הפארק הלאומי סאורקסאן, דרום קוריאה

רקע ודרכי הגעה

הפארק הלאומי סאורקסאן (Seoraksan) סגר בשבילי את הטיול בין ששת השבועות בדרום קוריאה, בטרם חזרתי לסיאול. איזה מזל שכך יצא, כי אם הייתי חווה את הנופים האלה כבר בהתחלה כל הטיול שלי היה משתבש. חשוב להשאיר את השיא לסוף. זהו הפארק האהוב ביותר על הקוראנים וגם על רבים מהתיירים, ובצדק. הנופים בו, על פסגותיהם המשוננות והגבוהות, הם הדרמטיים ביותר שיש לארץ הזו להציע והם ולא דמו לשום פארק אחר בו ביקרתי במדינה. התחושה שליוותה אותי במהלך היום הבודד בו טיילתי במקום היא שאלה הרים שראויים למלך ושצריך לנהוג בהתאם. המוני המבקרים המקומיים ששטפו כל שביל היו רגועים ומנומסים יותר יחסית לפארקים אחרים. אולי הם הרגישו את אותו הדבר כמוני, או שאולי זה הייתי אני שסוף סוף נפתח לאופי הקוריאני.

הפסגה הגבוהה בסאורקסאן, Daechongbong, מתנשאת לגובה 1708 מ' והיא השלישית בגובהה במדינה. באפריל היא עוד הייתה מכוסה בשלג קל.

אל הפארק יצאתי מהעיר גנגננג (Gangneung) ששימשה לי כבסיס. ביציאה מהתחנה המרכזית נמצא מרכז מידע לתיירים והם הסבירו לי על כל האוטובוסים שהייתי צריך. מהעיר לקחתי אוטובוס צפונה אל עבר סוקצ'ו (Sockcho) וירדתי בתחנה ששוכנת 2.5 קילומטרים דרומית לה (הראתי לנהג פתק עם שם התחנה). משם עליתי על אוטובוס נוסף שנוסע מערבה אל עבר הפארק וירדתי בשער הכניסה לפארק, התחנה האחרונה. באזור החנייה פועלות כמה מסעדות ודוכני מזון, ואפשר להצטייד בהם באוכל למהלך היום. מסעדות טובות ונחמדות יותר נמצאות בתוך תחומי הפארק מעבר לשער הכניסה. הכניסה לפארק עולה 2500 וואן.

טיפוס אל ראש סלע אולסאנבאווי

קיימות מספר הליכות יום טובות ברחבי הפארק. אני בחרתי בזאת שמגיעה ל-Ulsanbawi – קיר גרניט עצום שמתרומם בפתאומיות מהקרקע בשוליו הצפוניים של הפארק (גובהו 876 מ'). הוא הזכיר לי את חומת הקרח הגדולה שמופיעה בסדרה משחקי הכס. המסלול יוצא צפונה מצומת הנהרות שממערב לשער הכניסה. בנקודה הזו שוכן המקדש Shinheungsa ששווה להתעכב בו ולחפש זוויות צילום עם ההרים שברקע. השביל משתרך לאורך הנהר כשבאופק מדי פעם מתגלה ראש הקיר של אולסאנבאווי.

למרגלות ההר שוכן מנזר קטן ומיוחד, שאותיות סיניות חרוטות על הסלעים ועל קירות האבן שמקיפים אותו. הטקסטים החרוטים האלה הם מאפיין נפוץ בכל רחבי קוריאה, במיוחד במקומות הקדושים והמיוחדים, אך כאן העניין נלקח צעד אחד קדימה והם מופיעים בהיקף יוצא דופן. זה היה מיוחד מאוד. לצד המקדש ניצב סלע עגול גדול – Heundeulbawi, שעם קצת מאמץ אפשר לטלטל אותו קלות קדימה ואחורה. דורות של קוריאנים ניסו להראות את חוסנם ולדרדר את הסלע מעבר למדרגה (והיום גם להצטלם תוך כדי הניסיון) ונכון לאפריל 2013 אף אחד עוד לא הצליח. במידה ויום אחד הסלע כן יזוז ממקומו הוא יפול ישירות על השביל העולה למנזר ולהר ויהרוג אנשים רבים. מהמנזר הדרך מתחילה לעלות בגובה והמרחק לפסגה קצר. הטיפוס הסופי הוא על גבי מדרגות מתכת (888 מהן על פי מקורות זרים), שבסופו תתוגמלו בנוף היקפי ומרשים על הקיר עצמו ועל רחבי הפארק. רבע מהרחבה הקטנה שניתן לעמוד בה על ראש ההר תפוסה על ידי דוכן, שבו גבר קוריאני קורא לכל עבר בעזרת מגהפון ומנסה לשכנע את המטפסים לקנות מדליה. בשביל נחת תצטרכו לטפס על הר אחר.

אורך המסלול מהמקדש Shinheungsa עד לראש ההר הוא כ-2.8 ק"מ. הוא קל מאוד למעט הטיפוס שכולל מדרגות בלבד. אפשר לסיים את המסלול הלוך וחזור בקלות בתוך פחות מ-5 שעות. ארוחת צהריים אכלתי במסעדה נחמדה לצד מבנה הרכבל.

התצפית מראש הרכבל

גולת הכותרת של רבים מהמבקרים בפארק היא התצפית מראש הרכבל. קרון יוצא בכל שבע דקות ממבנה בין שער הכניסה למקדש, והעלייה עליו היא בתשלום נוסף. התחנה השנייה היא אחת מפסגות המשנה שמעל לעמק. הליכה בת עשר דקות נוספות אל ראש ההר תביא אתכם אל אחת מהתצפיות המרשימות ביותר בכל חצי האי. מכאן אפשר להסתכל על הפסגות המחודדות בגובה העיניים ולעקוב אחר המדרונות התלולים בדרכם אל רצפת העמק.

זה היה נפלא, במיוחד לקראת השקיעה, והרוחות איימו להעיף אותי מהסלע הגבוה עליו טיפסתי. אך לרגע קצר אחד הצלחתי להיות לבד. זה היה ה"לבד" האחרון לו זכיתי לפני שחזרתי הבייתה, לאחר 362 ימים של נדודים.

טיפים

• אני ממליץ לבקר בפארק בסתיו, אז צבעי השלכת שולטים בנוף, או בקיץ אז לפחות נהנים מהעלים הירוקים. אני ביקרתי בסוף האביב לפני הלבלוב, ורוב ההרים היו קרחים ואפורים.