סולו מסטיה אושגולי ב 3 ימים

מטביליסי למסטיה

בערך חודשיים לפני הטיסה בדקתי את האופציות האפשריות כדי להגיע מטביליסי למסטיה. נדלקתי על אופציה של טיסה מהעיירה נטחטרי (חצי שעה מטבילסי) למסטיה. נראה לי מדהים והזמנתי הלוך חזור. זה טיסה של 55 דקות, יחסית זולה (90 לארי), ואומרים שהנוף עוצר נשימה. יכול לחסוך יום שלם כדי להגיע בתחבורה ציבורית למסטיה! מושלם לא??
אז הכל היה מושלם עד שבהגעה לשדה תעופה בנטחטרי הודיעו לנו שהטיסה למסטיה בוטלה בגלל מזג אוויר סוער ושישלחו לנו החזר על הנסיעה. זה היה בהחלט מבאס ומיד חישבתי מסלול מחדש, בידיעה שלא משנה מה אני מגיע היום למסטיה ומתחיל מחר את הטרק (טוב שלא תכננתי להתחיל היום).

אני ועוד 8 חבר'ה שהפסדנו את הטיסה החלטנו להזמין מרשוטקה ביחד למסטיה. הפקידה בשדה עזרה לנו ובסוף מצאנו נהג שהציע מחיר גבוה אבל לא הייתה לנו הרבה ברירה. יצאנו ב 13:00, בנסיעה הייתה אווירה טובה אנשים מקסימים ואחרי 9 שעות כולל עצירות הגענו למסטיה.
ב 22:15 הגעתי להוסטל Hotel Elite House שהזמנתי בבוקינג וגם ראיתי המלצות פה באתר. אחלה מקום! קצת יקר יחסית לגאורגיה אבל רמה מעולה של חדרים ואוכל.
התארגנתי בהוסטל, שמחתי מאד על ההגעה למסטיה והסתכלתי על היום שהיה כחוויה מעניינת. חיכיתי בציפייה להתחיל את הטרק מחר.

ממסטיה לזבשי

הבנתי שהיום הזה הוא די קליל, כך שהתעוררתי בנחת ב 8 וחצי. פתחתי את הבוקר עם ארוחת בוקר מדהימה בהוסטל. מרוב אוכל לא נגעתי בלחם וביקשתי לארוז לדרך. הם נתנו לי בשמחה שקית ללחם ופינקו אותי בעוד כמה פנקייק וביצים מהמטבח. הלבביות והנתינה שלהם מעוררי השראה!

את הניווט במסלול עשיתי עם אפליקציית mapy.cz, אותה גם הורדתי offline למקרה שאצטרך. ממליץ בחום ועושה את הניווט לחיים ממש קלים. לא התברברתי אפילו פעם אחת!
אחרי כמה קניות והחלפת כסף הגעתי לתחילת המסלול במסטיה בשעה 11. הדרך מתחילה בעלייה מתונה ולא קשה מדי שלקחה לי שעה וחצי (הפרש גבהים בערך 500 מטר). את רוב העלייה העברתי עם מיכאל וקצ'קה, זוג מקסים מצ'כיה שידעו מלא דברים על ישראל. לאחר העלייה התפצלנו. בערך 400 מטר מסוף העלייה הגעתי לעגלת קפה וחטיפים שנמצאת בנקודת נוף מדהימה, הזדמנות מושלמת לעצירת קפה.
אחרי חצי שעה מנוחה המשכתי במסלול, ירידה מתונה והרבה מישור, מעל כפרים ובין הכפרים. הנוף עוצר נשימה, רק אני הציפורים, והפרפרים. לפעמים מים זורמים. כמות המטיילים הייתה לא גדולה וזה נתן הרבה מקום פשוט לנשום את הטבע. לאחר שעתיים עצירה לארוחת צהריים שלקחתי בבוקר, לצד יוגורט וקפה באחד הכפרים שבדרך. ידעתי שיש לי שפע של זמן אז נחתי וקראתי ספר איזה שעה והמשכתי בדרכי.
כשהייתי די קרוב לזבשי סטיתי מהמסלול ועליתי על פסגה עם נוף יפייפה, שם פגשתי עיזים פרות וסוסים. מאוחר יותר גיליתי שאת הפסגה הזו אצטרך לעלות גם במסלול של מחר... אבל היה מקסים.
ב 18:00 הגעתי להוסטל שנקרא Ciuri's Guesthouse, אותו הזמנתי בבוקינג אחרי שקראתי המלצות פה באתר. ובאמת מקום פשוט מקסים! התארחו איתי שם עוד זוג גרמנים ומשפחה מפולין, דיברנו המון במשך כל הערב והייתה אווירה משפחתית ונעימה. בעלת הבית מתוקה ושמחה, הכינה ארוחת ערב מגוונת ועשירה מכל הלב. אחרי כמה טלפונים וארגונים הלכתי לישון ממתין בציפייה ליום הבא.

