שלושה שבועות בטג׳יקיסטן

רקע

עשינו טיול של חודש בדיוק בקירגיזסטן וטג׳יקיסטן. את השבוע הראשון עשינו באזור סארי מוגול ומשם עברנו יבשתית לטג׳יקיסטן לשלושה שבועות בהם הספקנו שלושה טרקים יפים בפמיר, והסתיימו בדושנבה. לא הגענו להרי הפאן בכלל.
בסיפור הדרך הזה נתמקד בכל מה שקרה בזמן שבין הטרקים עצמם - נסיעות, ויזה, מעבר גבול, ערים מרכזיות וטיפים כללים נוספים. על הטרקים עצמם כתבנו סיפורי דרך מפורטים בנפרד והם מצורפים למטה. אנחנו ממש לא מומחים לטג׳יקיסטן אחרי טיול קצר שתוכנן תוך כדי תנועה, אבל מאמינים שבכל זאת תמצאו כאן מידע שימושי.

מסלול כללי

נכנסנו לטג׳יקיסטן דרך מעבר הגבול עם קירגיזסטאן בקיזיל ארט. נסענו ישירות לאזור מורגב בו היינו ארבעה ימים מתוכם יצאנו לטרק של יומיים וחצי בסביבה. גם אם לא מטיילים לפני בקיריגזסטאן שווה לשקול בכל מקרה לנחות באוש (Osh) ומשם להגיע לפמיר. רק לשים לב שאם מגיעים לאוש לא דרך בישקק צריך לדאוג לויזה לקירגיזסטאן מראש באינטרנט.
ממורגב המשכנו לכיוון חורוג להתארגנות לשני טרקים נוספים אותם עשינו בעשרה ימים צפופים - הטרק מהכפר פסור, וטרק המחבר את עמק הברטנג לעמק הגונט דרך טרק האגמים המפורסם. לבסוף נכשלנו בנסיון לטוס לדושנבה אז עשינו יום ארוך של נסיעה. את שני הלילות האחרונים עשינו בדושנבה, שם מצאנו כמה מסעדות מוצלחות ממש ושוק אוכל נהדר.

ויזה ומעבר גבול

צריך ויזה לטג׳יקיסטן ופרמיט מיוחד לאזור הפמיר. את שניהם ניתן לעשות כיום בקלות מפתיעה באינטרנט באתר הזה: אאא. זה עלה לנו 70$, תוך כמה ימים מביצוע התשלום קיבלנו את הויזה במייל ופשוט הדפסנו אותה. כדאי להדפיס לפחות עותק אחד ספייר כי בהרבה מקומות ביקשו לראות את הויזה. עברנו עם הויזה המודפסת ללא בעיה במעבר הגבול הקרקעי מקירגיזסטאן Kyzyl Art הסמוך לסארי טאש, הבנו שזה עניין חדש של כמה חודשים שאפשר לעבור שם עם ויזה מהאינטרנט.
המעבר בקיזיל ארט לקח לנו כשעה ולא הייתה שום בעיה. מעבר הגבול הנמצא יחסית קרוב ללנין פיק הוא יחסית גבוה והכל מסביב היה מושלג ויפה, אחלה שער כניסה אל הרי הפמיר.
אנחנו החלפנו כסף בקלות במורגב, שם אפשר ללכת לבנק להחליף דולרים (לא בדקנו לגבי כספומט), או לשאול בבאזאר וכל מיני מוכרים שם גם יחליפו לכם. גם בחורוג החלפנו באיזה חנות תכשיטים בבאזאר. באופן מוזר באופן עקבי קיבלנו שער יותר טוב מהשער היציג. בהרבה מקומות אין בעיה לשלם גם בדולרים (בכל המקומות בהם ישנו זו לא היתה בעיה), אבל תמיד כדאי להסתובב גם עם סומוני. אין כמעט מקומות בהם ניתן לשלם באשראי.

