עמק קינור

רקע

עמק קינור ידוע בנופיו הירוקים וכן באנשיו הנוהגים לחבוש כובעים ירוקים.
העמק כמו רוב הצפון רבוי באוכלוסייה טיבטית וכן באוכל טיבטי - אם תנסו למצוא אוכל הודי תתקשו מאוד למצוא מנה שאינה טאלי בסיסי. יחד עם זאת תוכלו להינות ממוקפצים ומכיסונים טיבטים.
העמק מתאפיין בנופיו המרהיבים שכוללים צוקים גבוהים המכוסים בירוק ובכפרים מרהיבים על צלע ההרים.
מרבית התיירים משלב את הטיול בעמק עם העמק הסמוך ספיטי ובדרך כלל עושים זאת בג'יפ. אנחנו בחרנו להגיע בלוקלים - אוטובוסים מקומיים ובחלקים מסויימים לקחת מונית. הדרך הזו משתלמת יותר אך לא מתאימה לכל אחד - בייחוד אם זמנכם בהודו קצוב (ג'יפ יהיה הרבה יותר מהיר ונוח ויעלה בהתאם).

Jibi

יצאנו בבוקר - ועדיף כמה שיותר מוקדם מניו מנאלי. לקחנו לוקאל לעיר בשם kullu.
הזמנים משתנים מאוד בשעות היום בגלל הפקקים ולכן כדאי לצאת מוקדם ככל הניתן. מה גם שבבקרים יש יותר סיכוי לאוטובוסים ישירים.
לאחר שהגענו לkullu החלפנו אוטובוס לכפר jibhi. גם פה הזמנים משתנים באופן קיצוני בהתאם לפקקים. לכל אוטובוס יש נהג וסוכן, לרוב הסוכן דובר אנגלית וכך ניתן לשאול לאן האוטובוס מגיע ומתי הוא אמור לצאת. הסוכן תמיד ינסה להשיג נוסעים ויסתובב עם תיק צד וכך תוכלו לזהות שהוא סוכן. במהלך הנסיעה הסוכן עובר בין הנוסעים ואוסף את התשלום לנסיעה לפי היעד המבוקש - המחיר נע בין 40 רופי ל160 רופי לפי אורך הנסיעה.

לרוב האוטובוסים האלו מפוצצים והרבה מאוד אנשים עומדים ולכן כדאי לעלות על האוטובוס בתחנות המרכזיות מהן האוטובוס יוצא וכך יש סיכוי טוב יותר לשבת.
באוטובוס אין מזגן - אלא פותחים חלונות.
כשהגענו לכפר ג'יבי מצאנו גסט האוס ללילה ובעיקרון לא מצאנו יותר מידי מה לעשות בכפר, אלא שהוא שימש אותנו כתחנת מעבר. בכפר ישנו מפל אך הגענו מאוחר מידי ולא הספקנו לראותו וישנה דאבה אחת בה מצאנו שאפשר לאכול, אך המנות יוצאות מאוד מאוחר - חיכינו כל פעם לפחות שעה.

סראהאן

לאחר בירור עם המקומיים הבנו שיש אוטובוס ישיר לראמפור מג'יבי ב8 בבוקר ושאם נפספס אותו נצטרך להחליף כ3 אוטובוסים ולכן החלטנו לקום מוקדם ולתפוס את האוטובוס הזה.
כמובן שהוא הגיע ב08:30 והיה מפוצץ באנשים כך שב3 שעות הראשונות של הנסיעה נאלצנו לעמוד. יחד עם זאת הגענו לראמפור באיזור 15:00 שזה מוקדם מהצפוי ומשם עלינו על אוטובוס לסראהאן.
כשהגענו לכפר הבאנו שלאור שיפוצים של הגשר בכביש ממנו הגענו צריך ללכת ברגל כ10 דקות ומשם ניתן לקחת מונית למעלה הכפר שממוקם במרחק 7 ק"מ מהגשר. חלקנו מונית עם הודים שבאו לנפוש בכפר וכך כל אדם שילם כ30 רופי על המונית (אם היינו נוסעים לבד הינו משלמים 200 יחד).

הגענו לבסוף לכפר לקראת ערב לפני השקיעה והספקנו למצוא מלון ולעשות סיבוב במנזר המפורסם של הכפר. במעלה המזנר ישנו חדר מעושן מקטורת בו יושב אדם אליו המקומיים והתיירים ההודים מביאים מעין סלים עם מנחה - סוכריות לבנות קליפת קוקוס שוקולדים וכסף. האדם לוקח את המנחה ומניח בחדר הקדוש והמסורג של המקדש ועושה להם מעין טקס קצר בו הוא מקדש אותם, נותן להם לשתות מים, לאכול מיני דברים ומפזר עליהם עלי פרחים. לא מצאנו הודי שדובר אנגלית טוב ולכן לא הצלחנו להבין את מהות הטקס, אך הוא היה מעניין מאוד.
משם הלכנו לאיזור השוק למלון שלנו וראינו שהמקומיים תולים בדים צבעוניים ומקשטים את העיר ולאחר בירור קצר גילינו שלמחרת בצהריים תחל חתונה הודית שתמשך מספר ימים בה כל תושבי הכפר מוזמנים להשתתף ולהתכבד מהאוכל. לצערנו לא היה לנו הזמן להישאר ולצפות למרות שזו כנראה חוויה יחידה במינה.

