נגאלנד (Nagaland)

נגאלנד

מורכבת מ17 שבטים שלכל אחד מסורות משלו, חגים משלו ודיאלקט משלו, כך שנוצר מצב מרתק בו כמעט כל אחד מהנגאמים יודע מינימום 4 שפות- נגאמית, דיאלקט שבטי, הודית ואנגלית. חלק גם מבינים דיאלקטים של שבטים אחרים. הרוב המוחלט של האוכלוסייה הם נוצרים (98%!) והשפה הרשמית כאן היא אנגלית (דבר שמקל מאוד את ההתנהלות במדינה בתור תייר). האנשים בנאגאלנד נחמדים בצורה בלתי רגילה ויודעים אנגלית שוטף וישמחו תמיד להגיש עזרה לתיירים, שהם כמובן עוף לא שגרתי בנוף האנושי המלוכסן בנאגאלנד. כמו כן לאור העובדה שהם נוצרים אדוקים הם תמיד יתרגשו לפגוש אנשים מארץ הקודש אז אל תתביישו להתרברב בעובדה הזו. התרבות כאן בהשוואה לשאר מדינות המזרח היא מערבית למדי והם לגמרי לא מנותקים אך עם זאת המסורות השבטיות במדינה נשמרו בצורה יוצאת דופן והן נחגגות בשלל פסטיבלים לאורך השנה.

קוהימה (kohima)

עיר נחמדה שדי קל להסתובב בה, יש כביש ראשי אחד שעובר פחות או יותר דרך כל העיר.
לינה- בצמוד לתחנת האוטובוס NST(Nagaland State Transportation) ישנם מספר מלונות זולים ופשוטים. אנחנו ישנו במלון בשם Hotel Capital ב400 רופי ללילה.
אוכל- אין הרבה מסעדות ואנחנו נעזרנו בעיקר בדאבות הפזורות ברחבי העיר כדי להשקיט את הקיבה.
אטרקציות- ניתן לצעוד לאורכו של הכביש הראשי מהקצה הדרומי, לקטדרלה המרשימה, בית הקברות הצבאי לחללי מלחמת העולם השנייה שנפלו בקרב קוהימה, לבזאר הנאגאמי שאפשר לקנות בו הכל החל מצלופחים,תולעים וקרפדות, לירקות, פירות ובגדים למיניהם. הליכה בקטע דרך זה תדרוש מכם 4-5 שעות בקצב נוח. בדצמבר, לפני החגים, פותחים כל מיני אטרקציות ייחודיות כמו שוק לילה ששווה לעבור בו ולטעום את המאכלים המקומיים, לונה פארק שלם עם רכבות הרים וגלגלי ענק ומופעי מוזיקה למיניהם.
תחבורה-
יש שתי דרכים עיקריות להגיע לקוהימה מגווהטי- רכבת ואוטובוס. אנחנו התקדמנו לקוהימה באוטובוס שיוצא מתחנה הממוקמת כמה דק הליכה מהמלון בגווהטי (נמצא בסיפור דרך של אסאם) ונושאת את השם Network Travells בשלט צהוב גדול. את הכרטיסים ניתן לקנות בדוכנים הפזורים בעיר בעלי אותו שם. מחיר הכרטיס הוא 600 רופי לאדם והאוטובוס יוצא כל יום ב1730 מגווהאטי ומגיע לקוהימה כעבור 13 שעות בערך. דרך נוספת להגיע לקוהימה היא לקחת רכבת של 5 שעות לדימאפור (Dimapur) ומשם מונית של שעתיים וחצי לקוהימה. אם תחליטו לקנות כרטיס לסליפר העלות תהיה 180 רופי לאדם ועלות המונית מדימאפור היא 220 רופי לאדם לפי מה שמקומיים סיפרו, לא בדקנו.
מוניות בתוך קוהימה עצמה אמורות לעלות 80 רופי וכדי לצאת מן העיר מומלץ בעיקר להעזר באוטובוס מה- NST או בסומו (ג׳יפ שמשמש כמונית משותפת)
הרכבים לכל היעדים יוצאים בשעה מוקדמת בדר״כ ולכן ברוב המקרים תצטרכו להשכים קום ולהתייצב כבר ב6 בתחנה.

פסטיבל הורנביל(Hornbill)-

נערך בכל שנה החל מהראשון בדצמבר עד לעשרה לחודש. הפסטיבל עצמו מכונה Festival of Festivals והוא בעצם חגיגה של כל 17 השבטים של נאגאלנד המציגים את מסורותיהם ע"י ריקודים, קולינריה ייחודית, מלאכת יד ועוד. הפסטיבל נערך במקום שנקרא Kisama Heritage Village הממוקם כ9 קמ דרומית לקוהימה. הפסטיבל עצמו הוא אטרקציה תיירותית מפורסמת ופגשנו מבקרים שלא נהנו מהחוויה התיירותית מדי, עם זאת לפי דעתנו, הפסטיבל משמר בצורה יפה מאוד מסורות וריקודים שהיו נעלמים כמעט לגמרי אלמלא הפסטיבל.
לינה- אנחנו ישנו בהום סטיי בכפר שגם הוא נקרא קיסאמה (תיזהרו לא להתבלבל כשאתם מגיעים כי הבתים נמצאים למטה ואילו הכפר של הפסטיבל נמצא במעלה הגבעה). יש מספר בתים בכפר שמציעים חדרים וסיכוי טוב שרובם עושים זאת במיוחד לרגל הפסטיבל, בכל מקרה אין סיבה לישון בכפר אם לא באתם לפסטיבל. אם אתם כן מתכננים להגיע בזמן הפסטיבל עדיף לישון בקיסאמה בגלל שזה מרחק הליכה ואילו מקוהימה צריך לנסוע במונית/אוטובוס. אנחנו לא עשינו בוקינג מראש והגענו לכפר והפנו אותנו. על כל פנים אין למצוא את ההום סטייס האלו באינטרנט ולנחיותכם נצרף מס׳ של המשפחה אצלה ישנו-
Azi Kisama- +919856840870
כיאה לכל אירוע תיירותי גם בהורנביל תתקשו למצוא חדרים זולים והמחירים בהוסטיי ינועו באזור ה800-1000 רופי לחדר.
אוכל- בפסטיבל יש מגוון רחב של אוכל וזו חלק מחוויות הפסטיבל. השבטים השונים יציגו לכם בגאווה את מנות הבית שלהם שיכללו ב99% מהמקרים חזיר בצורה כזו או אחרת. בנוסף תוגש בירת האורז המקומית בכל מקום ותצטרכו לשתות אותה מנימוס אז תכינו את הקיבות.
הכניסה למתחם הפסטיבל עלתה 10 רופי לכרטיס (30 רופי למצלמה, רק אם רואים אותה :).
אטרקציות- מעבר לשוטטות במתחם והחוויה האנושית, בכל יום יתקיים מופע מרכזי שיכלול ריקודים מסורתיים של השבטים השונים. לא לפספס.

פרן (peren):

כפר נעים שהגענו אליו קצת לפני חג המולד האנשים שם מאוד נחמדים ומארחים ונהנינו להישאר שם. הכפר עצמו הוא לא מיוחד או יוצא דופן ולא קיימת אטרקציה ייחודית במקום, למעט האנשים שמתרגשים מתיירים שהחליטו לפקוד אותם ושמחים להראות להם את החיים במקום. עם זאת אנחנו מאמינים שיש מקומות רבים כדוגמת זה במדינה.
תחבורה- סומו מדימפור עולה 230 (בערך).
לינה- ראזו (Rezeu guesthouse)
700 רופי ללילה, יש להם מטבח שאפשר לבשל בו (תה וקפה חופשי כל היום!) והמשפחה מאוד נחמדה.
יש גם אופציה לישון בגסטהוס ממשלתי שעולה 300 רופי ללילה.

