שלושה שבועות בגיאורגיה - טיול תרמילאים לפני צבא

נחיתה בגיאורגיה יום התאקלמות בטביליסי ויום נסיעה לקזבגי

הערה - את כל הפירוט אני כותב 2024 על התקופה שטיילתי בשנת 2022 כך שאני לא מדייק במאה אחוז ואני כותב רק מהזיכרון שלי מהטיול.
4.8 -
נחתנו באיזור 1 בלילה, הזמנו guest house יחסית פשוט במרכז העיר, עלה בערך כ30 שקלים לאדם כולל ארוחת בוקר. מהשדה לקחנו מהמקום מונית, ויחסית בלי בעיה ובלי מחיר מופקע הגענו למקום הלינה.
5.8 -
בבוקר קיבלנו ארוחה מספיקה לגמרי,ואפילו פינקו אותנו במשקה הצצה המקומי בהכנה ביתית. בעלי הguest house ידעו רק רוסית וכך גם רוב האנשים בגיאורגיה אך בסופו של דבר לא הייתה זו משימה קשה מידיי לתקשר איתם. במהלך היום הסתובבנו בטביליסי וניסינו לחרוש כמה שיותר את העיר בהליכה. העיר יפה ומאוד נחמד להסתובב בה, אך לנו יום אחד הספיק על מנת למצות אותה, לא הרגשנו צורך להישאר ליותר מיום אחד. במהלך אותו יום החלטנו מידי פעם ללכת לאתרים שהיו נראים לנו מעניינים בגוגל מפס, וכאשר המרחקים היו לא קרובים השתמשנו באפליקציית bolt (כמו get taxi בארץ) ובעבור נסיעה ממוצעת של עשר דקות/ רבע שעה המחיר היה באיזור העשרה שקלים.
במהלך אותו יום גם ניסינו לבצע מעט מחקר כיצד נגיע לאיזור קזבגי (צפון גיאורגיה). גם משימה זו לא הייתה קשה בכלל. במהלך הסתובבות קצרה בעיר, הסיכוי שחברות התיירות לא יעצרו אותך באופן יזום הוא מאוד קטן. אחת מהחברות שעצרה אותנו הציעה לנו סיור לקזבגי בסוג של מונית שירות מאובזרת (כעשרה אנשים) כאשר בדרך עוצרים במגוון מקומות יפים, המטרה שלנו הייתה בעצם להישאר שם כך ששאלנו אותם האם אפשר לאחר הסיור שיורדו אותנו בקזבגי בעיירה שבה יוצאים הטרקים מהאיזור אשר נקראת "סטפנטסמינדה" וכמובן שענו בחיוב.
נוסף על כך, כאשר חזרנו לגסט האוס התייעצנו עם בעלת המקום כיצד להגיע לשם על ידי התחבורה הציבורית, אפשרות זו זולה משמעותית יותר (איזור העשרה שקלים לאדם לעומת כ50 שקלים בסיור) הם הסבירו לנו שעל מנת לעשות זאת עלינו לקחת מונית שירות אשר נקראת בשפה המקומית "מרשרוטקה" את אותן מרשרוטקות ניתן לקחת מתחנת המטרו שנקראת "דידובה" בערך כ4 תחנות מטביליסי.
6.8 -
הלכנו כמובן על האופציה הנוחה יותר, נסיעה בסיור תיירתי, גם בגלל הנוחות שבדבר וגם בגלל מגוון העצירות במקומות עם הנופים ציוריים.
היה זה יום ממש כיפי: עצרנו בדרך בהתחלה במין שוק קטן כאשר בקצה יש נוף של אגם ממש יפה שמזכיר קצת נופים של תאילנד, לאחר מכן הייתה עצירה נוספת במקום שניתן לראות ממנו נחל יפה , לאחר מכן הפסקת צהריים במסעדה ולבסוף עצירה אחרונה בתצפית ממש מדהימה, לאחר עצירה זו הורידו אותנו בעיירה המדהימה סטפנטסמינדה.
עיירה זו היא אחת מהעיירות היפות ביותר שיצא לי לשהות בהן - כמות הצמחייה באיזור, ההרים מסביב, יחד עם הפרות והסוסים החופשיים נותנות לעיירה תחושה שהגעת למקום מיוחד ואותנטי.
לאחר הליכה לguest house שהזמנו, גילינו שההזמנה שלנו התבטלה, הדבר היה ממש מצויין בשבילנו מכיוון שהמקום לא היה כל כך אסטרטגי ומרכזי ולא כל כך יפה. החלטנו להסתובב בעיירה ולהחליט איזה מקום מושך את עייננו הכי הרבה - לאחר הליכה ראינו מרחוק הוסטל/מסעדה בשם cozy hotel המקום נמצא ליד הנהר והנוף ממנו היה מדהים, שנינו ידענו שנרצה לישון במקום הזה. נכנסו למקום ושאלנו אם יש להם מקום פנוי ל2, לשמחתנו היה להם והמחיר היה 100 שקל ללילה לזוג (כלומר 50 לאדם). לאחר התמקמות ואכילה במסעדה שלהם הסתבובנו עוד בעיירה במטרה למצוא את מרכזי התיירות. סטפנטסמינדה היא עיירה ממנה יוצאים מספר טרקים מקומיים באיזור אך הרבה מהטרקים נמצאים במרחק נסיעה של כרבע שעה על גיפ. לכן היה עלינו כל יום להזמין את ההסעה (הלוך וחזור ליעד הטרק), הטרק הראשון אותו החלטנו לעשות נקרא עמק טרוסו, הטרק הידידותי והכיפי ביותר שעשינו. ולכן הזמנו הסעה לעיירה kvemo okrokana ממנה מתחילים את הטרק. סיימנו את היום בקניות של אוכל קשה (גבינות/לחמים/נקניקים) בסופר המקומי כך שיהיה לנו מה לאכול במהלך הטרק למחרת.

