וורינדוואן

וורינדוואן, עיירה לא מתויירת ליד העיר מטהורה, שלאחר שיחה עם נזיר במקדש בפושקר, שהמליץ עליה בשביל חגיגות ההולי, מצאנו את עצמנו על סליפר בהחלטה מהירה

תאריך הטיול	March 2024
משך הטיול	6 ימים
עונה מומלצת	איזור ראג׳אסטאן, מכאן זה שלכם…

תוכן עניינים

החלטה

לאחר מחשבה על איפה כדאי לנו לחגוג את ההולי, התגלגלנו לשיחה עם נזיר מקומי בפושקר שהמליץ לנו להגיע לעיירה ליד העיר מטהורה, (mathura), בטענה ששם החגיגות הכי טובות בהודו.
פחות מסיבות, יותר מקומיים, צבע, מקדשים, ראדה קרישנה והאפי הולי.
באותו יום סגרנו סליפר של 7 שעות מג׳איפור למטהורה, שבדרך לתחנה הרכבת החליטה לעצור, אז החלטנו לקחת יוזמה וירדנו לפני התחנה, הגענו לעיירה קטנה ליד העיר וממנה לקחנו 3 טוקטוקים שונים (עד היום לא יודעים למה אבל זה שהנהגים דרשו) עד לוורינדוואן.

התמקמות

כתוצאה של מחשבה מראש, הכוונו את הטוקטוק להוסטל שהוזמן בבוקינג, רק שמסתבר שהוא לא שמר לנו את החדר כמו שווידאנו איתו יום קודם.
מפה לשם, התחלנו ללכת בעיירה ולחפש הוסטל לישון בו.
חשוב לציין שזוהי עיירה ממוצעת במידותיה, וללא תיירים כמעט כלל.
תוך החיפוש הלא מוצלח, עוצר לידנו הודי על טוסטוס עם אנגלית רהוטה בטענה שהוא בעל הוסטל קרוב והוא יותא מישמח להראות לנו אותו. וכך היה, אחד מאיתנו עלה איתו על הטוסטוס, חזר אחרי כמה דקות, ומשם כבר היינו בדרך אל ההוסטל (ניתן למצוא אותו בגוגל בשם- VRINDA KUNJ, מארח סופר סופר נחמד, עוזר, עם אנגלית מדהימה, מזמין מונית, מרתיח מים, מדבר בפתיחות על המדינה, מזמין אותנו לחגוג עם המשפחה והקהילה הקטנה של השכונה את ההולי, מהנדס בכיר (אבל על אמת) לשעבר, שיצא לפנסיה מוקדמת ופתח הוסטל.
כן, ההוסטל לא זול ביחס לתמורה (כמה סתימות במהלך השהות ((5 לילות)), חדר לא מצוחצח) וישנו 4 אנשים ב2 חדרים פרטיים ב1800 רופי לחדר ללילה, מצד שני, היינו חוזרים שוב.

ההולי עצמו, העיירה והאוכל

אז מבחינת ההולי-
אין לנו איך להשוות, אבל אכן היו חגיגות מטורפות, במשך 6 ימים שלמים.
כל יום בכל העיירה יש תהלוכות, כמויות אדירות של צבע, מים, תופים, צעקות שמחה ואהבה באוויר, ולקראת ה25.3, יום החג עצמו, הכל רק מתגבר.
מי שמחפש חוויה אוטנטית, מקומית ושקטה מתיירים ומעברית, זה המקום בשבילו לחגוג את ההולי.
למי שלא בא לחגיגות הארדקור, מומלץ להגיע יום/ יומיים לפני יום החג עצמו, אחרת יכול להימאס עניין הצבע, הלכלוך והבלגאן בהליכה לכל מקום.
בנוסף, מומלץ מאוד להתחבר לבעל ההוסטל שלכם, או בעצם לכל הודי נחמד אחר שיש לו קצת אנגלית, ולבקש ממנו לבוא יחד איתו ל״צאת החג״ בקהילה המקומית שלו, בו הם שורפים ערימת קקי של פרות, שרים רוקדים ומפרישים כל אחד לעצמו אש קטנה שתהיה להדליק ערימונת קקי במפתן דלת הבית שלהם. מומלץ מאוד לקחת חלק ולראות.

מבחינת העיירה עצמה-
אין כלכך אטרקציות ויותר מדי מה לעשות, כמובן יש כמה מקדשים, יש את הנחושים שירחיקו אל ההר הקטן שבקרבת העיירה שלפי האגדה מסופר שאותו לורד קרישנה החזיק על זרת אחת במשך שבוע בשביל להגן מסערה על תושבי העיירה, לכן אגב החגיגות בה הן האינטנסיביות ביותר, מאחר וקרישנה נולד במטהורה, העיר הקרובה, וגדל בוורינדוואן.
ישנו נהר שאפשר לשוט בו בסירה למשך חצי שעה (הורדנו אותו ל300 רופי ל4 אנשים) ובתכלס זהו..
כך שמצאנו את עצמנו ישנים טוב, אוכלים טוב, קוראים ומשחקים הרבה קלפים (יש אחלה שולחן וקומקום לטורקי בהוסטל) ופשוט יוצאים לטיול היאבדות בין הסמטאות בשביל להגיע למקום חדש.

אוכל-
הרוב, מסעדות מקומיות, דיי דומה כמו בכל הודו, חלקן מרגישות כמו מסעדות פועלים, לחלקן יש יותר קלאס, אבל הם עדיין לא קיבלו את הווייב המערבי שניתן למצוא בכל עיר אחרת אליה מגיעים כמויות התיירים.
ארוחת בוקר נשארת הודית, והכי מערבי זה פיצה סבירה.

לסיכום-
ממליצים להגיע בשביל לחגוג את החג, תופס לגמרי להגיע יומיים לפני, רק צפו לחוסר מקום בהוסטל ולמחיר לא זול ביחס..