רומתסה - טסו קאר - טסו מורירי

התארגנות

מכיוון שאין כלל כפרים לאורך המסלול, הטיול דורש ציוד שינה ובישול מלא, וסחיבת אוכל לשבעה ימים. קנינו אוכל ובלוני גז ב-Main Bazar בלה. ניתן לשכור או לקנות אוהלים וציוד אחר בעיר.

יצאנו לטרק עם מפות של הוצאת Olizane השוויצרית- מפות טובות מאוד אך יקרות - נמכרות ב-1500 רופי לאחת בחנות ספרים ב-Main Bazar. הטרק מחולק בין המפה של מרכז לדאק לבין המפה של דרום האזור.

הכניסה לאזור טסו מורירי (Tso Moriri) דורשת פרמיט. את הפרמיט בדקו לנו בנסיעה חזרה ללה. את הפריט מוציאות כל סוכנויות הטיולים בלה, תמורת 450 רופי לאדם. נתנו את הדרכונים שלנו לסוכנות מאוחר בערב, וקיבלנו אותם חזרה ב-11 בבוקר למחרת, בזמן כדי לעלות על האוטובוס לרומתסה.

נסיעה ולינה ברומתסה

אוטובוס קטן לרומתסה (Rumtse) יוצא כל יום בארבע אחה"צ מה-New Bus Stand של לה. האוטובוס יוצא מה חניה התחתונה של האוטובוסים הקטנים, שנמצאת מתחת למניעת האוטובוסים הגדולים והמוניות. כבר בשעה שלוש הוא מתמלא לחלוטין - מומלץ להגיע קודם לכן. הנסיעה האיטית לקחה כארבע שעות, ועלתה 110 רופי לאדם.
רומתסה עצמו הוא כפר יפה, שקט ונעים - מפתיע בהתחשב במיקומו על כביש לה-מנאלי. ישנו מעל המסעדה שלמדה עצר האוטובוס, בחדר נעים תמורת 100 רופי לאדם. אכלנו ארוחת ערב לבוקר טעימות במחירים זולים וגם לקחנו צ'פאטי וחביתה לדרך מבעלת המקום.

יום 1 - Rumtse ל-Chorten Sumdo

יצאנו בבוקר דרומה על הכביש הראשי. לאחר שעברנו resort מפואר יחסית התחלנו לחתוך שמאלה, לכיוון הנהר הגדול שזורם למטה. לאחר כ-15 דקות התחברנו לערוץ שיורד מהכפר הקטן Danglas Chan אל הנהר הגדול. חצינו את הערוץ על גשר מתכת, והמשכנו למטה עד מקום חיבורו עם העמק הגדול. כאן פנינו ימינה במעלה העמק הגדול, והמשכנו עם שביל ברור מאוד ורחב. לאחר השניים שלושה ק"מ הדרך מגיעה לפיצול נחלים ו ממשיכה עם הערוץ המרכזי ימינה-מזרחה. כך המשכנו ללכת עם השביל במעלה הנחל, שמתחיל מדברי והופך בהמשך ירוק למלא במכרסמים קטנים מתרוצצים. לבסוף הגענו לארבע סטופות ומכלאות בקר המסומנות את החניון - המשכנו מעט אחריהן והקמנו את האוהלים (גובה 4600 מ') - לכל אורך מקטע זה של הנחל מקומות טובים לעצירה. מהמקום בו חנינו אפשר היה לראות את תחילת העלייה לפאס המצופה לנו למחרת.

יום 2 - Chorten Sumdo ל-Tisaling דרך שני פאסים

המשכנו לעלות עם הנחל - שמתחיל צר והולך ונפתח. רוב העלייה הלכנו מעל הגדה השמאלית של הנחל - ומסביב הרים חשופים וצבעוניים. לקראת הסוף השביל חוצה ועובר לשלוחה הימנית - לאורך כל הדרך הוא ברור. הגענו לפאס (Kymari La, 5180) לאחר כשעתיים וחצי של עלייה.
מהפאס ירדנו במתינות ימינה, הקפנו את השלוחה וירדנו אל הערוץ הגדול והזורם - נקודת מילוי המים הראשונה מהבוקר. בערוץ ראינו כמה מרמיטות.
חצינו את הנחל, והתלנו לעלות בערוץ שבדיוק ממול לכיוון הפאס השני של היום. השביל הברור עולה בצד שמאל של הערוץ - ראינו אותו לאחר מספר צעדים. העליה מתונה בתחילה, ותלולה יותר לקראת הסוף. תוך שעה הגענו לפאס (Mandalchan La, 5170) - שהוא מעין פאס כפול - מה נקודה אליה מגיעים בתחילה, הנוף נפתח בעיקר אחורה. כחצי שעה נוספת של הליכה בקו גובה מביאה לנקודה בה הנוף נפתח קדימה - כבר ממש מעל חניון הלילה.
הירידה לחניון Tisaling קצרה. החניון הוא עמק פתוח לשטוף רוחות. אחר הצהריים התחיל לרדת עלינו גשם לכשעתיים.

