טרק בעמק ה- Markha Valley

רקע

המרקה הוא נהר יפיפה הזורם לכל אורח השנה. לאורכו כפרים קטנים שתושביהם מתפרנסים מחקלאות ומתיירות.
טרק המרקה ואלי הוא טרק מצוין למי שמעוניין לטייל עצמאית ללא ציוד מלא, ולהתארח בבתים של מקומיים (במה שנקרא הום סטיי).
את טרק המרקה אפשר ללחבר למסלולים רבים וליצור טרקים באורכים שונים ודרגות קושי שונות.
אנחנו בחרנו לחבור לעמק בדרך היפה מהכפר לאטו (Latho) שעל כביש לה-מנאלי. הדרך יחסית קשה וגבוהה מאוד. אין לאורכה כפרים ולכן יש להצטייד מראש בציוד לינה ובאוכל לשלושה ימים.

הגעה

תחילת המסלול מהכפר לאטו שעל כביש Leh-Manali. ניתן להגיע אליו עם כל כלי רכב שעושה את המסלול - ג'יפ, אוטובוס מקומי וכו.. אנחנו הגענו לכפר בעזרת טרמפ מנקודת סיום של טרק אחר שעשינו.

התארגנות והכנה

אוכל -
למגיעים מלה מומלץ להצטייד שם באחד הסופרים הגדולים שניתן למצוא בעיר. למגיעים מטרק אחר מומלץ להגיע תחילה לכפר RUMTSE הסמוך, בו מספר מסעדות וחנויות קטנות. בלאטו עצמו תוכלו לבקש צ'פאטי ארוז להליכה מבעלי הגסטהאוס הגדול בתחילת השביל.

ציוד -
אוהל וציוד לינה ניתן לקנות או לשכור בלה במחירים סבירים.

מים -
המסלול עובר ברובו ליד נחלים. בחלק מהאזורים תוכלו למצוא מעיינות של מים מעולים ובחלקים אחרים תיאלצו לטהר מים מהנחל הראשי. מסוף היום השני עד אמצע השלישי ישנם פחות מים (תלוי בעונה).

פרמיט -
לא נדרש למסלול!

מפה -
ניתן לקנות בלה בכל חנות ספרים או חנויות אחרות. מומלץ לקנות את המפה "Ladakh And Zanskar" של הוצאת Milestone. היא שימושית להרבה מאוד מסלולים באיזור. אם אתם מתכננים רק על המרקה יש לאותה הוצאה מפה ייעודית לטרק הזה.

יום א'