צ'יטקול וסאנגלה

בשעה 09:00 לקחנו אוטובוס לעיר בשם jeori נסיעה לא ארוכה במיוחד. משם מצאנו נהג מונית יחיד שהסכים לקחת אותנו בעבור 3000 רופי לצ'יטקול וסאנגלה.
על מנת לחסוך במוניות החלטנו לותר על לילה בצ'יטקול כי הנהג הסכים לקחת אותנו באותו המחיר לסאנגלה ולכן החלטנו שנישן שם. הנסיעה לצ'יטקול נחשבת מהמסוכנות ביותר שכן הכביש נמצא על קצה צוק ופעמים רבות מתדרדרות אבנים מההר אל הכביש. למזלנו הנסיעה שלנו עברה חלק והגענו ב15:30 לצ'יטקול המדהימה ביופייה. עיירה קטנה בלב עמק ירוק ומרהיב. הסתובבנו כשעה בכפר ושתינו צ'אי ומשם המשכנו חזרה לסאנגלה.

להפתעתנו בדרך גילינו שהכביש חסום בהמון מקומי שחוגג את פתיחתו של מקדש חדש. ההמון היו לבושים בבגדים המקומים ובכובעים ירוקים כשהם מתופפים ונושאים עמודים מלאי שטרות כסף ו2 "אלונקות" עליהן הוצב מעין חפץ גדול שאינני יודעת להגדיר.
לאחר כחצי שעה התפזר ההמון כשהנשים חזרו לכפר ובעוד הגברים עושים דרכם בצעדה לעבר סאנגלה. זו היתה חוויה יחידה במינה ומעניינת מאוד וכשניסינו להבין פרטים הצלחנו רק לאחר שילד כבן 10 הדובר אנגלית הסביר לנו את המתרחש (הוא היחיד שידע אנגלית).
לבסוף הגענו לסאנגלה בשקיעה מצאנו מלון, אכלנו בדאבה אוכל טיבטי, הזמנו מונית ליום המחרת והלכנו לישון.

קאלפה

למחרת ב10:00 יצאנו במונית לקאלפה בעלות 1900 רופי. הגענו לקאלפה בצהריים כשהשמיים בהירים ומאפשרים להבחין ברצועת הרים מושלגת המקיפה את הכפר. במעלה הכפר מצאנו גסט האוס חדש במחיר 900 רופי המשקיףעל המקדש וההרים המושלגים.
אכלנו צהריים במסעדה שהגישה אוכל הודי (דבר שלא מובן מאליו באיזור - לרוב יש רק אוכל טיבטי) ובערב אכלנו בדאבה אוכל טיבטי. הסתובבנו מעט בכפר ובו פגשנו קבוצה שעושה את המסלול שאנחו עשינו על אופנועים.

קאפנו ואופציה להמשך

בבוקר נסענו באוטובוס מקומי לעיר רקונגפיו שנמצאת מתחת קאלפה על מנת להצתייד באוכל לטרק הבאבא פאס אליו תיכננו לצאת ביום המחרת. מכיוון שהבנו שבקאפנו אין מבחר חנויות החלטנו שנצטייד מראש.
אכלנו צהריים והצטיידנו בעיר. ביררנו במשרד הממשלתי שבמסלול שלנו אין צורך בפרמיט ומשם תפסנו אוטובוס לקאפנו.
בקאפנו מצאנו גסט האוס 1 שהיה בינוני מינוס אך מכיוון שהגענו מאוחר החלטנו שנישאר בו על אף שהוא עלה 800 רופי לחדר מלוכלך... הכפר עצמו לא מיוחד ואין מה לסוע אליו במיוחד - הוא פשוט היווה את נקודת תחילת הטרק - למי שלא מתכנן להתחיל משם טרק ניתן לוותר עליו.
למחרת בבוקר יצאנו לטרק הבאבא פאס שמסתיים במוד. בכיוון הזה הטרק לוקח 5 ימים בגלל ההסתגלות לגבהים אך פגשנו בדרך מספר אנשים שעשו את המסלול כטיול יום או מספר ימים עד למחנות לילה הראשונים שהם יפיפיים בפני עצמם.
ניתן בשלב הזה להמשיך לטרק המלא/ לצאת אליו כטיול של יום-יומיים/ לחזור למנאלי/ להמשיך עם פרמיט לעמק ספיטי. מגוון אופציות שכולן טובות השאלה היא מה מתאים לכם..

טיפים

• על מנת לעבור בכביש בין ספיטי לקינור דרוש פרמיט בעלות 400 רופי לאדם - דרך סוכנות טיולים. פרמיט תקף ל15 יום.
• אם עוברים בין קינור לספיטי דרך טרק הbaba pass - אין צורך בפרמיט. הטרק בכיוון הזה לוקח 5 ימים.