יום 3 - Tisaling ל-Pongunagu דרך פאס אחד

קמנו בבוקר לאחר לילה קר ומלא רוח, כדי לפגוש שני מקומיים עם פנקס קבלות שדרשו מאיתנו תשלום של 150 רופי לאוהל בעד הלינה במקום.
הפאס של היום (Shingbuk La, 5230) נמצא ממש מעל החניון. השביל מתחיל מימין לערוץ היורד ממנו, והופך ברור לאחר כמה צעדים. השביל הצר יחסית חוצה את הערוץ, עולה לכיוון הכיפה שמשמאל לפאס, ואז מתקן ימינה. תוך 45 דקות הגענו למעלה - ופגשנו שם יעלים ופרא בודד. מכאן נשקפת בקעת טסו קאר (Tso Kar).
משם התחילה ירידה ארוכה ומתונה בערוץ יפה. לאחר כרבע שעה פגשנו בו מים זורמים - שהיו למעשה נקודת המים האחרונה שנפגוש לזמן רב, שכן הנחל הופך יבש.
לאחר כשעתיים חמות של הליכה הגענו לבקעה. מכאן השביל עולה על אוכפון, ויורד ממנו לכביש סלול. חצינו את הכביש, ומצאנו משאבת מים טובה למילוי. מכאן כבר ראינו את החניון. מנקודה זו כדאי לחתוך את הכביש המתעקל בקו ישר, כשמכוונים לקצה השמאלי של החניון - כך תעקפו מתחם מגודר שנאלצנו להקיף על דרך עפר.
החניון (4580 ) יושב בנוה מדבר יפה מאוד, עם נחלון זורם, לשני אוהלי מסעדה. אכלנו ארוחת ערב ובוקר באחד מהם.

יום 4 - Ponganugo ל-Nuruchang דרך Tso Kar

יצאנו מהמחנה ב-7:30 על דרך העפר דרומה, לאחר ששילמנו 130 רופי לאוהל לבעל המסעדה שהגיע לביקור הצפוי עם פנקס הקבלות.
לאחר כ-40 דקות הגענו לשפת אגם Tso-Kar. הדרך פונה מזרחה ומקיפה את האגם היפה, שפסגות ההרים מסביב השתקפו במימיו המלוחים. המשכנו ללכת לאורך שפת האגם, נהנים מהנוף והבריזה, עד לסטופה ומיד אחריה כמה מכלאות בקר- כשעתיים הליכה מהחניון.
מעט אחר כך דרך העפר פנתה דרומה, והמשכנו ללכת איתה, עוברים מספר מכלאות נוספות. כך המשכנו דרומה בבקעה, פחות או יותר בקו ישר לכיוון הפס הנראה למרחוק. הלכנו שעתיים נוספות קצת מונוטוניות בדרך זו, עברנו כפר נטוש מימיננו, והגענו לנחל גדול זורם. הנחל מתעקל מעט ומגיע לבסיס הפס- כאן חנינו ללילה ב-Nuruchang - אזור נרחב של כרי דשא לשפת הנחל. בסך הכל הלכנו כ-17 ק״מ במישור מחניון לחניון.
עד לחניון הלילה לא פגשנו מים לשתיה, כך שכדאי לצאת עם כמות מים נכבדת. מומלץ למלא בקבוקים מיד כשמגיעים ל-Nuruchang - ככל שהיום מתקדם מתחזקת הזרימה בנחל והמים הופכים בוציים.

יום 5 - Nuruchang ל-Rajun Karu דרך פאס אחד

קמנו הבוקר וחצינו את הנהר הקר (חמיד הבנו למה כל שאר המטיילים חצו אותו כבר כשהגיעו לחניון אחה"צ). התחלנו לעלות עם השביל הברור לפאס ללא שם (~4900). לאחר כשעה של עלייה מתונה הגענו לפאס.
משם ירדנו לעמק רחב וירוק בו זורם נחל יפה שיוצר בריכות תכלת. התקדמנו במעלה הנחל, נהנים מהשמש, הדשא והבריכות. עברנו לגדה הימנית, והמשכנו לכיוון מאהל רועים שנראה למרחוק, קידמה את פנינו חבורה עליזה של ילדים מנוזלים. ישנו ממש מתחת לפאס שנטפס ביום למחרת (Rajun Karu 4950).
בערב הגיעה אישה ממחנה הרועים (המג׳וייף) וביקשה תרומה בעד הלינה.
בסך הכל מדובר ביום חצי-מנוחה, בו הלכנו כשעתיים וחצי.