מזבשי לאדישי

התעוררתי ב 7, התארגנתי ואכלתי ארוחת בוקר נפלאה שהכינה בעלת הבית. עוד לפני שביקשתי היא הביאה לי 2 שקיות לארוז אוכל לדרך. התארגנתי, שילמתי וב 8:30 יצאתי למסלול.
המסלול מתחיל בעלייה לא פשוטה שלקחה לי סה"כ שעתיים וחצי כולל עצירות. הנוף במבט אחורה לזבשי עוצר נשימה. העלייה בחלקה הגדול חשופה לשמש ולכן זו הייתה החלטה חכמה להתחיל מוקדם ולא לעלות בשעות החמות. הפרש גבהים בערך 900 מטר גובה.
קצת לפני 11 הגעתי לסוף העלייה לחיבור עם הכביש שם יש עגלת קפה וחטיפים. זו הייתה עצירה נהדרת לחלוץ שרירים ולהנות ממנוחה ואנרגיה להמשך המסלול. פגשתי חבר'ה מהולנד ומגרמניה וקשקשנו קצת.
סביבות 11:30 המשכתי עם הסימון (אח"כ הבנתי שמומלץ לצאת מהמסלול ולהמשיך עם הכביש עד לשיא גובה כדי לראות נוף פנורמי).
המשך המסלול די מישורי ויפייפה בצורה בלתי רגילה. המון צמחייה מלא פרחים בצבעים שונים, נוף מטורף, שקט מאד. קשה שלא לעצור כל כמה רגעים ולקחת תמונה. אגב בערך קילומטר אחרי עגלת הקפה שליד הכביש יש עוד אחת ממש בטבע, לדעתי שווה להמתין ולעשות שם את העצירה אחרי העלייה.
ההליכה מאד נעימה, בהמשך ירידה לנחל הזורם. בשלב מסוים פגשתי 2 בחורים ישראלים רגע לפני צבא והלכתי איתם את המשך המסלול הקליל במגמת ירידה. פתאום הגיחה מלמעלה אדישי הקסומה. זהו כפר עתיק שנמצא באמצע שום מקום, מרגיש כאילו חזרתי בזמן כמה מאות שנים. ירדנו עד לכפר הגענו אליו כבר ב 14:00.
נפרדתי לשלום מהחבר'ה והלכתי להוסטל שהזמנתי. כשמצאתי אותו בעל המקום אמר לי שהם עשו בטעות אוברבוקינג והוביל אותי למקום אחר שהוא סידר. קצת התבאסתי כי הלכתי לפי המלצות גולשים, אבל כשראיתי את החדר החמוד במקום השני הייתי מרוצה. האמת שבגלל שהגעתי מוקדם עלתה לי מחשבה להמשיך במסלול עד לאיפרארי (הכפר הבא) אבל הבחור אמר לי שלא כדאי לחצות את הנהר בשעה כזו זה עלול להיות מסוכן. בדיעבד אני חושב שהייתי יכול לעשות את זה עם סוס אבל העדפתי שלא לקחת סיכון.
מצאתי בית קפה חמוד בכפר (היחידי כנראה, שמשמש גם כמקום לקנות חטיפים להמשך) וקראתי ספר בכיף. אחרי איזה שעתיים הגיעו זוג הגרמנים המתוקים מההוסטל של אתמול וישבנו עוד איזה שעתיים ביחד לשיחה כייפית. חייב לציין שבמשך כל המסלול פגשתי מטיילים מדהימים ממלא ארצות, היה ממש מיוחד ומעניין והעביר את הזמן בכיף.
לקראת הערב חזרתי להוסטל, התקלחתי ואכלתי ארוחת ערב. אכלתי ביחד עם מטיילים ממרוקו, הולנד וליטבניה, הייתה לנו שיחה מעניינת. בשלב מסוים גלשנו לפוליטיקה והרגיש לי כבד מדי, החלטתי שזה הזמן לפרוש. התארגנתי והלכתי לישון בציפייה ליום הבא.

