טרק שלושת האגמים בקשמיר

רקע

כל כך הרבה נאמר על היופי של האזור שהחלטנו שאנחנו חייבים להקים את עצמנו מהמרפסת של ה- House Boat לכמה ימים של טרק בטבע. יאללה, נעמיס קצת ציוד, נשיג מפה ונצא לדרך. נשמע פשוט? אז זהו, בקשמיר לא זה לא כל כך.
דבר ראשון עולה השאלה האם ניתן לצאת עצמאית ללא מדריך, סוסים ועניינים. התשובה שניתנה לנו מכל מיני מקומות הייתה חד משמעית לא, והסיבות לכך היו יצירתיות ומגוונות: "השביל לא ברור", "יש חיילים בהרים", "המצב לא טוב עכשיו", "הדובים מסוכנים בלילה", "בגלל שיש כלבים בהרים", "כי אתם ישראלים", "בגלל רועי הצאן שבאזור", "בגלל שאין רועי צאן באזור" וכו...
כדרכם של בעלי בתי הסירה בסריניגר, בעל הסירה לא הפסיק ללחוץ עלינו להחליט לצאת דרכו לטרק, וכל השיטות לכך היו כשרות: הוא הביא את המחשב הנייד והראה לנו תמונות מהטיול שעשה על הילדים, סיפר אינספור סיפורים על תיירים אחרים שטיילו איתו, אמר אמירות כמו "אחרי הטרק הזה לא תרצו לצאת לאף טרק אחר" והשיא - הסביר שעלינו להחליט עד השעה 16:00 אם אנחנו רוצים לצאת בעוד יומיים כי לוקח זמן להוציא פרמיט לאזור (שעולה לטענתו 5000 רופי!). כל בני המשפחה השתתפו בחגיגה - האח שהסביר שחיים רק פעם אחת והאישה השוויצרית של בעל הסירה שחייכה אלינו חיוך מערבי ושאלה אם אנחנו יוצאים לטרק.
ללא ספק הם הצליחו לבלבל אותנו, אך לא מאוד התרשמנו והחלטנו לצאת העירה להשוות מחירים ולחפש עוד מידע. בסירה הציעו לנו מחיר מופקע של 30000 רופי לזוג הכולל מדריך, סוסים, איש סוסים, אוהל, אוכל, ג'יפ ובקיצור הכל. כשביקשנו מפה אגב הוא שלף מפה ענקית ולא רלוונטית משנת 1975 שהוא שומר מתחת למיטה.
סריניגר לצערנו לא מתנהלת כמו שאר המקומות בהם ביקרנו. אי אפשר למצוא ברחוב סוכנויות טיולים, מפות טיולים או איזשהו מידע חופשי ואמין לתיירים. אחרי שיטוט מצאנו סוכנות הזויה שללא ספק לבחור שהסביר לנו לא היה מושג בטרקים. כשהתעקשנו על מפה קיבלנו נסיון להעלות צילום של האיזור ב- Google Maps.
בשיטוט על השיקארה (סירה קטנה) באגם חלפנו על פני סירה עם שלט גדול של סוכנות המתמחה בטרקים. עצרנו כדי להתייעץ איתם. הם הציעו לנו טרק בעלות 20000 רופי וטענו שלא צריך בשבילו פרמיט. הם לחצו עלינו שנגיד מאיזו סירה באנו ואמרו שניאלץ לעזוב אותה אם נחליט לצאת איתם לטרק ואפילו הציעו תוכנית פעולה מתוחכמת - עלינו להסביר שפגשנו חברים ושאנחנו עוזבים את קשמיר, הם יחכו לנו באיזו סמטה עם מונית ויאספו אותנו וכו.. בקיצור מקום מפוקפק.
בסוף נמאס לנו מכאבי הראש והחלטנו שאין לנו כח לעזוב את הסירה והתמקחנו קצת על המחיר (סגרנו על 26000 רופי). ידענו שזה מחיר מופקע אך החלטנו לוותר ולצאת שמחים וחסרי דאגות וארגונים כבר למחרת.

