21 יום בגיאורגיה למשפחות

הקדמה

יצאנו לדרך עם חמישה ילדים בגילאי שנתיים עד 13.
היה לנו טיול מדהים. נופים יפיפיים, אנשים חמים, גיבוש משפחתי.

טיסות: החלטנו על הטיסה די ברגע האחרון כך שטיסות ישירות היו די יקרות ולכן עשינו קונקשן של יממה במוסקבה. הדעות חלוקות (אבא: מוסקבה מדהימה, היה שווה. אמא: היה מתיש) בתכנון מראש אפשר למצוא טיסות ישירות ממש בזול.
תחבורה: אנחנו נסענו במוניות (מלבד הנסיעה הגדולה מטביליסי לזוגדידי שהיתה ברכבת לילה). היתרון הוא הפטור מלנהוג בכבישים הרריים שיש בהם קטעים מפחידים. הנהגים היו זהירים ואדיבים אבל לא ידעו מילה באנגלית.
מומלץ לבקש מהנהג לשים מוזיקה גאורגית קלאסית - היא מתאימה מאוד לנוף ההררי שרואים מהחלון...

אוכל: בתור משפחה דתיה בישלנו את הכל בעצמנו. קנינו רק לחם (פורי - טעים מאוד) ומוצרי יסוד.
ביגוד: בשפלה (טיביליסי, אנאקליה) קצר. בהרים (קזבקי, מסטיה) יש ימים של קצר. בערב צריך ארוך וחם יותר. לטרקים צריך לקחת פליזים. בכל מקרה כדאי להביא מעילי גשם. ישנם ימים גשומים ולא קרים ואז לובשים את המעיל על הקצר.
מזג אויר : כדאי לבדוק באתרים אמינים על מזג אויר ואם צפוי גשם בקזבקי ולא במסטיה (זה אזור גאוגרפי אחר בקווקז שמושפע מהים השחור ולא מהים הכספי) לעשות את המסלול הפוך - קודם ליסוע לזוגדידי ומסטיה ורק אח"כ לעלות לקזבקי

הדרך לקיזבגי

יצאנו מהגסטהאוס בטביליסי מאוחר בבוקר לכיוון תחנת המוניות של העיר (מונית קצרה מהגסטהאוס).
יש שם שוק מאוד קטן וחמוד. קנינו שם דלי מלא פטל וגילינו שהכל מלא תולעים... אז תבדקו.
סגרנו עם מונית ויצאנו לדרך. הדרך לקיזבגי מדהימה! הרבה אגמים ונחלים והרים... הנסיעה עצמה - 3 שעות+-. בלי עצירות. לא חסרות נקודות יפות לעצור לאורך הנהר (המים קפואים!). בדרך עוברים ליד מונומנט הידידות - סוג של פסל בטון ענקי שהוא שריד לתקופה הסובייטית. נחשב נקודת חובה. מבחינתנו די מכוער ומיותר.

קיזבגי

הכפר עצמו נעים ומוקף בפסגות יפות.

היום הראשון:
עלינו למנזר עם ג'יפ ושם התפצלנו- הקטנים ירדו מהמנזר לקיזבגי ברגל והגדולים עלו לקרחון וא ירדו לקיזבגי (ברגל:)
הירידה של אמא והקטנים לקחה 4 שעות בנחת דרך יער יפהפה של אורנים וארזים, מלא בפטריות ובפרחים כמו באגדות.
אבא ושני הגדולים (13, 10) התחילו לטפס לאורך השלוחה. בהתחלה בתוך יער ודי מהר כרי דשא ירוקים אינסופיים. העליה תלולה ומתאימה רק למיטיבי לכת (סך הכל טיפוס מצטבר של כ1000 מטר!) אבל שווה כל רגע. בשלב ראשון עליה רציפה ותלולה עד לאוכף שבו הצלב. שממנו נפתח הנוף לכיוון הפסגה העוצמתית של הקזבק והקרחון. מהצלב הליכה של עוד שעה נוספת, פחות תלולה עד לקרחון עצמו. השביל כולו מסומן היטב ברוג'ומים בקטע השני צריך לשים לב יותר. חוצים כמה נחלים קטנים שיורדים מהקרחונים - באחד מהם היהצריך לחלוץ נעליים. יורדים חזור באותה דרך עד למנזר ומשם לכפר. אפשר לנסות לתפוס מהמנזר מונית שמעלה לשם - לא תמיד יש. הגענו לכפר באור אחרון, סחוטים לגמרי ומרוצים לגמרי.
היום השני:
מנוחה והתארגנות לשבת וטיילנו בקיזבגי עצמה. יש תפילות שבת בגסטהאוס עם הרבה ישראלים בכפר צד המערבי של הנהר (הצד של המנזר)
היום השלישי:
בגלל שהיום השלישי היה יום שבת עשינו טיולון קטן לחורשה שמעל קיזבגי (לא בצד של המנזר- בצד השני) החורשה מאוד חמודה ויש בה סנאים- הרבה סנאים.
אם ממשיכים עוד למעלה מהחורשה מגיעים לנחל אבל קשה ומסוכן לרדת אליו כי האדמה מתפוררת.
היום הרביעי:
סגרנו עם מונית שתסיע אותנו למפל של קיזבגי ומשם לטביליסי.
הדרך למפל היא בעליה קצרה ויפה, די תלולה . המים של המפל ק-פ-ו-א-י-ם.

הדרך למסטיה

הגענו לטבילסי בערב ולקחנו מיד רכבת לילה לזוגדידי (לא הצלחנו לקנות כרטיסים באינטרנט אז קנינו במקום). הרכבת סבבה לגמרי. יש בכל תא ארבעה מיטות.
בבוקר הגענו לזוגדידי ונסענו עם מונית למסטיה (בערך 4 שעות). הדרך למסטיה גם כן ממש יפה- להבדיל מהדרך לקזבק רובה בתוך יערות שלא נגמרים. במסטיה ישנו ב"ננה גסטהאוס" שנמצא קצת לפני הכניסה למסטיה עצמה. קצת רחוק מכל הסצנה של הכפר. יתרון : שקט, יותר בתוך הטבע. חסרון: כל קניה צריך ללכת ברגל 15 דקות כל כיוון. יש גם מוניות.
קצת לפני הגסט האוס שלנו היה גסט האוס שנקרא "שלווה ונרגיזה" שבו מתרכזים הרבה ישראלים. יש בו גם תפילות בשבת.

מסטיה

היום הראשון:
הלכנו לקרחון הצ'לאדי חשבנו שזה תהיה הליכה קצרה ובסוף התברר שזה היה 15 קילומטר! אז הגענו מאוחר לגשר ובדרך מהגשר לצ'אלדי התחיל לרדת עלינו ברד כבד וכואב- ולא הצלחנו להגיע לצ'אלדי. (בחזור כבר לקחנו מונית:)
סיפור יפה מהיום: התחלנו לעלות לכיוון הקרחון. יצאנו מהאזור המיוער אל החלק האלפיני החשוף וכבר ראינו את הקרחון ואת הנהר שיוצא מתחתיתו מרחוק. הגדולים כבר התקדמו עד הקרחון אנחנו התנהלנו לאיטנו עם הקטנים. ואז פתאום התחיל ברד כבד.גדול וכואב. בהתחלה צחקנו והמשכנו ללכת. כשראינו שזה לא נרגע תפסנו מחסה מחתח לסלע גדול עם עוד משפחה. עבר זמן והברד רק התחזק, הכל נהיה לבן. הבנו שאין ברירה וצריך לחזור, למרות שאנחנו כל כך קרובים... התחלנו לחזור בריצה לכיוון המחסה של העצים מאחור עם הקטנים על הידים. המשפחה שהיתה איתנו ראתה את מצוקתנו ומיד נרתמו לעזרה - האשה תרמה לנו את הכובע שלה והאיש לקח את אחד הקטנים על הידיים והופ - ריצה עד לעצים. הגענו מתנשפים ושם חיכתה לנו קבוצה של בחורות ישראליות עם תה חם…
התחלנו לפטפט במעט אנגלית עם המשפחה. מסתבר שאנחנו שכנים - הם היו מסוריה! ברחו משום למדינות המפרץ לפני כמה שנים ומתגעגעים מאוד לחזור הביתה. החלפנו חוויות איך החרמון נראה מהצד שלהם, וכמה הם מגעגעים לחומוס של דמשק… המפגש הזכיר שוב את הכאב האנושי העצום שנמצא קרוב כל כך מעבר לגבול. האינטימיות שנוצרה ברגעים האלו, סחוטים סקרניים מול נוף מדהים היא דבר שקשה לתאר במילים. נפרדנו בצער בהזמנה לבוא אלינו לביקור ביום מן הימים, אינשאללה!

היום השני:
עשינו טיול סוסים קצר בשטח שמול הגסטהאוס. בערב עשינו טיול שקיעה לנחל שממש קרוב לגסטהאוס (5 דקות הליכה- חוצים את הכביש מהגסטהאוס לשטח שמולו ואז פונים ימינה לשביל שיורד לנחל קטן, אפשר להמשיך ולעלות לגדה השניה ולהגיע לכפר קטן עם המגדלים המפורסמים של גיאורגיה) באופן כללי אפשר לראות בכפר הזה את החקלאות של פעם.
היום השלישי:
עמק בצ'ו. יום מדהים. סגרנו דרך הבן של ננה (מהגסטהאוס) על מונית עד עמק בצ'ו ועל טיול סוסים בעמק. העמק ממש יפה- יש בו נחלים, מעיין סודה, דשא, יערות. ממש מומלץ!
העמק כולו נמצא מתחת לצמד הפסגות המרשים של הר אושבה. למיטיבי רכיבה ישנם מפלים בקצה העמק בגובה 200 מטר! אנחנו ראינו אותם ממש מרחוק. לא כדאי לוותר על המעיין הטבעי המוגז. יש למים גוון מעט אדמדם בגלל המינרלים שבהם אבל הם טובים לניקוי כליות וכבד (ע"פ המקומיים). הם מקפידים מאוד אפילו לא לשכשך ידיים במים כדי לשמור על הצלילות שלהם

היום הרביעי:
ישנו רכבל לפסגה שמעל מסטיה. רבע שעה נסיעה. מומלץ. אחרי שעלינו ברכבל והסתובבנו קצת באזור הפסגה התחיל לרדת גשם אז סגרו אותו. חיכינו בבית קפה שלמעלה איזה שעה עד שנחלש הגשם ופתחו את הרכבל מחדש. יום קצר ויפה.
היום החמישי:
היה שבת אז נחנו בגסטהאוס. יש תפילות ב"שלווה ונרגיזה".
היום השישי:
עלינו שוב ברכבל אבל הפעם ירדנו ברגל דרך היער לכיוון מסטיה. ההליכה היא על דרך עפר רחבה. בתוך יער ומדשאות ופרחים ופטריות. ממש יפה. התכנון המקורי היה לרדת עד למסטיה (כולל חציה של הנהר על גשר) אבל אנחנו הגענו עד לכפר נטוש מקסים באמצע הדרך שבו רעו סוסי בר. ואליו מגיעה דרך עפר. שם תפסנו טרמפ חזרה למסטיה.

היום השביעי:
הניסיון השני שלנו להגיע לצ'אלדי. למדנו לקח מהפעם הקודמת ועשינו טיול סוסים עם מונית מלווה עד הגשר ומשם הלכנו ברגל עד הקרחון (שעה הליכה יפה וקלילה מאוד לכל כיוון). הדרך ארוכה אז כדאי לעשות אותה עם סוסים רק למי שמאוד אוהב (חלקנו גמרנו אותה עם כאבי גב מכל הדהירות)

היום השמיני:
נסיעה ממסטיה לאנקליה דרך זוגדידי.
לקחנו מונית משוטפת עם עוד ישראלים לזוגדידי- שאר הישראלים המשיכו משם לבטומי.
מזוגדידי לקחנו מונית לאנקליה (חצי שעה נסיעה) וסגרנו איתה שתיקח אותנו מחר בצהריים חזרה לזוגדידי. (כדאי מאוד לעשות ככה כי יהיה לכם קשה למצוא מונית באנקליה) בזוגדידי קנינו כבר רכבת ערב לערב שלמחרת.

אנקליה

החלטנו שאנחנו רוצים להגיע לים השחור אז שמנו את האצבע על המפה במקום הכי קרוב לזוגדידי (שהוא גם על הים השחור) אמרנו לנהג- " קח אותנו לשם" והגענו לעיירת תיירות פנים גיאורגית.
ישנו שם בגסטהאוס זול ומעופש. אפשר למצוא שם בתי מלון מפוארים בזול. יש שם חוף ים, פארק שעשועים, גשר שעובר מעל הנהר שנשפך לים ופארק מים פעיל בזול ובלי תורים.
הפארק מים מתאים לכל המשפחה (יש מתחם מיוחד לילדים, וגם מתקנים גדולים ומפחידים)

טביליסי

נסענו ברכבת ערב לטביליסי (היא מגיעה בעשר בלילה). הזמנו מראש דירה בטביליסי שקרובה לבית כנסת ולבית חב"ד.
היום הראשון:
עלינו במעלית הר (סוג של רכבת תלולה מאוד) ללונה פארק שנמצא על ההר מעל טביליסי. שם נמצא הגלגל ענק של טביליסי. נחמד בתור אטקציה לילדים ולא יותר- במיוחד שהגלגל ענק נסגר עקב רוחות.
היום השני:
הלכנו לעשות קניית מזכרות בשוק. חזרנו להתארגן לשבת בדירה.
היום השלישי:
שבת. נרשמנו מראש לסעודות בבית חב"ד- מומלץ. הרב מאיר נחמד מאוד.
היום הרביעי:
טיסה חזרה לארץ!

טיפים

• עלות הטיול- בערך 8000 שקל לטיסות לכולנו. ועוד 8000 שקל שהות. סהכ- 16000 שקל. שימו לב! הלכנו על שהות זולה- ישנו בגסטהאוסים פשוטים, הכנו אוכל בעצמנו וכו'.
• כשרות- יש (או לפחות הייתה) קבוצת ווצאפ של כשרות בגיאורגיה שהרב מאיר מבית חב"ד נמצא בה ועונה אונליין על שאלות בנושאי כשרות. הפורי (הלחם הגיאורגי) הוא בחזקת כשר (כל עוד לא מוסיפים עליו כלום, כמובן)
• מסטיה - רוב הישראלים במסטיה הולכים לטרק של שלושה ימים עד הכפר אושגולי. לנו כמשפחה זה לא התאים אבל אפשר בהחלט לקחת מונית ישירות ממסטיה לאושגולי רק כדי להתרשם מהיופי של הכפר. כמו כן - במסטיה עצמה יש מוזיאון על התרבות של האזור לאורך ההיסטוריה- לא היינו אבל אחינו שהיה אומר שהוא מרתק.