טרקים בקזבגי

7.8 - עמק טרוסו
ביום זה עשינו את הטרק המפורסם שנקרא "עמק טרוסו", הטרק הוא מסלול קווי כך שהולכים וחוזרים מאותה דרך ואורכו סה"כ כ20 קמ. אני יכול לומר שזה הטרק מהיותר ידידותיים ויפים שעשינו ואנחנו ממליצים עליו גם למשפחות. הטרק מתחיל בעיירה Kvemo okrokana ועם ההליכה נכנסים אל תוך עמק יפייפה עם ירוק מכל עבר. במהלך הדרך נחשפים למגוון רחב של חיות כמו סוסים, פרות, עיזים ואפילו כלבים. אנחנו הלכנו עד לכנסייה (10 קמ) ומשם חזרנו את הדרך חזרה. המסלול לקח לנו כ7 שעות כולל הרבה עצירות בדרך.
מנקודת ההתחלה אספה אותנו ההסעה שסגרנו מראש.
8.8 - קרחון גרגטי
הטרק הקשה ביותר שעשיתי עד היום. הלכנו באותו יום מרחק של 20 קמ עם עליות וירידות של 1700 מ' (גובה מקסימלי 3300) ממש לא מומלץ לעשות ביום אחד אחד אלא אם אתם בעלי ניסיון.
את הטרק לקרחון גרגטי (gergeti glacier) התחלנו מהעיירה שבה ישנו סטפנטסמינדה, תחילת הטרק היה העלייה עד לכנסייה המפורסמת (gergeti trinity church) אפשר לקחת לשם הסעה (אותנו אספו משם בחזור) אבל את ההלוך עשינו ברגל, עלייה לא פשוטה בכלל אבל מאוד יפה. מהכנסייה התחילה העלייה האמיתית, עלייה שפשוט לא נגמרת במשך שעות על גבי שעות. הנופים מדהימים, בשלב מסויים נכנסים אל תוך העננים, עלינו אפילו ירד ברד במהלך הטרק אבל לקחנו את זה כחוויה. לקראת סוף היום עוד שהיינו בהלוך, ראינו אנשים פותחים אוהלים לקמפינג וכאלה שישנים בבקתה בדרך והבנו שיכול להיות שזאת הייתה החלטה חכמה יותר. הגענו בין השעה 16 ל17 לקרחון, הנוף היה מטורף אבל ידענו שהזמנים שלנו על הפנים ושחייב להזדרז לרדת למטה. הירידה עברה בין גדות של הרבה מפלים והדרך לא הייתה מובנת במיוחד ולא היה קל לחזור על הדרך שבה באנו בהלוך למרות אפליקציית המפות אופליין שהייתה לנו. לבסוף, בין 19 ל20 אספו אותנו מהכנסייה.
