טרק מהכפר פסור אל לב קרחוני הפמיר

רקע

קראנו על הטרק מהכפר פסור בסיפור הדרך המצוין של עומרי שקותאי שעשה לנו המון חשק.
זה טרק של ארבעה ימים, הלוך חזור שמתחיל בכפר פסור ועולה אל תצפית על כמה מהקרחונים המרשימים של הפמיר. הטרק מאוד נידח ולא הרבה עושים אותו. ההליכה לא קשה במיוחד בחלק הראשון, אבל אז הופכת לא נעימה בכלל כשהשביל רץ לאורך קרחון גדול על דרדרת אינסופית.
אם טיול בלב קרחוני הפמיר לא נשמע מפתה מספיק, העובדה שחיים באיזור נמרי שלג תעשה את העבודה (גם אם ברור שהסיכוי לסימן כלשהו מהם הוא קטן, בטח בעונה הזו).
האתגר העיקרי הוא הגעה וחזרה, על כך נספר מיד.

התארגנות ונסיעה

היינו במורגב והיה לנו זמן לא ארוך בטג׳יקיסטן וקצת נרתענו מלשרוף ימים ארוכים בנסיעות אל ומהכפר פסור. עומרי העריך 7-8 ימים סה״כ, מתוכם רק ארבעה הטרק עצמו ואנחנו בכלל היינו יום נסיעה נוסף אל חורוג ממנה הוא יצא לדרך.
לפי המפה, נדמה היה שיש פתרון - למצוא נהג במורגב דווקא ולהגיע אל פסור מצפון. זה גם יוצא קצר יותר מבחינת קילומטרז׳. אחרי הטרק תכננו ללכת שלושה ימים במורד הברטנג ואז לעלות מהכפר ברדרה דרך פס ברדרה לכיוון טרק האגמים ולסיים בבאצ׳ור. 12 ימים עד חורוג, בדיוק הזמן שנשאר לנו.
זו אולי תוכנית מעולה על הנייר אבל לא מעשית מסתבר. הנהג היחיד שהסכים לנסוע לפסור מצפון התחרט כשחברים אמרו לו שהדרך לא עבירה ומסוכנת. בדיעבד הבנו שאנחנו לא היחידים שבנו על הפתרון ״הגאוני״ הזה שעל פי המפה אפשרי ובפועל כנראה שלא. מפה לשם, אחרי נסיעה לחורוג וקלקול קיבה קצר מצאנו את עצמו עם 9 ימים בדיוק אבל עם רעיון נוסף שיאפשר להספיק גם את הטרק של פסור וגם את האגמים. תכננו למצוא נהג שיקח אותנו לפסור, יחכה שם ובסוף הטרק יוריד אותנו לברדרה משם נמשיך לאגמים.
בעקרון כדי למצוא נהג עם ג׳יפ אפשר ללכת מוקדם בבוקר לבזאר. מבחינתנו זה היה סיכון של לאבד עוד יום וגם תכלס לא הייתה לנן סבלנות לזה אז פשוט הלכנו למשרד של ארגון pecta שמתפקד כמרכז מידע וכסוכנות טיולים, הם נמצאים במרכז העיר סמוך לפארק. פורוח, הבחורה הנחמדה שם שדיברה אנגלית מצוין אמרה שהתוכנית נשמעת אחלה אבל זה הולך להיות יקר. חישוב של הקילומטראז׳ כפול 0.6 סנט בערך ועוד 20 דולר לכל יום המתנה יצא 380 דולר (תאכלס לא סכום נורא אם יוצאים קבוצה). היינו מוכנים לסדר גודל הזה והסכמנו. הלכנו לסיבוב בעיר של שעתיים וקיווינו שאכן ימצא נהג כשנחזור. כשחזרנו פורוח לקחה אותנו לפגוש את דיש ואת הג׳יפ שלו. הוא בדיוק היה עסוק בלנקות אותו כי רק אתמול חזר מפסור. מבסוטים מהרכב הישן אך משובח (לנד קרוזר 78) ומהנהג דיש, קבענו לצאת למחרת בבוקר.