יצאנו לדרך בשעה 09:00 בבוקר אחרי לילה בגסט האוס שנמצא בקצה הכפר לאטו. לפי המפה תחילת השביל נמצאת כחצי ק"מ צפונית ללאטו בכפר בשם RONG. שם הכפר לא הדליק לנו נורת אזהרה, והתחלנו ללכת לכיוונו. אחרי 15 דק' של ירידה ראינו את בעלת הגסטהאוס רצה לעברנו להגיד לנו שאנחנו טועים. הראינו לה את המפה והמשכנו בדרכנו. המשכנו ללכת ולאט לאט הבנו שמשהו לא מסתדר. היינו כבר שעה מלאטו ולא הגענו לשום מקום. החלטנו לחזור ללאטו וללכת כפי שאמרה בעלת הגסטהאוס. תפסנו טרמפ בארגז של משאית פועלי כבישים והגענו בחזרה ללאטו כעבור 10 דק'.
יצאנו שוב לדרך בשעה 11:00 בשביל שבעלת הגסטהאוס הראתה לנו.
השביל מתחיל ממש לפני הגשר שבקצה הכפר וחצי מהיום הראשון על הנחל הזורם תחתיו.
הנחל הוא נחל יפה הזורם בעמק מצוקי עם הרים גבוהים סביבו. מצידו הימני הרים עם סלעים אדומים-בורדו ומשמאל גוונים אפורים. רוב הדרך לצד בין בולדרים אך ההליכה נוחה.
אחרי שעה הליכה, פגשנו יצור מוזר מסתכל עלינו בין הסלעים. הוא רץ בטירוף מסלע לסלע תוך שהוא נעלם ומופיע. הוא היה דיי פחדן אבל גם סקרן ואפשר לצלם אותו. בדיעבד התברר שזהו ה- MOUTAIN WEASEL, סוג של סמור החי בהרים, לרוס בקרבת יישובים, והוא החיה הכי אדירה שתמצאו בסביבה.
המשכנו ללכת, מדי פעם נאלצים לחצות את הנהר, פעמים בדילוג בין הסלעים ופעמים בהליכה יחפים בתוך המים.
קצת לפני השעה 14:00 הגענו לפיצול גדול בנחל ועצרנו לארוחת צהרים של מרק, צ'פאטי, טחינה ובצל סגול.
השביל ממשיך בגדה המערבית של הנחל, ימינה בפיצול, והוא נראה מלמטה תלול וקצת מסוכן. בפועל הוא באמת תלול אבל הוא מספיק רחב ונוח להליכה.
ההליכה בקטע הנחל הזה יפה מאוד, הנחל תלול ובעל מפלים רבים. בצד הימני ראינו צורות סלעים דמויות פטרייה, כמו זו שבתמנע.
בשעה 17:00 הגענו לאיזור טוב ללינה. זהו פיצול נחלים נוסף בו פונים ימינה, אך הנחל ליצדו הולכים לא זורם ולכן זו נקודת המים האחרונה.

יום ב'

התחלנו ללכת בשעה 10:00 לאורך הנחל שעולה ימינה. השביל לאורכו ברור ונוח. לאורך הדרך שיחים קוצניים דמויי סירה קוצנית שחיים בהם מכרסים דיי גדולים שרצים בטירוף משיח לשיח.
עם העליה הואדי נעשה רחב ופתוח יותר, והנוף מעט משתנה.
לקראת השעה 11:30 השביל התעקל שמאלה, עזבנו את הנחל והמשכנו בעליה לפאס הראשון. אחרי כמה מאות מטרים השביל נעלם לגמרי אבל הכיוון הכללי דיי ברור.
הגענו לפאס (Puzela Pass 4950) בשעה 12:30. הנוף היה מטורף לגמרי והאווירה הדרמטית התעצמה עם רוחות חזקות מאוד שנשבו וברד כבד.
אפשר לרדת מהפאס לכמה כיוונים והכיוון אליו הצביעה המפה הוביל לירידה תלולה של כמה מאות מטרים אנכיים. מצב המים שלנו היה כרגיל גבולי וניסינו להבין אם בקצה הירידה, בואדי בו תכננו לישון, יש מים זורמים. היה ברור שאם נרד ונמצא נחל יבש נהיה בבעיה. דחינו את ההחלטה עם ארוחת צהריים טובה מול הנוף.
כיוון שניתן היה לראות את הפאס של היום הבא, הרשנו לעצמו לשנות קצת את השביל. החלטנו לטפס על השלוחה לכיוון הפסגה המושלגת, לישון שם באיזור עם שלג ומעט מים זורמים ובבוקר לרדת לכיוון הפאס הבא.
הרעיון התברר כטוב סה"כ אבל הטיפוס היה קשה מאוד. לקראת אור אחרון הקמנו אוהל במוצא הואדי, בגובה 5500 בערך.