אני כותב את זה שנתיים וחצי אחרי, עם הרבה יותר ניסיון נכון לעכשיו ויכול לומר שבאותה תקופה עשינו הרבה טעויות - 1 - לא ממליץ לעשות את זה כטרק יומי, במידה ורוצים לעשות את הטרק ממליץ לישון בקמפינג או בקתה בדרך. 2 - בשלב מסוים הדרך נהיית לא ברורה במיוחד ולכן ממש לא מומלץ ללכת שם לקראת סוף היום כאשר אין הרבה מטיילים. 3 - אם רוצים להמשיך את הטרק מאיפה שאנחנו עצרנו וחזרנו ממליץ לקחת איתכם מדריך מכיוון שמדובר בעלייה על קרחונים.
9.8 - מפלי גוולטי
יום התאוששות, לאחר יום מתיש החלטנו לקחת יום בכיף לקחו אותנו לנק עצירה ששם הלכנו באיזור ה2 קמ למפל ממש יפה, עשינו טבילה קצרה במים והרפנו את השרירים העייפים מהטרק המתיש. לאחר מכן עצרו לנו בעוד כנסייה ממש יפה ושם גם הסתובבנו זמן קצר.
בערב אכלנו במסעדה הודית ממש נחמדה.
10.8- הטרק המפורסם מגוטה לרושקה (שלושת האגמים)
לטרק הזה הקדשתי פרק נוסף עם החוויה האישית שלי מהמסלול (לא חובה קריאה, רק למי שמעוניין, את תוכן הפרק כתבתי באותה תקופה של הטיול, שנת 2022) פה אכתוב בקצרה נקודות רלוונטיות. טרק ברמה מאוד גבוהה עם המון חלקים טכנים. אני לצערי הייתי תרמילאי חדש ולא מנוסה ולכן הייתי צריך לסחוב איתי תרמיל מאוד כבד כי הבאתי איתי לטיול המון משקל מיותר. בגלל אותה סיבה החבר שאיתו טיילתי (איתמר) ואני התפצלנו מכיוון שהוא הרגיש שהטרק קשה מידיי בשבילו עם התרמיל ושהוא לא יספיק לסיים אותו ביום אחד, ולכן נפגשנו יום למחרת בטביליסי לאחר סיום הטרק. בקצרה אספר שאני לא סיימתי את כל הטרק עד לרושקה ולמזלי הצלחתי למצוא בריטי נחמד שהסכים להכניס אותי אליו לאוהל. ממליץ לבוא לטרק הזה עם כמה שפחות משקל. בנוסף אם החלטתם לעשות את המסלול עם תרמיל לא קל - אני יותר ממליץ לחלק את הטרק ליומיים במקום ליום אחד ולבוא עם אוהל מראש ולעשות קמפינג באגם הכחול. שימו לב לא תוכלו להשכיר אוהל בעיירה מכיוון שהטרק מגוטה לרושקה הוא טרק אל חזור, כלומר לא תוכלו לחזור ברכב מרושקה לגוטה. הטרק ברובו עליות מאוד קשות עד ההגעה למעבר הרים (pass) וירידה מאוד טכנית ומפחידה לאחר מכן, לא מתאים לכאלה שמפחדים מגבהים.
לסיכום אגיד שאני מאוד ממליץ על המסלול למטיילים מנוסים, נחשפים למגוון רחב של נופים ולאגמים מדהימים.

