולל בתוכו גם טרקים בטבע אך גם אלמנט תרבותי וכל זה בתוך מגבלת זמן של כחודש שהייתה לנו. להוסיף על זה, החגים יצאו באוקטובר כך שגם מזג האוויר היה צריך להילקח בחשבון.
עבורי, הטיול הזה בהחלט לא היה הטיול הראשון או השני מהסוג הזה. אומנם מרבית הטיולים שלי עד כה נמשכו זמן ממושך יותר מחודש, היה לי חשוב שלמרות מגבלות הזמן, קצב הטיול והדינמיקה יהיו דומים ככל הניתן לטיולים שנמשכים זמן ממושך יותר. לכן, מרבית הנסיעות שלנו היו בתחבורה ציבורית או בטרמפים, עם תרמיל אחד על הגב. הלינה כשהתאפשרה הייתה באוהל ועד סוף הטיול כבר ידעתי כמה וכמה מילים ומשפטים קצרים בתורכית. עבור בן זוגי שחווה פחות טיולים ארוכים בחורים נידחים לקח זמן לשחרר מעט ולהבין שלזמן יש נטיה לעבור בקצב שונה במקומות מסויימים ולא תמיד לחפש בגוגל עדיף מלשאול מקומי שלא יודע מילה באנגלית. יחד עם זאת, הרשנו לעצמנו מידי פעם פינוקים ושידרוגים שלא הייתי חולמת עליהם בטיוליי עבר. בכל זאת, יש זמן לכל דבר.

בכללי, הרעיון היה לטרק כמה שניתן תוך לקיחה בחשבון מגבלות מזג אוויר. לא היה לנו מסלול סגור הרמטית מראש, אבל כן קראנו על מקומות שהיינו רוצים להגיע אליהם.
המסלול שבסופו של דבר טויל היה: הרי הקצ'קר (3 ימים) - קפדוקיה (3 ימים) - אלדאלאר (4 ימים) - אאדיר (3 ימים), פלוס כמובן ימים בודדים של מעבר ממקום למקום. בסוף קינחנו גם באיסטנבול, אבל על זה אני לא ארחיב בסיפור הדרך, אפשר בקלות למצוא המון מידע על איסטנבול גם באתרי המיינסטרים.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

טיסה והגעה לתחילת טרק הקצ'קר

החלטנו להתחיל את הטיול בקצ'קר, בעיקר כי זהו הטרק הכי גבוה שרצינו לעשות וקיווינו להספיק להגיע לשם לפני שמזג האוויר יתקרר עוד יותר. גם בתקופה שבה הגענו לשם כבר היה מאוד גבולי ולא ניתן היה לעלות לנקודות הגבוהות יותר בקצקר, לכן החלטנו לחבר מספר נקודות לטיול של כיומיים וחצי החוצה פאס אחד בלבד בגובה של כ3000 מ'.
תחילת המסלול היא בכפר בשם איידר (Ayder). כדי להגיע לשם בחרנו לטוס לטרבזון (Trabzon), מה שכלל בתורו 2 (!) קונקשיינים בתוך תורכיה, אבל חסך נסיעה די משמעותית. תורכיה היא ענקית, אל תזלזלו בגודלה.
מטרבזון נסענו באוטובוס שאטל מאוד נוח שיוצא משדה התעופה בהתאם לזמני הנחיתה של הטיסות (זה שדה ממש קטן ואין הרבה טיסות) ונוסע לאוך הכביש המקביל לים השחור (E97). אין צורך לקבוע או להזמין מראש והשאטל היה נוח ומפתיע באמינותו (לינק לאתר שלהם - http://www.havas.net/en/OurSer...
ירדנו בפאזר (Pazar) שאינו אלא כפר-עיירה קטנה הנמצא ממש לפני הפניה לכביש העולה להרי הקצ'קר. אין בפאזר כלום, אבל בשביל הצטיידות בסיסית במצרכים ודלק לבניזיניה זה מספיק. מפאזר לקחנו דולומוש (מונית שירות) לאיידר. שימו לב! הדולומושים יוצאים בשעות אקראיות ומפסיקים יחסית מוקדם, אז כדאי לקחת את זה בחשבון.
זמני נסיעה ועלויות:
טרבזון - פאזר : 2-3 שעות, 23 לירות.
פאזר - איידר: 1-2 שעות, 20 לירות.

בכללי, התכנון שלנו למסלול בקצ'קר כלל:
לינה באיידר - חצי יום הליכה לאווסור - עליה לפאס, ירידה דרך אגם ליבלר (libler golu) - לינה איפשהו בדרך - הליכה עד לברהאל - לינה בברהאל או נסיעה כתלות בזמינות של טרמפ\תחבורה ציבורית.
מספר סימוני דרך של המסלול ניתן למצוא בקובץ kml בשם kackar bookmarks במצורף לסיפור דרך. ניתן לפתוח את הקובץ בתוכנת gps דוגמאת google earth.

