טרק עצמאי מוואטה קנל למונאר
קשה לצאת לטייל לבד בהודו, כי המדריכים מנהלים מונופול על הטיולים עם אזהרות מיותרות ותרוצים עלובים, המסלול שאני מתאר כאן הוא שביל רחב וברור שכל יום נעים עליו אנשי כפר ומטיילים הודים למינהם. עם קצת בטחון עצמי ופלאפון עם גי.פי.אס, כל אחד יכול לבצע את המסלול הזה.
| תאריך הטיול | December 2017 |
|---|---|
| משך הטיול | 3 ימים |
רקע כללי
אני ואשתי היפה חיפשנו לעשות מסלול באופן עצמאי מוואטה קנל למונאר, כי לא מתאים לנו להשתרך אחרי מדריך. לא מצאתי בחיפושי ברשת מידע מספיק לביצוע, אבל המסלול עצמו מסומן במלוא בגוגל מפס, ישתבח שמו. לכן ארזנו את כל חפצינו ויצאנו לדרך, עם בטריה ספייר.
בקושי פתחנו את הפלאפון כי השביל כל כך ברור ויש מטיילים או אנשי כפר בדרך שניתן תמיד לשאול.
ישנם שני מסלולים עיקריים לחצות ברגל מוואטה קנל למונאר,
הראשון הוא "דרך המילוט" (escape route) שעובר ממערב לואטה ישירות לטופ סטיישן (top station).
דרך המילוט היא "כביש" ישן ונטוש שעובר דרך הג'ונגל עוד מימי הבריטים אך נראה שזה הוא טרק מסובך שמומלץ לעשות אותו עם מדריך, אלא אם יש לכם אומץ רב, כישורי ניווט וכמובן אוהל ליתר ביטחון.
המסלול השני עובר דרומית לוואטה, הוא יותר קל ופשוט, רחב ובטוח והוא מה שאני ואשתי היפה עשינו, כאמור באופן עצמאי.
ניתן לעשות גם את המסלול בהיפוכו כמובן. המסלול מחולק לשני חלקים הירידה מואטה קנל דרך וולגאווי (vellagavi) ומסתיים במפלים של קומבקארי (kumbakkari) בערך 12 קילומטר והעלייה אל הטופ סטיישן דרך הסנטרל סטיישן (central station) שמתחיל בכפר קורנגני (kurangani) בערך 12 קילומטר, בהערכה גסה.
המעבר בין שני המסלולים מתבצע דרך ארבע מסלולי אוטובוסים קצרים.
סדר הערים שאני מציין הם המסלול לכיוון מונאר.
סדר האוטובוסים הוא כזה, ממפלי קומבאקרי נוסעים לפרייאקולם (periyakulam), אוטובוס אחרון בסביבות ארבע, בלי להבטיח...
משם נוסעים לטהיני (theni)
משם נוסעים לבודי (bodinayakanur)
ומשם נוסעים לקורונגני, אוטובוס אחרון בסביבות ארבע .
האוטובוסים הם תחנה ראשונה ואחרונה , כך שאין איך להתבלבל באמת והמקומיים מאד נחמדים ועוזרים כמה שאפשר.
זה תקציר של הטרק ושל רוב המידע שאתם צריכים בשביל לטייל ללא מדריך, שזה יותר זול ויותר נחמד.
יש כמה קטעים שדורשים ריכוז ואולי לפתוח פאלפון לצורך ווידוי ניווט, אבל הרוב פשוט מאד.
צריך מידה מסויית של ניסיון בטיולים ובניווט וכמובן ביטחון עצמי.
המסלול רחב ויפה, ומטוייל על ידי הודים ומקומיים. לא זכור לי שנתקלנו בקטעים מסוכניים.
בכל היעדים שציינתי יש אפשרות של לינה וארוחות. יכול להיות שבמפלים אין אפשרות שינה.
הירידה מוואטה קנל
הירידה מוואטה קנל למפלי קומבקארי, לפי החוויה שלנו.
אז החלק הראשון הוא בערך 12 קילומטר הערכה גסה
ניתן לחלק את הטרק ליומיים או לצלוח אותו ביום אחד ארוך, במידה ובוחרים באופציה השניה אני ממליץ לנסות לישון בעיר בודי.
המסלול מתחיל מהדולפין נוס (dolphin Noa's), נקודת תצפית ידוע ליד וואטה קנל, אין מה להתבלבל יותר מידי , השביל רחב ופשוט וכל מקומי מכיר אותה.
