מסע של תשעה ימים מחבי לטושתי

שבוע וחצי של הליכה מגוונת בין כפרים נידחים, מרחבים בראשיתיים והרים עוצמתיים, במסלול המחבר בין שלושה מחוזות בגיאורגיה

תאריך הטיול	September 2022
משך הטיול	10 ימים
עונה מומלצת	סוף יוני - אמצע ספטמבר

תוכן עניינים

מידע כללי

סיפור הדרך לא מכיל שביל אחד מוגדר, אלא מחבר בין כמה מסלולים קצרים (בין יום לארבעה), חלקם פופולריים יותר וחלקם פחות, כאשר ההליכה כולה רצופה - ללא טרמפים או תחבורה ציבורית.
המסלול מחבר בין שלושה מחוזות היסטוריים בגיאורגיה: חבי\קזבגי, חבסורתי וטושתי ומתפרש על פני 165 ק"מ.

איך תכננתי את המסלול או ממה מורכב המסלול?
בעקבות רצף ארוך של טיולים באירופה, החלטתי שמתחשקת לי חוויה מעט שונה, פחות אירופאית ויותר 'טבעית'. רציתי מסלול באורך של שמונה עד עשרה ימים, ואחרי שגיליתי את האתר הנפלא https://www.caucasus-trekking.... החלטתי לנסות לחבר מספר מקטעים שמופיעים באתר, בצורה שתאפשר לי ללכת במשך עשרה ימים.
הפעם התכנון היה מורכב הרבה יותר מטרקים אחרים, וארך למעלה מחודש וחצי, ממספר סיבות: חוסר המידע על חלק מהמסלולים (מלבד האתר הנהדר ששיתפתי ועוד אתייחס אליו), מורכבות השבילים שארחיב עליה תכף, המחסור במקומות אספקה בדרך, הריחוק של השבילים וההבדל בין כיווני המסלולים.
ככלל, היו לי מספר עקרונות בתכנון הטיול:
1. מספר ימי טיול שיתאים לעצירה בכפר בשבת.
2. אי חציית נהרות מסוכנים.
3. עבירות סבירה בשבילים.
4. טיפוסים לא תלולים מדי.
כמעט כל הדברים התגלו כפי התכנון בשטח, למרות ששיניתי חלק מהמסלול תוך כדי תנועה.

איך הייתה החוויה בפועל ביחס למה שציפיתי?
חשוב לשים לב שאכן לא מדובר באירופה, לפחות לא ביחס לתרבות טיולים ולשבילים בשטח. למרות שזה מה שחיפשתי, בפועל עבורי זה היה שוק ולקח לי זמן להתרגל לחוויה השונה. מעבר לכך, למרות שזהו לא טיול ראשון שעשיתי לבד, חוויית הלבד הייתה מאתגרת ואחרת ממה שציפיתי. כמו כן, העובדה שהשביל עובר בין מחוזות שונים (kavhi, khevsureti, tusheti) גורמת לכך שהמפגש בין האנשים שונה ממקום למקום.

למרות זאת, בשונה משבילים אחרים שעשיתי ומקשיים שהיו בהם, כאן היו אתגרים נוספים, שחשוב לקרוא עליהם לפני ההחלטה לצאת למסלול, ולהחליט לפי זה איזה מקטעים לעשות, כשאפרט בכל מקטע על רמת הקושי שלו.
1. שבילים לא קיימים - במהלך חלק מהימים (שאפרט עליהם), אין בכלל שביל. כלומר, השביל מתחיל ונעלם בפתאומיות. הקושי הוא כפול: הליכה בתוך עשבייה עבה וניווט תמידי. ככלל הניווטים לא היו קשים בשביל, אבל זה מציאות שונה ממה שאנחנו רגילים.
2. שיפועים תלולים - בחלק מהימים, בעיקר בעקבות העבודה שלא היה שביל, היה צורך בטיפוס במקטע יחסית תלול, שדורש בחירה נכונה של מסלול ומשנה זהירות.
3. ריחוק מוחלט - חלק מהמקטעים הם באיזורים שוממים לחלוטין מאדם, אפילו מרועי צאן. זו תחושה ייחודית שכמעט ולא פוגשים באירופה וקשה להסביר אותה בלי שחווים אותה - לאורך כל הטיול הייתה לי המילה Remoteness בראש. אם מטיילים כקבוצה זו לא אמורה להיות בעיה, אבל אם מטיילים לבד זה מעט מורכב יותר.
4. כלבי רועים - במהלך המסלול פוגשים לא מעט עדרי צאן, וממילא גם כלבי רועים. העובדה הזאת יכולה לזמן מספר הזדמנויות לא נעימות, וחשוב לדעת להתמודד איתן (ויש דרכים טובות!).
5. מחסור באספקה - העובדה שהכפרים בגיאורגיה הן לא באמת ציוויליזציה משפיעה גם פרקטית על המסלול. אם אתם לא אוכלים אצל המקומיים - מטעמי כשרות למשל - תתקלו באתגר.

האם ניתן לפצל את השביל או לעשות חלק ממנו? האם יש נקודות יציאה?
כיוון שחיברתי כמה מסלולים שונים, בהחלט אפשרי להתחיל מכמה נקודות שונות (Dariali, Juta, Roskha, Gudani, Shatili), ולעצור בנקודות אחרות.
כמו כן, המסלול גמיש, ואפשר להוסיף לו ימים, לפצל אותו (באחד מהימים אף מומלץ), או לשנות למסלולים מקבילים. אשתדל לפרט על האפשרויות האלו כשאגיע לתיאור הימים.

כדי להוסיף מידע מועיל שיהיה אפשר להסתמך עליו בזמן בניית המסלול, אצרף לכל מקטע את סיפור הדרך (אם יש כזה), שעליו הסתמכתי מהאתר caucasus-trekking, ואת רמת הקושי היחסית שלו.
חשוב לשים לב שיש שני מקטעים שבהם יש חובה לעבור אצל משטרת הגבולות ולקבל אישור מעבר באיזורים אלו.

אני טיילתי באמצע ספטמבר, אך לדעתי הזמן האידיאלי הוא תחילת יולי, כשהכל עוד ירוק (באיזורים האלו הכל מצהיב יותר מהר מאירופה).