טרק הקצ'קר

איידר הוא כפר נופש תיירותי תורכי. 95% ממי שתראו שם הם תורכיים מקומיים שבאו לנוח. כאחד כזה גם מרבית הלינה שקיימת שם היא מבוססת על מלונות או דירות נופש, רובם ניראיים כמו בקתות, אבל עדיין. יחד עם זאת אפשר למצוא שם גם אופציות לא מאוד יקרות ללינה, אם כי אין טעם לבוקינג, פשוט תיכנסו ותשאלו.
את הטיול אפשר להתחיל מאיידר ואז הוא יכלול כחצי יום הליכה על כביש 4*4. לא מאוד מלהיב אבל הנוף בהחלט פסטורלי ונעים. השביל עולה מעלה, עובר בתוך כפר עד שמגיע לאווסור (Avusor) שהינו כפר והיעד ללינה הבאה. לצערנו מזג האוויר לא שיתף פעולה ובערב הגעתנו כמו גם למחרת היום ירד מבול. לאחר התלבטויות החלטנו לחכות את שעות הבוקר שהיו צפויות להיות הכי רטובות באיידר ואז להתחיל להתקדם לכיוון אווסור תוך כדי ניסיון לתפוס טרמפ. לא באמת היינו בטוחים מה הסיכוי לטרמפ ועד כמה יש תנועה על כביש 4*4, אבל מקסימום היה לנו אוהל..
בלי קשר להאם החלטתם ללכת לאווסור או לתפוס טרמפים, אסור לכם לפספס את המפל במעלה העליה באיידר (ראו תמונת מפל מטה)! המפל נמצא במעלה העלייה בסוף הכפר וזוהי גם הדרך לכיוון אווסור, אז גם אם החלטתם לנסות לתפוס טרמפים מומלץ ללכת עד לתצפית למפל להנות מהמחזה ומשם להמשיך עוד כ20 דקות עד לפיצול כבישים (הכביש הפונה שמאלה הינו הכביש לאווסור) ולתפוס טרמפים משם.
בכל אופן, כשליש מהדרך עשינו עם זוג איראנים שבכלל לא תיכננו לנסוע לאווסור אבל ברוב נחמדותם החליטו להקפיץ אותנו לשם. רק אחרי שהדרך הפכה ממש לא עבירה לפרייווט הם נאלצו להסתובב. אחרי כמה דקות הליכה עצר לנו טנדר והמשכנו עוד קצת בארגז האחורי שלו. את החצי השני של ההליכה עשינו ברגל ולמזלנו הגשם הפסיק. בסה"כ זה חצי יום קליל.
אווסור הינו כפר קטן ודי עזוב ברובו. במקור תכננו לישון באוהל ליד הכפר, אבל כשהגענו לשם והתארגנו לבשל אוכל עם הבנזיניה הזמינו אותנו כמעט במיידי לאחד הבתים ולהצטרף לתה. התברר שזה גסטהאוס ובדיוק שהו בו שלושה אלפיניסטים תורכיים שתכננו לטפס על אחת הפסגות ליד. הוזמנו לארוחת ערב ובסופו של דבר החלטנו להישאר גם ללילה שם (המחיר היה נוח מאוד והטמפ' בחוץ צנחו מאוד ושוב ירד גשם). המארחים היו נחמדים מאוד, צירפתי תמונה של כרטיס הביקור מטה.
בבוקר למחרת יצאנו מוקדם לדרך. זהו יום ארוך ולא קל וכדאי לא להתמהמה ביציאה. מאווסור הליכה עד לפאס (כ3 שעות), ירידה לכיוון אגם ליבלר (libler golu) ומשם ירידה מאוד ארוכה עד לתחילת כביש 4*4. אין כמעט רוג'ומים המסמנים את העליה, כך שכדאי להיות עם אפליקציית ניווט. הירידה כוללת כמה חציות של נהר, את כולם צלחנו ללא צורך בהורדת נעליים. הנוף מהפאס מהפנט וכך גם כל הדרך, הנוף משתנה בחדות מממרחבים פתוחים ונהרות לנוף אלפיני מושלג ואז לנוף הררי מכוסה ביערות סבוכים.
הדרך כאמור ארוכה והחלטנו להעביר את הלילה מעל החציה האחרונה של הנהר, ממש לפני החיבור עם כביש 4*4. הקירבה הנוחה למים הינה יתרון, בנוסף במקום כמה בתים שכנראה משמשים מחסנים לחקלאיים וצמוד אליהם כר דשא מפנק לפתיחת אוהל. זוהי נקודה אקראית וניתן כמובן גם לעצור גם לפני.
היום האחרון כולל בעיקר הליכה על 4*4, בתחילה הנוף יפה אך לאחר כשעתיים הוא הופך לחד גווני ולא מאוד מעניין. ההליכה היא שטוחה ודי קלה ולאחר כשלוש-ארבע שעות ניתן להגיע לברהאל (barhal).
ברהאל זהו עוד כפר קטן ודי נטוש והשיבה היחידה שהלכנו לשם זה כי קראתי (איפשהו) שקיימת משם תחבורה ציבורית שיכולה להוציא אותנו מהרי הקצ'קר. בנוסף, יש בברהאל כנסיה גיאורגית קטנה ובית תה אחד וזהו בערך. בפועל התברר שהדולמוש מברהאל יוצא פעם אחת ביום ב6 בבוקר, כך שזה דרש מאיתנו לחכות לבוקר למחרת. הכנסיה הגיאורגית הייתה סגורה לשיפוצים. החלטנו לנסות לתפוס טרמפים. לא היו לנו תקוות גבוהות כיוון שבזמן שכבר הספקנו להיות על הכביש היחיד שעובר דרך הכפר לא עברה אפילו מכונית אחת. אבל לחיים כמו לחיים יש דרכים להפתיע וכ3 דקות אחרי שנעמדנו בפוזיציית תופסי טרמפים עצר לנו רכב. ברכב היו זוג תיירים צ'כיים עם חיבה לתרבות הגיאורגית שהגיעו במיוחד עד ברהאל כדי לבקר בכנסייה הגיאורגית (שהייתה סגורה..).