משם פשוט ממשיכים למטה לכיוון וולאגווי בשביל רחב ומפותל. השביל יפה מאד אם זוכים לראות טובה, יש להזהר מטחב על הרצפה, היא מאד חלקה ושם יצא לי להחליק כמו דמות מסרט של צארלי צפלין.
אחרי הליכה של בערך שלוש - ארבע שעות, הגענו לכפר וולאגווי, הכפר קטן מאד ולא תיירותי במיוחד אך אכן מתעסק עם תיירים פה ושם, בכפר אסור ללכת עם נעליים כי יש בו מלא מקדשים. בכניסה לכפר יש מתחם קטן שבכניסה שלו יש ציור של מוגלי, יש שם אוהלים של דקטלון ומארח נחמד מאד שמציע אוהל שינה ואוכל למעוניינים. אנחנו ישנו שם, המארח רצה אלף רופי לראש על לינה וארוחות, בשבילנו זה היה נראה גבוהה וחיפשנו אפשרויות, ישר מישהי "הזמינה" אותנו לקפה ואוכל לא מוצלח במיוחד ואפילו לבוא ללון אצלה, כמובן התברר אחרי שאכלנו ורווחנו, שהיא רוצה מחיר מוגזם על ה"תענוגות", קיפלנו את עצמינו ויצאנו משם, שאנחנו משאירים בידה מאה רופי למרות שהיא רצתה ארבע מאות על אוכל דל וקפה מקומי דווקא טעים. מוסר השכל, לשאול כמה עולה ומה, כי ההודים אוהבים לרכב על התמימות שלנו ולגזור על זה קופון. אז
חזרנו למארח ועשינו פרצופים חמודים ובקשנו הנחה חמודה. לאחר שהמארח בא לקראתנו עם המחיר ללא ארוחת בוקר, התגלה שהוא בחור נחמד ונדיב מאד. אני לא אציין את המחיר בכדי לא לפגוע בו.
יצאנו ביום למחרת בבוקר, השביל עובר ביער יפה וחוצה נחלים נחמדים, בסוף הירידה לאחר כשלוש שעות יש קטע של שני קילומטר בערך של מישור. יש להצמד למסלול הכי ברור ולפתוח את הפלאפון עם הניווט כי ההגעה למפל עצמו לא הכי ברורה.
למזלינו ישב בחור נחמד ליד עץ והצביע לנו לתוך סבך דל שבקצה ראינו מבנה היכן שעובר שביל לא גלוי כל כך ישירות למפל, אכן גם שמענו צהלות של הרוחצים במפל.
מפל קומבקארי הינו מקום תיירותי הודי בתשלום, למזלינו באנו מהצד השני ולא לקחו לנו כסף בכניסה אבל ביציאה רצו שנשלם, העמדנו פני תמימים, ענדנו עיני עגל ואמרנו לא תודה והתרחקנו משם באלגנטיות, לא נתקלנו בעוד בקשות תשלום כאלה ואחרות, בכל אופן זה 200 רופי בערך לבן אדם, אני חושב.
אחרי רחצה נהדר יצאנו לדרך, שמעתי שיש מקום ללון איפשהו בקומבקארי, לא התעמקנו.
משם לקחנו אוטובס אחרון למסע האוטובוסים שכבר ציינתי בהתחלה יש גם אפשרות של ריקשה. אחרי החלפת אוטובוסים ונסיעה של סך הכל שעה וחצי, אולי יותר, הגענו לבודי. כל הנסיעות האלה עלו לנו ביחד בערך 60 רופי והתמקמנו במלון (lodge בשפת המקומים כי כשכתוב הוטל זה בעצם מסעדה) סמוך לתחנת אוטובוס בניין חום דו קומתי שנראה טוב ומולו יש מסעדה שנראת זהה רק בצבע אדום. ממליץ בחום, חדרים טובים מחירים שפויים. יש שם ליד דוכן אוכל שמוכר משהו שנראה כמו צאפטי צהוב שבפנים יש גן עדן מקוקס, זה נקרא בולי אני חושב, לא לוותר. בכללי המקום אותנטי מאד והאוכל שם מעולה.
אוטובוסים לקורונגני מתחילים בשש בבוקר ונגמרים אחרי הצהרים בהפרשים של שעתיים בערך. קורנגני לא רחוקה אפשר לקחת גם ריקשה באיזה 300 רופי.
העלייה לטופ סטיישן
ההליכה מקורנגני לטופ סטיישן היא בערך 12 קילומטר וכולה בעלייה. ביום טוב הנוף שם מדהים. אפשר לצלוח אותה ביום אחד בלי להתאמץ יתר על המידה. אנחנו החלטנו לישון בסנטרל סטיישן.