חזרה לטביליסי, התאקלמות ונסיעה למערב (סוונטי) והטרק ממסטיה לאושגולי

11.8
באותו בוקר אני והבריטי שישנו ביחד באוהל הלכנו ביחד עד לרושקה וסיימנו סוף סוף את המסלול.
לאחר מכן עשיתי לבדי hitch hiking מהעיירה רושקה עם טרמפ בדרך מגיאורגים נחמדים עד לעיירה בריסקו אשר משם השגתי מונית לתחנת אוטובוס שלקחה אותי לטביליסי, שם פגשתי את איתמר (החבר שהתפצלתי ממנו בתחילת הטרק). לאחר מכן העברנו את שאר היום בטביליסי והלכנו לישון בהוסטל נחמד.
12.8
באותו יום לקחנו בשעה מאוד מוקדמת מטרו מטביליסי לתחנת דידובה אשר משם לקחנו מונית שירות (מרשרוטקה) עד למסטיה. הנסיעה לקחה כ8 שעות, אנחנו ישנו רוב הדרך ונחנו לאחר הרבה ימים של טרקים רצופים. לאחר שהגענו למסטיה התמקמנו בגסט האוס והלכנו לארוחת ערב במסעדה. עם בעלת המקום דיברנו וסגרנו לילה נוסף לאחר סיום הטרק ממסטיה לאושגולי ולכן גם ניצלנו את ההזדמנות לבקש לאכסן ציוד שלא נצטרך במהלך הטרקים, כך שנוכל לאסוף אותו לאחר סיום הטרקים.
13-16.8 - מסטיה לאושגולי
הנופים בטרק הזה מאוד שונים מהנופים מהצפון, הנופים בצפון היו מאוד ירוקים עם מגוון של נהרות ועמקים והנופים במערב הם יותר מעויירים עם נופים שמזכירים קצת מערב פרוע. בנוסף הטרק במערב הרגיש לחלוטין הרבה יותר אותנטי, כל יום זכינו לישון בעיירה נידחת באמצע שום מקום, אכלנו את האוכל המקומי והסתובבנו בעיירה וממש הרגשנו איך המקומיים חיים. ביום השלישי של הטרק יש מעבר של נהר, ניתן לשלם סכום כסף מסוים כדי שיעבירו אותכם על גבי סוס, אנחנו, כמובן ניסינו להיות גיבורים ולעבור בלי הסוס, אני בשלב מסוים הייתי קרוב ללמעוד אבל בסוף עברתי בהצלחה, בדיעבד ממליץ לקחת את הסוס. כאשר מגיעים לאושגולי ניתן לקחת מונית בחזרה למסטיה, אנחנו הצלחנו לתפוס טרמפ תוך כמה דקות.

מנוחה בבטומי לאחר טיול ארוך

17.8 - 20.08
לאחר כל הטרקים לקחנו ממסטיה מרשרוטקה לבאטומי שם סגרנו שלושה ללילות ונפשנו שם בבית מלון מפנק ושם בעצם חתמנו את הטיול.
21.08 - נסיעה בחזרה לטביליסי וטיסה הביתה:(

פרק אקסטרה - הטרק מגוטה לרושקה - הסיפור האישי והמפורט

אחד הטרקים הכי מפורסמים בגיאורגיה הוא ג'וטה לרושקה. לפי הידע שאני ואיתמר (החבר שיצאתי איתו) צברנו לפני הטיסה לגיאורגיה ידענו שזה יהיה הטרק הכי יפה והכי ארוך שנעבור בקזבגי. לפי מה שקראנו הטרק התאים ליום עד יומיים תלוי בכושר המטייל. הטיול ידוע בעיקר בכך שעוברים בו בשלושה אגמים - האגם הלבן, הכחול, והירוק. לפי מה שידענו וקראנו באגמים נהוג היה לעשות את הקמפינג למי שבוחר והאפשרות השניה הייתה להגיע לרושקה כאשר שם היה ניתן לישון בguest house. הטיול כלל עליה של כ1300 מטר כאשר מגיעים לגובה מקסימלי של 3300 מטר וירידה של כ1500 מטר. בארץ, עוד לפני שטסנו, התכנון היה להשכיר אוהל ובמידה ויהיה מאוחר כאשר נגיע לאגמים נישן שם באוהל ובמידה ולא נמשיך לרושקה, שם נגמר הטרק. התכנון על פניו נשמע די מבטיח אך נתקלנו בבעיה רצינית - רושקה היא עיירה שדי קשה לצאת ממנה. את זה גילינו רק בהיותנו מטיילים בגיאורגיה. אמנם ברגל דרך הטרק ניתן ב20 קמ להגיע מגוטה שם מתחיל הטרק עד לרושקה. אך ברכב בחזרה לגוטה הנסיעה היא שלוש שעות ברכב. הסיבה היא שאין הרבה כבישים בגיאורגיה.
בעיה זו מנעה מאיתנו להשכיר אוהל לטרק הזה וגרמה לנו לעשות אותו אחרון, כאשר נרצה לעזוב את קזבגי. בנוסף, בגלל שמרושקה נרצה לחזור לטביליסי ולעזוב את קזבגי נוצרה בעיה נוספת - ביצוע הטרק עם התרמיל. עד לטרק זה הטרקים שעשינו היו נגמרים באותה נקודה כך שבעיירה שישנו בה (סטפנטסמינדה) היינו משאירים את התרמיל ומביאים רק מים ואוכל.
בגלל שטיול זה הוא טיול התרמילאים הראשון שלי, באתי חסר ניסיון והבאתי משקל עודף מיותר כך שהתרמיל שקל 14 קילו לא כולל אוכל ומים שהייתי צריך לסחוב.
אם הייתי צריך לחזור יומיים אחורה, אני ואיתמר עברנו טרק נוסף שמגיע לאותם גבהים והיה בעל רמת קושי מאוד גבוהה כך שבאנו אופטימיים לטרק הזה. נאמר לנו שהטרק שעברנו היה יותר קשה מהטרק של גוטה מה שעוד חיזק לנו את הביטחון.
ולכן באנו בהחלטה שנגיע עד לרושקה עם התרמיל על הגב תוך יום אחד.
כשהתחלנו את הקמ הראשון של הטרק עם התרמיל על הגב איתמר נהיה די סקפטי. בהתחלה היינו צריכים ללכת בעליה לא יותר מידיי תלולה אבל למרות זאת הרגשנו קושי רב. איתמר התחיל להאמין יותר ויותר שלא נצליח להגיע עד לרושקה עם התרמיל על הגב - והוא צדק. לאחר שעה של הליכה עצרנו לחשוב מה כדאי לעשות. איתמר הציע שנבקש ממלון שהיה בתחילת הדרך לשמור לנו על התרמיל, נגיע עד לפסגה ונחזור לקחת את התרמיל. ההחלטה הזאת בעצם מונעת את ההגעה לכל שלושת האגמים שנמצאים לאחר זמן רב של ירידה אחרי הפסגה. אני לא אהבתי כל כך את הרעיון והחלטתי להתייעץ עם אבא שלי. שאלתי אותו כמה נורא זה לישון בשק שינה ללא אוהל ולתחושתי ממנו הבנתי שזה אפשרי ולא כל כך נורא. איתמר בהתחלה שקל גם את האפשרות אבל לאחר הליכה של שעה נוספת הוא שינה את דעתו והחליט להשאיר את התרמיל אצל אירופאים שעשו קמפינג יחסית בתחילת המסלול וכאשר יגיע לפסגה הוא ייסתובב