היערכויות לטיול

- אוהל, כפרים, ו-gesthouse-ים:
בשביל הזה חייבים לקחת אוהל, כיוון שבחלק מהימים ישנים בשטח ממש. השינה בשטח משתנה: בחלק מהימים השינה היא לא מסודרת בכלל, באמצע שום מקום, ובחלק מהימים יש מקומות מוסכמים שבהם ישנים או חלטורות מאולתרות של רועי צאן שמוכרים שתייה קלה. בכפרים - שישנים בחמישה כאלו - ישנתי כמעט תמיד בגסטהאוסים ולא באוהל. המחירים די זולים ואחרי המאמץ הממושך אין סבה לפתוח אוהל בכפר. מה גם שהשינה בכפרים מוסיפה לחוויה ולהיכרות עם התרבות המקומית. ככלל, המחירים היו בין 30 ל-50 לארי לשינה בלבד, ובין 80 ל-100 כולל ארוחות בוקר וערב.
כמובן שאין כלל חוקים בנוגע לפתיחת אוהל בשטח, כך שאם מתחשק לכם לפתוח אוהל תוכלו לעשות זאת למעשה בכל מקום. בחלק מהמקומות אף ניתן לפתוח אוהל בגסטהאוס עצמו, במחיר מוזל.
חשוב לדעת שהשינה בגסטהאוסים היא לא dorms, בכל הכפרים שהייתי. כלומר, מדובר בחדרי מלון, תקבלו מיטה או שתיים, והחדר כולו יהיה שלכם.

- הצטיידות במהלך השביל ויציאה ממנו:
כפי שהקדמתי קודם לכן, אחד הקשיים המרכזיים בשביל הוא המחסור במקומות הצטיידות. למעשה, אין סופרמרקט אחד בכל המסלול כולו. באופן עקרוני, הסופר הקרוב ביותר לשביל נמצא ב-Barisakho, כפר מעט גדול יותר מכפרים אחרים. כיוון שעוברים במהלך השביל ב'כביש' שמוביל אליו, אפשר לצאת מהשביל אל הסופר, אבל למעשה הכביש הזה זו דרך עפר שבקושי רכבים עוברים עליה, ככה שקשה לתפוס טרמפים - במיוחד בכיוון של Gudani. הפיתרון האפשרי הוא קניית אוכל מהמקומיים, כמו פסטה ולחם, כפי שעשיתי בכפר Roshka.

- גז:
אין מה לדבר על קניית גז במהלך השביל, אבל ההצטיידות לפני היציאה מהשביל פשוטה. ניתן לקנות במספר חנויות בטביליסי בקלות בכל ימות השבוע, וגם בקזבגי יש חנות טיולים שאפשר להצטייד בה. כדאי לקנות כמות גז מספקת, למרות שכיוון שעוברים בכפרים, אפשר בשעת הצורך לבקש לבשל שם.

- מים:
לא נתקלתי באף בעיה של מים לאורך המסלול - מלבד הפסים הגבוהים וקרוב אליהם, שבהם אין מים, ממש כל הזמן עוברים ליד נחלים או נהרות. אני הסתפקתי בבקבוק של ליטר וחצי, ובמרבית הזמן אפילו בזה לא השתמשתי. חשוב להביא בקבוק מים עם פילטר, כיוון שטיב המים אינו ידוע ועלול להיות מזוהם. צריך להשתמש בפילטר גם בברזים שבכפרים, כיוון שבסופו של דבר הם שואבים מהנחלים ואין המון הבדל בין הנחל והברז מהבחינה הזאת.

- מפות, סימונים ושבילים:
אני השתמשתי רק במפות בפלאפון, בשתי אפליקציות: Mapsme ו-locus map, כשהורדתי את המסלול לשתיהן. לכל אחת מהאפליקציות יש את היתרון שלה: mapsme מאפשרת לחשב מסלול מנקודה אחת לשנייה, ו-locus מאפשרת הצגת מפות טופוגרפיות, והצגת הגובה הנוכחי בצורה נוחה. שתי האופציות האלו חשובות לצורך ניווט או שינוי מסלולים והשתמשתי בהן כל הזמן. לדעתי כדאי להביא גם שעון חכם ולהכניס לתוכו את המסלול, בעקבות העובדה שמסתכלים בפלאפון כל הזמן לצורך ניווט.

- אינטרנט וסים:
כדאי מאוד לעשות אינטרנט בגיאורגיה ולא בארץ, מהסיבה הפשוטה שבחלק מהמקומות יש קליטה רק של חברת Magti, וגם זה זול באופן משמעותי. למשל, ניתן לעשות חבילת אינטרנט חודשי באיזור ה-10 לארי - לא בשדה תעופה אלא בעיר ששם זה זול הרבה יותר. ברוב הימים עצמם לא היה קליטה בהרים, כך שהשימוש הוא בעיקר בכפרים או בדרכים אליהן, שגם בהן לפעמים לא הייתה קליטה. מעבר לזה, לפעמים לא הייתה קליטה אבל היה wifi - אפשר להגיע לכפר באמצע שום מקום ולגלות שיש בבית היחיד שם אינטרנט. אם מטיילים לבד, מומלץ מאוד לקחת מכשיר לוויני.

- כסף:
לא בדקתי את זה לעומק, אבל מקובל להמיר בארץ לדולרים ובגיאורגיה להמיר מדולרים ללארי. כן חשוב לשים לב לבחור שער טוב (לא כמוני), בשדה תעופה או בעיר.

- שפה:
רוב הגיאורגים לא יודעים מילה אחת באנגלית. זה מקשה מאוד על התקשורת, אך בגסטהאוסים כמעט תמיד תמצאו בן או בת דוברי אנגלית רהוטה. למרות זאת, חוסר היכולת לתקשר עם המקומיים מקשה במידה מסוימת על יצירת קשר איתם. אפשר להשתמש בגוגל טרנסלייט, אך כיוון שלפעמים אין קליטה זה לא תמיד עובד. חלק מהמקומיים יודעים רוסית, כך שידיעת השפה בהחלט יכולה לעזור.

חשוב לשים לב שהמחירים שציינתי בסיפור הדרך רלוונטיים לזמן שבו אני טיילתי. אני כותב זאת כיוון שהמחירים השתנו משנים קודמות ויכולים להשתנות כל הזמן (למשל, מחיר נסיעה מאומלו קפץ מ50 לארי ל-100 לארי בשנה האחרונה).

לסיום, אני מצרף את רשימת הציוד שאני לקחתי לטיול:
https://lighterpack.com/r/p8bj...