מוקוקצ׳ונג(Mokokchung):

תחבורה- מקוהימה לקחנו את האוטובוס שיוצא ב6וחצי לעיר מוקוקצ׳ונג במחיר סביר בהחלט של כ-220 רופי לאדם. אם החלטתם לישון קצת יותר תוכלו לקחת סומו בשעה מאוחרת יותר שיעלה לכם באזור ה400 רופי לאדם. אחרי נסיעה קופצנית למדי של 7 שעות תכנסו בשערי העיר. מוקוקצ׳ונג עצמה לא מרשימה במיוחד ואין טעם להישאר בה מעבר לזמן הנדרש להתארגנות.
לינה- בתקופה בה טיילנו המלונות בעיר היו מלאים לגמרי או יקרים ובדרך נס מצאנו מלון נחמד שממוקם כ-10 דק הליכה ממרכז העיר במורד כביש ששמו Hospital Rd היוצא ממש מהכיכר המרכזית. המחיר היה 800 רופי לחדר זוגי ו1000 רופי לחדר של שלוש מיטות.
אטרקציות- האטרקציה המרכזית בעיר היא בעצם הכפרים שמסביבה. ישנם מספר כפרים שונים באזור ששווה לבקר בהם כדי לראות את הפסטורליות שבהם ולהתרשם מהמקומיים החביבים להפליא. אנחנו לצערנו ביקרנו בכפר אחד בלבד בשם לונגטונג(לבדוק את זה) הממוקם כשעתיים נסיעה ממוקוקצ׳ונג. שווה לבדוק אוטובוסים שמגיעים לאזור(מוקדם בבוקר כמובן) כי אם אתם לא קבוצה גדולה נסיעה במונית עלולה להיות יקרה (אזור 1500 רופי לכל היום). הכפר עצמו שליו,נעים ופרחוני והוא יושב על גבעה כך שנשקף ממנו נוף מרשים. כחצי שעה נסיעה מן הכפר ישנו מפל יפה בגובה 30מ בצמוד לחווה מקומית רחבת ידיים. האנשים בכפר נעימים ומסבירי פנים. הם ישמחו להזמין אתכם לתה ופירות בביתם אם רק תתנו להם הזדמנות.
אם בכל זאת אתם תקועים במוקוקצ׳ונג תוכלו להעביר את שעות הצהריים המאוחרות בטיפוס מדרגות קצר למגדל שמשקיף על הכיכר המרכזית ובעצם על כל העיר ולהנות משקיעה יפה מעל הרי נאגאלנד. משם ניתן להמשיך למוקוקצ׳ונג וילג׳ ולשוטט מעט בכפר הצמוד לעיר.

מון ולונגווה:

מון (mon):
תחבורה- בשביל להגיע למון עשינו סיבוב של יומיים שבו תפסנו טרמפים למריאני (mariani) שבאסאם (יש אפשרות לקחת משם רכבת לסיבסגר (sibsagar) ) ואז ישנו בג׳ורהאט (jorhat) יום למחרת נסענו באוטובוסים לסונארי (sonari) ומשם טרמפים למון. סיבוב לא מומלץ ובעיקרון עדיף לקחת אוטובוס חזרה לדימפור ומשם אוטובוס למון מה שיהפוך את החיים להרבה יותר קלים.
לינה- במון יש גסטהאוס אחד ראוי שקוראים לו הלסה קוטג׳ והוא גם יקר בהתאם (1500 רופי לחדר) במקרה שלנו שאלנו אנשים במון והגענו לבית של לונגשה- מדריך תיירים שאירח אותנו בבית שלו ואחר כך בלונגווה (כפר לא רחוק) אצל ההורים שלו בהומסטיי ב600 רופי ללילה (לא כולל אוכל).
אטרקציות- מון היא לא עיר נעימה באופן כללי ואנחנו העדפנו לברוח משם כמה שיותר מהר, הכפרים שמסביב למון הם העניין העיקרי, יש המון כפרים מעניינים. ההמלצה שלנו היא לדבר עם המקומיים, והנחמדים שביניהם יזמינו אתכם לכפר שלהם להתארח.