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הגעה לקפדוקיה וטיולי יום

הטראמפ מברהאל הוריד אותנו ביוסופילי (Yusufeli), עיר קטנה וצפופה עם יתרון אחד ברור - תחנה מרכזית.
היעד הבא היה קפדוקיה. קפדוקיה זה חבל ארץ גאוגרפי ואתר טבע מופלא (ותיירותי) שממש כדאי לבקר בו למרות הפופולאריות שלו, הוא מרהיב ביופיו ואם אתם מתכננים לעשות שם יותר מאשר רק סלפי זריחה עם כדורים פורחים ונסיעה באוטובוס תיירים לנקודת תצפית אז אפילו תגלו שרובו אינו עמוס באנשים בכלל.
העיירה הכי נוחה ליציאה לטיולים בקפדוקיה היא גורמה (Göreme). כדי להגיע אליה מאזור הקצ'קר צריך תחילה לקחת אוטובוס לילה מאחת הערים הגדולות באזור לקייסרי (Kayseri). אנחנו בחרנו לנסוע מיוסופילי לארזורום (Erzurum, אוטובוס אחרון ב11 בבוקר!) משם לקחת אוטובוס לילה לקייסרי (8-9 שעות, 90 לירות) ומשם לנסוע באוטובוס לאוונס (Avanas, שעה, 20 לירות ) ומשם כל אוטובוס או דולומוש יביאו אותכם לגורמה ב15 דקות.
כדי לסכם את המסלול:
יוסופילי - ארזורום - קייסרי - אוונס - גורמה
טיפים ונקודות לגבי אוטובוסים ותחנות מרכזיות בתורכיה בפרק "טיפים כלליים".

גורמה כאמור היא מאוד תיירותית, אז קשה לברוח מזה. אבל אפשר למצוא גם שם מקומות לינה במחירים סבירים. לאחר סיבוב קצר בחרנו לישון בAnatolia cave hotel. היתרונות הגדולים: ארוחת בוקר משוגעת ומרפסת עם נוף מעולה. אחת מהאטרקציות המרכזיות בקפדוקיה היא הכדורים הפורחים. כל בוקר לקראת הזריחה עולים עשרות כדורים פורחים עם תיירים נלהבים לאוויר. עבור כל מי שלא מעוניין להוציא הרבה כסף על טיסה בכדור פורח (למשל אנחנו) האטרקציה המשנית היא לצפות בזריחה בכל הכדורים הפורחים. לשם כך עולים עשרות תיירים ומכוניות יוקרה על גבעה סמוכה. מכוניות היוקרה הן בשביל התמונות למי שלא הבין. לכן, מרפסת עם נוף היא יתרון כזה גדול. אין שום צורך להדחק עם כל השאר על הגבעה אלא ניתן לתצפת על הכדורים הפורחים משם. האמת שזה באמת ממש יפה ומרשים ובהחלט שווה השקמה מוקדמת.
פרט לכדורים הפורחים הייחוד של קפדוקיה הוא בתצורות הנוף המאוד מרשימות שיש בה - הארובות. מסביב לגורמה יש מספר עמקים המתפתלים בין הארובות. כל עמק שונה במעט בצורת הארובות ובצבעים. ביומיים הבאים בחרנו לעשות שני טיולי יום בעמקים מסביב.
יום א - pigeon and love valley - הליכה בעמק היונים (לא היה כזה הרבה יונים) בהלוך, עליה לטירת אושיסר (Uçhisar) וחזרה בעמק האהבה. עמק היונים הוא ללא ספק היפה יותר וכדאי לעלות בדרך לכמה נקודות תצפית. ליד טירת אושיסר יש כמה מסעדות תיירותיות ובדרך יש בית תה-זולה אחד או שניים, אבל פרט לכך לא ראינו כמעט אנשים. המסלול יוצא ישירות מתוך גורמה ובחזור יוצאים לכביש הגישה לגורמה ונדרשת הליכה של כ20 דקות לצד הכביש.
יום ב - rose and red valley - הצבעים של העמקים הללו מרהיבים אבל הם מאוד חשופים לשמש ולכן כדאי לעשות אותם ביום מעונן או לצאת יחסית מאוחר, אחרת מבלים כמונו הרבה זמן בהצטננות באחד מבתי התה בדרך. היציאה וחזור של המסלול נמצאים כ15 דקות מגורמה (ברגל).
מידע נוסף על הטיולים ניתן למצוא באתר - https://anywhereweroam.com/hik...
בנוסף, למי שמעוניין ניתן לעשות טיול יום מאורגן ל Ihlara המרוחק יותר ונגיש רק ברכב שאמור להיות ירוק יותר ומרשים. אבל אם נאמר את האמת לנו יומיים היה די ויותר. בהחלט יפה, אבל תיירותי מידי וממצה.

