טרק לאדאק ספיטי (tzo moriri - kibber)

רקע ומידע כללי

את הרעיון לטרק קיבלנו מסוכן בלה בשם נימגל. הטרק מתחיל מאגם צומרירי שבדרום לדאק כשבע שעות נסיעה מלה, דרך parang-la pass ומגיע עד לכפר kibber שבעמק ספיטי. הטרק לא עובר דרך אוהלי תה או כפרים ולכן התארגנו על כול הציוד והאוכל שהיינו צריכים מראש.

מבחינת התמצאות ורמת קושי.
לטרק יש כמה יתרונות: הוא מתחיל בגובה של 4600 ונשאר באותו גובה בשלושה ימים הראשונים לכן ההסתגלות לגבהים היא יותר קלה מטרקים באזור. כמו כן המסלול ברובו מאוד ברור- הליכה דרומה מהאגם לכיון נחל הpare chu והליכה לאורכו. האתגרים שבמסלול- השביל עובר הרבה נחלים אשר החצייה שלהם כוללת הרטבה של הרגלים ולפעמים התמודדות מול זרמים חזקים, ומעבר של פאס שבחלקו יש הליכה על קרחון והדרך אינה ברורה לגמרי.
לחוששים ניתן למצוא בקלות מדריך וסוסים שיסחבו את הציוד ויראו את הדרך מהכפר korzok או בתיאום מראש מלה.
לבירור מצב הפאס דרך במשרד התיירות בקאזה אפשר להתקשר 01906222202
הגעה:
מלה ניתן להגיע לצומרירי בגי'פ או באוטובוס שיוצא 3 פעמים בחודש (ב10,20,30). אנחנו עלינו על אוטובוס שיצא ב20.8 בשעה 7:30 בבוקר במחיר של 370 רופי לאדם. ניתן את הכרטיסים לקנות באותו הבוקר או במשרד הנסיעות שבתחנה המרכזית ביום-יומיים לפני. הנסיעה אורכת כ8-9 שעות.
הצטיידות:
ניתן לרכוש כול מה שצריך בלה, החל מלבוש וביגוד חם, מקלות הליכה וסירים וגזיות וכו'. אנחנו קנינו סיר שטח ובלוני גז להברגה-לטובת בישול לאורך ימי הטרק.
לנו כמה סוכני נסיעות המליצו לקחת ליתר ביטחון קרפונים למעבר של הפאס שיש בו הליכה על קרחון, אנחנו הסתפקנו במקלות הליכה שהבאנו מהבית.
מפה:
לנו היה מכשיר לוויני של Rescue one ששכרנו מהארץ שבו היה מפה של האזור gps ומצפן שעזר לנו להתמצא
אוכל:
מכוון שהטרק ארוך צריך להצטייד באוכל לא כבד, קל להכנה ומזין. ממליצים לקחת: קוואקר, אינסטנט נודלס ואבקות מרק, והכי חשוב-סויה צ'אנק-מעין טופו מיובש מלא בחלבון. את כול האוכל אפשר להשיג בסופר גדול שיש בשוק המרכזי בלה.
מים:
הטרק עובר באגם נחלים וכו'. לא מומלץ לשתות מכול מקור מים אומנם בדרך ישנן הרבה נביעות. אנחנו הבאנו איתנו יוד לחיטוי ולכל בקבוק שמילאנו טיפטפנו 3 טיפות.

הגעה ולינה מחוץ לkorzok

הגענו ב06:30 לתחנה המרכזית בלה. את התיקים קשרנו על גג האוטובוס, ויצאנו ב7:20. להפתעתנו היה על ה"לוקאל" כמעט ורק תיירים-אך בתחנה הבאה בתוך לה עלו המון מקומיים ונהיה צפוף. אלינו למושב הצטרף לאדאקי מבוגר מאוד וכך ישבנו צפופים לאורך שעה וחצי עד לעצירה הראשונה-ולמשמע תפילתנו רוב המקומיים ירדו והנסיעה הפכה לנוחה הרבה יותר. במהלך הנסיעה עצרנו פעמיים בדאבות לאוכל ועוד מספר פעמים לבידוק הפרמיטים. הדרך יפה ועוברת ליד נחל ההינדו העוצמתי. הגענו לכפר korzok שעל גדת האגם בשעה 17:00. אכלנו במסעדה מקומית ופגשנו מישהי שבדיוק סיימה את הטרק שבאה מהכיוון ההפוך (מספיטי ללדאק). היא הרגיעה אותנו מכוון שלא שמענו על אנשים שעשו את הטרק וגם נתנה לנו טיפים לדרך. לא רצינו לישון באחד ההום סטיים בכפר-שהיו יקרים ולא מזמינים- והלכנו כשלושה קילומטרים דרומה עד שהגענו לנחל שזרם לתוך האגם. (חשוב לציין שבקרבת הכפר אסור להקים קמפינג ליד האגם, שלט בישר שהקנס הוא 10,000 רופי). הקמנו אוהל והלכנו לישון מוכנים להתחיל את הטרק.

היום הראשון-הליכה לאורך האגם

יצאנו עה שהולכת להיות דרך ארוכה ומישורית לאורך האגם. התחלנו בשעה 7:45. עד סוף צומרירי יש 2 נחלים שטובים לשתייה סך הכול. ליד הראשון ישנו והשני במרחק של שעתיים הליכה ממנו, ולכן חשוב למלא בהם מים ליום ארוך של הליכה. ההליכה עד סוף צומרירי היתה 17 קילומטרים מישוריים. הדרך היא דרך גיפים/שביל רגלי. דרך ברורה ונוחה. בחלקו הדרומי של האגם ראינו להקות סוסי פרא מקסימים, מכרסמים, ועדר כבשים גדול. לגדה הדרומית של האגם נשפך נחל שצריך לחצות בשביל להמשיך במסלול. אנחנו לא חצינו בקרבת האגם והמשכנו על השביל שעלה בשלוחות מימין מאה מטר מעל הנחל בתקווה שיוריד אותנו לנחל במקום עם גשר לחציה נוחה. לא היה גשר והיינו צריכים לחצות יחפים את הנחל (גובה בן הקרסול לברך). בדיעבד כדאי לחצות את הנחל בקרבת האגם-שם אפשר אפילו לדלג בלי להירטב. כשחצינו השעה היתה 16:00, התלבטנו עם להמשיך ללכת כי הנחל הבא שנגיע עליו יהיה במרחק 7 קילומטרים. החלטנו להמשיך. כעבור שעה הליכה התחיל טפטוף מתמשך ועד שהגענו לנחל היינו רטובים לגמרי. סיימנו את יום ההליכה ב18:30. סך הכול הליכה של כמעט 30 קילומטרים.

היום השני-הגעה לpare chu והליכה לאורכו

יצאנו ב6:50 מעודדים מהשיפור במזג האוויר. לאחר הליכה של כ5 קילומטרים דרומה לאורך השביל, הגענו לנחל הpare chu, שם עצרנו לארוחת בוקר וייבוש הבגדים שנרטבו מאמש. הנחל עצמו בוצי ואינו מומלץ לשתיה. אחרי הפסקה ארוכה יצאנו בעשר עולים לאורך הנחל. כעבור 400 מטרים הגענו לאזור בו צריך לחצות את הנחל לגדה הדרומית. החציה די מאתגרת-המים מגיעים בן הברך למותנים ויש איזורים עם זרימה חזקה. מומלץ לחצות את הנחל כמה שיותר מוקדם ביום כשהוא יותר נמוך ובמעבר הזה-לא לחצות יחפים.
כעבור שעה הגענו לנביעה על השביל שם כדאי למלא מים. אחרי 6 קילומטרים מהחיבור לנחל עשינו ארוחת צהרים וכעבור עוד שעה נתקלנו בנחל שיורד לpare chu. אחרי הרבה התלבטיות איפה לעבור אורי קפץ קפיצה מסוכנת ואני העדפתי לרדת במורד הנחל עד לחיבור עם הpare chu ולחצות יחפה (אופציה עדיפה) השעה היתה 17:00 והחלטנו למצוא נביעה/נחל ושם ללכת לישון. מצאנו אחת אחרי 3 קילומטרים הקמנו אוהל, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון מוקדם.

היום השלישי-הליכה על הpare chu בניסיון להגיע לבייס קאמפ

יצאנו לדרך בשעה 5:50. התכנון היה לנסות להגיע לbase camp שבמרחק 22 קילומטרים אווירים. כעבור 3 קילומטרים גילנו ששכחנו כובע איפה שישנו. אורי חזר להביא ואני הכנתי ארוחת בוקר (קווקאר עם עוגיות-יאמי!) כול הסיפר לקח שעה וקצת ועדיין היינו נחושים להספיק. עד השעה 13:20 עברנו כמה נחלים. בחלקם היה אפשר לחצות מגדה לגדה-ובשניים מהם היה צריך להירטב. הראשון-נחל בוץ שהזרימה מעיפה אבנים על כפות הרגלים. הדרך ברובה מישורית, ישנן עליות של 50 מטר ואז ירידה. לפעמים הימרנו על ללכת דרך הנחל ולא לטפס על השביל, ולרוב ההימורים היו מוצלחים. אבל ניתן ללכת גם עם השביל העולה. אחרי ארוחת הצהריים השעה הייתה 14:00 ונשארו לנו עוד 11.5 קילומטרים. החלטנו להמשיך לנסות להגיע לבייס קאמפ. הדרך הייתה עם קצת יותר עליות וכמה נחלים שדילגנו מעליהם. בדרך עברנו במשטח ירוק יפה שהיה נוח מאוד להליכה, והשקיף על הנחל מלמעלה. היינו במרחק של קילומטר מהבייס קאמפ באופריה של עוד מעט ומגיעים ורואים את הפאס מולנו, והדבר האחרון שהיינו צריכים לעבור זה חציה של הנחל לכיוון הפאס. בשעה 18:00 חדורי מוטיבציה נכנסו לpare chu. החצי הראשון של הדרך היה בסדר אבל באמצע גילנו שהנחל עמוק מידי, עד המותניים, והזרימה חזקה מדי. כשהבנו שאין סיכוי שנחצה בבטיחות חזרנו רטובים לגדה הדרומית שממנה באנו. היינו תשושים והיה קר-וחזרנו לישון ממש ליד הנחל, עם הבנה שלא נוכל להגיע למחרת לפאס מספיק מוקדם כדי לחצות אותו.
-מבחינת מים היה ביום הזה המון נביעות ממליצים ללכת עם ליטר לאדם ולמלא כשניתן.
-מקום לינה היה בגובה 4850.

היום הרביעי-הגעה לbase camp ומנוחה

יצאנו בשעה 6:00. להפתעתנו הנחל היה מאוד רדוד-אם בערב הגיע למותנים, בבוקר הגיע כמעט עד הברכים. עברנו את הנחל יחפים-שוב היה קר,אבל לא מסוכן או בעייתי. התחלנו ללכת לכיוון הבייס קאמפ שנמצא בגובה 5050. אחרי החצייה ממשיכים לכיון הפאס ועולים עם השביל שנמצא ממש מעל הpare chu. את הבייס קאמפ ניתן לזהות לפי הזבל וקקי החמורים והוא שטח שנוח לישון בו. מזג האוויר לא היה כול כך מוצלח-דבר שהלחיץ אותנו. היה גשם במשך חצי שעה וטפטוף לפרקים אבל הוא השתפר לקראת השעה 15:00. הלכנו לישון מוקדם כדי לנוח כמה שיותר לפני העלייה לפאס

היום החמישי-Parang la pass

יצאנו לדרך ב5:40 והתחלנו לטפס. כעבור עשר דקות הגענו לנחלון שיורד לpare chu ושהאבנים בצדדיו מכוסות בקרח. זה היה קצת מחליק, ירדנו מעט וחצינו במקום נוח. בנחל מילאנו 2 ליטר לאדם. המשכנו על השביל העולה מימין-בתחילה היו רוגומים ברורים וכעבור כמעט שעה הליכה הגענו בעזרתם למפגש עם הקרחון. ביננו לבינו היה נחלון קטן. לא חשבנו שזה הגיוני להמשיך צמוד לנחל בגדה שלנו מכוון שהאבנים היו מצופות קרח וגם הקרחון היה נראה תלול מדי ומפחיד לעלות עליו. לפי המפה שבמכשיר הלוויני הדרך הייתה במרחק של 100 מטר מאיתנו על הקרחון. בגלל ניסיון קודם שלא תמיד המפה במכשיר הראתה הדרך הנכונה בחרנו לא להקשיב לו. היו רוגומים במעלה הדרדרת בצידו הימני של הקרחון ועלינו בכיוונים. בשלב מסוים לא ראינו עוד רוג'מים והשביל נגמר. בחרנו להמשיך וללכת על הדרדרת באותו גובה בתקווה לראות רוגומים או שביל ברור. בשלב מסויים הבנו שאנחנו צריכים לעלות על הקרחון ומצאנו ירידה נוחה מהדרדרת ועלייה נוחה על הקרחון. בקרחון עצמו אין שביל ברור אך ראינו רוג'ום אחרי חמש דקות שעלינו בו. ושם הגענו לדרך שהייתה מסומנת במפה. העלייה בקרחון ממשיכה מאה מטר עד לתל אבנים. מתל האבנים שבגובה 5400 ראינו את הפס ומשטח ענק של שלג. חיפשנו איזשהוא מסלול ברור וראינו שבמרכז המשטח יש דרך עם מעט אדמה וסלעים. שנראית שהלכו בה וטובה לעלייה. חמישים מטר לפני הפאס התלבטנו האם להעלות עליו מימין-דרך עלייה מתונה יחסית על השלג ואחר כל על הר. אנחנו לא ראינו דרך על ההר מהמקום שבו היינו. ומשמאל-עלייה מושלגת יותר תלולה אך במכשיר זו הייתה הדרך והתווסף למכשיר גם הקקי של החמורים שזה אינדיקציה לדרך של המקומיים. בחרנו ללכת משמאל. העלייה עד העשרים מטרים האחרונים בסדר-ושם הדרך נהיית יותר תלולה ומחליקה. בשלב מסויים שהיה מאוד מחליק נעזרנו אחד בשני ובמקלות. בדיעבד זה היה מסוכן. כמו כן ראינו מטייל שיורד מהצד השני בלי בעיה. הגענו לפאס גובה 5560 בשעה 9:00 מאושרים מההצלחה למרות הבלבולים בדרך. עוד סיבה לשמחה היתה שגילנו שבצד השני-כיוון ספיטי הוא ההפך הגמור-אין קרח ואין שלג והירידה יותר תלולה אך יציבה ברורה ונוחה. אחרי שהות קלה בפאס עוגיות וצילומים התחלנו את הירידה. היינו מודאגים ממצב המים כי ראינו שרק בגובה 4400 יש נחל. אחרי ירידה של 250 מטר ראינו מימינו נביעה של טפטוף מהקיר. שרנו מים מים וששון ושמחנו על ההזדמנות לשתות. מילאנו בקבוקים שהספיקו עד סוף הירידה. כשעברנו את הבייס קאמפ מכיוון ספיטי ראינו מטיילים שעולים לפאס. החצי הראשון של הירידה נעים יחסית והחצי השני יותר תלול ויותר קשה. ב13:15 הגענו לנחל (4400). הנחל מקסים נקי מבוץ שם עשינו הפסקת צהריים. התלבטנו עם להמשיך עד לkibber והבנו שזה מוגזם ולכן המשכנו 2 קילומטרים במורד הנחל-שביל עולה ויורד במורד הנחל וסימנו בשעה 16:00 בגובה 4350.

יום שישי- מהנחל- לכפר kiber

יצאנו לדרך ב6:45. כעבור כמה מטרים היינו בתחילת העלייה. כעבור חמישים מטר גובה מגיעים לנביאה. המאה מטרים (גובה) הראשונים היו יותר תלולים ואחר כך העלייה הופכת למתונה יותר. העלייה כולה 350 מטר, משקיפה על ההרים המושלגים לכיוון לדאק, ובעוקף, סוף העלייה, יש תצפית יפה על העמק וההרים בספיטי. מהעוקף מתחילה ירידה של 750 מטר. לכל אורך הירידה יש נוף יפה.צ בתחילה הירידה יותר מתונה ואחר כך יותר תלולה. בסך הכל הירידה אחלה עד לנחל. את הנחל חוצים בעזרת גשר ואחריו מתחילה העלייה האחרונה לקיבר. עלייה של 150 מטר, די תלולה שבסופה מגיעים לכפר. הכפר יפה ופסטורלי ויש בו כמה הומסטיים. שאלנו מקומית על מסעדה טובה והמשכנו לפי הכוונתה למרכז הכפר למקום פשוט ונעים. פגשנו שם 3 ישראליות שהמליצו לנו לקחת מלאי קופתה שהיה מצויין! סיימנו את הטרק מרוצים, שמחים ותשושים, ולקחנו יחד עם הבנות מונית לקאזה במחיר של 1200 רופי.
הסוף.

טיפים

• למי שרוצה לקצר את הטרק- מהכפר הראשון-korzok, יש דרך גי'פים עד לסוף האגם. מקצר 20 קילומטר של הליכה מונוטונית.
• סימנו דרכים חלופיות לדרכים שאנחנו עשינו שהיו טעויות
• נחלים עדיף לעבור כמה שיותר מוקדם, במקום שבו הם הכי רדודים. (מתפצלים ורחבים)
• כדאי למצוא קבוצה ולהצטרף אליה בעליה לפאס כי היא מבלבלת.