יום 0 - נסיעה מחורוג לפסור

קצת אחרי שבע בבוקר דיש הגיח בסערה לחניה של הפמיר לודג׳. הוא התגלה כאחלה גבר ובעיקר כנהג המושלם לבארטנג. הוא הכיר כל פינה בדרך הארוכה, פטפט לשלום עם כל מי שחלפנו על פניו כשהוא תמיד מסביר בחיוך כמעט בלי שיניים - ״מיי פרינד!״. הוא אשכרה הכיר את כל המכוניות בעמק על בעליהן (טוב נו זה בקושי הגיע למספר דו ספרתי). הוא גם היה מלא מורק״ים: פה לפני שמונה שנים הוא התגלגל עם הרכב לנהר כשפגע בו סלע גדול שניתק מההר, יצא בעור שיניו ורץ בתחתונים קופא מקור ארבעה קילומטרים לכפר הקרוב. במקום אחר הוא הסביר איך פעם בחורף כשהכל היה שלג הוא הצליח להסיע אישה הרה מאחד הכפרים ללדת, והמשפחה כל כך שמחה שקראו לילד דיש. לקראת הצהריים הבחנו בהתקהלות באחד הכפרים שהתבררה כחתונה. תוך כמה דקות מצאנו את עצמנו ליד השמיכה הפרוסה בחלק של הנשים, עם צלחת בשר ותפוא משובחים ושאר כיבודים. כולם ישבו על הרצפה והיה שולחן אחד, שהיה נראה עם אווירה כבדה - החתן והכלה בשמלה אדומה ישבו בארשת רצינית, מוקפים באוכל אבל לא אוכלים. בעוד כל שאר האנשים שהתאספו בנתיים מהכפרים השכנים מפטפטים בעליצות, אוכלים, ומידי פעם גם רוקדים מה שהוצג כריקוד פמירי מסורתי (כל הזמן שר בטג׳יקית ובפמירית עם זמר מלווה באורגן), הזוג המאושר לא היה נראה חוגג. שתי בנות עם אנגלית טובה פרסו עלינו חסות ולא הפסיקו למזוג תה ולהפציר בנו לאכול, לשאול מלא שאלות ובסוף גם להסביר לנו שאנחנו הולכים לרקוד איתן. ניסינו לסרב בנימוס מודעים לכך שגם ככה כולם קצת בוהים בנו, אבל הן אמרו שתיירים שבאים לפה תמיד בסוף רוקדים, ולעולם לא סירבו להן. טוב נו יאללה, נמלא את תפקידנו פה כראוי. אחר כך הפגנו עניין בזוג הצעיר, שקצת הרגשנו שעשינו להם קראש לוודינג. גילינו שהם גרים בכלל בדושנבה, היא בת 20 הוא כנראה בן 30, אבל תכלס למארחות שלנו לא היה כל כך מושג מי הם. בסוף המשכנו בדרכנו, לא לפני שאספו לנו שקית עמוסה תפוחים וענבים לדרך.
בקיצור אחרי כעשר שעות של נסיעה יפה מאוד הגענו לקראת ערב לפאסור - כפר יפייפה וקטנטן בקצה העמק. דיש הוריד אותנו ליד בית שנראה חדש ומדונדש ועל כן בלט בין בתי הבוץ האחרים, ואף התהדר בשלט ״הום סטיי״. היה נראה שציפו לנו. הבעל הצעיר הוא מורה לאנגלית ורוסית בבית הספר שבכפר.

יום 1 - מהכפר פסור (3000 מ׳) לאגם חפרז (4050 מ׳)

יום של עלייה נוחה ברובה בעמק, כ- 23 ק״מ. התחלנו את היום בשבע בבוקר עם ארוחת בוקר מעולה שכללה מלא ביצי עין, לחם ודייסה מתוקה טעימה ממש. השביל יורד מהכפר לאורך הגדה הימנית של הנחל כמעט עד תחנת הכח ההידרואלקטרית שנמצאת 10 דק במעלה הנחל. קצת לפני התחנה יש גשר חדש עליו חוצים לגדה השניה לאורכה הולכים כל היום.
השביל מאוד ברור לאורך כל היום ומטפס לאט. הנחל מאוד יפה ולאורכו ראינו הרבה עצים בשיא השלכת. אחרי בערך 8 ק״מ יש נחל שמתחבר מדרום, אותו חצינו על גשר חדש נוסף, ואחריו חורשה יפה לעצירת צהריים.
בשעה 14:00 הגענו לקבוצת אגמים קטנה של כחמישה אגמים בצבעים משגעים. הלכנו בין האגמים ודיי זנחנו את השביל שבכלל לא יורד אל האגמים ומטפס גבוה על הגדה הדרומית של העמק. זה עלה לנו בהליכה לא נוחה של כחצי שעה על בולדרים, אבל האגמים באמת יפים וגם ראינו מכרסם קטן עם אוזנים גדולות בין הסלעים. בכל מקרה עדיף להצמד לשביל. אחרי שהגענו עד לאגם הבא בגובה 3900 ועלינו ממני בסוף חברנו חזרה לשביל וטיפסנו איתו אל אחד משני קרחונים שחוצים את העמק וצריך לחצות אותם כדי להגיע לאגם Khafarz הגדול. החציה של הקרחונים פשוטה אם מתמידים עם השביל (אין הליכה על קרח, רק על דרדרות).
כשהגענו לנחל בין הקרחונים כבר התחיל להחשיך וקיווינו לעצור לישון. היה מקום טוב לאוהל אבל לא היו מים אז החלטנו לחצות את הקרחון השני בכל זאת ולישון לצד האגם. בזמן החציה התחיל לרדת שלג כבד. חצינו בהליכה מהירה והגענו קצת לפני 18:00 לאגם חפרז עליו מצאנו נקודת שינה מהאגדות. כל השטח כבר נצבע לבן ומיהרנו להקים אוהל ולבשל ארוחת ערב בתוך האיגלו שלנו.

יום 2 - מאגם חפרז כמעט עד התצפית (4700 מ׳)

אנחנו החלטנו שבא לנו לישון ולהעביר זמן בתצפית עצמה, אז עלינו עם התיקים וקיווינו שאכן יהיה מקום טוב לאוהל. בתכלס החלוקה ההגיונית, הנוחה והנכונה יותר מבחינת גבהים היא כפי שמתואר בסיפור הדרך של עומרי.
התחלנו את היום השני בתוך שלג של 20 ס״מ בערך שצבע יפה את כל העמק. ההליכה לצד האגם נוחה. בקצה העמק יש נהר שצריך לחצות צפונה, אבל אחרי הלילה הקפוא הזרימה הייתה חלשה והצלחנו לדלג על סלעים ולא להרטיב רגליים. אחרי הנחל מטפסים מעט בעמק שממשיך מערבה.
החל בנקודה הזו ועד התצפית של סוף המסלול השביל פחות ברור שעובר בין הדרדרות שמצפון לקרחו. עדין יש רוג׳ומים מדי פעם אבל החיבור של הדרדרת והקרחון זה אמצעי הניווט העיקרי. אין הרבה מים זורמים בדרך. יש נקודה שדקורה בmaps.me כנקודת קמפינג, ואכן יש שם גם נחלול שכדאי למלא בו מים. האגם המתואר בסיפור דרך של עומרי היה יבש לגמרי. באזור של האגם אנחנו הלכנו לפי השביל שדקור בmaps.me, ולכן נאבקנו לשמור גובה על הדרדרות ולא ירדנו. זה לגמרי מיותר, עדיף ללכת בוואדי.
עם התיקים הכבדים הדרך לקחה לנו הרבה יותר זמן מהצפוי. הערב התגנב ועוד היינו בתוך קרחונים ודרדרות מכל הכיוונים. לא היה נראה שתצוץ נקודה מוצלחת לאוהל. דיי מותשים פשוט טיפסנו לנקודה גבוהה בה הדרדרת מפולסת יחסית, התחלנו לפנות סלעים גדולים כדי להעמיד אוהל, ותוך כדי בנינו חומה קטנה נגד הרוח.
הטמפרטורות צנחו מהר למינוס דו ספרתי והרוח לא הפסיקה. אבל הנוף היה מטורף לחלוטין והצבעים בשמיים לא מהעולם הזה. קצת לפני שהחשיך לגמרי, עלה מול המרפסת הפתוחה של האוהל שלנו ירח מלא מדהים. אחרי ארוחת ערב חמה ניסינו לישון. המשטח היה פשוט נורא והיה קר אבל היינו מספיק עייפים כדי להירדם קצת.
הירח המלא, הקרחונים שמסביב, ההרים המרשימים מכל הכיוונים והאוהל הבודד היו תפאורה מעולה לאיזה נס. ובאחת בלילה אולי הוא באמת קרה כשהתעוררנו מנהמה לא מזוהה ליד האוהל. הרעש התחבר לי לחלום ולקח לי כמה שניות לשכנע את עצמי שבאמת שמעתי משהו וששווה להוציא את הראש מהאוהל ולחפש תנועה. בחוץ לא היה זכר לשום דבר חי. חזרתי לאוהל במחשבה שדמיינתי ואז יפעת שאלה אם גם אני שמעתי את החייה שבחוץ. אנחנו לא יודעים מה זה היה, אבל זה בטח לא נשמע כמו יעל, עז הרים או זאב. רוב הסיכויים שלא באמת זכינו לביקור של החתול הכי נחשק, אבל כך או כך הרגשנו ברי מזל לחלוק איתו את הקרחונים הנידחים של הפמיר ללילה אחד.