יום 0: Tbilisi - Kazbegi

אחרי נחיתה בשעה מוקדמת (ועקיצה על ידי נהג מונית. תשתמשו באפליקצייה bolt!), יצאתי למספר התארגנויות אחרונות בעיר הבירה טביליסי - קניית גז וכרטיס סים. גז ניתן למצוא במספר חנויות טיולים במרכז העיר בקלות, וכרטיס סים כדאי לקנות באחת מחנויות Magti שמפוזרות בעיר.
כשסיימתי את ההתארגנויות, נסעתי לתחנת האוטובוסים והמטרו Didube, שם חיכיתי לנסיעה לקזבגי. הנסיעה מתבצעת מתחנת האוטובסים שנמצאת מאחורי השוק - צריך לרדת מהמטרו לרחוב, לעקוף את החנייה הראשונה שבה יש הסעות למקומות קרובים יותר, לחצות את ה'שוק' הקטן, ולהגיע לרחבה גדולה יותר. הנסיעה מתבצעת באמצעות מרשטרוקה (Marshtruka), מעין מיניבוס שבאמצעותו מתניידים בחלק מהמקומות בגיאורגיה, עולה 30 לארי ואורכת כשלוש שעות, כאשר בסוף הדרך הכביש הופך למשובש יותר, ובעקבות כך לנסיעה איטית יותר.
קזבגי או בשמה הרשמי סְטֶפַנְצְמִינְדָה, היא עיירה די גדולה, אולי הכי גדולה שתראו עד סוף הטיול. ככזאת, יש בה המון מקומות לינה, סופרמרקט וחנות ציוד טיולים שאפשר לקנות בה ציוד אחרון וגז בשעת הצורך. העיירה עצמה לא הייתה מאוד מעניינת לדעתי, והיא הייתה די מנומנמת כשהגעתי.
בחרתי גסטהאוס רנדומלי מ-booking בשם cherry וישנתי בו, לקראת תחילת המסלול למחרת.

יום 1: Kazbegi - Dariali - Ustup Kibishi

היום הזה והבא מתבססים על סיפור הדרך הזה:
https://www.caucasus-trekking....
עם שינוי, שאליו אגיע בהמשך, שנמנע מחציית הקרחון. מדובר במקטע הקשה ביותר במסלול, שכן הוא עובר באזור מרוחק לחלוטין, ובחלק ניכר ממנו אין שביל, וצריך לעבור דרך עשבייה גבוהה ועלייה לא פשוטה לפס.

את היום הראשון של המסע פתחתי בנסיעה לתחילת המסלול. המסלול מתחיל במעבר דריאל (Dariali), מעבר הרים ששוכן בגבול עם רוסיה. כדי להגיע אליו, הלכתי לקצה העיירה קזבגי ותפסתי טרמפים. התברר שלא מדובר בדבר קל, שכן הרבה מהרכבים לא ששו לעצור ואף יותר מחצי מהרכבים היו רוסיים. לבסוף צלחתי את המשימה, ולאחר חצי שעה הגעתי למעבר הגבול.
לפני תחילת המסלול, חייבים לעבור אצל משטרת הגבולות ולקבל אישור. תחנת משטרת הגבולות נמצאת במקום מעט טריקי, לפני שמגיעים למעבר עצמו, צריך לעקוף את הכביש בדרך עפר שעוברת לשמאלו, עוקפת את עמדת מעבר הגבול והשער ומגיעה למספר ביתנים קטנים. תחנת משטרת הגבולות נפתחת בערך ב-9:00, כך שאין סיבה לנסות להגיע מוקדם יותר. הנפקת האישור לוקחת בערך 20-30 דקות והשוטרים היו אדיבים מאוד.
אחרי שסיימתי עם אישור המעבר, התחלתי במסלול, שמתחיל כמאתיים מטר צפונית יותר, קרוב למצודה.
השביל מתחיל בעלייה בדרך עפר, שנמשכת בערך כשעה. בסיומה, לאחר מאתיים מטר של עלייה, מגיעים לתחנה הידרואלית שנמצאת בבנייה ונפרדים מהדרך בשביל שפונה שמאלה לכיוון היער. השביל ברור ויש שלט שמכווין על 'דרך הרים'.
הדרך נעה ביער ולאורך רוב הזמן - גם אם חלק מהשביל מכוסה וצומח יתר על המידע - השביל יחסית ברור, לפחות ביער. כדאי לעקוב אחרי הקובץ gpx ולוודא שלא נמצאים רחוק מדי מהנהר - ככלל לא אמורים להתרחק בכלל מהנהר, אלא להיות באיזור ה-100-250 מטר בקרבתו. אחרי כשעתיים של הליכה יפה (ו500 מטר עלייה, בקושי שמים לב) שיוצאת ליער ונכנסת ממנו, מגיעים לאיזור סלעי שבערך באמצעיתו יש מעבר. זוהי אבן דרך טובה לדעת היכן נמצאים, במיוחד שרגע אחריה מגיעים לאיזור מלא בצמחייה - תאלצו למצוא מקום טוב לחצות את העשבייה הגבוהה, לעלות טיפה למעלה ואז לרדת. למזלי, הדרך הבעייתית הזאת ארכה כ-300 מטר, ואז נכנסתי ליער קטן.
אחרי הליכה נוספת לצד הנהר שדומה להליכה הקודמת, מתחילים בטיפוס לרכס קטן, שיוצא מהעמק וחשוף יותר. בזמן טוב אמורים לראות אחרי כשעה מפל גדול, אך ביום שאני טיילתי היה ערפל כבד שהעיב על כל הנוף, וניתן היה רק לשמוע אותו. כרבע שעה- עשרים דקות לאחר מכן, מגיעים לבקתת משטרת הגבולות באמצע שום מקום.
שוטרי הגבול קיבלו אותי יפה וביקשו את האישור שהשגתי בתחילת אותו היום, ואירחו אותי בתוך הבקתה. כיוון שאין שם קליטה או וויפי, והם לא יודעים אנגלית, המשכתי די מהר לדרכי.
בשלב זה התחלתי להתברבר לראשונה - הערפל התגבר ולא מצאתי את הדרך. לבסוף הבנתי שיש לרדת לכיוון הנחל, ואחרי כשבעים מטר של ירידה וחצי שעה משומרי הגבול, הגעתי למשטח מישורי, שבו אפשר לפתוח אוהל באופן כללי.
מכאן באורח פלא הנהר נעלם (מתחת לאבנים), והתחלתי בעלייה איטית וארוכה על האבנים -'הנהר'. כשעה וחצי אחרי תחילת ההליכה, צריך לחצות לצד ימין של הנהר (בשלב זה הנהר די רדוד - אל דאגה), ולשים לב שהשביל עולה מעט לקו הרכס. התברברתי לא מעט פעמים בחלק זה, והמפתח לדעתי הוא לא להתרחק אחרי הנחל, ולנווט באמצעות מפה טופוגרפית שמתארת בערך היכן עובר השביל.
כשעתיים וחצי אחרי המעבר לגדה השנייה והעליות והירידות ההולכות וחוזרות, מגיעים לשטח יחסית מישורי, בתחתיתה של גבעה שנקראת Ustup Kibishi.