וייקח את התרמיל בחזרה. אני לעומת זאת החלטתי לא לוותר ולהמשיך למרות הקושי והסיכון שכרוך בכך. את הטרק התחלנו בשעה 7 ורבע כאשר יצאנו מהעיירה בשש וחצי בבוקר. ידענו שמחכה לנו יום ארוך לכן העדפנו לצאת כמה שיותר מוקדם. רוב המטיילים בדרך כלל מתחילים בין 9:00 ל10:00 בבוקר. ככל שעבר הזמן יותר ויותר מטיילים הדביקו אותנו בגלל הקצב האיטי שהלכתי בו. לפסגה הגענו בשעה 15:00 לאחר עלייה תלולה מאוד. העלייה האחרונה עד לפסגה הייתה הכי קשה. לאיתמר היא לקחה 14 דקות ולי 36 דקות. כשהגענו לפסגה היינו אני, איתמר ועוד זוג ישראלים שהכרנו בדרך. הפסגה הייתה מעל העננים והיה אפשר לראות כמויות של קרח ואפילו להכין מהם כדורי קרח קטנים. כבר שמעתי משאר האנשים שעקפו אותנו שהם מתכננים לישון באגם ושאני חייב להגיע לרושקה כי לישון בשק שינה בלי אוהל זה דבר מסוכן. כאשר התפצלתי מאיתמר התחלתי לפחד אבל למרות זאת ידעתי שזו חוויה שלא אשכח. החלטתי להיצמד לזוג ישראלים האלה כדי לא להישאר לגמרי לבד ולצאת מכל הסיטואציה הזו בשלום. אני יכול לומר בדיעבד שאם לא הזוג ישראלים האלה אני לא יודע מה היה קורה.
כשהתחלנו את הירידה הלב שלי ירד לתחתונים.
הגובה היה פסיכי. הירידה הייתה תלולה ברמות. הרוחב היה של בן אדם אחד כשהוא הולך על הצד של ההר. אני רק התפללתי שהכל יהיה בסדר ושאני אצא מזה בשלום. ככה במשך שעתיים רק ירדנו וירדנו עד שיצאנו מתוך העננים. במהלך השעתיים האלה הזוג הישראלי הלך די מהר ואני כל הזמן ניסיתי להישאר בקצב שלהם כי ידעתי שלרדת את הירידה הזו לבד זה עוד יותר מסוכן. לכן נאלצתי לא לשתות הרבה מים מאחר והזוג שתה תוך כדי הליכה כאשר הבקבוק שלהם היה בצד התרמיל. אבל הספקתי לשתות מהר כשהם עצרו להשתין מידיי פעם. כשיצאנו מהעננים השעה כבר הייתה 17:00 והיה אפשר לראות את האגמים. כשזה קרה הרגשתי כאילו אני ביום חדש לחלוטין, כאילו יצאתי מהגיהנום הלבן והגעתי לנוף של גן עדן. עם זאת כבר התחלתי לפקפק בהגעתי לרושקה מכיוון שחושך מגיע בשעה 20:30. התחלתי לחשוב על האופציה לבקש ממישהו להכניס אותי אליו לאוהל. הזוג הזה כמובן לא הסכים, לגיטימי.
משם עד לאגמים הייתה הליכה קשה אבל לא מסוכנת עם מעט מאוד עצירות ככל שעבר הזמן התחיל לכאוב לי הראש והרגשתי קצת מסוחרר.
כשהגענו לאגם הכחול השעה הייתה 19:30. בהתחלה בכלל לא שמתי לב שהגענו לאגם ככה הלכתי עם הראש ברצפה, פתאום הרמתי את הראש וראיתי מולי את האגם. באותו רגע התרגשתי ממש והנוף היה פשוט מדהים. גן עדן.
שמה היה זוג אנשים שעשו קמפינג ועוד בן אדם בודד שעושה קמפינג.