יום ג'

התעוררנו ב- 06:00 לבוקר מושלג. כ- 150 מטר מהאוהל ראינו ארנב גדול עומד בשלג. הוא נבהל ומיהר למקום אחר ואנחנו התחלנו לקפל את האוהל והציוד. השלולית הגדולה ממנה בישלנו את ארוחת הערב הקודם קפאה לחלוטין ומקור המים הזורמים הקרוב היה גבוה מאוד. הרתחנו ליטר שלג ויצאנו לדרך.
את תחילת היום עשינו באותו קו גובה לעבר הפאס הבא (ChagtsangLa Pass 5200) אליו הגענו בשעה 10:40 אחרי כשעה הליכה.
כאן מצאנו לרגלינו ואדי אדיר בעומק כמה מאות מטרים. השביל לא היה כל כך ברור וניסינו להבין מאיפה כדאי לטפס אל הפאס הבא והאחרון (LhalungLa Pass 5200) בחרנו נתיב והתחלנו לרדת. בתחילת הירידה התחברנו לשביל עיזים העובר באדמה עם בוץ שחור לחלוטין לכיוון מערב. בקצה הירידה שמחנו לגלות מים זורמים.
חצינו את הואדי והתחלנו בעליה. העליה תלולה מאוד מתחילתה וטיפסנו בזיגזג איטי. לאחר כשעתיים הגענו למעלה וזכינו בתצפית יפה על כמה פסגות מושלגות ועל הנחל המוביל לעמק המרקה.
תכננו לישון בכפר נימלינג (Nimaling 4740) והתחלנו בירידה לעברו. כשהתקרבנו לכפר גילינו שמדובר במתחם אוהלים לתיירים ולא בכפר של ממש. מחיר הלינה עם ארוחות ערב ובוקר לאדם הוא 750 רופי. העדפנו לישון באוהל שלנו והמשכנו כחצי ק"מ במורד הנחל.

יום ד'

קמנו ליום של מז"א מצוין. כשיצאנו מהאוהל בא לעברנו בחור מנימלינג כדי לגבות 130 רופי עלות קמפינג. הפעם לא היה לנו כח להתווכח, שילמנו ויצאנו.
לאורך כל היום יורדים בצורה דיי חדה. הנוף שבתחילת ההליכה עדין פתוח ודומה למה שראינו עד כה. ישנן הרבה חיות בדרך ביניהן מרמיטות, עייטים, בזים וכמה מכרסמים נוספים. הלכנו יחסית לאט ואחרי שעה וחצי הגענו לאגם קטן ויפיפה ממנו תצפית מרשימה.
המשכנו בירידה עוד שעתיים עד החיבור בין הנחלים Nimaling ו- Markha. העמק הופך צר ותלול ולו קירות מרשימים.
המשכנו לרדת ולקראת הכפר Hankar פגשנו להקת צבאים גדולה. הכפר נמצא באיזור מאוד יפה אבל לצערנו לא מצאנו בו מקום לאכול ארוחת צהריים.
עברנו את הכפר ואחרי רבע שעה נוספת הגענו לכפר קטן ובו כמה "מסעדות" שהציעו לנו כמה מסעדות אינסטנט "מאגי". בזמן האוכל מדריך טיולים מקומי סיפר לנו שכמה ימים לפני שהגענו היה שטפון גדול בעמק והשביל דיי נסחף.
אחרי שעתיים הליכה נוספות הגענו לפאתי הכפר אומלונג (Umlung 4030). בבית הראשון המרוחק מעט מן הכפר, מצאה אותנו משפחה מקסימה אצלה התארחנו. החוויה הייתה מדהימה - הם לקחו אותנו לראות את החממה שלהם בה גדלו כרובים, כרביות ולעים אחרים, הסבתא הזקנה הסתובבה בחצר עם תינוק קטן על הגב, הכינו לנו צ'אי והתחילו להכין את ארוחת הערב. הם הביאו ירקות מהגינה וקטשו אותם בתוך קערה גדולה, האמא הכינה מהם מומו מעולה ואכלנו איזה 30. האווירה הייתה משפחתית וחמימה ונהנינו לשבת על הרצפה בפינת האוכל ולהתבונן בהתרחשויות.
אח"כ הלכנו לישון בחדר קטן שאיבקו לכבודנו.