יום 2: Ustup Kibishi - Juta

לאחר לילה מאוד קר שבו רוב הדברים שלי קפאו, התחלתי בעלייה מעט תלולה יותר מיום האתמול של כ-250 מטר. בסוף העלייה, שארכה כשעה התגלה נוף מרהיב לכיוון העמק וההמשך הטיפוס, נוף שלא יכולתי לראות ביום האתמול בעקבות הערפל הכבד ששרר בו.
מכאן הדרך ממשיכה לכיוון הנחל, כשיש לחצות אותו מספר פעמים. אבל שימו לב לא להישאר בו הרבה זמן, אלא לעלות בשלב מסוים לגבעה קטנה שעוקפת חלק תלול וסוער בנחל. אחרי עקיפת החלק הבעייתי, חוזרים לנחל, ואחרי כשעה מגיעים לבקעה קטנה.
קצת אחרי שעולים במעלה הנחל השביל הופך לפחות ברור וכך גם קובץ ה-gpx. יחד עם זאת, בשלב זה הקרחון הענק (יחסית) ושני הפסים נראים ברורים מאוד. אני הלכתי בעקבות קובץ gpx שמראש כיוון להגעה לתחילת העלייה לפס, אך הוא לא היה מדויק. לכן לדעתי כדאי בכל מקרה להגעה לאזור תחילת הקרחון ואם מעוניינים ללכת לפס המזרחי, לפנות שמאלה כשמתחילים את הקרחון.
אם יש בידכם ציוד (קרמפונים וחבלים), תוכלו לעלות לפס שנמצא בראש הקרחון - לפי ההערכות זה אמור לקחת כשעה - אך שימו לב שהירידה ממנו אמורה להיות לא פשוטה. למרות שהיו בידי קרמפונים, החלטתי לנסות את הפס המזרחי, כיוון שעומס העלייה וחווית מזג האוויר השפיעו עליי, והפס הזה היה אמור להיות קל יותר.
כשהגעתי לתחילת העלייה ראיתי שאין בכלל שביל או דרך ברורה - ככל הנראה השלגים הורסים את השביל בכל שנה, ואין מספיק אנשים שהולכים בדרך הזאת. השילוב של הגובה (בשלב זה כבר נמצאים בערך בגובה 3200), הדרך הלא קיימת והאבנים הקטנות והמתדרדרות גורמים לעלייה להיות קשה מאוד. המפתח לדעתי הוא דווקא לא לנסות לעקוב אחרי השביל שבקובץ ה-gpx, אלא לנסות לתכנן בשטח מסלול שנשמע הכי הגיוני, ולעשות כמה שיותר סללומים - העלייה בשיפוע ישר קשה ומסוכנת בעקבות האבנים המתדרדרות.
כשמגיעים לפס, מתגלה נוף מופלא משני הכיוונים - בכיוון של העלייה נוף אלפיני ובכיוון של הירידה עמק צבעוני ומרשים.
הירידה מהפס יחסית ברורה ולא מאוד קשה - תוואי השטח שמורכב מצמחייה נמוכה מקל על הירידה, והכיוון יחסית ברור כלפי מטה ומזרחה, כאשר הירידה רובה בשלוחה, אך בשלב מסוים מגיעים לואדי קטן שאותו צריך לחצות, בצד המזרחי יותר של העמק. ממשיכים עם הואדי עד שקצת קדימה יותר כבר רואים שביל ברור שבו אפשר ללכת (סביר להניח שהוא יישאר ברור, כי זה שביל פרות), כשעה וחצי אחרי הירידה מהפס, שנמצא יחסית על צלע ההר בצד המערבי.
כשעה לאחר מכן הגעתי לאיזור מרעה של פרות, שבו פגשתי שומרי גבולות נחמדים (מדי!), שביקשו לראות את אישור המעבר שלי. המשכתי בירידה כך שתוך כחצי שעה הייתי בעמק שבו יש מפגש עם נחל Juta ומבנה יחסית גדול של שוטרי הגבולות. כדאי לחצות את הנחל בשלב זה, כי לאחר מכן אין מקום נוח לחצייה (זה לא גבוה, אבל אין גשר). משם מתחברים לדרך עפר שמובילה לכפר ג'וטה, כ-3.5 ק"מ ובערך שעה של הליכה.
הגעתי לכפר אחרי יומיים אינטנסיביים למדי, וכיוון שכבר היה יחסית מאוחר ורוב הגסטהאוסים היו תפוסים, בחרתי לישון בגסטהאוס kesane בתחתית הכפר. לא מומלץ מדי והיה קר בלילה.

יום 3: Juta - Roshka

היום הזה מתבסס על סיפור הדרך הזה:
https://www.caucasus-trekking....
חלק זה של המסלול הוא הפופולרי ביותר מבין חלקי השביל שעשיתי, אך זה לא הופך אותו לקל. חלק מהאנשים עושים את המסלול ביומיים, אך לדעתי אין סיבה שלא לעשות אותו ביום אחד. המקום היחיד שבו ניתן לישון בלילה הוא אחרי הירידה, ומשם הדרך כבר קלה למדי. אם עושים את המסלול בכיוון ההפוך, אכן כדאי לפצל לשני ימים, כי העלייה מהכיוון ההפוך קשה מאוד.
בסיפורי דרך המסלול הזה נקרא 'שלושת האגמים', אבל השם הזה מטעה, לפחות בתקופה שבה אני הייתי: האגמים לא היו מרשימים למדי ולא שווה לצפות להם מדי.

המסלול מתחיל בעלייה מאמצע הכפר, כשהשילוט ברור מאוד - לכיוון מלון fifth season. אחרי בערך עשר דקות- רבע שעה מגיעים לאתר קמפינג בתשלום zeta camping, והנוף המרהיב של הרכס הייחודי מתגלה. כמה דקות לאחר מכן, נתקלים במלון fifth season, שממוקם ממש מול ההרים.
אחרי שעקפתי את fifth season, המשכתי בהתקדמות לכיוון הרכס. הדרך התחילה לרדת לכיוון הנחל, ואחרי כעשרים דקות הגעתי לקפה שלא היה פעיל (אולי בגלל סוף העונה או השעה המוקדמת?), שאחרי הייתה חצייה של הנחל באמצעות מעבר מאולתר - אין גשר.
אחרי חציית הנהר\נחל, התחילה עלייה מתונה לכיוון אגם Chaukhi, של 150 מטר וכ25 דקות. האגם המלאכותי היה חביב ולא מעבר, ולידו היה פאב שגם היה סגור, אך היה נראה פעיל באופן כללי. עקפתי את האגם אחרי עצירה קצרה בו, והתחלתי בעלייה המשמעותית לפס. העלייה מורכבת משני חלקים, חלק מתון וחלק תלול. בתחילת החלק המתון עברתי על פני 'אתרי קמפינג' מאולתרים: משטחים עם כמה חורבות מאולתרות לידם, ולמעשה חציתי את הואדי המקביל בין שני רכסי ההרים. חלק זה, שכלל כ500 מטר עלייה, לקח כשעתיים בערך. קצת לאחר מכן, התחיל המקטע הקשוח של הטיפוס, כ200 מטר שלקחו כשעה, ואחריהם עוד 20 דקות של הליכה נינוחה עד ההגעה לפס.
מהפס הירידה די תלולה, שלא לומר מתדרדרים למטה. במפה הדרך הזאת מסומנת כמחליקה, ואכן יש סיבה לכך - כמעט קשה להאמין שזהו השביל, מרוב שהירידה תלולה. אם רוצים, יש דרך קלה יותר, שמדלגת על אחד האגמים. לשני האגמים הבאים הגעתי תוך כשעתיים מהפס. שימו לב שבאזור יש די הרבה שבילים, שאמנם רובם מובילים לרושקה, אך בכל זאת ניתן להתבלבל (כמוני), ולכן למרות שיש שבילים, כדאי להסתכל במפה מדי פעם.
משני האגמים המשכתי בהליכה עד רושקה, מדובר בערך ב-6 ק"מ שלוקחים כשעה וחצי, ועוברים דרך שבילים קצת 'מלוכלכים'.
ב-Roshke ישנתי בגסטהאוס בעל השם המקורי למדי Roshka guesthouse, שנמצא במעלה הכפר.