לונגווה (longwa):
לונגווה הוא כפר נחמד ויחסית מאוד מתוייר באזור, שנמצא בחציו בתוך הודו וחציו השני בבורמה. הנוף מהכפר יפה, מומלץ להגיע לאבן הגבול שהיא נקודת תצפית טובה. בנוסף אפשר לעשות טיולי יום מהכפר ולהגיע לכפרים שאין להם גישה לכביש ואפשר להגיע אליהם רק אחרי הליכה של מספר קילומטרים.
אנחנו הגענו לכפר נאנגיו (nhangyu) שנמצא כ8 קמ (שעתיים הליכה) מלונגווה- כפר מקסים עם אנשים נחמדים מאוד. אפשר בדרך חזרה לעלות לכפר שמעליו ולחזור ללונגווה ולצערנו אנחנו לא זוכרים את שמו.
תחבורה- בשביל להגיע ללונגווה אפשר לקחת סומו (מונית משותפת) ממון, כדאי להזמין מראש בדוכן הסומו כי המכוניות מתמלאות מהר. המחיר לאחד הוא 140 רופי.
לינה- יש בכפר 2 הומסטיי נחמדים שלוקחים בערך 600 רופי לחדר לא כולל ארוחות (אל תשכחו לשאול על מחירי ארוחות כי האוכל שיוגש לכם שם כבני בית עולה כסף)
נקודה נוספת על לונגווה- בתור מטיילים שבאו לראות ולחוות את התרבות של האזור התאכזבנו מעט מהכפר ממספר סיבות אבל העיקרית שבהן היא הצורה בה הכפר מקבל את התיירים שמגיעים. כל מקום אחר שהגענו אליו בנאגאלנד כולם היו נחמדים בצורה לא סבירה, הזמינו אותנו להתארח, שאלו אותנו שאלות, ניסו לעזור בכל דבר ואילו בכפר לונגווה הרגשנו יחס פחות מקבל ומתעניין. שמענו על כמה אנשים שילדים זרקו עליהם אבנים ושמבקשים כסף על תמונות וכו׳.
מערכת יחסים לא נעימה כזו, בין מקומיים לתיירים זרים, לא נוצרת מתוך ואקום אלא מתוך מפגש ראשוני עם תיירים שלא מכבדים את התרבות- מגיעים, מצלמים, נותנים כסף ללא תמורה והרושם שנותר מהם הוא קצר (שזה לגיטימי לגמרי כי לא לכולם יש זמן להישאר) וכנראה שגם לא נעים למקומיים. הנקודה שאנחנו מנסים להעביר היא שאם אתם מגיעים למקום כלשהו תחשבו על עצמכם כתיירים הראשונים במקום (גם אם אתם לא), ולכם יש אחריות בתור זרים לא להתנהג כמו צרכני תיירות שבאו רק כדי לצלם משהו ייחודי. אנחנו מבקשים שתנסו להראות להם שאנחנו לא שונים מהם (אל תתביישו לשבור את הקרח ולהיות שטוניקים. שהם יסתכלו עליכם כאילו אתם המגוכחים והשונים)
כי הם כן מחפשים את האינטרקציה איתנו ובמקומות מסויימים הם פשוט לא יודעים איך להתנהל עם העוף המוזר והלבן. זהו תודה על ההבנה וסליחה על ההטפה- אם אתם רוצים לשמוע יש לנו עוד רעיונות על תיירות עם אחריות.

קישורים חיצוניים

• אתר התיירות הממשלתי ש נגאלנד