מאדישי לאושגולי

התעוררתי ליום הזה בידיעה שאני צריך לסיים באושגולי ולהגיע למסטיה בערב (מחר בבוקר טיסה חזרה לטביליסי). חשבתי שבגלל שאני הולך בקצב די מהיר יש סיכוי שאספיק הכל ברגל, אבל אם לא אז אקח הסעה / טרמפ כשאגיע ללקורי היישר לאושגולי.
התארגנתי, אכלתי ארוחת בוקר ב 7:30 (שכנעתי את בעלת הבית כי היא רצתה בהתחלה לא לפני 8:30, הגאורגים מתעוררים לאט!). יצאתי למסלול ב 8:15.
ההליכה רגועה ומישורית לאורך הנהר, בדרך עשיתי כמה עצירות למבט וצילומים אחרונים של אדישי שנשארת מאחור. הנוף בהליכה עוצר נשימה.
צעדתי די מהר ותוך שעה הייתי במקום שצריך לחצות את הנחל. בשעה הזו גובה המים נמוך והסוסים עוד לא הגיעו, היה לי ברור שאני עובר ברגל ולא מחכה לסוסים. החלפתי לסנדלים (זה די חשוב כי הזרימה חזקה) ועברתי במהירות. המים קפואים בקטע אחר, מאד מהר כבר לא הרגשתי את הרגליים וטסתי את זה בזהירות כי זה קור מפחיד. היו שם זוג ספרדים שהושיטו לי מקל לקראת הסיום, אח"כ נשארתי איתם עוד כמה דקות כדי לעזור לעוד משפחה שעברה. החצייה של הנהר זה חוויה מיוחדת! למי שלא בטוח אפשר תמיד לעבור עם הסוסים בתשלום (הם התחילו להגיע כמה דקות אחרי שחציתי).
ב 10 התחלתי את העלייה של ההר מיד אחרי חציית הנהר. זה טיפוס יפייפה רוב הזמן בתוך סבך. מדי פעם יוצאים מהסבך והולכים לצד פסגות מושלגות שמרגישות במרחק נגיעה. ב 11 סיימתי את העלייה שהייתה לא פשוטה אבל יותר קלה מהטיפוס של אתמול. הפרש גבהים בערך 500 מטר. קצת אחרי הגיעו 2 מטיילים שאמרו לי שכדאי לסטות מהמסלול מזרחה לנקודת תצפית מרהיבה. הלכתי איתם ואחרי עלייה נוספת (10 דקות - לא לוותר!) הגענו לנקודה הגבוהה ביותר בטרק, 2811 מטר! הנוף מהמם וההרגשה מדהימה .
ב 11:45, אחרי מנוחה, תמונות וסנדוויצ' שלקחתי בבוקר, המשכתי. המסלול ממשיך בירידה די חדה אבל לא קשה אותה עשיתי מאד מהר והגעתי למטה ב 12:20. משם יש מקטע מאד מישורי לאורך הנחל הסוער. הנוף מטריף ומלא פרפרים בדרך. אחרי שעה הגעתי לכפר קהלדה, מנוחה קטנה לקולה, סניקרס ומתיחות והמשך הליכה. בסביבות 13:45 כבר הייתי די קרוב לכפר איפרארי והנה הגיע מאחוריי בהליכה מהירה הבחור ממרוקו שפגשתי בהוסטל באדישי.
שנינו ראינו שאנחנו סבבה עם הזמן ויכולים להגיע היום לאשגולי, החלטנו ללכת ביחד.
עברנו את איפרארי והמשכנו במגמת ירידה עד לללקורי. בללקורי עשינו הפסקה בבית קפה שנקרא Kala. אני לא ממליץ לקנות שם השירות היה על הפנים, האינטרנט לא עבד והמחירים גבוהים בצורה לא הגיונית.
לאחר הפסקה מרעננת המשכנו לקטע האחרון לאשגולי. הרגליים קצת כאבו אבל המוטיבציה להמשיך הייתה גבוהה.
לא הרבה אחרי ללקורי יש אפשרות להמשיך עם הכביש או לעלות צפונה לשביל שעובר דרך היער. החלטנו לקחת את השביל דרך היער וזו הייתה החלטה מעולה. אמנם בחצי הראשון יש עלייה לא קטנה (הפרש גבהים בערך 350 מטר גובה) אבל המסלול מאד יפה ונוף שונה ממה שהיה עד כאן. בנוסף הוא ברובו מוצל שזה יתרון רציני בשעות הצהריים לעומת המסלול בכביש שלגמרי חשוף לשמש.
ב 17:30 הגענו לאושגולי, עייפים אך מרוצים ומסופקים מאד. הלכנו היום 30 קילומטר!
(אציין שזה לא מתאים לכל אחד אבל למיטבי לכת זה לא כל כך קשה).
אושגולי יפייפיה. הסתובבנו שם קצת, עלינו לתצפית למעלה, מתיחות, ונפרדתי לשלום מהבחור ממרוקו שנשאר שם לעוד לילה.
ניסיתי למצוא אנשים נוספים כדי להתחלק במטרושקה למסטיה אך לא כל כך מצאתי בשעה הזו. פתאום אחרי כמה דקות שמעו אותי זוג הולנדים והציעו לי טרמפ באוטו ששכרו היישר למסטיה! לא יכולתי להיות יותר שמח וקפצתי על ההזדמנות.
הגעתי להוסטל במסטיה ב 20:00 , מצאתי מסעדה נחמדה לארוחת ערב והתארגנתי למחר.
אין לתאר כמה נהנתי מהטרק הזה!