יום א' - יוצאים מ- Naranag

קמנו בבוקר לארוחת בוקר של פיתה קשמירית ודבש מצוין ופגשנו את המדריך. קצת דיבורים והופ, הפתעה! לא נוסעים לכפר סונמרג כמו שסגרנו אלה לכפר נארנג. בעל הסירה היקר שלנו טען שאתמול הסביר לנו שהמסלול חסום בגלל שלגים, ולמעשה ביום שהגענו הוא בעצמו נסע לשם (איזה חרטה!) וראה שאי אפשר. התעצבנו, הרי לא הפסקנו לשמוע על נפלאות המסלול המתוכנן.. והאם זה חכם לצאת עם החברה שעד עכשיו לא הצטיינו כל כך באמינות? בסוף החלטנו לזרום (לא היו לנו הרבה ברירות) ולאת בתחושות מעורבות.
מכאן הכל רק הלך והשתפר. המדריך התגלה כבחור טוב והכל היה מקצועי ותקתק כמו שעון.
אחרי שעתיים וחצי נסיעה הגענו לבתים האחרונים של הכפר נארנג. עצרנו ופגשנו את איש הסוסים - הירשר. גולזר המדריך והירשר העמיסו את שני הסוסים ויצאנו לדרך.
הדרך מתחילה מדי לפני הגסט האוס "שדגשדגשדג" בעליה ארוכה ותלולה ביער. התחלנו לעלות בשביל הברור העובר ביער מרשים, הירשר עלה בריצה ונעלם דיי מהר, וגולזר הלך לפנינו תמיד שומר קשר עין. העליה ארכה שלוש שעות בהליכה איטית והייתה תלולה מאוד אבל נוחה.
הגענו בשעה 16:00 למחנה של היום הראשון. הירשר הספיק כבר לבנות את אוהל המטבח ותוך כמה דקות פרסנו לפנינו שמיכה ומפה שעוונית קטנה עם ארוחת צהריים שכללה ירקות טריים, לבנה ותה קשמירי.
אחרי הארוחה שלחו אותנו לנוח באוהל ולהינות מהתצפית היפה ובאוהל המטבח הכלו ההכנות לארוחת הערב.
אנחנו הספקנו בינתיים להימלט בקושי משיניים של כלבי רועים אכזריים שזינקו עלינו כששוטטנו באזור.
האוהל שלנו היה מפנק ביותר ורשימת הצ'ופרים כללה: כריות מתנפחות, שמיכות, סדין והשיא היה בקבוקים שלקראת השינה מולאו במים רותחים וחיממו לנו את שקי השינה!