יום ה'

התחלנו את היום עם תה וארוחת בוקר של צ'פאטי טריים עם ריבה. קיבלנו גם צידה לדרך - תפו"א, חטיפי מאנץ' (שוקולד נחות דמוי טורטית), צ'פאטי ומיץ. אמרנו תודה, שילמנו מחיר מצחיק של 500 רופי לשנינו ביחד, נפרדנו מכולם והתחלנו את היום.
התכנון היה ללכת בקצב מהיר, ולהגיע לפני רדת החשיכה לכפר סקיו (3430 Skyu) המרוחק כמעט 30 ק"מ מאומלונג. הדרך בירידה מתונה וההליכה נוחה.
לאחר כשעה של הליכה נתקלנו במכשול - השביל עובר בתוך נחל ללא גשר ולא התחשק לנו לחצות יחפים. הסתכלנו מסביב ולשמחתינו מצאנו שביל בנוי העובר מימין על צלע ההר. התחלנו ללכת בו כאשר כבר בהתחלה היה מאוד תלול, צר ומלא דרדרות. חלפנו כמה נקודות דיי מסוכנות ועלינו בערך 50 מטר מעל הואדי, רק כדי לגלות קטע הרוס לחלוטין של השביל שקרס לעמק. חזרנו בזהירות וחצינו את הנחל בתוך המים.
בהמשך ההליכה ראינו שלכל אורך הואדי ישנם שבילים בנויים אך רק לעיתים נדירות הם אכן שמישים אך לרוב מסוכנים וכדאי להימנע מהליכה בהם.
המשכנו ללכת ונאלצנו לחצות את הנחל כמה פעמים נוספות. השטפון שהיה בלט מאוד וכל השטח היה בלאגן ובהרבה אזורים השביל נסחף לחלוטין.
אחרי שעה נוספת של הליכה הגענו לכפר מרקה, הכפר הגדול שבעמק. בכפר הרבה בתים, בית ספר, גסטהאוסים ואתרי קמפינג.
המשך היום התנהל בהליכה נמרצת במורד הנחל. מדי פעם עברנו על פני כפר קטן או מבנה מבודד עם איזורים חקלאיים סביבו. באחד מהם עצרנו לצ'אי טעים והמשכנו ללכת.
לפאתי הכפר סקיו הגענו יחסית מאוחר בסביבות השעה 18:40. מהבתים הראשונים 15 דק' הליכה על ההום-סטיי הראשון. ההום-סטיי הגדול בסקיו ולא בהכרח המומלץ הוא מבנה גדול מאוד עם מטבח ענק והרבה פינות ישיבה. בקומה השניה מספר חדרים ושירותים מרכזיים. האוויר הייתה הרבה פחות בייתית אב האוכל היה טעים.

יום ו'