אלדלאר

ההמלצה שלי על הטרק בהרי האלדלאר נכתבת ברגשות מעורבים. מצד אחד זהו טרק יפיפה, אחד היפים שיצא לי לעשות. השינויים הדרמטים בנוף, רכסי ההרים שנפרשים לכל עבר. מנגד, זהו גם אחד הטרקים המסוכנים יותר שיצא לי לעשות. לא כי הוא אינהרנטית צריך להיות מסוכן, אלא כי הוא לא מסומן בכלל פיזית ויש אי התאמה בין הסימון במפה לבין הסימון בmaps.me כך שאף אחד מהסימונים לא הגיוני ולא ניראה שמוביל לשביל עביר. ספציפית מדובר על היום השלישי של הטרק, היום שבו יורדים מהפאס ומתחילים ירידה בלתי נגמרת עם נפילות גבהים קיצוניות. הירידה היא בתוך עמק עם דרדרת בצדדים, רכסים שנישאים מעליך משני הצדדים וצוקים במרכז, כך שירידה מהשביל משמעה החלקה בדרדרת או טיפוס מטה על מצוק.
בכל אופן, את סיפור הדרך שעליו התבססנו לקחנו מהאתר כאן ולא התרשמנו מהסיפור שיש בעיה כלשהי. לכן, החלטתי דווקא כן לכלול את סיפור הדרך של אלדלאר כי לדעתי (א) חשוב שאחרים יהיו מודעים לבעייתיות והסכנה במסלול (ב) לטרק יש פוטנציאל ענק ויתכן שהכנה טובה יותר או בחירת מסלול חלופי הם הפיתרון.

הגעה לתחילת הטרק באלדלאר מקפדוקיה: גורמה - נבשהיר (Nevşehir) - נידה (Niğde) - צ'מרדי (Çamardı) - דימירקזיק (Demirkazık). הנסיעה כוללת לא מעט החלפות, אבל בכללי לא מאוד מסובכת ורוב הנסיעות לא מאוד ארוכות. מתחנת הדולומושים בגורמה נוסעים באוטובוס מקומי למרכז נבשהיר (קו כל חצי שעה, 4 לירות). משם מחליפים לאוטובוס שנוסע לתחנה המרכזית (otogar, כרבע שעה). מהתחנה המרכזית יש אוטובוס ראשון ב9 בבוקר (יש גם ב11) של חברת נבשהיר לnidge (שעה, 25 לירות). מהתחנה המרכזית בnidge צריך לנסוע לתחנת הדולומושים במרכז. אם הגעתם לשם ב15:00, זכיתם, יוצא דולומוש ישירות לדמירקיזיק. אחרת, צריך לקחת דולומוש לצ'מרדי (כשעה). משם כבר צריך להסתדר בטרמפים או לשלם לנהג מקומי כדי להגיע לדימירקזיק. בדולומוש לצ'מרדי פגשנו זוג אלפיניסטים תורכיים ששכרו מראש נהג מקומי עם רכב שטח שיקח אותם לתחילת המסלול בדימירקזיק, אז פשוט הצטרפנו אליהם. בפועל הם תכננו לטפס על פסגה אחרת באלאדלאר, אבל הורידו אותנו בכפר עצמו.

כמה המלצות ספציפיות: 1. אין כלום בדמירקזיק, אפילו לא דונר-קבב מסורתי. יש מכולת פצפונת עם מעט מאוד דברים. לכן כדאי להצטייד בנידה או בצ'מרדי.
2. האלפיניסטים התורכיים נירשמו בתחנת משטרה בצ'מרדי בטרם היציאה שלהם לטרק והמליצו גם לנו. נירשמנו. מניחה שזה יכול לעזור רק צריך לוודא שיש לכם איך להודיע למשטרה בסוף הטרק שסיימתם (הטרק לא מעגלי). מאוחר יותר גילינו שלאלפיניסטים התורכיים זה מאוד עזר כי הם איבדו את דרכם בירידה מהפיסגה ונזקקו לחילוץ מוסק (!)
3. ממש בסוף הכפר לפני תחילת הטרק יש מרכז אלפיניסטים, מוכרים שם מפה ב20 לירות אבל היא לא להיט. חשוב לזכור שהרוב המוחלט של המטיילים בלאדלאר הם אלפיניסטים תורכיים שעולים על אחת הפסגות וחוזרים חזרה לדמירקיזיק, לכן יש להם מעט מאוד מידע רלוונטי לטרק שחוצה את השמורה. לדעתי אפשר לוותר על הביקור שם (הוא גם סגור ברוב הזמן ורק במזל נתקלנו במישהו שסתם עבד שם).

מסלול ההליכה לפי ימים (בקבצים המצורפים מטה ניתן להוריד קובץ עם ציוני דרך ולפתוח בתוכנת gps דוגמאת google earth):
יום א' (בפועל כמה שעות, התחלנו ללכת ישר כשהגענו לדמירקזיק) - דמירקזיק (Demirkazık) לסקולו פינאר (Sokulu pinar).
עליה מתונה מהכפר על שביל 4*4 נוח. יש הרבה נקודות עצירה אופציונליות עם מים, גם לפני סוקולו פינאר וגם אחרי, כך שהחלט ניתן ללכת כל עוד יש שעות אור למשוך עד הנקודה שרוצים. היום השני הוא יום ארוך וקשה ולכן ככל שתעלו גבוה יותר עדיף (עד גבול מסויים, להסתכל בmaps.me איפה יש נקודות מים כדי לא לעבור את האחרונה). בסקולו פינאר יש נקודה מאוד נוחה לפתיחת האוהל ומים זורמים המיועדים להשקיית הצאן אך בהחלט אפשר להשתמש בהם לשתיה ובישול.

יום ב' - סקולו פינאר - עליה לפאס (Çelikbuyduran) - אופציונאלי: עליה לפסגת אמלר (Emler, 3700 m) וירידה חזרה לפאס.
העליה לפאס נמשכת כ4 שעות ובחלקה חשופה לשמש, לכן מאוד מומלץ להתחיל את העליה מוקדם. השביל ברור ברובו ויש גם רוג'ומים מידי פעם. העליה לא מתונה אבל השביל עליה די נוח. יש נקודות מים בחלק התחתון של העליה, מיד אחרי סוקולו פינאר ולאחר מכן יש נביעה ממש בפאס עצמו. את החלק הזה של הטרק לא תעשו לבד, כל האלפיניסטים ומטפסים התורכים שעולים על הפסגות הסמוכות הולכים בשביל הזה עד לפאס וישנים בדר"כ בקאמפ שנמצא על הפאס.
הרעיון הוא לעלות לפאס ולהישאר לישון שם. אפשר להשאיר את התיק והאוהל בפאס ולעלות לפסגת אמלר. אמלר היא הפסגה היחידה שניתן לעלות אליה בלי שום ציוד טיפוס מיוחד. הפסגה ממוקמת כ300 מטר מעל הפאס והעליה לשם נמשכת עוד כשעה (וחצי שעה ירידה). הנוף מהפיסגה מרהיב ומאוד כדאי לעלות לשם. המלצה חמה, במידה ואכן החלטתם להישאר לישון בפאס (ראו הסתייגות מטה) לפתוח את האוהל בזריזות ברגע שהגעתם ולא להתמהמהלפני העליה. הסיבות לכך הן שמזג האוויר מאוד הפהפך וגם אם התנאים היו בסדר כשהגעתם זה יכול להשתנות מאוד מהר אז כדאי גם לעלות במהרה וגם להשאיר את הדברים בתוך האוהל בקאמפ. בנוסף, לפחות כשאנחנו טיילנו, פרט אלינו היו עוד שתי משלחות טיפוס שתפסו מאוד מהר את כל הנקודות הטובות לפתיחת אוהל.
הסתייגות לגבי הלינה בפאס: הסיבה שרוב האנשים ישנים בפאס היא כי הם אלפיניסטים ומתכננים לעלות לפנות בוקר לאחת הפסגות הסמוכות וכי יש נביעה ממש בסמוך לפאס. בפועל, הקאמפ בפאס מאוד חשוף, רוחות עזות נושבות כל הערב והלילה והן מתכון לשבירת אוהלים. לפנות בוקר הטמפרטורות מקפיאות. הערב שלנו בפאס היה מאוד סוער ויירד מבול. הלילה היה רוחי וקפוא, כך שהתעוררנו עם ציפוי קרח על האוהל (מעבר לזה שלא ישנו כל כך טוב). מספר אוהלים מסביבנו נשברו. לכן, אם הספקתם לעלות לפסגת אמלר ביום העליה לפאס אין באמת סיבה לישון בפאס. בדיעבד היינו מציעים את אחת מהאופציות הבאות:
1. אם לא מתכננים להמשיך לטרק שחוצה את השמורה לכיוון השני כדאי פשוט לרדת חזרה לקאמפ ממנו באתם.
2. אם אתם כן מתכננים לרדת לצידו השני של הרכס, ניתן להמשיך עוד כ40 דק - שעה הליכה לקאמפ שנמצא ליד האגם הגדול (Direk Göl) בעמק שבעת האגמים.

יום ג' - מהפאס (Çelikbuyduran) ירידה מאוד מאוד ארוכה ומסוכנת עד לסואוק פינר (Soğuk Pınar) או נקודה אחרת לפני.
הירידה מתחילה בפאס ונמשכת לאורך כל היום. בסה"כ יורדים ביום הזה כ1800 מטר. בתחילה השביל יחסית ברור ויורד בחדות אל עמק שבעת האגמים. הנוף אגדי וניראה כאילו יורדים אל תוך עננים. עמק שבעת האגמים רחב ידיים ואומנם ראינו רק 3 או 4 אגמים ולא 7, אפשר לדמיין שיש שם יותר ופשוט חלקם ייבשו. ליד האגם הכי גדול בעמק יש בקתה נטושה וניראה שהיה שם קאמפ סייט שכעת נטוש. הצרה מתחילה כאשר מסיימים את ההליכה בעמק שבעת האגמים. על פניו ניראה שהשביל מוביל לנקודה מאוד ברורה, מעבר צר בין צוקים שכנראה הירידה ממשיכה בו. בפועל מעבר למצוק יש נפילה חדה ולא ניתן להמשיך ללכת. אחרי שפתחנו maps.me ראינו שסימון השביל שמופיע שם נמצא משמעותית צפונה מהנקודה שבה אנחנו נמצאים, כלומר על המדרון השמאלי. לאחר כ40 דקות טיפוס על צוקים הגענו לסימון השביל רק כדי לגלות שאין שם באמת שום דבר הדומה לשביל (פרט לרוג'ום שראינו בדרך). בכל זאת החלטנו לנסות ולהמשיך על השביל המסומן בmaps.me. אני לא אפרט יותר מידי את הדרך כי אני ממש לא חושבת שזאת הייתה הדרך הנכונה. רק אציין שקו אווירי של כ4 קילומטר (מאותה נקודה ועד תחילת האזור המיוער) לקח לנו כ3 שעות מורטות עצבים במהלכן נאלצנו לרדת בדרדרות ענק תוך סיכון משמעותי לנקעים או שברים ברגליים, לטפס (ממש עם הידיים) מטה עם תיק על הגב מצוקים של כ8-10 מטר והסיבה היחידה שצלחנו היא שאנחנו שרגיל מטפסים. כל זה כמובן שלי שום קליטה בטלפון. הדרך כמו שהיא מסומנת בmaps.me לא נכונה ומאוד מסוכנת ואני ממש מזהירה לא לבחור בה. לצערי אין לי המלצה טובה יותר, אומר רק שיתכן ויש שביל שעובר בחלק הדרומי של העמק (על המדרון הימני), כיוון שממש בירידה האחרונה ראינו סימנים לשביל, אבל אנחנו לא באמת הלכנו עליו או בדקנו אותו.
בכל אופן, אחרי שהצלחנו לרדת את החלק המסוכן של הירידה עם פציעות מינימליות (חתך עמוק בברך ימין שדרש תפרים) השביל נהיה מתון יחסית ונכנס לאזור מיוער. התוכנית המקורית היתה ללכת עד לסואוק פינאר (Soğuk Pınar), נקודת מים וביקתה שקיבלנו עליה המלצה מראש מאחד האלפיניסטים. בפועל הדרך לקחה לנו הרבה יותר זמן והרגל הכואבת מנעה המשך הליכה, לכן החלטנו לעצור בקרחת יער בדרך ללילה.
עוד נקודה חשובה - נקודת המים היחידה שקיימת בכל היום היא האגם הגדול. לאחר מכן אין שום נקודת מים על לסואוק פינאר.

יום ד' - מנקודת הלינה דרך סואוק פינאר (Soğuk Pınar) לקפוזבשי (Kapuzbaşı).
חצי יום בסה"כ קליל, במיוחד אם ישנים בסואוק פינאר. אגב, עברנו בדרך בסואוק פינאר ופרט לנביעה הבקתה שם התבררה כבקתה מתוחזקת ומפנקת. עם שטיח וספות וממש נקודת עצירה מדהימה (בחינם!). השעתיים הראשונות עוברות בשביל 4*4, ואילו השעתיים הנוספות עוברות על גבי כביש נטוש במיוחד ללא שום טרמפים (לא עברה אף לא מכונית אחת). קפוזבשי עצמו הוא כפר חמוד שידוע בעיקר בזכות המפלים הנובעים מתוך הסלע שבו. לא בטוחה למה המפלים הם אטרקציה כל כך גדולה, הם בהחלט יפים אבל לא מאוד מרשימים. בכל אופן, ניראה שבעונה יש שם לא מעט תורכיים שמגיעים לנופש וקמפינג, אבל מחוץ לעונה היה נטוש לחלוטין. עניין התחבורה הציבורית יותר בעייתי. ניסינו להבין מדוברת האנגלית היחידה שפגשנו בכפר איך אפשר לצאת משם. לטענתה אין שום תחבורה ציבורית פרט לאוטובוס של קוטפי תפוחים שיוצא כל בוקר ב6 ליאהלי (yahyali) אבל היא לא הייתה מאוד בטוחה לגבי זה. אנחנו בחרנו לא להישאר לילה בקפוזבשי בגלל הפציעה ולשלם לא מעט כסף למישהו מקומי שיקח אותנו ברכב לקייסרי.

מנוחה וטיול יום באאדיר

הפציעה באלדלאר גרמה לנו לשנות מעט תוכניות ובמקום עוד טרק בחרנו למצוא מקום לנוח בו מעט ואולי לצאת איזה טיול יום או שניים. הבחירה באאדיר הייתה די אקראית. אאדיר (Eğirdir) היא נקודת סוף\התחלה לשביל הסנט פול (St Paul Trail) אז יתכן שבתת מודע עוד קיוויתי אולי לצאת לטרק. בכל אופן זה לא קרה, אבל אאדיר התגלתה כפנינה של מקום. היא שוכנת לחופי אגם אאדיר והאווירה בה יכולה לגרום לאנשים לצאת למסע דיג חסר תכלית של 5 שעות מבלי להרגיש שום בזבוז זמן. חלק מהעיירה של אאדיר נמצא על גבי פנינסואלה הנכנסית פנימה לתוך אגם כמן לשון אדמה ועל החלק אז היה ממוקם הגסט האוס שלנו.
בכללי עניין הלינה שם הוא מעט מבדר. אם תחפשו בגוגל תגלו שיש שלושה גסטהאוסים מרכזיים באאדיר - Fulya, Lale ו Charlys. בפועל שלושתם שייכים לאותו בעלים ולמרות החשש הקל במונופול, תכלס הוא מאוד נחמד המחיר הוגן וכלולה ארוחת בוקר מדהימה על מרפסת גג עם נוף משגע.

הגעה לאאדיר: אנחנו הגענו לאאדיר מקייסרי. מהתחנה המרכזית של קייסרי יש אוטובוס לקוניה (Konya) ומשם אוטובוס לאאדיר.

מה לעשות באאדיר: העיירה עצמה מאוד רגועה ונחמדה עם בתי תה וכמה דונר-קבבים טובים ושוק חביב כל יום חמישי. יש מסגד, מוזיאון קטנטן ומעבר לזה יש את האגם. ניתן להשכיר סירה או קנו לשוט באגם או שאפשר להצטרף לאחד הדייגים (תחשבו על זה כעל טרמפ באגם) ותמורה עזרה בריקון המלכודות ומיון הלובסטרים הקטנים להעביר כמה שעות בלב האגם, בחרנו כמובן באפשרות השניה.
עוד נקודת עניין היא Sivri tepe, זוהי פסגה סמוכה לעיירה, המתנשאת לגובה של כ1400 מטר ומהווה נקודת תצפית משגעת על כל האגם וסביבתו. זהו טיול יום לא מאוד קשה (בכל זאת יש לא מעט עליה אבל בלי ציוד). כדי להגיע לפסגה צריך תחילה לעלות מאאדיר עם הכביש לאקפינר (Akpinar), כ20 מטר לפני הכניסה לכפר פונה שביל מהכביש ימינה. הליכה עם השביל פלוס כמה נקודות ציון ורוג'ומים תביא אותך אל הפסגה. כדאי לשאול בגסטהאוס לפני כן לכמה נקודות ציון, למרות שבגדול ההליכה יחסית ברורה. בכל אופן אפשר לראות את המסלול פה: https://tr.wikiloc.com/gezi-yu...

טיפים כלליים

* חששות ומצב ביטחוני - האיסלאם היא הדת השלטת בתורכיה ולפחות בזמן הטיול שלנו הייתה אזהרת מסע חמורה לתורכיה. בנוסף, במהלך הטיול עצמו הייתה הסלמה במצב בסוריה, ארדואן תקף את המחוזות הכורדים מעבר לגבול והיה חשש לתגובת נקם מצד ארגוני הכורדים בתורכיה. כך שארגון הטיול והטיול עצמו לא נעדרו מחששות. אבל, חשוב לזכור שלתקשורת יש נטייה להציג דברים מאוד מוגזמים ביחס למציאות וגם שהחשש ממשהו זר ולא מוכר הרבה פעמים לא מוצדק. בפועל, בהתחלה ניסינו להמנע מלהגיד שאנחנו מישראל, אבל מהר מאוד הרגשנו מספיק בטוחים כדי לא להסתיר את העובדה הזאת (לא נידבנו את המידע אבל לא הסתרנו). ארדואן שולט ביד רמה על התורכיים אבל (א) רבים, במיוחד בערים הגדולות מתנגדים לשלטון (ב) למרות הכול תורכיה היא מדינה יחסית חילונית המאפשרת למשל נישואים אזרחיים. הרגשנו מאוד בטוחים ורק הקפדנו להימנע מלהגיע קרוב מידי לגבול עם סוריה בגלל המצב.

* שפה - התורכיים לא יודעים אנגלית. בערים גדולות מעט, במקומות מאוד תיירותים כן (קפדוקיה), אבל בשאר המקומות אף לא מילה. מאוד עזר ללמוד כמה מילים וכמה משפטיים שימושים בתורכית. התורכיים מאוד נחמדים וינסו לתקשר איתכם למרות פערי השפה. כמובן גלגל ההצלה הכי גדול הוא גוגל טרנסלייט אופליין. טיפ: יש אפשרות בגוגל טרנסלייט לתרגום בזמן אמת של שלטים על ידי צילום שלהם. זה לא תמיד עובד הכי טוב אבל יכול לתת רעיון כללי למהות השלט.

* אוטובוסים ותחנות מרכזיות - תורכיה מרושתת היטב באוטובוסים. בכל עיר יש תחנה מרכזית וכל כפר שלא מגיע אליו במקרה אוטובוס גדול אז יש דולומוש (מונית שירות). אתם יכולים להגיע לכל מקום, השאלה אם תצליחו להבין איך. אנחנו קראנו לזה "הריקוד התורכי". כל התחנות המרכזיות בתורכיה ניראות אותו דבר. מסגד גנרי בחוץ, בית תה אחד בפנים ואולם רחב ידיים עם חצי עיגול של דוכנים בפנים. הדוכנים הם דוכני חברות אוטובוסים. ולא משנה כמה תנסו למצוא באינטרנט או לשאול לפני, אין באמת לו"ז אוטובוסים מסודר. כל האוטובוסים הבינעירוניים שיכיים למגוון מאוד רחב של חברות וכל דוכן מוכר כרטיסים השייכים לחברה אחת או כמה חברות שונות. אין לוח דיגיטלי של זמני יציאה של אוטובוסים, אין דף עם לו"ז מודפס. הדרך היחידה לגלות מתי האוטובוס יוצא זה לשאול. בכל דוכן. אז הריקוד התורכי עובד ככה: נכנסים לאולם, נגשים לאחד הדוכנים בצורה אקראית. שואלים לגבי היעד. מקבלים כתגובה פרצוף מופתע ולא מבין על מה מדובר. מתעקשים. מקבלים הפניה לדוכן אקראי אחר. הולכים אליו ומגלים ששם כן יש אוטובוס שיוצא ליעד אבל הוא עוד 10 שעות. מתעקשים שוב. עוד הפניה ועוד הפניה ובסוף מוצאים אוטובוס שיוצא בשעה הקרובה ונוסע ישירות ליעד (לרוב).

* עוד על אוטובוסים - כמעט בכל אוטובוס, בטוח בכל אוטובוס בינעירוני, נהוג לחלק (בחינם) קפה או תה ומים כמה פעמים במהלך הנסיעה. בנוסף, בהרבה מהאוטובוסים יש וויפיי (תקין ועובד מעולה, לא כמו ברכבת ישראל)! כך שאם זו נסיעה ארוכה כדאי לבחור באוטובוס שיש בו.

* תה - בניגוד לתפיסה הרווחת שתורכיה ידועה בקפה התורכי שלה, אין בתורכיה קפה. מה שכן יש זה תה והרבה ממנו. בתי תה שכל תפקידם הוא להגיש לך תה. באזור קפדוקיה נפוץ תה התפוח apple tea ואני ממש ממליצה לטעום אותו (ובכללי לשתות את התה בתורכיה).

* בוקינג וויקיפדיה - אחרי שלושה שבועות בתורכיה גילינו להפתעתנו שבוקינג לא באמת עובד בתורכיה. יש מלונות וגסטהאוסים תורכיים שמופיעים בבוקינג אבל אלא אם כן אתם בארץ או מחוברים דרך vpn האתר עצמו לא יעבוד ובהתאם המבחר שם מאוד מצומצם ולא מייצג. מסתבר גם שוויקיפדיה לא עובדת בתורכיה. אם אתם שואלים את עצמכם למה, התשובה היא שכנראה שדיקטטורה והגיון לא ממש הולכים ביחד.

* אוכל - בגדול רוב האוכל מסעדות בתורכיה הלא תיירותית מסתכם בדונר-קבב שזו בעצם שאוורמיה. אבל זו שווארמיה מעולה! לא יודעת מה בדיוק הם עושים אחרת, אבל זה כל כך טעים. לרוב מוגש על צלחת ולא בלאפה עם סלסלת או קופסאת לחמים ליד, כמה ירקות דמויי סלט ורוטב רימונים. כמובן שהתורכיים אוכלים עוד דברים, אבל איכשהו זה לא בא לידי ביטוי במבחר המסעדות.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )