טיול בפארק סונגניסאן, ליבה של קוריאה הדרומית

השער להרים - מקדש Beopjusa

הר בקוריאה הוא לא באמת הר אלא אם הוקם למרגלותיו מקדש. הזיווג הקבוע הזה בין החצי הטבעי והפראי והחצי האנושי והממוסד הוא עוד ביטוי ל"יין ויאנג", הסמל שקוריאה חרטה על דגלה ושבסבלנות רבה מסביר את העולם. קיים קשר הדוק בין השניים, ויפה לראות כיצד כל מקדש משקף בתוכו את האופי האמיתי של ההרים סביבו.

נכון לחשוב שההרים הם אלה שהשפיעו על המקדש, ושהוא נבנה בדמותם ולא להיפך. אך כיום אני מבין שזה לא לגמרי מדוייק. המקדש הוא השער להרים, והאווירה שהוא משרה בכניסה אליהם מניחה את הבסיס לחוויה שתיבנה מאוחר יותר.

המקדש Beopjusa הוא בדיוק כזה.

כדאי מאוד להתעכב עליו ולהתרשם מהאלמנטים היחודיים שאין בכל מקום: פאגודה אמיתית וגבוהה, היחידה שנותרה בדרום קוריאה, ופסל בודהה מוזהב בגובה 33 מטרים. הפאגודה, על חמש קומותיה, נבנתה לראשונה במאה השישית, אך מאז נשרפה על ידי היפנים והוקמה מחדש במאה ה-17. ברוס לי צילם בתוכה סצנה בסרטו "Game of Death", אך היא נחתכה ממנו לאחר מותו. הפסל הענק הוקם לפני קצת יותר מעשרים שנים, והוא תוספת מרשימה למקדש המרווח והנאה בפני עצמו. זהו אחד מפסלי הבודהה הגבוהים באסיה, והוא מוקדש לאיחוד המיוחל בין שתי הקוריאות.

בזמן שושלת גוריו (סביב המאה ה-11) חיו במקדש למעלה מ-3000 נזירים, וסיר הברזל העצום שנותר במתחם מאז נחשב לאטרקציה גדולה. האגדה מספרת שהוא היה מסוגל להאכיל את כל אלפי הנזירים ב"נאגלה" אחת.

אל ראש הרכס

השביל אל תוך הפארק ממשיך לצד הכניסה למקדש, ובהמשך הוא מתפצל ומאפשר לעלות אל מספר פסגות שונות, המקושרות בניהן על ידי שביל שנע לאורך הרכס. בכניסה לפארק נמצא דוכן מידע וקיבלתי בו מפה קטנה ושימושית. הפסגה אליה כולם רוצים להגיע היא הצפונית ביותר - הסלע הגדול Munjangdae. גובהה 1054 מטרים והתצפית ממנה היא הרחבה ביותר שהפארק מציע. במהלך הטיול שלי במדינה חיפשתי ללא הרף קשר בין ציורי הנופים הקוריאניים המסורתיים, כאלה שמוצאים למכירה בחנויות אומנות ובמקדשים, ובין המציאות. סונגניסאן השלימה בשבילי את המשימה.

הדרך לא קשה במיוחד וכוללת חלקים לא סלולים – דבר נדיר בפארקים במדינה. לאורכה פועלות כמה מסעדות-שדה נחמדות שמפתיעות בכל פעם מחדש. הודות למזג האוויר הגשום לא הגיעו למקום אנשים רבים, ולאחר שבית הספר האחרון החליט לרדת מההר הפסגה נותרה רק שלי. במידה ועומד לרשותכם יום שלם אפשר להמשיך דרומה לאורך הרכס ולרדת באחת מהפסגות האחרות. אורכו של המסלול אל ראש ההר וחזרה הוא כעשרה קילומטרים.

לא התכוננתי לגשם, ואחד הילדים שחלפו על פני עצר אותי, הסתכל לשמיים ונתן לי את מעיל הגשם שלו שקיבל מבית הספר. אני לא יודע אם יצא לו לראות מה הגיע אחר כך, אך הוא הציל אותי באותו היום ואני מנצל את הבמה להודות לו שוב.

כיצד להגיע והיכן לישון

כדי להגיע לפארק יצאתי מהעיר ג'ונג'ו (Jeonju) בבוקר, החלפתי אוטובוס בתחנה המרכזית בעיר דאיג'און (Daejeon) והגעתי לכפר שבכניסה לפארק בצהריים המאוחרים. לא הצלחתי למצוא בעצמי אף מקום לישון בו באזור, והבעלים של הגסטהאוס בג'ונג'ו הזמין בשבילי לילה במינבאק (Minbak). זוהי צורת אירוח מסורתית ביחידות דיור קטנות בתוך בתים פרטיים. היא נפוצה מאוד בכפרים שבכניסה לפארקים לאומיים אך קשה לתאם אותה מראש ללא שליטה בשפה הקוריאנית. הלילה עלה 30,000 וואן וכלל חדר שינה עם מטבחון זעיר, טלוויזיה ומקלחת צמודה. כמה מסעדות פתוחות לאורך הכביש הראשי בכפר.

טיפים

• אני ממליץ לבקר במקום (ובקוריאה בכלל) בסתיו ובקיץ, בתקופות בהן העצים מלבלבים. כשאני טיילתי באזור במאי ההרים היו אפורים וקרחים לגמרי.