קמנו ב-7:00 ואכלנו א. בוקר ל צ'פאטי עם ריבה. גם כאן קיבלנו ארוחת צהריים ארוזה והפעם בתוספת לחם טיבטי ממולא תרד שהיה מעולה. הפעם המחיר היה כפול- 1000 רופי לזוג. שמחים ובאווירת אס"ק קלה יצאנו לכיוון הכפר Chiling שעל פי מה שנאמר לנו נמצא כ-3 שעות הליכה מכאן.
את הק"מ הראשונים עשינו על שביל שהוכשר לאחרונה לנסיעת ג'יפים והגענו כעבור שעה וחצי לפיצול נחלים. מהפיצול הראתה ההמפה עלייה לפאס לא גבוה וירידה לכיוון Chiling. מולנו ניצב הר דיי גבוה עם שביחל נח קצת מאיים שמתפתל עד לפסגה. כרגיל מצב המים שלנו היה דיי גבולי. על פי המפה ההליכה לא ארוכה ואחרי הטיפוס ירידה רצופה עד הסיום. לא היה בסביבה את מי לשאול וקצת תהינו על השביל שנראה לו מאוד בשימוש. התחלנו לטפס וכעבור פחות מחצי שעה היינו למעלה והנוף היה יפייפה. המשכנו באותו קו גובה בדך מדהימה מעל נהר ה-Zanskar. לאחר כ-40 דקות התחלנו בירידה תלולה. בדרך שמחנו לפגוש לפתע להקת צבאים גדולה מסוג יפה ממה שראינו עד כה (Blue sheep). הם ישבו ונחו על השביל עד הרענו את שלוותם. זו כבר הייתה הוכחה ברורה לכך שזה אינו השביל שבשימוש כרגע... ישבנו בתצפית היפה לארוחת צהריים והמכנו לרדת. די מהר הגענו לנהר הזנסקר.כל מה שנשאר זה לעבור את הגשר לכפר ולצאת לכיוון לה לארוחת-סוף-טרק מפנקת.
אבל תוכניות לחוד וגשר לחוד. האמת התפוצצה לנו בפנים... אין גשר.
לפי ההריסות ברור היה שהיה, אך כיום אין. מי ששרטט את המפה רחוק מכאן ואת הקללות העסיסיות אנחנו יכולים להטיח בסלעים ובמים המטונפים של הזנסקר.
ה-hot bucket הפושר לה נראה כמו חלום רחוק. השעה הייתה אחרי 14:00 והיה ברור שלא נוכל לעשות את הדרך חזרה בלי לשתות. החלטנו להרטיב כובעים ולהתקרר. סיננו בעזרת תחתונים נקיים שני ליטר, שמנו כמות כפולה של כדורי טיהור וקיווינו לטוב.
התחלנו לטפס חזרה ולשמחתנו פגשנו מרחוק שוב את להקת הצבאים. צילמנו והמשכנו כד לירידה של שביל הנחש. הפעם ראינו בברור מלמעלה את חבורת הפועלים העובדים על בניית גשר גדול ולידם מעין אומגה רעועה. נכון לכתיבת שורות אלו הגשר אמור להיות מוכן ורכבים יכולים לעבור לעמק המרקה. חצינו ב-cable car החורק והתחלנו את ההליכה לכיוון chiling על הכביש החדש שהיה בעבר השני יחד עם נזיר וכמה מקומיות. הנזיר שהיה מצ'ילינג הסביר שיש קליטה בכפר ואולי ניתן להשיג טלפון במעלה הכפר, אך המליץ לישון בכפר ולמחרת בבוקר לתפוס טרמפים או לקחת את האוטובוס שעובר בסביבות 12:00.מצאנו הום סטיי נחמד מאוד עם נוף יפה ומשפחה נחמדה בתחתית הכפר. לארוחת ערב קיבלנו מרק נודלס מעולה (thenduk) והמון תה טעים.

יום ז'

קמנו ב-7:00 לא. בוקר של צ'פאטי, חמאת בוטנים וטחינה וירדנו לגשר לתפוס טרמפים או אוטובוס, מה שיבוא קודם. אחרי שעתיים תפסנו ג'יפ ללה יחד עםאב המשפחה שנסע, בין השאר, להטעין את המנורה שקיבלנו ללילה בלה. כעבור שעה וחצי של נסיעה מאוד יפה הגענו ללה, שילמנו 150 רופי כל אחד ופנינו לרחוב Changspa.

קידמה בפתח

החל מאוקטובר 2012 עמק המרקה מחובר לכביש. אין לנו מושג איך זה ישפיע על העמק אבל בטוח שחלק מהדברים ישתנו.

טיפים

• אנחנו טיילנו מעט מחוץ לעונה. היו מעט תיירים והיה פנוי בכל מקום. ביא העונה אומרים שיכול להווצר עומס בהום סטיי וכדאי להגיע מוקדם למקומות הטובים, במיוחד ב-Nimaling