כסף

טג׳קיסטאן זולה, אך גם כדאי לדעת שברב המקומות התנאים מאוד בסיסיים. לינה בגסטהאוס בחדר זוגי עולה בין 15-30 דולר ללילה כולל ארוחת בוקר ולפעמים גם ערב. אירוח בבית בכפר (יענו הום-סטיי) יהיה בדרך כלל יותר זול, לרב גם לא יגידו לכם מחיר בבירור. ארוחה במסעדה פשוטה תעלה כ-3 דולר לאדם. אם עושים בעיקר טרקים כנראה שסעיף ההוצאות הגדול יהיה נסיעות. יש מעט מכוניות טובות בפמיר, והדרכים קשות וארוכות. אם רק מתקדמים על ה-Pamir highway אז אפשר לעשות את זה בוואנים/ג׳יפים משותפים שדוחסים אליהם אנשים ואז זה ממש זול (למשל הנסיעה בין מורגב לחורוג עלתה לנו 150 סומוני לאדם, פחות משני דולר). לנו היה זמן מוגבל ותקציב לא לחוץ מידי, כך שלפעמים בחרנו פשוט לשכור רכב במיוחד. אם הנסיעה הפרטית היא לא על הכביש הראשי של הפאמיר, בדרך כלל היא תעלה גם הרבה יותר.

אינטרנט ותקשורת

נכון לכתיבת שורות אלה מצב תשתיות התקשורת בטג׳יקיסטן לא מזהיר. יש שלוש חברות סלולר עיקריות - BeeLine, TCell ומגהפון. בנסיונות שלנו במורגב, רק האחרונה מוכנה לעבוד עם תיירים. בערים יש קליטה סבבה לגמרי שהספיקה בקלות לשיחות וואטסאפ (גם קוליות) אבל ברגע שיוצאים מהעיר מצב הקליטה נע בין כלום לבין שיחות מקומיות בלבד בלי אינטרנט.
החבילות עצמן דיי זולות - 150 סומוני לחבילה עם מעל 10 גיגה דאטה (לא זוכרים בדיוק וגם ככה לא פשוט לסיים את זה).
נקודה מעצבנת שתפסה אותנו - בתחילת כל חודש, ולא חשוב מתי נרשמתם לשירות צריך להטעין כמה סומוני בודדים בחבילה, אחרת הסים מפסיק לעבוד. זה קרה לנו כשחזרנו לחורוג אחרי טרק והיינו בלי תקשורת סלולרית עד שהגענו לסניף של מגהפון בחורוג.
לגבי וויפיי, במורגב אף מלון לא הציע וויפיי. בחורוג כן אבל לפחות בפמיר לודג׳ הסים המקומי היה יותר יציב.
טיילנו עם מכשיר לוויני שתפקידו העיקרי הוא לחצן מצוקה, אבל הוא גם יכול לשמש אם נתקעים בסוף טרקים בכפרים ללא קליטה ורוצים לנסות לתאם הסעה. לקחנו מכשיר אינריץ׳ מהארץ של Rescue One והוא היה גם מצוין לניווט בטרקים. דעתנו האישית היא שמכשיר כזה חיוני במיוחד בפמיר, שכן גם ככה הכל מאוד מאוד נידח, התשתיות (תחבורה, מרפאות) מאוד בסיסיות וכך אם יש בעיה כלשהי גם ככה יכולת התגובה והפתרונות הזמינים מוגבלים מאוד.

מורגב

הגענו אל מורגב אחרי יום נסיעה מהכפר סארי מוגול בקירגיזסטאן. ג׳יפ פרטי משם עלה לנו 200 דולר, לא התמקחנו בכלל. הנסיעה לקחה כ-7 שעות כולל המעבר גבול. קטע הנסיעה מממעבר הגבול קיזיל ארט אל מורגב, שרב תושביו הם עדיין קיריגיזים, הוא אולי היפה והמרשים ביותר על הפאמיר האיווי. לעומת הנוף שבדרך שהפתיע בעוצמתו, מורגב בלטה בדלותה. מדובר ביישוב המרכזי באזור, אבל המקום גרם לנו להביט סביב ולומר פעם אחר פעם מבלי להתכוון ״וואו, איזה חור״. לעיתים זה היה מגניב (הבאזאר הזעיר של הכפר בהחלט מספק אווירה חד פעמית) לעיתים פחות (ארוחת ערב בגסטהאוס של פתיתים גרועים מבושלים עם פסטה זולה). בכל מקרה ניכר שהחיים פה לא פשוטים, וכל שעות היום אנשי ובעיקר נשות הכפר עסוקים בסחיבת דליים אל ומבארות מים. מורגב היא תחנת מעבר על דרך הראשית של הפמיר, אבל לדעתנו היא לא יפה או מעניינת במיוחד ויום מעבר של התארגנות והצטיידות אם צריך בהחלט יספיק כאן. יש הרבה כפרים קטנים יותר, יפים ומקסימים בפמיר שאפשר לבלות בהם אם רוצים. בבאזאר אפשר להצטייד במוצרי מזון יחסית בסיסיים, נייר טואלט וכו׳. לא לבנות פה על בלוני גז.
בלילה הראשון שלנו בכפר ישנו בIbrahim Guesthouse, שנמצא מעל הבאזאר על הדרך הראשית, ממש ממול למבנה הירוק והבולט של הפאמיר הוטל. כשהיינו רק בנותיו של איברהים היו, והיה נראה שהן עושות כל מה שביכולתן כדי לצמצם איתנו תקשורת. החדרים היו סבבה אבל במקום שררה אווירת נכאים, האוכל היה לא משהו ואנחנו לא ממליצים על המקום. אחר כך עברנו לפאמיר הוטל, שהוא כרגע המקום המפואר ביותר במקום, ומרכז אליו את מרבית התיירים האירופאים והאסייתים שנמצאים בטיולים מאורגנים, וגם רוכבי אופניים. התנאים עדיין יחסית בסיסיים, אבל כבר יש מקלחת חמה בשעות הערב, אוכל קצת נחמד יותר וכל זה במחיר דומה לשאר ההום-סטיי בכפר (35 דולר לחדר זוגי כולל ארוחת ערב ובוקר, יש גם אופציה של דורמס). טאיר, המנהל של המקום היה אחלה ועזר לנו הרבה. הם בונים עכשיו גסטהאוס נוסף בכפר, שווה לבדוק.
נכון ל- 2018 אין במורגב ווי-פיי.

חורוג

״בירת הפמיר״. עיירה קטנה, שלפי ויקיפדיה מתפקדת גם כמרכז התרבותי-דתי של האוכולוסיה הפמירית האיסמעילית. ניתן להצטייד כאן לטרקים, להתארגן על הסעה או סתם לנוח קצת ולהנות מציוויליזציה יחסית.
יש כאן מרכז מבקרים של ארגון Pecta, אפשר להתייעץ איתם והם גם מתפקדים כסוכנות טיולים ויכולים לארגן נהגים וכו׳. האזור בו נמצא המשרד שלהם נחמד, ונמצא ליד פארק מושקע. יש שם גם מלון עם מסעדה יקרה יחסית אך כיפית עם דרגשי ישיבה על הנהר.
אנחנו ישנו בפמיר לודג׳ שהוא די מפורסם ונראה שמרכז אליו את מרבית התרמילאים. אנחנו לקחנו את החדר הכי יקר שלהם - חדר זוגי עם מקלחת בחדר - וזה עלה 30 דולר ללילה. בגדול הגסטהאוס אחלה, המקום עצמו מאוד נעים, יש ארוחת בוקר טובה ואחלה כביסה. אבל הוא במיקום די מבודד ותקוע, מה שקצת יכול להעיק אם רוצים לעשות כל מיני סידורים במרכז או סתם לאכול ארוחת ערב.
אנחנו הגענו לחורוג בנסיעה במונית משותפת ממורגב, שעבורנו הייתה סיוט, וזכתה לתואר המפוקפק של הנסיעה הגרועה ביותר בטיול אי פעם. אבל זה פשוט עניין של מזל רע ובעיקרון אין סיבה שזה יהיה ככה. אצלנו לרוע המזל גם הרכב היה גרוע וכל הזמן נתקע (זה די בנוהל בפמיר אבל זה היה ג׳יפ מקולקל במיוחד). הבעיה העיקרית הייתה שזוג צעיר שנסע איתנו החליט שהוא מביא איתו שלוש עיזים אומללות. הם פשוט כפתו אותן חיות לברזלים בגג, נתונות לשמש הקופחת בנסיעה שהתארכה ליותר משמונה שעות (זה יכול גם לקחת 6 בעיקרון), מידי פעם הרעידו את האוטו בניסיונות לזוז ולא הפסיקו לחרבן ולהשתין מהגג על כל החלונות, מה שלא הטריד אף אחד מהנוסעים חוץ מאיתנו. החלונות לא היו ממש אופציה, כך שגם עשן הסיגריות הבאמת בלתי פוסק של הנהג נשאר ברכב. המראה של העיזים שכבר היו חצי גוססות בחורוג היה נורא. בקיצור זה היה רע, אבל בעיקרון הדרך עצמה, שמרביתה דרך עפר, היא סבירה ואין סיבה שנסיעה בלוקל תהיה סיוט כזה.
הנסיעה מחורוג לדושנבה לקחה לנו בערך 12 שעות. התפללנו שנצליח לחסוך את הנסיעה ולעלות על הטיסה שאמורה להיות ממש יפה משדה התעופה הזעיר והעלוב במיוחד של חורוג, אבל כמו שכל אחד בחורוג יגיד לכם הסיכויים לכך ממש נמוכים. יש רק טיסות של החברה הלאומית טג׳יק אייר. המטוס הקטן (פחות מ20 מקומות) יוצא בבוקר מדושנבה רק אם המזג אוויר מצוין ואין בכלל רוחות או עננות בנתיב, או תקלה אחרת. במקרה שלנו ביום בו הגענו נאמר כי אין טיסות היום כי נגמר הדלק. אין אפשרות להזמין כרטיס מראש, בעיקרון מגיעים למשרד (כלומר לבניין ישן ללא שום שלט) בבוקר, נותנים לבחור המצ׳וקמק צילום דרכון והוא אמור להכניס אתכם לרשימה של היום למחרת או מתי שתגידו. בגלל שרב הזמן הטיסות מתבטלות בדרך כלל יש רשימות המתנה ובטח כל מיני מקומיים עם עדיפות, ככה שגם אם יש מטוס צריך שיהיה לכם מקום. אם הגעתם בבוקר ויש מקום - זכיתם ואפשר לקנות כרטיס (כמה עשרות דולרים). בכל מקרה נקודת היציאה של המוניות המשותפות לדושנבה היא בשדה התעופה, 350 סומוני לאדם. אם עושים את הכיוון ההפוך ורוצים לטוס מדושנבה זה אמור להיות הרבה יותר פשוט ולפחות מבחינת מקום זה בדרך כלל לא בעיה.

דושנבה

על דושנבה לא נרחיב כי היינו בה רק יומיים ועשינו כמה פגישות בענייני עבודה.
ישנו במלון יקר ולא מאוד מוצלח, ניצלנו את הזמן לאכול אחלה אוכל (היה לנו כמה ק״ג טובים להחזיר).
מומלץ מאוד לנסוע לשוק המקורה כדי לשתות מיץ רימונים ולקנות פירות יבשים.
אכלנו גם במסעדה פרסית שנחשבת מוסד ותיק של אוכל פרסי מעולה.

טיפים

• אנחנו הגענו מהארץ עם רב האוכל לטרקים. בטג׳יקיסטאן זה יהיה כמובן יותר זול לקנות אבל המבחר והזמינות כאמור מוגבלים. כנ״ל לגבי תרופות, כדוריות לטיהור מים וכו׳.

קישורים חיצוניים

• טרק מהכפר פסור אל לב קרחוני הפמיר
• טרק קצר באזור מורגב, הרי הפמיר
• טרק האגמים בפמיר