יום 4: שהייה ב-Roshka

כיוון שאני שומר שבת, נשארתי יומיים בכפר Roshka. הגסטהאוס שבו ישנתי מומלץ ביותר, וכדאי לוודא מראש שיש לכם מקום (כדאי להזמין בלילה שלפני), כי הגסטהאוס השני בכפר, Rock Side, די גרוע. האנשים בגסטהאוס היו נחמדים ביותר ונתנו תחושה נעימה וביתית. הגסטהאוס עצמו עלה 50 לארי ללא ארוחת בוקר (ו100 כולל). בעקבות העובדה שהייתי צריך אספקה להמשך השבוע, ביקשתי מהם לקנות פסטה ולחם, והם מכרו לי בשמחה.
הכפר Roshka עצמו די קטן אך פסטורלי ושקט מאוד.

יום 5: Roshka - Gudani - Kistani - Shatili

אחרי שני הימים המבודדים למדי ואחרי הבנה שהמסלול המקורי שבו תכננתי ללכת - הדרך המבודדת יותר לאומלו דרך borablo pass (תראו כאן https://www.caucasus-trekking.... יהיה דומה, החלטתי לשנות את התוכניות תוך כדי תנועה, ולהתחיל את המסלול הפופולרי יותר משאטילי לאומלו כדי לפגוש עוד אנשים. בעקבות כך, נאלצתי לשנות את התוכנית המקורית, ללכת לפס Datvisjvari, וללכת ישירות לשאטילי.
בדיעבד, הבנתי שניתן ללכת בדרך אחרת, ולחתוך חלק מהיום הבא, וללכת ישר ל-Mutso (משהו כזה https://www.caucasus-trekking.... אך יחד עם זאת נראה שיש שם מספר חציות מפחידות. למי שמעוניין לעשות זאת ביום אחד, זה באמת נשמע אידיאלי, בתנאי שבודקים את המסלול הזה היטב.
חשוב לי לציין כי היום הזה הוא ארוך וקשה יותר מכל הימים שעשיתי בטיול, ולחלוטין אפשר ורצוי לפצל אותו לשני ימים. לי היה חשוב להגיע לשאטילי מבחינת המשך הטיול ושבת, וגם כיוון ש-15 הק"מ האחרונים הם בדרך עפר\סוג של כביש, ולא רציתי שזה יהיה הטיול שלי במשך אותו היום. אם יש זמן, אפשר לעצור ב-Kistani, או לעשות יום הליכה קצר ולעצור ב-Gudani. כן חשוב לשים לב כי שני הכפרים האלו קטנים מאוד, וב-Kistani יש רק זוג זקנים. יום ההליכה הארוך מורכב מירידה ארוכה, עלייה ארוכה, ירידה ארוכה נוספת והליכה על שביל עפר - סך הכל 36 ק"מ, 1800 מטר עלייה וכ2000 מטר ירידה.
מעבר לזה, חשוב לי לציין כי זהו חיבור מספר מקטעים שעשיתי בעצמי, ובעקבות כך אופי השבילים משתנה לאורך היום כולו, כאשר חלקם מטיולים יותר וחלקם מבודדים לחלוטין. כמו כן, כדאי לציין כי אכן השביל שבחרתי פופולרי ומסודר יותר, אך הכיוון הפופולרי יותר הוא מאומלו לשאטילי, ויש לקחת את זה בחשבון.

כדי לארגן את היום הארוך הזה וכדי לאפשר לפצל אותו, אתייחס לכל חלק ביום הזה בנפרד.