יום 3 - הגעה לתצפית וחזרה לקבוצת האגמים

הבקרים תמיד היו הרגע הקר ביותר אז מאוד שמחנו להתעורר כשהשמש פגעה באוהל שלנו מוקדם בבוקר - עוד יתרון של לינה במקום גבוה וחשוף.
החלטנו להשאיר את הציוד כמו שהוא ולצאת עם קצת מים ונשנושים לעבר התצפית. ההליכה לקחה לנו שעה בערך לכל כיוון. התצפית עצמה הייתה יפה אבל לא מרשימה כמו שדמיינו. שדה הראיה קצת חסום ע״י השלוחות שיורדות מצפון ומדרום. נראה שאפשר לשפר את המצב עם טיפוס של כמאתיים מטרים בגובה על הגבעה שמדרום אבל לא ניסינו. בכל אופן רואים יפה כמה קרחונים ענקיים ופסגות מרשימות. בדיעבד בנקודה עצמה יש גם אחלה משטחים אוהלים, והיה גם נחל לא רחוק שהיה נראה זורם אבל אנחנו לא בטוחים. חזרנו, קיפלנו את הציוד והתחלנו את הירידה הארוכה חזרה לפסור. גם הדרך חזרה לקחה זמן, אבל הקפדנו יותר להישאר על השביל וזה היה טיפה יותר נוח.
הגענו לקראת ערב לנקודה נוחה לאוהל קצת אחרי חציית שני הקרחונים שאחרי אגם חפרז.

יום 4 - חזרה לפסור

נותרו לנו כ- 18 ק״מ לרדת. הדרך לקחה בערך 4.5 שעות בהליכה מהירה עם מעט עצירות.
הגענו לפסור בשעה 14:00. כולם בכפר היו עסוקים בעבודה בשדות החיטה אבל המארחים שלנו כבר היו מוכנים לקראתנו עם מרק תפוחי אדמה עם בצל ובשר כבש. אחרי ארוחה ומקלחת חמה בטפטוף נפרדנו מפסור ויצאנו עם דיש לכיוון ברדרה אליה הגענו בערב. מברדרה יצאנו לטרק האגמים עליו כתבנו סיפור דרך נפרד.

סיכום

המסלול לא אכזב והנופים מרשימים ויפים במיוחד. הניווט יחסית פשוט וחוץ מהסוף השביל נוח, אבל חשוב להבין שכל האזור נידח במיוחד, כך שאם קורה משהו יכולת התגובה מאוד מוגבלת, במיוחד אם אין נהג ורכב שמחכים בפאסור… אנחנו לא פגשנו אף אחד, כולל רועי צאן, במשך כל המסלול.

טיפים

• פסור זה כפר זעיר ונידח (ויפה), לא לבנות על להצטייד בו
• ארבעה ימים עלול להיות צפוף (במיוחד אם מתעקשים לעלות עד הסוף עם התיקים) קחו יום ספייר אם יש לכם זמן
• עשינו את הטרק מאוקלמים לגובה. אם אתם לא, חשוב לחלק את הימים אחרת ולא לטפס כל כך מהר
• מפות: אנחנו השתמשנו במכשיר תקשורת לוויני אינריץ׳ לניווט, עם הנתיב שטענו מסיפור דרך, ובאפליקציה maps.me