הייתי סקפטי מאד לגבי הטיסה לטביליסי מחר בבוקר כי אמרו שבשלב מסוים הולך לרדת גשם. הייתי פתוח לכל מה שיבוא, היה לי עוד יום בטביליסי כך שלא הייתי בלחץ עם הטיסה לארץ.

ממסטיה לטביליסי

התעוררתי ב 6:30 מרעש של רעמים וגשם חזק. הסתכלתי על מה שהולך בחוץ וקלטתי כמה היה לי מזג אויר מושלם לאורך כל 3 ימי הטרק (סביבות 20-25 מעלות).
בשלב הזה הייתי די בטוח שתתבטל לי הטיסת פנים אבל בינתיים לא שלחו אף הודעה מהשדה אז הלכתי לפי התכנון.
התארגנתי, אכלתי ארוחת בוקר מדהימה והלכתי לשדה תעופה של מסטיה.
בערך חצי שעה אחרי שהגעתי עשו לנו check in וקלטתי שהטיסה עומדת לקרות! בשלב הזה מזג האוויר ממש התייצב.
חיכינו עוד איזה שעתיים עד שהגיע המטוס הקטן ואחרי בידוק בטחוני עלינו למטוס, שכלל משהו כמו 25 נוסעים בלבד. איזה התרגשות! ברגע שהמטוס המריא נפרס לפנינו כל מחוז סוונאתי המדהים. המטוס טס די נמוך כך שכל הנוף המטורף נראה לאורך כל הטיסה. היה שווה להזמין!
אחרי שעה בערך הגענו לנטחטרי, משם הסעה לטביליסי ויום למחרת טיסה לישראל.
הטרק הזה היה חוויה מטורפת, יותר טוב מכל מה שדמיינתי! ממליץ מאד!

טיפים

• לא כדאי להמיר כסף בשדה תעופה של טביליסי, השער נוראי! להמיר באזורים של המקומיים בתוך העיר, ההבדל מאד גדול. גם במסטיה השער לא משהו אז עדיף להחליף בטביליסי.
• מי שמזמין טיסה מטביליסי למסטיה קחו בחשבון שצריך לעשות את זה איזה חודשיים מראש כי זה מתמלא מאד מהר.
• מים לטרק לא צריך יותר מ 2 ליטר בתיק. יש די הרבה מקומות למלא בדרך.
• אני הזמנתי מקומות לינה בכפרים די הרבה זמן מראש אבל בעיקרון זה לא חובה, פגשתי הרבה אנשים שהזמינו יום לפני או פשוט חיפשו כשהגיעו לכפרים. יש הרבה אפשרויות.