יצאתי מ-Roshka מוקדם בבוקר כדי להספיק ולא להגיע בחושך. התחלתי בירידה לכיוון העמק, שיצאה מתחתית הכפר. בהתחלה השביל ברור למדי, אך אחרי כק"מ מהכפר מעט נעלם. יחד עם זאת, יחסית היה לי קל להתמצא כיוון שתוואי השביל - על קו הרכס - עוד יחסית ברור. אחרי בערך שעה הגעתי ליער יפה (אין המון יערות במסלול, אז קפצו על ההזדמנות), ואחרי חצי שעה, לנהר ולדרך עפר. זהו ה'כביש' שמחבר בין שאטילי לרושקה ולשאר הכפרים באזור, וכמעט ואין רכבים שנוסעים בו - במשך שעה ראיתי שלושה רכבים, שנוסעים בכיוון ההפוך. 3 הק"מ על דרך העפר לא מרגשים מדי, אך בסיומם מגיעים לכפר הקטן Gudani.
הכפר המנומנם סימן את הסיום של החלק הראשון של היום, כ-9 ק"מ מ-Roshka.
עצרתי לקפה בגסטהאוס שהיה בתחילת הכפר, והאנשים המדהימים שם לא הסכימו לקבל תשלום, ואירחו אותי בצורה נהדרת.
אחרי העצירה הארוכה התחלתי בחלק השני של המסלול, שילוב של החלק הראשון של המסלול הזה https://www.caucasus-trekking.... ועוד שביל שאין לו סיפור דרך. העלייה נפתחה בשביל ג'יפים שיצא מהכפר, לא תלול מדי, אך שומם למדי. שימו לב שהשביל עובר לצד מספר חוות כבשים, ואני נתקלתי שם בשתי הזדמנויות שונות בכלבים שתקפו אותי (עם קצת אסרטיביות וצעקות הכל הסתדר), ולכן כדאי להיות עירניים וזהירים. כשתכננתי את המסלול סימנתי את סיומו של שביל הג'יפים, כ-500 מטר של עלייה מהכפר, כמקום בעייתי שיכול להיות קשה מבחינה ניווטית. אמנם, החלק הזה התברר כברור למדי - לאורך כל הדרך השביל או התוואי היו ברורים למדי, כנראה לאור העובדה שמדובר בשבילי עיזים - בכל הדרך היו סימנים של עדרים שעברו שם זמן קצר קודם לכן. המקטע הזה עובר ברובו ממש על הרכס, אך העלייה לא תלולה למדי, רק ארוכה מאוד - 900 מטר של עלייה לאורך 6 ק"מ. סוף המקטע הספציפי הזה, שמופיע בפה כ'קו ישר', וסיומו מתחבר לשבילים נוספים, הוא על אחת הגבעות באזור, והוא מסמן את סוף השביל הברור. מכאן השביל לא קיים, ולמעשה זאת הפעם היחידה במסלול שממש נזקקתי למפה הטופוגרפית, לא ברור היכן השביל עובר, אך אם נעזרים במפה הטופוגרפית ניתן להבין את התוואי שבו יש ללכת ואילו גבעות יש לעקוף או ללכת על גביהם. בסיומה של העלייה מגיעים לבקתת Lucia, ואם אין ערפל הנוף מרהיב לחלוטין - צבעי ההרים בצירוף המבט הפנורמי משכרים למדי. אחרי ההגעה לפסגה (ואחרי ששכחתי את משקפי השמש בפסגה, אם אתם עוברים שם במקרה...(; ), התחילה ירידה שבה גם אין שביל. אבל אל דאגה, הדרך פשוטה עוברת על השלוחה וחותכת המון אוכפים קטנים, בצורה הייחודית שבה בנוי הרכס קשה להתבלבל.
עם סיום הירידה, עוברים על פני מבצרים קטנים, נטושים ולא שמורים מדי, ונכנסים לתוך שביל די מוזנח. בסוף הירידה, אחרי 1000 מטר, מגיעים לכפר Kistani.
הכפר Kistani בהחלט מרחיב את הגדרת המושג 'כפר', כשלמעשה יש שם כשלושה בתי פח עלובים, וזוג זקנים שחי שם בעבר ומגיע כעת רק בקיץ. עם זאת, מדובר בחוויה האותנטית ביותר שחוויתי במסלול, כשהזוג המקסים הזמינו אותי לאכול בתוך ביתם, ותקשרו איתי באמצעות Google translate - אמנם אין קליטה, אבל וויפי בהחלט יש ויש. לא ראיתי שם סימן ל-Gesthouse אך אהמר שאם תרצו לישון שם או לפתוח אוהל הם יסכימו בשמחה. זו בהחלט נקודת עצירה מצוינת לפיצול היום.
החלק השלישי של היום אורך 15 ק"מ, ועובר פשוט על דרך העפר שמחברת בין שאטילי לקיסטני. אני הופתעתי לטובה, כשגיליתי שדרך עפר או 'כביש', לא בהכרח משמעותם דרך משעממת. הדרך עוברת בין צוקים מרשימים, והתחושה היא שחוצים את ההר ונכנסים יותר ויותר לתוך עומק ההרים. מעבר לזה, כמעט ולא עברו רכבים בכביש השומם, כך שלא הרגשתי שאני צועד על כביש. הדרך הזאת, שכוללת 700 מטר ירידה בערך ב-4 שעות (אפשר גם בפחות, אם אתם לחוצים כמוני), יכולה בהחלט להוות יום מנוחה אם לא עוצרים כמוני באחד הכפרים.
כיוון שהיום היה מתיש בצורה קיצונית, עצרתי בגסטהאוס הראשון שנקרה בדרכי, Gesthouse aparka, שעלה 30 לארי אבל לא מומלץ מדי, המיטות היו לא נוחות בצורה קיצונית והאנשים די קרירים.

יום 6: Shatili - Khidotani

יום זה מתחיל את החלק הרביעי והאחרון של המסלול, השביל משאטילי לאומלו, ומתבסס על סיפור הדרך הזה: https://www.caucasus-trekking..... חלק זה הוא מהפופולריים יותר, אם כי הכיוון הזה פחות נפוץ ולא ראיתי אף מטייל אחד שהלך בכיוון שלי בכל ארבעת הימים. בחלק מסיפורי הדרך המסלול לוקח חמישה ימים, אך לדעתי אין בעיה כלל לעשות אותו בארבעה ימים. החלק הזה, מלבד העלייה לפס, ברמת קושי סבירה בהחלט.
התחלתי את היום יחסית מאוחר, בידיעה שהיום הזה לא אמור להיות מאוד קשה, וכמנוחה קצרה מיום האתמול. בגדול, היום הזה מורכב משני חלקים: חלק ראשון של הליכה בשביל ג'יפים, וחלק שני של טיפוס.
לאחר שיצאתי מ-Shatili, התחלתי בהליכה על הכביש\שביל ג'יפים לכיוון המשך הכפרים. כ-3 ק"מ לאחר מכן מגיעים לכפר Anatori, כפר נטוש והרוס שלו יש סיפור מעניין: במהלך מגפת המוות השחור, האנשים בכפר שנדבקו במגפה יצרו לעצמם קברים, ונכנסו אליהם עד מותם, כדי לא לפגוע במשפחתם ובבני כפרם.
מ-Anatori המשכתי בהליכה רצופה עד Mutso, כ-9 ק"מ במגמת עלייה, לא מאוד מעניינים, לצד הנהר, כשלאורך הדרך עברתי על פני בתים מפוזרים.
Mutso הוא עוד כפרונצ'יק, כשלידו יש מצודה שאומרים שמומלץ לעלות עליה (אני לא עליתי). בכפר עצמו יש בית קפה קטן שבו אפשר לקנות אוכל ושתייה.
בערך חמש מאות מטר אחרי Mutso שביל העפר נגמר (ממשיך לכיוון Arodti), והתחלתי בהליכה על דרך מסודרת פחות, שהולכת על גדת הנחל וחוצה אותו מספר פעמים עם גשרים מעט מפוקפקים.
3 ק"מ אחרי Mutso הגעתי לכפר Khonischala (אלוהים יודע איך אומרים את זה), שעוד יותר קטן מהכפרים הקודמים. זהו מקום טוב לקפה ותוכלו גם למצוא כאן wifi פתוח.
אחרי ארוחת הצהריים יצאתי לחלק האחרון של המסלול, העלייה למקום שבו אשן בלילה. כארבעים דקות אחרי הכפר, שהמשיכו את הדרך הקודמת הגעתי לתחילת העלייה המשמעותית. מדובר ב700 מטר של עלייה מפותלת ו3 ק"מ, אך לא קשים מדי לדעתי, במיוחד שזו העלייה המשמעותית היחידה שיש ביום הזה.
בסוף העלייה יש עוד דיר עיזים (ופוטנציאל לכלבים), והגעתי למשטרת הגבולות, שנמצאים ממש מתחת לגבעת Khidotani. גם כאן צריך לבקש מהם אישור, אלא שבשונה מהמיקום הקודם, כאן זהו דבר שבשגרה. מעט לפני משטרת הגבולות יש 'אתר קמפינג': מתחם סגור בגדר מעט שבורה ליד מקור מים. אחד רועי הצאן באזור בנה שם סככה שבה ניתן לבשל בתשלום, ומבנה קטן שבו ניתן לקנות ממתקים ושתייה (בירות!), ואפילו יש wifi.