החלטנו להאריך את הטיול כמה שאפשר ורצינו לישון בקורנגני. האזור הזה יפייפה ,תראו כשתגיעו לשם.
הגענו לקורנגני אכלנו בדאבה נחמדה, ועשינו סיבוב לראות איפה לישון. הגענו לחדר מרווח ב600 רופי סמוך למרכז הכפר, הבעלים של המקום נמצאים במרכז הכפר, ליד הגשר, במסעדה קטנה וביתית מתחת לרחוב. האישה שם מצחיקה וחמימה.
יש עוד אפשרויות לינה בכפר הסמוך.
למחרת בבוקר טיפסנו לכיוון הסנטרל סטיישן הליכה של 7 קילומטר בערך.
יש להתחיל את המסלול עם הגוגל מפס סתם כדי לוודא, אבל יש מקומיים שיכוונו אותכם.
העלייה ברורה ונוחה ורובה משובצת אבנים אפורות.
בדרך יש מפל יפה ליד גשר שאפשר לנוח בו.
אחרי שלוש שעות בערך הגענו לסנטרל סטיישן, שם שאלנו את המקומיים על הימצאותו של בחור בשם דאס, לפי מידע שקיבלנו שיש לו חדר ללינה. חיכינו לו בשעה שהכנו ארוחת צהריים, באותה מידה היה אפשר לבקש ממישהו אוכל והוא היה מסדר אותכם. לבסוף הגיעה אחותו. לאחר התמקחות קיבלנו את החדר ב500, ללילה, החדר במיקום יפה ופרטי מתחת לבית הספר שלהם אבל בסיסי מאד בלשון המעטה. מאמין שהיא יכולה לסדר לכם גם ארוחות ושתייה.
למזלנו ברגע שנכנסנו לחדר התחיל מבול.
למחרת יצאנו בבוקר להליכה של 5 קילומטר בערך.
עלינו בשביל ברור מאד, השביל יפה ממש עם נוף רוב הדרך, יש מקומיים בשביל שיעזרו במקרה ומרגישים לא בטוחים בניווט.
אחרי שעתיים, אולי פחות. הגענו לטופ סטיישן, משם יש אוטובוסים למונאר או ריקשה, אנחנו בחרנו בטרמפ עם דיסקו באס וחבורה של הודים צעירים מלאי אנרגיה.
לסיכום
אנחנו בחרנו להאריך את הטיול הכי הרבה שאפשר, עשינו אותו בחמישה ימים אבל אפשר גם בשלושה ואפילו אפשר ביומיים למטיבי לכת.
אנחנו לקחנו איתנו את כל מיטלטלינו על הגב, ולכן גם לא מיהרנו לשום מקום. אנחנו מכירים שמי שעושה את הטרק המאורגן, שולח את הציוד שלו עם איזה רכב. אולי אפשר להתקמבן עם איזה סוכן טיולים או בדרך אחרת.
אני ממליץ שמי שבוחר לעשות את הטרק באופן עצמאי, צריך להיות בעל ניסיון מסויים בטיולים ובניווט, בצורה בסיסית.
וכמובן יש את גוגל מפס שמוריד כל ספק, באפליקציות מפס מי וסובייט מילטרי מפס אין את המסלול הזה במלוא.
הטרק באמת קל מאד לביצוע באופן עצמאי ולא מצדיק לקחת מדריך לדעתי, אם בוחרים בכל מקרה לקחת מדריך עדיף ללכת במסלול "דרך המילוט" שעובר בג'ונגל, שמעתי על המסלול הזה דברים טובים.
קיצר, העיקר שתעופו על הטיול שלכם.
נ.ב
במונאר יש אחלה של מסלולי יום שאפשר לעשות גם באופן עצמאי, הכל נמצא במפס מי. למרות שההודים מנסים למנוע זאת עם תירוצים של שטח פרטי, בגלל שהמדריכים רוצים לשמור על המונופול על הטיולים שם. טיילנו שם לבד חמישה ימים בכל האזור ולא שמענו ציוץ מאף אחד, מקסימום מקבלים נזיפה במקום ומעמידים פני תמימים והכל טוב.
פשוט לצאת ולתת לרגלים שלכם לקחת אותכם לאן שמתחשק להם.
ממליץ על ההר מרלברי (marlbrei)
ושוב, העיקר שתעופו על הטיול שלכם!
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם