Tobavarchkhili trek – Silver lake trek

פרטים כלליים

הצטיידות:
מומלץ לבוא עם ציוד מהארץ הכולל ביגוד חם וטוב (בחלק מהלילות יכולה הטמפרטורה לרדת מתחת לאפס מעלות), גזיה/בנזיניה, אוהל עמיד לרוחות וגשם, שקי שינה טובים וביגוד לגשם.

ניווט:
השביל כולו מסומן בסימון שבילים צהוב או אדום. סימוני השבילים בגיאורגיה דומים לאלו בארץ מבחינת המיקום שלהם לאורך המסלול והמראה שלהם, אך שונים מהארץ מבחינת הכיווניות של הפסים שבגיאורגיה לא קשורה לכיוון אליו צריך ללכת. צהוב – קל, אדום – בינוני, כחול – קשה. רוב השביל בטרק ברור אם כי ישנם קטעים בהם השביל לא לגמרי ברור או לא מסומן היטב, לדוגמא עקב סבך או שלג (ראו הרחבה בסיפור הדרך).
אנו ממליצים להוריד אפליקציה חינמית המכונה מפס מי (maps.me), נעזרנו בה רבות בגיאורגיה ובמדינות נוספות. זוהי תוכנת ניווט בה ניתן להוריד את המפה של מדינה שלמה כאשר יש אינטרנט, ולהיעזר בה בשטח ע"י שימוש ב-GPS ללא צורך באינטרנט. זוהי מפה שאיננה טופוגרפית אך מצויים בה שבילי טיול רבים, היא מסוגלת להראות מרחקים מנקודה לנקודה, לתכנן מסלול ניווט ולהוציא את שינוי הגובה המצטבר שיש לעבור לאורך המסלול. לאחר הורדת המפה של גיאורגיה, אנו ממליצים בחום להיכנס לקישור המצורף, ללחוץ על האייקון של Wikiloc על המפה, ללחוץ על download, לשונית Google Earth, להירשם ל-Wikiloc ע"י הכנסת כתובת המייל, לסמן וי במקום היחיד שיש שם, להוריד את קובץ ה-KML ולשלוח אליכם למייל. כשתפתחו את הקובץ הנ"ל דרך המייל שבסמארטפון שלכם, תוכלו לבחור פתיחה באמצעות המפס מי וכך תראו את מפת הטרק מסומנת בקו כתום מודגש. ה-וי שסימנתם מוסיף על הקו הכתום המודגש הערות כמו המיקום המדויק של מים או של camping spots.
מפה טופוגרפית פיזית אנו ממליצים לקנות בחנות Geoland המצויה בכתובת: 3 Telegraph Dead End, T'bilisi 0105 בטביליסי. זוהי מפה יחסית גדולה בה מסומן מסלול הטרק ולנו היא עלתה 25 לארי.

אוכל:
עדיף להצטייד בטביליסי לשישה ימים (למקרה הגרוע ביותר). מים יש ברוב המסלול ואין צורך להסתובב בכל רגע נתון עם יותר מ-2.5-3 ליטר מים לאדם מקסימום. בעיירה מוחורי אשר ממנה מתחילים, ישנם 2 מרכולים. ניתן לקנות שם לחם בזול (כיכר בחצי לארי) שישאר טרי לרוב ימי הטרק.

הגעה מטביליסי למוחורי:
ישנן 2 דרכים להגיע לעיירה בה מתחיל הטרק. הדרך הארוכה ויקרה יותר היא לקחת מרשטרוטקה (מונית שירות) מתחנת המטרו didube שבטביליסי, לעיר זוגדידי (Zugdidi). לחילופין, ניתן לקחת רכבת לילה או אוטובוס לילה מטביליסי לזוגדידי. מזוגדידי יש לקחת מונית למוחורי. אולם הדרך הקצרה והזולה יותר אך הפחות מוכרת להגיע למוחורי, היא לקחת מטרו לתחנת train station בטביליסי, מרחק 3 תחנות מכיכר החירות (חצי לארי לאדם), ולשאול שם נהגים מאיפה לוקחים מרשטרוטקה לעיר סנקי (Senaki). לאחר הליכה קצרה יש להיכנס לקניון שממוקם בסמוך לפסי רכבת, לעלות קומה וביציאה ממנו ישנן המרשטרוטקות שנוסעות לסנקי. הנסיעה לסנקי עלתה לנו 15 לארי לאדם וארכה כ-5 שעות. מהתחנה הסופית בסנקי לוקחים מרשטרוטקה נוספת למוחורי: הנסיעה עלתה לשנינו יחד 15 לארי וארכה שעה וקצת. אנו כנראה עלינו על המרשטרוטקה האחרונה מסנקי למוחורי בסביבות השעה שש וחצי (הנהג של המרשטרוטקה מטביליסי דיבר בטלפון עם הנהג של המרשטרוטקה השניה עוד לפני שיצאנו מטביליסי, וכך יצא שאולי אפילו חיכו לנו מעט). במוחורי הטרק מתחיל מיד לאחר גשר ומסומן בשני שלטים גדולים. ניתן לשאול שם את הילדים שמדברים אנגלית לגבי גסט האוס. אנחנו ישנו בגסט האוס של זויה הממוקם בין המכולת הגדולה לתחילת השביל (אין שום פרסום מבחוץ) ועלה לנו 15 לארי לאדם. ניתן לבשל אצלה ויש מים חמים במקלחת אך אין wifi בעיירה.

יום 1

בתחילת המסלול ישנו שלט עם מפה, סימון של השביל ותכנון מסלול מומלץ לפי כמות ק"מ לכל יום. הדרך ממוחורי ועד ל-"Hut by Namipuru" המצוין במפס מי הינה דרך עפר. מומלץ מאוד למצוא מישהו במוחורי שיקח אתכם כמה שהוא יכול (תלוי אם זה פרייבט או ג'יפ). היום הראשון מאוד ארוך ומצוי בתוך יער לח, חציו הראשון יחסית מישורי ולא מיוחד. אנחנו מצאנו מישהו שאמר שיקח אותנו כ-20 ק"מ. שילמנו לו 20 לארי והוא לקח אותנו בפרייבט הישנה שלו רק כ-8 ק"מ עד שהיה נחל שהוא העדיף לא לחצות.
משם התחלנו ללכת על שביל העפר בדרך יחסית מישורית עם מגמת עלייה קלה עוד כ-7 ק"מ. במהלך הדרך ישנו סימון שבילים צהוב ופלגים רבים שניתן למלא מהם מים. ההליכה היא במקביל לנחל גדול וזורם עד שמגיעים לשלט המורה על תחילת עלייה תלולה יותר (במפס מי מצוין בתור "Road splits, turn left"). החל מנקודה זו מתחילה עליה של 1240 מטרים גובה שאותם עולים לאורך 7.2 ק"מ של מסלול. החל מהשלט, מסומנת הדרך בסימון שבילים אדום. בקטע הראשון של העלייה התלולה יותר ישנם מספר זרזיפי מים מצומצם. המים הבאים נמצאים בנקודת הלינה. על כן, מומלץ למלא מים במהלך ההליכה היחסית מישורית שלפני השלט – לא כדאי להתחיל את העלייה שאחרי השלט עם פחות מ-2 ליטר לאדם. במהלך העלייה שאחרי השלט פוגשים מספר חוטבי עצים. יש להם מעט ג'יפים ומשאיות וניתן לנסות לתפוס איתם טרמפ עד ל-"Hut by Namipuru" שיש במפס מי. אנחנו תפסנו טרמפ עם ג'יפ מפלצת שחסך לנו את 4 הק"מ האחרונים של העלייה וגובה של כ-400 מטר לטפס. השילוט בשביל מוביל אל הבקתה וטוען שיש שם Camping place. אכן יש שם בקתה עם ציוד של אנשים אבל אין שם מקום לפתוח אוהל ואין שם מים (אילו היה שם מישהו שיארח אותנו בפנים וייתן לנו מים אולי ניתן היה ללון שם, אבל זה לא קרה). אנחנו מצאנו שטח מעולה לקמפינג כ-300 מטר הליכה מהבקתה אליה הגענו בטרמפ, במורד השביל. השטח הזה מסומן בתור "Water" במפס מי מצפון מזרח ל-"Hut by Namipuru". יש שם פלג מים טוב עם בקבוק שניתן בקלות למלא ממנו מים, ומשם הוא זורם על הכביש. אם ממשיכים כ-50 מטר נוספים על הכביש מערבה לפלג המים (לצאת טיפה מהשביל המסומן), מוצאים שטח רחב ונוח לקמפינג עם מעט בולי עץ שמהווים כיסאות ושולחן. שם ניתן היה לראות שכבת עננים שלמה מתחתינו ונוף עוצר נשימה. הלילה פה היה נעים ביותר ולא קר.

יום 2

הולכים כ-300 מטר במעלה השביל (לא על הכביש) עלייה של 40 מטר גובה ומגיעים לבקתה. החל מכאן יוצאים מהיער ונהיה פחות לח. ממשיכים לעלות מעט עם השביל עד שמגיעים לדרך עפר עליה רואים סימוני זחלים של רכב עבודה. ממשיכים שמאלה ולמעלה ולמעשה מקיפים את הר Natipuru ממערב. הדרך הזו בבנייה ובעתיד אולי תגיע עד לאגמים. בגלל דרך העפר פספסנו את הסימון שמורה על המשך השביל, אולם העובדים במקום שבנו את דרך העפר עזרו לנו והכווינו אותנו חזרה לשביל שהיה במקביל לדרך העפר כ-20 מטרים מעליה. השביל, שעדיין מסומן בסימון שבילים אדום, ממשיך בעליה עד לאוכף. באוכף יש שלט שמכווין להמשך הדרך בצידו השני של הרכס (יש שביל נוסף לא מסומן שממשיך על צד הרכס בו הלכנו עד כה ומגיע לבקתה נוספת). מהאוכף השביל יורד ונכנס ליער. בתוך היער השביל עולה ויורד לסירוגין ואז ישנה ירידה יחסית ארוכה ולאחריה עלייה יחסית ארוכה. במהלך העלייה הזו חוצים 3 פלגי מים זורמים (מנקודת הלינה של הלילה הראשון ועד לפלג הראשון הזה אין מים). הנחל השלישי ממוקם ממש מתחת לבקתת רועים ששם היו הרועה והכלב שלו. נקודה זו מכונה במפס מי "Camp 2nd night" ואכן ניתן לפתוח כאן אוהל אם רוצים. מהבקתה ממשיכים קצת שמאלה (צפון מערבה) ומתחילה עלייה לא ביער. בתחילת העלייה מהבקתה יש המון דשא שלעיתים מסתיר את סימון השביל. כמו כן, אין בקטע הזה צל. עולים ויורדים לסירוגין מרחק של 1.7 ק"מ, בהם חוצים עוד מספר פלגים קטנים מהם מומלץ למלא מים לקראת הגעה לבקתה נוספת (במפס מי הבקתה הנוספת היא ליד סימון "Camping"). ליד הבקתה הנוספת יש שלט שמורה על עלייה רצופה לאורך של 2.1 ק"מ ו-600 מטר גובה, עד לפס הראשון (Ochodze pass – 2740 m). השביל לא מתקרב לבקתה ומסומן בבירור. העלייה בלי הרבה מים (יש באמצעה ולקראת סופה מקומות למלא מים אבל באיזור מסתובבות פרות ולכן מומלץ למלא מספיק מים בפלגים שלפני הבקתה). כמו כן, העלייה בלי צל בכלל למעט כמה בולדרים גדולים שניתן להסתתר תחתם בערך באמצע העלייה. לבסוף, העלייה מובילה לאוכף – הפס הראשון אשר ממנו ניתן להשקיף על אגם Okhoje המדהים ביופיו. גובהה של הירידה מהפס לאגם עומד על 220 מטר. היא הייתה אמורה לקחת לנו כחצי שעה אך מכיוון שהשביל כוסה בשלג שלא רצינו ללכת עליו, נאלצנו לרדת בין בולדרים ואבנים בדרך מאוד לא נוחה. הירידה בפועל ארכה 70 דקות. קרוב לשפת האגם יש שלט שמורה על המשך הדרך וכרי דשא גדולים בהם ניתן להקים אוהלים. בדיעבד, האגם הזה הוא היפה ביותר שהיה בעינינו בטרק ועל כן מומלץ לישון שם. במקור תכננו להמשיך באותו היום לאגם הבא, ה-Silver lake, אך מכיוון שהירידה לאגם הראשון ארכה זמן רב משציפינו, פתחנו אוהל באגם הראשון. לקראת ערב התחיל ערפל כבד ובהמשך גשם (כצפוי מהתחזית). במשך כל הלילה השתוללה סערת ברקים, רעמים, רוחות, שלג, ברד וגשם שלא נפסק גם ברוב היום שלאחר מכן, ולכן נשארנו באוהל כל היום (ואף בישלנו לראשונה עם בנזיניה בתוכו!). שני הלילות באגם היו קרים מאוד ולמזלנו נרטבנו רק מעט. האגם באמת מדהים ביופיו אך החל ממנו ישנם אינספור ברחשים למשך עוד יומיים של הליכה. יש לציין שבמהלך העלייה לפס הצטרפה אלינו כלבה שהתלוותה אלינו לכמה ימים ובהמשך הטרק עזרה לנו בניווט.

יום 3 (אצלנו 4)

ייבשנו את כל הציוד ולכן יצאנו רק ב-11 בבוקר. מהאגם הראשון רואים את שני סימוני השבילים הראשונים אך בפועל מצויים שם המון שבילים שחלקם מתחברים בהמשך לשביל המקורי (רואים יפה במפס מי) וקל מאוד להתבלבל. אנחנו התברברנו שם שעה שלמה (!) ולבסוף הלכנו על שביל שהיה מסומן ברוג'ומים, עלה בשלוחה ואחרי די הרבה זמן התחבר לשביל המסומן באדום. בדיעבד, מה שצריך היה לעשות מהאגם הראשון זה לעלות על אוכף ברור שרואים ממערב, כ-200 מטר גובה. על האוכף יש רוג'ום גדול אך לא רואים את המשך השביל בבירור. צריך להמשיך מערבה על שלוחה, באותו קו גובה עד שמזהים שביל ברור עם סימון. השביל הזה ממשיך, עולה במתינות ומגיע לבסוף לפס השני בטרק, לפני האגם השני: ה–Silver lake. סה"כ מרחק הליכה בין האגם הראשון לפס השני כ-2.7 ק"מ, עלייה מצטברת של 350 מטר גובה וכן אין בעיה של מים. מהפס השני (כ-2870 מ') עוד לא רואים את האגם השני. כעת יורדים עם השביל המסומן בבירור ואט אט נגלה האגם השני. הירידה היא בלי צל ולא ארוכה עד לשלט. אגם Tobavarchkhili היה קטן יותר ממה שציפינו ומעט גדול יותר מהאגם הראשון. הוא היה מאוד יפה אך לדעתנו פחות מהראשון. כאשר מגיעים לשלט ניתן לבחור אם להמשיך לכיוון העיירה ג'ווארי (Jvari) ובכך לעשות טרק כמעט מעגלי, או להמשיך צפונה לכיוון חיישי כמו שאנחנו עשינו. כמו כן, גם בסמוך לאגם השני ישנם כרי דשא נרחבים וניתן להקים שם אוהלים. אנחנו תכננו להמשיך עד לנקודה במפס מי המכונה "Camping spot" וכך אכן עשינו (התחלנו ללכת בסביבות השעה שלוש מהשלט שליד האגם השני והגענו לנקודת הלינה רק באיזור שבע בערב לאחר כמה בלת"מים). מהשלט של פיצול השבילים עולים מעט עד לאוכף שהינו הפס השלישי (Northern Toba Pass" – 2770 m" במפס מי) וממנו מתחילים ירידה של שישה וקצת ק"מ, כ-840 מטר גובה. הירידה הייתה בלי צל אבל היה נעים יחסית עקב השעה המאוחרת. יש מים בירידה. בתחילת הירידה חולפים על פני שני אגמים קטנים נוספים ("Didghalish Toba" ו-"Kailashi lake"). בשלב מסויים אחרי האגם השני השביל מתעקל ימינה ועולה עלייה שאורכת כרבע שעה כדי לעבור לצידה השני של השלוחה עליה יורדים. בשיא הגובה של העלייה הקצרה הזו ישנו פיצול שבילים – שביל כחול מוביל לאוכף כלשהו המצוי באותו קו רכס שממנו ירדנו זה עתה, והשביל האדום ממשיך ויורד צפונה – עליו הולכים. השביל ממשיך לרדת עד לחלק מישורי יחסית ונכנס לסירוגין לסבך. מגיעים עם השביל לנחל המרכזי, אותו על פי הסימון הברור יש לחצות – אך לא ניתן! כשאנחנו הגענו בחמש ומשהו אחרה"צ הנחל היה שוצף. זהו חלק קריטי במסלול שכן חציית הנחל הייתה לא פשוטה וארכה זמן רב. המשכנו כ-100 מטר נוספים במורד הנחל לא על השביל בתוך סבך צפוף מאוד וגבוה עד לנקודה שהייתה הכי הגיונית לחצייה, ועם זאת בעלת זרם חזק. חצינו עם סנדלים ובעזרת מקלות ההליכה, העברנו את התיקים בינינו ועשינו מעט הלוך-חזור כדי לעבור את הקטע הבעייתי בלי תיקים ובאופן הכי בטיחותי שאפשר. כמובן שהמים קרים מאוד. משם, חזרנו לשביל והתחלנו למהר קדימה. מבין חציות הנחלים בטרק (יש עוד כמה בהמשך) זו הייתה הכי רצינית ואולי היחידה המסוכנת. משם ממשיכים בדרך יחסית מישורית בסבך ולא תמיד קל למצוא את הסימונים. חשוב להיצמד לסימונים בקטע השביל הזה ולחזור אחורה אם צריך כי יכול להיות לא נעים להתברבר שם בסבך. בשלב זה הכלבה (צוקה – בגיאורגית: כלבה קטנה) עזרה לנו לא מעט ברחרוח השביל ומציאתו. הדרך ממשיכה במקביל לנחל המרכזי, חוצה מספר פלגים ולבסוף נכנסת לשני קטעים מיוערים קצרים. מעט לפני הקטע המיוער השני, השביל מתחיל לעלות ובהמשך, לאחר כ-40 מטר עלייה, מגיעים לשטח קטן בו ניתן להקים אוהל (במפס מי "Camping spot"). זה לא שטח מדהים לאוהל אבל הוא היחיד באיזור והגענו אליו בשבע בערב. השטח שם מתאים לעד 2 אוהלים וממוקם בסמוך לפלג מים קטן ליד העצים. מזהים אותו עפ"י מדורה שמישהו עשה שם בעבר. הלילה היה מעט קר אך לא נורא.

יום 4 (אצלנו 5)

מעט העלייה שבסוף היום הקודם מהווה למעשה את תחילת העלייה לפס הרביעי והאחרון בטרק, אותו חצינו ביום הזה. העלייה ממקום הלינה לפס היא לאורך כ-3 ק"מ, עלייה של 770 מטרים גובה. בדרך אין צל ואין מים. השליש הראשון של העלייה מסומן בבירור וממשיך לכיוון ההר שממול. בהמשך, מתעקל השביל ימינה והולך לאורך השלוחות, על אותו קו גובה עם סימונים פחות ברורים עקב סבך. לבסוף מגיעים לאוכף שדומה לפס אבל הוא לא. מסתכלים שמאלה למעלה ומזהים את המשך הסימונים. יש עוד לא מעט עלייה עם סימונים שקשה לזהות בגלל הסבך. בגדול עולים לאורכו של קו רכס עד שמגיעים לפס הרביעי (Natachtish-Dudi Pass – 2770 m) בו יש צלב גדול מעץ. תכננו לישון איפה שבמפס מי כתוב Garaguandra –" shepherds hut". סה"כ הירידה מהפס ועד למקום הלינה נמשכת לאורך כ-7 ק"מ, 1100 מטר גובה. בשלב מסויים בירידה נכנסים לתוך יער והלחות עולה. חלק מהקטעים ביער בוציים מעט. אנחנו לא ראינו נקודה בשטח לפתוח אוהל בהתאם לכתוב במפס מי "Camp behind Natachtish-Dudi pass" אבל גם לא ממש חיפשנו. בדיוק איפה שכתוב במפס מי "River crossing", יש לחצות נחל (סנדלים, לא חצייה קשה). לאחר מכן כתוב "Cross river twice" וזה אכן מה שצריך לעשות (שוב סנדלים, חציות לא קשות אך יש לחזור לנעליים בין שתיהן). לאחר החצייה האחרונה ועד למקום בו תכננו לישון, יש מספר מקומות שיכולים להיות נוחים לחנות ללילה. לבסוף הגענו לאן שתכננו ומסתבר שיש שם 4 בתים, 2 גברים ואישה (שהם מאותה משפחה) ומלא חיות: פרות, חזירים וכלבים. לאדם הראשון שראה אותנו קוראים מישה. הוא לא יודע מילה באנגלית אבל הוא מאוד דברן, משתמש בהרבה קולות ושפת גוף ונחמד מאוד. ישנו שנינו ביחד על דרגש בבקתה שלו, כאשר הוא ישן באותה הבקתה על דרגש אחר. הוא מכין פה גבינה במהלך כחצי שנה ואז בחורף עובר לעיר. ככה כל הזמן – כ-2000 ק"ג גבינה בעונה לטענתו. הוא נתן לנו לשתות חלב שהוא הרגע חלב מהפרה, חתך לנו עגבניות, מלפפונים ותפוחים מספר פעמים, נתן לנו לחם, הסביר לנו הרבה על האזור ועל עבודתו והיה משעשע מאוד. ביום למחרת הוא ביקש 30 לארי עבור שנינו ביחד. בלילה לא היה קר כי ישנו בתוך הבקתה ובהתחלה בערה אש באח.

יום 5 (6 אצלנו)

לקחנו שני סוסים מהבחור השני בכפר שקוראים לו רומן בעלות של 100 לארי לשנינו. רומן הוביל את הסוס הראשון שלקח את שני התיקים שלנו ואני הובלתי את הסוס השני שלקח את זוהר. הדרך ביום זה עוברת בתוך היער הלח, בשטח מישורי ומאוד בוצי. בשלב מסויים יצאנו מהשביל לדרך לא מסומנת. מה שהבנו מרומן זה שלא ניתן לחצות את הנחלים שבשביל המקורי. גם במפס מי כתוב שיש "Two risky river crossing". בפועל חצינו על גבי הסוס גם אנחנו פעמיים נחלים גדולים – כנראה את אותו הנחל במקומות שונים מהמסלול המקורי. בהמשך, התחברנו שוב לשביל המקורי. לבסוף, לאחר כ-14 ק"מ רצופים, הגענו לבית של רומן היכן ששאר משפחתו גרים, אשר נמצא בכפר קבדה ודי (Kveda Vedi), חמישה ק"מ לפני חיישי. רומן היה מאוד נחמד ובבית שלו אכלנו ארוחת צהרים. יש מים למלא לאורך 14 הק"מ הללו למרות שהרבה מהם לא על השביל. מהבית של רומן התחילו להציע לנו לקחת מונית מחיישי למסטיה (Mestia). מישה אמר לנו בבוקר שיש מרשטרוטקות רק בשעה 14:00 ובשעה 18:00 מחיישי והבת של רומן אמרה שיש רק פעם בשלוש שעות והן לא תמיד עוצרות. הציעו לנו מספר פעמים לשלם 100 לארי למונית אך סירבנו ואמרנו שנמתין למרשטרוטקה. השארנו את הסוסים בבית של רומן ונסענו איתו ברכב את 5 הק"מ עד לחיישי. 5 דקות לאחר שעזבנו אותם, בשעה שלוש ומשהו, הגיעו 2 מרשטרוטקות. עלינו על הראשונה שעלתה 10 לארי לאדם. המרחק מחיישי למסטיה הוא כ-70 ק"מ על אספלט והנסיעה אורכת כשעתיים.

לסיכום

טרק ממש יפה והרבה פחות מטוייל בהשוואה לטושתי, לקזבגי ולמסטיה. עם זאת, זהו טרק קשה הכולל חציית נהרות, לעיתים ניווט מסובך והרבה עליות וירידות. לא מומלץ בתור טרק ראשון בגיאורגיה. יש להיערך עם מפה, מספיק סוללה בטלפון, אוכל וציוד טוב. יש לציין כי היה לנו מכשיר לוויני מהארץ, בעזרתו שלחנו הודעת הרגעה ומיקום להורים פעם ביום. לשאלות נוספות ניתן לפנות אלינו בתגובות, בתקווה שנזכור משהו מועיל.

טיפים

• לבדוק מזג אוויר לפני הטרק ולא לצאת אם צפוי יותר מיום אחד גשום

קבצים מצורפים

• קובץ GPX של המסלול

קישורים חיצוניים

• קובץ kml של הטרק מורידים מכאן. שולחים אותו למייל ופותחים בסמארטפון דרך המפס מי