יום 7: Khidotani - Kvakhidi meadows

פתחתי את היום יחסית מוקדם, במה שאמור היה להיות היום הקשה בחלק הזה של הטיול.
היום התחיל בעלייה די רגועה לכיוון גבעת Khidotani, בערך כ-200 מטר של עלייה.
אחרי שהגעתי לגבעת Khidotani, התחיל אחד המקטעים היפים ביותר במסלול, הליכה על צלע ההר, שלרוב עולה, אך בחלק מהזמן יורדת לאוכף שבין שני הרכסים. מדובר באחד המקטעים היפים, כיוון שבכל הכיוונים רואים את רכסי ההרים המחודדים והצבעוניים, לצד הפס ומסביבו.
לאחר המקטע היפהפה והמעבר באוכף, התחילה העלייה הקשוחה לפס. כ500 מטר של סללומים יחסית תלולים על הרכס ממול, כאשר גם האוויר הדחוס (שוב מגיעים לאיזור גובה 3000) לא מקל על העלייה.
לבסוף, עם סוף הסללומים הגעתי לפס Atsunta. הפס לדעתי הוא אחד מה-highlights במסלול כולו, כאשר הנוף - במיוחד מכיוון העלייה שלי - מרהיב ופנורמי. הפס מסמן את המעבר ממחוז khevsureti למחוז tusheti.
אם מזג האוויר נוח והראות יפה, הפס הוא נקודת עצירה מעולה, אך יש עוד לא מעט ירידה בהמשך היום.
קודם כל מתחילים בירידה יחסית תלולה, כאשר יורדים דרך גבעה קטנה לתוך הואדי - כ-400 מטר של ירידה. אחרי כ-200 מטר נוספים מגיעים למעין אתר קמפינג, שנקרא Atsunta Campsite - לא תראו יותר מדי כדי להבחין שמדובר באתר קמפינג. למרות זאת, לאחר מכן הירידה מתמתנת לחלוטין ולרוב הולכים בתוך הנחל או צמוד אליו. מעט אחרי ההגעה לנהר יש חצייה שלו, בחלק די רדוד בסך הכל.
כדאי לשים לב כי כמה ק"מ אחרי החצייה השביל עולה מעט ולא ממשיך בתוך הנחל - אני לא שמתי לב והגעתי לחציית נהר שנראית עמוקה וסוערת יותר. ק"מ לאחר מכן הייתה חציית נהר נוספת, קצת עמוקה יותר אבל גם לא נוראית, שכש-2 ק"מ אחריה הגעתי לחוות רועים גדולה שבה היו מפוזרים המון אוהלים - האחו של Kvakhidi, או כפי שמכנים אותו - the meadows.
נקודת העצירה (או ה-'camping') הזאת נחשבת עמוסה באופן תמידי, ולפי מה שאנשים אחרים סיפרו לי, יש שם רועה שמוכר בירות, שתייה וכו'. אני ישנתי קרוב לחבורה שישנה מעט מעל הרועה, אז לא יכול להעיד ממקום אישי.

יום 8: Kvakhidi meadows - Girevi

אחרי מזג אוויר די נוח ברוב הטיול, התעוררתי לבוקר של סופות רעמים וגשמים עזים (כשכותבים בתחזית שיירדו 8 מ"מ, קחו את זה בערבון מוגבל), שבו האוהל שלי הוצף כמעט לחלוטין. חיכיתי שתהיה הפוגה בגשמים, וכשהתבהרו העננים מעט כל ההרים התגלו בלבן.
בעקבות הגשמים, יצאתי די מאוחר, אבל ביום הזה מסתבר שזה בכלל לא נורא - מ-meadows ל-Girevi זהו מרחק של 4-5 הליכה, לא קשוחה בכלל. אפשר מעט להאריך אותו אך אתאר זאת בהמשך.
יצאתי מה-'camp site', חציתי את הנהר חזרה (הפעם יש גשר), והתחלתי בעלייה מתונה לקו הרכס. בשלב זה התחילה הליכה על צלע ההר, מעט מעל הנהר. אמנם לא מדובר בהליכה ממש על קו הרכס, אך בכל זאת נמצאים כל הזמן מעל גובה 2000, ולדעתי השילוב עם נופי ההרים החדים והשלב היפהפה שעובר בואדי המחודד גורמים לחלק הזה להיות אחד היפים ביותר בטיול.
כדאי לשים לב כי ביום זה עוברים ככל הנראה באיזורי המרעה הגדולים ביותר בכל המסלול, ולכן יש סיכוי די סביר להיתקל ברועים או כלבים במהלך ההליכה. הטיפ שלי הוא לנסות לעקוף ככל הניתן את העדרים או החוות, אך לפעמים זה בלתי נמנע כי השביל עובר ממש צמוד לשתי חוות של כבשים. כך או כך, הרועים מודעים למטיילים הרבים שיש באיזור, והם נחמדים למדי ועוזרים בשעת הצורך.
אין כל כך מקטעים שניתן לחלק את היום הזה, בפרט כי ההליכה די דומה, אך סך הכל מדובר ב-14 ק"מ - רובם במגמת ירידה, אך גם בהם עולים מדי פעם. כ-4 ק"מ לפני הסיום עברתי ליד כפר נטוש והרוס בשם Chontio, ואז המשכתי בירידה קצרה עד להגעה לכפר Girevi, הכפר הראשון שפגשתי במחוז Tusheti.
כשהגעתי לכפר הלכתי ישירות לעמדת שוטרי הגבולות, שבדקו את אישור המעבר שלי ואחרי 5 דקות שחררו אותי.
בעקבות הגשמים והלילה הקשוח שעברתי, החלטתי לעצור לנוח בכפר, ולבסוף להישאר שם לישון. באופן עקרוני, היום הזה קצר למדי ואורך כ-5 שעות. בעקבות כך, אפשר בקלות ממש להמשיך לכפר הבא, Parsma, שאמור להיות יפה יום, ונמצא במרחק של 3 ק"מ בדרך נוחה מאוד. אם מחליטים שביום הבא מעוניינים בדרך ההר, להמשיך ל-Parsma זה הכרחי בעיניי. גם אם לא, ומעוניינים ביום המחרת להגיע לאומלו מוקדם, זה אפשרות. אם רוצים לקצר ממש את יום המחרת ולהאריך את היום הזה, אפשר להוסיף 8 ק"מ מ-Girevi עד לכפר Chesho, אבל זה כבר הופך את היום הזה לארוך משמעותית.
הכפר Girevi די קטן, ויש בו מספר גסטהאוסים. אין בכפר קליטה אך בגסטהאוסים יש wifi. המים החמים מתחממים על אש בכל אחד מהגסטהאוסים, ולכן זה לא מובטח שיהיו לכם כאלו. אני ישנתי ב-Shio's Stonehouse, על שם הבן של בעל הגסטהאוס, Shio. אנשים נחמדים, אך מעט איטיים, ולא היו מים חמים.