יום 6 - Rajun Karu ל-Kyama Yogma דרך שני פאסים

התחלנו לעלות מהחניון, בשביל שהתחיל בצד ימין של הערוץ היורד מהפאס. העלייה יחסית מתונה ומאוד נעימה. לאחר כשעה לחמישים דקות הגענו לפאס Kiyamayuri La (5430), ממנו עדיין נשקף אגם טסו קאר מצד אחד, ועמק רחב ובקצהו הפאס הבא מן הצד השני.
ירדנו מהפאס אל תוך העמק הרחב, אותו השביל חוצה בקו ישר בכיוון דר'-מז'. הרים מושלגים נשקפים משני עברי העמק. לאחר כשעה לעשרים דקות הגענו לנחל הזורם בעמק, מעט לאחר מכן הגענו לבסיס הפאס - שנמצא מעל מחנה רועים קטן. לאחר כארבעים וחמש דקות הגענו לראש הפאס - Kostse La (5380). מהפס כבר ראינו את הפאס שנטפס בבוקר לאחר מכן.
מהפאס ירדנו אל ערוץ בו זרמו מים מעולים לרחצה ומילוי בקבוקים (כדאי למלא כאן הרבה מים, שכן בחניון איכות המים ירודה). המשכנו עם השביל והתחברנו לערוץ רחב עם זרימה חזקה והרבה סחף. חצינו את הנהר ברגליים יחפות, והתמקמנו בחניון - משטח ביצתי מלא בגללי חמורים (Kyama Yogma 5170). החניון נמצא ממש בבסיס הערוץ העולה לפרס האחרון לטיול.

יום 7 - Kyama Yogma ל-Korzok דרך פאס אחד

בבוקר הפכו מי הנהר לצלולים, ושמחנו הרבה יותר לשתות מהם מאשר מהתמיסה הירוקה אותה שתינו בערב.
התחלנו לעלות במתינות רבה - לאורך ערוץ יפה, בו זורם נחל עם מים יפים. כך המשכנו כ-4-5 ק"מ. למעלה נעלמים המים (ולא יחזרו עד לאחר שעתיים של ירידה), והגענו לפאס יפהפה, קרוב להרים המושלגים, וצופה על האגם הגדול והיפה Tso Moriri.
מכאן הירידה ארוכה, ראשית די תלולה דרך ערוץ מדברי דרמטי. לאחר שעה ורבע השביל מגיע למישור רחב, וחוצה תעלת מים - נקודת המילוי הראשונה לאחר הפס. כשעתיים מהפאס השביל מתחבר לנחל - כאן עצרנו לארוחת צהריים בנקודה יפה. המשכנו לאורך העמק שהפך צר, ובמהרה הגענו לכפר Korzok.
הכפר הקטן די מטונף והרבה פחות ציורי מהאגם שנצפה ממנו - אך מלא בטיפוסים לדאקיים צבעוניים. מצאנו גסטהאוס סביר במחיר סביר, ומסעדה סבירה לאכול בה ארוחת סיום לטרק.
בקלות מצאנו נהג שלקח אותנו למחרת בדרך הארוכה ללה (7.5 שעות) תמורת 6000 רופי.

טיפים

• הטרק כולו גבוה מאוד. הקפידו להתאקלם ולנקוט את את כל אמצעי הזהירות.
• הזרימה הנחלים הולכת ומתגברת ככל שמתקדם היום, והגדולים שבהם גם הופכים עכורים. בלילה הם נחלשים ומצטללים.
• טיילנו עם גזיית Kovea Moonwalker שעבדה מצויין בגובה עם בלוני גז לבנים תוצרת קוריאה שנקנו בלה. גם למטיילים אחרים עם גזיות Kovea קטנות יותר לא הייתה בעיה.
• לרוב לא היה צורך לסחוב יותר מליטר מים לאדם - לפאסים עלינו עם ליטר וחצי-שניים. יש צורך באמצעים לטיהור מים, אותם ניתן לקנות בלה.
• היו לנו גם ימים מעוננים וגשומים, אך בימים הבהירים השמש הלדאקית חזקה מאוד. התחשבו בכך בתכנון יום ההליכה ובהתמגנות.
• אנחנו יצאנו לטרק באופן עצמאי. ניתן לצאת אליו גם עם צוות מלא, או רק לשכור את שירותיו של חמר ושיירתו, וכך לא לסחוב כלום (המנהלות עדיין עליכם).