יום ב' - האגמים Gangabal ו- Nundkol

התחלנו את היום ב- 08:00 עם ארוחת בוקר (לחם, ריבה, חביתה ותה). בטרק הזה הדברים התנהלו באיזי ובסביבות 09:00 התחלנו בפירוק הציוד. בשעה 10:00 הירשר וגולזר סיימו להעמיס את הציוד על הסוסים ולאחר עיקוב קל עקב ברד כבד פתאומי יצאנו לדרך.
ההליכה ממשיכה על אותו השביל הברור מאתמול, אך העליה מתונה יותר. לאחר שעה וחצי של הליכה איטית עזבנו את היער והנוף השתנה מאוד. בדרך חולפים על פני בסיס צבאי הודי. כשעברנו אותו ראינו את החיילים בעיצומו של משחק קריקט.
בשעה 12:30 הגענו לבקתה יפה בנקודת תצפית מרשימה - זהו בית הריינג'ר המקומי.
משם, בעליה מתונה המשכנו עוד כשעה עד לנק' הלינה. קיבלנו ארוחת צהריים ותה והאוהלים הוקמו.
השארנו את גולזר והירשר ויצאנו לבד לעבר שני האגמים. אל האגם שנמצא למרגלות ההר המרשים שדגשדג הגענו לאחר 5 דק'. גולזר והירשר התעקש שגובה ההר 8500 מטרים ואיש מעולם לא טיפס אל פסגתו. הבטנו בהתפעלות. ההר היה דיי מרשים ויפה אך אין ספק שהם מגזימים לגמרי עם הגובה שלו. הם המשיכו והסבירו שזה ההר הכי גבוה בקשמיר ואנחנו נותרנו ספקנים (בבדיקה מאוחר גילינו שהגובה הוא רק 5200!). המשכנו מהאגם היפיפה עוד כ- 25 דק' לאגם השני המעט גדול יותר.
כשחזרנו למחנה גולזר לשמחתנו כבר התחיל במלאכת הדייג. הוא בחר לדוג בנהר ולא באגם עצמו ואמר שהסיכויים לדוג טובים יותר בנהר. השיטה שלו הייתה לזרוק קרס בלי פתיון ולגרור אותה לאט לעברו. בכל פעם ירד כמה צעדים במורד הנהר ובמהלך הדייג כולו התקדם מעל ק"מ. מדי כמה דקות תפס דג, כולם מסוג Rainbow Trout שגר בין הסלעים בנהר. הדגים היו ברובם יחסית קטנים אבל עשו עבודה מצוינת כארוחת ערב.

יום ג' - אגם השלישי

הטיול של היום הוא הליכה קלילה לאגם השלישי והאחרון וחזרה לאותה נקודה. האוהלים נשארו במקומם יחד עם גולזר ואנחנו יצאנו עם הירשר לדרכנו בשעה 10:00.
התחלנו בעליה יפה ולאחר 30 דקות זכינו לתצפית על שני האגמים. המשכנו לעלות עד שמצאנו עצמנו מוקפים בפריחה אדומה מרהיבה. השילוב של ההרים הירוקים מאחור, האגמים, הפריחה וההר המושלג היה מהמם. באיזשהו שלב השביל נעשה פחות ברור אך אפשר להסתדר.
לאגם הגענו בשעה 12:30, הסתלבטנו, אכלנו צהריים ובסוף אפילו אזרנו אומץ להיכנס למים הקרים (8 מעלות על פי שעון הצלילה). פגשנו באזור אפילו weasel חמוד שתיזז בין הסלעים.
חזרנו למחנה וכמובן שיש קיבלנו תה חם. לא התמהמנו ויצאנו לדוג. הפעם גם הירשר הצטרף עם חכה מאולתרת ולאחר כשעה של דייג חזרנו עם שלל של 15 דגים! כרגיל ארוחת הערב הייתה מעולה.

יום ד' - חוזרים ל- Naranag

יום הליכה קצר בן ארבעה שעות בו חוזרים לנקד/ ההתחלה - הכפר נארנג.
קמנו ליום בהיר וחמים וירדנו בדרך בה באנו. כעבור 4 שעות כולל הפסקת צהריים הגענו לכפר והלכנו לשתות תה קשמירי במרפסת נחמדה אצל חברים של גולזר. נפרדו מהירשר שהספיק לפני שהגענו להתקלח ולהחליף את בגי הרועה בג'ינס וחולצה מכופתרת ויצאנו חזרה לסרינגר.

טיפים

• בעל הסירה דאג לנו לכל הציוד ולא היה חסר כלום (אפילו נייר טואלט). בכל זאת מומלץ לדאוג לצ'ופרים, דבש טוב, טחינה, קפה שחור ושאר הדברים שישדרגו את ארוחת הבוקר והצהריים.
• אם אתם מעוניינים לצאת עם מדריך (ולדעתנו בדיעבד אין צורך), אנחנו ממליצים על גולזר לחלוטין! הוא נחמד, ישר, מקצועי ומבשל מעולה! אי-מייל: gpatloo@yahoo.com, טלפון: 9906415024