יום 9: Girevi - Dartlo - Omalo

אחרי לילה נחמד ב-Girevi הפסטורלית, יצאתי ליום האחרון במסלול, לכיוון Omalo.
בפניי ניצבו 2 אפשרויות הליכה מ-Parsma, הכפר הבא אחרי Girevi, בעלות אותו מספר של ק"מ - 24: עלייה חזרה לקו הרכס - כ-1000 מטר של עלייה לא מתונה מדי (מתבסס על סיפור הדרך הזה https://www.caucasus-trekking.... או הליכה נינוחה בעמק דרך הכפרים ובפרט הכפר Dartlo שנחשב כייחודי. אחרי התלבטות שנמשכה עד הרגע האחרון, החלטתי לבחור בדרך הרגועה יותר: יום האתמול הקשוח מנטלית, הרצון לסיים את היום מוקדם והשאיפה ליום אחד של נחת הכריעו.
בדיעבד, דיברתי עם מישהי שפגשתי ב-Girevi, והיא סיפרה לי שעשתה את העלייה הקשוחה. לטענתה הצד הזה של המסלול קשה הרבה יותר, וזה לקח לה מעל 10 שעות, כאשר לכל הדרך אין מקור מים. עבורי ההחלטה הזאת הייתה קשה ביותר, ואין לי המלצה מלבד העדפה אישית של הדבר הנכון עבורכם באותו רגע. לפחות עבורי, יש יתרון גם בהליכה נינוחה בלי רצון להספיק יותר מדי, והיום הזה לגמרי סיפק את זה.

בעקבות ההחלטה לבחור בדרך הקלה יותר, החלטתי לקחת את היום הזה בנחת, ולעצור בכפרים ככל שמתחשק לי. במהלך הדרך, עברתי ליד מספר כפרים. אחרי כ-3 ק"מ חלפתי על פני פארסמה, שלפי התיאורים ציורי למדי אך היה מוקדם מכדי שאעלה אליו, ובתי הקפה לידו היו סגורים גם הם. 6 ק"מ לאחר מכן, הגעתי ל-Chesho, כפר קטן שלפי השמועות בעל גסטהאוסים טובים. אני עצרתי לקפה בגסטהאוס everset שהיה רגוע ופסטורלי מאוד. אחרי שעברתי 6 ק"מ נוספים, הגעתי לסיום המקטע הראשון ביום הזה, הכפר Dartlo. הכפר נחשב אחד היפים בגיאורגיה, או לפחות במחוז טושתי, בעקבות העובדה שהוא מכיל אך ורק בתי אבן - אם התלהבתם מכל בתי האבן שראיתם במהלך הימים האחרונים, אז הכפר הזה הוא במיוחד בשבילכם, כי הוא עבר שימור וכל הבתים יפים למדי. יחד עם זאת, הכפר די תיירותי, ואחרי כמה ימים של חוסר ציוויליזציה, עלול להיות קצת שוק במפגש עם התיירים. אם יש לכם זמן, מומלץ לעלות למגדל שבמעלה הכפר, כ-1.5 הליכה לכל כיוון.
אחרי עצירה ארוכה מאוד בכפר, יצאתי למקטע האחרון במסלול. לפי רוב הדעות של האנשים שפגשתי וסיפורי הדרך, המקטע הזה, מ-Dartlo ל-Girevi נחשב כמשעמם ביותר במסלול. אבל לדעתי מדובר במקטע יפהפה ושונה מהמקטעים הקודמים, בעקבות העובדה שהוא עובר דרך יערות יפים, שכמעט ולא רואים לאורך המסלול כולו. המקטע מתחיל ב-6.5 ק"מ של דרך עפר מיוערת מ-Dartlo עד Ghele, גבעה שמתחברת לשביל ההר החלופי. לאחריה, חתכתי דרך היער, בשבילים שחותכים את שבילי העפר ל-Omalo, בעוד שעה של הליכה. קצת אחרי הירידה מ-Ghele, סיימתי את ההליכה בעלייה מתונה ל-Omalo עילית, החלק העליון של הכפר, ובכך חתמתי שבוע וקצת של הליכה בהרים.
כיוון שהיה יום חמישי וידעתי שיש לי נסיעה ארוכה למחרת לטביליסי, החלטתי לרדת לאומלו תחתית (יש שילוט ברור שחוצה את הכביש המתפתל), כפר יחסית גדול ופחות אותנטי מאומלו עילית.
החלטתי לחפש גסטהאוס רנדומלי, והחלטתי לישון ב-Hotel tesane. החלטתי לישון באוהל ליד (הם אפשרו לי בסכום מוזל מאוד), כי רציתי לילה נוסף באוהל. הסתבר לי שהגסטהאוס עצמו שונה כיוון שהוא מכיל מספר מיטות בחדר. כך או כך, האנשים שם היו מאוד נחמדים והזמינו אותי לאכול בתוך המבנה. בתוכו גיליתי המון פתקי ברכה מישראלים והסתבר שגם בעל המקום יודע עברית :)

יום 10: Omalo - Tbilisi

מחוז tusheti ו-Omalo בפרט נמצאים מאחורי מעבר ההרים Abano, כך שלמרות שמבחינת מרחק היא לא מרוחקת מדי, הנסיעה משם איננה פשוטה ומתבצעת על ידי נהגי ג'יפים שיוצאים בשעות מסוימות בלבד - הדרך די מפותלת וכוללת שביל ג'יפים די גרוע.
הדרך הנפוצה לצאת ממנה היא באמצעות ג'יפ ל-Kvemo Alvani (שעולה 100 לארי בדרך כלל), אוטובוס ל-Telavi ומשם מרשרוקטה ל-Tblisi. כיוון שתכננתי לנסוע מוקדם ולהספיק להגיע לפני שבת, תכננתי לתפוס טרמפים בבוקר. למזלי המטורף, גיליתי בלילה לפני שאחד מבעלי הגסטהאוס לוקח שתי בנות שהתארחו במקום לטביליסי, וחסכתי את כל הטרטורים של שלושת הנסיעות.
יצאנו ב-6 בבוקר מאומלו ל-Alvani בנסיעה לא פשוטה, שלקחה כ-3 שעות של טרטורים (אל תחשבו לישון בה..). לאחריה הייתה נסיעה נינוחה יותר לטביליסי, שבסיומה נפתח מסע ארוך של התרגלות חזרה לציוויליזציה.

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?