מהאגם הכחול עד לרושקה יש הליכה של 6 קמ כאשר מבחינה תיאורטית אולי אפשרי לעשות אותם בשעה אך אני כבר הייתי באפיסת כוחות מוחלטת. הרגשתי כאילו המטייל הבודד הזה היה האפשרות האחרונה שלי. כאשר שאלתי אותו אם יש אפשרות לישון איתו באוהל הוא היה מאוד מופתע איך בכלל הגעתי לסיטואציה הזאת והתחיל לשאול שאלות, אותי כבר לא עניין לתת הסברים והייתי במתח מטורף ורק חיכיתי לתשובה שלו. המטייל לא היה מרוצה מהרעיון אך לאחר כמה מבטים מסכנים הוא אמר שאם זה מקרה חירום אז בסדר. תוך שעה כבר נכנסתי לתוך האוהל וניסיתי לישון כמה שיותר. האוהל היה ממוקם בשיפוע על רצפה די קשה ככה שלישון טוב זו לא אופציה, במיוחד כשאתה מצטופף עם בריטי בן 35. בבוקר קמתי ביחד עם הזריחה ותוך רבע שעה כבר התחלתי את השש קמ האחרונים. עד לרושקה ההליכה לקחה לי כ3 שעות מה שבאמת מוכיח את העובדה שלהגיע לרושקה ביום הקודם היה על סף הבלתי אפשרי. עם הגעתי לרושקה חוויתי תחושת הקלה כאילו שהמסע נגמר אבל לגבי היציאה מרושקה עד לטביליסי זה מסע בפניי עצמו.
לפי מה שגיליתי בשטח הדרך היחידה להגיע לטביליסי היא על ידי אוטובוס מבריסקו - עיירה במרחק 15 קמ מרושקה. היו לי כמה אופציות. הראשונה לשלם 100 לארי (120 שקל) ולהשיג מרושקה הסעה לבריסקו. השניה הייתה לרדת בעפר כ6 קמ, להגיע לכביש ומשם לנסות לתפוס טרמפים לבריסקו או לטביליסי, והשלישית היא ללכת ברגל 15 קמ עד לבריסקו. בסופו של דבר בחרתי באופציה השניה והתחלתי ללכת לכיוון הכביש. ירדתי כ3 קמ כאשר בדרך באופן משעשע שני סוסים רדפו אחרי במשך קמ ופתאום הגעתי מולי לנחל רחב זורם. פשוט אמרתי "פאק, מה אני צריך לעבור את זה ? אולי טעיתי בדרך ?" לבסוף החלטתי ללכת על הצמחייה מסביב לנהר כדי למצוא מעבר צר יותר לחציית הנהר. דבר שהתברר כטעות גדולה. הצמחייה הייתה מלאה בקוצים הצמחים היו בגובה שלי, עפו עליי מלא זוחלים והיה מחליק בטירוף התחלתי לפחד ולהילחץ טיפה והתחלתי לצעוק ולקלל. התיישבתי ואמרתי לעצמי שאני צריך להתעשת על עצמי, החלפתי לנעלי ספורט וחציתי את הנהר. הנהר היה סוער אבל עביר. לאחר החצייה הייתי צריך לעלות לשביל בעלייה די חדה דרך צמחייה גבוהה וקוצנית, הצלחתי לעלות בחזרה לשביל ומשם המשכתי בדרך. לאחר כשעה של הליכה נוספת למזלי הצלחתי לתפוס טרמפ ברכב מלא עם ארבעה גיאורגים שלא הצלחתי לתקשר איתם. אמרתי להם "בריסקו" וקיוויתי שהכל יהיה בסדר. מודה שקצת פחדתי במהלך הנסיעה אבל בסופו של דבר הם הורידו אותי בבריסקו. לאחר שהגעתי התברר ששום אוטובוס לא יוצא משם. היה שם מישהו שכמובן לא יודע אנגלית אמרתי לו טביליסי והוא אמר לי בחזרה 150 לארי. בשלב הזה הייתי מיואש כבר, החלטתי להתפשר, הורדתי אותו ל100 לארי ויצאנו לדרך. במהלך הדרך הוא אמר לי כמה פעמים את המילים "מרשרוטקה דידובה". מרשרוטקה זה השם של המוניות שירות בגיאורגיה ודידובה זו תחנת מטרו לכן הנחתי שיוריד אותי שם. אבל לפתע, לאחר פחות מחצי דרך הוא עצר לי בתחנת אוטובוס שם הייתה אמורה להיות מרשרוטקה לדידובה. הייתי פשוט בשוק שעל זה הוצאתי 100 לארי. אבל למזלי הנהג הבין את חוסר ההבנה שהייתה, הוא לקח לי 80 לארי והמרשרוטקה עלתה עוד 3 לארי . בסופו של דבר הצלחתי להגיע לטביליסי אחר הצהריים באפיסת כוחות וחיוך על הפנים.

טיפים

• מפות אופליין - אחד הדברים החשובים ביותר בטרק. אני מאוד ממליץ על maps.me

קישורים חיצוניים

• את כל קישורי מפות האופליין והטרקים שעשינו לקחנו מהבלוג בקישור המצורף